פסקי דין על רבקה דיגה | פסקי דין על איתן לנדסמן | פסקי דין על איריס הושיאר | פסקי דין על ראובן הושיאר |

61281-10/13 תק     31/12/2014




תק 61281-10/13 רבקה דיגה, איתן לנדסמן נ' איריס הושיאר, ראובן הושיאר








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 61281-10-13 דיגה ואח' נ' הושיאר ואח'






בפני

כב' הרשמת הבכירה
נעמה פרס


התובעים

1.רבקה דיגה

2.איתן לנדסמן


נגד


הנתבעים

1.איריס הושיאר

2.ראובן הושיאר




פסק דין


בפני
תביעה קטנה לתשלום סך של 4,098 ₪ בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב התובע 2, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 1.6.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 17:50 או בקירוב לכך, ברחוב פרישמן בתל אביב. בתאונה היו מעורבים רכב התובע 2, מסוג "הונדה" נהוג על ידי התובעת 1. הרכב השני הינו רכב מסחרי, נהוג על ידי הנתבע 2. המחלוקת הקיימת בין הצדדים עניינה הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק. בפתח הדברים אציין, כי בתיק זה התקיימו לפני שני דיונים (ביום 2.11.14 ו- 2.12.14), במסגרתם העידו בפני
התובעת 1 והנתבעים. כמו כן העידה בפני
גב' חנה גרגיר, אחותה של התובעת 1, וה"ה דימיטרי יזראלוב ועומרי הושיאר, מטעם הנתבעים. בנוסף, הוצג בפני
סרטון שצולם במצלמות האבטחה ממלון דן בתל-אביב, הסמוך למקום התאונה.

כיצד התרחשה התאונה
?
בהתאם לטענות התובעים, כפי שפורטו בכתב התביעה, וכפי שהועלו בדיונים שנערכו בפני
, התאונה התרחשה עת פנה רכב התובע 2 מרחוב הירקון לרחוב פרישמן בתל אביב, והאט לקראת עצירה, לאור מופע אור אדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתם. באותה עת רכב הנתבעים עמד בנתיב הימני מאחורי רכב צד ג' אשר ניסה להיכנס מצד ימין לחניון והפריע לרכב הנתבעים להתקדם. או-אז אצה לרכב הנתבעים הדרך והוא החל בנסיעה לאחור, נכנס לנתיב נסיעת רכב התובע 2 ושרט את הרכב לאורך צדו הימני. וזו עיקר עדותה של התובעת 1, בבית המשפט (ההדגשה שלי- נ' פ'):

"בשבת ב-1.6 נסעתי לירקון לכיוון פרישמן, פניתי שמאלה בפרישמן. ממנו נהיה ירקון לכיוון הים, חד סטרי, שני נתיבים. פניתי שמאלה לנתיב השמאלי בפרישמן. הנתבע שהיה עם רכב גדול, מסחרי, לפניו עמדה מכונית קטנה שניסתה להיכנס מצד ימין לחניון. חצי ממנה היה בנתיב שלו וחצי ממנה בחניון. היא הפריעה לו להתקדם. לא היה לו סבלנות להמתין, אז הוא נסע רוורס והתפלח לנתיב שלי וכך שרט את רכבי. אז הוא
תפס את הראש והבין מה עשה. אז אחותי יצאה החוצה וביקשה להחליף פרטים".

כפי שציינתי מעלה, גרסת התובעים נתמכה בעדות הגב' חנה גרגיר, אחות התובעת 1, אשר נסעה עמה ברכב בעת קרות התאונה. לדברי הגב' גרגיר, רכב התובע 2 הוסע בנתיב השמאלי, כאשר רכב הנתבעים פגע ברכב התובע 2, לאחר שזה נסע לאחור ולא שם ליבו למתרחש. וזו תמצית עדותה של הגב' גרגיר, בבית המשפט (ההדגשה שלי – נ' פ'):

