פסקי דין על מפדי נהאר | פסקי דין על אשרף אבו חמוד | פסקי דין על יאמן גורן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי שפרעם ואח' |

19631-01/11 א     08/01/2015




א 19631-01/11 מפדי נהאר נ' אשרף אבו חמוד, יאמן גורן, המוסד לביטוח לאומי שפרעם ואח'








בית משפט השלום בעכו



ת"א 19631-01-11 נהאר ואח'

נ' אבו חמוד ואח'




בפני
:
כב' השופט
זיאד סאלח

, סגן הנשיא


התובע:

מפדי נהאר
ע"י ב"כ עוה"ד חאלד פייסל


נגד

הנתבעים:
1.אשרף אבו חמוד
2.יאמן גורן
ע"י ב"כ עוה"ד סעיד סמור
3.המוסד לביטוח לאומי שפרעם
ע"י ב"כ עוה"ד אהרון שפרבר


נגד

צדדי ג':




הנתבעים שכנגד:
כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר רוזנברג



נגד

1. מפדי נאהר

2. נזאר נהאר

ע"י ב"כ עוה"ד חאלד פייסל




פסק דין


ביום 19/1/04 היה אירוע, כנראה אלים, במשרדי המוסד לביטוח לאומי אשר בשפרעם, אירוע אשר הוליד את התובענה שבפני
י, לרבות תובענה שכנגד וכן משלוח הודעת צד שלישי.

התובענה:

1.
תובענת נזקי גוף שהתובע, תושב טמרה, יליד שנת 1954, הגיש נגד הנתבעים.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 19/1/04, בשעה 07:30 הגיע אל משרדי המוסד לביטוח לאומי
- הנתבע מס' 3 (להלן: "המל"ל"), ביחד עם בנו, כאשר הגיעו שלושה בחורים ש"עקפו את התור", אף סירבו לפנייתו לכבד את התור, כך שהיה דין ודברים בינו ובין הנתבע מס' 1, שומר או מאבטח העובד במשרדי המל"ל, כך שהוא, התובע, נכנס למשרדי המוסד ללא אישור הואיל והנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") סירבו להכניסו.

הוסף בכתב בתביעה (סעיף 7 שבו) כי:

"... הדלת של החדר היתה פתוחה למחצית, התובע עמד להיכנס לחדר ואזי הוא הופתע על ידי הנתבע מס' 2
(מאבטח נוסף העובד במשרדי המוסד – ז. סאלח) שהמתין בחדר וריסס אותו בגז מדמיע וכן
הנתבע מס' 1 שהיה מאחוריו התנפל במכות עם כלי חד על ראשו של התובע. בעודו כאוב ומטושטש ניסה התובע לחזור אחורה ולנוס על נפשו, אך הנתבעים דחפו אותו לחדר סמוך, שם ריססו אותו שוב בגז מדמיע בכמות גדולה, יצאו מהחדר וסגרו על התובע את דלת החדר בעודו התובע זרוק על הרצפה ולאחר זמן קצר חזרו הנתבעים 1 ו- 2 אל החדר ושוב התנפלו על התובע במכות ותקפו אותו בחלקי גופו השונים במכות ובגז מדמיע וגרמו לו שבר, חבלות ונזקי גוף כמפורט בין היתר במסמכים הרפואיים".

הוסף בכתב התביעה כי לאחר התקיפה הנ"ל הגיעו שלושה שוטרים למקום, כך שהם ביקשו מהתובע להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, כאשר בסעיף 8 לכתב התביעה נטען: "לאחר שהנתבע ירד עם השוטרים במדרגות, איבד התובע את הכרתו והתעלף. התובע התעורר בבית החולים לשם הובהל באמבולנס בעקבות פגיעותיו הקשות".

כן נטען בכתב התביעה כי התובע טופל בחדר המיון של בי"ח רמב"ם בחיפה ובהמשך שוחרר להמשך מעקב וטיפול רפואי.

התובע טען כי הנתבעים חייבים לפצותו בגין נזקיו הרבים שנגרמו עקב ביצוע עוולת תקיפה או רשלנות כלפיו וכי המל"ל גם כן חייב לפצותו בגין אותם נזקים, בהיותו המעביד של הנתבעים ואחראי למעשיהם או מחדליהם וכן בהיותו הבעלים של הבניין בו אירעו העוולות.

התובע המשיך וטען כי נגרמו נזקים רבים לרבות בגין כאב, סבל הוצאות שונות וכן עבור הפסד ימי עבודה רבים.

