פסקי דין על עאדל אבו בלאל

34827-01/14 פ     31/12/2014




פ 34827-01/14 מדינת ישראל נ' עאדל אבו בלאל








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 34827-01-14 מדינת ישראל
נ' אבו בלאל





בפני

כב' השופט
אלון אינפלד


בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ליאת לוי-סיגל
, פמ"ד



המאשימה


נגד


עאדל אבו בלאל
ע"י ב"כ עו"ד אחסן ווהבי



הנאשם

גזר דין

רקע עובדתי
1.
פרשתנו פותחת בגניבת מונית, וסופה פגיעות קשות, פיזיות ונפשיות, שנגרמו לנהג המונית (להלן: "הקורבן") כתוצאה ממעשיו הנפשעים של הנאשם. מאז האירוע ימיו של הקרבן נהפכו על פיהם, חיי בני המשפחה השתנו לבלי הכר, השמחה הייתה לעצב, הפרנסה לאבטלה, המוביל הפך מובל והעצמאות לחוסר אונים ותלות מוחלטת. חייהם של בני המשפחה לא ישובו לקדמותם ועליהם לחיות בצל הטיפול בקורבן ובהשלכות התאונה.
2.
בשל מעשיו, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בו לא נכלל רכיב עונשי, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (שימוש בנשק קר - כלי רכב), גניבת רכב, הפקרה אחרי פגיעה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, חבלה במזיד, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.
3.
מכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 12.1.14, סמוך לשעה 18:48 עצר הקורבן את מוניתו בשולי הדרך, כיבה את המנוע והותיר את המפתחות במתנע. הקורבן יצא מהמונית, צעד מספר מטרים לאחור, לכיוון המונית של חברו, עמד לידה ושוחח עמו מבעד לחלון חברו. בשלב זה חברו של הקורבן, אשר ישב במוניתו, הבחין בנאשם נכנס אל תוך המונית של הקורבן, מתיישב במושב הנהג ומניע את המונית. חברו של הקורבן הפנה את תשומת לב הקורבן למעשי הנאשם. הקורבן בתגובה, רץ לעבר המונית, תוך שהוא צועק לעבר הנאשם. הקורבן הצליח להגיע אל המונית, פתח את דלת הנהג ונאחז במשקוף העליון של חלון הדלת, שנותר פתוח. בשלב זה לחץ הנאשם על דוושת הגז ופתח בנסיעה מהירה בעוד הקורבן נותר תלוי על המשקוף העליון של חלון הדלת.
4.
עוד נטען, כי הנאשם המשיך בנסיעה, פנה ימינה והמשיך בדרך עד הגיעו לצומת. כך, בעוד הקורבן מחזיק בחלון ותלוי בו. הנאשם נכנס לצומת במהירות והתנגש ברכב מסוג "פיג'ו", שעמד בנתיב האמצעי בצומת. כתוצאה מההתנגשות הוטח גופו של הקורבן ברכב הפיג'ו ולאחר מכן נפל על הכביש. מיד לאחר מכן סטה הנאשם ימינה והתנגש ברכב אחר שנסע באותה עת בצומת בנתיב הימני. גם בשלב זה המשיך הנאשם בנסיעתו המהירה, לא עצר את המונית במקום התאונה ולא הזעיק עזרה. הנאשם נסע עד שהגיע למחסום שהקימה המשטרה ונאלץ לעצור מאחורי מכוניות שעמדו במקום. שני שוטרים שהגיעו למחסום בניידת משטרה והבחינו בנאשם, עצרו את הניידת מאחורי המונית, בכדי למנוע מהנאשם להימלט מהמקום. הנאשם הבחין בניידת, ובמטרה להימלט מהשוטרים החל לנסוע לאחור ומיד לאחר מכן נסע קדימה, תוך שהוא משפשף את קדמת הניידת, עלה עם גלגל אחד על המדרכה ואז נעצר. בשלב זה עצרו השוטרים את הנאשם כשהוא בתוך המונית. כל זאת עשה הנאשם כאשר לא היה ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף.
5.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם, והשימוש במכונית כנשק קר, פונה הקורבן באמבולנס לבית החולים, כשהוא מחוסר הכרה וסובל מחבלת ראש קשה ומשבר בכתף. שם נותח בדחיפות בראשו, הוא הורדם והונשם, מצבו הוגדר קשה ונוצר חשש לחייו. בנוסף נגרמו נזקים לכלי הרכב, למונית ולניידת.

תסקיר נפגע עבירה
6.
תסקיר נפגע עבירה, שנכתב אודות הקורבן לא יפורט במלואו משיקולים של צענת הפרט, אלא בקווים כלליים בלבד. מהתסקיר עולה כי הקורבן, כבן 47, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 6 עד 22, סיים 12 שנ"ל ושירת שירות מלא בצה"ל. עד למועד האירוע עבד הקורבן כנהג מונית. בתאריך 12.1.14, עקב פגיעת הנאשם, אושפז הקורבן בבית החולים "סורוקה" במצב קשה מאוד למשך כחודש וחצי כשהוא מורדם ומונשם וכשנשקפת סכנה לחייו. בתאריך 19.2.14 הועבר לבית חולים "לוינשטיין" לצורך טיפול ושיקום, שם שהה כשבעה חודשים במחלקה לשיקום חבלות מוחיות. בתאריך 4.9.14 הועבר שוב לבית החולים "סורוקה" לצורך ביצוע ניתוח נוסף להחזרת עצם לראש. לאחר החלמתו מהאירוע שב לביתו, מאז נדרש בהשגחת בני המשפחה ונתון לטיפולם. מאז הפגיעה הוכר כנכה בשיעור 100% ואושרה לו גמלת שירותים מיוחדים שאמורה לשמש את המשפחה לצורך הטיפול המיוחד הדרוש לו.
7.
התסקיר מתאר את הבעיות המורכבות מהן סובל הקורבן מאז האירוע ומתאר פגיעה משמעותית בכל רמות התפקוד, הפיזיות, המנטליות והנפשיות עקב חבלת הראש.

