פסקי דין על פרמיקס - רדימקס תעשיות בטון | פסקי דין על עיטא ניהול והשקעות | פסקי דין על יעקב אפרים קוריטן | פסקי דין על דוד ברקאי |

55491-02/12 א     08/01/2015




א 55491-02/12 פרמיקס - רדימקס תעשיות בטון נ' עיטא ניהול והשקעות בע"מ, יעקב אפרים קוריטן, דוד ברקאי









בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד
08 ינואר 2015

ת"א 55491-02-12 פרמיקס - רדימקס תעשיות בטון
נ' עיטא ניהול והשקעות בע"מ
ואח'



תובעת
פרמיקס - רדימקס תעשיות בטון
ע"י ב"כ עו"ד לונדנר


נגד

נתבעים
1. עיטא ניהול והשקעות בע"מ
2. יעקב אפרים קוריטן
ע"י עו"ד
פיק

3. דוד ברקאי
– ניתן פס"ד ביום 9.6.2012- בפש"ר
פסק דין

1.
תביעה זו החלה כתביעה בסדר דין מקוצר על סך 87,023 ₪ כנגד הנתבעים 1 ו-2. התובעת היא חברה שעיסוקה בייצור ובאספקת בטון ומוצריו על פי הזמנת לקוחות.
2.
על פי כתב התביעה, הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת") הזמינה מהתובעת בטון מכוח הסכם מיום 20.5.2011 (להלן: "ההסכם") עליו חתמו הנתבעים. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא בעל מניות בנתבעת וערב עם חתימתו על גבי ההסכם לכל חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת (להלן ביחד: "הנתבעים"). על פי כתב התביעה, התובעת סיפקה את הבטון ואילו הנתבעים לא שילמו עבור הבטון.
3.
עוד מציינת התובעת כי ביום 9.1.2012, נערך הסכם פריסת חוב בין התובעת לבין הנתבעים בערבות נתבע 3 (להלן: "דוד"). הנתבע היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בן זוגה של חמותו של דוד. דוד הוא בעל מניות ומנהל של חברה בשם נולימיט יזמות ובניין בע"מ (להלן: "נולימיט") וכיום הוא פושט רגל (ראו סעיף 1 לסיכומי התובעת). אין מחלוקת כי ההסכם פריסת החוב, שהוצג בפני
בית המשפט לא היה חתום על ידי הנתבעים (ראו נספח ד' לכתב התביעה) ולכן התביעה לא התבססה עליו.
4.
הנתבעים 1 ו-2 הגישו בקשת רשות להגן, אשר התקבלה ולאחר מכן הגישו הצדדים ראיות. התובעת הגישה תצהירים של יואב דבוש, מנהל בתובעת (להלן: "יואב"), ויצחק אבידן, מנהל מחלקת אשראי בתובעת. הנתבעים הגישו תצהיר של הנתבע. כמו כן זומן לעדות על ידי התובעת רואה חשבון יששכר פינפטר, רו"ח של הנתבעת.
5.
העדים נחקרו ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
טענות התובעת
6.
התובעת טוענת כי ההסכם נוסח כך שהזמנת הבטון ומוצריו הייתה לאתר הבנייה בכפר שמריהו "ולכל אתר אחר לפי דרישת המזמין".
7.
יואב העיד כי בשל הקשר בין הנתבע לבין דוד ובשל כך שנולימיט נקלעה לקשיים כספיים תוך כדי ביצוע פרויקטים לבנייה, הנתבע ביקש ממנו לחתום על הסכם חדש לצורך אספקת בטון לכל האתרים שבהם נולימיט בנתה קודם וביקש לחייב את חשבון הנתבעת בגין אספקות אלו. על פי עדותו, אלמלא הסכמה זו של הנתבע הייתה נפסקת לאלתר אספקת הבטון לכל האתרים שבהם בנתה נולימיט.
