פסקי דין על ידידיה יהודה | פסקי דין על ת"ז 9242512 ואח' | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1319/99 א     31/01/2005




א 1319/99 ידידיה יהודה, ת"ז 9242512 ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 001319/99


בפני
כבוד השופטת:
ש' וסרקרוג

תאריך:
31/01/2005


בעניין:
1. ידידיה יהודה
, ת"ז 9242512
2. ידידיה טובה, ת"ז 809301




התובעים

- נ ג ד -


1. איילון חברה לביטוח בע"מ
2. ליאון רימון
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ
4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




הנתבעים
בשם התובעים: עו"ד אלי הכהן

בשם הנתבעים: עו"ד גב' נעמי לביא


פסק דין


1. התובע, יליד 11/4/1934, נפגע ביום 1/6/1999 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק).
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת שיעור הנזק בלבד.

לאחר הגשת הסיכומים הפנתה באת כוח הנתבעים לע"א 2445/03 (נתן עזרה שמעון ואח'
נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'
, ניתן ביום 22/9/04). מאחר שמדובר באסמכתא משפטית, נתקבל עותק פסק הדין לתיק.

2. מעיון בפרוטוקול בית המשפט ומאחר שחלק ממנו הוא פרוטוקול מוקלט, לא היה רצף מספרי בעמודי הפרוטוקול ויש לתקנם. לפיכך אני מורה על תיקון עמודי פרוטוקול, לפי הפירוט הבא:
עמ' מודפס 118 מיום 23/6/03 - עמ' 119;
עמ' 119 ועמ' 120 מיום 10/7/03 - עמ' 119א' ועמ' 120א';
עמ' הפרוטוקול המוקלט מיום 10/7/03, עמ' 120-145 - יישארו בעינם;
עמ' 121 ועמ' 122 מיום 10/7/03 - עמ' 146 ועמ' 147;
עמ' 123 ועמ' 124 מיום 8/10/03 - עמ' 148 ועמ' 149;
עמ' 125 עד 127 מיום 20/1/04 - עמ' 150 עד 152;

3. בעקבות התאונה, אושפז התובע ביחידת טיפול נמרץ בבית חולים רמב"ם בחיפה, כשהוא סובל מפגיעות ראש ומשברים בצוואר. לאחר מכן הועבר למחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. התובע היה מאושפז מיום 1/6/99 ועד 17/6/99. לאחר מכן הועבר לשיקום בבית חולים לוינשטיין, בעת העברתו היה עדיין מחוסר הכרה. שהה ביחידה לחולים מחוסרי הכרה במשך חודש וחצי, והמשיך בשיקום עד ששוחרר ביום 20/6/00.
התובע נשוי ואב לארבעה ילדים בגירים.

הנכות הרפואית ומצבו התפקודי של התובע:
4. בהסכמת הצדדים, מונה ד"ר אייזן כמומחה בתחום השיקומי. המומחה בדק את התובע בביתו בשלושה מועדים. שני המועדים הראשונים הם: 23/7/01 ו-30/7/01. לאחר בדיקות אלה נתן המומחה חוות הדעת הנושאת תאריך 2/8/01 (ת/1). בדיקה נוספת נעשתה כשנה לאחר מכן ב-19/8/02. חוות הדעת הנוספת נושאת תאריך 30/8/02 (ת/2).

בחוות הדעת הנוספת מצא המומחה שיפור לעומת הבדיקה הקודמת במצב המנטאלי-קוגניטיבי, אשר קיבל ביטוי גם ביכולת הקשב, הריכוז התפקודי, השפה והיכולת המתמטית. כמו כן חל שיפור מסוים במצב התפקודי, ואולם לא בצורה משמעותית.

5. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 100%. התובע, כאמור, אובחן כסובל מחבלת ראש וכמו כן אובחנו שברים בחוליות הצוואר c3 ו-c5 ובעצם כף יד שמאל.
בהתייחס למצב התפקודי, קבע המומחה בחוות הדעת הראשונה, שהתובע מסוגל לעמוד בתמיכת שני אנשים בקושי רב, נוטה מאוד ליפול ללא תמיכה. מסוגל ללכת בקשיים ניכרים בעזרת הליכון גלגלים ובתמיכת אדם צעדים בודדים בגרירת רגליים. נייד רק בכסא גלגלים עם תמיכת ראש ועזרת אדם. אינו מסוגל לבצע מעברים ללא עזרה ואינו שולט על הסוגרים. זקוק למטפל לכל תפקודי היום יום (הלבשה, רחיצה, אכילה ושימוש בשירותים).

בנוגע למצבו הרפואי והשפעתו על נכותו התפקודית הוסיף המומחה וקבע, כי התובע סובל משיתוק חלקי, הפרעות תחושה בפלג גופו השמאלי, מהפרעות מנטאליות וקוגניטיביות משמעותיות, מה שגם הגביל את תהליך השיקום. הפגיעה מתבטאת בהפרעות קשות בקשב, בריכוז ובזיכרון. כמו כן הפרעה ביכולת תכנון פעולות מוטוריות והפרעת דיבור. התובע סובל גם מהפרעה ביכולת הבקרה של התגובות האמוציונאליות.

בנוסף, נמצא כי התובע סובל מרגישות ומנוקשות בתנועות הצוואר, במגבלות תנועתיות של מפרקי הגפיים התחתונות, דבר הקשור לשינויים במפרקים עקב חוסר ניידות יחסי. עוד קבע המומחה כי מדובר בנכות צמיתה.

כאמור, חל שיפור מסוים, על פי ממצאי הבדיקה השנייה. ככל שיהיה בשיפור כדי להשפיע על קביעת הפיצוי בראשי הנזק השונים, תהא התייחסות נפרדת לנושא.

כאב וסבל:
6. בהתחשב בתאריך לידתו של התובע (23/4/1934), מועד התאונה (1/6/99), דרגת נכותו
(100%) וימי האשפוז, עומד הפיצוי הממוני, כולל ריבית, נכון למועד מתן פסק הדין, על סכום של 179,556 ₪.

השתכרות:
7. אין חולק כי בשנת 1991 יצא התובע לגמלאות לאחר שעבד כנהג באגד, כך שבעת התאונה היה למעשה גמלאי של אגד, התגורר עם אשתו בדירה בבעלותם בפתח תקווה. לטענתו, התכוון בפרישתו לעבוד כמנהל עבודה בבניין.
קודם לתאונה עסק, לדבריו, בפעילות ספורטיבית, בשיפוץ ביתו וכן למד בקורס מנהלי עבודה בבניין מטעם משרד העבודה. המדובר בקורס ממושך בן 558 שעות לימוד, לאורך שנתיים ימים. התובע למד בקורס בהיותו בן 62 והתכוון לעבוד שנים רבות בתחום זה.
התובע סיים את הקורס, עמד בהצלחה בבחינת הגמר של משרד העבודה וקיבל תעודת מנהל עבודה בבניין ב- 1996. לטענתו, עבד במספר חברות בנייה כמנהל עבודה וערב התאונה, לאחר שניהל מו"מ עם קיבוץ החורשים, הוצא לו מכתב הנושא תאריך 13/5/99 על העסקה עתידית לעבודה כרכז בנייה בקיבוץ חורשים. התובע התקבל לעבודה החל מיום 15/6/99 בשכר ברוטו של 7,000 ₪ ובנוסף 40 ₪ דמי נסיעה על פי ימי עבודה בפועל. בעקבות התאונה, שארעה כאמור ב- 1/6/99, לא יכול היה התובע להשתלב באותה עבודה.
בנסיבות אלה, לטענתו, כאשר התקבל לעבוד בגיל 65, על בית המשפט להניח, שאלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד לפחות עוד עשר (10) שנים, כאשר גיל הפרישה המקובל הוא 68.