הפגיעה, נסיבותיה ומאפייניה גרמו להידרדרות חמורה בתפקוד הקורבן וחשפו אותו ואת בני משפחתו לחוויות קשות
שלא יפורטו כאן. עורכת התסקיר התרשמה, כי מדובר בפגיעות קריטיות, בלתי הפיכות, המצריכות השגחה צמודה על הקורבן, השקעה רבה וטיפול אישי מתמיד.
8.
התסקיר הביא את דברי אשתו של הקורבן, אשר שיתפה בקושי הרב הכרוך בסיוע לבעלה בתהליך השיקום, על הקושי השוטף בטיפול בו, על אובדן השותפות מצדו במישורי החיים השונים ועל הקשיים במשימת ההורות וגידול הילדים, שמאז הפגיעה בקורבן מוטלת על כתפיה בלבד.
9.
סיכומו של דבר, שירות המבחן העריך כי השלכות הפגיעה הינן מקיפות, חמורות וקיצוניות, לאחר שהקורבן הפך מאדם עצמאי ופעיל, בן-זוג ואב לילדים, לאדם במצב סיעודי, הזקוק להשגחה מתמדת ותלוי בזולת לפעולות יומיומיות. הקורבן ובני משפחתו ביטאו תקווה כי הנאשם יבוא על עונשו בחומרה, ושביטוי ממשי להשלכותיה של הפגיעה ייעשה באמצעות פיצוי כספי משמעותי, שיאפשר להם להעניק לקורבן טיפול הולם לשארית חייו.

ראיות הצדדים לעונש
10.
ב"כ המאשימה העידה מטעמה מספר עדים לעונש. יוסי, גיסו של הקורבן, סיפר על מצבו העגום והמנותק מהמציאות של הקורבן מאז האירוע. הוא סיפר על המחיר הכבד שמשלמות הנפשות האחרות במשפחה "שחיה ולא חיה" בשל מצבו של הקורבן. הוא תיאר את הקורבן כיום כגוף בעל משקל של 50-60 ק"ג, אותו צריך לשנע "כמו שק תפוחי אדמה". העד סיפר גם על אישיותו החיובית של הקורבן בטרם האירוע והביע תקווה כי הנאשם יבוא על עונשו בהתאם לחומרת מעשיו והנזק שגרם.
11.
אשת הקורבן

, שיתפה את בית המשפט בכאבה העמוק, בקשייה הרבים, בחוויות, בהתפרצויות ובהתמודדות היומיומית עם הקורבן מאז קרות האירוע. דבריה הקשים של העדה לוו בהתפרצויות בכי, וניכר כי חייה השתנו לבלי הכר. היא סיפרה, כי הפגיעות של הנאשם במישור הקוגניטיבי והפיזי באים לידי ביטוי בחוסר תפקוד, תלותיות מוחלטת, התפרצויות זעם, תוקפנות ואף בביטויי אלימות פיזית ומילולית כלפיה וכלפי ילדיה, התנהגות שכמותה לא חוותה מעולם. לדבריה, הבית שהקימו יחדיו מתפרק, הילדים עצמם במצב של הדרדרות, היא המפרנסת היחידה ולמעשה, היא וילדיה הינם "הנכים האמתיים" בכל הסיפור הזה. לדבריה, בעלה הינו כשבר כלי, היא מטפלת בו משעות אחר הצהריים ועד הלילה, הוא אינו מתפקד, לא כבעל ולא כהורה אלא כילד שזקוק לטיפול שוטף. היא סיפרה כי היו אמורים לשוב לאחר הניתוח בראש לשיקום בבית "לוינשטיין", אך הדבר לא הסתייע מבחינה כלכלית. הקורבן בעצמו התחנן לעדה שלא לשוב לשם. בתשובה לשאלת בית המשפט ציינה העדה, כי הקורבן מקבל קצבת נכות כללית בנוסף לקצבה של שירותים מיוחדים, בשלב זה.
12.
אבישי, בנו של הקורבן,

