פסקי דין על פני יוסיפוביץ | פסקי דין על דליה יעל אוחנה | פסקי דין על אסתר בשרי ואח' | פסקי דין על מיכאל עמר | פסקי דין על המועצה המקומית בית דגן |

18400-04/11 א     08/01/2015




א 18400-04/11 פני יוסיפוביץ, דליה יעל אוחנה, אסתר בשרי ואח' נ' מיכאל עמר, המועצה המקומית בית דגן








בית משפט השלום ברמלה



ת"א 18400-04-11 יוסיפוביץ ואח'
נ' עמר ואח'

תיק חיצוני: תיק עזר
18400-04-11


בפני

כב' השופט
זכריה ימיני


תובעים

1.פני יוסיפוביץ

2.דליה יעל אוחנה

3.אסתר בשרי

4.חבצלת לוגסי


נגד


נתבעים

1.מיכאל עמר

3.המועצה המקומית בית דגן



פסק-דין
תביעה לחלוקה מחדש של מקרקעין בטענה שחלק מהמקרקעין הופקעו ושטח ההפקעה נלקח מהתובעות.

כללי:
בעלי הדין:
1.
התובעת 1 היא אלמנתו של המנוח משה אוחנה ז"ל, אשר נפטר ביום 7.8.1973 (להלן-"המנוח"), והנתבעות 2 עד 4 הינן בנותיהם של המנוח והתובעת 1. כל התובעות הינן יורשות על פי דין של המנוח על פי צו ירושה שניתן ביום 21.7.04.
שמה הקודם של התובעת 1 היה פרחה אוחנה, והיא שינתה את שמה לפאני יוסיפוביץ.

2.
הנתבע 1 הוא אחיה של התובעת 1.

ההיסטוריה של המקרקעין:
3.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת יזמה חברת שיכון עובדים בע"מ הקמת שכונה בישוב בית דגן ובה עשרות בתים. עם בתי השכונה נמנית חלקת הקרקע המהווה נשוא התביעה שבפני
. על פי נסח הרישום, השכונה נבנתה על גוש 5059 חלקה 76 (מספר ישן).

4.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת יזמה חברת שיכון עובדים הסדרת רישום הזכויות בשכונה, ובמסגרת הסדרה זו נעשתה פרצלציה של המקרקעין, והמקרקעין עליהם מצויה חלקת המריבה קיבלה מספר חדש, והוא מספר 96. שטח חלקה 96 הרשום בפנקסי המקרקעין הוא 2,141 מ"ר.

5.
ביום 17.7.1968 נחתם שטר חכירה בין רשות הפיתוח לבין גב' אסתר ונטורה ביחס לחלק מחלקה 96 המסומן באות א' בתרשים שצורף לשטר החכירה לתקופה של 49 שנה. בתרשים סומנה החלקה, ובה קו מקווקו, כאשר קו זה היה קו הגבול בין חלק המגרש שסומן באות א', אותו קיבלה גב' ונטורה (להלן-"מגרש א' ") , לבין מגרש ב', שהוחכר למשפחת ביטון, כפי שיפורט להלן.
חוזה החכירה לא התייחס למגרש א' כחלק יחסי מהחלקה, אלא התייחס למגרש א' כחלק מיוחד ומסוים מהמקרקעין בגבולות קבועים ומסומנים. לכן נרשמו זכויות החכירה בלשכת רישום המקרקעין לא מחצית מחלקה 96, אלא נרשם שהזכויות הן חלק במקרקעין, ולא נרשם שהחכירה מתייחסת לחלק יחסי במקרקעין. עסקה מעין זו נערכה לפני חקיקת חוק המקרקעין, ועל פי הדין שהיה קיים באותה עת, ניתן היה לבצע עסקה על חלק מסוים מהמקרקעין.

ביום 15.10.1969 נחתם שטר העברת זכות חכירה ותיקון חוזה חכירה לפיו גב' ונטורה מעבירה את זכויותיה במגרש א' לה"ה אוחנה משה ופרחה, שהם המנוח והתובעת 1.