על בסיס צפי ההשתכרות מקיבוץ החורשים, כרכז בנייה, מעמיד התובע את הפסד ההשתכרות לעבר, על סכום של 339,000 ₪, לפי בסיס שכר של 7,000 ₪ לחודש ברוטו שהם כ-6,000 ₪ נטו, בתוספת דמי נסיעה 600 ₪ לחודש, כאשר לסכום זה יש להוסיף ריבית לאמצע התקופה.

8. לעמדת הנתבעים, היה התובע בעת התאונה גמלאי של אגד, לא עבד ועסק בלימודי תורה ותלמוד, פעולות צדקה וכיוצא באלה. התובע פרש לפנסיה מאגד עוד בשנת 1991, כאמור, בהיותו בן 57. התאונה ארעה לתובע בעת שהיה בן 65. הקורס במשרד העבודה הסתיים ביום 17/7/96, כשלוש שנים לפני התאונה. לעמדת הנתבעים, אילו עבד התובע באותה תקופה, סביר להניח כי היה בידו תלוש שכר או מסמך אחר שיעיד על מקום עבודה ולו אחד, ולו במשרה חלקית ואפילו בעבודה לסירוגין.

בנסיבות אלה, ובמיוחד בהתחשב בשוק העבודה ובגילו של התובע, במיוחד כאשר התחום שבחר בו התובע מחייב מאמץ פיזי, הסבירות נותנת, שאכן התובע לא עבד, לפחות לא ברציפות. זאת ועוד, על פי סדר היום שתואר על ידי בת זוגו, שעות הבוקר יועדו עד לצהריים ללימודי דת, אם בדרך של הדרכה יזומה של התובע ואם בדרך של השתתפות בשיעורים שנוהלו על ידי אחר, לא היה זמן פנוי בידי התובע לעבוד בכלל, ובהיקף הנטען, בפרט.

הנתבעים מדגישים עוד שבמסגרת תחשיב הנזק - תחשיב שהוגש לצורך בחינת הסדר פשרה - לא העלה התובע כל דרישה לגבי פיצוי בראש נזק זה.

9. על-פי הראיות שהוצגו, נראה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי מסוים בראש נזק זה, אך לא בהיקף הנתבע. כאמור, אין חולק, כי מאז 1991 היה התובע גמלאי של אגד. בני הזוג עברו להתגורר במרכז הארץ, רכשו דירה בפתח-תקוה, התובע השתלב בבית הכנסת, ושהה שם בחלקים ניכרים של היום.
בסמוך לאחר רכישת הדירה, שנרכשה לאחר 1993, עסק התובע בשיפוץ הדירה שרכש. אין לשלול אפשרות לקשר סיבתי אפשרי בין שיפוץ דירתו של התובע, לבין בחירתו בקורס. אין גם לשלול את טענת הנתבעים, כי השתתפות בקורס של משרד העבודה הניתן חינם, יכולה להקנות זכאות לקבלת דמי אבטלה.

מבחינת בחינת ראיות רלוונטיות לגבי מקומות עבודה, הרי שלמרות שהתובע טען כי עבד במספר חברות וביניהם בחב' "האחים שרבט", לא הציג התובע תלושי שכר לגבי מקומות עבודתו. הנתבעים הציגו טופס 106 לשנת המס 1995 וממנו עולה כי התובע עבד אצל "האחים שרבט" חודש אחד בלבד וקיבל סכום של 560 ₪ (נ/2).

יחד עם זאת, אין להתעלם מהמסמך שהוא נספח ד' לתצהיר התובע (ת/4) ממנו עולה כי רכז המשק של קיבוץ החורשים ניהל מו"מ עם התובע, ועל פי סיכום שיחה מיום 13/5/99 הגיעו להסכמה, לפיה ירכז התובע את הבנייה ויחליף את רכזת הבניין, הגברת מאיה גז, אשר סיימה את תפקידה ביום 30/6/99. התובע היה אמור, על פי אותו מסמך, לעבוד בחפיפה עם מרכזת הבניין החל מיום 15/6/99. התפקיד כלל חמישה ימי עבודה, לרבות שעות נוספות, ונקבעה תקופת ניסיון בעבודה למשך שלושה חודשים. הסכם העבודה היה אמור להיחתם בין הצדדים לאחר תקופת הניסיון. המשכורת הבסיסית הועמדה על סך 5,500 ₪ ובנוסף 1,500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות, ברוטו.

הנתבעים הדגישו כי מזכיר משק קיבוץ החורשים לא הוזמן לעדות מטעם התובע, ואולם, הזכות להזמינו לעדות עמדה גם לנתבעים.

עוד יש לציין, כי אין בראיות, כפי שהוצגו, כדי לבסס אובדן כושר השתכרות לעתיד, באופן המאפשר חישוב מדויק, בכלל, ולפרק הזמן לו טען התובע, בפרט. כפי שהובהר, מעבר קורס במשרד העבודה אחרי פרישה, אינו מעיד לכשעצמו, על כוונה לעבוד, גם אם מדובר בקורס אשר נמשך זמן רב.
בוודאי שאין גם מקום לפסוק כל פיצוי בגין פיצויי פיטורין, כאשר לא הוכח מה אורך זמן עבודתו, ורצף בעבודה. יש לחזור ולהדגיש, כי מה שהוצג הוא מסמך המזמין את התובע לעבוד בתקופת ניסיון של שלושה חודשים בלבד.

בנסיבות אלה, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות ו/או אובדן כושר השתכרות לעתיד, ואולם, אין לעשות כן על דרך של חישוב קונבנציונאלי. לא ניתן לקבוע אורך תקופת עבודה מעבר לשלושה חודשי ניסיון, וגם לא רצף בעבודה זו.

בנסיבות אלה, ותוך מתן משקל לכלל הטענות שהועלו, יועמד הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה ליום מתן פסק הדין על סכום כולל של 150,000 ₪.

קיצור תוחלת חיים:
10. בחוות דעתו של המומחה השיקומי, ציין המומחה כי תוחלת החיים הממוצעת של גברים יהודים בישראל בגיל 65 היא 16.3 שנים, ובגיל 67 כ- 16 שנים.
על פי חוות הדעת קבוצת נפגעי הטראומה המוחית היא קבוצה הטרוגנית מאוד של נפגעים ומורכבת ממגוון גדול של פגיעות. תוחלת החיים שלהם תלויה בעיקר בשני גורמים עיקריים - רמת התפקוד הפיזיקאלי ובעיקר למידת הניידות – המומחה בחן את הנושא תוך התייחסות לשני הפרמטרים הנזכרים לעיל והגיע למסקנה שתוחלת החיים של התובע, בגיל 67, היא 9.8 שנים.
על פי חוות הדעת המשלימה מיום 30/8/02, בהיות התתובע בגיל 68 הועמדה תוחלת החיים לכדי 9.2 שנים.

