פסקי דין על פנחס נרקיס | פסקי דין על עדה נרקיס |

3644/00 פ     27/01/2005




פ 3644/00 מדינת ישראל נ' פנחס נרקיס, עדה נרקיס




1467
בתי המשפט

ת.פ. 003644/00
בבית משפט השלום בחיפה
לפני כב' השופטת ג. כנפי-שטייניץ
מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז חיפה

בעניין:
המאשימה

- - נ ג ד -
1 . פנחס נרקיס

ע"י ב"כ עוה"ד י. מלצר

2 . עדה נרקיס

ע"י ב"כ עוה"ד מ. זנטי


הנאשמים

גזר-דין

1. 1. בהכרעת הדין שניתנה ביום 9.11.04 הורשעו הנאשמים בשורה של עבירות, בהן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר בתחבולה והוצאת שיקים ללא כיסוי. הנאשם מס' 1 הורשע גם בעבירה של גניבה בידי מורשה.

הכרעת הדין מפרטת בהרחבה את העבירות בהן הורשעו הנאשמים ולפיכך תובא אך תמציתן להלן :

א. הנאשמים פעלו למכירת שלוש דירות שהיו בבעלות הנאשמת מס' 2, לעולים חדשים, תוך קבלת עיקר תמורתן של הדירות עם חתימת החוזה, וזאת ביודעם כי אין באפשרותם לסלק את המשכנתאות הרובצות על הדירות ולמסור את הדירות לרוכשיהן. זמן קצר לאחר מכירתן, מומשו הדירות ע"י נושי הנאשמים, ואלה לא נמסרו מעולם לרוכשיהן.
הנאשמים קיבלו מכל אחד מרוכשי הדירות, על חשבון מחיר הדירות, סכומים שבין 35,000 דולר עד 40,000 דולר, ובסך הכל 110,000 דולר. גם סכומים אלו לא הוחזרו מעולם לרוכשים.
בגין פרשה זו הורשעו הנאשמים בשלוש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (אישומים מס' 2- 4).
ב. ב. הנאשמים הורשעו בקבלת הלוואה ע"ס 50,000 ₪, בתחבולה, ממר יחיאל פומן, ביודעם כי בשל מצבם הכלכלי המתדרדר לא יהיה ביכולתם לפרוע את ההלוואה במועד המוסכם ותוך העלמת עובדה זו מפומן (אישום מס' 10).
באישום זה הורשעו גם בהוצאת שיק ע"ס 51,500 ₪, שניתן כנגד הלוואה זו, ללא כיסוי.

ג. ג. הנאשמים הורשעו בשלוש עבירות של הוצאת שיקים ללא כיסוי: הוצאת 3 שיקים ע"ס כולל של 270,000 ₪ ליגאל אלון, כנגד הלוואתו של עמוס כתבן, והוצאת שיק ע"ס 30,600 ₪ ליעקב מונוביץ, כנגד הלוואה שניטלה ממנו, והכל תוך ידיעה שאין חובה על הבנק לפרוע את השיקים (אישומים מס' 6, 7, 11).

הנאשם מס' 1 הורשע בשלוש פרשות נוספות :
א. הנאשם הורשע כי גנב מלקוחתו, חברת מי עמי בע"מ, סכום של 248,870 ₪ אשר נגבה ממנה לשם תשלום אגרת ביהמ"ש. תחת לעשות שמוש בסכום שהופקד בידיו למטרה המוסכמת, שלח הנאשם יד בכספים לשמושו האישי, לשם הקטנת יתרות החובה בחשבונו בבנק. על כך הורשע בעבירה של גניבה בידי מורשה (אישום מס' 1 ).

ב. הנאשם הורשע בקבלת שלוש הלוואות נוספות בתחבולה: שתי הלוואות שסכומן הכולל 170,000 ₪ מרמי בן שושן, והשלישית ע"ס 50,000 ₪ משמעון רודיק. ההלוואות ניטלו תוך שהנאשם יודע כי אין ביכולתו לפרוע את ההלוואות במועד המוסכם ותוך העלמת עובדה זו מן המלווים (אישומים מס' 9 ו- 13).

הנאשמת מס' 2 הורשעה בעבירה נוספת של הוצאת שיקים ללא כיסוי ע"ס 27,000 ₪, אשר נמסרו להרברט שמואל אניס (אישום מס' 12).

בשל שהייתו של המתלונן אריק איזיגיוב בחו"ל ויתרה המאשימה על הוכחתו של אישום מס' 8, והנאשמים זוכו מאישום זה. הנאשם מס' 1 זוכה גם מן העבירה שיוחסה לו באישום מס' 5.

