פסקי דין על קלמו רחמים שרביט | פסקי דין על ירון זרד | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח |

14361-09/13 תק     29/12/2014




תק 14361-09/13 קלמו רחמים שרביט נ' ירון זרד, הכשרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 14361-09-13 שרביט נ' זרד ואח'








בפני

כב' הרשמת הבכירה
נעמה פרס


התובע

קלמו רחמים שרביט
ת"ז 056192073


נגד


הנתבעים

1.ירון זרד
ת"ז 033472242

2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


עיקרי העובדות וטענות הצדדים
בפני
תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסך של 9,062 ₪, עקב תאונת דרכים מיום 13.3.13, אשר אירעה בכביש גהה, בכניסה לכיוון חולון (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה עת רכב הנתבע 1 פגע ברכב צד ג' מאחור והדף את רכב צד ג' אל עבר רכב התובע. כתוצאה מכך, ניזוק רכב התובע בחלקו האחורי. הנתבע 1 הודה באחריותו לקרות התאונה. הנתבעת 2, מי שהינה המבטחת של הנתבע 1, שילמה לתובע סכום של 22,500 ₪, המהווה את הנזק הישיר לרכב, בסך של 21,000 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי רון ניב, מיום 24.3.13 (להלן: "השמאי ניב"; "חוות הדעת") והחזר שכר טרחת השמאי ניב בסך של 1,500 ₪. התובע עותר בתביעתו, לקבלת הפרש פיצוי בסך של 6,062 ₪ ולפסיקת פיצויים בסך של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש. לטענת התובע, היה מקום לשלם לו את רכיב המע"מ הכלול בחוות הדעת וכן את רכיב ירידת הערך, כפי שקבע השמאי ניב. מכאן התביעה. אין חולק, כי התובע מכר את רכבו לצד ג', ביום 21.3.13, תמורת סך של 19,600 ₪, טרם תיקון הרכב במוסך. הנתבעים מצדם טוענים, כי לא מגיע לתובע החזר מע"מ משום שהתובע לא תיקן בפועל את הרכב. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע לא אפשר לשמאי מטעמם לבדוק את הרכב ובכך לא פעל להקטנת הנזק ומנע בהתנהגותו את האפשרות לבחון את צדקת מסקנת השמאי ניב בדבר ירידת הערך. לא זו אף זו, רכב התובע לא תוקן. לכן, לא ניתן לשלם לתובע בגין ירידת הערך לרכב, ללא הוכחת טיב התיקון ואופיו.

דיון
דין התביעה להתקבל בחלקה. אנמק בקצרה.
לעניין רכיב המע"מ: אינני מקבלת את טענת הנתבעים, לפיה, נוכח אי תיקון הרכב בפועל, לא זכאי התובע לפיצוי בגין רכיב המע"מ, כמפורט בחוות דעת השמאי ניב.

אכן ב

פסק דין
בת"א (שלום-קריות) 2379/03 רואש נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים, קיבל בית המשפט את הטענה העקרונית, לפיה אין הנתבעת [המבטחת] צריכה לשלם מע"מ, במקום בו לא תוקן הרכב בפועל. דא עקא, בספרו של המלומד י' אליאס דיני ביטוח, כרך א', מהדורה שנייה, עמ' 255-256) נקבע, כי עמדה זו איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה הכללית במשפטנו ולפיה שומת פיצויים, לפי טיבה, צריכה לכלול מס ערך מוסף, בין אם הנפגע תיקן את הרכוש הפגוע ובין אם לאו. כך לדוגמה, במקרה שבא בפני
בית המשפט העליון, נפסק כי: "תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ומשנקבע כי זכאים הם הדיירים לפיצויי-כסף כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ המהווה בימינו ובמקומנו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים. הדיירים זכאים להשבת מצבם לקדמותו ורק כך יבואו אל שלהם. אין זה עניינה של "דיור לעולה" אם יבצעו הדיירים תיקונים אם לאו, וגם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים ייגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים, לרבות מע"מ, שכן כך יידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים" (ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203, 209-210). המלומד י' אליאס מוסיף ומציין, כי נראה שאין כל יסוד לפקפק בתחולת הלכת זלוצין גם על שומת פיצויים רגילה לפי חוזה ביטוח. המלומד אליאס מפנה בעניין זה לת"א (שלום-חיפה) 1737/06 ויסקובסקי נ' חברת ביטוח שירביט (לא פורסם, ניתן ביום 31.8.2006) בו נדחתה הטענה לפיה נוכח אי תיקון הרכב יש לקזז את סכום המע"מ משומת הפיצויים.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 3,450 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 8.9.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לעניין רכיב ירידת הערך: אני מקבלת את טענות התובע בראש תביעה זה בחלקן. צודקים הנתבעים בטענותיהם, לפיהן, ירידת ערך בשיעור 15%, כפי שנקבעה בחוות דעת השמאי ניב (סך של 6,999 ₪) איננה מתיישבת עם המציאות. זאת משום שההפרש בין מחירון הרכב ביום מכירת הרכב לצד ג' לבין המחיר שקיבל התובע, עולה כדי 3,288 ₪. יתר על כן: גם הפרש זה כשלעצמו איננו מלמד כי זוהי ירידת הערך שנגרמה לרכב התובע בפועל, שכן ההפרש יכול לנבוע מאופן ניהול המשא ומתן שניהל התובע ומגורמים נוספים שהפחיתו ממחיר המכירה, למשל העבר הביטוחי של הרכב. לתובע גם לא מגיע שיפסק לטובתו שיעור ירידת הערך שנקבע בחוות דעת השמאי ניב, בשים לב לכך שהתובע בהתנהגותו גרם לכך שהנתבעים לא יוכלו לבדוק את הרכב לאחר התאונה, על מנת לעמוד על גובה ירידת הערך.

בהינתן האמור לעיל, ולנוכח ההלכה לפיה, הזכאות לפיצוי בגין ירידת הערך אינה מותנית בתיקון הרכב, אני רואה לאמוד את ירידת הערך שנגרמה לרכב התובע כפועל יוצא מן הפגיעה ברכב ומן התיקונים האמורים להיעשות בו.



בענייננו ידועה מהי הפגיעה ברכב (ראו חוות דעת השמאי ניב). ירידת הערך העיקרית היא בשל הפגיעה בשלדה (4%) וברצפת תא המטען (3%). שום תיקון לא יוכל להעלים נזקים אלה, בניגוד, למשל, להחלפת פנס אחורי שאינה גורמת לפגיעה בערך הרכב. מכאן, שחרף נבצרות קיומה של בדיקה מטעם שמאי הנתבעים, נוכח חוות דעת השמאי ניב ובאין חולק על הפגיעות הפיסיות ברכב, יש לפצות את התובע בגין ירידת ערך אשר שום תיקון לא יוכל לנטרל את קיומה.

אני אומדת, אפוא את ירידת הערך בשיעור של 7% מערך הרכב. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 3,499 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 8.9.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין עגמת נפש בתביעה שעניינה פסיקת פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב.

נוכח קבלת התביעה בחלקה בלבד אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תואיל לשלוח העתק

פסק דין
זה לצדדים באמצעות פקיד מסירות וכן בפקסימיליה:
התובע: 036533908.
הנתבעים: 035106262.




ניתן היום,
ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 14361-09/13 קלמו רחמים שרביט נ' ירון זרד, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/12/2014)