פסקי דין על התובע הצבאי | פסקי דין על התובע הצבאי הראשי

1118/14 תיק     26/11/2014




תיק 1118/14 התובע הצבאי נ' התובע הצבאי הראשי









בלמ"ס
מטכ"ל (מחוזי) 1118/14


בבית הדין הצבאי המחוזי
במחוז שיפוטי מטכ"ל
בפני
השופט:
רס"ן שחר גרינברג



בעניין:
התובע הצבאי


(ע"י ב"כ,
סגן שגב רום

)

נגד

ח/
xxx

טוראי י.ג


(ע"י ב"כ, עו"ד עידן דביר

)


החלטת מעצר

כללי
1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 09/11/2014 המייחס לו עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955, בכך שנעדר מיחידתו מיטב 7227 מיום 25/09/2005 ועד יום 20/10/2014, דהיינו במשך 3,313 ימים.

2.
מעצרו של הנאשם הוערך מעת לעת בהסכמת ההגנה, לצורך עריכת פגישות עם גורמים בתביעה הצבאית על מנת לשטוח בפני
הם את טענות ההגנה.

טיעוני התביעה

3.
ביום 25/11/2014 חזרה התביעה הצבאית על בקשתה להארכת מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. התביעה ציינה כי התשתית הראייתית המצויה בחומר הראיות מבוססת על תחליף צו הקורא לנאשם להתגייס ביום 25/09/2005, והכתובת אליה נשלח הצו היא הכתובת הרשומה והעדכנית של הנאשם, שלא השתנתה עד היום.

4.
התביעה

ציינה כי הנאשם השתייך למסלול תורתו אומנותו, ובשל כך נדחה גיוסו מספר פעמים. כאשר יצא הנאשם לחו"ל ללא היתר, כפי שנדרש ממנו על פי תנאי המסלול אליו השתייך, הוחלט על ביטול מעמדו כבן ישיבה.

5.
התביעה הצבאית ציינה כי מודעותו של הנאשם לחובת גיוסו נלמדת מבקשותיו החוזרות לדחיית גיוס, ולכן ניתן לייחס לו לפחות "עצימת עיניים" מחובת התייצבותו לשירות הצבאי. התביעה הצבאית הוסיפה כי לנאשם הותאם פרופיל רפואי הוא התייצב בלשכת הגיוס מספר פעמים, ואף ביקש אישור יציאה לחו"ל.

6.
התביעה הצבאית ביקשה לדחות את טענת ההגנה לפיה גורם צבאי מסר לנאשם כי אין כוונה לגייסו בשל מעורבותו במעשי האלימות וההתנגדות כלפי כוחות צה"ל בפינוי הישוב חומש שבשומרון, באוגוסט 2005. זאת, מהטעם שהנאשם לא הביא כל פרטים מזהים של הגורם הצבאי שמסר לו את הדברים האמורים לכאורה, אין בידי הנאשם תעודת פטור משירות צבאי ובתיק האישי אין כל ביטוי לקבל החלטה לפטור את הנאשם מחובת שירות צבאי.

7.
התביעה הצבאית מבקשת להסתמך על החזקה הקבועה בסעיף 55 לחוק שירות ביטחון, לעניין שליחת צווי הגיוס לנאשם בדואר, ובהעדר ראיה לסתירה, יש לקבוע כי הצווים התקבלו.

8.
התביעה הצבאית ציינה כי אינה מבקשת להתבסס על פרטי תיעודי השיחות שנערכו בין גורמים בלשכת הגיוס לבין בני משפחתו של הנאשם, מאחר שאין ציון לגבי זהות מתעד השיחות.

9.
לחילופין, מבקשת התביעה להחיל על הנאשם את צו הפוקד הכללי הקורא לו לגיוס בתאריך 29/03/2006, אם יסבור בית הדין כי המסלול האישי בעניינו של הנאשם קרס.

10.

התביעה הצבאית סבורה כי נוכח תקופת השתמטותו הממושכת של הנאשם משירות, קמות במלוא עוזן עילות המעצר המובהקות הקמות ברגיל בעניינם של חיילים שנעדרו מהשירות שלא ברשות.


