פסקי דין על אברהם מרחיב | פסקי דין על צינור וברז שיווק (1998) בע"מ

43038-09/14 תאק     04/01/2015




תאק 43038-09/14 אברהם מרחיב נ' צינור וברז שיווק (1998) בע"מ








בית משפט השלום באשדוד



תא"ק 43038-09-14 צינור וברז שיווק (1998) בע"מ
נ' מרחיב

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:3
בפני

כב' סגן הנשיא, השופט גיל דניאל


מבקש
(נתבע)

אברהם מרחיב


נגד


משיבה

(תובעת)

צינור וברז שיווק (1998) בע"מ



החלטה

התובעת הגישה תביעה כספית בטענה להפרת התחייבויות הנתבע כלפיה על פי ההסכם בין הצדדים.

לטענת התובעת, הנתבע הינו סוכן עצמאי לשיווק מוצריה. לטענת הנתבעת, הנתבע התחייב בהסכם להיות אחראי לפירעון תשלומים של לקוחות שהביא הנתבע, אולם הנתבע לא עמד בהתחייבותו זו.

בקשת הנתבע להעברת הדיון

הנתבע הגיש בקשה להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

לטענת הנתבע, החוזה בין הצדדים הינו חוזה עבודה אשר נכרת במסווה של "הסכם שיווק". כן טוען הנתבע, כי התובעת שילמה לו שכרו בגין עבודתו. לטענת הנתבע, השכר ששולם לא היה קשור לשיעור המכירות. הנתבע מדגיש חובתו על פי ההסכם לעבוד אצל הנתבעת חמישה ימים בשבוע מהבוקר ועד גמר העבודה. כן טוען הנתבע כי היה חלק מהמערך הארגוני של התובעת ולא היה בבחינת בעל עסק עצמאי. לטענת הנתבע, התובעת הפרה את חוקי העבודה בעת שהחתימה אותו על החוזה. בכלל זאת טוען הנתבע, כי התובעת קיזזה משכרו סכומים בגין חופשות או היעדרות בחגים.

כמו כן, הנתבע טוען כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה
בתל-אביב שכן העבודה בוצעה באזור המרכז.

התובעת טענה בתגובתה, כי מדובר בהסכם שיווק בלבד, הנתבע אינו עובד שלה ולא מתקיימים המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד.

התובעת מפנה לפסיקת בתי הדין לעבודה, אשר במסגרתה נקבעו הכללים לבחינת השאלה בדבר קיום יחסי עובד ומעביד.

התובעת טוענת, כי אין די בהעלאת טענה סתמית בדבר קיום יחסי עבודה על מנת לשלול סמכותו של בית המשפט.

הסמכות להכריע בשאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד

בדרך כלל, כאשר מועלית טענה בקשר לשאלת הסמכות העניינית, בית המשפט אליו הוגשה התביעה הוא אשר דן בטענה המועלית לעניין הסמכות, ובהתאם להכרעתו מורה על הותרת התביעה בפני
ו או על העברתה לבית המשפט המוסמך.

אולם, כאשר מדובר בטענה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד, הרי שהדיון בשאלה מקדמית זו, המהווה בסיס להכרעה בשאלת הסמכות העניינית, אינו נתון לבית המשפט, אלא לבית הדין לעבודה נוכח הסמכות הייחודית שניתנה לו לפי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

בתי המשפט, אשר בפני
הם הועלתה טענה בדבר חוסר סמכות עניינית בשל קיומם של יחסי עובד-מעביד, העבירו את ההכרעה לערכאה המוסמכת, היא בית הדין לעבודה, וזאת כל עוד מדובר בטענה הראויה להתברר, להבדיל מטענת סרק אשר על פניה ניתן לקבוע כי היא נטולת בסיס.