"אני אחותה של התובעת. נסענו מהירקון לכיוון פרישמן, אחותי נכנסה לנתיב השמאלי, היא נסעה בצד שמאל בנתיב השמאלי, הוא עשה רוורס, עצרנו כי היו לפנינו מכוניות.
מהירקון לים יש כמה מכוניות. היינו צריכים להיכנס לאחד המלונות. הנתבע נכנס ברוורס אחורה כשאני אומרת לו לעצור הוא לא שם לב, היה לו רכב גדול, אי אפשר לשים לב. יצאתי מהרכב כדי לכוון את אחותי כי הוא פגע באחורה של הרכב. עצרנו. אחותי הלכה אליו להחליף פרטים. לא יודעת מה הם דיברו. אמרתי לו שיש פגיעה ושנחליף פרטים. אשתו מהצד צועקת "אנו לא אשמים".
הוא אמר שהוא לא מעביר פרטים. אמרתי לו שאנו נכנסות למפרץ ושהוא גם ייכנס. הוא המשך לנסוע והגיע לרמזור. אחותי ירדה אליו עד הרמזור. הוא אמר לה: "כן", אך הוא ברח. הספקנו לקחת את מספר הרכב של הנתבע".

עוד יצוין, כי התובעים הציגו כראיה מטעמם, סרטון שצולם במצלמות האבטחה של מלון דן, הסמוך למקום התאונה. כל צד פירש את תרחיש התאונה, כפי הנראה בסרטון, באופן התומך בגרסתו.

בהתאם לטענות הנתבעים, כפי שפורטו בכתב ההגנה, וכפי שהועלו בדיונים שנערכו בפני
, התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים המתין במצב עצירה מוחלטת על מנת להיכנס לחניה. לפתע הגיח רכב התובע 2, במהירות מופרזת על מנת להספיק את הרמזור הירוק שהוצב בכיוון נסיעתו. עת התחלף מופע הרמזור לאדום, בלמה התובעת 1 את הרכב בעזרת בלם החירום, ונצמדה לרכב הנתבעים. או-אז, אחות התובעת 1, גב' חנה גרגיר, יצאה מהרכב, כיוונה את התובעת 1, ובמקום לפנות שמאלה, פנתה ימינה וגרמה לשריטות ברכב התובע 2. לטענת הנתבעים, השריטות המופיעות בתמונות שהוצגו לבית המשפט, לא יכולות להיות כתוצאה מהתאונה, מכיוון שהן ממוקמות בדלת האחורית של הרכב, בצד העליון, ולא בצד התחתון.
עוד נטען, כי התובעים הגישו לבית המשפט סרטון המיטיב עמם. לדברי הנתבעים, לא הוצג בבית המשפט סרטון הבוחן את אופן התרחשות התאונה מזוויות אחרות, מהן ניתן ללמוד כי הנזקים ברכב התובע 2 נגרמו באחריות התובעת 1. וכך העיד הנתבע 2, בבית המשפט (ההדגשה איננה במקור –נ' פ'):

"היינו ברחוב פרישמן, רחוב מאוד צר, מציג מפה. אני מתקן: הרחוב לא צר אלא קצר.
היא הגיחה במהירות רבה, ניסתה להספיק את הרמזור האדום. זה בערך 10 מטר. זה לא נראה בהסרטה היא באה במהירות. התחלף לאדום, היא שמה עצירת חרום ונצמדה מאוד לרכבי, עדיין לא הייתה מכה. בעצירת החרום שלה, זה החליק לכיוון רכבי. הייתה אתה מישהי ברכב, היא יצאה מהרכב וכיוונה אותה קדימה. במקום שהיא תיקח שמאלה היא לקחה ימינה ואז היא שרטה את עצמה עם רכבי.
כל השריטות בתמונות זה לא השריטות שלי. זה מקום הרבה יותר גבוה.
זה לא יכול להיות. מפת מקום האירוע מוגשת ומסומנת נ/1. אני לא יודע האם זו אחותה. היא שרטה את רכבה בדלת האחורית בצד העליון, לא בצד התחתון. רואים בסרטון שאני יורד למטה ועוצר בצד".