מספר התיק במינהל אודות מגרש א' הוא 50259827מ.

6.
ביום 17.7.1968 שטר חכירה בין רשות הפיתוח ובין ה"ה יצחק וחביבה ביטון
ביחס למגרש ב' של חלקה 96 הנ"ל לתקופה של 49 שנה (להלן-"מגרש ב' "). כפי שציינתי לעיל, בתרשים סומנה החלקה, ובה קו מקווקו, כאשר קו זה היה קו הגבול בין חלק המגרש שסומן באות א' אותו חכרה גב' ונטורה , לבין מגרש ב', אותו חכרה משפחת ביטון.
חוזה החכירה לא התייחס למגרש ב' כחלק יחסי מהחלקה, אלא התייחס למגרש ב' כחלק מיוחד ומסוים מהמקרקעין בגבולות קבועים ומסומנים. לכן נרשמו זכויות החכירה בלשכת רישום המקרקעין לא מחצית מחלקה 96, אלא נרשם שהזכויות הן חלק במקרקעין, ולא נרשם שהחכירה מתייחסת לחלק יחסי במקרקעין. עסקה מעין זו נערכה לפני חקיקת חוק המקרקעין, ועל פי הדין שהיה קיים באותה עת, ניתן היה לבצע עסקה על חלק מסוים מהמקרקעין.

המנוח יצחק ביטון הלך לבית עולמו, ועל פי

פסק דין
של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 18.10.07 ירשה גב' חביבה ביטון את זכויות בעלה המנוח יצחק ביטון במגרש ב'. גב' חביבה ביטון ערכה צוואה בה ציוותה שלאחר מותה יעברו זכויותיה במגרש ב' לאחיה, הנתבע מס' 1. גב' ביטון ז"ל הלכה לבית עולמה, וניתן צו קיום צוואה, על פיו זכה הנתבע 1 במגרש ב'. זכויותיו של הנתבע 1 נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, לאחר שהנתבע 1 האריך את תקופת החכירה ל-49 שנים נוספות.
מספר התיק במינהל אודות מגרש ב' הוא 50259835מ.

7.
מעיון במפת המדידה עולה כי צורת מגרש א' אינה זהה לצורת מגרש ב'. בעוד מגרש ב' צורתו מלבנית,
מגרש א' צורתו מחומש. כך שבהכרח אין מדובר על שטחים שווים של שני המגרשים.

8.
מאחר ובשטחי החכירה לא נרשמו שטחי המגרשים, במסגרת ההתחשבנות הכספית, יצא המינהל מנקודת ההנחה ששטחי המגרשים שווים וכל מגרש הוא בשטח 1,070.5 מ"ר, אך לא שינה את מפת החלוקה של המגרשים שצורפה לשטרי החכירה ולא את שטרי החכירה. לאור נתונים אלו האריך המינהל את תקופות החכירה, אך לא שינה את גבולות המגרשים על פי חוזי החכירה הראשונים.

9.
בחודש פברואר 2004 בנתה התובעת 2 צריף עץ בחלקו הצפוני של מגרש א'. בעקבות הבנייה הבלתי חוקית, הוגש כנגד התובעת 1 כתב אישום. התובעת 1 הורשעה בדין והוצא צו הריסה לבנייה, התלוי ועומד עד היום. לתובעת 1 ניתנו ארכות להוצאת היתר הבנייה, והנתבע הודיע שאין לו כל התנגדות להוצאת היתר הבנייה. אלא שאז נודע שאין התובעת 1 יכולה לקבל היתר בנייה, מכיוון שהבנייה חורגת מקווי הבניין של מגרש א', וחורגת לחלקה 133, שייעודה דרך.

