פסקי דין על בנק לאומי ראשון לציון - סניף היקב | פסקי דין על אקסל ציוד משרדי | פסקי דין על אברהם גד אשכנזי | פסקי דין על ברטה בתיה מזרחי ואח' |

8886-12/11 א     31/12/2014




א 8886-12/11 בנק לאומי ראשון לציון - סניף היקב נ' אקסל ציוד משרדי בע"מ, אברהם גד אשכנזי, ברטה בתיה מזרחי ואח'









בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד
31 דצמבר 2014

ת"א 8886-12-11 בנק לאומי ראשון לציון סניף היקב
10669 נ' אקסל ציוד משרדי בע"מ
ואח'



תובע
בנק לאומי ראשון לציון סניף היקב
10669
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל רוהר
ועו"ד סיון גל


נגד

נתבעים
1. אקסל ציוד משרדי בע"מ
2. אברהם גד אשכנזי

3. ברטה בתיה מזרחי

ע"י ב"כ עו"ד ניר קריטי

4. ליאורה רקח
ע"י ב"כ עו"ד אביאל זיו (זיסקוביץ')
5. מרדכי גולדמן
ע"י ב"כ עו"ד חגי אראל

6. אקסל ב.ל. ציוד משרדי (2004) בע"מ
7. תמורה- גננלר יזמות בע"מ
פסק דין

1.
זוהי תביעה, שהחלה בסדר דין מקוצר, על סך 394,186 ₪ שהגיש התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעים. על פי כתב התביעה, ביום 14.2.2008 חתמה הנתבעת 1 (להלן: "החברה") על הסכם תנאי ניהול חשבון חח"ד מס' 161300/44 ו-161600/32 בסניף היקב
של הבנק (להלן: "החשבון"). הנתבעים 2-5, שהיו בעלי מניות בחברה, היו ערבים לחובותיה. הנתבע 5 (להלן: "מוטי") היה בעל מניות במישרין והנתבעת 3 (להלן: "בתיה") והנתבעת 4 (להלן: "ליאורה") היו בעלות מניות בחברה באמצעות הנתבעת 6 (להלן: "אקסל ב.ל.") (ראו נספחי 7 לתצהיר הבנק). בנוסף ניהלה אקסל ב.ל. חשבון חח"ד מס' 157800/00 בסניף היקב
(להלן: "חשבון אקסל ב.ל."). אקסל ב.ל. ואחת הערבות לחובותיה (הנתבעת 7) צורפו כנתבעות נוספות לכתב תביעה מתוקן, שהוגש לאחר שניתנה לנתבעים רשות להתגונן. ההליכים כנגד הנתבע 2 מעוכבים.
2.
יש לציין כי ליאורה, בתיה ומוטי לא הכחישו את נכונות היתרות בדפי החשבון ואף לא הכחישו את חתימותיהם על כתבי הערבות.
3.
התובעת הגישה את תצהירה של הגב' לילך קליינמן, אשר בזמנים הרלוונטיים הייתה מנהלת מגזר בנקאות לעסקים בסניף היקב
ואחראית מתוקף תפקידה על החשבונות הרלוונטיים (להלן: "לילך"). ליאורה, בתיה ומוטי הגישו תצהיר, כל אחד מטעמו. העדים נחקרו במועד ההוכחות. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
רקע כרונולוגי
4.
אין מחלוקת כי החברה ייבאה ושיווקה בעיקר ציוד משרדי ומחשבים לרשתות הגדולות (אופיס דיפו בע"מ –להלן: "אופיס דיפו", קרביץ בע"מ וכו') ושני חשבונות הבנק, שנפתחו בסעיף היקב, נפתחו לשם ניהול עסקיה אלה.
5.
ביום 27.6.2007 קיבלו ליאורה ובתיה את המניות המקנות שליטה באקסל ב.ל. ומונו לדירקטוריות (נ/2 – 131/3 - 24).
6.
ביום 26.12.2007 לאחר חצי שנה, חתמו ליאורה ובתיה על הסכם השקעה בחברה (להלן: "הסכם ההשקעה"). בהסכם זה התחייבה אקסל ב.ל. לגרום ל"מנהליה" רו"ח רובי רוקח, בעלה של ליאורה באותה תקופה (להלן: "רובי") ולבני בן תורה, בן זוגה של בתיה (להלן: "בני") לחתום על ערבויות אישיות לחובות אקסל הזהות לערבות מוטי ולערבות מר רמי קאזס, שהיה ממייסדי החברה ביחד עם מוטי, ומנכ"ל החברה עד לפיטוריו (להלן: "קאזס"). יש לציין שהמנהלים הרשומים היו בתיה וליאורה ולא רובי ובני.
7.
ביום 14.2.2008 נפתח חשבון החברה בבנק לאומי, מושא תיק זה. באותו יום חתמו מוטי וקאזס על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה לבנק. בסמוך נפתח גם החשבון של אקסל ב.ל.
8.
כאמור, החברה הייתה בקשרים עסקיים עם אופיס דיפו, שהייתה לקוחה של הסניף המרכזי של הבנק (סניף 800). אופיס דיפו הסכימה להעמיד לחברה "שמירת בטחונות". ביום 19.2.2008 ניתן מכתב שמירת בטחונות על ידי הסניף המרכזי מחשבונה של אופיס דיפו לטובת סניף היקב
לחשבון החברה בסך של 1,500,000 ₪. ביום 15.4.2008 ניתן מכתב שמירת בטחונות נוסף בסך של 3,000,000 ₪. אין מחלוקת כי מכתבי שמירת בטחונות, דינם כערבות בנקאית אוטונומית לכל דבר, כך שבתוך ימים ספורים (3 ימים בתצהיר לילך או 7 ימים בחקירתה הנגדית) ממועד קבלת הדרישה לחילוטן היה על הסניף המרכזי (800) של התובע להעביר את סכומי הביטחונות לסניף היקב
לכיסוי חובותיה של החברה.
9.
בנוסף ביום 25.2.2008 חתמה אופיס דיפו בע"מ על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה.
10.
ביום 1.5.2008 חתמו ליאורה ובתיה על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכל חובות אקסל ב.ל. לבנק. נציין כי גם רובי ובני חתמו על ערבויות לחובות אקסל ב.ל. לבנק באותו מועד.
11.
ביום 5.10.2009 חתמה ליאורה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה לבנק.
12.
ביום 29.10.2009 חתמה בתיה על כתב ערבות מתמדת לשיפוי מוגבל בסכום של עד 6,000,000 ₪ לחוב החברה לבנק.
13.
ביום 8.6.2010 הוחלפו מורשי החתימה בחשבונות החברה בבנק מקאזס ומוטי לרובי ובני. מדובר בשינוי מורשי חתימה בלבד ללא שינוי בהיקף הערבויות.
14.
אין חולק כי בזכות מכתבי שמירת הביטחונות ובשל כתבי הערבויות העניק הבנק לחברה אשראי בסך כולל של 4,500,000 ₪.

