פסקי דין על מיכאל חזן | פסקי דין על מרישבע חזן | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי

53276-09/11 פרק     31/12/2014




פרק 53276-09/11 מיכאל חזן, מרישבע חזן נ' כונס הנכסים הרשמי








1
בית המשפט המחוזי בנצרת
בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
31 דצמבר 2014
פר"ק 53276-09-11 משק לולים חזן בע"מ נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה ואח'
בקשה מס':
47


בעניין:
ובעניין:
חוק החברות, התשנ"ט-1999
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983
החוק
הפקודה





ובעניין:
משק לולים חזן

בע"מ ח.פ. 51-313639-0
החברה





ובעניין:
עו"ד עמית לדרמן
המפרק





ובעניין:
1. מיכאל חזן
ת.ז. 55984868
2. מרישבע חזן
ת.ז. 58441106
על ידי ב"כ עו"ד גיל הירשמן


המבקשים




ובעניין:
1. אברהם וייצמן ת.ז. 054939970
על ידי ב"כ עו"ד אמנון ו/או איילת שילה
2. גבריוליק אנטולי ת.ז. 320727456
3. חטיב נשאת ת.ז. 320727456
4. גדעון כורש ת.ז. 057782344




המשיבים





ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
הכונ"ר

החלטה

ביום 19/6/14 נחתם הסכם בין חברת משק לולים בע"מ (בפירוק), באמצעות מפרק החברה (להלן: "החברה" ו"המפרק" בהתאמה), לבין המשיבים מס' 2 ו- 3 (להלן: "מקבלי זכות השימוש") למתן זכות שימוש בלולים במושב דבורה, שעל פי הנטען לחברה זכויות שימוש בהם (להלן: "ההסכם").

על פי ההסכם, עבור כל מדגר ומדגר, ישלמו מקבלי זכות השימוש דמי שימוש, וכן יישאו בתשלומי המסים ובהוצאות השוטפות בגין הלולים. בין הצדדים הוסכם עוד שמקבלי זכות השימוש ישתמשו בלולים למטרת גידול עופות בלבד. תוקפו של ההסכם הותנה בקבלת אישור בית משפט זה ובקבלת הסכמתם של בעלי הזכויות במשקים שבהם מצויים הלולים.

במסגרת בקשה מס' 41 עתר המפרק לאשר את ההסכם למתן זכות שימוש בלולים. הובהר כי שניים מבין מבני הלול מצויים על שטחו של מר אברהם ויצמן (להלן: "ויצמן"). כן הובהר כי במסגרת דין ודברים שנוהל עם ויצמן, סירב האחרון להשכיר את שטח הלולים אשר מצוי במשקו. בתגובתו של ויצמן לבקשה בעניין אישור ההסכם, הבהיר ויצמן כי אינו מעוניין להשכיר את השטח למאן דהוא ואף עתר לסילוק הלולים משטחו.

במסגרת הדיון שנערך ביום 9/7/14, במעמד המפרק, ויצמן ובא כוחו, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יאשר את ההסכם, וכן הוסיפו תנאים מסוימים המשלימים את ההסכם (להלן: "הסכמות הצדדים"). בכלל זאת הוסכם כי בתמורה למתן זכות השימוש בלולים, ישלמו מקבלי זכות השימוש לויצמן דמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 ₪ ומע"מ. כן הוסכם כי מקבלי זכות השימוש יישאו בכל ההוצאות השוטפות עבור השימוש בלולים, לרבות ניקיון, ארנונה וכיוצ"ב.

במסגרת סעיף 14 להסכמות הצדדים הובהר כי כל הפרה של אותן הסכמות, לרבות אי תשלום דמי השכירות במועד ו/או אי תשלום ההוצאות השוטפות, תזכה את וייצמן לתבוע פינוי הלולים באופן מיידי. בסעיף 15 להסכמות הצדדים הובהר כי התחייבותם של מקבלי זכות השימוש כלפי ויצמן לתשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות הנה תנאי יסודי.

להסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה שיפוטית.

במעמד אותה ישיבה הבהיר המשיב מס' 3, בשם מקבלי זכות השימוש, כי הוא מאשר את ההסכמות ומתחייב באופן אישי לעמוד בהתחייבויות.

דא עקא שבמסגרת בקשה שהגיש ויצמן ביום 29/9/14 הובהר כי ההסכם הופר על ידי מקבלי זכות השימוש וכי עד כה לא שולמו לידיו דמי השכירות. בסופו של יום, חזר בו ויצמן מדרישתו לפינוי הלולים, על יסוד דין ודברים שהתנהל בינו לבין מקבלי זכות השימוש ובא כוחם, ואולם התנה הסרת הדרישה לפנות את הלולים בתנאים שעניינם מועד ואופן התשלום.