טיעוני ההגנה

11.
ההגנה

ביקשה מבית הדין להורות על שחרורו של הנאשם למעצר פתוח. ההגנה ציינה כי הנאשם רצה להתגייס לצה"ל לאורך כל הדרך, והוא אף מביע רצון להתגייס ולשרת שירות תורם גם היום, חרף העובדה כי הנאשם בן 29, נשוי ואב לשני ילדים.

12.

הבריח התיכון לטענות ההגנה, מבוסס על טענת הנאשם לפיה במהלך השתתפותו בהתנגדות פינוי היישוב חומש באוגוסט 2005 פנה אליו ואל אנשים נוספים שלקחו חלק בהתנגדות לפינוי "קצין גבוה" ואמר להם שנוכח התנגדותם האלימה הוא ידאג שלא יתגייסו לצה"ל. לפיכך, הבין הנאשם כי אין כוונה לגייסו לצה"ל וממילא גם לא קיבל צו גיוס שקרא לו להתגייס לצה"ל.

13.

עוד ציינה ההגנה כי הנאשם שהה בחו"ל תקופות ממושכות במסגרת השתייכותו למסגרת חב"ד וחרף העובדה שנכנס ויצא מהארץ פעמים רבות, מעולם לא נעצר בשדה התעופה ולא נמסר לו כי יש נגדו פקודת מעצר בגין היעדרותו משירות בצה"ל. זאת, עד לכניסתו האחרונה לישראל, אז נעצר.

14.

ההגנה הגישה לבית הדין תצהירים של אנשים שהשתתפו עם הנאשם בהתנגדות לפינוי הישוב חומש באוגוסט 2005 שבהם אימתו נותני התצהירים את טענות הנאשם. כמו כן, הגישה ההגנה לבית הדין תדפיסי ידיעות חדשותיות מאתרי אינטרנט בהם דווח כי ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים נוספים, ראש אכ"א ומפקד הבקו"ם צוטטו כמי שאמרו שאין לגייס לצה"ל את אותם אנשים שלקחו חלק בפעילות אלימה נגד חיילי צה"ל במסגרת פינוי מאחזים.

15.

ההגנה ציינה כי חרף טענות הנאשם בעניין זה, שהועלו על ידו כבר באמרתו השנייה, ואף על ידי הסנגור מול גורמי התביעה, לא נערך כל בירור מצד המאשימה עם הגורמים הרלוונטיים במיטב, על מנת לברר האם אכן הייתה מדיניות בשנת 2005 שלא לגייס את מי שלקחו חלק בהתנגדות אלימה כלפי כוחות צה"ל במסגרת פינוי מאחזים. ההגנה הוסיפה כי בשל הבנתו של הנאשם כי אין
כוונה לגייסו בשל השתתפותו בהתנגדות לפינוי הישוב חומש, הרי שלא ניתן להכיל עליו אף את צו הפוקד הכללי, מאחר שמודעותו של הנאשם הייתה כי אין כוונה לקרוא לו לשירות בצה"ל.
16.
ההגנה הגישה לבית הדין מכתבים בהם פירטו אנשים את הסיוע והעזרה שקיבלו מהנאשם במסגרת מרכז חב"ד אותו ניהל בבוליביה, על מנת להצביע על העשייה המבורכת כלפי הזולת שעשה הנאשם לאורך שנים במסגרת בית חב"ד בחו"ל, באופן שיש לראות בכך, לשיטת ההגנה, כמקבילה לשירות לאומי, המקהה את נסיבות היעדרותו של הנאשם מהשרות בצה"ל.

17.

לשיטת ההגנה, עניינו של הנאשם הינו חריג ביותר ויש לבחון אותו באופן שונה ומיוחד ולו מטעמים של "הגנה מן הצדק" ולהימנע מהארכת מעצרו של הנאשם בתנאי מעצר סגור, וחלף כך להורות על מעצרו הפתוח של הנאשם, אשר במהלכו תיבחן התאמתו של הנאשם לשירות בצה"ל, לאור רצונו של הנאשם לשרת. לעניין זה הגישה ההגנה לבית הדין מסמך מאת רמ"ד שח"ר פקע"ר, רס"ן שי גודי, בו הוא מציין כי הוא מסכים כי הנאשם ישרת בפיקוד העורף תחת פיקודו בשירות צבאי משמעותי.