סיפר כי ליווה את אביו לכל אורך האשפוז שלו בעודו מונשם ומורדם. לדבריו, איבד את אביו, הדמות שלוותה אותו מילדותו, הדמות שהעריץ, הדמות שטיפלה בו וכעת התהפכו היוצרות. העד הביע את כאבו ואף פרץ בבכי במהלך העדות כשתיאר את השינוי הקיצוני שחל באביו, את התסכול מהמצב, הקשיים, הדאגות ואת העובדה שכיום מסייע לאמו ומשמש כתחליף לדמות אב בבית.
13.
ב"כ המאשימה הגישה לבית המשפט את הרישום הפלילי בעניינו של הנאשם (תע/1), ממנו עולה, כי לנאשם עבר פלילי הכולל 7 הרשעות קודמות בעיקר בעבירות רכוש, אך גם בעבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה בפסילה, החזקת סמים, הפרעה לשוטר והשמדת ראיות, בגין חלקם ריצה עונשי מאסר בפועל.
14.
בנוסף לכך, לנאשם שלושה מאסרים מותנים בני הפעלה או חבי הפעלה המצטברים יחדיו לכדי שלוש שנות מאסר בפועל. מאסר מותנה בן 4 חודשים שהושת במסגרת ת.פ 29202-08-11 בית משפט שלום רחובות, מיום 26.3.12 (תע/2) למשך שלוש שנים מיום גזר הדין בהן הנאשם לא יעבור עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב או כל עבירת רכוש מכל סוג שהיא; מאסר מותנה בן 9 חודשים, שהושת על הנאשם במסגרת ת.פ 868/09 בית משפט שלום באר שבע, מיום 22.12.11 (תע/4), למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע; מאסר מותנה בן 24 חודשים, שהושת על הנאשם במסגרת ת.פ 7983/07 בית משפט שלום תל-אביב, מיום 5.10.10 (תע/3), למשך שלוש שנים מתום תקופת המאסר, שלא יעבור עבירה של גניבת רכב (כאמור לעיל, הנאשם שוחרר מהמאסר בתאריך 6.3.12). בהקשר לתנאים האחרונים, יודגש כי הנאשם שוחרר מהמאסר בתאריך 6.3.12 ( דו"ח איתור כליאות – תע/5).
15.
ב"כ במאשימה הגישה סיכום ביניים רפואי של הקורבן מבית החולים "לוינשטיין"
מהמחלקה לשיקום חבלות מוחיות (תע/6). הסניגור הגיש מסמכים רפואיים אודות אמו של הנאשם (הסובלת מסרטן) ואודות בתו (נע/1, נע/2).

טיעונים לעונש
16.
ב"כ המאשימה

מיקדה את טיעוניה בחומרת נסיבות האירוע, המלמדות על זלזול בוטה בערכים המוגנים של שמירה על חיי אדם, שלמות הגוף, עזרה הדדית, סולידריות חברתית, שלטון החוק ושמירה על הסדר הציבורי.
ב"כ המאשימה הדגישה לחובת הנאשם את העובדה שלא סייע לקורבן לאחר שנפגע, אלא שעט עם רכבו במטרה להימלט מאימת הדין. אף מבחינה משפטית הדגישה התובעת את עבירת ההפקרה והגישה פסיקה בהתאם. באשר לפגיעה הקשה שנגרמה לקורבן, ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר נפגע עבירה, המפרט בהרחבה את הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לו, שהינם בעלי השלכות משמעותיות על כל המערך התפקודי בחייו.

17.
נוכח האמור, ובהתחשב בפסיקה שהגישה מטעמה טענה ב"כ המאשימה כי בנסיבות המקרה יש לקבוע מתחם הענישה שנע בין 12 ל-15 שנות מאסר. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות למעשה, ציינה התובעת, כי יש לשקול לקולה את הודאת הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי. אולם, לחומרה יש לשקול את עברו הפלילי של הנאשם, הטומן בחובו שלושה מאסרים מותנים חבי הפעלה, המצטברים לכדי שלוש שנים.
18.
סיכומו של דבר, עתרה המדינה להשית על הנאשם עונש מכביד של מאסר בפועל המצוי בגדרי המתחם, לרבות הפעלת המאסרים המותנים במצטבר ומאסר על תנאי ארוך ומרתיע, לצד פיצוי משמעותי לקורבן. בבקשה מאוחרת עתרה ב"כ המאשימה להורות על פסילת רישיונו של הנאשם לתקופה ארוכה שתנוע בין 10-15 שנים מיום שחרורו מהכלא, וכן פסילה על תנאי.
19.
הסניגור

בטיעוניו, לא חלק על חומרת האירוע ונסיבותיו. יחד עם זאת הצביע על העדר תכנון מצד הנאשם, על קבלת החלטה חפוזה ואיוולת מצדו, שמטרתה הראשונית הייתה אך לגנוב את המונית, ללא כוונה לפגוע בקורבן. הסניגור הדגיש כי הנאשם נתקף חרדה כשהקורבן הבחין בכוונתו לגנוב את המונית ואין מדובר בתאונה מכוונת.
20.
בהתייחס לפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה טען הסניגור, כי מדובר במקרים בהם הפגיעה בקורבנות הייתה מכוונת בשונה מעניינו של הנאשם דנן והפגיעות שנגרמו היו קשות יותר. הסניגור המציא פסיקה מטעמו, בה נגזרו עונשי מאסר שנעו בין 18 חודשי מאסר בפועל עד שש שנות מאסר בפועל. לדבריו, הפסיקה שהמאשימה הגישה אינה תומכת דווקא במתחם הענישה לו היא עותרת במקרה דנן.
21.
בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, טען הסניגור, כי עסקינן בנאשם צעיר, יחסית, אב לשישה ילדים, ביניהם בת אחת חולה שעברה השתלת כבד ונתונה עדיין בשיקום, וכי אמו של הנאשם חולה בסרטן השד. הסניגור הדגיש את ההודאה באשמה שהובילה לחסכון בזמן שיפוטי, את החרטה שהביע על מעשיו ואת הבנת הפסול שבהם. הסניגור טען כי הנאשם מעוניין לתקן את דרכיו, והוא פועל במסגרת הכלא במטרה להשתלב בהליכי גמילה. בשל כל אלה, עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יעלה על 5 שנות מאסר בפועל, כולל הפעלת המאסרים המותנים.
22.
הנאשם

בדבריו לבית המשפט, הביע חרטה על מעשיו וביקש את סליחת בני משפחתו של הקורבן. הוא סיפר כי האירוע אינו מרפה ממנו וביקש את רחמי בית המשפט בגזירת העונש.

