פסקי דין על עליזה אוגשי | פסקי דין על חיים הוד | פסקי דין על מיכאל אהרוני | פסקי דין על ישיר איי. די. איי חברה לביטוח |

17483-08/11 א     07/01/2015




א 17483-08/11 עליזה אוגשי נ' חיים הוד, מיכאל אהרוני, ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 17483-08-11 אוגשי נ' הוד ואח'



בפני

כב' השופטת
אריקה פריאל


התובעת

עליזה אוגשי

ת"ז 009195926


נגד


הנתבעים

1. חיים הוד

ת"ז 055097125

2. מיכאל אהרוני

ת"ז 3016326261

3. ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


מבוא
1.
ההליך דנן נסב סביב השאלה מי הבעלים של רכב שניזוק בתאונה והוכרז 'אובדן מוחלט' ומי צריך לשאת בפיצוי בגין הנזק שנגרם - מתיר השימוש, נהג הרכב או מבטחו בביטוח נכסים.


מלכתחילה לא חלקו הצדדים על העובדה שהתאונה נגרמה עקב מעשה או מחדל רשלניים מצדו של הנוהג ברכב, כך שעיקר המחלוקת נסבה סביב חבות המבטח לשלם תגמולי ביטוח ובחלוקת האחריות בין מתיר השימוש לבין הנוהג ברכב. בתום שלב ההוכחות התברר כי יש תמימות-דעים בין בעלי הדין בדבר פטור המבטח מתשלום תגמולי ביטוח.

2.
עיקר המחלוקת נעוצה אפוא בשאלה מי הבעלים של הרכב, ובתוך כך זכות הבעלים הרשום לתבוע פיצוי, וכן חלוקת החבות בין מתיר השימוש לבין הנוהג ברכב.

הנפשות הפועלות
3.
במועד הרלוונטי לתובענה היו הנתבע 1 (להלן: הוד) הבעלים של מפעל רהיטים ומנהלו. הנתבע 2 (להלן: אהרוני) ניהל עסק לממכר רהיטים. בין הוד, שהיה אז בגיל העמידה, לבין אהרוני, צעיר מקרב העדה החרדית, היו קשרים עסקיים שבחלוף הזמן התפתחו ליחסי ידידות.

4.
התובעת (להלן: גברת אוגשי) היא חותנתו של הוד. במועד הרלוונטי היתה גברת אוגשי קשישה שזה כבר הגיעה לגבורות ומעולם לא החזיקה רישיון נהיגה. היא סבלה מבעיות רפואיות שונות ונוסף על כך לקתה בעיוורון.

בתאריך שלא הוברר אך קדם למועד הרלוונטי לתובענה נרשם על שמה של גברת אוגשי רכב מסוג קרייזלר דגם גרנד צ'ירוקי מספר רישוי 95-127-28 (להלן: הרכב).

5.
הנתבעת 3 (להלן: המבטחת או ביטוח ישיר) ביטחה את הרכב בביטוח מקיף (נכסים ואחריות) בהתאם לפוליסת ביטוח בת-תוקף שמספרה 425959000.

הרכב
6.
מדובר ברכב שטח מאובזר היטב שבמועד התאונה היה בחזקתו של הוד ובשימושו. בעבר היה הרכב בבעלותו ברם לאחר שנקלע לקשיים כלכליים בעטיים ננקטו נגד הוד הליכים משפטיים שונים, נתפס הרכב על ידי בנק ירושלים בע"מ, והועמד למכירה כפויה.

7.
בהתאם להוראות הדין (ראה סעיפים 13(ב) ו-14 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 [להלן: חוק המשכון] ותקנה 52 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979) קיבל הוד זכות לפדות את הרכב. ואמנם, הרכב נפדה על ידי גברת אוגשי ונרשם ברשות הרישוי על שמה.

8.
לאחר הרכישה נותר הרכב בחזקתו של הוד ובני משפחתו הגרעינית, ועל-פי רוב הוא אשר השתמש בו, דאג לרכישת פוליסת ביטוח ולתחזוקתו השוטפת. הוד היה מחליט לפי שיקול דעתו הבלבדי אם לאפשר למאן דהו אחר לנהוג ברכב. לענייננו, הוד הוא אשר מסר את הרכב לאהרוני והתיר לו לנהוג בו בלא שגברת אוגשי ידעה על כך או קיבלה דיווח כלשהו על הנעשה.


הוד נהג אפוא ברכב מנהג בעלים.