15.
באמצע 2010 לערך התגלע סכסוך בין בעלי המניות בחברה בעקבותיו פוטר קאזס מתפקידו ונוצר נתק בין בעלי המניות, שהביא לשיתוק הפעילות בחברה ולסכסוך עם אופיס דיפו.
16.
ביום 29.10.10 דרש סניף היקב
מהסניף המרכזי לשלם את מלוא הסכום המובטח בשמירת הביטחונות. לאחר כשלושה וחצי חודשים, ביום 14.2.11, זוכה חשבון החברה בסכום של 4,631,303 ₪ בגין שמירת הביטחונות, שהוא סכום העולה על סכום שמירת הביטחונות הנומינלי ב- 131,303 ₪. לטענת הבנק, הסכום הנוסף ניתן כריבית בשל עיכוב הכספים על ידי הסניף המרכזי (סעיף 20 לתצהירה של לילך).
17.
לטענת הבנק, החברה נותרה חייבת את סכום התביעה והוגשה תביעה זו כנגד החברה וחלק מהערבים. הבנק לא תבע את קאזס ואת אופיס דיפו, שגם הם היו ערבים לחובות החברה לבנק.
הסכם ההשקעה
18.
בהסכם ההשקעה הוקצו לאקסל ב.ל. 50% ממניות החברה. ליאורה החזיקה ב-22% ממניות אקסל ב.ל. באמצעות הנתבעת 7 שבשליטתה. שאר מניות אקסל ב.ל. היו בבעלות בתיה. כפועל יוצא, לאחר חתימת הסכם ההשקעה והקצאת המניות החזיקה ליאורה ב-11% מהשליטה בחברה. שיעור אחזקה הנחשב אחזקת "בעל עניין" על פי סעיף 1 לחוק החברות התשנ"ד -1999. גם לבתיה היה שיעור אחזקה ההופך אותה ל"בעלת עניין".
19.
על פי הסכם ההשקעה כל בעלי המניות היו אמורים לחתום על ערבות אישית. בסופו של יום ליאורה ובתיה חתמו על ערבויות, ולא רובי ובני, שהיו אמורים לחתום על פי הסכם ההשקעה. מדובר בערבויות שזהות לערבויות מוטי וקאזס.
טענת הנתבעים לרשלנות הבנק
20.
הנתבעים טוענים כי בידי הבנק הוחזקו במועדים הרלוונטיים בטחונות ממשיים למלוא החוב בחשבונות החברה, אך הבנק שחרר ברשלנות וחוסר תום לב חלק מהם, וללא התנהלותו זו לא היה כלל חוב במועד הרלוונטי או שהיה זניח. כמו כן הבנק החזיק בידו כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מטעם אופיס דיפו ומטעם קאזס והבנק נמנע ממימוש הערבויות נגדם בחוסר תום לב ותוך הפרת האמון שלו כלפי הערבים.
21.
ליאורה כתבה בתצהירה בעניין הפיקדון כך:
"נודע לי רק לאחר קריסת החברה ובדיעבד, כי בחודשים 7-8/2000 לערך נוהל מו"מ בין אופיס דיפו בע"מ לבין הבנק בעניין חילוט הפיקדון, שאופיס דיפו בע"מ שיעבדה בחשבונה לטובת אקסל, כאמור, ששוויו תפח בעת הרלוונטית לכ-4,800,000 ₪ וזאת ממידע שמסר לי עו"ד חיים שטנגר משיחת טלפון בינינו לבין הפקידה עצמה (לילך קליינמן).
נוכח הפיקדון שהיה בו לכסות את מלוא החובות וההתחייבות אקסל לבנק והמצג שהוצג לי ע"י הבנק, כאמור, קיבלתי בתדהמה את דרישת הבנק לכיסוי חובות בגובה 300,000 ₪, שתפחו למימדים הנתבעים בתביעה.
בסמוך לאחר קבלת דרישת הבנק לפירעון החוב בחשבונות אקסל בבנק, כאמור, נפגשתי ביחס עם 2 בעלי מניות נוספים, הנתבעים, אבי אשכנזי ובתיה מזרחי, עם מנהלת סניף הבנק דאז, גב' גאלה, וסגניתה דאז, הפקידה (לילך קליינמן) במטרה לברר התנהלות הבנק בחשבונות אקסל ביחס לפיקדון שהופקד כביטחון להבטחת האשראים, כאמור, והודע לנו באותה פגישה, כי במסגרת מו"מ בין הבנק לאופיס דיפו בע"מ, החליט הבנק, ללא ידיעתנו ובלא אישורנו, לחלט מתוך הפיקדון 4,500,000 ₪ בלבד ואת היתרה כ-300,000 ₪ לשחרר לאופיס דיפו בע"מ.
אני ושותפיי, בעלי המניות, דרשנו באותה ישיבה לקבל מהבנק הבהרות באשר להתנהלותו התמוהה (בלשון זהירה ומנומסת), שהותירה את אקסל עם חוב לו אנחנו ערבים.