דיון והכרעה:
נסיבות האירוע וערכים מוגנים
23.
מעשיו של הנאשם חמורים מאוד, הן בנסיבותיהם והן בתוצאותיהם, והם מלמדים על זילות מצד הנאשם כלפי החוק, וחמור מכך, כלפי חיי אדם.

צודקת התובעת כי מעשי הנאשם, פגעו באופן קשה בערכים החברתיים של שמירה על חיי אדם, שלמות הגוף והנפש, שמירה על הרכוש, סולידריות חברתית, עזרה הדדית, חמלה אנושית ועזרה לזולת המצוי בסכנה. בנוסף, פגע הנאשם גם בערכים המוגנים של שלטון החוק והשמירה על הסדר הציבורי. אין להכביר במילים על התוצאות הקשות העלולות להיגרם לחברה כתוצאה מפגיעה בערכים מוגנים אלה, כל ערך לעצמו ומקל וחומר בפגיעה מצטברת בכולם.
24.
הנאשם פתח בפגיעה בערך המוגן של שמירה על רכושו של אדם, שעה שפלש למוניתו של הקורבן במטרה לגנוב אותה. מרגע שנתפס "על חם" על-ידי הקורבן, שרץ לעברו במטרה להציל את רכושו, ראה

הנאשם אל מול עיניו רק את עצמו, את הצורך שלו להציל עצמו מאימת הדין ואולי גם לזכות בשלל "על הדרך". במקום לחוש "כְּבֹשֶת גנב כי יִמָּצֵא", העז הנאשם פניו ודבק באינטרס האישי שלו, תוך שהוא דורס כל ערך אנושי.
הנאשם התעלם מהעובדה שהקורבן נתלה על חלקו העליון של חלון המונית ועשה כל שלאל ידו במטרה ל"הורידו מעליו", כדי להשלים את הגניבה ולהימלט מהדין, ובעיניו כל האמצעים כשרים.
25.
במצב נתון זה, הנאשם האיץ את מהירות המונית ונמלט ברחובה של עיר, כשהקורבן נאחז במשקוף החלון של המונית וכל גופו באוויר, יקרה לקורבן אשר יקרה. כך, עבר הנאשם מרחוב לרחוב, מבלי לחוס על האדם התלוי לידו, אשר בסך הכול רצה להגן על פרנסתו. וכך נכנס לצומת במהירות, אשר הובילה אותו להתנגשות ברכב ה"פיג'ו", להטחת הקורבן בו ולנפילת הקרבן על הכביש. גם בשלב זה לא ראה הנאשם אלא את עצמו, הוא נס מהמקום, המשיך בהימלטות פרועה, התנגש ברכב נוסף

, וכל זאת, תוך שהוא מפקיר את הקורבן לגורלו במצבו הקשה. אפילו בשלב בו נכנסו השוטרים לתמונה במטרה לבלום את הנאשם, הוא המשיך בניסיונו הכוחני להימלט, שפשף את ניידת המשטרה וניסה לעלות על המדרכה, עד כי בסופו של דבר נעצר.
26.
בהקשר זה טען הסניגור, כי מעשיו של הנאשם נעדרי תכנון ונטולי כוונה לפגוע בקורבן. אכן, יש להניח לטובת הנאשם, כי

מעשיו נעברו ללא תכנון רב, כי אופיינו בספונטאניות, ולמעשה, הסתבכו מרגע לרגע לאחר שהנאשם היה נחוש להימלט מאימת הדין. יחד עם זאת, תגובותיו של הנאשם בשעת מעשה, ולאחריו, מלמדים כי הנאשם היה שלם עם התנהגותו, נחוש בדעתו, ולא ראה לנכון בשום שלב באירוע לעצור את רצף הסיכונים, שהתממש בפועל כלפי הקורבן והיה בעל פוטנציאל גבוה לפגיעה במשתמשים האחרים בדרך, מעבר לכלי רכב בהם פגע פיזית.
27.
מעשיו של הנאשם גרמו לתוצאות קשות לקורבן שנפגע, הן פיזית והן נפשית, הכול כמפורט בתסקיר נפגע העבירה. כעולה מדברי בני משפחתו של הקורבן, שהעידו בפני
בית המשפט ושטחו את כאבם בפני
ו, כיום הקורבן

במצב איום ונורא, כל מישורי חייו השתנו מקצה לקצה, משפחתו חרב עליה עולמה, וכל חיי בני המשפחה סובבים סביב הטיפול בו ובהשלכות התאונה.
28.
קשה לתאר את השבר שפקד את משפחת הקורבן מאז קרות האירוע, שככל הנראה, ילווה אותם לשארית חייו. מאדם שכיר, שעמל לפרנסתו, אהוב, מסור למשפחתו, ושאר מעלות טובות, כפי שנשמע מפי העדים, נמצא כיום במצב של חיים שאינם חיים, בעקבות הפגיעה הנפשית והגופנית שהשפיעה אנושות על תפקודו וחיוניותו, על לא עוול בכפו. כך, חרב עולמם של הקרבן ומשפחתו עקב תאוות הבצע של הנאשם ואדישותו הקיצונית לגורל הקרבן, שחייו היו תלויים לו מנגד, אך סנטימטרים ספורים מהנאשם לאורך רחובות שלמים.
29.
נוכח האמור, חומרת המעשה ועוצמת התוצאות, אין מנוס מענישה קשה, ששיקולי הרתעה וגמול עומדים ביסודה. רק עונש כבד ומשמעותי יהלום המעשים והתוצאות.