10.
בחודש יולי 2010 הגישה התובעת 1 תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא למתן צו מניעה וצו עשה כנגד הנתבע 1 (תיק אז' 14894-07-10). להלן הסעיפים הרלוונטיים מכתב התביעה הנ"ל:
"2. הבעלות בחלקה הינה בחלקים בלתי מסוימים (מושע), אולם ישנה גדר המחלקת את השטח לשניים.
3.
על החלקה נבנו במקור שני בתים עם מחסני עזר, האחד של התובעת והשני של הנתבע.
4.
קודם שהתובעת חכרה את החלקה, נעשתה הפקעה ראשונה. מהחלקה נלקחו לצורך שביל ציבורי ברוחב 6 מ', כאשר מהצד שבו ביתה של התובעת, נלקח חצי שביל, היינו 3 מ'. לאחר מכן בשנת 1980 נעשה שינוי בתוואי המגרש, ונלקחו מהצד של התובעת כל שטח השביל, היינו, 5.98 מ'.
5.
התובעת ביקשה הרחבה של הבית בשנת 1969 קודם שינוי גבולות המגרש, ותוכניתה אושרה.
6.
מהמגרש הופקע לאורך החלקה לצורך שביל ציבורי (שלא היה קיים ולא קיים דה פקטו מעולם). עם זאת, נשאר מרחק של 3.20 מ"ר בין קו הבניין לגבול החלקה, וניתן לראות זאת בתכנית.
7.
בתה של התובעת שהינה חסרת מגורים, חסרת אמצעים, הייתה זקוקה למקום מגורים.
8.
התובעת בנתה על כן צריף על החלקה שישמש כמקום מגורים לבתה, מתוך ידיעה כי מגרשי הגוש אושרו להקמת 4 יח"ד.
9.
התובעת הגישה תכנית לקבלת היתר בנייה לצריף בשנת 2004, ההיתר טרם ניתן עקב אותו חלק מגרש שהופקע עבור השביל המתוכנן שאף פעם לא השתמשו בו.
10.
למען הגילוי הנאות המועצה המקומית הגישה בקשה לשינוי תב"ע וביטול השביל.
11.
הוברר כי הנתבע הגיש תכנית לבניית יחידת דיור נוספת על החלקה בסמוך לגדר הקיימת באמצע המגרש, ואמור לקבל אישור לתכנית למרות התנגדות התובעת.
12.
הגדר הקיימת אינה משקפת את החלוקה הנכונה של החלקה בפועל לאור שינוי גבולות החלקה.
13.
...
14.
התובעת תטען כי יש לערוך מדידה חדשה של החלקה, ולחלק את השימוש בה באופן שווה. ..."

11.
בהחלטתו 27.11.11 מחק בית המשפט בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול) את תביעת התובעת בהיותה תביעה מוקדמת. אך חשובים דבריו בקשר לזכויות החכירה של בעלי הדין, כדלקמן:
"ממ"י בכתב הגנתו מצרף את שטרי החכירה המשמשים יסוד לזכותו של כל צד לבוא בשערי ביהמ"ש, ומהם עולה כי המסמך שצרף עו"ד קמר כנספח א' לבקשתו, מסמך שאינו קנייני, מדבר לכאורה על החכרה של שטח של 1,070.5 מ"ר משטח המקרקעין אינו מדויק למצער.
במקרה דנן מדובר בשתי
חכירות נפרדות ומסוימות ולא בחלקים בלתי מסוימים. (ההדגשה במקור-י.ז.)
החלק שהוחכר לה"ה אוחנה הינו השטח שסומן בתשריט שצורף לשטר החכירה באות א'. צודקת ב"כ ממ"י כי האחרון התייחס לכל אחד מהחוכרים כבעלים של זכות החכירה לגבי מחצית משטח המקרקעין, וכך גם נחתמו שטרי החכירה (סעיף 12 להגנה).
בכל הכבוד הראוי, האמור אינו מתיישב עם האמור בשטרי החכירה, ונכון ויפה עשה רשם המקרקעין שעה שרשם את החכירות ורשם כי הן חלות על חלק
(ההדגשה במקור-י.ז.) מן המקרקעין ללא ציון מהו אותו חלק, וזאת משום שממ"י בשעה שערך את שטרי החכירה של שני הצדדים לא טרח לציין מהו השטח במ"ר של הקטע א' ומהו השטח במ"ר של הקטע ב'.
מעיון בצורת המקרקעין עולה כי המדובר במקרקעין שאינם רגולרים, ולכן הקביעה כי המדובר בהחכרה של שטח שווה
(מחצית לכל חוכר) מזיקה למפת המדידה."
(ההדגשה שלי-י.ז.)
דבריו אלו של כב' השופט דוד גדול מנתחים נכונה את המצב המשפטי של הצדדים, במיוחד לאור העובדה שחוזי החכירה נחתמו לפני כניסתו של חוק המקרקעין תשכ"ט-1969, אשר סעיף 13 שבו אוסר על ביצוע עסקה בחלק מסוים במקרקעין.