9.
מידי פעם נהגו אהרוני והוד להחליף ביניהם כלי רכב. אהרוני היה מקבל מאת הוד את הרכב ומשתמש בו לצרכיו, ובו בעת היה מוסר לו את רכבו שלו מסוג טויוטה קורולה. בסוף השימוש היה מחזיר איש לרעהו את הרכב שקיבל לחזקתו. כך נהגו עד קרות התאונה העומדת ביסוד הליך זה.

התאונה
10.
ביום 1.1.10 נזקק אהרוני לרכב לצורך הובלת רהיטים, ולכן החליפו הוא והוד כלי רכב כאמור. בשעות הערב נהג אהרוני בכביש עפר בקרבת אזור מגוריו במודיעין עילית, כשלפתע איבד שליטה על ההגה והרכב נפל לתוך תעלה. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

11.
ממקום התאונה הזמין אהרוני גרר אשר גרר את הרכב ליד ביתו. אין חולק כי התאונה אירעה עקב מעשה או מחדל רשלניים מצדו של הנהג, כך שהאחריות הנזיקית לקרות התאונה ולתוצאותיה רובצת על כתפי אהרוני.
הביטוח
12.
כאמור, במועד הרלוונטי ביטחה ביטוח ישיר את הרכב בביטוח מקיף, כשלענייננו רלוונטי ביטוח נכסים. המבוטחים הנקובים בפוליסה היו הוד וגברת אוגשי. אירוע התאונה היה בגדר 'מקרה ביטוח', והשאלה היא אם בנסיבות המקרה זכאים המבוטחים לקבל תגמולי ביטוח, למצער מופחתים.

13.
ברשימת הפוליסה, תחת הכותרת 'רשאים לנהוג ברכב' צוין בזו הלשון:

'מוסכם ומוצהר בזאת כי רשאים לנהוג נהג שברשותו רשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב דלעיל שהתקבל לפני יותר מ-4 שנים ובתנאי שגיל הנהג יהיה מעל 22 שנים.'


גיל הנהג הצעיר ביותר כמו גם הוותק שלו בנהיגה נקבעו בהתאם לגילה של בתו הצעירה של הוד.

14.
במועד קרות מקרה הביטוח (התאונה) טרם מלאו לאהרוני 22 שנים והחזיק רישיון נהיגה פחות מארבע שנים.

כתבי הטענות
15.
תחילה הגישה גברת אוגשי תובענה כספית נגד הוד ונגד אהרוני בלבד. בכתב התביעה טענה כי רכשה את הרכב לצרכיה היא, וכי לאחר התאונה נודע לה שהוד התיר לאהרוני להשתמש ברכב ללא ידיעתה וממילא ללא הסכמתה.


לפיכך תבע מהשניים פיצוי בסך 88,128.75 ₪ המורכב משווי הרכב לפי מחיר מחירון (97,000 ₪) בניכוי ערך השרידים (10,000 ₪) ועוד 1,128.75 ₪ החזר דמי ביטוח יחסית לתקופה שבה הפוליסה היתה בתוקף.

16.
בכתב ההגנה טען הוד כי התיר אמנם לאהרוני לנהוג ברכב ברם עשה-כן מתוך אמונה שמלאו לו 22 שנים וכי החזיק רישיון נהיגה ארבע שנים לפחות. רק לאחר התאונה התברר לו כי טרם מלאו לאהרוני 22 שנים וכי ותק נהיגתו פחות מארבע שנים. עוד הוסיף כי אהרוני ידע היטב על המגבלה שבפוליסה וכי לאחר קרות התאונה עשה מעשים אשר גרמו לכך שתידחה תביעתו למבטחת לקבל תגמולי ביטוח.

17.
אהרוני מצדו טען שלא ידע על התניה החוזית שבפוליסה וכי הוד ידע היטב מה גילו. מכל מקום, לפי ייעוץ משפטי שקיבל הרי שחרף הפרת תנאי הפוליסה ניתן היה לקבל תגמולי ביטוח מופחתים ברם הוד, מטעמיו הוא, התעלם מייעוץ זה ונמנע מלנקוט את הצעדים הדרושים כדי לזכות בתגמולי ביטוח.
18.
לנוכח טענות אלה המליץ בית המשפט לצדדים להגיש כתב תביעה מתוקן שבו תתבע גם המבטחת. ואמנם, כך נעשה. בכתב התביעה המתוקן נטען כי המבטחת לא שילמה תגמולי ביטוח מסיבה בלתי סבירה, ולכן יש לחייבה לשאת בהם תוך חיובה בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). לחלופין נטען שבהתאם לסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח יש לחייב את המבטחת לשלם תגמולי ביטוח מופחתים.