מדיניות הענישה הנוהגת
30.
ב"כ הצדדים הפנו לפסקי דין במקרים דומים יותר ודומים פחות לענייננו. כך למשל, ב"כ המאשימה
הפנתה לע"פ 8219/13 אחמד סרחאן נ' מדינת ישראל
, מיום 15.9.14,
שם הורשע הנאשם בעבירת הפקרה לאחר פגיעה ועבירות נוספות הנאשם נהג בקלות ראש, ללא ריכוז, ללא מתן זכות קדימה ופגע בהולך רגל ונמלט מהמקום מבלי לעמוד על תוצאות התאונה. לאחר האירוע אף פעל לשם העלמת ראיות. הקורבן נפצע קשה ואושפז לתקופה ארוכה בבית חולים לוינשטיין. הנאשם, ללא הרשעות קודמות נדון לארבע וחצי שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את ערעורו. בע"פ 4906/12 אגרה ווסה נ' מדינת ישראל
, מיום 14.1.13 נדחה ערעורו של הנאשם אשר הורשע בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה ועבירות נוספות. הנאשם לקח ללא רשות אופנוע של חברו ונהג בו תחת השפעת אלכוהול וסמים, איבד שליטה, עלה על המדרכה ופגע בהולכת רגל, שנחבלה בראש, בחזה וברגל ונזקקה לתפרים ביד. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 48 חודשים. הערעור נדחה.
31.
עוד הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 9559/09 מדינת ישראל
נ' אסעד שיבלי, מיום 29.11.10, שם פגע המערער תוך שהוא נוהג בטרקטורון בילדה שרכבה על אופניה בכביש וכתוצאה מהפגיעה נגרמו לה פצעים אנושים, מהם נפטרה. הנאשם הורשע בהריגה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ועבירות נוספות. בית המשפט העליון הותיר את עונש של תשע שנות מאסר בפועל על כנו. מקרה זה חמור מענייננו נוכח התוצאות הטרגיות של האירוע שהובילו למות הקטינה. גם עניינו של ע"פ 8279/11 טל מור נ' מדינת ישראל
, מיום 1.7.13, אליו הפנתה התובעת, חמור מענייננו אנו, נוכח מותו של הקורבן כתוצאה ממעשיו של הנאשם (נהיגה והפקרה על רקע שכרות). ב"כ המאשימה הפנתה גם לעניין ע"פ 2247/10 שלום ימיני נ' מדינת ישראל
, מיום 12.1.11 שם דובר על אירוע בו נהרגה המתלוננת וחברתה נפצעה קשה מפגיעת רכב שלא ציית לרמזור אדום והמשיך בנהיגה לאחר הפגיעה והפקיר את השתיים. בית המשפט העליון הפחית את עונשו של הנהג מ-20 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר בפועל בגין הריגה ובגין חבלה חמורה ו-4 שנות מאסר בפועל בגין עבירת ההפקרה, כך שבסך הכל הוטל על הנאשם 14 שנות מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי העונש מבטא החמרה של רף הענישה הנוהג.

מקרה זה אף הוא חמור בנסיבותיו מעניינו של הנאשם דנן.
32.
ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם דנן הורשע בעבירה "תוצאתית פלילית חמורה", לכן היא סבורה כי בענייננו יש להתקרב למתחמים שנקבעו במצב שהנאשמים הורשעו הן בעבירת ההריגה והן בעבירת ההפקרה במדרג הגבוה (ראו עמ' 6 לטיעוני ב"כ המאשימה לעונש). יודגש, כי טענה זו של ב"כ המאשימה אינה יכולה להתקבל נוכח העובדה שהנאשם דנן הורשע בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות מכוח סעיפים 335+333 (א)(2) לחוק שהעונש המקסימאלי בגינה עומד על 14 שנות מאסר, וזאת שבשונה מעבירת הריגה, סיכון חיי אדם או חבלה בכוונה מחמירה, שהעונש המקסימלי בגינן עומד על 20 שנות מאסר בפועל. מדובר בפער משמעותי של שש שנים בין העבירות, המגיע לכדי שליש שנים מהעונש המירבי. עם כל הקושי, איני בטוח שמצבו של הקרבן חמור כמוות, כעמדת המדינה. יש לקחת בחשבון את הפער בקביעת מתחם העונש ההולם לנסיבות המקרה.
33.
הסניגור אף הוא הפנה לאסופת פסיקה מטעמו. בת"פ (מחוזי מרכז) מדינת ישראל
נ' עבדול ראוף קזאז, מיום 24.4.14 הורשע הנאשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גרימת חבלה חמורה, הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, כאשר הנאשם נהג באופנוע, האיץ מהירותו לפני מחסום משטרתי, פגע באחת המכוניות ובאחד השוטרים, הטיחו על הכביש ונמלט בנסיעה. השוטר אושפז מפצעיו ונזקק למספר ניתוחים. כתוצאה מכך ולנוכח עברו הפלילי נדון הנאשם לחמש שנות מאסר בפועל. בע"פ (מחוזי באר שבע) 9050-05-10 מדינת ישראל
נ' יבגני מישצ'נקו, מיום 11.1.12 הורשע הנאשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הפקרה אחרי פגיעה, שינוי זהות של רכב ושיבוש מהלכי משפט לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים, נסע בפראות לעבר המתלוננים שהלכו בחנייה והתנגש עם הרכב בגופם. כתוצאה מכך התרוממו באוויר ונפלו ארצה. הנאשם המשיך בנסיעה פרועה, התקרב שוב לעברם אך נעצר במדרכה. הנאשם נמלט והותירם חבולים על הארץ. בית המשפט עמד על חומרת המעשים וגזר על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל. יצוין כי מקרה זה אף הוא חמור בנסיבותיו