התובע תבע 20,000 ₪ עבור נזק מיוחד, ביקש לפסוק לו סך של 50,000 ₪ עבור כאב וסבל וכן קבלת פיצויים כלליים עבור הפסד השתכרות ואח'

.

הגנת הנתבעים והתביעה שכנגד של הנתבעים 1 ו- 2:

2.
הנתבעים 1 ו- 2, (להלן: "הנתבעים") הכחישו את העובדות ופרטי החיוב אשר יוחסו להם.

הנתבעים מסרו כי הועסקו כמאבטחים במשרדי המוסד בשפרעם, ע"י חב' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (להלן: "המעביד" או "כפיר"), כאשר תפקידם היה לאבטח ולשמור על הסדר במקום כמתחייב מהוראות חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח – 1998.

הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה נגדם על הסף, בהעדר עילת תביעה וכן גם לגופה, הואיל: "... האירוע נשוא כתב התביעה והמוכחש נגרם בשל פעולות ו/או התנהגותו התוקפנית, האלימה, המאיימת, הרשלנית, הברוטאלית, הלא חוקית, הלא נורמטיבית והלא מוסרית של התובע, שלא היתה זה מחובתם ו/או ביכולתם של המאבטחים לצפות מבעוד מועד".

וכן טענו, בסעיף 11 (ד) לכתב ההגנה כי:

"המאבטחים יטענו עוד כי כתב התביעה אינו מגלה עילה בעוולת התקיפה מאחר והמאבטחים לא תקפו את התובע במתכוון. איפכא מסתברא, התובע תקף אותם וכל חטאם בכך שהתגוננו ופעלו בסבירות מתוך הגנה להגן על עצמם ועל
....".

הנתבעים הוסיפו וטענו לנסיבות נוספות כגון הסתכנות מרצון, אשם תורם וכו' שיש בהם כדי לשלול כל זכות של התובע לקבל פיצויים.

מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה נגדם ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

במסגרת התביעה שכנגד
, טענו הנתבעים, בסעיף 13 לכתב התביעה שכנגד, כי הנתבעים שכנגד, הם התובע ובנו נזאר, כי:

"עם הגעתם של הנתבעים שכנגד למשרדי המל"ל, החלו לתקוף, לדחוף, להשתולל, לאיים, לקלל, לגדף, להעליב ולהפר את הסדר הציבורי. התובע שכנגד מס' 2' טען שנתבע שכנגד מס' 1 איים לסגור את הסניף אם לא ייכנס ראשון, בנוסף יטען שהנתבע שכנגד מס' 1 סירב להזדהות ולהציג בפני
ו תעודה מזהה".

וכן, בסעיף 16 לכתב התביעה שכנגד נטען כי:


"תובע שכנגד מס' 2 יטען לאחר שהנתבע מס' 1 נכנס למשרדי המל"ל, המשיך הנתבע שכנגד מס' 2 להשתולל, לאיים להתפרע, לקלל ולגדף אף איים לפוצץ את הסניף של הביטוח הלאומי ואמר "אכסח אותם".

כן נטען בכתב התביעה שכנגד כי התובע, שעט בריצה וללא קבלת רשות לכיוון המשרדים, אף הגיע למשרדה של גב' מריאן פראנוש, צעק, השתולל, התפרע וזרק את המחשב שהיה על שולחנה של הפקידה ואף הרים כיסא על הפקידה ועל והנתבע מס' 1, כך שהנתבעים היו בסכנת חיים ברורה, כך ובאותו מצב של השתוללות התובע רוסס בגז מדמיע.

כן טענו הנתבעים כי הנתבע שכנגד מס' 2. הבן נזאר, שיתף את עצמו, סייע, שידל למעשי הבריונות וההשתוללות שבוצעו על ידי אביו ועל כן גם הוא חב בנזיקין עבורם.

מכאן עתרו הנתבעים לחייב את הנתבעים שכנגד בפיצויים בגין העוולות שבוצעו על ידם, כל זאת מבלי לפרט אותם נזקים שנגרמו להם.

3.
הגנת המוסד לביטוח לאומי והודעת צד שלישי שהוא שלח:

המל"ל הגיש כתב הגנה אשר בו ביקש לסלק את התובענה על הסף נגדו מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות.

המוסד הכחיש את פרטי החיוב המיוחסים לו, לרבות היותו המעסיק של הנתבעים.