12.
ביום 12.4.11 הגישו התובעות את המרצת פתיחה 18400-04-11 לבית המשפט המחוזי כנגד הנתבעת 1 ורשות הפיתוח, בה עתרו לבית המשפט ליתן צו הצהרתי "כי זכויות החכירה לדורות בחלקה 96 בגוש 6069 בבית דגן מתחלקות 50% למבקשות ו-50% למשיב מס' 1, בית המשפט מתבקש להורות, כי החלוקה תהיה על פי התשריט המצורף לבקשה באופן שמגרש א' יהיה בחזקתן ובשימושן הבלעדיים של המבקשות ומגרש ב' יהיה בחזקתו ובשימוש הבלעדיים של המשיב 1".
בית המשפט המחוזי הורה על העברת התובענה לבית משפט השלום ברמלה, בהיותה תביעה לחלוקת חזקה ושימוש במקרקעין.

13.
לאחר הגעת התביעה למינהל, ביצע מפקח של המינהל ביקורת במגרש א' ביום 9.6.11. בבקשה של המינהל לעריכת הביקורת נכתב כי "בתיק מתנהל הליך משפטי, וכי יש לברר מה קיים בשטח, האם בהיתר, וכי מכתב התביעה שהגיע למינהל עולה שקיימת פלישה לחלקה 133. בדו"ח הביקורת של מפקח הבנייה נכתב כדלקמן:
"בגוש 6069 חלקה 96 מגרש 96א'. בתיק הנ"ל קיימת תוכנית בנייה מאושרת לבית מגורים המקורי. בחלקה נוסף קיים מחסן ביתי ובית מגורים ללא היתרים. על פי התיק מוחזק ע"י מש' אוחנה. במס' ביקורים לא הצלחתי לדעת מי מתגורר בבית המגורים.
נוסף, קיימת פלישה לחלקה 133. הפלישה מבוצעת מחלקה 96א' ע"י קונסטרוקציה לחניית רכבים וגידור החלקה לכל האורך."

14.
בבית המשפט ברמלה הועבר הדיון בהמרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה, והוגש כתב תביעה אליו הוספה המועצה המקומית בית דגן
כנתבעת נוספת. כנגד המועצה המקומית בית דגן
לא ביקשו התובעות כל סעד אופרטיבי.