בהחלטה שניתנה בבש"א
154923/07
בת.א. (שלום תל-אביב)
64792/06
קמילה טרגולוב נ' הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ
(מיום 10.7.07) התייחס בית המשפט (כב' השופט מאיר יפרח) לקביעת הסמכות הייחודית הנתונה לבית הדין לעבודה על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה:

"סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, מגדיר את חוג העניינים שלגביהם הקנה המחוקק לבית הדין האזורי לעבודה סמכות דיון ייחודית, בלשון זו:

"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".
לפי הוראה זו, מותנית סמכותו של בית הדין לעבודה, בקיומם של שני תנאים מצטברים, שעניינם זהות הצדדים ונושא התובענה. התנאי הראשון מגביל את סמכותו של בית הדין לעבודה למצבים בהם קיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים; התנאי השני לסמכות בית הדין לעבודה הוא שעילת התביעה תהייה ביחסי העבודה: בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, ניתן ביום 26.10.05; פורסם במאגר נבו. בענייננו, המחלוקת שנפלה בין הצדדים – והיא בעיקרה מחלוקת עובדתית – נסבה על השאלה אם נתקיימו בין בעלי הדין יחסים של עובד-מעביד בתקופה הרלבנטית. הטענות אשר מעלה המבקשת אינן טענות שניתן לומר כי על פניהן נטולות הן כל ממשות. היפוכו של דבר. לכאורה, מצביעות הטענות על קיומה של מחלוקת אמיתית בשאלת מעמדה של המבקשת, ודי בכך.
ההלכה הפסוקה, המורה כי הערכאה המבררת היא זו אשר תדון ותכריע בסוגיית העובדות הסמכותיות, איננה חלה עת עניין לנו בעובדות סמכותיות שעניינן יחסי עבודה. דין הוא שהערכאה היחידה המוסמכת להכריע בתובענות שמתחום יחסי העבודה (קרי: בית הדין האזורי לעבודה), היא בעלת הסמכות הייחודית להכריע אף בשאלה אם נתקיימו העובדות הסמכותיות המעניקות לה את הסמכות. כך היא מצוותו של סעיף 24 (א) (1) לחוק. בע"א 321/75 שרות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד ל(1) 381, 382 (1975), נקבע כי:

"שאלה זו - אם אמנם המשיב היה 'עובד' של המערערת ואם היא הייתה מעבידתו - שנויה במחלוקת ביניהם. ההוראה הברורה של המחוקק היא כי בשאלה זו יכריע בית-הדין לעבודה, ולא יכריע בה בית-דין או בית-משפט זולתו, שהרי הסמכות הקנויה לו גם לענין זה ייחודית היא. השופטת המלומדת בבית-המשפט המחוזי כתבה בהחלטתה שיש להפנות שאלה זו להכרעה לבית-הדין לעבודה רק "באם יש טעם לכאורה בטענה של קיום יחסים אלה" - אך מסופקני אם אמנם יש מקום להגביל הוראתו הכללית והגורפת של המחוקק בצורה זו. לדעתי די בכך שהשאלה שנויה במחלוקת של ממש על-מנת שהסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תתפוס בה. אם אמנם ייקבע שהחוזה שבין בעלי-הדין דנן, ואשר עליו נשענת תובענת המערערת, יוצר יחסים של עובד ומעביד, כי אז פשוט הוא וברור שעילתה של תובענה זו היא ביחסי עובד ומעביד, ועל-כן עצם התובענה אף היא נכנסת בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין לעבודה."
(ההדגשות שלי – מ' י').

ראו גם ע"א 2618/03 פי.או.אס רסטורנט סוליושנס בע"מ נ' ליפקונסקי, ניתן ביום 29.11.04; פורסם במאגר נבו; ת"א (שלום – ת"א) 10052/06 כהן נ' גרשווין בע"מ, ניתן ביום 17.6.07; פורסם במאגר נבו. כן ראו א' רובין-בלייר בית הדין לעבודה סמכות וסדרי דין (2004) 12."

כן ראה החלטתו של כב' השופט מאיר יפרח בעניין אחר, בה פסק בדרך דומה:
בש"א 156912/07 בת.א. (שלום – תל אביב) 10052/06 אריאלה כהן ואח' נ' גרשווין בע"מ (מיום 17.6.07).