במסגרת הבקשה שלפני (בקשה מס' 47) הוברר כי מקבלי זכות השימוש לא פעלו על פי ההסכמות עם ויצמן (בין על פי ההסכם המקורי, בין על פי מה שכונה לעיל הסכמות הצדדים ובין אם על פי ההסכמות המאוחרות יותר) ולא שילמו את דמי השכירות וההוצאות השוטפות, כפי שהתחייבו.

בנסיבות אלה, הגישו המבקשים (החייבים) את הבקשה שלפני, להורות למקבלי זכות השימוש להמציא אסמכתאות המלמדות על תשלום דמי השכירות לידי ויצמן, להשיב לידם הוצאות שוטפות שבהן נשאו במקומם, וככל שיתברר כי מקבלי זכות השימוש לא מילאו את התחייבויותיהם, להורות על סילוקם המיידי מהלולים, חילוט הבטוחות שנמסרו על ידם והחלפתם במר גדעון כורש (להלן: "כורש"), שמוכן לקחת על עצמו להיכנס להסכם בתנאים זהים לתנאי ההסכם המקורי וההסכמות שגובשו בשלב מאוחר יותר.

בתגובתו לבקשה, הבהיר מר ויצמן כי אינו מסכים להחלפת זהות מקבלי זכות השימוש לפי ההסכם, ואף אינו מסכים לכך שכורש ייקח על עצמו את ביצועו של ההסכם, כשוכר חלופי.

בשאלה אם נסיבות מקרה זה מצדיקות החלפת זהותם של מקבלי זכות השימוש בלולים הבנויים בשטחו של ויצמן, כך שמר גדעון כורש ייכנס בנעליהם של מקבלי זכות השימוש המקוריים על פי ההסכם, או שמא יש להיעתר לדרישתו של ויצמן ולהורות על פינוי הלולים משטחו, עקב הפרת ההסכם, דעתי היא שיש להתיר חילופי השוכרים כמבוקש.

בראש ובראשונה יצוין כי על פי הבקשה, מקבל זכות השימוש החלופי שהוצע, מר כורש, הנו חקלאי ותיק ומנוסה, בעל ניסיון של למעלה מ- 20 שנה בתחום גידול העופות ומוכר על ידי שני הצדדים, כך שעל פני הדברים מדובר באדם מקצועי ובעל הכישורים הנדרשים לצורך הפעלת הלולים, אשר בחר להיכנס לעסקה מתוך הבנת התחייבויותיו על פי ההסכם ובצורה מושכלת.

הלה אף הודיע כי הוא מוכן לשלם במזומן את הפיגור בתשלומים עד כה (משך חודשיים), להוסיף סך של 6,000 ₪ ומע"מ בגין הוצאות משפט שנגרמו לויצמן עד כה, וכן למסור שיקים מעותדים עבור כל יתר תקופת השכירות. יוצא אפוא כי כורש מוכן לקחת על עצמו למלא את כל התנאים שסוכמו בעבר, ואף מעבר לכך, לשפות את ויצמן ולהשיב מצב לקדמותו, טרם ההפרה.

אמנם נכון כי לכאורה עומדת לויצמן הזכות על פי סעיף 14 להסכמות הצדדים לתבוע פינוי הלולים באופן מיידי, אלא שגם את זכות הפינוי על ויצמן להפעיל בתום לב, בהינתן הוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי גם בעת שימוש בזכות הנובעת מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

במילים אחרות: יש לקרוא את התניה שבסעיף 14 להסכמות הצדדים ככזו אשר אמנם מאפשרת לויצמן לתבוע פינוי הלולים לאלתר מקום בו מופרות אותן הסכמות, אך כפי שנדרש מהצד השני להסכמות לקיים את התחייבויותיו כלפי ויצמן בתום לב ובהגינות, כך גם יש לדרוש מויצמן לפעול אף הוא בתום לב עת הוא תובע את פינוי הלולים על פי הזכות החוזית המוקנית לו.

משעה שהובהר כי כורש נכון להיכנס כלפי ויצמן בנעלי מקבלי זכות השימוש המקוריים, וזאת באותם תנאים, ואף בתנאים הדוקים ומוקפדים יותר, אין זה צודק לאפשר עמידתו הנחרצת והבלתי מתפשרת של ויצמן בעניין פינוי הלולים, שאינה לוקחת בחשבון את ההשלכות שעשויות להיות למהלך מעין זה ומתעלמת מטיבה של החלופה המוצעת ומזהות הגורם המחליף, בבחינת "ייקוב הדין את ההר".