19.
מכתב ההגנה שהגישה המבטחת התברר שהוד, המבוטח, עשה מעשים אשר לדעתה נועדו לקבל תגמולי ביטוח במרמה, ועל כן פטורה מתשלומם.

20.
למותר לציין כי לוּ הוצגו לפני בית המשפט העובדות לאשורן, לא היה ממליץ על צירוף המבטחת בתור נתבעת נוספת. כיום אף בעלי הדין סבורים כך, שהרי בסיכומי טענותיהם טענו, כל אחד בדרכו, כי בנסיבות המקרה פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח.

הבעלות על הרכב
21.
כאמור, גברת אוגשי אישה באה בימים עיוורת וחולה שמעולם לא החזיקה רישיון נהיגה.
לפי טענתה בכתב התביעה, נזקקה לרכב לצרכיה היא, ובעיקר כדי לבקר אצל רופאים. מחמת מגבלותיה נבצר ממנה להתנייד לבדה, ולכן עם רכישת הרכב הסיע אותה הוד, חתנה,
לכל מקום לפי בקשתה. בכתב הגנתו חזר הוד על גרסה זו.

22.
הגרסה האמורה לא הוכחה. מהעדויות שלפניי עולה כי לפני קריסת עסקיו של הוד החזיקו הוא ובני משפחתו הגרעינית שלושה כלי רכב, אחד מהם - הרכב דנן. בעקבות הקשיים הכלכליים אליהם נקלע הוד נתפס הרכב דנן ורכב נוסף, כך שבחזקת המשפחה נותר רכב אחד בלבד.עם רכישת הרכב דנן בהליכי הוצאה לפועל החזיקו בני המשפחה (הוד, רעייתו וילדיו) שני כלי רכב והשתמשו בהם חלופות כדי להסיע את גברת אוגשי לענייניה.


יוצא אפוא שלא חל שינוי בחזקה ובשימוש של הרכב לאחר הרכישה בהליכי ההוצאה לפועל ובשום שלב לא שימש לצרכיה של גברת אוגשי בלבד.

23.
מעדות גברת אוגשי אף עולה כי לאחר שהוד נקלע לקשיים כלכליים רכשה את הרכב כדי לסייע לבתה, וכדי לאפשר לה, להוד ולילדיהם להחזיק ברכב נוסף (מעמוד 12 שורה 7 עד עמוד 13 שורה 20). מכאן, אפילו נרכש הרכב מכספיה של גברת אוגשי, רכשה אותו בעבור בתה ובני משפחתה, ולא לצרכיה היא.

24.
כאמור, לאורך כל התקופה נהג הוד ברכב מנהג בעלים כשגברת אוגשי לא היתה מעורבת כלל בנעשה בו, לא ידעה מי נוהג ברכב או אם הנוהג נמנה עם בני המשפחה.
25.
מהאמור לעיל ניתן להסיק שמלבד הרישום ברשות הרישוי לא היתה לגברת אוגשי זיקה לרכב.

26.
על כך ניתן להוסיף כי זולת טענתם בעלמא – של הוד ושל גברת אוגשי – ולפיה היא זו אשר מימנה את רכישת הרכב, אין לפניי ראיה בלתי תלויה המאששת גרסה זו. אף כי בנקל ניתן היה להוכיח את מקור הכספים, כגון שגברת אוגשי משכה כספים מתכנית חיסכון או נטלה הלוואה בנקאית, לא הוצגה ראיה מעין זו. הימנעות מהבאת ראיה חיונית שהיתה בהישג ידו של בעל הדין פועלת לרעתו, ואין אלא להסיק כי לוּ הביאהּ היה בה כדי לתמוך דווקא בגרסת היריב.

יתרה מכך, היות שגברת אוגשי והוד בעלי עניין מובהק בתוצאות ההליך, משקל עדותם אינו רב.

27.
גברת אוגשי לא עמדה אפוא בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את הבעלות על הרכב.

28.
הלכה פסוקה כי הרישום ברשות הרישוי דקלרטיבי גרידא, כך שאין מניעה להוכיח כי חרף הרישום, הבעלות האמִתית על רכב היא של אחר.


ראה בסוגיה רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464 [1997] בעמוד 472; ע"א 1682/03 לוי נ' אלי ואמירה ברקול (לא פורסם) [2.8.04].