גם בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק באופן דומה, שעה שעלתה בפני
ו טענה הנוגעת לסמכות העניינית שמקורה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד. בהחלטה שניתנה בת"א 21385-12-10

silver kew limited
ואח' נ' בורקיס ואח'
(מיום 11.9.11), קבע כב' השופט יונה אטדגי:

"האם התקיימו בנסיבות דנן יחסי עובד-מעביד?

סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969
(להלן – החוק) קובע את סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד...".

מכאן, שהכניסה לשערי בית הדין היא גם לגבי מי שעצם מעמדו כעובד מוטל עדיין בסימן שאלה (
דב"ע שן/2-17
לביא נ' שאול
, פד"ע כג 77, וראו: אליענה רובין-בלייר, עו"ד, בית הדין לעבודה, סמכות וסדר דין (להלן – רובין-בלייר), עמ' 12).

למעשה, די בכך שהשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד-מעביד שנויה במחלוקת של ממש על מנת שהסמכות הייחודית של בית הדין תחול עליה (
ע"א 321/75 שירות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט
, פ"ד ל
(1) 381, 382).

אני מוכן להניח מצבים, שבית המשפט לא ישעה לטענה לקיומם של יחסי עובד-מעביד, כאשר מתוך כתבי בי-הדין ונספחיהם נראה בעליל כי הטענה היא בדיה שאין לה על מה לסמוך, וידחה את הטענה מתוקף סמכותו הטבועה, גם ללא הפניית הענין לבית הדין לעבודה.

לא זה המצב אצלנו".

החלטה דומה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט חאלד כבוב), במסגרת המחלקה הכלכלית של בית המשפט, בתיק
ת"א 26014-10-12
איי אס אס - אשמרת בע"מ נ' עמיחי ואח'
(מיום 20.2.13).

השאלה אשר נדונה כמפורט לעיל בפני
בתי משפט השלום והמחוזי הגיעה לפני מספר חודשים לפתחו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי על המחלוקת העובדתית בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד להתברר בבית הדין האזורי לעבודה.

בהחלטה שניתנה ברע"א 3930/14
ניסים ורסנו נ' משה ניניו (מיום 26.6.14) דן בית המשפט העליון (כב' השופט יצחק עמית) במקרה אשר בו טען הנתבע כי בינו לבין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד ולפיכך ביקש לדחות התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, ולחילופין, להורות על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי המחלוקת העובדתית בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד תתברר בבית הדין האזורי לעבודה, ובהתאם להכרעתו בשאלה ייקבע באופן סופי האם התביעה תידון בבית הדין או בבית המשפט
.

כב' השופט יצחק עמית קבע בהחלטתו בתיק רע"א 3930/14:

"על המחלוקת העובדתית בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד להתברר בבית הדין האזורי לעבודה.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969,
קובע כדלקמן:

סמכות בית-דין אזורי
24 (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
(1)
בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש
].

לצורך הקניית סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה נדרשים
קיומם של יחסי עובד-מעביד (בין שאלה התקיימו בעבר או שהם עתידים להתקיים) ועילת תביעה הנוגעת ליחסי עבודה (
רע"א 3323/12

שרעבי נ' רמפל סלולר סטוק מרקט בע"
מ
, פסקה 5 (6.6.2012);
בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס
(3) 176, פסקה 10 והאסמכתאות שם (2005)). אך גם השאלה
בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד
נתונה לסמכות הייחודית של בית הדין. כבר
בע"א 321/75
שרות ארצי להדברה בע"מ נ'

בוחבוט,
ל(1) 381
(1975) נאמר כדלהלן:

"שאלה זו - אם אמנם משיב היה "עובד" של המערערת ואם היא היתה מעבידתו - שנויה במחלוקת ביניהם. ההוראה הברורה של המחוקק היא כי בשאלה זו יכריע בית-הדין לעבודה, ולא יכריע בה בית-דין או בית-משפט זולתו, שהרי הסמכות הקנויה לו גם לענין זה ייחודית היא
. השופטת המלומדת בבית-המשפט המחוזי כתבה בהחלטתה שיש להפנות שאלה זו להכרעה לבית-הדין לעבודה רק "באם יש טעם לכאורה בטענה של קיום יחסים אלה" - אך מסופקני אם אמנם יש מקום להגביל הוראתו הכללית והגורפת של המחוקק בצורה זו. לדעתי די בכך שהשאלה שנויה במחלוקת של ממש על-מנת שהסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תתפוס בה" (הדגשה הוספה – י"ע).