דיון והכרעה

18.
עיון בחומר הראיות העלה כי הנאשם השתייך למסלול תורתו אומנותו וניתנו לו דחיות גיוס עתיות, עד שמעמדו כבן ישיבה נשלל בהחלטתו של מפקד לשכת גיוס ירושלים, סא"ל אבי זיו, מיום 03/11/2004, לאחר שעלה כי הנאשם שהה בחו"ל ללא היתר מעל חודש ימים.

19.
מבחינת הקשר של הנאשם עם רשויות הגיוס עלה כי הנאשם היה בקשר עם לשכת הגיוס, עבר בדיקות רפואיות והותאם לו פרופיל 97. בתיק האישי אף מצוי מכתב מיום 30/10/2002 בו פונה משפחת הנאשם ללשכת הגיוס כך: "צו הגיוס הנ"ל אבד. אנא שילחו עותק נוסף או הודיעונו על מועד ההתייצבות". מכתב זה מצביע הן על כך כי צו גיוס שנשלח לכתובת הנאשם – שלא השתנתה – הגיע, הן על מודעותו הכללית של הנאשם לחובת גיוסו, ועל כך לא ניתן לחלוק.

20.
במסמך שכותרתו "סיכום תיק – הכרזת מלש"ב כמשתמט גיוס", בסופו מאשרת סגנית מפקד לשכת גיוס ירושלים, רס"ן ניצה שבתאי, את הכרזתו של הנאשם כמשתמט גיוס, מצוין כך: "נפקד מגיוסו באוגוסט אולם עקב העובדה שטען שבדיוק חזר מההתנגדות להתנתקות בצפון השומרון אושר לו דח"ג לספטמבר לגיוס נהגים. מודע למעמדו אך לא מגיע". על המלצה זו חתום רס"ל צחי אגאיוף, רמ"ד קד"צ קורסים, ביום 02/10/2005.


21.
בתיק האישי קיימים מספר תחליפי צו למועדים מוקדמים יותר מהמועד בו מיוחסת לנאשם תחילת היעדרותו. כמו כן, קיים בתיק מכתב שנשלח לכתובתו הרשומה והמעודכנת של הנאשם ביום 06/10/2005, בו מצוין כי הנאשם נקרא לשירות ביטחון ביום 25/09/2005 אולם לא התייצב בלשכת הגיוס. בהמשך המכתב צוין כי ביום 30/09/2005 נשלח מכתב רשום לכתובתו הרשומה של הנאשם ובו ניתנה לו הזדמנות להתייצב לשירות. בסוף המכתב מצוין כי נגד הנאשם הוצאה פקודת מעצר.

22.
באמרה הראשונה שנגבתה מהנאשם, ביום 22/10/2014, ציין הנאשם "לא אמרו לי אף פעם שאני צריך להתייצב. הייתי בלשכת גיוס לבדיקות רפואיות וכ'. לאחר מכן הייתה את ההתנתקות, וכשהגענו לנקודת כינוס בא קצין גבוה ורשם את הפרטים של כולנו ואמר "אני אדאג באופן אישי שלא יגייסו אף אחד מכם לצבא כי אנחנו לא צריכים חיילים כאלה" ומאז לא שמעתי מהצבא. פתחתי בית חב"ד בבוליביה, התחתנתי ויש לי שני ילדים. הכתובת שרשומה פה היא אותה כתובת, הכתובת של ההורים שלי, ולא השתנתה מאז". בהמשך האמרה הוסיף הנאשם "דבר ראשון שמאז 2008 אני גר בבוליביה. דבר שני למרות שעברתי הגבול עשרות פעמים בנתב"ג אף אחד לא אמר לי כלום. דבר שלישי, יש לי שני ילדים בבית. הקטן בן חודש, והשבוע הוא עבר את הזריקה הראשונה שלו ואני פה, ואני לא חושב שאישתי יכולה להסתדר לבד או שזה בסדר לבקש ממנה דבר כזה".

