פסקי דין על יאיר כוכבי | פסקי דין על רויטל כוכבי | פסקי דין על מאיר לוינסקי

2128-10/14 עא     15/01/2015




עא 2128-10/14 יאיר כוכבי, רויטל כוכבי נ' מאיר לוינסקי








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 2128-10-14 כוכבי ואח' נ' לוינסקי






בפני

כב' השופט
אמיר טובי


המערערים

1.יאיר כוכבי

2.רויטל כוכבי
ע"י ב"כ עו"ד ג' רוזנברג


נגד


המשיב

מאיר לוינסקי




פסק דין


1.
בפני
י ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ק' אניספלד) מיום 28.7.2014 לפיו נדחתה תביעת המערערים ללא צו להוצאות.

מהות התביעה בבית משפט קמא

2.
בפני
בית משפט קמא הונחה תביעה כספית בגדרה עתרו המערערים לחייב את המשיב בפיצויים בגין הפרת הסכם שנכרת ביניהם לפיו התחייב המשיב לבצע עבודות בניה ושיפוץ בבית המערערים. בתביעתם טענו המערערים כי המשיב התחייב להתחיל בעבודות ביום 28.7.2011 ולסיימן לכל המאוחר ביום 22.10.2011 אלא שהוא ביצע את העבודות בעצלתיים, ולאחר שבצע עבודות הריסה, נטש ביום 31.8.2011 את העבודה בעודה באיבה. המשיב כפר בכתב הגנתו בקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים. לדבריו, כל שסוכם הוא שעד לחתימת הסכם מחייב, ועל רקע מתן הצעת מחיר על ידו והחלפת הערות לטיוטת הסכם שלא נחתמה, הוא יחל בביצוע עבודות הריסה בבית שתמורתן בסך 28,215 ₪ שולמה לו. המשיב הוסיף כי המערערים הם שהפסיקו את עבודתו בטרם חלף המועד להשלמתה ועל כן הם אלו שהפרו את ההסכם.


מטעם המערערים נשמעה עדותם של המערערת ושל המהנדס בן עזרא שנתן חוות דעת מטעמם, בה העריך את שווי העבודות שביצע המשיב בדירה ואת היקף הנזקים שגרם. המשיב הגיש תצהיר אולם לא התייצב לדיון ומפי בא כוחו שהופיע נמסר כי הלה שוהה מחוץ לישראל.



פסק דינו של בית משפט קמא

3.
בפסק דינו, דחה בית משפט קמא את טענת המערערים לפיה נכרת עם המשיב הסכם מחייב. נאמר כי הצעת המחיר שצורפה לתצהירה של המערערת, הקריאה בחלקה בלבד, מלמדת כי מדובר בהצעה לא סופית שנקבה במחיר בסך 155,700 ₪ עבור חלק מהעבודה שהוגדה כאופציה א' וכללה בנוסף מספר חלופות כתוספת לאופציה א'. עוד ציין בית משפט קמא כי בניגוד לעמדת המערערים, לא נקבעו בהצעה תאריכי ביצוע ומועדים להתקדמות בביצוע העבודה. כל שנאמר בהקשר זה שההצעה תעמוד בתוקפה למשך שלושים יום וכי משך ביצוע העבודות על פיה יהא שלושה חודשים. הואיל והמערערת הדגישה את חשיבות מועד תחילת העבודה וסיומה בעבור המערערים, הרי חסרונם של תאריכי תחילת העבודות וסיומן מעיד על כך שלא דובר בהסכם שלם ומוגמר אלא בנדבך מקדמי בשלב המשא ומתן בין הצדדים. בית משפט קמא הפנה להודעת דוא"ל שקיבל המשיב מהמערערים ביום 3.8.2011, ואשר תוכנה לא הוכחש על ידי המערערת, בה הובעה התייחסות לכך שטרם נחתם הסכם בין הצדדים. בהקשר זה נאמר כי המערערת לא הצליחה להסביר כיצד מתיישב תוכן ההודעה עם טענתה כי ההצעה מגלמת הסכם מחייב ותקף בין הצדדים.