משום שדובר בדריסה מכוונת ובשלושה נפגעים.
34.
הפסיקה שהוגשה מטעם הסניגור המבטאת רמת ענישה נמוכה יותר מהצעת המדינה, כמו גם פסקי הדין שהוגשו מטעם ב"כ המאשימה שאינם נוגעים לעבירות הריגה. פסקי דין אלה מעידים על מצבים בהם אכן נגרמו תוצאות ונזקים קשים באירוע, אך רובם נגרמו בשל התנהגות תעבורתית מסוכנת, אך לא אלימה, שאליה התווספה עבירה של הפקרה. בשונה מכך, בתיק דנן קיים בנוסף גם יסוד מחמיר בהתנהגות של הנאשם הכולל אלמנטים מובהקים של אלימות, אלימות כלפי הגוף, תקיפת אדם וכו', בעודו נוסע במהירות ועושה כל שלאל ידו כדי להסיר מעליו את הקורבן התלוי בחלק גופו על המונית, תוך אדישות מוחלטת לסכנה החמורה.
35.
במרבית המקרים שהוצגו, אכן התעורר סיכון ממשי כתוצאה מדרכי הנהיגה השונות. יחד עם זאת, לא דומה אדם שיוצר סיכון ערטילאי כלפי כולי עלמא על ידי נהיגה מסוכנת משום השכרות, רשלנות, או קלות דעת, לנאשם שרואה קורבן לנגד עיניו ומחליט להפעיל את מלוא כוח המנוע של הרכב, יקרה לקרבן אשר יקרה, והכל כדי להימלט מהדין.
36.
הסניגור הגיש פסיקה הנוגעת לקביעת מתחמי ענישה בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. בע"פ 3754/14 חיים גורמזנו נ' מדינת ישראל
, מיום 11.11.14 הורשע המערער בעבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודה לאחר שהולך רגל נכנס לנתיב נסיעתו של המערער ונפגע מרכבו בעוצמה רבה. מיד לאחר האירוע המערער נמלט מהמקום בלא להזעיק עזרה. בית המשפט העליון קבע כי מתחם הענישה שנע בין 18 חודשי מאסר בפועל לחמש שנות מאסר בפועל, הינו מחמיר וקבע כי יש להעמיד את המתחם בנסיבות המקרה ובייחוד נוכח פציעתו הקשה של הקורבן על טווח שבין 12 ל- 40 חודשי מאסר בפועל. לפיכך, הקל בעונשו של המערער מ-18 חודשי מאסר ל-14 חודשי מאסר בפועל. בעניין זה נקבע גם כי העובדה שהנהג המפקיר אינו אחראי לקרות התאונה אינה משפיעה על התגבשות העבירה, אך בהחלט נושאת משקל לעניין העונש.
37.
הסניגור הפנה, בין היתר, גם לת.פ (מחוזי באר שבע) 28101-08-13 מדינת ישראל
נ' אבוטבול, מיום 5.5.14, בו ביצע הנאשם שורה של עבירות, שבבסיסן עומדת עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, בנוסף לשורת עבירות נלוות. בית המשפט עמד על החומרה שבעבירת ההפקרה, הנסיבות המתוארות, חומרת התאונה ותוצאותיה והעובדה שהנאשם לא מואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות או הריגה. לבסוף קבע כי מתחם העונש למכלול העבירות נע בין 3 עד 7 שנות מאסר בפועל וגזר על הנאשם 4.5 שנות מאסר בפועל.
38.
באשר לעבירת ההפקרה לאחר פגיעה, יצוין כי

לאחרונה תוקנה פקודת התעבורה, באופן שהוחמרה הענישה בעבירת ההפקרה, כך שבנסיבות של תאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה (או נהרג אדם) העונש המרבי על עבירת ההפקרה יהיה 14 שנות מאסר (ראו תיקון מס' 101, ס"ח תשע"ב מס' 2319 מיום 9/11/2011, עמ' 2).
גם הפסיקה ראתה במשקפיים מחמירות עבירה זו ונאמר עליה כי היא
"מהבזויות שבעבירות, עבירה שיש בה חומרה וכיעור, ובאיש אשר יחטא בה דבק פגם מוסרי וחברתי כבד"
(ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל
, מיום 12.1.11).
"הותרת אדם פגוע לאנחות היא בלתי מוסרית בכל קנה מידה אפשרי, שהשכל הישר והמצפון האנושי אינם יכולים להכיל" (ע"פ 2706/13 קרני נ' מדינת ישראל
, מיום 27.10.13).