כן המוסד ביקש לדחות את התביעה, בין היתר גם לאור אי צירוף חוות דעת רפואית ובהיות התביעה תביעה לנזקי גוף, כך שהתובע מנוע להוכיח כל דבר שברפואה, בהעדר חוו"ד רפואית.

כן הכחיש המוסד את הנזקים הנטענים.

4.
כן המוסד הגיש הודעת צד שלישי נגד כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני (להלן: "כפיר" או "המעביד") אשר בה טען כי הוא זכאי לשיפוי מאת כפיר למידה והוא יחוייב לשלם כספים כלשהם לתובע.

המוסד טען בהודעת צד שלישי שהוא מכחיש את העובדות הנטענות בכתב התביעה וכן מכחיש את חובתו לפצות את התובע בסכום כלשהו, אך במידה והוא יחוייב בסכום כלשהו כלפי התובע, אזי הוא זכאי לקבל שיפוי מאת כפיר, בהיותה המעבידה של המאבטחים, אשר היו נתונים למרותה ובהיותה הגורם איתו התקשר על מנת לשמור ולקיים הוראות הסדר והחוק במשרדי המוסד בשפרעם.

הגנת כפיר להודעת צד שלישי:

5.
כפיר הכחישה את פרטי החיוב אשר מיוחסים לה בהודעת הצד השלישי, הודיעה שהיא מצטרפת לטענות הנתבעים והמוסד כנגד כתב התביעה וכן טענה להתיישנות, היעדר יריבות, היעדר עילה וטענה כי גם המוסד, בהיותו הבעלים והמחזיק במקום, חב בחובת פיקוח ושמירה על הסדר במקום.

בכל מקרה הכחישה כפיר את פרטי החיוב שיש בהם כדי להקים עילה נגדה, הן בכתב התביעה והן בהודעת צד שלישי וכן טענה כי בכל מקרה היא לא הסכימה ולא אישרה את המעשים של המאבטחים ככל שאלה נוגדים את החוק.

ראיות הצדדים:

6.
מטעם התובע

הוגשו התצהירים הבאים:

-
תצהיר התובע עצמו, אשר בו חזר על הנטען בכתב התביעה, שבתמציתו הוא כי הנתבעים ריססו אותו פעמיים בגז מדמיע וכן תקפו אותו קשות וברוטאלית ביום 19/1/04, כל זאת על לא עוול בכפו.

לתצהיר של התובע צורפו תמונות שלו לאחר האירוע, כשהוא חבול וכן הודעתו במשטרה וגם "כתבות" אשר פורסמו בעיתונות מקומית לגבי האירוע.

-
תצהיר הבן של התובע, מר נזאר תהאר, שהוא גם הנתבע שכנגד מס' 2.

הבן נזאר הצהיר שהוא התלווה לאביו ביום האירוע.

העד סיפר שהוא ראה את ריסוס אביו בגז מדמיע ע"י הנתבע מס' 1, זאת כאשר הדלת של החדר היתה פתוחה למחצה. כן הבן שלל את הנטען נגדו במסגרת התביעה שכנגד, בדבר שידול, פיתוי וסיוע לאביו וכן הוסיף כי אביו הותקף ברוטאלית על ידי הנתבעים.

-
תצהירו של מר מוחמד אבו אלהיג'א.

מר אבו אלהיגא, אליבא התצהיר, נכח במשרד המוסד ביום האירוע ומסר על הוויכוח שהיה לתובע עם האנשים בעניין התור, על כך שהתובע סרב לקבל "מספר", על כך
שהתובע נתבקש לעלות למשרדים והוא אכן עשה כן, על כך שהנתבע מס' 1 ביקש להזמין את המשטרה וגם ביקש את הנתבע מס' 2 לעלות וכן ראה כי הנתבע מס' 1 התחיל לרסס את התובע בגז מדמיע, כך שהתובע נדחף פנימה והדלת ננעלה ומאז הוא רק שמע את צעקותיו של התובע ושמע כי "השומרים מכים אותו" ולאחר מכן ראה את ידו של התובע עקומה ושותת דם, כאשר המשטרה הגיעה למקום והם לקחו את התובע דרך מדרגות החירום ולאחר מכן הגיע אמבולנס שפינה את התובע לביה"ח.

-
תצהיר מר סואעד יאסר.

גם מר סואעד יאסר נכח במקום האירוע והוא מסר תצהיר כמעט זהה לתצהירו של מר אבו אלהיג'א.