הנתבעים הסכימו, למעשה, לערוך חישוב לגבי הפיצוי לעתיד, כמוצע בסיכומי התובע, כלומר, לפי תוחלת חיים ממוצעת של 8.45 שנים, ומקדם ההיוון הוא 89.16 (ולא 90 כפי שציין התובע).
לפיכך, ככל שיידרש חישוב של פיצוי לעתיד, ייעשה הוא על בסיס המקדם הנ"ל (89.16).



עזרת הזולת:
11. בחוות הדעת הראשונה מיום 2/8/01, קבע המומחה, כי התובע זקוק למטפל בכל פעולות היום יום ואינו יכול להישאר בגפו במשך היממה. בחוות הדעת השנייה, ציין המומחה כי חל שיפור במצבו של התובע הן התפקודי והן מנטאלי-קוגניטיבי, ואולם נכותו הרפואית
(100%) נותרה בעינה, והתובע נותר בהגדרתו לעניין תפקודו, כסיעודי.

12. המחלוקת בעיקרה נוגעת לשאלה אם העזרה תעשה באמצעות עובד זר או על-ידי עובד ישראלי. התובע מדגיש כי הוא אינו יכול להישאר לבד בבית, הוא נזקק למטפל במשך כל שעות היממה. בהיותו יהודי דתי נדרש הוא למטפל ישראלי שומר מסורת. התובע מפנה עוד לחוות הדעת של רב עיריית רעננה (נספח ה' לת/4), ומדגיש כי קיימת בעיה הלכתית בהעסקת מסייע נוכרי. כמו כן מסרב התובע להתגורר עם מטפל זר.

כדי לבסס את עלות העזרה לזולת, טוען התובע, כי התשלום התכוף ששולם לו לא היה בו די כדי לכסות את צרכיו לעבר. בשל העלות היקרה יחסית של מטפל ישראלי, ועקב חסרון הכיס הנובע מגובה התשלום התכוף, בחלק ניכר מן הזמן נעשה הטיפול ע"י בני המשפחה (אשתו ובתו של התובע). עבור כל שעת טיפול משלם 25 ₪.
הכנסת התובע היום עומדת על 24,500 ₪, כשזו כוללת סך של 16,000 ₪ תשלום תכוף, לאחר ניכוי שכר טרחת עו"ד ומע"מ, ועוד סכום של 8,500 ₪ גמלת פרישה חודשית מאגד.
בהתחשב בהוצאות הנוספות שנגרמו לו לטענתו עקב פגיעתו, כגון: דמי שכירות, ארנונה וכדומה, נותר בידו חסר העומד על 10,000 ₪ ממוצע לחודש, כדי לעמוד בהוצאות מטפל לעבר.
מעבר לכך, יהיה התובע, לטענתו, צפוי לתשלומים נוספים, כגון שעות נוספות, תנאים סוציאליים, פיצוי פיטורין וכדומה. עד היום הוציא כ- 500,000 ₪, ויש להורות על החזרת סכום זה.

התובע טוען עוד, שמאחר שהעזרה המרבית ניתנת לו על-ידי המשפחה, והיקפה ומהותה של העזרה הם מעבר למקובל, לכן, לעמדתו, יש להוסיף ולפצות גם את כלל בני המשפחה, לרבות ילדי התובע בגין העזרה שהם נותנים לו, לאור מגבלותיו כתוצאה מן התאונה.

13. לעמדת הנתבעת, ועל פי חוות הדעת של ד"ר אייזן, יש להבחין בין הצורך בטיפול בתובע לבין השגחה עליו. למעשה התובע נזקק למטפל ולעזרה כ- 40% משעות היממה. המטפל צריך לתת עזרה סיעודית ולא לשמש כפונקציה חברתית, ואין זה מתפקידו של המטפל להרגיע את התובע עקב הפרעה התנהגותית. לכן, לעמדת הנתבעים, אין גם צורך באיש מקצועיים או בעל כישורים מיוחדים.
הנתבעים מפנים לע"א 3613/99 (אקסלרוד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450, להלן: פס"ד אקסלרוד), לצורך השוואה, ומבקשים ללמוד, על דרך ההיקש, כי היקף המשרה והעלות הנתבעים על ידי התובע בתיק זה, נטענים על דרך ההגזמה.
עוד מדגישים הנתבעים, כי טענת התובע להיותו חשוף לתביעות בגין שעות עבודה נוספות, אם יעסיק עובד זר, אינה במקומה. לעניין זה מפנים הנתבעים להחלטה שנתקבלה, לפיה, ככלל, לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת עובד זר (ע"א 1113/02 טודוראנג'אן נ' מעיין, טרם פורסם, צורף כנספח א' לסיכומי הנתבעים).

הנתבעים מבקשים לבסס את הפיצוי בגין סיעוד לעבר לפי 6,660 ₪ לחודש x 47 חודשים ובסה"כ - 313,020 ₪ ולעתיד לפי מקדם היוון 89.16 - 593,805 ₪, תוך התחשבות בקיצור תוחלת החיים.

לעניין הפיצוי לבני המשפחה, בנסיבות העניין ובתקופת אשפוזו של התובע למשך כשנה, מסכימים הנתבעים לפצות את בני המשפחה בסך של 1,500 ₪ לחודש, לאורך כל השנה, ובסה"כ 18,000 ₪. כמו כן, הסכימו הנתבעים לאשר פיצוי נוסף לשנה נוספת לאחר שהתובע שוחרר מאשפוז וזאת כפיצוי למיטיבים, בסכום גלובלי של 10,000 ₪. כך שכל הפיצוי לאותה תקופה למיטיבים, צריך לעמדתם, לעמוד על סכום כולל של 28,000 ₪. הנתבעים סבורים שאין מקום לפצות מעבר לסכומים אלה.

כמו כן הסכימו הנתבעים, כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות ניקיון הבית, אך בהיקף התואם את פגיעותיו.

14. בעקרון, יש לקבל את עמדת התובע, כי יש לאפשר העסקת מטפל ישראלי מסורתי, אשר יכול גם להתלוות לתובע בעת הליכתו לבית הכנסת וחזרה. כמו כן, יש להתחשב ברגשותיו של התובע ובאמונתו לעניין זה, ואולם אין בכך בלבד כדי להעלות את העלות החודשית עד כדי הסכומים הנתבעים על ידי התובע. אין לקבל את טענת התובע כי המטפל צריך להיות בעל כישורים מקצועיים כמטפל ובעל רקע פרה רפואי. הצרכים של התובע יכולים להיעשות על ידי מטפל, תפקיד שאינו מחייב כישורים מקצועיים ייחודים, וכאשר בכל מקרה אין בכישורים הנדרשים, כדי להשפיע מהותית על העלות החודשית.

לעניין משך הזמן בו צריך המטפל להיות יחד עם התובע, יש לקחת בחשבון שהמטפל צריך לתת בעיקר עזרה סיעודית, וזו אינה צריכה להינתן בעת שהתובע מקבל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, וכן בעת שהייתו בבית הכנסת. אין גם להתעלם מקביעתו של ד"ר אייזן, אשר העריך את העזרה האקטיבית שצריכה להינתן לתובע בין 35% ל- 45%. כלומר, לכ-עשר שעות ביום.

