פסקי דין על יוסף שאבי | פסקי דין על אירית שאבי | פסקי דין על חנוך עדי זהב

6731/14 רעא     15/01/2015




רעא 6731/14 יוסף שאבי, אירית שאבי נ' חנוך עדי זהב




החלטה בתיק רע"א 6731/14



בבית המשפט העליון


רע"א 6731/14



לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשים:

1. יוסף שאבי



2. אירית שאבי



נ


ג


ד



המשיב:
חנוך עדי זהב


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ס. הנשיא ד"ר אברהם) מיום 9.7.14 בע"א 33890-03-14

בשם המבקשים:
בעצמם


החלטה


א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ד"ר

אברהם
) מיום 9.7.14 בע"א 33890-03-14, אשר קיבל את ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (השופטת

אריאלי
) מיום 19.1.14 בתא"מ 54854-09-11. עניינה של הבקשה תביעה כספית נגד המשיב, כונס נכסים, בגין רשלנותו לכאורה בהשכרת דירת המבקשים.

רקע והליכים קודמים

ב.
למבקשים דירה בבעלותם בטבריה. ביום 18.1.05 השכירו המבקשים את דירתם לגב' ניצה מלכה, ובין הצדדים נחתם חוזה לתקופה של שנה, דהיינו עד ליום 18.1.06. אלא, שעל דירה זו רבצה משכנתא, ולאחר שהמבקשים התקשו לשלמה, החל הבנק שהעמיד לרשותם את המשכנתא לפעול למימושה בהוצאה לפועל; בתוך כך, ביום 16.8.05 נתמנה המשיב לכונס נכסים על הדירה לשם מכירתה. ביום 6.12.05, לבקשת המבקשים, ניתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי פינוי השוכרת מהדירה, וזאת עד שתוכרע בקשתם לפריסת משכנתא. בחודש ינואר 2006 ונוכח צו המניעה, הציע המשיב למבקשים כי ימשיך להשכיר את הדירה לשוכרת ואישה, במסגרת חוזה שכירות חדש, ודמי השכירות יועברו לשם הקטנת חוב המבקשים לבנק. בהמשך, ביום 20.1.06 הוכן חוזה שכירות בין הכונס לשוכרת ואישה, והלה העביר לכונס במעמד החתימה סך של 1,200 ₪ דמי שכירות עבור החודש הראשון; החוזה הועבר אליו כדי שיחתים את השוכרת ויחזיר את החוזה לידי הכונס, אולם הדבר לא נעשה. בני הזוג המשיכו להתגורר בנכס עד לחודש ספטמבר 2006, אך לא שילמו דמי שכירות מעבר לסכום ששולם כאמור בעבור החודש הראשון. בחודש יולי 2007, לאחר שהמבקשים הגיעו להסדר תשלומים עם הבנק, הוחזרה הדירה לידיהם.

ג.
המבקשים הגישו תביעה נגד המשיב, השוכרת והבנק, לתשלום דמי השכירות שלא שולמו, מחודש פברואר 2006 ועד חודש ספטמבר של אותה שנה, וכן באשר לנזקים נטענים נוספים. תביעתם נגד הבנק נדחתה על הסף, ואילו תביעתם נגד המשיב והשוכרת התקבלה לעניין דמי השכירות בלבד, ונקבע כי הם חייבים בתשלומם ביחד ולחוד. אשר למשיב נקבע, כי אף שידע שהשוכרת ובעלה התגוררו בנכס, לא פעל לגבות את דמי השכירות – לא ביקש לפנותם מן הנכס ואף לא פנה אליהם שיחזירו את החוזה החתום וישלמו את דמי השכירות. לכן נקבע, כי המשיב התרשל במילוי תפקידו, ומכאן חבותו ביחד ולחוד עם השוכרת בתשלום דמי השכירות.

ד.
ערעור המשיב לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע, כי לא נמצא פגם בהתנהלותו של המשיב, שכן המבקשים היו אלה שביקשו צו המונע מהשוכרת להתפנות מן הנכס, צו אשר עמד בתוקפו עד לחודש יוני 2006, ולכן אינם יכולים לבוא בטרוניה כלפי המשיב על כך שלא פעל לפנות את השוכרת. בהמשך לכך נקבע, כי לאחר שהצו פקע, פעל המשיב לפינוי השוכרת ובעלה מן הנכס, וזה אכן פונה כחודשיים וחצי לאחר מכן – זמן סביר בהליכים מעין אלה אשר אין בו כדי להצביע על רשלנותו של המשיב. מכאן נקבע, כי המשיב אינו חייב בנזקי המבקשים.