4.
בית משפט קמא הוסיף כי עדות המערערת, עדות יחידה שנשמעה מטעם המערערים בכל הקשור לכריתת ההסכם עם המשיב ולתוכנו בלטה בחולשתה, עד כדי כך שאין ליתן בה כל אמון. בתוך כך צוין כי אם בתצהירה השליכה המערערת את יהבה על ההצעה כביטוי להסכם שנכרת בין הצדדים, הרי בעדותה שינתה את טעמה והעלתה גרסה חדשה לפיה ההסכם על ביצוע העבודות נכרת בינה לבין המשיב בפגישה שהתקיימה בין השניים פנים אל פנים וכי אין בנמצא מסמך כתוב המבטא את ההסכם. זאת בניגוד לגרסת התצהיר.

5.
יוער כי עבודות הבניה והשיפוץ אותם בקשו המערערים לבצע בביתם, נעשו בתום שנתיים בהם שהו בחו"ל ולקראת חזרתם ארצה. מתצהיר המערערת עולה כי עד למועד הגעתה לישראל בסוף חודש אוגוסט 2011, בעת שהמשיב כבר עבד בדירה, התנהלו כל המגעים עמו בעודם בחו"ל. מכאן שלא ברור מתי הספיקה המערערת לכרות הסכם עם המשיב פנים אל פנים, עובר לתחילת ביצוע העבודה ולפני הגעתה ארצה. בית משפט קמא קבע כי עדות המערערת לקתה בשינויי גרסה שלא ניתן להם הסבר מניח את הדעת בעניין מהותי וכי יש להסיק מכך על מידת האמון שניתן לייחס לדבריה.

6.
בית משפט קמא הפנה לכך שהמערערת אישרה כי במועד מאוחר למתן ההצעה, התקיימה בין הצדדים חליפת דוא"ל ענפה שכללה שישים מיילים. בתצהיר המערערת אין זכר לקיומה לא כל שכן לתוכנה של תקשורת זו מבלי שניתן לכך כל הסבר. בהקשר זה הפנה בית משפט קמא לכך שבעל דין הנמנע מהבאת ראיות רלוונטיות שהיה בכוחו להביאן חזקה שאילו הוצגו אותן ראיות הן היו פועלות לחובתו.

7.
עוד נאמר בהתייחס לעדותה של המערערת בפני
בית משפט קמא כי ניכר שבעומדה על דוכן העדים בקשה המערערת לדקלם גרסה ששוננה היטב מראש חלף ניסיון להתמודד באורח כנה ואמיתי עם השאלות שהוצגו לה. בית משפט קמא הוסיף כי עדות המערערת נשאה אופי מתחכם ופולמוסי, ובסופו של יום אין מנוס מלקבוע שהיא אינה ראויה לאמון. בית משפט קמא הפנה לכך שהנטל להוכחת התביעה מוטל על שכמם של המערערים ואלה לא צלחו את רף מאזן ההסתברות לשם הוכחת עצם קיומו ותוכנו של חוזה מוגמר ומחייב עם המשיב. המשיב מצדו הודה בביצוע עבודות בהיקף מוגבל שכללו הריסה, פינוי ואינסטלציה שעליהם הוסכם כנגד תשלום סך 28,215 ₪ שאותו קיבל, בעוד שביצוע עבודה נוספת הושאר לחתימת חוזה מוגמר בין הצדדים, לכשיגיעו המערערים לישראל. נוכח כישלונם של המערערים להוכיח קיומו של הסכם כנטען על ידם ובשים לב להודאת המשיב בקיומו של הסכם מוגבל בהיקפו, ראה בית משפט קמא לקבוע כי לא הוכח הסכם זולת ההסכם המוגבל בו הודה המשיב ושאת התמורה בגינו הוא קיבל.