המטפל הסיעודי יתגורר בביתו של התובע ויסייע לו בכל אותן פעולות שהוא מתקשה ומוגבל בהן. לצורך כך יידרש חדר עם שירותים עבור המטפל הצמוד ונושא זה ידון בנפרד תחת הכותרת "דיור". גם על פי עדותו של ד"ר אייזן (עמ' 31 ש' 15) יוכל מטפל צמוד כזה לעמוד על צרכי התובע, ככל שהוא נדרש לעזרה בהלבשה, אכילה, רחצה, שירותים וניידות בכסא הגלגלים. כמו כן יוכל אותו מטפל להתלוות אליו ביציאתו מן הבית לבית הכנסת ולמקומות אחרים.
על בסיס עקרונות אלה יש לקבוע את הפיצוי לעבר ולעתיד, הן בנוגע לעזרת הזולת והן בנוגע לעזרה בעבודות הבית.

14.1 עזרת צד ג' לעבר:
התובע שוחרר מאשפוז ביום 20/6/00. בתקופה בה היה מאושפז התובע בבתי חולים, אין מקום לפסוק עזרת צד ג' למטפלים אחרים נוספים - מעבר לעלויות שהוצאו בפועל בעת השהייה בבית מלון (בכך אדון בהמשך). כמו כן, אדון בנפרד בשאלת פסיקת פיצוי לקרובי משפחה, לגבי תקופה זו. בנסיבות אלה יש מקום לקבוע עלות מטפל/ים לעבר בסכום חודשי של 10,000 ₪. מיום שחרורו מאשפוז ועד היום, לתקופה של 55 חודשים.

לפיכך יועמד הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר על סכום של 550,000 ₪.



14.2 עזרה צד ג' לעתיד:
על בסיס העקרונות שפורטו לעיל, ומאחר שחל שיפור מסוים הן במצב התפקודי של התובע והן במצב המנטאלי-קוגניטיבי, תועמד העלות של מטפל לעתיד על סכום של 9,000 ₪.
לפיכך הפיצוי בראש נזק זה יועמד על 802,440 ₪.

הוצאות בתקופת האישפוז ועזרת מיטיבים - בני המשפחה:
15. כאמור, שוחרר התובע מאשפוז ביום 20/6/00.
בקשר לתקופת אשפוזו של התובע בבית החולים, טוען התובע כי בשל העובדה שהיה מאושפז בבית חולים רמב"ם ובני המשפחה התגוררו רחוק מבית החולים, נאלצה משפחת התובע להתגורר בדירה בסמוך לבית החולים בעלות של 800 ₪ לתקופה בת 17 ימים.
משהועבר מבית חולים רמב"ם לבית חולים לוינשטיין ברעננה, נעשתה ההעברה באמצעות אמבולנס. עלות ההסעה עמדה על 2,100 ₪.

התובע אושפז בבית חולים לוינשטיין ברעננה מיום 17/6/99 ועד 20/6/00. במהלך תקופה זו הועבר לבית חולים איכילוב לביצוע ניתוח הכנסת "שנט". הניתוח בוצע בסמוך לראש השנה ובשל העובדה שבני המשפחה שומרים שבת, נאלצו ללון במלון "דבורה" שנמצא במרחק הליכה מבית החולים. עלות זו הגיעה ל- 1,300 ₪ נכון ליום 12/9/99.

בנוסף, טוען התובע, שמאחר שמשפחתו היא דתית הרי שכל משך תקופת אשפוזו בבית החולים, בסופי שבוע נאלצו בנותיו ואשתו להתגורר במלונית בית החולים לוינשטיין. עלות השהייה שם הגיעה ל- 12,594 ₪.

לקראת שחרורו של התובע מבית החולים, ועל מנת להקל את הקליטה, הוצא התובע לחופשות סוף שבוע מבית החולים, ומאחר שלא ניתן היה להוציאו הביתה - בין היתר בשל היות המעלית בבניין המגורים צרה מלהכיל כסא גלגלים - שהתה המשפחה במלון קראון פלאזה בתל-אביב.

התובע העמיד את הפיצוי בגין סיעוד בסופי שבוע, עלות שהייה בבית המלון ועלות הסעות על סכום המגיע לכ- 80,000 ₪.
התובע מודה למעשה, כי על פני הדברים, יכול שיראה כי ההוצאות שהוציא מאז ועד היום היו גבוהות, וכי יתכן שאילו היו נותנים לאדם מקצועי, שאינו נתון בלחץ ובסערת רגשות, היה מצליח לחסוך יותר ולהחליט נכון יותר. ואולם לא זה צריך להיות קנה המידה לעניין החזר ההוצאות לעבר.

גם בית המשפט, לעמדת התובע, היה ער לצרכים אלה. הראייה שכבר במסגרת דיון בבקשה לתשלום תכוף בהחלטה שניתנה בבש"א 7537/00 (כבוד השופטת ב' בר-זיו, החלטה מיום 27/8/00) קבע בית המשפט כי יש להעמיד את התשלום התכוף ע"ס של 20,370 ₪ לחודש וזאת עד לתום ההליך המשפטי, כאשר הסכום מוצמד למדד. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 6801/00 ורע"א 6814/00) שנתקבלה, ונקבע שם, כי יש להפחית את הסכום החודשי ולהעמידו על 15,000 ₪, ואולם זאת, בין היתר, מן הטעם שהתובע נהנה מגמלה חודשית של 8,500 ₪. עוד הדגיש התובע כי בנוסף לסכום האמור חויבה נתבעת מס' 1 לשאת בהוצאות הרפואיות והפרה-רפואיות ישירות לגורמים המטפלים.

התובע הדגיש עוד, כי ההוצאות לעבר הוצאו בפועל, וכי אין להתעלם מחשיבות הוצאתם, שהרי אלמלא נרתמו בני המשפחה לסייע לתובע, היה מצבו חמור פי כמה.

בנוסף לעלויות האמורות, תובעים בני המשפחה, כמיטיבים, פיצוי, וכן הוצאות נסיעה שביצעו ברכבם בכל התקופה.
המיטיבים טוענים לסכום גלובלי של 121,000 ₪ לתקופה של קרוב ל- 5 שנים, כסכום בגין הוצאות נסיעה וכלכלה. בנוסף, תבעו עזרה שהוענקה לתובע על ידי בני המשפחה בזמן אשפוזו של התובע בבית החולים, עזרה שהוערכה בסכום גלובלי של 100,000 ₪.

16. הנתבעים מדגישים כי הוצאות התובע והמיטיבים לעבר עומדות על 80,000 ₪, בגין עלויות שהות במלונות בסופי שבוע, שבהם קיבל התובע חופשות לצאת מבית החולים, תקופה של כחודשיים ימים, כאשר באותן התקופות התארחו בני המשפחה עם התובע במלונות שונים ואף גייסו עובדים סיעודיים.

הנתבעים מדגישים כי חלק מהאישורים שהוצגו הם תעודות חיוב ולא קבלות, כך למשל לגבי עלות שהייה במלונית בית לוינשטיין.
לעניין השהייה בבתי מלון בסופי שבוע, עומדים הנתבעים על העלות הסיעודית הגבוהה
- 1,000 ₪, ששילמו התובעים ל-24 שעות, לטענתם היה מקום להעסיק עובד בעלות נמוכה יותר. לעניין ההסעות לסופי שבוע הוצגה קבלה של 3,500 ₪ בלבד, וזאת בנוסף לכך שלא היה הכרח לבצע את ההסעה באמבולנס.
לעניין השהייה בבית מלון, טוענים הנתבעים כי לא היה מקום להתאכסן דווקא בבית מלון של חמישה (5) כוכבים ולשכור שני חדרים.