2. הנאשמים, שניהם קרובים לגיל 60, הם בני זוג והורים ל- 5 ילדים. בתם הבכורה נפטרה לפני שנים ספורות, לאחר שנים רבות של חיי נכות קשה בגין פגיעה מוחית שאירעה לה בשנת 1975.
בעת ביצוע העבירות שימש הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") כעורך דין, בעליו של משרד עורכי דין מצליח, וכיהן כסגן ראש עיריית חיפה.
במהלך השנים שלאחר ביצוע העבירות הועמד הנאשם לדין בפני
ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בגין שש פרשות שונות. הנאשם הורשע בשליחת יד בכספי פקדונות של לקוחותיו ובמעשים שאינם הולמים את המקצוע (מחציתן של הפרשות נדונו בכתב האישום שלפני), ונגזרו עליו עונשים שונים, בהם עונשי השעייה מצטברים לתקופות שבין שנה וחצי ועד תשע שנים (ר' ת/4).
עוד הורשע הנאשם, ביום 20.10.03, ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בעבירות של גניבה בידי מורשה ובעבירות מרמה והפרת אימונים, ונדון לשש שנות מאסר מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל, ולקנס כספי (ת"פ 285/98). ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש בתיק זה תלוי ועומד בפני
ביהמ"ש העליון.
לנאשמת מס' 2 (להלן: "הנאשמת") הרשעה קודמת לפי חוק מס ערך מוסף.

3. בשל העבירות החמורות בהן הורשעו, מבקשת המאשימה להטיל על הנאשמים עונשי מאסר ממושכים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. כן היא מבקשת להורות על פיצוי המתלוננים בגין הנזק שנגרם להם.
ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את פרשת מכירת הדירות, אשר בוצעה תוך עושק האוכלוסיה החלשה והבלתי מוגנת ביותר, ותוך ניצול האמון המוחלט שניתן בנאשם בשל מעמדו הציבורי והמקצועי. גם ביתר הפרשות בחרו הנאשמים לפגוע בחבריהם הקרובים ביותר, תוך ניצול קרבתם והאמון המוחלט שניתן בהם, לשם הוצאת כספים מקורבנותיהם.
לטענת ב"כ המאשימה, לא נטלו הנאשמים מעולם אחריות על מעשיהם. תחת זאת, בחרו להטיל אשם על כל הסובב אותם: על עורכי הדין במשרדו של הנאשם, על פקידי הבנק ואפילו על קורבנותיהם.

4. הנאשמים, הן בעדויות האופי שהובאו מטעמם והן בטיעוניהם, בחרו להדגיש את פעילותם הציבורית לאורך השנים ואת תרומתם לפרט ולקהילה.
הנאשמים מפנים לעדויותיהם של פרופ' דני זילברשטיין, יצחק רוזנר וטיבי גולדמן אשר העידו בביהמ"ש המחוזי, וכן לעדותו של ברוך זלץ אשר העיד בפני
, אשר העידו כולם על פעילותו הציבורית הברוכה של הנאשם, על פעילותו למען איכות חייהם של נכים ולמען שילובם בקהילה, ועל העזרה והסיוע שנתן לרבים אחרים.
גם העדות שהובאו מטעם הנאשמת העידו על הסיוע שנהגה הנאשמת לתת לנזקקים ועל חינוכה את ילדיה לערכים של עזרה לזולת.
הנאשמים מדגישים בטיעוניהם כי העבירות לא נעברו למען בצע כסף ורווחים קלים, אלא נבעו כולם מהסתבכותם הכלכלית העמוקה של הנאשמים. עוד מציינים הנאשמים את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ואת עינויי הדין שנגרמו להם בשל כך.
הנאשמים מוסיפים וטוענים כי מאז ביצוע העבירות חרב עליהם עולמם, והם איבדו את כל אשר היה להם. מחיי רווחה ועושר, ממעמד ציבורי עתיר כבוד, ומבעלות במשרד עורכי דין משגשג, הגיעו עד לפת לחם. הנאשמים איבדו את כל נכסיהם והנאשם הוכרז כפושט רגל. הם וילדיהם ספגו השפלות, הן בכתבות נרחבות שפורסמו בעיתונות המקומית והן בכתובות נאצה שנכתבו ברחבי העיר, והדברים הגיעו עד כדי תקיפתם הפיזית. כיום אין הנאשם רשאי לעבוד במקצועו והנאשמים חיים מנדבת לבם של ילדיהם.