קביעת המתחם
39.
המדינה שמה הדגש בטיעוניה על עבירת ההפקרה. אולם, לטעמי, אין זה המקרה המתאים. שכן, דווקא מבחינת נסיבות ביצוע עבירת "החבלה והפציעה בנסיבות מחמירות", מדובר בנסיבות חמורות המגיעות כמעט לגבול העליון של החומרה האפשרית. החבלה עצמה חמורה עד מאוד. המעשה נעשה תוך סיכון ממושך לחיים. המעשה הוא אלים עד מאוד, אף אם לא הגיע לכלל "חבלה בכוונה מחמירה". לעומת זאת, ככל שמדובר בעבירת "ההפקרה" אין מדובר בנסיבות יוצאות דופן במיוחד.
40.
במקרה דנן, אכן הנאשם פגע בקורבן, הותירו בפגיעתו ושעט עם המונית בכדי להימלט מהדין. הנאשם הותיר את הקורבן פגוע כשהוא שרוע על הכביש בצומת. על פני הדברים, הנאשם לא הפקיר את הקורבן בזירת האירוע מחמת דחק נפשי שלא אפשר לו להושיט עזרה, וכי ההפקרה לא נבעה מהבהלה שאחזה בו נוכח הפגיעה הטראומטית בקורבן (כאמור בע"פ 7936/13 אהרון לוי נ' מדינת ישראל
, מיום 16.12.14) אלא מרצונו האנוכי למלט את עצמו.
41.
עוד יש להניח בנסיבות העניין ועל אף הימלטות הנאשם, כי באי המקום, אם ברגל ואם ברכבים אחרים בצומת, מיהרו להזעיק עזרה עבור הקורבן. במקרה דנן פעולת ההפקרה, מבלי להקל ראש בחומרתה, בשונה מהפגיעה המשמעותית בהטחת הנאשם ברכב אחר, לא היא שגרמה לתוצאה הקשה והבלתי הפיכה אצל הקורבן. מצב דברים זה שונה ממקרה בו ההפקרה כשלעצמה היא שגרמה, או היה צפוי שתגרום, במונחים של קשר סיבתי, להחמרת הפציעה או למוות, דבר שראוי ויילקח בחשבון בעת קביעת מתחם העונש. על כל פנים, המחוקק לא הבחין בין המצבים השונים והורה להחמיר בעונש כאשר עקב התאונה עצמה (ולא רק עקב ההפקרה) נגרמה לנפגע חבלה חמורה או מוות, ללא קשר לאחריות להתרחשות התאונה או למצב הידיעה של הנהג באשר לחומרת הפגיעה שנגרמה בתאונה. עם זאת, קבע בית המשפט העליון, כי בבואנו ליישם את מצוות המחוקק ולקבוע את מידת
ההחמרה בעונש בגין העובדה שבתאונה נגרמו חבלה חמורה או מוות, ראוי שנהיה מודעים להבחנות שבין המצבים השונים ולדרגות האשם המוסרי השונות (ראו ע"פ 3304/14 סולטאן פראן נ' מדינת ישראל
, מיום 21.10.14).
42.
אין מחלוקת כי כל כתב האישום ראוי להיחשב כ"אירוע" אחד.
43.
סיכומו של דבר, נוכח נסיבות האירוע, תוך שימת דגש על עבירת החבלה בנסיבות מחמירות, ומבלי להתעלם מיתר המעשים החמורים, ההפקרה, הנסיעה המסוכנת, הפגיעה ברכוש וכל היתר; בשים לב לפגיעה הקשה בקורבן, הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, יש לקבוע כי מתחם הענישה לאירוע בכללותו ינוע מ-5 שנות מאסר בפועל ויגיע עד 10 שנות מאסר בפועל, ולהוסיף מאסר על תנאי.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
44.

ראשית, עומדת לזכות הנאשם הודאתו באשמה, המבטאת קבלת אחריות על ביצוע המעשים. מעשית, מדובר בחיסכון בזמן שיפוטי, בזמנה של התביעה וכן ביתר המשאבים הנדרשים לניהול המשפט. בשים לב למשאבים הרבים הנדרשים לניהול משפטים, אינטרס מערכתי הוא להעניק להודיה משקל משמעותי במסגרת סעיף 40י(6) לחוק. נוכח האמור, עונשו של נאשם שמודה, כמעט לעולם לא יתקרב לצדו העליון של מתחם הענישה.