8.
עוד הוא מציין כי הנתבע ערב לחובות נולימיט כלפי התובעת עוד משנת 2006.
9.
יואב העיד כי המילים "כפר שמריהו ולפי דרישה" נרשמו על גבי ההזמנה בכתב ידו ובהסכמת הנתבעים, על מנת לייתר את הצורך בחתימה על הסכם נוסף, כאשר הנתבעת תזדקק לבטון בעבור אתר אחר ולכן הערבות של הנתבע מעולם לא הוגבלה לאתר מסויים.
10.
עוד העיד כי הזמנות הבטון נעשו בהרמת טלפון ולאחר מכן נשלח החומר ונחתמו תעודות המשלוח.
11.
עוד מצוין כי הנתבע שילם בשיק מחשבון הנתבעת 11,677 ₪ בגין אספקות בטון לחודש 5/11, כאשר רוב רובו של הבטון (בסך 10,341 ₪) סופק לאתר הבניה ברח' בן גוריון בהרצליה ורק יתרה קטנה בסך 1,336 ₪ שולמה על חשבון אספקת בטון לאתר בכפר שמריהו והתשלום בוצע ביום 15.8.11.
12.
עוד טענה התובעת כי בסעיף 24 להסכם נקבע: "הוראות הסכם זה חלות על כל אתר שסופק לו בטון, גם בהעדר הסכם ספציפי לאותו אתר, לרבות הערבויות...".
טענות הנתבעים
13.
הנתבע טוען כי על רקע הקשיים שאליהם נקלעה נולימיט ובשל רצונו לסייע לדוד, הנתבעת חתמה על הצעה לאספקת בטון וטיט מהתובעת לאתר בנייה בכפר שמריהו בלבד בערבותו של הנתבע.
14.
הנתבע טוען כי בסוף חודש אוגוסט 2011 הוא הודיע ליואב, שהואיל ונולמיט ודוד נקלעו לקשים כלכליים כבדים ואין ביכולתם לפרוע את התשלומים, הרי שהתובעת נדרשת לחדול מלספק את הבטון והטיט לאתר הבנייה.
15.
לטענת הנתבע ממועד הודעה זו התובעת סיפקה בטון וטיט לאתר הבנייה עפ"י הזמנתו של בעליה של הוילה שנבנתה והוא ששילם עבור ההזמנות.
16.
לטענת הנתבע הוא סירב לחתום על הסדר לפריסת חוב.
17.
הנתבע העיד כי על פי תנאי ההזמנה היא מתייחסת לבטון וטיט שסופקו לאתר הבניה בכפר שמריהו בלבד.
18.
לפיכך, לטענתו אינו חב בגין אתרים שאינם כפר שמריהו. כמו כן גם לגבי כפר שמריהו, הרי שעל פי כרטיס הנהלת חשבונות של הנתבעת אצל התובעת סך ההזמנות לאתר הבניה בכפר שמריהו לתקופה שבין 31.5.11 עד 31.12.11 עלה כדי הסך של 73,040 ₪. על חשבון הזמנות אלה שולם הסך של 45,225 ₪. היתרה בסך 27,815 ₪ סופקה בחודשים ספטמבר אוקטובר 2011, כלומר לאחר שהנתבע טוען שהודיע כי יש להפסיק לספק.
19.
עוד הוא טוען כי ערבותו האישית הייתה אך ורק למה שיסופק לאתר בכפר שמריהו וכי מחודש אוגוסט ואילך, לאחר שהודיע ליואב כי יחדל לספק לאתר הבניה, הרי שערבותו פקעה.
20.
עוד טען כי התובעת לא הוכיחה כי הסכומים שאותם תבעה הן בגין הבטון שאכן סופק.
דיון והכרעה
21.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדים וקראתי את הסיכומים אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק החלטתי.
22.