23.
באמרתו השנייה של הנאשם, מיום 27/10/2014, מסר הנאשם "רציתי גם להתגייס בגלל זה הגעתי ללשכה...באופן כללי לא נשלח אלי שום צו הביתה וכשהגעתי להתגייס אמר לי קצין בלשכת גיוס שבגלל שהייתי בחומש בהתנתקות לא יגייסו את כל מי שהיה. זה גם היה בתקשורת באותה התקופה". בסיפת אמרתו השנייה מסר הנאשם "תמיד הייתה לי כוונה ועדיין יש לי
פשוט אמרו לי שלא יגייסו אותי ובנוסף אני מוכן ללכת מפה לבקום".

24.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות מצאתי כי חוקיות גיוסו של הנאשם לשירות אינה מוטלת בספק. הנאשם לא עמד בתנאי מסלול "תורתו אומנותו" ופוקד, מפקד לשכת גיוס ירושלים, החליט בהתאם לסמכותו לבטל את מעמדו של הנאשם כבן ישיבה ולקרוא לו לשירות בן 3 שנים. ההגנה אף לא טענה במישור חוקיות גיוסו לשירות של הנאשם.

25.
לגבי מודעותו של הנאשם, מצאתי כי החזקה הקבועה בסעיף 55 לחוק שירות ביטחון, לגבי שליחת צווי גיוס בדואר, נסתרה, נוכח העובדה כי הנאשם מסר באמרתו כי לא נתקבלו בכתובתו כל צווי גיוס, ובתיק האישי אין תעודת עובד ציבור או מסמך אחר אשר יכול לשמש כראיה כי הצווים אכן נשלחו בדואר. עם זאת, מודעותו של הנאשם נלמדת מאמרתו השניה, מיום 27/10/14 בה ציין "וכשהגעתי להתגייס..." קרי, הנאשם התייצב בלשכת גיוס על מנת להתגייס לשירות בצה"ל.


26.
טענתו של הנאשם כי גורם בצה"ל מסר לו בעת הפינוי בחומש כי ידאג שאלה אשר לקחו חלק בהתנגדות אלימה של פינוי חומש לא יגוייסו לצה"ל, אינה יכולה להוות טענת הגנה מצד הנאשם, לפיה אמירה זו נטעה בלב הנאשם הבנה וידיעה שאין כוונה לגייסו.

27.
ראשית, לא ידוע מי הוא אותו גורם המכונה בפי הנאשם "קצין גבוה" ומה סמכותו של אותו גורם לפטור משירות מי שחייבים בשירות ביטחון על פי חוק.

שנית, בתיק האישי קיימת התייחסות ספציפית לטענתו של הנאשם כי לא התכוונו לגייסו עקב השתתפותו בהתנגדות בחומש, הסותרת את טענת הנאשם. רס"ל צחי אגאיוף, רמ"ד קד"ץ קורסים, המליץ בכתב ידו, ביום 2/10/2005 להכריז על הנאשם כמשתמט חו"ל, במסמך המצוי בתיק האישי, בו הוא מציין כהאי לישנא: "בעבר נפקד מגיוסו באוגוסט אולם עקב העובדה שטען שבדיוק חזר מהתנגדות להתנתקות בצפון השומרון אושר לו דח"ג לספטמבר לגיוס נהגים".

28.
מהמסמך האמור עולה בברור שטענתו של הנאשם כי השתתף בהתנגדות בחומש הובאה בפני
רשויות הגיוס, והם אישרו לו דחיית גיוס לספטמבר. קרי, דחיית גיוס - ולא פטור משירות. זאת ועוד, את המלצתו של רס"ל אגאיוף האמורה אישרה סגנית מפקדת לשכת גיוס ירושלים, רס"ן ניצה שבתאי, החתומה על אישור הכרזתו של הנאשם כמשתמט. לו הייתה קיימת מדיניות רשמית של אי גיוסם של מי שהשתתפו בפעולות התנגדות בהתנתקות, כטענת ההגנה, חזקה על רשויות הגיוס, לרבות מי שנושאים בתפקיד של פוקד, שהיו מכירים מדיניות זו והיו פועלים על פיה. חזקת תקינות המינהל אף מחזקת מסקנה זו.