15.
בכתב התביעה הוסיפו הנתבעות טענות על האמור בכתב התביעה שהגישו לבית המשפט בכפר סבא, כדלקמן:
1)
העובדה שהמינהל ביצע היוון של הזכויות על פי שטח של 1070.5 ₪ לכל אחד מהצדדים מעידה שלכל אחד מהצדדים יש מחצית מן הזכויות במקרקעין;
2)
הנתבע 1 הודה בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט בכפר סבא שהוא בעל זכות החכירה של מחצית מן החלקה;
3)
המצב בו אין לתובעות די מרחק מגבול החלקה לקבל היתר לבית העץ ולבית המגורים, נובע משינוי הגיאומטריה של חלקה 96 בעת שנערכה פעולת האיחוד והחלוקה, שבמסגרתה הופרש מהשטח המקורי של מגרש א' שטח שיצר את חלקה 133 לצורך יצירת דרך גישה לחלקה 127, ובתמורה הוסף שטח בצד הצפוני של חלקה 96. לאור מצב זה מחזיקות התובעות 856 מ"ר בלבד משטח החלקה, ואילו הנתבע 1 מחזיק 1,284 מ"ר משטח החלקה.
4)
התובעות יזמו מהלך לפתרון הבעייתיות בנושא השטחים המוחכרים בפני
יה שנעשתה מטעמן אל יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק (להלן-"הוועדה המקומית"). הפתרון שהוצע הוא, שתוכן תכנית בסמכות הוועדה המקומית לאיחוד וחלוקה של חלקות 96 ו-133, הזכויות בחלקה 133 יצורפו לחלקה 96 וכנגדן יופרש שטח זהה בצד הצפוני של חלקה 96 לצורך המעבר אל חלקה 127, המתוכנן כיום בחלקה 133. הנתבעת 3 נתנה הסכמתה להצעה זו. יו"ר הוועדה המקומית הודיע כי הוא מוכן לדון במהלך זה רק בהשתתפותו של הנתבע 1, אך הנתבע 1 הודיע שאינו מסכים למהלך זה.

16.
הנתבע 1 טען בכתב הגנתו שיש לדחות את התביעה כנגדו, מהסיבות כדלקמן:
1)
הנתבעת 2 מתגוררת בבית שנבנה באופן בלתי חוקי. בבנייה הבלתי חוקית עשו התובעות דין לעצמן, ותביעתן הוגשה בחוסר תום לב;
2)
הנתבעות השתלטו השתלטות מלאה על חלקה 133 בבנייה בלתי חוקית, באופן המעמיד את גודל החלקה בה מחזיקה התובעת בשטח של 1,253 מ"ר;
3)
בבקשה להיתר בנייה שהגיש בעלה המנוח של התובעת 1, סומנו הגדר וקו הגבול אשר היו במקום, כהמשך לקיר המשותף בין שני חלקי הבית , כבר לפני עשרות שנים, והתרשים אשר צורף לבקשה
תואם את המצב בשטח, אשר קיים עד היום. מצב דברים זה מנסות התובעות לשנות, בהעדר כל בסיס וצידוק חוקי;
4)
היוון הזכויות של הנתבעת 1 נעשה על פי מפת הרכישה באופן ספציפי, ומכחיש כל ניסיון להגדרה של זכויות חלוקה בחלקה 96;
5)
פעולות האיחוד והחלוקה במקרקעין נעשו לפני רכישת הזכויות, ומצב זה היה קיים בעת רכישת הזכויות. על כן, לא ניתן להסתמך על פעולות שבוצעו לפני הרכישה, כבסיס לשינוי מצב קיים ורשום בלשכת רישום המקרקעין, ואשר בהתאם לו החזיקו התובעות בשטח, ללא כל עוררין וללא הצגת התנגדות כלשהיא;
6)
התובעות מעלות טענות סרק לפיהן הנתבע מחזיק בשטח של 1,284 מ"ר משטחה של החלקה, והן בעת העלאת טענה לפיה הן מחזיקות בשטח 856 מ"ר בלבד, כאשר בפועל התובעות מחזיקות בשטח גדול יותר, וכן השתלטו על חלקה 133, באופן המגדיל אף יותר את שטח החלקה;
7)
התשריט שצורף לשטרי החכירה הוא מדויק וסופי, ועל פיו נקבעו זכויות הצדדים וניתנו היתרי הבנייה;
8)
הפתרון אותו הציעו התובעות הוא פתרון חד צדדי, מתעלם ופוגע בזכויות הנתבע 1 באופן מהותי, בלתי מבוסס או מוסכם. הפתרון המוצע בא להיטיב עם התובעות ולהרע לנתבע 1, והוא בא להפחית באופן משמעותי את גודל החלקה שבבעלות התובע, וכל זה על חשבון הפרותיהן הבוטות של התובעות את חוקי התכנון והבנייה וניסיונן "להכשיר את השרץ".