ההסכם שנחתם לצורך אספקת הבטון קבע במפורש כי הוא מיועד לאתר הבניה "בכפר שמריהו ולפי דרישה", ולעניין זה קיבלתי את עדותו של יואב כי "בד"כ זה קורה שקבלנים עובדים בכמה אתרים במקביל ולכן בהסכמים אנחנו רושמים את האתר המרכזי או אחד האתרים, ולפי דרישת הלקוח לאתרים נוספים, כך נרשם בהסכם" (עמ' 8 שורות 22-24).
23.
עוד אציין כי ניסיונו של הנתבע להרחיק עצמו מעסקי הבנייה של דוד אינם משכנעים. ראשית, כבר ביום 5.12.06 חתם הנתבע בעצמו על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום "לכל
ההתחייבויות והתשלומים שלא ישולמו לכם (התובעת- ע.ר.) ע"י המזמין (נולימיט- ע.ר) בגין אספקת בטון..." כאשר האספקה מוגדרת כאספקת בטון "מעת לעת לאתר/ים באזור המרכז" (ראו ת/1 שצורף לתצהירי התובעת). מכאן שהנתבע היה כבר מעורב בעסקי נולימיט ואף חתם להם ערבות אישית וכן הכיר וידע כי האספקה אינה לאתר ספציפי דווקא אלא לאתרים שונים לפי דרישת הקבלן.
24.
עוד יש לציין כי בעדותו בדיון בבקשת הרשות להתגונן העיד הנתבע לגבי דוד: "ניהלתי לו את הפרוייקטים ומכיר את האתרים" (עמ' 4 שורה 26 לפרוטוקול מיום 31.10.12). וכן רואים היטב שכבר בהסכם מיום 21.6.07 של נולימיט עם התובעת, שלה ערב הנתבע, מצויין כי הזמנת הבטון היא למרכז ולפי דרישה (נספח א לת/1) וגם עיון בכרטיס החו"ז (נספח לת/1) מעלה כי הבטון סופק לאתרי בנייה רבים (הרצליה שבט מנשה, ר"ג, הרצליה בן גוריון ועוד) מבלי שהנתבע מחה על כך.
25.
בנוסף בהסכם עליו חתום הנתבע כערב לחברה הנתבעת (ת/5) נכתב בסעיף 24 "הוראות הסכם זה חלות על כל אתר שסופק לו בטון גם בהיעדר הסכם ספציפי לאותו אתר."
26.
עוד אציין כי נתתי אמון מלא בעדותו של יואב, כי הנתבע ביקש לחתום על הסכם חדש משנולימיט נקלעה לקשיים כספיים וכי ללא החתימה של הנתבע על הסכם חדש הייתה האספקה לאתרי נולימיט נפסקת מייד.
27.
זאת ועוד, התובעת הציגה את השיק, שסומן ת/14, שהוצא ביום 15.8.11 על ידי הנתבעת על סך 11,677 ₪, בחתימת הנתבע, שהוא בעל מניות ומורשה החתימה בנתבעת, ומחשבון הנתבעת (עמ' 2 פרוטוקול מיום 31.10.12 שורה 21-22). סכום השיק מכסה שני סכומי חוב : האחד, 1336 ₪ לאתר בכפר שמריהו והשני, 10,341 ₪ לאתר ברח' בן גוריון בהרצליה. מכאן שהנתבע ידע כי הוא משלם גם בעבור אתר נוסף שאינו האתר בכפר שמריהו.
28.
טוען הנתבע כי ביטל את ערבותו, אך על פי ההסכם היה עליו לבטל את ערבותו בכתב ולא עשה כן. ההסכם קובע בסעיף 23 כי כל שינוי או ביטול יעשו בכתב.
29.
בתמיכה לגרסת הנתבע, הוא צרף תמליל שיחה שהתנהלה בינו לבין יואב והוקלטה באמצעות מכשיר סלולרי. יש לציין כי התמליל לא הוגש כדין באמצעות תצהיר המתמלל ואף לא הוצהר על ידי הנתבע כי לא הוכנסו כל שינויים בהקלטה. לאחר דיון ההוכחות המציא ב"כ הנתבע לתיק בית המשפט חשבונית ששולמה על ידי ב"כ התובע מיום 25.4.12 וכן מסמך שהוכתר בכותרת "אישור" שניתן על ידי המתמללת ובו נכתב:
"אני הח"מ
גב'