-
תצהיר של מר ח'אלדי מוסטפא ח'אלד שגם הוא נכח לכאורה במקום ובשעת האירוע.

עד זה לא ראה את התזת הגז, כי היה למטה, אך הריח את הגז, כך שאנשים יצאו למרפסת וכי בחלוף כחצי שעה הגיעה המשטרה ולקחה את מפדי כאשר ידו עקומה ואצבעותיו שותתות דם.

כן ציין העד כי הנתבע שכנגד מס' 2 התנהג ללא דופי.

-
תצהיר סמיר עלי אבו אלהיג'א.

גם עד זה נכח לכאורה במקום וראה את הוויכוח, כמו גם התזת הגז על התובע, אך הוא ברח החוצה כך שלא שמע ולא ראה את המכות.

-
תצהירו של מר עואד אחמד מוסטפא.

גם עד זה מסר גירסה לפיה היה ויכוח על "התור" ועל "המספר", אך לא ראה מאומה כיוון שנכנס לחדר מסויים, אם כי הריח את הגז.

7.
מטעם הנתבעים

הוגשו תצהירי הנתבעים עצמם.

שניהם מסרו תצהירים התומכים בטענותיהם שהועלו במסגרת כתב ההגנה + התביעה שכנגד.

הנתבע אבו חמוד מסר כי התובע השתולל וצעק בכניסה למוסד, סירב למסור מספר תעודת זהות על מנת לנתבו לפקיד המתאים וכי הוא שעט לחדרה של הפקידה מריאן ללא רשות, זרק את המחשב שהיה במקום וכן הרים כיסא על מנת לתקוף אותו ואת הפקידה מריאן, כך שהיא כמו גם הוא עצמו היו בסכנת חיים, כך שהוא שלף מיכל הגז אשר על גופו וריסס בו את פרצופו של התובע.

אבו חמוד סיכם ואמר שהוא לא תקף את התובע כי אם אך התגונן וכי שהתובע נלקח על ידי השוטרים היה בריא לחלוטין וללא הגבלות, אך הוא החליק במדרון הצמוד לכביש ונפל על ידו.

גם הנתבע יאמן גורן
, החזיק אחר עמיתו אבו חמוד.

העד מסר על ההשתוללות והאיומים של התובע עד אשר נלקח ע"י הנתבע מס' 1 למעלה עד אשר שמע צעקות והבחין בתובע כשהוא מרים כיסא כאשר לאחר מכן רוסס התובע בגז מדמיע ע"י הנתבע מס' 1, כאשר הוא, הנתבע מס' 2, כלל לא תקף את התובע.

8.
מטעם המוסד לביטוח לאומי לא הוגשו תצהירי עדות ראשית.

9.
מטעם הצד השלישי חב' כפיר בע"מ הוגש תצהיר עדות ראשית של קוסינובסקי בוריס, מנהל הסניף של חיפה. מטבע הדברים מאחר שעד זה לא נכח, אליבא כולם, במקום האירוע, עיקר עדותו היא מפי שמועה וחזרה על דברים שנאמרו מפי הנתבעים. העד הצהיר כי כפיר קיבלה על עצמה את משימת האבטחה וקיום הסדר במוסד, עפ"י בקשת המל"ל, וכי העסיקה כוח אדם טוב ומיומן וכי קיימה בנידון את הוראות המשטרה והדין לרבות הכשרה ואימון של המאבטחים, כאשר היא עצמה קיימה פיקוח צמוד על עבודת המאבטחים במקום.

ההסכמות:

10.
בישיבת יום 26/12/13, אשר היתה קבועה לשמיעת העדים התקיים דיון ופרוטוקול, אשר מפאת חשיבותו הוא מובא להלן כלשונו כאשר בסיומו הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה לפיה:
"
פרוטוקול

התובע:
עוה"ד שלי בדרכו לביהמ"ש, הוא אמר לי כי יגיע תוך 5 – 10 דקות.
<#3#>
החלטה

השעה כעת 12:00, כאשר התיק קבוע לשעה 11:30.

בכל זאת אעשה
הפסקה על מנת לאפשר הופעת ב"כ התובע.
<#4#>
ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ד, 26/12/2013 במעמד הנוכחים.

זיאד סאלח
, שופט
הדיון מתחדש לאחר הפסקה.

השעה 12:14 וכעת מופיע עו"ד חאלד פייסל
.

עו"ד פייסל:
אני מתנצל על האיחור.