17.
בתשובתו להמרצת הפתיחה טען המינהל שיש לדחות את התובענה כנגדו, מהסיבות כדלקמן:
1)
התרשימים שצורפו לשטרי החכירה נערכו על ידי חברת שיכון עובדים בע"מ, וככל שנשאלת שאלה ביחס אליהם, על הצדדים לפנות לחברה זו ישירות או לצרפה להליך;
2)
בהעדר טבלת שטחים בתרשימי שיכון עובדים, המינהל התייחס לכל אחד מהחוכרים כבעל זכויות כבמחצית החלקה, וכך גם נחתמו שטרי החכירה;
3)
המינהל לא מצא ברישומי הטאבו כל עדות להפקעה. כל טענה בעניין זה נטענת בעלמא ולא נמצא לה בסיס;
4)
בהתאם לתב"ע ממ/1420 (מאושרת משנת 1982) יעודה של חלקה 127 הינו שטח ציבורי פתוח, ואילו חלקה 133 הינה בייעוד "מבני ציבור". כבר בתרשים המצורף לחוזה החכירה חלקות 127 ו-133 נמצאות מחוץ לשטח העסקה, וזו כוללת את חלקה 96 בלבד. יש לציין שחלקות 127 ו-133 הוגדרו אף הן בפרצלציה שבוצעה גם היא עובר למועד החתימה על שטר החכירה;
5)
התובעות והנתבע 1 לא רכשו זכויות חכירה בשיעור 50%, אלא בהתאם לתשריט וגם בהתאם לשטחה הכולל של חלקה 96;
6)
המינהל מתנגד להצעת הפתרון שהציעו התובעות בהיותה מנוגדת לתב"ע.

18.
הנתבעת 2, המועצה המקומית בית דגן
לא הגישה כתב הגנה לתביעה שהוגשה כנגדה.

19.
בישיבת יום 24.11.11 הסכים ב"כ התובעות שלאחר רישום הפרצלציה שיצרה את חלקה 96, לא הייתה כל הפקעה של חלק מחלקה 96. הסכמה זו הייתה במקומה, שכן מחומר הראיות עולה שלא הייתה כל הפקעה לאחר רישום חלקה 96 בטאבו, לאחר החתימה על חוזי החכירה הנ"ל ורישום החכירות בטאבו על שם החוכרים.

20.
בישיבת יום 29.10.12 הסכימו הצדדים למחיקתו של המינהל מכתב התביעה, בכפוף לכך שהמינהל לא וויתר על זכותו לפעול כנגד הפלישה שפולשות התובעות למגרש אחר.

העדויות:
21.
מטעם התובעות העידו המודד מר אריה רותם אשר הגיש מפת מדידה, בה הציע חלוקה מחדש של חלקה 96, מר אלי מורד שעבד בעבר במינהל והציע פרשנות למסמכים השונים בתיק, והתובעת מס' 2. עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד.

22.
מטעם הנתבע 1 העידו גב' גמליאל רבקה, הנתבע 1, גב' אסתר כהן בתו של הנתבע 1, והמודד לייפמן ליאוניד אשר הגיש חוות דעת של מודד. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד.

23.
לאחר תום שמיעת הראיות הגישו בעלי הדין את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
24.
הכרעה בתביעה זו תהיה על פי חוזי החכירה המקוריים, זאת ותו לא. ייתכן שהנתבעים או מי מהם אמר אמירה כזו או אחרת במועד כלשהו, אלא שאמירות אלו אינן מבוססות, שכן הצדדים לא היו בעת החתימה על חוזי החכירה המקוריים, טענות אלו לא עמדו במבחן החקירה הנגדית, הצדדים חזרו בהם מטענות אלו, וכב' השופט דוד גדול עמד על טענות אלו בהתייחס חוזי החכירה, ולא קיבל טענות אלו. גם רשם המקרקעין בעת שרשם את זכויות החכירה נמנע מלרשום שמדובר בחלקיחסי במקרקעין של כל אחד מהחוכרים, אלא בחלק מסוים במקרקעין של כל אחד מהחוכרים.