29.
בהיעדר הוכחה כי גברת אוגשי מימנה את רכישת הרכב ולאחר שקרסה גרסתה, ולפיה נרכש הרכב לצרכיה היא בלבד, אין אלא לקבוע שהוד נותר הבעלים של הרכב, שנרשם על שמה של גברת אוגשי משיקוליו של
הוד בלבד.

הכיסוי הביטוחי
30.
הגם שמי מבעלי הדין אינו טוען כיום לקיומו של כיסוי ביטוחי ייאמר בקצרה כי המסקנה האמורה מבוססת כדבעי.

31.
כאמור, בהתאם לתנאי הפוליסה היה רשאי לנהוג כל נהג, ובלבד שגילו 22 שנים לפחות והחזיק רישיון נהיגה למצער ארבע שנים.
במועד קרות התאונה היה אהרוני בן 21 שנים וּותק הנהיגה שלו פחות מארבע שנים.

32.
התאונה אירעה ביום חמישי בשבוע ובמוצאי שבת קיבל הוד את הבשורה. מחומר הראיות עולה שלפני כניסת השבת ניסה אהרוני – ללא הצלחה – ליצור קשר טלפוני עם הוד, ולכן רק במוצאי שבת הודיע לו על התאונה ועל גרירת הרכב לביתו.

33.
ביום 4.1.10, יום ראשון בשבוע, התקשר הוד למבטחת ובשיחה עם נציגת שירות דיווח על התאונה תוך ציון כי אהרוני נהג ברכב. מלבד עובדה זו לא ידע למסור פרטים על אודות התאונה או נתונים הנוגעים לנהג. לפיכך בו בזמן התקשר לאהרוני ממכשיר טלפון אחר וביקש נתונים, ובין היתר - גילו.

34.
כשהתברר להוד שלאהרוני טרם מלאו 22 שנים, הפציר בנציגת השירות לרשום כי הוא היה הנהג בלא ששעה להסבריה ולבקשותיה לבל ימסור מידע בלתי נכון. לפי גרסתו לפניי ביקש להירשם בתור נהג הרכב מסיבות טכניות גרידא, כדי להותיר את תביעתו תלויה ועומדת. שיחה זו הסתיימה לבקשת הוד תוך כדי בירור פרטי התאונה.

35.
בו ביום התקשר הוד שוב למבטחת, שוחח עם נציגת שירות אחרת ומסר לה שבעת התאונה נהג ברכב אחד בשם שאול בובליל. בהמשך התקשר למבטחת אדם אשר הציג עצמו בתור שאול בובליל ומסר כי בעת התאונה הוא נהג ברכב.

36.
לנוכח ריבוי הגרסאות ערכה המבטחת חקירה משלה, במהלכה התברר כי בעת קרות התאונה מי שנהג ברכב היה אהרוני. כיום אין חולק על עובדה זו.

37.
עם גילוי העובדות הללו הודיעה המבטחת להוד על דחיית התביעה לתשלום תגמולי ביטוח.

38.
בהתאם לסעיף 17 לחוק חוזה הביטוח, אם חל שינוי מהותי בסיכון המבוטח מוטלת על המבוטח החובה להודיע על כך למבטח, מיד ובכתב. סעיף 18 מסדיר את יחסי מבטח-מבוטח במקרה זה. כך קובע סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח:



'

(א)
תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.


(ב)
ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי.


(ג)
קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:



(1)
לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;


(2)
מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.'

39.
גיל הנהג כמו גם ותק הנהיגה שלו הם פרטים מהותיים העלולים להשפיע על נכונות מבטח סביר לבטח את הסיכון. לפיכך מתן רשות לאהרוני לנהוג ברכב אף כי לא נמנה עם הנהגים המורשים לפי הפוליסה היה בבחינת שינוי מהותי אשר חייב את הוד להודיע על כך למבטחת. אין חולק כי הודעה מעין זו לא נמסרה. מאחר שקרה מקרה ביטוח לפני שניתנה למבטחת הזדמנות לבטל את הפוליסה, חלה לכאורה הוראת סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, ולפיה זכאי המבוטח (הוד וגברת אוגשי) לתגמולי ביטוח
מופחתים.

40.
ואולם,
חרף העובדה שלא התקיימו החריגים המנויים בסעיף 18(ג)(1) או בסעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, הפוטרים כליל את המבטח מתשלום תגמולי ביטוח, אין המבטחת חבה במקרה דנן בתשלומם שכן מהעובדות שהוכחו לפניי עולה שהוד מסר לה עובדות כוזבות בכוונת מרמה.