להיום הגיעו התובע ובנו, צד ג' מס' 2. יתר העדים אמורים להגיע.


עו"ד סמור:
להיום הגיעו 4 עדים, 2 הנתבעים עצמם וכן שני עדים נוספים: מאדי אבו חמוד, קב"ט בביטוח לאומי נכון להיום וכן תייסיר סעדי. שני העדים האחרונים לא הגישו תצהירי עדות ראשית.

כן הזמנתי עדה נוספת גב' מריאן פארנש, עובדת המל"ל דאז שהיתה עדה. היא לא התייצבה כנראה לאור חג המולד.

עו"ד פכר:
אין לנו עדים.

עו"ד טל:
העד מטעמי
מר קוסנובסקי בוריס לא הופיע, כיוון שהוא חולה.

עו"ד פייסל:
לשאלת ביהמ"ש, לא הזמנתי את העדים מטעם התובע באמצעות ביהמ"ש, כיוון שהם הבטיחו להתייצב.

התובע:
אין לי קשר עם העדים שלי, אני לא ביקשתי מהם להגיע לישיבת היום.

ב"כ הצדדים:
אנו מקבלים הצעת ביהמ"ש, לפיה יינתן פס"ד מנומק לאחר שיאופשר לצדדים להגיש סיכומים בצירוף כל מסמך שיימצאו לנכון, לרבות הודעות אשר בתיק המשטרה ו/או מזכרי שוטרים.

כן ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 יהיה רשאי לצרף לסיכומים תצהירים של העדים שהוזמנו על ידו למתן עדות, שלושה במספר.

נבקש לפטור מיתרת אגרה.

עו"ד פייסל:
אבקש לאפשרי להגיש סיכומי תשובה.

<#5#>
החלטה

התובע יגיש סיכומיו תוך 30 יום מהיום עם העתק ישירות לב"כ הצדדים האחרים בדואר רשום.

הנתבעים יגישו סיכומים 30 יום לאחר מכן עם העתק ישירות לב"כ הצדדים האחרים בדואר רשום.

צדדי ג' יגישו סיכומים, 30 יום לאחר מכן עם העתק ישירות לב"כ הצדדים האחרים בדואר רשום.

ב"כ התובע יוכל להגיש סיכומי תשובה 10 יום לאחר קבלת סיכומי כל הצדדים, עם העתק ישירות לב"כ הצדדים האחרים בדואר רשום.

קובע לתיזכורת פנימית ליום 20/4/14.
<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ד, 26/12/2013 במעמד הנוכחים.

זיאד סאלח
, שופט
דיון והכרעה:

11.
הראיות שהביאו שני הצדדים נסקרו כדלעיל.

הינה כי כן עולה כי קיימת סתירה מהותית בין ראיות התובע לבין ראיות הנתבעים, הן לעניין התביעה והן לעניין התביעה שכנגד.

תמצית גירסת התובע ובנו שהם הגיעו למשרדי המל"ל בשפרעם ביום 19/1/04, כאשר על רקע ויכוח בעניין "תור" והכנסת אנשים ללא "מספרים", וויכוח שהיה בכניסה לבניין המל"ל, נתבקש התובע ע"י הנתבעים לעלות למשרדים שם הותז עליו גז מדמיע על ידי הנתבע מס' 1, כאשר נתבע זה מזעיק את המשטרה וכן חברו – הנתבע מס'
2 – כך שהוא הוכנס לחדר, שם הפליאו בו שני הנתבעים את מכותיהם עד לכדי זוב דם ושבירת ידו הימנית.

העדים מטעמו של התובע, חלקם ראו את התזת הגז, חלקם שמע את הצעקות, אך כולם לא ראו את הנתבעים מכים את התובע בתוך החדר, זאת כיוון שהדלת היתה נעולה.

גירסת הנתבעים מנגד היא שאכן היה ויכוח על רקע רצונו של התובע לכנס ללא תור ומבלי שמסר תעודת זהות, כאשר הוא השתולל וצעק, עד שהגיע לחדרה של הפקידה מריאן, הפיל את המחשב, הרים כיסא גם תקפם, כך שהיה הכרח להתיז עליו גז מדמיע וכן להשתלט עליו תוך כדי הפעלת כוח סביר.

הנתבעים שללו שהם תקפו את התובע. נהפוך הוא, הם הושיט לו סיוע עד אשר הגיעו השוטרים ונטלו את התובע לידיהם.