הנתבעים כאמור מתנגדים לפסיקת פיצוי, ככל שהדבר נוגע לעניין עזרת בני המשפחה בעתיד, ובהתייחס לתקופת העבר סבורים הנתבעים, כאמור, שיש לפסוק הוצאות מסוימות ופיצוי כולל שאינו עולה על 28,000 ₪.

17. לעניין ההוצאות לעבר, במרב ההוצאות יש להכיר.
17.1 יש להכיר בסכום של 800 ₪, עבור שכירת הדירה בסמוך לבית חולים רמב"ם למשך 17 ימים. שכירות זו היא סבירה בהשוואה לאפשרויות אחרות של התאכסנות. כמו כן יש להכיר בסכום עבור הסעה באמבולנס מבית חולים רמב"ם לבית חולים לוינשטיין, סכום של 2,100 ₪ וכמו כן יש להכיר בסכום של 1,300 ₪ בגין שהיית אשת התובע ובנותיו במלון דבורה.

בנוסף, הציגו התובעים מסמכים המאשרים עלות שהייה במלונית בבית לוינשטיין בסופי שבוע בסכום של 11,066 ₪. נכון שהתובעים צרפו תעודות חיוב בלבד, ואולם יש להכיר גם בסכומים אלה. לעניין השערוך, יש לחשבו על פי הפרשי הצמדה בלבד, לא מן הטעמים המפורטים בטיעוני הנתבעים אלא מאחר שגם תגמולי המל"ל ינוכו על בסיס אותו שערוך.
סך הכל סכום של 15,266 ₪.
סכום זה, משוערך על בסיס הפרשי הצמדה מיום 1/7/99, מגיע ל- 16,683 ₪.

17.2 לעניין השהייה בבתי מלון בסופי שבוע שהחלה מפברואר 2000 ואילך, יש לפסוק לתובעים את הסכום הנתבע על ידם, הגם שרק לגבי חלק מן הסכום (25,340 ₪), הוצגו קבלות. ואילו לגבי יתרת החיוב (17,623 ₪) הוצגו תעודות חיוב בלבד. ואולם, יש לקבל את עמדת הנתבעים, כי מהסכום הנתבע יש לנכות שליש בגין הוצאות נחסכות של התובעים על שהייה בביתם.
לפיכך יועמד הפיצוי על סך 28,356 ₪ (במעוגל),
יתכן שהיה מקום להפחית את הפיצוי ולהעמידו על בסיס שכירת חדר אחד בלבד בבית המלון, כפי שטענו הנתבעים, וכן להפחית את עלות השהייה, ואולם קביעה כזו יכול שתהא אילו הוכיחו הנתבעים שאכן די היה בחדר אחד כדי למלא אחר צרכיו של התובע. הוא הדין לגבי שכירת חדר במלון אחר. בנסיבות העניין יש לאשר, כאמור, את ההוצאות האמורות, הגם שהן נראות גבוהות מן הסביר.


לעניין הסעות לסופי שבוע, יש לאשר רק סכום של 3,500 ₪, לגביו הוצגה חשבונית. בכל מקרה לא היה מקום לבצע את ההסעות באמבולנס. באותו שלב, על פי מצבו של התובע ניתן היה לעשות שימוש בשירות הסעת נכים.

לעניין הסיעוד, שילמו התובעים סכום של 1,000 ₪ ל- 24 שעות, בכל פעם שהוצא התובע מבית החולים. לעניין חישוב עלות זו, לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של מר האס, במיוחד כאשר לא ברור כמה זמן מראש הודע לבני המשפחה על הצורך להוציא את התובע מבית החולים ולהתארגן לקראת שכירת העזרה הסיעודית.
אשר על כן, יש לאשר סכום נוסף של 18,100 ₪.
סך כל הסכומים לעבר בראש פרק זה עומדים על 49,956 ₪ (18,100 + 3,500 + 28,356),
ובשערוך (הפרשי הצמדה מחודש אפריל 2000) מגיע ל- 54,025 ₪.

סך כל הפיצוי בגין הוצאות לעבר עומד, נכון למועד מתן פסק הדין, על סכום של
54,025 ₪.

18. בתקופה בה היה מאושפז התובע בבתי חולים, אין מקום לפסוק עזרת צד ג' למטפלים אחרים נוספים. העזרה שניתנה על-ידי המשפחה כעזרה סיעודית הייתה מועטת יחסית, וזאת מבלי לפגוע במאמצי המשפחה. ככל ששהה התובע מחוץ לבית החולים נשכר לו כוח סיעודי והעלות בגין כך הוחזרה לו. לכן, למרות שיש מקום לפסוק פיצוי לבני המשפחה כמיטיבים, הפיצוי שיינתן צריך שיהיה בשיעור סביר בהתחשב בעזרה שניתנה לתובע לא רק במסגרת בית החולים אלא גם בסופי שבוע או בתקופות שבהן הותר לו, לקראת סוף אשפוזו, לצאת מבית החולים. יש להזכיר שהמשפחה שכרה כוח סיעודי שנלווה לתובע בעת שהייתו באותה תקופה מחוץ לבית החולים.

יש לאשר פיצוי מסוים לבני המשפחה על ביקורים תכופים ושהייה ממושכת עם התובע בבית החולים. כמו כן יש להוסיף פיצוי לבני המשפחה, על בסיס הפירוט האמור גם לתקופה נוספת של שנה, כאשר במקביל, באותה תקופה, ניתן כבר פיצוי מלא של עזרת הזולת.
בנסיבות אלה יועמד הפיצוי לתקופת האשפוז הראשונה על סכום של 2,500 ₪ לחודש לתקופה של שנה, ובסה"כ 30,000 ₪.
לתקופת שנה נוספת, יועמד הסכום הכולל על 15,000 ₪.
ובסה"כ נכון למועד מתן פסק הדין, סכום של 45,000 ₪,.

אין לפסוק סכומים נוספים לבני המשפחה כמיטיבים.

סך כל הפיצוי בגין הוצאות בתקופת אשפוז ועזרת המשפחה כמיטיבים, עומד על 115,708 ₪.

עזרה במשק הבית:
19. התובע עותר גם לקביעת פיצוי בגין הוצאות ניקיון ועזרה בבית.
התובע טען כי ערב התאונה ניהלה אשתו משק בית ולא העסיקה כל עזרה בשכר, כאשר התובע סייע לה בעבודותיה. כמו כן, טען התובע כי יש להוסיף ולפסוק עבור הוצאות ניקיון ועזרה בבית, והוא מבקש לערוך חישוב על פי עלות שבועית מינימלית של 120 ₪, שהיא כ- 516 ₪ לחודש.

ד"ר אייזן קבע כי מעבר לסיעוד זקוק התובע לתוספת עזרה במשק הבית של שעתיים במשך השבוע. טענת הנתבעים כי אם התובע ישכור מטפל זר, יבצע הלה גם עבודות אלה, אינה יכולה לעמוד בעינה לאור מסקנתי.
לפיכך, יש להוסיף על סכום הפיצוי בגין סיעוד, סכום נוסף לעבר ולעתיד של 30,000 ₪.

צרכים רפואיים:
20. על פי חוות דעתו של ד"ר אייזן, זקוק התובע למעקב וייעוץ של רופא שיקומי או גריאטרי אחת לחצי שנה וכמו כן, מעקב וייעוץ של רופא נוירוכירורג וטיפול תרופתי בהתאם להמלצות הרופאים.
בחוות הדעת המשלימה מיום 30/8/02, אישר המומחה כי התובע ימשיך להידרש לצרכים אלה, ללא שינוי.