5. בבואי לשקול את העונש שראוי להטיל על הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו, לא ניתן שלא להתעכב על מעשיהם בפרשת מכירת הדירות. כפי שהדגישה ב"כ המאשימה, בחרו הנאשמים בפרשה זו, באופן מודע וציני, את הקורבנות החלשים ביותר.
רוכשי הדירות, כולם עולים חדשים קשי יום, אנשים מבוגרים, אשר חסכו ביגיעה של שנים פרוטה לפרוטה לשם רכישת דירה צנועה למגוריהם: מר שמולביץ עבד כפועל ניקיון בעירייה על מנת שיוכל לרכוש דירה צנועה למגוריו. כל משפחתה של גב' וולוחוב עבדה כהגדרתה "מהבוקר עד הבוקר" כדי לרכוש דירה קטנה לאם ולסבתא, ומר קונטרוביץ נטל, לשם רכישת הדירה, הלוואה אותה הוא נאלץ לפרוע עד היום.
כל אלה, אשר נתנו אמונם בנאשם בעקבות המוניטין שיצאו לו כעורך דין ידוע ובשל מעמדו הציבורי, איבדו את כל כספם ותקוותיהם, ועד היום הם מתקשים להתאושש מן המכה שניחתה עליהם. עד היום לא הושבה להם, ולו אגורה, מכספם, והם נותרו ללא חסכונותיהם וללא דירה. חרף חלוף השנים איש מהם לא הצליח מאז לרכוש דירה אחרת.
אכן, כטענתם, ביצעו הנאשמים את העבירות על מנת לנסות לחלץ את עצמם מהתמוטטות עסקית. ואולם, צריך להיות אטום וקשה לב במיוחד כדי לנסות להחלץ מהתמוטטות כלכלית על גבה של אוכלוסיה כה חלשה ונזקקת.
גם נטילת ההלוואות והוצאת השיקים ללא כיסוי נעשו תוך ניצול ההיכרות רבת השנים של הנאשמים עם המתלוננים וניצול האמון המוחלט שניתן בהם.
הנאשם ניצל את היכרותם אותו כעורך דין מצליח וכסגן ראש עיר, ובהעלימו מהם את קשייו הכלכליים ואת חוסר יכולתו לפרוע את ההלוואות, נטל מהם את כספם. יצויין כי האמון בנאשם היה כה גדול, עד כי שניים מן המתלוננים (רודיק ואניס) אף נאותו ליטול הלוואות מן הבנק לשם מתן ההלוואה לנאשמים.
כפי שנאמר בהכרעת הדין, ביצעו הנאשמים את כל העבירות בשעה שידעו כי חובותיהם הולכים ומתגבהים עד לאין מוצא, ותוך שהם יודעים כי מצבם הכלכלי לא יאפשר פרעון חובותיהם. מרבית המתלוננים חווים עד היום, לצד ההפסד הכספי הכבד, גם את הכעס והעלבון הכרוכים בהונאתם ע"י מי שהכירו שנים ואשר בו נתנו אמון מלא.
חומרה מיוחדת טמונה גם בעבירה של גניבה בידי מורשה שבוצעה ע"י הנאשם. בעבירה זו מעל הנאשם באמון שניתן בו ע"י לקוחתו, תוך גזילת כספים שהופקדו בידיו בשל יחסי האמון המיוחדים שבין עורך דין ולקוחו.
כידוע, רואים בתי המשפט בחומרה רבה עבירות שנעברו על ידי עורכי דין, תוך ניצול מעמדם המקצועי. ביהמ"ש רואה באמון הניתן ביושרם של עורכי דין משום נכס ציבורי רב ערך, אשר הפגיעה בו ראוייה לענישה משמעותית. שחיקה באמון זה אינה מהווה נזק לקורבן העבירה בלבד אלא לציבור כולו (ראה ע"פ 696/82 מ"י נ' לאלו, פ"ד מ"ז (4) 533).

6. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי הנאשמים לא פעלו מעולם להחזרת כספי הגזילה לקורבנותיהם. לבד מסכומים מסויימים ששולמו לרמי בן שושן, וסכומי ריבית מזעריים ששולמו לאניס, לא עשו הנאשמים כל מאמץ, ולו מינימלי, להטיב את הנזק שגרמו, וטענותיו החוזרות ונשנות של הנאשם במהלך הדיון כי עשה מאמצים להגיע להסדרים עם המתלוננים, אינם אלא לעג לרש. עיקרם של הסדרים אלה לא קויים כלל ועיקר.
הנאשמים לא גילו כל חרטה על מעשיהם או חמלה כלפי קורבנותיהם, וציירו עצמם לאורך כל השנים כקורבנות האמיתיים של הפרשה. הרחמים היחידים שמצאו בליבם היו רחמים עצמיים.