ברגיל, על הערכאה המבררת לקבוע את "העובדות הסמכותיות" – הממצאים העובדתיים המגבשים את הסמכות העניינית (ראו
ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו
(6) 295, 309-308 (2002);
ע"א 4796/95

אלעוברה נ' אלעוברה
, פ''ד נא(2) 669
, 678 (1997); והשוו
ת"א (שלום ת"א) 10052/06
כהן נ' גרשווין בע"מ
, פסקה 13 (17.7.2007)). אולם, בנוגע לעובדות הסמכותיות שעניינן יחסי עבודה, לבית הדין הוקנתה הסמכות הייחודית להכריע בסוגיה".

בחינת הוראות החוק והפסיקה על המקרה הנדון

במקרה שלפנינו, המחלוקת בין הצדדים – שהיא בעיקרה מחלוקת עובדתית – נסבה על השאלה האם נתקיימו בין בעלי הדין יחסים של עובד-מעביד בתקופה הרלבנטית.

על פני הדברים, טענות הנתבע אינן נראות כבעלות משקל. אולם מנגד, לא ניתן לקבוע, בלא לקיים בירור עובדתי ובלא לבחון את העובדות לגופן נוכח ההלכות שנקבעו על ידי בית הדין לעבודה בסוגיה זו, כי מדובר בטענות סרק אשר אין להן בסיס כלשהו. ודאי שלא ניתן לקבוע, כי הטענה היא בדיה שאין לה על מה לסמוך.

התובעת טוענת בתגובתה, כי אין די בכך שמועלית טענה בדבר קיומם של יחסי עובד- מעביד, אלא יש לברר האם העילה הנטענת נובעת מכוח חובות או זכויות במשפט העבודה.

בהקשר זה התובעת מפנה בתגובתה לפסיקתו של בית המשפט העליון בתיק רע"א 8790/12 בנימין גלזר נ' רמי אברהמי ואח' (מיום 3.1.13).

אכן, על מנת לבחון האם תביעה מסורה לסמכותו של בית הדין לעבודה, אין די בכך שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. התביעה צריכה להיות קשורה לזכויות או חובות שבדיני העבודה.

במקרה זה, התביעה מבוססת על החוזה שנכרת בין הצדדים. מדובר בתביעה שעילתה המובהקת היא חוזית. ככל שמדובר במערכת יחסים בין עובד למעביד, הרי שהסמכות לדון בתביעה המבוססת על חוזה העבודה נתונה לבית הדין לעבודה. ככל שאין מדובר ביחסי עובד-מעביד, הרי שהסמכות לדון בתביעה החוזית היא לבית המשפט.

לפיכך, המקרה אשר נדון בתיק רע"א
8700/12
הנ"ל שונה ממקרה זה. שם התבססה התביעה רובה ככולה על
פקודת השותפויות
, וגם לא כללה סעדים מכוח קיומם של יחסי עובד ומעביד. בית המשפט אף ציין, כי שאלת יחסי העבודה בין הצדדים אינה מתעוררת במסגרת התביעה.

במצב דברים זה, יש להעביר הדיון בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד לבית הדין האזורי לעבודה.

העברת הדיון בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד

מעבר לנדרש, אתייחס לקושי המתעורר על רקע הוראות סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
לפיו בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין בשל חוסר סמכות עניינית או מקומית "לא יעבירנו עוד".

ההחלטה בקשר לכך, תהיה נתונה בבוא העת לבית הדין האזורי, ככל ובמידה וייקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד –מעביד (ובהערכה זהירה נראה, כי קיים סיכוי של ממש לכך).