הוצאות בגין קבלת טיפולים רפואיים מחוץ לסל הבריאות:
21. ד"ר אייזן המליץ בחוות דעתו הראשונה על טיפול שיקומי שכלל טיפולי פיזיותרפייה במגמה לשפר את המוגבלות בצוואר, שימור הכוח, שיפור שיווי המשקל ומניעת סיבוכים. בנוסף, המליץ המומחה על טיפול שיקומי קוגניטיבי עם מאפיינים מפצים ומשחזרים על ידי מרפאים בעיסוק, באופן אמבולטורי במסגרת בית חולים יום, לתקופה של שנה, ולחזור ולבדוק את צרכיו של התובע. לאחר חוות הדעת הראשונה ובעקבות שאלות שהופנו אל המומחה אישר ד"ר אייזן גם טיפולים הידרותרפיים. על פי חוות הדעת השנייה, המליץ המומחה להמשיך בטיפולים אלה.

לגבי טיפולים רפואיים לעבר, ככל שאלה נקבעו על ידי המומחה השיקומי שילמו הנתבעים ישירות לכל נותני הטיפולים, לפיכך אין לפסוק כל פיצוי בגין כך, ותביעת התובעים בנושא זה נדחית.

22. התובע ביקש לאשר לו את מלוא הטיפולים הנדרשים וכן לאשר לו סכומי עלות באופן שיוכל להמשיך ולהיות מטופל אצל אותו מטפל. מה עוד שאם טיפולי הפיזיותרפיה לא יבוצעו בביתו, ידרש גם לעלות נסיעה, דבר אשר ייקר את הטיפול.

לגבי המשך קבלת טיפולים אלטרנטיביים, פיזיותרפיה, הידרותרפייה, ריפוי בעיסוק ותרופות, ככל שאלה מצויים מחוץ לסל הבריאות, לעתיד, יש לקבל עקרונית את עמדת הנתבעים.
לפיכך, טיפולי פיזיותרפייה – יש לאשר סכום של 34,130 ₪; טיפולי הידרותרפייה – יש לאשר סכום של 13,906 ₪.
בנושא ריפוי בעיסוק - אישר ד"ר אייזן כי טיפול כזה הוא רלוונטי ככל שהוא ניתן בטווח זמן הסמוך שלאחר התאונה. אין עוד טעם להמשיך בטיפול מהסוג האמור בעתיד (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע בראש נזק זה.

לעניין התרופות, טען התובע שהנתבעים אינם חולקים על העובדה שהוא יזקק לטיפול תרופתי, כפי שקבע המומחה. בפועל התובע נדרש לשלם מכיסו 300 ₪ לחודש. התובע פנה, על פי הנחיית בית המשפט, לקופת החולים הכללית, כדי לקבל תגובתה, מדוע אינה מכסה את תרופת הריספרדל, ואולם פנייתו נותרה ללא מענה. התרופה מצויה בסל הבריאות. למרות האמור, התובע נדרש להשתתף בהוצאות רכישתה. גם אם מדובר בתרופה מאושרת, גם אז תגיע עלותה ל-221 ₪ לחודש.

אין חולק כי התובע נאלץ לרכוש את תרופת הריספרדל במחיר מלא. ד"ר אייזן אישר שהתרופה כלולה בסל הבריאות. התובע הציג תכתובת עם הקופה שלא נענתה וכן טען, כי נדרש לשלם מחיר מלא.
בנסיבות אלה, משהוכח שהתרופה היא בסל הבריאות, ומשמסירבה הקופה לאשר את התשלום היה על התובע להוכיח מה עומד מאחורי הסירוב האמור. טענת התובע כי על פי החלטת הקופה אין הוא נכלל בקבוצת החולים הזכאים אינה מספקת. משהייתה פניה אל הקופה והיא לא נענתה, היה מקום להזמין את נציגה להעיד בבית המשפט.
יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי גם על התרופות המאושרות בסל הבריאות משלם התובע השתתפות.
בנסיבות העניין יועמד הפיצוי על 15,000 ש"ח.

סך כל הפיצוי בגין הוצאות רפואיות נלוות הוא: 63,036 ₪.


הוצאות בגין רכישת עזרים רפואיים ושיקומיים:
23. לעניין האביזרים השונים הנדרשים לתובע כגון כסא גלגלים, הליכון (רולטור) עגלת שירותים, המציא התובע קבלות, וטען כי הרכישות נעשו בהתאמה להמלצת המומחה השיקומי.
על פי חוות הדעת של ד"ר אייזן, העזרים הנדרשים כוללים: כיסא גלגלים מתקפל לדחיפה; הליכון גלגלים תואם; חיתולים בכמות מספקת (6) ביום ומשחות לטיפול בעור; שימוש במזרן למניעת פצעי לחץ - המומחה המליץ על אביזר זה למרות שהיה ער לעובדה שהתובע אינו סובל מחוסר יכולת מוחלט לזוז במיטה, אך מאחר שהתובע גילה קשיים ניכרים בביצוע שינויי תנוחה, המליץ המומחה על מזרן למניעת פצעי לחץ; כמו כן מיטה ברוחב רגיל עם דפנות למניעת נפילה, מתכווננת חשמלית, גובה המיטה יהיה כגובה כיסא, כדי להקל בקימה.

23.1 ההוצאות שלגביהן צורפו קבלות ואשר נקבעו כעזרים נדרשים, הן:
כיסא גלגלים 25,096 ₪ נכון ליום 23/1/01.
מזרן למיטה 6,000 ₪ נכון ליום 5/6/01.
רולטור מתקפל בעלות של 950 ₪ נכון ליום 30/7/01.
סך כל ההוצאות הנ"ל לעבר - 32,046 ₪. סכום זה משוערך בהפרשי הצמדה מיום 1/4/01 עומד על 34,569 ₪.

23.2 לעניין אביזרים לעתיד, ולאור חוות הדעת שהוגשו מטעמם של הצדדים, יועמד הסכום הכולל על סך של 16,000 ₪.

23.3 חיתולים:
לעניין עלות החיתולים החד-פעמיים לעבר ולעתיד ולאור חוות הדעת שהוגשו, תוך שאני קובעת שאין גם להתעלם מחוות הדעת של מר האס, יועמד הסכום לעבר ולעתיד על סך של 65,000 ₪.

23.4 מחשב:
ד"ר אייזן לא קבע שהתובע נזקק למחשב עקב פגיעתו. יחד עם זאת לא שלל אפשרות שהשימוש במחשב הוא אמצעי להעברת זמנו הפנוי של אדם. צורך כזה אינו נובע רק מן התאונה, ואין לפסוק כל פיצוי בראש נזק זה. מה עוד, שאין כל ראיה בפני
שאלמלא התאונה, לא היה התובע רוכש מחשב. לעניין זה, היות התובע אדם דתי, אינו מונע רכישת מחשב שהיה לאביזר מקובל בכל בית כמעט.
אשר על כן, התביעה בראש נזק זה, נדחית.

סך כל הפיצוי בגין עזרים רפואיים ושיקומים עומד על 113,046 ₪.