8.
אלא שבית משפט קמא הוסיף וקבע שאפילו עלה בידי המערערים להוכיח גרסתם לגבי קיומו והיקפו של ההסכם בין הצדדים, לא עמדה להם עילה כדין לפעול לסיום הקשר החוזי עם המשיב. ביום 31.8.2011 שגר המערער, במעמדו כעורך דין, מכתב אל המשיב בו נאמר כי הלה נטש את הדירה בהמשך להפרת התחייבויותיו כלפיו המערערים. המשיב נדרש להשיב את מלוא התשלום אותו קיבל עד לאותו מועד. בית משפט קמא ציין כי סעד השבה אותו דרשו המערערים הוא נגזרת של סעד ביטול החוזה ואין לו קיום לצד דרישה לאכיפת ההסכם. במועד זה, לא עמדה למערערים עילה להודיע על הפסקת ההתקשרות עם המשיב, אפילו היתה קיימת התקשרות בגדרה התחייב הלה לבצע את מלוא העבודות תוך פרק זמן של שלושה חודשים. בית משפט קמא הוסיף וציין כי בתצהירה פירטה המערערת התלונות שעמדו ביסוד משלח ההודעה מיום 31.8.2011 שעיקרן אי ביצוע עבודות שונות שהמערערים סברו כי הן חיוניות, פגישות שתואמו עם האדריכלית וטכנאי המיזוג שבוטלו והעיכוב שחל בביצוע העבודה בשל כך שאביו של המשיב נפטר והלה ישב עליו "שבעה". כן הלינה המערערת על מחלוקות שנתגלעו בין המשיב לבין הקונסטרוקטור על אודות פרטי העבודות שיש לבצען והמשיב לא הגיע לפגישה שתאמה המערערת בעניין זה במשרדו של הקונסטרוקטור. אלא שהמערערים לא היו עדים לביצוע עבודתו של המשיב בביתם עד להגעתה של המערערת לארץ בסוף חודש אוגוסט 2011. הם עצמם ציינו שאחרים מטעמם עמדו עם המשיב בקשר בתקופה זו. דא עקא שאיש מאותם גורמים לא הובא על ידי המערערים לצורך מתן עדות כדי לתמוך בגרסתם.

9.
בית משפט קמא ציין כי אף הטענה לגבי כך שהמשיב נטש את עבודתו בדירת המערערים בטרם משלח מכתבם מיום 31.8.2011 לא הוכחה. המערערים לא הציגו הסכם שחייב את המשיב לעבוד בביתם מדי יום ביומו או שחייב אותו לקצב התקדמות מסוים או בביצוע העבודות בסדר מסוים. המערערים גם לא הוכיחו כי בשים לב לעבודות אותן בצע המשיב עד ליום 31.8.2011 הוא היה צפוי להפר את ההסכם ולהשלים את העבודה עד למועד המוסכם לגרסתם. עוד נקבע כי טענת המערערים לגבי נטישת העבודה בידי המשיב אינה אלא עדות מפי השמועה שכן אין מחלוקת כי בין התאריכים 3.8.2011 לבין 31.8.2011 לא היה מי מהמערערים בארץ וכל ידיעתם בנושא העבודות שנעשו בבית בתקופה זו נסמכת על דברי אחרים אותם לא טרחו לזמן לעדות.

10.
אפילו סברו המערערים כי המשיב אינו מתקדם בביצוע העבודה כראוי, היה עליהם לשגר אליו התראה לפיה הם רואים בכך הפרה של ההסכם עמם ונותנים לו שהות הולמת לתקן את ההפרה. אין מחלוקת כי המערערים לא פעלו בדרך זו. נאמר כי בעניין זה מסרה המערערת מספר גרסאות שאינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת. תחילה טענה כי המשיב הבהיר באופן חד משמעי שאינו מתכוון לשוב לעבודה אצל המערערים. התחוור שבעניין זה פנה אל המשיב מטעם המערערים צד שלישי שנותר עלום שם שאותו לא ראו המערערים לנכון לזמן לעדות. בית משפט קמא הוסיף כי בהמשך אישרה המערערת שלא ניתנה למשיב הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון שכן "לא היה מה לתקן". עוד הוסיפה כי המערערים סברו שהגיעו לנקודת אל חזור ביחסיהם עם המשיב. מכאן קבע בית משפט קמא כי בנקודת הזמן בה פנו המערערים למשיב ביום 31.8.2011 לא חטא המשיב בהפרה יסודית של ההסכם, אפילו היתה מתקבלת גרסת המערערים באשר לתוכן אותו הסכם. נקבע כי לכל היותר, ואף זאת בספק רב, עמדה למערערים טענה להפרה לא יסודית של ההסכם. בהקשר זה הפנה בית משפט קמא לחובת מתן התראה וארכה לתיקון בשל הפרה לא יסודית טרם ביטול החוזה המעוגנת בסעיף 7(ב) לחוק החוזים. עוד הוסיף בית משפט קמא כי קביעה זו משליכה על טענות המערערים במישור הנזק.