אכן, בשיקולים לקולא, יש לקחת בחשבון את עינויי הדין שנגרמו לנאשמים עד להגשת כתב האישום שלפני. כל העבירות נשוא כתב האישום נעברו החל מאמצע שנת 1995 ועד תחילת שנת 1997. כתב אישום ראשון הוגש נגד הנאשמים בשנת 1998 ובוטל ע"י המאשימה. כתב האישום שבפני
הוגש רק במחצית שנת 2000.
יחד עם זאת, אין מקום להביא בחשבון לקולא את תקופת ההליכים המשפטיים. אורכו של ההליך המשפטי נבע במידה רבה מן הדרך בה בחרו הנאשמים לנהל את הגנתם תוך חקירות ממושכות של כל העדים לאורך עשרות ישיבות ביהמ"ש. חלק מן הדיונים אף לא נתקיימו בשל מצבו הרפואי של הנאשם.

7. לאור טיב העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים כפי שתוארו לעיל, חומרתן, היקפן ומספר קורבנותיהן, יש להטיל על שני הנאשמים עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית.
אין בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אשר רובן הינן תוצאה של מעשיהם, כדי לגבור על השיקול ההרתעתי. העונש שיש להטיל על הנאשמים חייב להלום את מהות העבירות ואת הנזק שנגרם למתלוננים ולציבור, ולשאת עמו מסר הרתעתי הולם. כל עונש שאיננו מאסר לא ישא עימו מסר כזה.
לענין זה אין מקום להבחין בין עניינו של הנאשם לעניינה של הנאשמת. שניהם ביצעו עבירות חמורות ביותר, בשיטתיות, בקור רוח, ותוך ניצול האמון שניתן בהם. הנאשמת נטלה חלק מרכזי בביצוע העבירות בהן הורשעה, לרבות מכירת שלוש דירותיה, ולא ניתן היה להוציאן אל הפועל בלעדיה. היא זו אשר ביצעה את הצעדים המעשיים להשלמת העבירות והיתה שותפה מלאה בביצוען.
גם המסמכים הרפואיים שהוצגו בעניינה של הנאשמת (נ/4), אין בהם כדי לשנות מסקנה זו, וחזקה על שרות בתי הסוהר שיעניק לנאשמת כל טיפול רפואי לו תיזקק.
יחד עם זאת, יש להבחין בין הנאשמים לענין חומרת העונש. הנאשם הורשע בעבירות נוספות וחמורות מאלו בהן הורשעה הנאשמת. העבירות שבוצעו ע"י הנאשם נושאות גם נופך חומרה מיוחד של ניצול לרעה של מעמדו הציבורי והמקצועי.

בשים לב לכל האמור לעיל, הנני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים :

על הנאשם מס' 1 :
א. א. מאסר לתקופה של ארבע שנים מתוכה שלוש שנים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה מן העבירות המנויות בפרק י"א של חוק העונשין, התשל"ז-1977.
שנתיים וחצי מתוך תקופת המאסר בפועל ירוצו במצטבר לעונש המאסר שהוטל בת"פ 285/00 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, והיתר בחופף.
ב. קנס כספי בסך 100,000 ₪, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם תוך ששה חודשים מיום שחרור הנאשם ממאסרו, כשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן.

על הנאשמת מס' 2 :
א. א. מאסר לתקופה של שנתיים מתוכה שנה לריצוי בפועל והיתר על תנאי.
התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסרה עבירה מן העבירות המנויות בפרק י"א של חוק העונשין, התשל"ז-1977.
ב. ב. קנס כספי בסך 50,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.
הקנס ישולם תוך ששה חודשים מיום שחרור הנאשמת ממאסרה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן.

על שני הנאשמים :
הנני מטילה על הנאשמים לפצות את המתלוננים אשר לא ננקטו הליכים אזרחיים בעניינם, כמפורט להלן :
א. א. את יבגניה וולוחוב - בסך 175,000 ₪.
ב. ב. את אלכסנדר קונטרוביץ - בסך 155,000 ₪.
ג. ג. את יעקב מונוביץ - בסך 40,000 ₪.
הנאשם מס' 1 יפצה את שמעון רודיק בסך 70,000 ₪.
הנאשמת מס' 2 תפצה את הרברט שמואל אניס בסך 35,000 ₪.

הנאשמים יתייצבו לריצוי מאסרם במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בחיפה ביום 30.1.05 בשעה 08:30.

לנאשמים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז בשבט, תשס"ה (27 בינואר 2005), בבית משפט השלום בירושלים, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם מס' 1 ובא כוח עו"ד מלצר וב"כ הנאשמת מס' 2 עו"ד זנטי.

__________________
ג. כנפי-שטייניץ
, שופטת








פ בית משפט שלום 3644/00 מדינת ישראל נ' פנחס נרקיס, עדה נרקיס (פורסם ב-ֽ 27/01/2005)