הבנק התעלם מאיתנו משך חודשים. מנהלת הסניף והפקידה התחלפו ולאחר עבור כחצי שנה לערך ומשלא נענינו ע"י הנהלת הסניף, שוחח רובי עם מנהל הסניף החדש והסגנית החדשה, שדרשו את פירעון החוב בלא מתן הסבר המניח את הדעת להתנהלות השערורייתית של הבנק ביחס לפיקדון ששועבד להבטחת החשבונות, כאמור.
ברי כי אילו היה מחולט הפיקדון שהפקידה אופיס דיפו בע"מ במלואו (4,800,000 ₪) לא היתה נותרת כל יתרת חובה בחשבון וממילא לא היה צורך בתביעה ובהליכים בתיק זה."
(סעיפים 23-28 לתצהיר ליאורה).
22.
אציין, כי בסוגיית סכום שמירת הביטחונות של אופיס דיפו בסניף המרכזי ביקשו הנתבעים מהבנק במהלך קדמי המשפט לבצע גילוי מסמכים ספציפי. ב"כ הבנק התנגד לבקשה וטען כך: "הסניף הראשי של הבנק מוציא התחייבות לטובת סניף היקב
והוא קושר את עצמו לאופיס דיפו. היחסים בין בנק לאומי סניף ראשי לבין אופיס דיפו לא מעניינים אף אחד... הסכום שהסניף הראשי שמר לטובת אקסל הוא 4,500,000 ₪ נומינלי." (דיון מיום 10.6.13 עמ' 2 שורות 18-26). בהמשך הוא מסביר: "אין פקדון של אופיס דיפו... במסמך עצמו מסומן שזה לא צמוד, יש איקס ברור." מאחר שהבנק התנגד לבקשה ומאחר ובנספח 9 לתצהיר לילך, שהוא המסמך מקים שמירת הביטחון, אשר הוצג בפני
בדיון, נרשם כי הסכום אינו צמוד, קיבלתי בהחלטתי מיום 10.6.13 את טענת הבנק ולא בוצע גילוי המסמכים.
23.
בסיכומיו הבנק טוען כי "המסמכים הרלוונטיים לשמירת הביטחונות צורפו לתצהיר לילך..." וחזר על טענת לילך בתצהיר ובחקירה הנגדית, כי הסכום שהגיע בסופו של יום לחשבון, הגבוה בכ- 131,000 ₪ מסכום הביטחון המקורי, מקורו בפיצוי בגין עיכוב העברת הכספים במשך שלושה וחצי חודשים.
24.
אציין מייד כי בחקירתה הנגדית של לילך היא לא הצליחה להסביר כיצד סכום של כ- 131,000 ₪ נצבר כריבית במשך 3 חודשים בלבד. תשובותיה היו בעיקרן, כי היא לא זוכרת או לא יודעת (ראו עמ' 34-36 לפרוטוקול).
25.
בסעיף 38 (ג) לסיכומי התובע הוא טוען, כי הסכום שהועבר כולל את הסכום הנומינלי בתוספת ריבית על תקופת האיחור. כדבריו: "הדרישה ניתנה ביום 29.10.10. הסכום הועבר ביום 14.2.11- שלושה וחצי חודשים לדרישה. אם נקח בחשבון שלושה חודשים, מדובר בריבית של 131,000 ₪. חישוב אריתמטי פשוט (131 חלקי 4500) מביא לריבית בשיעור 2.9%. ריבית נמוכה, המוסברת בכך, שמרבית חובה של אקסל לבנק היה בהלוואות שכידוע שיעור הריבית בהן בד"כ נמוך משיעור הריבית על יתרת חובה בחשבון שוטף."
26.
טענה זו של הבנק כי מדובר בריבית "נמוכה" הובאה לראשונה בסיכומים, לא נטענה על ידי העדה מטעמו בשום מקום, וכמובן שלא גובתה בעדות מומחה, ולכן דינה להידחות. אך גם לגופה טענה זו אינה משכנעת. מדובר בריבית של 2.9%, שנצברה במשך 3 חודשים. כלומר בחישוב ריבית שנתית עסקינן בכ- 12% ריבית, שהוא שיעור ריבית גבוה במיוחד המתקרב לשיעור הריבית החוץ בנקאית (ראו נתוני בנק ישראל) ולכן תשובת הבנק בסיכומיו כי מדובר בריבית סבירה ואף נמוכה אינה עומדת במבחן העובדות.
27.