45.
בנוסף, יש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שעלו מדברי סנגורו. זאת,
אודות מצבן הרפואי של אמו, החולה בסרטן, ובתו שמצויה בהליך שיקומי ( נע/1 ו-נע/2). כן לקחתי בחשבון את גילו הצעיר, יחסית, ואת היותו אב לשישה ילדים.
46.
כן התחשבתי בחרטה שהנאשם הביע על מעשיו, המבטאת פן נוסף של לקיחת אחריות מצדו. הנאשם הביע צער על הפגיעה הקשה בקורבן ומשפחתו, וניתן היה להתרשם כי מדובר בחרטה כנה, שבאה לאחר שמיעת בני המשפחה שהעידו והבנת כאבם.
47.
מן העבר השני, אין להתעלם מהרישום הפלילי של הנאשם, המלמדת על קופה של ממש התלויה לו מאחוריו. עיקר עברו כולל עבירות רכוש, ללא עבירות אלימות כלפי גופו של אדם. האירוע שבפני
נו מייחס לנאשם עבירת אלימות ראשונה מסוגה, עבורו. עם זאת, מהרישום הפלילי עולה, כי הנאשם ריצה מאסרים מאחורי סורג ובריח, שלא הרתיעוהו מלעבור על החוק. בעבר, אף הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים (ראו תע/3). שלושת המאסרים המותנים שהם בני-הפעלה בתיק הנוכחי, מצטברים לכדי שלוש שנות מאסר. למרות זאת, ולמרות הפעלת מאסר על תנאי בעבר, לא היה בהם כדי להרתיעו מלבצע עבירות נוספות. נסיבות אלה מלמדות על הנאשם כי אין עליו מורא החוק, עם זאת, אין מדובר במי שדרכו אלימה תמיד. לפיכך, העונש יהיה פחות מנקודת האמצע של המתחם, אך לא יתקרב לצד התחתון של המתחם.
48.
לאחר עיון, המאסרים המותנים (מאסר מותנה בן 4 חודשים נשוא תע/2, מאסר מותנה בן 9 חודשים נשוא תע/4 ומאסר מותנה בן 24 חודשים נשוא תע/3) יופעלו בחופף זה לזה. זאת, הואיל ומדובר בעבירות דומות זו לזו וישנות יחסית. אולם, ההפעלה עצמה תצטבר למאסר שיושת בגזר דין זה, נוכח עברו הפלילי של הנאשם הכולל ריצוי מאסרים בפועל והפעלה של מאסר על תנאי.
49.
כאמור לעיל, הנזק שנגרם לקורבן הינו כבד ומשמעותי בכל מישורי החיים. האירוע הוביל לשינוי קיצוני באורח חייו, המצריך היערכות מתאימה בכל הנוגע לטיפול בו, בהשגחה עליו ובהתמודדות היומיומית עם השלכות הפגיעה. משפחת הקורבן אף היא קורבן בפני
עצמה כתוצאה מהנזקים שנגרמו לאבי המשפחה. פיצוי כספי שיוטל במסגרת זו אינו מהווה פיצוי נזקי מלא על פי כללי המשפט האזרחי, אשר מגיע מן הסתם לסכומים גבוהים ביותר, אלא ביטוי חלקי לחובת ההשבה של הפוגע לנפגע, ביטוי לכך שהעבירה אינה רק בין האדם למדינתו אלא גם בין האדם לחברו, ביטוי לתמיכה בקורבן ובמשפחתו, ומהווה כלי ראשוני כדי להקל במידת מה על סבל הנפגע. על פי הפסיקה, בעת קביעת גובה הפיצוי לנפגע, יש ליתן משקל מועט, אם בכלל, ליכולת התשלום של הנאשם.
50.
על פי סעיף 40 לפקודת התעבורה, מי שהורשע בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה דינו פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים. נוכח חומרת מעשיו של הנאשם, אופיים המסוכן במישור התעבורתי, העובדה כי נפסל בעבר ונהג בפסילה לא פעם לא מצאתי לנכון להסתפק בתקופה המזערית של פסילת הרישיון, וראוי לפסול הרישיון לתקופה משמעותית ביותר. אף יש מקום להטיל מאסר על תנאי הקשור לנהיגה בפסילה.


סיכום ותוצאה
51.

לאחר שנתתי דעתי למתחם העונש ההולם ולמכלול השיקולים לחומרה ולקולה, אני דן את הנאשם לעונשים כדלקמן:
א.
7 שנות מאסר בפועל.
ב.
המאסרים המותנים (מאסר מותנה בן 4 חודשים שהושת במסגרת ת.פ 29202-08-11 בית משפט שלום רחובות, מיום 26.3.12, מאסר מותנה בן 9 חודשים, שהושת על הנאשם במסגרת ת.פ 868/09 בית משפט שלום באר שבע, מיום 22.12.11 ומאסר מותנה בן 24 חודשים, שהושת על הנאשם במסגרת ת.פ 7983/07 בית משפט שלום תל-אביב, מיום 5.10.10) יופעלו בחופף זה לזה אך במצטבר לעונש המאסר המוטל היום. כך, שבסך הכל ירצה הנאשם 9 שנות מאסר בפועל, אשר יחושבו מיום מעצרו 12.1.14.

ג.
12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים משחרורו מן המאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות פיזית כלפי גוף האדם, מסוג פשע.

ד.
6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים משחרורו מן המאסר, לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות פיזית כלפי גוף האדם מסוג עוון, עבירת אלימות כלפי רכוש או באיומים, כל עבירה שיש בה יסוד של גניבה, הפקרה או נהיגה בפסילה.
ה.
הנאשם יפצה את הנפגע בסך 120,000 ₪, אשר ישולמו תוך שנה מהיום. פרטיו יועברו למזכירות על ידי הפרקליטות.
ו.
אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 10 שנים, שימנו מיום סיום המאסר בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.


ניתן היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בנוכחות הנאשם, ב"כ עו"ד ווהבי והתובעת עו"ד לוי-סיגל.
















פ בית משפט מחוזי 34827-01/14 מדינת ישראל נ' עאדל אבו בלאל (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)