29.
אשר לטענת הנאשם כי לא נעצר אף פעם בכל הפעמים הרבות שעבר בגבול ישראל כשנכנס או כשיצא מהארץ, ולא הגיעו אליו כל פניות לגבי עובדת היותו נעדר משירות בצה"ל, באופן שגרם לו להבין כי אינו חייב בשירות, הרי שכבר נקבע בכגון דא כי: ""לעולם מוטלת חובת השירות על כתפי מי שחב בה. חובה זו עליו למלא כנדרש. השאלה אילו אמצעי אכיפה ננקטים כלפי מי שנעדר מהשירות, אינה גורעת מחומרת ההיעדרות עצמה" (ע/69/14 טור' לגנקוב נ' התובע הצבאי הראשי

(2014)).




במקום אחר קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי:

"גם בטענתו של הסנגור המלומד, שעניינה מחדלה של הרשות מלערוך חיפושים על מנת לאתר את המשיב אין לייחס משקל רב. הנטל להתייצב ולמלא את חובת השירות הצבאי מוטל כל העת על הנפקד ממנו. אמנם, רשויות הצבא עושות מאמצים כל העת לאתר נפקדים משורותיהם ולהחזירם לשירות; זוהי משימה בין משימות רבות המוטלות על כוחות הביטחון. גם אם בעניינו של המשיב לא נעשה די על מנת לאתרו, אין בכך כדי להפחית כהוא זה מאחריותו ומחומרת מעשיו" (ע/113/11 התובע הצבאי הראשי

נ' טור' דהן (2011); ראו גם ע/3/11 התובע הצבאי הראשי

נ' טור' רוסיה (2011)).
30.
נוכח האמור, הריני קובע כי הוכחה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם, הן במישור חוקיות הגיוס הן במישור מודעות הנאשם. זאת, באופן המקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

31.
התשתית הראייתית הקיימת, המצביעה על היעדרות ארוכה משירות, השתמטות בת כ-9 שנים מצה"ל, מקימה במלוא עוזן את עילות המעצר המובהקות: הקלאסית, המניעתית, וההרתעתית (ע"מ 58/14 התובע הצבאי הראשי

נ' טור' רוכמן (2014)) הקמות בעניינם של מי שנעדרו מן השירות שלא ברשות, למשך שנים ארוכות, קל וחומר כאשר היעדרותם הסתיימה רק עם מעצרם. לא מצאתי כי בנסיבות אלה ניתן להורות על חלופת מעצר ראויה אחרת, אשר תהלום את עילות המעצר בעניינו של הנאשם.
32.
רצונו של הנאשם לשרת בצה"ל היום, חרף גילו ועובדת היותו נשוי ואב לשני פעוטות, אינו חזון נפרץ במקרים של חיילים הנאשמים בהיעדרות ארוכה משירות, והדבר ראוי להערכה. עם זאת, אין בכך כדי להביא להקלה בחומרת העבירה בה הואשם - השתמטות ממילוי חובת שירות בצה"ל, בה היה חייב הנאשם לפי חוק. שירותו הצבאי של הנאשם היום, טיבו ומהותו ייבחנו על ידי הגורמים המתאימים לכך במיטב, עם סיום ההליך המשפטי.

33.
סוף דבר, לאחר שקבעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם, המקימה עילות מעצר שאין חלופת מעצר ראויה שתהלום אותן, הריני מורה על הארכת מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.


·
זכות ערעור כחוק.

·
ניתנה והודעה היום, 26/11/14, ד' בכסלו התשע"ה, בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.


_______________
שופט






תיק בית דין צבאי 1118/14 התובע הצבאי נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ב-ֽ 26/11/2014)