עצם התזת הגז המדמיע על התובע ע"י הנתבע מס' 1 אינו שנוי במחלוקת, אליבא גירסת שני הצדדים.

12.
נתונים נוספים שיש להביאם בחשבון:

-
האירוע עצמו היה ביום 19/1/04, אף קיבל הד תיקשורתי, כאשר התביעה הוגשה אך ביום 11/1/11, היינו כשבוע לפני תום תקופת ההתיישנות.

-
המשטרה חקרה בעניין תלונת המאבטחים – הנתבעים – כנגד התובע, כמו גם בתלונתו הוא כנגד המאבטחים, גבתה ראיות בזמן אמת, אך לא מצאה לנכון להגיש כתבי אישום נגד מי מהצדדים.

-
התצהירים של עדי התובע, להבדיל מתצהירו הוא ובנו, ניתנו עוד ביום 29/1/04, היינו כעשרה ימים לאחר האירוע כאשר כולם לא התייצבו למתן עדות בפני
ביהמ"ש מבלי שהושמע כל הסבר מניח את הדעת לכך.

באותה ישיבה מסר ב"כ התובע כי העדים אמורים להגיע ולשאלת ביהמ"ש הוא מסר: "לא הזמנתי את העדים מטעם התובע באמצעות ביהמ"ש, כיוון שהם הבטיחו להתייצב".

מנגד מסר התובע מיד לאחר מכן:


"אין לי קשר עם העדים, אני לא ביקשתי להתייצב לישיבת היום".

13.
הינה כי כן יוצא כי העדים הרלוונטיים, במיוחד עדי התובע, לא עמדו במבחן החקירה הנגדית על מנת לעמוד על אמיתות גירסתם.

לפיכך לא נותר אלא לבדוק את גירסת שני הצדדים לפי מבחן ההיגיון וכן לעמתן עם עדויות או גירסאות אנשים נוספים שניתן להגדירם כניטראליים.

14.
לא ניתן להגדיר את גירסת התובע כפי שנמסרה כהגיונית במיוחד.

עפ"י גירסתו, על רקע ויכוח בעניין "תור ומספר" הוא הועלה לקומת המשרדים, שם הותז עליו בכניסה לחדר גז מדמיע על ידי הנתבע מס' 1 כאשר במקביל הנתבע מס' 1 מזעיק את חברו הנתבע מס' 2 וגם המשטרה, כל זאת בנוכחות קהל רב, כאשר מיד לאחר מכן הוא מוכנס לחדר, ננעל בו, כאשר שני הנתבעים מפליאים בו את מכותיהם.

היעלה על הדעת כי שני מאבטחים, אשר מן הסתם אמורים להיות נורמטיביים ועברו את המבדקים שיש בהם להכשירם להיות מאבטחים, יתנהגו כנ"ל, היינו יתיזו גז מדמיע וגם יפליאו מכותיהם בתובע, כאשר חלק מהמעשים הם בנוכחות קהל וגם "יעזו" להזמין את המשטרה למקום וכל זאת ללא סיבה !

התנהלות כפי שתוארה על ידי התובע יש בה כדי לאפיין עבריינים ואנשים אלימים במיוחד כאשר לא ניתן להגדיר את הנתבעים ככאלה והכול לכאורה.

15.
גירסתו כנ"ל של התובע עומדת בסתירה חזיתית לשלוש גירסאות של עדים, שניתן להגדירם כעדים ניטראליים או כעדים שאין להם אינטרס בעניין:

-
האחת, של הפקידה מריאן פראנש, אשר מסרה למשטרה ביום האירוע, 19/1/04, כדלקמן:

"פתאום ראיתי אדם מבוגר שנכנס לחדר שלה בצעקות ובריצה ואשר המאבטח אחריו והוא התחיל להשתולל בחדר והוא בא למחשב בשולחן הכניסה לחדר וזרק אותו הצידה ואז הוא הרים כיסא ורצה לזרוק את הכיסא על אשרף ורצה להרביץ לו ואז אשרף צעק לי שאני אברח החוצה וראיתי שאשרף עומד ויצאתי החוצה מהחדר".

גירסה כנ"ל סותרת לחלוטין את גירסתו של התובע ותומכת בגירסת המאבטחים.

-
השוטר בנזינו אביב אשר הוזעק למקום ע"י הנתבעים.