הוצאות כביסה וייבוש מוגברות:
24. בנושא זה הוגשו חוות דעת מטעמם של שני הצדדים (מר קצין מטעם התובע ומר האס מטעם הנתבעים). הצדדים ויתרו על חקירת המומחים. לעניין עלות הפעלה בודדת של מכונת כביסה ומכונת ייבוש, אין כמעט מחלוקת בין הצדדים. השאלה היא איזו תוספת צריך לייחס לצרכיו של התובע עקב פגיעתו. בנושא זה יש מחלוקת בין הצדדים.
בנסיבות העניין, יועמד הפיצוי על 2,600 ₪.

מגורים וצרכי דיור:
25. על פי חוות הדעת מיום 2/8/01, זקוק התובע למגורים בקומת קרקע או התקנת מעלון בדירה דו קומתית; שינויי דיור בכל דירה עתידית אשר יכללו שירותים ומקלחת, כדי לאפשר תנועה חופשית בכיסא גלגלים. המומחה ציין שבדירה הנוכחית מימדי המקלחת אינם מספיקים.
כמו כן ציין המומחה, כי בדירה צריך שיהיו מרווחים מספיקים כדי לאפשר מעבר של כיסא גלגלים לסלון, למטבח וביציאה מהם; חדר מרוהט עם שירותים עבור המטפל הצמוד ועזרה במשק הבית למשך שעתיים בשבוע.

קודם לתאונה, התגוררה משפחת התובע בפתח תקווה, בדירת גג בת 6 חדרים. דירה בת שתי קומות, כאשר לחדר העליון ולגג מוביל גרם מדרגות צר. בעקבות התאונה לא יוכל התובע לחזור לדירה, במצבה היום, והיה צורך בהתאמתה לצרכיו.
ואולם, אין עוד צורך לדון בהתאמה כזו, מאחר שבפועל מכרו את דירתם בסכום של 190,000 דולר.

במסגרת איתור פתרון חלופי, שכרו התובעים דירה ברעננה, ביצעו בה שינויים שונים והם משלמים דמי שכירות חודשיים בסך של 1,450 דולר.
לעניין עלות התאמת הדירה לצרכי התובע, טענו התובעים כי הוציאו סכום של 93,266 ₪, נכון ליום 1/7/00.
הדירה שנשכרה ע"י התובעים גם היא בת שתי קומות. על מנת שהתובע יוכל להגיע לקומה העליונה, הותקן מעלון בעלות נוספת של 51,901 ₪, נכון ליום 23/5/00.
התובעים מודים כי על פי מבנה הדירה השכורה, לא יכול התובע להתגורר באחת הקומות באופן בלעדי, במיוחד מאחר שחדר הרחצה המתאים לתובע, מצוי דווקא בקומה השנייה, בעוד שהסלון, המטבח והגינה בהם שוהה התובע רוב שעות היממה, מצויים במפלס הכניסה.

בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, תבעו התובעים להחזר הוצאות רכישת רהיטים. לטענת התובעים, הם נדרשו לקנות ריהוט לחדר המטפל ומכשירים חשמליים שחלקם לא ניתן היה להעביר מן הדירה הקודמת. כמו כן רכשו מכונת כביסה, מוצרי חשמל קבועים כגון: תנור-גז משולב, מזוזות וכיוצא באלה. סה"כ 15,000 ₪ ליום 1/6/02 + ריהוט לחדר המטפל בסך של 24,000 ₪ + עלות הובלה בסך של 1,750 ₪.

התובע טוען כי יש לאשר לו את כל ההוצאות שהוציא לעבר, וכן לאשר את דמי השכירות החודשיים לעתיד, במלואם, מאחר שלטענתו, אלמלא פגיעתו, לא היה נדרש כלל להחלפת מגורים ובשכירות.

26. לטענת הנתבעים, אין להכיר בהסדר החלופי שמצאו התובעים, בעלות מופרזת. בכל מקרה יש לעמדתם, להפחית את עלות השכירות הקיימת לגבי כל משפחה הבוחרת בדיור כזה, במיוחד כאשר התובעים בחרו למכור את דירתם ולא לרכוש אחרת תחתה.
חישוב אחר המוצע ע"י הנתבעים, הוא בחינת אלטרנטיבה אחרת כדיור חלופי.

הנתבעים מפנים לחוות הדעת של מר דן ברלינר (נ/8), אשר קבע כי עלות עבודות ההתאמה הנדרשות להתאמת דירה סבירה למגורי נכה עומדת על 10,000 דולר שהם כ - 45,000 ₪ בערכים של היום. יש להפריד בין שינויים בדירה הנובעים ישירות מצרכיו של התובע כנכה, לבין הוצאות נוספות שהמשפחה נדרשה להן עקב המעבר לאותה דירה, אשר אינן יכולות לכלול שיפוצים אמנותיים או דומים לאלה. שיפוצים כאלה לא נדרשו למשפחה עקב פגיעתו של התובע.

27. אין לחשב את הפיצוי בגין ראש נזק זה על פי העקרונות שפורטו ע"י התובע. בנושא זה יש לחזור ולהפנות לעקרונות שנקבעו (ראה ע"א 357/80 (נעים ואח'
נ' ברדה ואח'
, וערעור שכנגד, פ"ד לו(3) 762, להלן: פס"ד נעים וכן ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח'
נ' אלברט יפרח, דינים עליון כרך נד 662, להלן: פס"ד יפרח), ולפיהם אין לפצות אלא בגין אותה הוצאה שנגרמה כתוצאה מן התאונה, וכאשר יש לקחת גם בחשבון את חובת הקטנת הנזק (ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675, 689-688).

לעניין התאמת הדיור לצרכי התובע, אין כל הצדקה לפצות בגין שיפוצים שנעשו בדירה שהושכרה, ככל שאלה אינם נובעים מפגיעתו של התובע, וככל שניתן היה להקטין את הנזק אילו נבחרה דירה אחרת למגורים. אין להתעלם מן העובדה, כי בעת איתור הדירה, היה על התובעים לקחת בחשבון את מגבלותיו של התובע ולבחון את כלל העלויות עקב המעבר האמור. ועוד, כפי שטוענים הנתבעים, שיפוצים כגון צביעה כוללת של כל הדירה, ריצוף מחדש, החלפת דלת, התקנת מראות בבית, החלפת ברז מטבח, התקנת גופי תאורה אשר בוצעו בבית החדש, אינם נדרשים עקב הפגיעה, ובמיוחד שיפוצים אומנותיים (תשלום ל- "אומנויות בגבס") אינם יכולים להיחשב כפיצוי המגיע לתובע עקב פגיעתו. זאת ועוד, חלק מן הסכומים אשר צוינו בקבלות שצורפו, חופף (לגבי חלק מהסכומים יש כפילות, ראה עמ' 17 לסיכומי הנתבעים בקשר לסכום של 43,266 ₪).

העלות הכוללת של התאמת הדירה הייתה צריכה להיעשות על דרך של חדר נוסף למטפל יחד עם שירותים ומקלחת, ולכל היותר הוצאות נלוות של התאמת המקלחת השירותים ודלתות אחרות בדירה. בנסיבות העניין, ומאחר שהתובעים בחרו באיתור דיור חלופי והיו ערים גם לצרכיו של התובע, לא היה מקום לחפש דירה דו קומתית בת קומות, שהייתה זהה או דומה לדירתם הקודמת. על בסיס כלל השיקולים יועמד הפיצוי בגין התאמת הדיור על סך כולל של 80,000 ₪.