מכאן שלא קיבלתי הסבר משכנע לפשר הסכום של כ- 131,000 ₪ שהוסף לסכום הביטחון. לעניין זה אני מסכימה עם ב"כ הנתבעים, כי רב הנסתר על הנגלה בעניין זה. תשובותיה של לילך בנושאים אלה, שהיו בעיקרן, כאמור, כי אינה זוכרת או שאינה יודעת, מגבירים את הספק. לכך ניתן להוסיף את חוסר רצונו של הבנק לחשוף את המסמכים שיכלו לשפוך אור על הסוגיה, דבר המעורר תהיות. אציין, כי למרות שלא חייבתי את הבנק בהחלטתי מיום 10.6.13, לחשוף את המסמכים של הבנק המרכזי בנושא זה, בהסתמך על המסמך היחיד שהוצג לי בשעתו, הרי שהתנגדות הבנק לחשוף את המסמכים ביחד עם חוסר היכולת של לילך לספק הסבר לסכום הגבוה מותיר שאלות, שהתובע, כמי שעליו נטל ההוכחה – הותיר פתוחות, כך שאני קובעת כי הם פגעו בעמידתו בנטל ההוכחה המוטל עליו.
28.
יתר על כן, בנוסף להעמדת מכתבי הביטחונות מהסניף שבו התנהל חשבון אופיס דיפו, אופיס דיפו גם חתמה על כתב ערבות לבנק לחובות החברה (נספח 10 לתצהיר הבנק) וכן על טופס "הוראות בלתי חוזרות בקשר עם ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום" מיום 25.2.08 ומיום 23.4.08, אשר בשתיהן נכתב כי סכום החיוב (באחת 1,500,000 ₪ ובשנייה 3,000,000 ₪) "יהיה... בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה..." וכן בכתב הערבות עצמו בסעיף 1 מוגדר כי אופיס דיפו ערבה לסכומים מובטחים, שמשמעם קרן, כל ריבית שהיא, הפרשי הצמדה וכו'. מכאן שלכל הפחות קיימת סתירה בין טופס שמירת הביטחונות לבין ההתחייבות שלקחה על עצמה אופיס דיפו בכתב הערבות ובטופס ההוראות הבלתי חוזרות, כי הסכומים ישאו ריבית ולכן לא שוכנעתי כי הסכום לא היה אמור לשאת ריבית.
29.
לכך יש להוסיף את שחרור אופיס דיפו מערבותה לחובות החברה. לעניין זה טענה לילך כי כתב הערבות של אופיס דיפו הוא מסמך "טכני" במהותו (עמ' 24 לפרוטוקול) וכי "הערבות היא ערבות שמקשרת את שמירת הבטחונות". אולם צודקים הנתבעים בטענתם, כי אין דבר בכתב הערבות המצביע על קשר שכזה או על הסתייגות כלשהי בכתב הערבות. ולכן שחרור אופיס דיפו מערבותה לחובות החברה ללא כל הסבר גם היא מעלה ספק לגבי תביעת הבנק כנגד הערבים שבפני
.
30.
לא זו אף זו, שלטענת הנתבעים, הבנק ברשלנותו שיחרר בלא כלום את קאזס, אשר כיהן בעת הרלוונטית כמנכ"ל החברה, מערבותו המתמדת הבלתי מוגבלת לחובות החברה. לטענת הנתבעים הם לא הסכימו מעולם לשחרור קאזס מערבותו לחובות החברה. הנתבעים טוענים שאין להם מושג מדוע הוא שוחרר מערבותו ואם היו נועצים בהם הם היו מתנגדים לשחרור במיוחד מאחר ולטענתם הוא האחראי הבלעדי לקריסת החברה.
31.
ב"כ הבנק בסיכומיו מסכים כי קאזס היה ממייסדי החברה, פוטר מתפקיד המנכ"ל ולאחר פיטוריו שיחרר אותו הבנק מערבותו לחובות, אך לטענת הבנק לפי סעיף 6 לכתבי הערבות עליהם חתמו הנתבעים הבנק היה רשאי לשחרר את קאזס מערבותו, מבלי שהדבר ישפיע על ערבויות הערבים הנותרים. אציין כי טענה זו של הבנק תידון בהמשך. אך בשלב זה של פסק הדין יש לומר כי שחרור קאזס מערבותו מוסיף נדבך נוסף להתנהלות הבלתי סבירה של הבנק בהקשר לערבים הנתבעים בפני
, התנהלות, אשר לא ניתן לה כל הסבר.
32.
לטעמי, חוסר היכולת להסביר את הפער בין הסכום הנומינלי לבין הסכום שהועבר בפועל, אי תביעה של אופיס דיפו כערבה ושחרור קאזס מערבותו מצביעים כולם על התנהלות לא סבירה ולא ברורה של הבנק בכל הנוגע לניהול הכספים המופקדים ולחיוב הערבים, שהבנק תובע בתביעה שבפני
. לפיכך אני מוצאת כי הבנק לא עמד בנטל להוכיח כי פעל תוך מילוי כל החובות המוטלות עליו כלפי הערבים.
33.
אזכיר כי לבנק חובות זהירות מוגברת, וכן חובות אמון וגילוי כלפי הערבים.
34.
חובת האמון של בנק כלפי לקוח הוא חובה שעוגנה בפסיקה בשני העשורים האחרונים, החל ב

