פסקי דין על סאמר אסדי |

276-11/14 המש     05/01/2015




המש 276-11/14 סאמר אסדי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בעכו



המ"ש 276-11-14 אסדי נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 90501728837




בפני

השופט
אבישי קאופמן


מבקשים

סאמר אסדי


נגד


משיבים

מדינת ישראל



החלטה

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 29.4.13.

לטענת המבקש, לאחר קבלת הדוח פנה בבקשה להסבתו עוד ביום 7.8.13, ולא נענה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי לא התקבלה כל בקשה להסבה עד יום 14.7.14.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים שהתקבלו מרשות הרישוי וממרכז הגבייה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 329/10 חיים סדגר נ' מדינת ישראל
:
עסקינן בעבירה מסוג "ברירת משפט". על כן יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן

פסק דין
בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו. לפי סעיף 230 לסד"פ.

וכפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בעפ"ת 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל
המבחנים להארכת מועד שונים לחלוטין מהמבחנים לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבות והדגש בהליך דנן הוא הסיבה לאיחור אותו ביקש המחוקק להגביל משיקולים של סופיות הדיון ויעילות.

במקרה דנן מודע המבקש לדוח מזה כשנה וחצי, ולטענתו פנה בבקשה להסבה עוד בחודש אוגוסט 2013. ממסמכי רשות הרישוי ומרכז הגבייה עולה תמונה דומה בדבר ידיעת המבקש על הדוח זה מכבר.

מהודעת מרכז הגבייה עולה כי הייתה שיחה טלפונית מצד המבקש בחודש פברואר 2014, כי הוטל עיקול על רכבו בחודש יוני 2014 ועיקול על חשבון הבנק שלו בחודש אוגוסט. מהודעת רשות הרישוי עולה כי למבקש נשלחה דרישה לעבור מבחן עקב צבירת ניקוד – תוך פירוט הדוחת לרבות הדוח הרלוונטי – בחודש פברואר 2014.

למרות עובדות אלה הבקשה שלפניי הוגשה רק בחודש נובמבר 2014, דהיינו קרוב לשנה וחצי לאחר שנודע למבקש על הדוח כאמור לעיל. אף אם אקבל כי המבקש המתין לתשובת המשטרה באשר להסבת הדוח, אינני יכול לקבל כי הוא רשאי להמתין לתשובה במשך זמן כה רב לסבור כי "בקשתו בטיפול", ולא לנקוט בכל פעולה שהיא.
החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי כאשר המועד להגשת בקשה להישפט הינו שלושה חודשים, הרי הגשת בקשת להארכת מועד לאחר יותר משנה מהווה שיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בנסיבות אלה. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל
:

"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין.

"
בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 511/10.

בנסיבות אלה, סבורני כי השיהוי בהגשת הבקשה אינו מצדיק קבלתה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015.














המש בית משפט לתעבורה 276-11/14 סאמר אסדי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/01/2015)