לעניין דמי השכירות לעבר, אין להתעלם מטענת הנתבעים כי התובעים שכרו בית באזור יוקרתי, אשר שונה ממקום המגורים הקבוע של התובעים. פער המחירים בין רעננה לפתח תקווה הוא כ- 20% (ראה חוות הדעת של השמאי ברלינר וכן חוות הדעת של השמאי ברקובסקי - ת/5), עלות הדיור ברעננה גבוהה מזו שבפתח תקווה וגם עלות החיים בפתח תקווה זולה יותר בכ- 20%. המזיק לא צריך לפצות בגין פער זה.
עוד אין להתעלם מטענת הנתבעים כי יש לנכות משכר הדירה המשולם ברעננה את דמי השכירות אשר יכלו התובעים לקבל מהדירה בפתח תקווה.

בנסיבות אלה יש לקבוע את דמי השכירות החודשיים על 550 דולר לחודש, שווה ערך ל- 2,475 ₪ (לפי שער של 4.5 ₪ לדולר).

הפיצוי לעבר בגין שכר דירה יועמד על 141,075 ₪ (מיום 1/4/00 כולל ינואר 2004 - 57 חודשים).
הוצאות הדיור לעתיד יועמדו על 220,671 ₪
סך כל הפיצוי בגין הוצאות דיור לרבות התאמת דיור עומד על 441,746 ₪.

מזגנים:
28. התובע תבע פיצוי בגין התקנת מזגנים, מן הטעם שעקב פגיעתו ישהה יותר בבית.
המומחה, ד"ר אייזן ציין שאין צורך במזגנים עקב הפגיעה, מאחר שקיימת שליטה על חום וקור הגוף.
בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין התקנת מזגנים.

ניידות:
29. לעניין עלויות של ניידות, הציגו הצדדים חוות דעת מטעמם (מר קצין מטעם התובע ומר מוגילבקין מטעם הנתבעים), מבלי לחקור את המומחים.

אין חולק שהתובע זקוק להסעה לכל מטרה של ניידות. לא ניתן להסיעו ברכב פרטי. ניתן להסיעו במצב ישיבה בכיסא גלגלים עם תמיכת צוואר, ברכב מתאים. לפיכך הרכב המתאים צריך להיות רכב מסחרי, מותאם לכיסא גלגלים. אשת התובע, שהיא התובעת מס' 2, אינה נוהגת.

לעניין ההוצאות לעבר, מציין התובע כי הוא הוסע מביתו לצרכים רפואיים, ובעיקר לקבלת טיפולים הידרותרפיים, בבריכת איזי שפירא ברעננה. הוצאותיו מחושבות לפי 2,000 ₪ לחודש בממוצע (חישב לפי 44.5 חודשים נכון ליום 11/3/04 - 89,000 ₪, מבקש לשערך מאמצע התקופה, שאז שוחרר לביתו).

לעניין חישוב הפיצוי בגין ניידות לעתיד, טוען התובע כי יש מקום לרכוש רכב מסוג "ואן" לרבות מעלית, חישוב על בסיס הוצאה חודשית של 4,400 ₪.

הנתבעים עורכים את החישוב בהסתמך על חוות הדעת של מר מוגילבקין. גם הם מציעים רכישת רכב מסוג "ואן" מדגם "ניסאן לרגו" עם רמפה ומציעים סכום של 141,826 ₪. לעומת מר קצין המציע רכב מדגם "פורד טרנזיט".

בהתחשב בצרכיו של התובע ובמטרות הנסיעה, ניתן להסתפק בסוג הרכב המוצע על ידי הנתבעים. כמו כן יש לאשר מעלית.

לפיכך, הוצאות הניידות יועמדו על הפירוט הבא:
לרכישת רכב "ואן" מדגם "ניסן לרגו" לאחר הפחתת עלות רכב קיים 77,000
מעלית 31,400
עלות החזקה חודשית 800 ₪ 71,328
סך הכל 179,728₪

בנוסף יווסף סכום של החזר נסיעות לעבר בסך של 45,000 ₪.
סך כל הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד עומד על סכום של 224,728 ₪

שכר אפוטרופוס:
30. התובע תבע סכום גלובלי שישקף את הצורך בטיפול ענייניו. הנתבעים מתנגדים לפסיקת פיצוי, בין היתר, מאחר שלא מונה אפוטרופוס לתובע.
יש לקבל את עמדת הנתבעים, במובן זה שהתובע לא הוכיח הצורך במינוי אפוטרופוס. הגם שהתובע סובל מפגיעה מנטאלית-קוגניטיבית, אין באמור בלבד כדי לבסס מינוי אפוטרופוס.

בנסיבות אלה, נדחית התביעה לפיצוי בראש נזק זה.

אין בדעתי לפסוק פיצוי בגין ראשי נזק אחרים ו/או נוספים מעבר לאלה שפורטו בפסק-הדין.

סך כל הפיצוי:
31. כאב וסבל 179,556
אבדן השתכרות 150,000
עזרת הזולת לעבר 550,000
עזרת הזולת לעתיד 802,440
הוצאות בתקופת האשפוז ועזרת בני משפחה 115,708
עזרה במשק בית 30,000
הוצאות רפואיות נלוות 63,036
עזרים רפואיים ושיקומיים 113,046
הוצאות כביסה 2,600
הוצאות דיור לעבר ולעתיד 441,746
ניידות 224,728
סך הכל 2,672,860 ש"ח

ניכויים:
32. לתובע אושרה גמלת סיעוד העומדת נכון ליום 31/10/00 על סך של 282,500 ₪. סכום זה משוערך להיום, בהפרשי הצמדה בלבד, מגיע ל- 304,378 ₪.

תשלומים תכופים:
33. מסכום הפיצוי שנפסק, יש להפחית את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, משוערכים בהפרשי הצמדה בלבד. לעניין שיעור שכר טרחת עו"ד לגבי תשלומים אלה ככל שבוצעו לאחר הגשת התביעה, יש להעמידו על 13% ולעניין זה יחולו הכללים המפורטים בפס"ד מזל ששון (ע"א 841/02 מזל ששון ואח'
נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, סעיף 3 של פסה"ד).

התוצאה:
34. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן:
א. לסילוק חוב התביעה בתיק לרבות מיטיבים למיניהם, ולרבות הוצאות רפואיות של התובע לקופת חולים ובבית חולים, בגין התאונה עד היום, יועמד הפיצוי המגיע לתובעים על סך של 2,368,482 ₪. על סכום זה ייווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק.

ב. מסכום הפיצוי הנ"ל יופחתו התשלומים התכופים ששולמו לתובע, על פי האמור בסעיף 33 של פסק-הדין. היתרה שתתקבל היא הסכום הפסוק.

ג. הנתבעים ביחד ולחוד, יחזירו לתובעים סכום של 893 ₪ ששילמו התובעים ביום 3/11/99 על חשבון האגרה, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד.
כמו כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות חוות הדעת של המומחים מטעמם, כנגד הצגת קבלה על ביצוע התשלום אם בוצע, ואם לאו ישולם הסכום ישירות למומחים כנגד המצאת קבלה.
סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה בלבד.

ה. ה. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו ביתרת האגרה המתחייבת.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"א בשבט, תשס"ה (31 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.


ש' וסרקרוג
, שופטת













א בית משפט מחוזי 1319/99 ידידיה יהודה, ת"ז 9242512 ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 31/01/2005)