פסק דין
הרשקו (ע"א 1/75 בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ נ' הרשקו, פ"ד כט (2) 208, 211 (1975), שהיה בגדר סנונית ראשונה ובהמשך בע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות נ' צבאח, פ"ד מח (2) 573, 585, 591-592, 595 (1994), ועד לע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 4 (18.2.10) (להלן: "עניין בנק לאומי"). במאמרה המקיף של המלומדת רות פלאטו שנער, חוק הבנקאות שירות ללקוח- על היעדרה של חובת אמון בחוק, התפרסם בחוקים ה' (2013), 179, נדונה חובת האמון של בנק ללקוחו מהיבטיה השונים. בין היתר היא מסבירה, כי בתי המשפט במהלך השנים ביססו את חובת האמון של הבנק כלפי הלקוח על שילוב של נימוקים: תאוריית האמון וההסתמכות (שם, עמ' 184), תאוריית הכח והשליטה (שם, עמ' 186), תאוריית פער הכוחות – תלותו של הלקוח בבנק (שם, עמ' 188) והיותו של הבנק גוף מעין ציבורי (שם, עמ' 196).
35.
מה תכנה של חובת האמון ומה היא דורשת מהבנק? חובת האמון דורשת מ"חב האמון (במקרה שלנו – הבנק) להפעיל את הכוח והסמכות הנתונים בידיו בלי לנצלם לרעה. על חב האמון למלא את תפקידו אך למטרה אשר לשמה נמסר לו הכוח, ללא שיקולים זרים ותוך שמירה על האינטרס של הצד שלו נועדה החובה (ה"זכאי" במקרה שלנו – הלקוח). על חב האמון לפעול לפי מיטב האינטרסים של הזכאי, עליו לראות באינטרס של הזכאי את האינטרס המכריע ולהעדיפו על כל אינטרס אחר, אף על האינטרס האישי שלו עצמו." (שם, עמ' 181). הפסיקה מצאה, כי הלקוח מצפה שבמתן השירות הבנק יפעל במידה גבוהה של מקצועיות, אחריות ותום לב והלקוחות אף נותנים אמון מיוחד בבנק ואינם נדרשים לחוות דעת נוספת לפני שהם נוהגים על פי עצתו (שם, עמ' 183). עוד נאמר כי "ברשות הבנק מצוי מידע שאינו נגיש לציבור הרחב. הבנק גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה מאפשרים לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, ואילו ללקוח אין יכולת דומה. כן צוין כי הבנקים שוקדים מצדם על הגברת אמונו של הציבור בהם, ואף סביר שתוטלנה עליהם חובות הבאות להגשים את הציפיות הסבירות שהם עצמם תורמים להיווצרותם" (שם, עמ' 184 וה"ש 19). ועוד נאמר שם: "פקיד הבנק נתפס בעיני הציבור כמי שרוצה בטובתו. ציבור גדול ורב סומך על יושרו של הבנק ומפקיד בידיו את כספיו וחסכונותיו לטווח קצר או ממושך... הבנק מודע להסתמכות הלקוח ולאמון שניתן בו ואף מסכים להם. הבנק אף מעודד את הלקוחות לסמוך עליו." (שם, עמ' 185).
36.
לנוכח כל האמור לעיל לעניין חובות האמון של הבנק כלפי לקוחותיו, וכן חובת תום הלב וחובת זהירות מוגברת (ראו למשל, סעיף 24 לת.א. (מחוזי מרכז) 30399-02-10 ווי קוון אינבסטד לימיטד נ' בנק הפועלים בע"מ, 6.10.13), נראית תמוהה העובדה שהבנק סירב לגלות את המסמכים הקשורים לחשבון הפיקדון של אופיס דיפו, שיחרר את אופיס דיפו מערבותה, שחרר את קאזס מערבותו, ולא מסר הסבר מתקבל על הדעת ומגובה במסמכים לסכום של כ-131,000 ₪ שהוסף על החוב הנומינלי, על מנת לשכנע את בית המשפט כי פעל כראוי בטרם הגיש את התביעה כנגד הערבים שבפני
. לפיכך, אני קובעת כי הבנק לא שכנע כי פעל על פי חובות האמון והגילוי וכן חובת הזהירות המוטלות עליו, ולא השתכנעתי כי לא היה ביכולתו לכסות את החוב מהפיקדון (שמירת הביטחונות) של אופיס דיפו, ולכן אני מוצאת כי לא שכנע כי יש לחייב את הערבים בתשלום החוב. ומכאן שיש לדחות את התביעה.
37.
אציין כי בכך ניתן היה לסיים את פסק הדין ולדחות את התביעה כנגד הנתבעים, אך ליתר בטחון אמשיך ואדון בקצרה בטענות האחרות.
ערבות קאזס
38.
כאמור, לטענת הנתבעים, הבנק ברשלנותו שיחרר בלא כלום את קאזס, אשר כיהן בעת הרלוונטית כמנכ"ל החברה ובעל מניות, מערבותו המתמדת הבלתי מוגבלת לחובות החברה. לטענת הנתבעים הם לא הסכימו מעולם לשחרור קאזס מערבותו לחובות החברה. הנתבעים טוענים שאין להם מושג מדוע הוא שוחרר מערבותו ואם היו נועצים בהם הם היו מתנגדים לשחרור במיוחד מאחר ולטענתם הוא האחראי הבלעדי לקריסת החברה.
39.
ב"כ הבנק בסיכומיו מסכים כי קאזס היה ממייסדי החברה ופוטר מתפקיד המנכ"ל. לאחר פיטוריו שיחרר אותו הבנק מערבותו לחובות. לטענת הבנק לפי סעיף 6 לכתבי הערבות עליהם חתמו הנתבעים הבנק היה רשאי לשחרר את קאזס מערבותו, מבלי שהדבר ישפיע על ערבויות הערבים הנותרים.
40.
ב"כ הבנק טוען עוד בסעיף 17 לסיכומיו כך: "מטעמי זהירות נטען, כי לכל היותר שחרור קאזס פוגע בזכות החברה בין הערבים לבין עצמם, להשתתפות בגין מה ששילמו מעבר לחלקם היחסי (חוק הערבות, סעיף 13; חוק החוזים חלק כללי התשל"ג – 1973 סעיף 56). מאחר והיו חמישה ערבים לחובות (קאזס, ליאורה, בתיה, מוטי ואשכנזי), שחרור אחד הערבים פוגע בזכות החזרה של הערבים האחרים ב-1/5 בלבד – וגם זאת לאחר שישלם. זהירות זו היא כנראה מופרזת, נוכח העובדה, שקאזס תבע גם את ליאורה ובתיה, והתחשבנות ביניהם לא הובאה בפני
כב' בית המשפט".
41.
ב"כ הנתבעים טוענים שבמקרה זה לא מדובר בהפחתה יחסית בלבד, משום הפטר אחד הערבים, אלא בהפטר מוחלט לכל הנתבעים 2-5 מכח הוראות סעיף 55 ג' לחוק החוזים (חלק כללי). לחילופין טוען ב"כ הנתבעים כי גם אם בית המשפט יקבל את פרשנותו של ב"כ הבנק לעניין חוק החוזים ולעניין סעיף 6 לכתב הערבות, הרי שיש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד ב-66% מכלל התביעה ולא ב-80%, משום שהבנק נתן ההפטר לקאזס ולאופיס דיפו מערבותם לחובות החברה, ולכן צריך להפחית תא ערבות הנתבעים באופן יחסי.
42.
ב"כ הבנק טוען בתגובתו כי סוגיית ריבוי החייבים לפי סעיף 55 לחוק החוזים אינה רלוונטית, כיוון שנקבע בפסיקה כי הסעיף ניתן להתנאה. ב"כ התובע מפנה לע"א 538/86 זמיר ואח'
נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מב(4) 433 (להלן: "