הבקשה

ה.
המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה המשיב לא התרשל במילוי תפקידו. נטען לעניין זה, כי שעה שהשוכרת לא חתמה על חוזה השכירות ולא העבירה אותו לידי המשיב, היה עליו לפעול להסדרת התשלום – תחילה לדרוש את החוב מהשוכרת ולאחר מכן, במידת הצורך, לפעול באמצעים משפטיים מתאימים – ואילו המשיב נמנע מכל פעולה שהיא. בהמשך לכך נטען, כי צו המניעה שהוצא בחודש דצמבר 2005 למעשה מעולם לא נכנס לתוקף, שכן הותנה בתשלום סכום כסף על-ידי המבקשים, וסכום זה לא שולם על ידיהם. לכן, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המשיב היה מנוע מפינוי השוכרת עד לחודש יוני 2006; מכאן, בכך שלא פעל המשיב לפנות את השוכרת בתקופה האמורה, התרשל בביצוע תפקידו באופן המקים חבות בנזיקין.

דיון והכרעה

ו.
לאחר עיון בבקשה, חוששני שאין בידי להיעתר לה. ענייננו בסוגיה עובדתית, אשר הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי נדרשו לה, קבעו את ממצאיהם על בסיס חומר הראיות שהוצג, והסיקו מסקנותיהם בהתאם; המבקשים אף אינם טוענים לקיומה של עילה המצדיקה את התערבותו החריגה של בית משפט זה בגלגול שלישי. ודוק, העובדה שבתי המשפט הגיעו, בסופו של יום, למסקנות שונות, אין בה כדי להצדיק לכשעצמה מתן רשות ערעור בבית משפט זה (רע"א 7303/14

היללי נ' בולדו
, פסקה ה' (11.1.15); ח' בן-נון וט' חבקין
הערעור האזרחי
215 (מהדורה שלישית, 2012)).
מעבר לצורך אוסיף, כי מתקשה אני להלום מעיקרא את טענת המבקשים לעניין היעדר תוקפו של צו המניעה הזמני; המבקשים היו אלה שפנו בבקשה למנוע את פינוי השוכרת מהדירה, ובית המשפט נעתר לבקשתם (השופטת
נדאף
, בש"א 1986/05, החלטה מיום 6.12.05). החלטה זו הותנתה בתשלום ערבות בסכום של 3,000 ₪ על-ידי המבקשים, ומהחלטת בית המשפט מיום 26.6.06 באותו ההליך עולה כי הסכום אכן לא שולם, כפי שטוענים המבקשים בשלב זה. אלא, שנדמה שהדבר לא מנע מהמבקשים לעשות שימוש בהחלטת בית המשפט מיום 6.12.05 כדי לפנות למשיב בו ביום כדי שיימנע מפינוי השוכרת מביתה; וכפי שקבע בית המשפט המחוזי לעניין זה (בעמ' 1 לפסק הדין):

"ביום 6.12.05 הגיעו נציגים של הכונס לדירה על מנת לפנות ממנה את השוכרת (לפי צו של ראש ההוצאה לפועל). הם החליפו מנעולים. אלא שכחצי שעה אחר כך, בעוד מבצע הפינוי נמצאים בדירה, הגיעו שאבי (המבקשים –א"ר) והציגו בפני
מבצעי הפינוי צו מניעה זמני שניתן לבקשתם בו ביום, ומורה לעכב את פינוי הדירה. משהוצג לפניהם הצו, החזירו מבצעי הפינוי מטעם הכונס את המפתחות לידי השוכרת, וזו המשיכה וישבה בה".


כפי שציינתי בעניין קודם, "ההליכים המשפטיים אינם 'תכנית כבקשתך' בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת, ולסתור את דבריו שלו עצמו בהתאם לאינטרסים נשוא ההליך הרלבנטי" (ע"א 739/13
בן ציון נ' אבן יהודה
, פסקה י' (6.10.14); וראו לעניין השתק שיפוטי גם
רע"א 4224/04
בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ
, פ"ד נט(6) 625 (2005);
רע"א 5988/13
מנאל חמאיסי נ' מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ
(2013)). בדומה, אין להלום את נסיון המבקשים לאחוז בחבל משני קצותיו, ולכאורה מושתקים הם מהעלאתה של הטענה המאוחרת כי צו המניעה לא היה בתוקף, שעה שנדמה שלא היססו לעשות בו שימוש כשהדבר תאם את צרכיהם באותה עת.

ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.


ניתנה היום, כ"ד בטבת התשע"ה (15.1.2015).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14067310_t02.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 6731/14 יוסף שאבי, אירית שאבי נ' חנוך עדי זהב (פורסם ב-ֽ 15/01/2015)