יובהר, כי גרסת הנתבעים נתמכה בעדותו של מר דימיטרי יזראלוב, אשר ישב במושב האחורי ברכב הנתבעים. יצוין, כי מר יזראלוב מצוי בקשרי עבודה עם הנתבעים. מר יזראלוב העיד, כי רכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת במועד קרות התאונה. מר יזראלוב הבחין בגב' גרגיר מכוונת את התובעת 1 אשר נהגה ברכב התובע 2. לדבריו, השריטות ברכב התובע 2 נגרמו כתוצאה מנהיגה רשלנית של התובעת 1.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והקשבתי קשב רב לעדויות, ולאחר שצפיתי בסרטון שצולם במצלמות האבטחה במלון דן והוצג לעיוני בדיון מיום 2.11.14, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. להלן הנמקה קצרה ותמציתית למסקנתי זו, בהתאם לקבוע בתקנה (15)(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976. ראיתי להעדיף את התרחיש העובדתי אשר תואר על ידי התובעת 1 והגב' גרגיר, באשר לנסיבות התרחשות התאונה, על-פני גרסת הנתבעים. עדויות התובעת 1 והגב' גרגיר היו קוהרנטיות, רצופות וברורות, וראיתי לבכר אותן על פני עדויות הנתבעים. מצאתי חיזוק ממשי לגרסת התובעים בסרטון המתאר את אופן קרות התאונה, אשר צולם במצלמות האבטחה במלון דן. אינני מקבלת את טענת הנתבעים, לפיה, רכב התובעת 1 הגיע במהירות גבוהה בניסיון להספיק את הרמזור המוצב בכיוון נסיעתו, ומשלא צלח הדבר, בלמה התובעת 1 באמצעות בלם החירום ורכב התובע 2 לרכב הנתבעים. טענה זו נטענה בכוללניות ולא הוכחה בראיות שהובאו בפני
, כלל וכלל. טענה זו נסתרת, מניה וביה, הן בשים לב לאופי הפגיעה ברכב התובע 2 (שריטות ושפשופים לאורך צדו הימני של הרכב) והן לנוכח נסיעה איטית של רכב התובע 2 בהמתנה למופע רמזור ירוק. אציין, כי לא שוכנעתי, שהנזק לאורך צדו הימני של רכב התובע 2 נגרם כתוצאה מהכוונה לקויה מצד אחותה, הגב' גרגיר. טענה זו נסתרה מפורשות בעדות הגב' גרגיר, בה נתתי אמון ועל דבריה ראיתי לבסס ממצא של עובדה. אני קובעת, על כן, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על רכב הנתבע 2.

שאלת גובה הנזק
התובעים צירפו לכתב התביעה, חוות דעת שמאית, מיום 27.6.13, אשר נערכה על ידי השמאי מר שמוליק ליבמן (להלן: "חוות דעת השמאי"), בה הוערך הנזק הישיר לרכב התובע 2, בסך של 2,100 ₪, ללא מע"מ. יוער, כי התובעים לא צירפו לכתב התביעה קבלה המלמדת על תיקון הרכב בפועל במוסך, בהתאם לחוות דעת השמאי (בהצעת מחיר ממוסך אור אל 2006 בע"מ, לא די). אשר על כן, ובהיעדר ראיה לסתור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 2,100 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 29.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 500 ₪ (המהווה החזר שכר טרחת השמאי ליבמן), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 29.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
אני דוחה את ראשי התביעה הנוספים המנויים בכתב התביעה, בהיעדר כל הוכחה. כידוע, על התובעים מוטל הנטל להוכיח את כל רכיבי התביעה בראיות. זאת ועוד, בתביעה שעניינה קבלת פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים, לא נהוג לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, הנלווה, ברגיל, לנזק גוף.

סיכום הדברים
אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 2,600 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 29.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

נוכח קבלת התביעה בחלקה בלבד, ועל מנת שלא ליצור מחלוקות נוספות, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. המזכירות תואיל לשלוח העתק

פסק דין
זה לצדדים באמצעות פקיד מסירות.

ניתן היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 61281-10/13 רבקה דיגה, איתן לנדסמן נ' איריס הושיאר, ראובן הושיאר (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)