פסק דין
זמיר") ורע"א 6280/97 בנק לאומי לישראל נ' קניסברג ואח'
(להלן: "

פסק דין
קניסברג").
43.
סעיף 6 לכתב הערבות, אשר כותרתו "הסדרים שונים" קובע : "הבנק יהיה רשאי, בכל עת, לפי שיקול דעתו הבלעדי ובלי שיהיה עליו להודיע לערבים על כך:... לוותר או לעשות הסדר אחר כלשהו... עם אחד או עם אחדים מהערבים... והערבים מסכימים לכך שכל פעולה או הימנעות מפעולה כנ"ל של הבנק לא יפגעו, לא יבטלו ולא ישפיעו בכל אופן שהוא על אחריותם של הערבים על פי כתב ערבות זה."
44.
בפסק הדין קניסברג דן בית המשפט העליון בשאלת ההתנאה על סעיף 55 (ג) לחוק החוזים הקובע "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו-... הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת", ומכריע כי ניתן להתנות על סעיף 55 (ג), כפי שהבנק אכן התנה בסעיף 6 לכתב הערבות. למעלה מן הנדרש, אזכיר כי בית המשפט בפסק הדין זמיר הביע ספק באשר לתחולת סעיף 55(ג) על ערבויות לאור קיומו של סעיף 6 לחוק הערבות.
45.
אשר לטענה כי יש לפעול על פי סעיף 13 לחוק הערבות וסעיף 56 לחוק החוזים, הרי שאני מקבלת אותה וקובעת כי יש להביא בחשבון את פטור קאזס ואת פטור אופיס דיפו, בנוסף להתנהלות הבלתי סבירה של הבנק בכל הנוגע לסכום הפיקדון, כפי שתוארה לעיל. לפיכך אני קובעת כי היו לבנק 6 ערבים לחוב (אופיס דיפו, קאזס והנתבעים 2-5) ולכן אילו לא הייתי דוחה את התביעה בשלב הקודם של הדיון, כי אז הייתי קובעת, כי יש להפחית את החיוב כלפי הנתבעים שבפני
לכדי 4/6 מסכום התביעה- 66% בלבד.
טענות ליאורה בדבר בטלות הערבות
46.
ליאורה טוענת כי הערבות עליה חתמה בטלה, משום שפקידת הבנק הציגה לה מצגים ברורים לפיהם ערבותה היא "פורמאלית" בלבד ומתבקשת רק לנוכח היותה בעלת מניות בחברה, משום שמלוא האשראי שניתן מכבר לחברה מובטח בפיקדון הכספי של אופיס דיפו (סעיף 17 לתצהיר ליאורה). לטענתה, דברי ההסבר המרגיעים של פקידת הבנק הם ששכנעו אותה לחתום. עוד היא טוענת כי על כתב הערבות נכתב כי סך כל התחייבויות החייבים כלפי הבנק הידועים ליום 5.10.09 הם בגובה 4,660 ₪.
47.
לעניין זה טענה לילך כי היא מכחישה שהסבירה לליאורה שערבותה היא "פורמאלית" בלבד ואשר למספר של 4,660 ₪ הרי שזו טעות סופר, משום שבבנק מקובל קיצור לפיו נכתבים סכומים באלפי ₪ ולא בשקלים בודדים ולכן החוב הנכון היה 4,660 אלפי ₪.
48.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בנושא זה אני מוצאת כי יש לדחות את טענות ליאורה לעניין זה. ראשית, איני מקבלת את עדותה כי חתמה רק משום שנאמר לה שמדובר בערבות "פורמאלית" בלבד. ליאורה במקצועה היא מנהלת חשבונות, שעסקה ביזמות עסקית, ובן זוגה בתקופה הרלוונטית היה רובי, שהוא במקצועו רואה חשבון, והיה מעורב בניהול החברה (ראו למשל, עדות ליאורה בעמ' 132), מכאן שהיא ידעה מה קורה בחברה והבינה את משמעות הערבות. כך גם הטענה לעניין רישום 4,660 ₪, שהיא טענה שלטעמי אין לה מקום. מהעדות