41.
מוכנה אני להניח כי יש ממש בגרסת הוד, ולפיה ביקש לרשום את שמו בתור נהג הרכב מטעמים טכניים גרידא. ואולם, הסבר זה אינו יכול להתקבל בכל הנוגע לדיווח על נהיגתו של שאול בובליל כביכול, מידע שמסר הוד לנציגת המבטחת. מי שמוסר פרטים כוזבים בנוגע לנוהג ברכב כדי להתאים את פרטיו לתנאי הפוליסה עושה-כן מתוך כוונה לקבל תגמולי ביטוח במרמה. לעניין זה אין נפקא מינה מי הגה את הרעיון – אהרוני, כטענת הוד, או הוד כטענתו של אהרוני.

42.
לפיכך בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח (
'הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו.') פטורה המבטחת מחבות.

אף כי גברת אוגשי לא חזרה בסיכומי טענותיה על תביעתה לקבל תגמולי ביטוח מאת המבטחת, מן הראוי להעיר כי בתביעתה לפסוק לזכותה ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח יש מידה של עזות מצח. לוּ קיבלתי את גרסתה בדבר זכויותיה הקנייניות ברכב וגם קיבלתי את התביעה נגד המבטחת, לא היה מקום לפסיקת ריבית זו, שהרי כלפי המבטחת פעל הוד בתור שלוחהּ, וכאמור בסעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה-1965 'שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח.' אין חולק שמי שמסר מידע כוזב למבטחת כדי לזכות בתגמולי ביטוח היה הוד, כך שאי-תשלומם נבע ממחלוקת בתום לב בדבר הזכאות לקבלם.

43.
דין התובענה נגד המבטחת אפוא להידחות.

אחריותם של
אהרוני ושל הוד
44.
אהרוני בחר שלא להעיד במשפט, כך שטענותיו בכתב ההגנה לא הוכחו כלל. בסוגיית האחריות לתאונה אין לכך נפקות, שכן כאמור אין חולק כי אהרוני גרם לתאונה ברשלנותו. אחריותו
כלפי הניזוק בגין הנזק שנגרם לו בעטיה של התאונה אינה אפוא שנויה במחלוקת.

לעומת זאת טענותיו בפן הביטוחי, ולפיהן לא ידע שאין כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב או כי הוד ידע את גילו האמִתי לא זו בלבד שלא הוכחו, אלא שהימנעותו מלהעיד פועלת לרעתו, ואין אלא להסיק כי לוּ עשה-כן, היה בעדותו בסוגיה כדי לתמוך בגרסת הוד.

45.
יתרה מכך, מההודעה שמסר לחוקר מטעם המבטחת עולה כי אהרוני ידע היטב שאין כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב. מכאן הכיר את תנאי הפוליסה בנוגע לגיל הנהג ולוותק הנהיגה הדרוש.


כמו-כן לאחר שאירעה התאונה פעל אהרוני כדי לגרום למבטחת להאמין שמי שנהג ברכב היה שאול בובליל כביכול, אף כי ידע שאין אמת בדבר. בכך תרם לדחיית התביעה על ידי המבטחת.

46.
הוד מצדו נושא אף הוא באחריות בנזיקין שהרי התיר לאהרוני לנהוג ברכב מתוך ידיעה שבהתאם לתנאי הפוליסה אינו רשאי לעשות-כן או למצער בלא שווידא אם עונה על תנאי הפוליסה. בכך התרשל.

47.
לא זו אף זו, לאחר שהתברר לו כי אהרוני אינו נמנה עם הנהגים הרשאים לנהוג בהתאם לתנאי הפוליסה, מסר הוד למבטחת מידע כוזב על מנת לזכות בתגמולי ביטוח, ובכך גרם לדחיית תביעתו. לעניין זה אין נפקא מינה אם הוא יזם את הדיווח הכוזב או אהרוני היה היוזם, שהרי הוא – הוד – היה המבוטח והוא אשר הודיע למבטחת כי שאול בובליל נהג ברכב. לאחר מכן הפנה את בובליל אליה, או למצער נתן 'אור ירוק' לאהרוני להפנותו למבטחת כדי לדווח דיווח כוזב.
48.
בנסיבות אלה נושאים אהרוני והוד באחריות לקרות התאונה ולדחיית התביעה שהוגשה למבטחת שווה בשווה.