השוטר בנזינו כתב מזכר ביום 19/1/04 (יום האירוע) אשר בו כתב, בין היתר, כדלקמן:

"... דיברתי עם המודיע (הנתבע מס' 1 – ז. סאלח) זה טען כי נהאר מפדי .... תושב טמרה תקף אותו השתולל ואיים לשרוף את המשרד ורצה לתקוף פקידה במקום. כמו כן המאבטח אשרף טען כי בנו של נהאר ששמו ניזאר נהאר תושב טמרה. המאבטח טען כי ניזאר איים לפגוע בו. לאחר מכן השוטר עובד ואני ירדנו עם נאהר מפדי מהצד האחורי של הסניף ואז כאשר ירד בירידה מבטון החליק וקיבל מכה ביד הימנית שלו. רצה להזמין אמבולנס על חשבונו, וביקשנו שלאחר מכן יגיע לתחנה ואז הגיע בנו ניזאר והתחיל לצעוק ולהשתולל ולאיים שהוא הולך להביא סכין ולדקור את המאבטחים ואת השומרים על מה שקרה והודענו לו כי הוא עצור בגין איומים ותקיפה והשוטר הביא אותו לתחנה, כמו גם הבחנתי שמפדי נהאר
היה עם עיניים דומעות והתלונן שהשומר התיז עליו גז מדמיע".

יושם לב, עפ"י מזכרו של השוטר בנזינו, לנקודות כדלקמן:

-
השוטר בנזינו ציין
את עיניו הדומעות של התובע (כאמור אירוע התזת הגז אינו שנוי במחלוקת) אך אין בו מילה לגבי חבלות על גופו של התובע, לרבות לא בעניין יד הנראית כשבורה וכן נקיזת דם באצבעותיו. אף התובע עצמו, עפ"י המזכר, כלל לא טען כי הנתבעים תקפו אותו.

-
בניגוד לעדותו של הבן נזאר, עפ"י המזכר אותו בן השתולל ואף השמיע דברי איום קשים, בנוכחות השוטרים.

16.
גם מזכרו של השוטר עובדיה ברומי מיום 19/1/04 אין בו כדי להושיע את התובע.

גם השוטר ברומי מספר על גירסת הנתבע הראשונית לפיה הוא הותקף על ידי התובע וכי בעת ההתפנות שלהם ביחד עם התובע, במדרון מבטון, התובע החליק, נפל ונפגע בידו הימנית.

גם השוטר ברומי אינו מספר על חבלה או פציעה שהיתה לתובע בטרם ההתפנות בלוויית שוטרים.

17.
גם המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע אין בהם כדי לשנות את היוצרות.

ראשית, התובע לא צירף את דו"ח הפינוי של האמבולנס אשר בו ביקש להתפנות באופן פרטי.

שנית, עפ"י סיכום המחלה הראשוני של בי"ח רמב"ם, משעה 09:47, צויין כי:
"נפילה (קטטה?) נחבל בראש ונפגע בעיניים מגז מדמיע".

כן צויין באותו סיכום מחלה כי התובע סובל מסוכרת.

כן צויין באותו דו"ח כי התובע נתקבל ללא סיפור של "אובדן
הכרה" כאשר בסעיף 12 לתצהיר התובע הוא
ציין כי:

"הריני להצהיר כי לאחר שאני ירדתי עם השוטרים במדרגות אני איבדתי הכרתי והתעלפתי, אני התעוררתי בביה"ח לשם הובהלתי באמבולנס בעקבות פגיעותי הקשות".

בסיכום המחלה הראשוני רואים כי האירוע הדומיננטי, אליבא גירסת התובע, הוא הנפילה ורק לאחר מכן בא הסיפור של הקטטה (לא תקיפה) עם סימן שאלה.

רק במסמכים הרפואיים היותר מאוחרים התחיל התובע לשים את הדגש, בהודעותיו לרופאים, כי התוקף על ידי הנתבעים.

18.
אוסיף כי שבר בשורש יד ימין לרבות פציעה באצבעות אותה יד אינם יכולים להיות אופייניים למעשה תקיפה של אחרים כלפי התובע, כי אם הם אופייניים יותר למקרה של נפילה על אותה יד או השימוש באותה יד לשם תקיפה, כגון מתן מכת אגרוף לאחר או על חפץ קשה אחר.