עלה, כי ליאורה הייתה מעורבת וידעה היטב מה גודל הפיקדון של אופיס דיפו ומה גובה האשראי שנלקח על ידי החברה. יש לזכור כי ליאורה היא זו שהביאה את בתיה ובעלה כמשקיעים כחלק מהיזמות העסקית שעסקה בה ולכן חזקה עליה כמי שחיפשה משקיעים לחברה, שהייתה מעורבת בעסקיה, וידעה מה מתרחש בה. ליאורה אף העידה: "אני כבר קיבלתי את התמונה וידעתי שאני הולכת לחתום, גם מרובי וגם מיתר בעלי המניות, כולנו התדיינו ביחד בנושא הזה." (עמ' 140 שורות 26-30). בנסיבות אלה, כאשר הערבה היא בעלת מניות, מנהלת חשבונות ומעורבת בחברה איני מוצאת כי היה צורך להביא את הפקיד שהחתים אותה על הערבות, כפי שנטען בסיכומיה (סעיפים 97 ואילך).
49.
לפיכך, אני דוחה את טענות ליאורה לעניין בטלות הערבות.
טענות מוטי
50.
מוטי היה ממקימי החברה ושימש כמנהל השיווק והמכירות שלה. מוטי חתם על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה בעת פתיחת החשבון ביום 14.2.08. גולדמן פוטר מעבודתו בחברה בחודש יולי 2010, יצא לחופשה וסיים פורמלית את עבודתו בחברה ביום 1.9.10. אין מחלוקת כי לא הודיע לבנק על ביטול ערבותו כנדרש בהסכם הערבות.
51.
לטענת מוטי לכל המאוחר הבנק קיבל תמונת מצב מלאה לגבי מלוא קשייה של החברה ביום 3.6.2010. באותו שלב, ובשל בקשה של ליאורה, הבנק לא פעל לגבות את החוב ולא פעל לגבות את הערבויות הבנקאיות שיש לו כנגד חוב החברה. הבנק גם לא פנה לערבים להודיע להם שקיימת בעיה. לטענת גולדמן למרות שהבנק טוען על הפרש בין היקף הביטחונות שעמדו לזכותו לבין היקף החוב וזאת החל מיוני 2010, הרי שהוא לא פעל באותו זמן אלא החל לפעול כנגד הערבים רק ביום 14.2.2011 כאשר סכומי הפיקדון נכנסו לחשבון החברה. בסופו של יום המתין הבנק כשנה וחצי עד הגשת התביעה.
52.
טענה נוספת של מוטי היא ששיקים שנמשכו לפקודתה של החברה הוסבו והופקדו בחשבונה של אקסל ב.ל.
53.
אינני מוצאת כי טענות מוטי כי הבנק היה צריך לפעול כנגד החברה ביוני 2010 הן טענות שראויות להישמע, משום שהן לא נטענו עד למועד הסיכומים ולכן משנטענו לראשונה בסיכומים הן מהוות הרחבת חזית.
54.
אשר לטענות לעניין השיקים שנמשכו לפקודת החברה והוסבו והופקדו לחשבון אקסל ב.ל.
הרי שהן מוסיפות לתהיות בנוגע להתנהלות הבנק. ללילך הוצגה המחאה על סך 11,383 ₪, שהופקדה בחשבון אקסל ב.ל., למרות שהייתה אמורה להיות מופקדת בחשבון החברה (נספח יט לסיכומי מוטי) וזאת בנוסף להמחאות שצויינו ברשימת אשכנזי, שהגיעו לסכום כולל של 316,878 ₪ (ראו סיכומי גולדמן סעיף 29.4). זו דוגמא אחת לפעילות שהתבצעה לאחר עזיבת מוטי את החברה ואשר גרמה לכך שהוא, שערב אך ורק לחובות החברה, ולא לחובות אקסל ב.ל. נפגע מהתנהלות בלתי תקינה של הבנק.
55.
לא מצאתי כי תגובת הבנק לטענה זו מספקת הסבר משכנע ולכן אני מוצאת כי למוטי עומדת טענה נוספת כנגד הבנק, בנוסף לטענות שפורטו בהרחבה בתחילת פסק הדין, אשר בגינן יש מקום לדחות את התביעה כנגדו.