גביזון

אורלי, בעלת

ניסיון

של 14 שנה

בעריכת

פרוטוקולים, ערכתי

את תמליל

השיחות

בין

יואב

לבין

יעקב

קורידן.
אישור

זה

ניתן

במקום

עדות

בבית

משפט. ידוע

לי

שלעניין

החוק

הפלילי

דין

הצהרתי

זו כשהיא

חתומה

על

ידי, כדין

עדות

בבית

משפט
.
"
30.
על פי הפסיקה ניתן להגיש הקלטה כראיה בכפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה תנאי טכני- הבוחן את מהימנות ואמינות

סרט

ההקלטה; תנאי

מהותי -

המוודא

את

קבילות

תוכנה

של

ההקלטה; ותנאי פורמלי- הבודק

אם

ההקלטה

אינה

עומדת

בסתירה

להוראותיו

של

חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979,
(י. קדמי, על הראיות- חלק שני, עמ' 1141). בעניין שלפני המחלוקת התגלעה ביחס לתנאי "הטכני" בלבד, ולכן נתייחס להלן אליו בלבד.

"מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח "כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" (קדמי, בעמ' 1143). על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו (ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך
והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77). עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו - "השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" (ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980))".
ראו עע (ארצי) 36076-06-10 קל לי תעשיות בע"מ נ' דימיטרי מלי (9.12.10).
31.
הדיסק שממנו בוצע התמליל לא הוגש לבית המשפט, ואף אישורה של הגב' גביזון הוא מסוייג משהו באשר נאמר כי "ערכה" את התמליל ולא נאמר כי תמללה מילה ומילה וכי היא אחראית לכך שכל שנאמר תומלל על ידה. נראה כי לא היה מקום לדקדק עד כדי כך בהיבט הטכני אילולא חסר היה המועד המדויק שבו בוצעה השיחה המוקלטת, שהוא רכיב שמן הראוי, שהמקליט, כלומר הנתבע, ידע וימסור אותו.
32.
יחד עם זאת, יואב אינו מכחיש קיומה של שיחה בחודש אוקטובר 2011 בינו לבין הנתבע, אולם לטענתו שיחה קודמת המוזכרת בתמליל בה הודיע הנתבע כי יש לעצור אספקת הבטון (עמ' 4 שורות 17-14) נערכה גם היא בחודש אוקטובר לאחר שהחוב נתקבע על הסכום שבו הוא כיום, כפי משציין יואב בשיחה. בכל מקרה הוא מציין כי השיחה התקיימה לאחר 18.10.11 שרק אז עמד סכום החוב על סך של כ- 67,000 ₪, כפי שמופיע בתמליל.
33.
יש לציין כי בתמליל מוזכרת מספר פעמים הערבות שהנתבע חתם לנולימיט.
34.
בנסיבות אלה ולאחר שקראתי את התמליל איני מוצאת כי הוא מסייע לנתבע. גם הקטע מהתמליל, שהנתבע מפנה אליו במפורש בתצהירו- עמ' 3 שורות 11-14 לתמליל - מחזק את העובדה שהנתבעת, לה ערב הנתבע, נכנסה לפעילות מול התובעת לאחר שנולימיט לא יכלה עוד לעמוד במחויבויותיה ואיני מוצאת בתמליל הוכחה כי הנתבע הודיע על הפסקת האספקה באוגוסט כטענתו.
35.
עוד איני מקבלת את טענת הנתבע כי בשיחה זו הוא ביטל את ערבותו לנולימיט, אלא ההפך. הוא טוען בתמליל כי הוא אינו זוכר כלל שחתם ערבות כזו (עמ' 6 שורות 1-6 לתמליל). אמירה כזו אינה מהווה ביטול ערבות. גם את ביטול הערבות לנתבעת איני מוצאת וממילא על פי ההסכם ביטול הערבות צריך להיות בכתב כפי שקבוע גם בסעיף 15 לחוק הערבות.
36.
הנתבע טוען כי התובעת לא הוכיחה את רשימת ההזמנות שבהן היא מחייבת את הנתבעים. לעניין זה הגישה התובעת את כרטיס הנהלת החשבונות (חו"ז) של הנתבעים המתנהל אצל התובעת (ת/8). על פי סעיף 22 להסכם, ספרי החשבונות של התובעת "יהיו מקובלים ומחייבים את המזמין

והעתק ספרי החברה או כרטיס הנהלת חשבונות של המזמין בחברה יהיו ראיה מוחלטת ומכרעת בכל התדיינות בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971 - בדבר רשומה מוסדית." לא מצאתי כי הטענות הכלליות של הנתבעים יש בהן כדי לפגוע בחזקה העומדת לתובעת לעניין היות ספרי החשבונות שלה ראייה לאמיתות תכנם.
37.
אציין עוד כי במהלך דיון ההוכחות הובא לדיון הסדרן, מר רפי קורצ'ק, אשר ערך את ת/8 והיה נוכח בבית המשפט בעת ההוכחות, אך הנתבעים ויתרו על חקירתו חרף נכונותו להעיד, לפיכך האמור בת/8 לא נסתר והתובעת הוכיחה את סכום התביעה.
38.
טענה נוספת של הנתבעים הייתה כי מר אלי יניב שילם את החוב אולם טענה זו לא הוכחה בשום דרך שהיא ומר יניב לא הובא להעיד על כך. יתר על כן, דווקא התובעת הוכיחה כי הסכומים המיוחסים לאלי יניב לא קשורים לנתבעים אלא לקבלן אחר, מר עומר מוחמד סאלח לשם כך הציגה התובעת כרטיס מצב החשבון של אותו קבלן אצל התובעת (ת/12).
סוף דבר
39.
התביעה מתקבלת.
40.
הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 87,023 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
41.
בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 55491-02/12 פרמיקס - רדימקס תעשיות בטון נ' עיטא ניהול והשקעות בע"מ, יעקב אפרים קוריטן, דוד ברקאי (פורסם ב-ֽ 08/01/2015)