11.
נקבע כי משלא הוכח קיומו של הסכם המטיל על המשיב ביצוען של מלוא העבודות בבית, ממילא אין המערערים זכאים לפיצוי בגין מסירת אותן עבודות לקבלן חלופי. זאת ביתר שאת מקם שלא הוכחה זהות ואף לא דמיון בין העבודות שהמשיב התחייב להן, אף לשיטת המערערים, לבין העבודות שהוטלו על הקבלן החלופי, עמו נכרת הסכם ביום 15.9.2011. בהקשר לכן נקבע כי יש טעם בטענת המשיב שאין בסיס לטענות שהעלו המערערים לגבי עיכוב של חודשיים ימים כאשר כבר ביום 15.9.2011, מקץ שבועיים מסיום עבודתו של המשיב, הם התקשרו בהסכם עם קבלן חלופי. גם טענת המערערת להפסדי הכנסה של הקליניקה המשמשת אותה כפסיכולוגית, לא הוכחה כלל ועיקר. זאת ועוד, נקבע כי המערערים לא הוכיחו כי הביאו לידיעת המשיב בעת ההתקשרות עמו כי איחור בסיום העבודות יהא בעל השלכה על הוצאותיהם בכל הקשור להפעלת הקליניקה ולאחסנת מכולה בה שולחו חפציהם לישראל. בהקשר זה הוטעם כי בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים, הנפגע זכאי לפיצוי בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת ההסכם. נזק שאינו עונה על מבחן הצפיות לא יחשב נזק בר פיצוי, אפילו הופר החוזה.

12.
בהתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערערים, נאמר כי זו התייחסה לשני עניינים - הערכת שווין של העבודות שבוצעו על ידי המשיב שנאמדו בסך 11,755 ₪ בתוספת מע"מ ונזקי עבודתו בסך 9,410 ₪. לגבי הנזקים ציין בית משפט קמא כי כבר במכתבו של המערער מיום 31.8.2011, מועד בו על פי הנטען נטש המשיב את העבודה, צוין כי זו בוצעה באופן רשלני. דא עקא שהמערערת אישרה בפה מלא שבאותו מועד כלל לא ידעה שהמשיב ביצע עבודות באיכות לא טובה. הדברים מלמדים על כך שהמערערים ביקשו "לתפור" תביעה למשיב.

13.
בית משפט קמא קבע כי כל הליקויים שמנה המומחה מטעם המערערים הם כאלה שאינם מכוננים הפרה יסודית קל וחומר שבאותו מועד טרם חלף המועד שעמד למשיב להשלמת העבודה, אף לשיטת המערערים. מכאן שבמהלך הרגיל של הדברים היתה למשיב שהות מספקת להשלים את העבודות ולתקן כל פגם בהן, אלא שקטיעת העבודה בידי המערערים שללה מהמשיב את ההזדמנות להשלים את העבודות ולתקן את הטעון תיקון. משכך, נקבע כי אין המערערים זכאים לפיצוי מהמשיב על יסוד חוות הדעת שהציגו.


עד כאן פסק דינו של בית משפט קמא.

תמצית טענות המערערים

14.
לטענת המערערים טעה בית משפט קמא שעה שקבע כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים שכן בהעדר גרסה עובדתית מטעם המשיב היה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לדחות תביעת המערערים. הקביעה כי הצעת המחיר ששלח המשיב אינה מגלמת גמירות דעת אף היא שגויה לדעת המערערים, שכן בית המשפט התעלם מכך שההצעה התקבלה על ידי המערערים והם שילמו למשיב על חשבון הסכום המוסכם ואף מסרו לידו מפתחות ביתם. עוד נטען כי הסכם מהסוג בו התקשרו הצדדים אינו חייב להיות ערוך בכתב, ולכן העובדה שההצעה אינה חתומה בידי המערערים נעדרת חשיבות של ממש. המערערים הוסיפו כי שגה בית המשפט שעה שלא הסיק גם מהתנהגות הצדדים כי נכרת ביניהם הסכם.

15.
המערערים הוסיפו וטענו כי טעה בית משפט קמא בקבעו באופן קטיגורי כי אין ליתן אמון בעדותה של המערערת. במצב הדברים בו עומדת רק גרסה אחת בפני
ו, חייב היה בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לדון בעדות יחידה העומדת בפני
ו. עוד נטען כי גם אם מצא בית המשפט כי עדותה של המערערת אינה ראויה לאמון, גם אז טעה בית המשפט כאשר פסל באופן גורף את כל תצהירה על כל העובדות המפורטות בו.