טענות בתיה
56.
בתיה ובן זוגה עלו מארה"ב בשנת 2006 כתושבים חוזרים וביצעו השקעה בחברה. בתיה חתמה על כתב ערבות מתמדת לשיפוי מוגבל לסך של 6,000,000 ₪ ביום 29.10.2009.
57.
לטענתה בשעת חתימתה על המסמכים בבנק לא נאמר לה מהות המסמכים עליהם חתמה ולא נאמר לה מה מצבה הפיננסי של החברה.
58.
לאחר שמיעת עדותה של בתיה, הרי שאיני יכולה לקבל את טענתה, כי לא קיבלה הסברים ולא ידעה על מה היא חותמת. כידוע אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו לא ישמע בטענה כי אינו יודע על מה חתם. יתר על כן, במקרה של בתיה היא העידה כי סמכה על קרוב משפחתה רו"ח רובי וחתמה בעקבות בקשתו ותוך אמון מלא בו. יתר על כן, העובדה שבתיה היא היחידה מכל הערבים שהצליחה לגרום לכך שערבותה תוגבל, ולא תהיה בלתי מוגבלת בסכום, כפי שהייתה ערבותם של שאר הערבים, מוכיחה דווקא על יכולותיה לנהל מו"מ ולעמוד על זכויותיה למול הבנק, ולפיכך אינני מקבלת את טענותיה לביטול הערבות בשל הטענות לעניין דרך החתימה על הערבות.
59.
לפיכך אני דוחה את טענות בתיה לעניין בטלות הערבות.
סוף דבר
60.
אני דוחה את התביעה.
61.
התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של
27,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 8886-12/11 בנק לאומי ראשון לציון - סניף היקב נ' אקסל ציוד משרדי בע"מ, אברהם גד אשכנזי, ברטה בתיה מזרחי ואח' (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)