בהקשר זה, לטענת המבקשים, במסגרת הצעת הסדר הנושים שהוגשה בתיקי פשיטת הרגל שנפתחו נגדם, מסתמכים המבקשים על קיומו של ההסכם, כך שככל שזה לא יצא אל הפועל עלול הדבר לפגוע ביכולת המבקשים לקיים את התחייבויותיהם במסגרת הצעת הסדר הנושים ולפגוע הן בנושים והן במבקשים עצמם.

יתירה מכך, במהלך הדיונים שנערכו לפניי הודגש כי בשני הלולים אשר בשטחו של ויצמן הושקעו סכומי כסף משמעותיים, תוך שהובהר כי גם ניסוח ההסכם עצמו דרש משאבים לא מבוטלים.

בנסיבות אלה, אף שעומדת לויצמן זכות לדרוש פינוי מיידי, הרי שבמכלול השיקולים ולאחר עריכת האיזונים המתחייבים דומני כי עמידה נחרצת ועיקשת על פינוי הלולים, על כל המשמעות הכלכלית הנלווית לכך, ללא שקילת החלופה הנוכחית העומדת על הפרק, אינה יכולה להתקבל.

סוף דבר

:

אשר על כן ומהנימוקים שלעיל, אני נעתר לבקשה במובן זה שאני קובע כי מר גדעון כורש ייכנס בנעלי מקבלי זכות השימוש המקוריים (המשיבים מס' 2 ו- 3) וישמש כשוכר בלולים תחתם. כל התנאים שהוסכמו במסגרת ההסכם המקורי, כמו גם התנאים שהוספו במסגרת הסכמות הצדדים בדיון מיום 9/7/14 ואשר קיבלו תוקף של החלטה שיפוטית, יעמדו במלוא תוקפם.

על פי הצעתו, ישלם כורש לויצמן סך של 6,000 ₪ ומע"מ בגין דמי שכירות עבור חודשי הפיגור (חודשיים), יקדים תשלום נוסף על סך 3,000 ₪ ומע"מ בגין החודש הנוכחי (חודש דצמבר), וכן ישלם לויצמן סך נוסף של 6,000 ₪ ומע"מ בגין הוצאות משפט. כן יפקיד כורש בידי ויצמן תשעה שיקים מעותדים על סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כל אחד, עבור חודשי השכירות הנותרים.

הואיל ולדיון שנקבע בבקשה זו לא התייצב מי מהמשיבים 2 ו- 3, יוצא שהטענה כי המבקשים נשאו במקומם בהוצאות השוטפות בגין החזקת הלולים לא נסתרה. לפיכך אני מורה למשיבים 2 ו- 3 לשפות את המבקשים בגין הוצאות החשמל, המים, הארנונה והטלפון של הלולים, שבהן נשאו המבקשים במקום מקבלי זכות השימוש, על פי המפורט בבקשה ובנספחיה.

יתירה מכך, בהעדר התייצבות מצד מי מהמשיבים מס' 2 ו- 3 ומשלא נסתרו הטענות העולות מהבקשה, הרי שלאחר שהסתבר כי ההסכם הופר על ידי מקבלי זכות השימוש, יוצא כי יש להורות על מימוש הבטוחה שהופקדה על ידם בידי המפרק, וזאת הן לצורך כיסוי הוצאות ההליך (הן הבקשה דנא והן קודמתה) והן לצורך כיסוי חוב הפיגורים שנצבר בגין דמי השכירות שלא שולמו על ידי מקבלי זכות השימוש המקוריים.

מתוך הסכום שייגבה, יוחזר סך של 9,000 ₪ ומע"מ לידי מר כורש בגין דמי השכירות שעליו לשלם במקום מקבלי זכות השימוש בגין חודשי הפיגור בתשלום דמי השכירות (שלושה חודשים עבור אוקטובר, נובמבר ודצמבר). כן יוחזר למר כורש סכום נוסף של 6,000 ₪ ומע"מ בגין הוצאות המשפט שבהן עליו לשאת כלפי ויצמן במקום מקבלי זכות השימוש.

בנוסף, אני מחייב את המשיבים מס' 2 ו- 3 בהוצאות המשפט שנגרמו לקופת הפירוק בגין ההליכים עד כה בסך כולל של 10,000 ₪.

מעבר לכך וככל שנגרמו נזקים נוספים לקופת הפירוק, נשמרת למפרק הזכות להגיש בקשה נפרדת ועצמאית לחילוט סכומים נוספים מתוך הבטוחה שהופקדה בידיו.

הגם שעמדתו העקרונית של ויצמן נדחתה, הרי שבנסיבות העניין אין צו להוצאות במישור היחסים בין ויצמן ליתר הצדדים.

ניתנה היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים
.










פרק בית משפט מחוזי 53276-09/11 מיכאל חזן, מרישבע חזן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)