התובע הנכון
49.
נקבע לעיל שגברת אוגשי אינה הבעלים של הרכב, אלא הוד. דין התובענה שהגישה גברת אוגשי אפוא להידחות.


תוצאה זו אינה צודקת, שכן יגרום לכך שיהא החוטא נשכר. אהרוני שגרם ברשלנותו לתאונה ולאחר מכן שיתף פעולה כדי לסייע להוד לקבל תגמולי ביטוח מלאים במרמה. דחיית התובענה שהגישה גברת אוגשי (חותנתו של הוד) תגרום לכך
איש לא יחויב בתשלום פיצויים כך שהניזוק יצא וידיו על ראשו.

למעלה מן הצורך ייאמר כי לוּ נקבע שגברת אוגשי בעלים של הרכב וכי על הוד ועל אהרוני לפצותה, היה החוטא נשכר. היות שמדובר בחיוב יחד ולחוד עלול היה להיווצר מצב, ולפיו היה נושא אהרוני לבדו במלוא נטל הפיצוי. בשל הקרבה המשפחתית ספק אם גברת אוגשי היתה נוקטת נגד הוד הליכי ביצוע של פסק הדין, ובשים לב למצבו הכלכלי של האחרון לא היה לאהרוני ממי להיפרע בגין הסכום שהיה משלם יותר מכפי חלקו היחסי.

50.
לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי ראוי להשתמש בסמכות המסורה בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהורות על צירוף הוד – הבעלים האמִתי של הרכב – בתור תובע נוסף ועל מחיקתו בתור נתבע, וכך להכריע בשלמות וביעילות בסוגיה השנויה במחלוקת בתובענה. לא זו בלבד שהכול תמימי-דעים כי גם הוד וגם אהרוני תרמו בהתנהגותם לקרות התאונה ולאבדן תגמולי ביטוח מופחתים, אלא שמאחר שכל העובדות הרלוונטיות נפרסו בשלמותם לא יכולה להישמע טענה, ולפיה לא ניתנה למי מהצדדים הזדמנות נאותה להתגונן כראוי או להוכיח את גרסתו.

51.
אשר על כן אני מורה על צירוף הוד בתור תובע נוסף.

הנזק
52.
כתוצאה מהתאונה נגרם אבדן מוחלט של הרכב. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה מחיר המחירון של הרכב הסתכם בסך 97,000 ₪, ולאחר ניכוי 13% בגין מד-אוץ גבוה היה שווי הרכב בעת התאונה סך של 84,390 ₪. לפי האישור שצורף, נמכרו שרידי הרכב בסך 10,000 ₪.


בנסיבות, אין הוד זכאי להשבת דמי הביטוח ששילם. תביעה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם תביעה לתשלום תגמולי ביטוח. ראה בעניין זה הוראות סעיף 18(ב) ו-18(ג)(2)
לחוק חוזה הביטוח.


כמו-כן, מן הראוי להתעלם מהתביעה לפסיקת סכום נוסף בגין אבזור הרכב. טענה זו נטענה בעלמא וממילא לא הוכחה. למותר לציין כי גם לא שולמה אגרה בעד סעד כספי זה.


נזקו של הוד הסתכם אפוא ביום הגשת התובענה בסך 74,390 ₪.

53.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, זכאי הוד לפיצוי מאת אהרוני בסך 37,195 ₪. סכום זה נכון ליום הגשת התובענה המקורית (10.8.11).

סוף דבר
54.
על יסוד האמור לעיל אני מורה כדלקמן:


(א) אני מורה על צירוף חיים הוד
, ת"ז 055097125 מרחוב אידר 6 חיפה בתור תובע נוסף ויהא התובע 2. בו זמנית יימחק בתור נתבע.


(ב) התובענה שהגישה התובעת 1 נדחית.


(ג) התובענה נגד הנתבעת 3 נדחית.


(ד) אני מחייבת את הנתבע 2 (אהרוני) לשלם לתובע 2 (הוד) סך של 37,195 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 10.8.11 וכלה ביום התשלום המלא בפועל.


(ה) התובע 2 (הוד) והנתבע 2 (אהרוני) ישלמו הוצאות הנתבעת 3 (המבטחת) בסך 5,000 ₪ כל אחד. חיוביהם נפרדים.


(ו) ביחסים בין יתר בעלי הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,
ט"ז טבת תשע"ה, 07 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 17483-08/11 עליזה אוגשי נ' חיים הוד, מיכאל אהרוני, ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/01/2015)