25.
העסקה אותה ביצע כל אחד מהצדדים עם מינהל מקרקעי ישראל באמצעות חב' שיכון עובדים לא הייתה של רכישת חלק יחסי בחלקה 96, אלא חכירה של שטח מסוים בחלקה, כאשר החלק המסוים של כל אחד מהצדדים סומן בתשריט שצורף לחוזה החכירה שלו. הקו המקווקו בתרשים שצורף לכל חוזה החכירה קובע את קו הגבול בין שני חלקי חלקה 96.

26.
סעיף 13 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע שלא יהיה תוקף לעסקה בחלק מסוים במקרקעין. הוראת סעיף זה לא חלה במקרה שבפני
נו, שכן חוזי החכירה נכרתו לפני כניסתו של חוק המקרקעין לתוקף, ובהתאם לדין שקדם לחוק המקרקעין ניתן היה לעשות עסקאות בחלק מסוים במקרקעין. לכן הגישה של התובעות לפיה לכל אחד מהצדדים מחצית מהזכויות בחלקה מוטעית מיסודה. על כך כבר עמד כב' השופט גדול בעת שהחליט למחוק את התביעה משנת 2010.

27.
אמנם המינהל התייחס לצדדים באופן שלכל אחד מהם יש מחצית מהזכויות בחלקה 96, אך המינהל הודה שהתייחסות זו אינה תואמת את הזכויות כפי שהן נקובות בחוזי החכירה, ולמעשה חוזי החכירה הם הקובעים את זכויות הצדדים. לאור זאת ניתן לומר שההתייחסות זו של המינהל באה לצורך התחשבנות כספית עם הצדדים, זאת ותו לא. אם סבור מי מהצדדים שהמינהל גבה ממנו כספים מיותרים, יכול הוא לפעול לפי שיקול דעתו.

28.
עיינתי בנספח 9 לתצהירה של התובעת 2, שהוא בקשה מתוקנת לקבלת היתר בנייה. מעיון זה עולה שאין התאמה בין שרטוט החלקה בתרשים הסביבה לבין תרשים המגרש בו תבוצע הבנייה. בתרשים הסביבה מופיע הצורה המקורית של חלקה 96 (מסומנת בתרשים הסביבה במספר 61), דהיינו צורת מחומש. אך בתרשים המגרש מופיעה צורת מגרש א' בצורת מלבן ולא בצורת מחומש, דבר המצביע מסירת מידע לא נכון לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, או על כוונה לחרוג מגבולות חלקה 96 לחלקות אחרות, בלי לציין את מספרי החלקות האחרות.

29.
התובעות לא הגישו לבית המשפט מפת מדידה בה יצוינו מידות חלקה 96 ומידותיהם ושטחיהם של מגרש א' ומגרש ב', כפי העולה מתרשים המגרש שצורף לחוזי החכירה, ואשר הקו המקווקו שבתשריט זה מסמן את הגבולות בין מגרש א' למגרש ב'. מפת מדידה זו היא המפה הנכונה שהיה על הצדדים להגיש לבית המשפט, ולא הגישו אותה.

30.
מאחר ומדובר בעסקאות בשטחים מסוימים במקרקעין, היה על התובעות להוכיח מהו מיקום המגרשים, מידותיהם ושטחיהם, וכי הנתבע 1 מחזיק בשטחים השייכים באופן פיזי (ולא באופן יחסי) למגרש א'.
משלא עשו כן התובעות, דין התביעה להידחות.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעות כנגד הנתבעים.

על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע 1 כדלקמן:
1)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2)
שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

אין צו להוצאות בעניינה של הנתבעת 3, שכן לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.

ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, בהעדר התובעות ובא כוחן ובנוכחות אסתר כהן בתו של הנתבע מס' 1.














א בית משפט שלום 18400-04/11 פני יוסיפוביץ, דליה יעל אוחנה, אסתר בשרי ואח' נ' מיכאל עמר, המועצה המקומית בית דגן (פורסם ב-ֽ 08/01/2015)