לפי אחת הדעות, אין בית הדין לעבודה מוגבל בהעברת הדיון לבית המשפט האזרחי, ככל שיימצא כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. בהתאם לעמדה זו, העברת הדיון מטרתה לאפשר קיום הדיון בשאלת הסמכות העניינית, בפני
הערכאה אשר הוסמכה לכך על פי חוק. בית הדין לעבודה הוא שייקבע בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד ובהתאם להכרעתו זו תקבע זהות הערכאה המוסמכת לדון בתובענה.

עמדה זו מקורה בכך שהעברת הדיון נעשית נוכח הצורך בהכרעה בשאלה בה מוסמך בית הדין לדון במסגרת סמכותו הייחודית לעניין עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד.

על פי הגישה האמורה, ככל שיימצא כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד, ידון בית הדין האזורי לעבודה בתובענה לגופה ובמידה ויימצא כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד יהיה בידיו להעביר הדיון בתובענה לבית המשפט האזרחי.

כך אף ציין בית המשפט בהחלטתו בתיק בש"א 156912/07, ת.א. (שלום – ת"א) 10052/06 אריאלה כהן ואח' נ' גרשווין בע"מ, הנ"ל:

"בראש ובראשונה ייתן בית הדין האזורי לעבודה את דעתו לשאלה העובדתית האמורה (היינו: האם יחסי בעלי הדין הם יחסי עובד מעביד, אם לאו). ככל שיפסוק כי נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, יברר אם העילה לתובענה יסודה ביחסי עובד ומעביד. ככל שיימצא כי המענה לשתי השאלות האמורות הוא בחיוב – ידון בית הדין האזורי לעבודה אף בגוף התובענה. ברם, ככל שיימצא לו כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין בעלי הדין או כי העילה אינה נעוצה ביחסי עובד ומעביד, יחזיר את הדיון בתובענה אל בית משפט השלום."

בית המשפט העליון, אף אם לא הכריע בדבר, הביע דעתו בדבר הקושי הטמון בעמדה האמורה ביחס לסמכותו של בית הדין להעביר התובענה מקום שיימצא כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד.

בהחלטתו האמורה בתיק רע"א 3930/14, התייחס כב' השופט עמית לשאלה האמורה:
"אציין כי בהחלטת בית משפט קמא לא נאמר מכוח איזו הוראת חוק הועבר הדיון לבית הדין, אך מטבע הדברים, יש להניח כי בית המשפט נתכוון להוראת
סעיף 79 לחוק בתי המשפט.
הילוכו של בית משפט קמא אינו נקי מספקות, באשר שאלה היא האם אכן ניתן להעביר שאלה אחת בלבד להכרעתו של בית דין, ובהתאם להכרעתו להחזיר את הדיון לבית המשפט או להותירה בבית הדין. אציין כי בספרות ובפסיקה הובעה התפיסה
שסעיף 79(א)
מאפשר להעביר עניין להכרעת בית משפט או טריבונל מוסמך, אולם אי אפשר "לפרק" את הדיון לשאלות שרק מקצן ידונו באותו טריבונל שאליו הועבר העניין (
רע"א 1963/13
אמיר דוק, עו"ד - מנהל מיוחד נ' מגא בטון 2011 בע"מ
, פסקה 20 (7.7.2013); זוסמן

, שם;
בן-נון וחבקין, שם). היה ובית הדין יקבע כי לא מתקיימים במקרה דכאן יחסי עובד-מעביד, תעלה השאלה האם בית הדין יהא קשור בהחלטת ההעברה, ויראה עצמו מחוייב להמשיך לדון בתיק בהתאם להוראת
סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט
הקובעת כי "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד" (וראו
תע"א (אזורי חי') 3494/07

יונגר נ' זיסו
, פסקה 4 (7.4.2011) שם ראה עצמו בית הדין כאנוס לדון בתביעה, על אף שמצא כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד).

מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי נוכח הוראת
סעיף 79(ב) לחוק, בית הדין
יהיה מנוע מלהחזיר את הדיון לבית המשפט, גם אם יימצא כי לא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. אולם משטרם הכריע בית הדין בעניין, איני רואה להידרש בשלב זה לשאלה זו. אציין כי על אף שהכלל הוא כי עדיף להימנע ממחיקת התביעה, אם ניתן להעבירה, הרי שבנסיבות דכאן, דומני כי ניתן היה להימנע מסוגיה זו, אילו בחר בית המשפט למחוק את התביעה במקום להעבירה לבית הדין.

מכל מקום, אין בשאלה זו כדי לגרוע מכך שהסמכות לדון בעצם קיומם של יחסי עובד-מעביד נתונה לבית הדין לעבודה, ומשכך, שם המקום לבררה".

עולה, כי בית המשפט העליון לא קבע מסמרות בשאלה האמורה, ולפיכך עדיין יהיה בידי בית הדין לעבודה לשקול שאלה זו ולהכריע בה בהתאם להבנתו.

יוער, כי אף הפתרון עליו הצביע כב' השופט עמית בהחלטתו, לפיה מוטב אם בית המשפט היה מורה על מחיקת התביעה, מעורר מספר שאלות. מטרת מחיקת התביעה הינה לאפשר הבאת התביעה בפני
בית הדין האזורי לעבודה כערכאה דיונית ראשונה, ואם יחליט בית הדין כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, לא יהיה ספק בדבר סמכותו להעביר הדיון. השאלה המרכזית הינה – במידה ובית משפט זה יורה על מחיקת התביעה – כיצד יהיה בידי התובעת להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, שעה שלפי עמדתה אין מדובר ביחסי עובד-מעביד ובית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעתה (ובהקשר זה יוער, כי מלבד הקושי העיוני בהגשת תביעה לערכאה אשר התובע כופר בסמכותה קיים גם קושי פרוצדורלי שעה שעל פי תקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991,
כתב התביעה צריך להצביע על העובדות המראות שבית הדין מוסמך לדון בתובענה).


לא מן הנמנע, כי נוכח גישתו האמורה של בית המשפט העליון בהחלטה בתיק

רע"א 3930/14,
ושעה שהפתרון בדבר מחיקת התביעה הועלה בפסיקת בית המשפט העליון כפתרון הנכון והראוי, יש בנמצא דרך להתגבר על הקושי המפורט לעיל.

לפיכך, קודם להעברת הדיון, תהיה לתובעת ההזדמנות להודיע על מחיקת התביעה, ואזי תמחק התביעה.

ככל שלא תמחק התביעה, וכפי שסיכם כב' השופט עמית את החלטתו, בכל מקרה, אין בשאלה האמורה ובקושי שהיא מעוררת כדי לגרוע מכך שהסמכות לדון בעצם קיומם של יחסי עובד-מעביד נתונה לבית הדין לעבודה, ומשכך, שם המקום לבררה.

הסמכות המקומית

הנתבע טען בבקשתו כי הסמכות המקומית נתונה לבית הדין בתל-אביב שכן העבודה בוצעה באזור המרכז.

הנתבעת לא התייחסה בתגובתה לטענה זו של הנתבע ועל כן יש לקבל בקשת הנתבע, בהקשר זה, על יסוד העדר תגובה.

יצוין, כי הנתבע מתגורר בעיר חולון.

במצב דברים זה, אין מקום להעביר הדיון לבית הדין האזורי לעבודה שסמכותו המקומית היא למחוז הדרום המצוי בבאר-שבע, אלא לבית הדין לעבודה שסמכותו המקומית הינה למחוז המרכז, המצוי בתל-אביב.

סיכום

מהמפורט לעיל עולה, כי הסמכות לדון ולהכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

קודם להעברת הדיון, יהיה בידי התובעת להודיע, בתוך 21 יום, האם יש ברצונה למחוק התביעה.

ככל שהתובעת לא תעתור למחיקת התביעה בפרק הזמן שנקצב לכך, תעביר המזכירות את התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.



ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ה, 04 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 43038-09/14 אברהם מרחיב נ' צינור וברז שיווק (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/01/2015)