19.
הינני קובע כי התזת הגז המדמיע, בנסיבות כפי שתוארו: השתוללות של התובע, הדיפת המחשב וכן הרמת כיסא לשם תקיפת הפקידה מריאן או הנתבע מס' 1 עצמו, ע"י הנתבע מס' 1,הינו עניין סביר המתחייב מתוקף תפקידם של הנתבעים, כאשר הם הוצבו במקום עפ"י הורואת חוק להסדרת הביטחון גופים ציבוריים, תשנ"ח – 1998, וכי מחובתם היתה להשתלט על התובע, על מנת לשמור על ביטחונם הם, כמו גם הסדר וביטחונם של הנוכחים במקום, כך שאין בדבר כדי להקים כל עילת תביעה נגדם.

20.
אוסיף כי עדויותיהם של הנתבעים לא נמצאו מופרכות, גם עקב השוואתן עם עדויות או גירסאות של עדים ניטראליים (הפקידה מריאן השוטר בנזינו והשוטר ברומי), זאת במיוחד בעניין הצעקות או ההשתוללות של התובע.

הצעקות והוויכוח אף לא הוכחשו ע"י התובע עצמו.

כן לא מצאתי באותן עדויות סתירות, פירכות או אי התאמות שיש בהם כדי לדחות אותן כלא אמינות ,במיוחד בעניין ההשתוללות של התובע ובנו.

כאמור, עניין התזת הגז על פניו של התובע, ע"י הנתבע מס' 1, אם זה פעם אחת או פעמיים, אינו שנוי במחלוקת.

21.
סיכום הדברים הוא, לאור העדויות של עדים ניטראליים וכן המסמכים והממצאים הרפואיים, שאין בהם כדי לאפשר מתן אימון בעדויות התובע ועדיו (בלשון המעטה) ולו עד לדרגת ההסתברות האזרחית, כך שדין התביעה להידחות, גם נגד הנתבעים 1 ו- 2 וגם נגד המוסד לביטוח לאומי.

דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2, בהיעדר עוולה אזרחית, מחייבת גם דחיית התובענה נגד המוסד לביטוח לאומי.

מעבר לנדרש אציין כי לא מצאתי כל עילת תביעה אפשרית נגד המל"ל, זאת אף אם התובענה נגד הנתבעים 1 ו- 2 היתה מתקבלת.

המל"ל אינו המעסיק של הנתבעים והם לא בהכרח סרים למרותו.

עצם היותו של המל"ל המחזיק וגם המפעיל של הבניין בו התרחש האירוע, אין בו כדי להטיל עליו אחריות נזיקית מאליה.

התביעה שכנגד:

22.
כאמור הנתבעים 1 ו- 2 הגישו גם תביעה שכנגד נגד התובע ובנו, כל זאת מבלי לפרט את הנזקים שנגרמו להם.

במסגרת הדיון בתובענה סקרתי את כל הראיות של הצדדים.

מאותן ראיות, לרבות עדויות הנתבעים עצמם, לא עולה כי התובע ביצע מעשה תקיפה מובהק נגד הנתבעים.

מעשיו של התובע, גם אליבא עדויות הנתבעים, התבטאו יותר בהשתוללות, התפרעות, זריקת מחשב והרמת כיסא לשם ניסיון תקיפה.

אין במעשים הנ"ל, אף אם הייתי מאמצם כנכונים, כדי להקים עילת תביעה נזיקית, זאת במיוחד כאשר הנתבעים – התובעים שכנגד – לא פירטו כל נזקים בנדון.

אפשר בהחלט לקבוע כי "המעשים" של התובע כנ"ל הינם חלק מ"שיגרת" עבודתם של הנתבעים, כאשר הם אמונים גם למנוע כל השתוללות וכל הפרת סדר כדוגמת אלו שנטענו.

לפיכך דין התביעה שכנגד להידחות.


גורל הודעת צד שלישי שהמל"ל שלח נגד כפיר – המעביד של הנתבעים:

23.
משנדחתה התובענה נגד המוסד לביצוע לאומי, גם דין הודעת צד שלישי שהוא
שלח נגד כפיר להידחות.



התוצאה:

24.
כמבואר לעיל הינני דוחה את התביעה נגד כל הנתבעים.

כן מורה על דחיית התביעה שכנגד.

כן במסתבר נדחית גם הודעת צד שלישי שהמל"ל שלח נגד חב' כפיר – צד ג'.

בנסיבות העניין וגם לאור התוצאה אינני עושה צו להוצאות.




ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.










א בית משפט שלום 19631-01/11 מפדי נהאר נ' אשרף אבו חמוד, יאמן גורן, המוסד לביטוח לאומי שפרעם ואח' (פורסם ב-ֽ 08/01/2015)