16.
לשיטת המערערים, שגה בית משפט קמא שעה שבנה קונסטרוקציה לפיה נכרת הסכם מוגבל המתייחס להריסת הבית בלבד. לקונסטרוקציה משפטית ועובדתית מעין זו אין זכר בהצעת המחיר ואין כל ראיה מטעם המשיב שתתמוך בה. כאשר עמדה בפני
בית המשפט הקביעה המוסכמת כי נכרת הסכם בין הצדדים, ונוכח עדותה של המערערת שלא נסתרה כי ההסכם משתרע על כל היקף עבודות השיפוץ, לא ברור כיצד הגיע בית משפט קמא למסקנה כי נכרת בין הצדדים הסכם מוגבל. לטענת המערערים הדברים מקבלים משנה תוקף בייחוד לנוכח העובדה שלא הובאו כל ראיות להסכם מוגבל שכן התשלום שנעשה שולם על חשבון כל עבודות השיפוץ ואין בנמצא מחיר נפרד עבור עבודות ההריסה בלבד.

17.
עוד הוסיפו המערערים כי שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהאמור בתצהירה של המערערת כי המשיב נטש בפני
ה את העבודה, נטל את כלי העבודה ואף הפועלים מטעמו עזבו את המקום. לאור כך, לא ברור מדוע קבע בית המשפט כי היה על המערערים לזמן בעלי מקצוע על מנת שיעידו כי המשיב לא הגיע לפגישות עמם או לא העביר לידם מפרטים טכניים. המערערים עשו כל שלאל ידם על מנת שהמשיב יסיים את עבודתו ובית המשפט היה חייב להגיע למסקנה כי המשיב הוא שנטש את אתר העבודה.

18.
לעניין הנזקים נטען כי המערערת לא נחקרה כלל לעניין זה. המערערים צרפו ראיות בקשר לנזקים הרבים שנגרמו להם בעטיו של המשיב. בלית ברירה נאלצו המערערים להתקשר עם קבלן חלופי אשר מטבע הדברים ניצל את מצוקתם וביקש מחיר גבוה יותר על מנת לסיים את העבודה.

ד י ו ן

19.
המשיב לא התייצב במועד שנקבע לשמיעת הערעור. חרף זאת, ובשים לב לכך שפסק דינו של בית משפט קמא מתבסס בעיקרו על הערכת מהימנות המערערת, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, הוצע לב"כ המערערים למשוך את הערעור.


בהודעה בכתב שהוגשה ביום 12.1.2015 בקש ב"כ המערערים שבית המשפט ימשיך בהליך הערעור כפי שימצא לנכון.

20.
עיון בהצעת המחיר מיום 26.7.2011 מלמד כי לא מדובר בהסכם כלל ועיקר. עסקינן בהצעת מחיר לביצוע עבודות בניה ושיפוץ בביתם של המערערים, הכוללת מספר אופציות המתווספות על עבודות היסוד. נכון הוא שנאמר כי העבודה תארך שלושה חודשים קלנדריים אך לא נקבע מועד תחילתה ובכל מקרה ברי כי מדובר בעבודות היסוד ללא התוספות שפורטו בשולי הצעת המחיר. משלא ידע המשיב באותו מועד אילו מבין אותן אופציות יבחרו המערערים, הרי שלא יכול היה לנקוב במועד המדויק לסיום העבודה. זאת ועוד, הצעת המחיר נעדרת כל התייחסות לשלבי התשלום ומועדם, לתקופת האחריות לעבודות וכיוב' פרטים מהותיים המלמדים כי לא מדובר בהסכם מוגמר. בצדק ציין בית משפט קמא כי גם המערערים לא ראו בהצעת המחיר חוזה מחייב, אחרת אין הסבר לדברים שהועלו בהודעת דוא"ל ששיגרו הם עצמם למשיב ביום 3.8.2011 ובה הם מפנים לכך שטרם נחם חוזה מוסכם וחתום.


יתר על כן, בעדותה בפני
בית משפט קמא העלתה המערערת טענה חדשה לפיה ההסכם עם המשיב נכרת במהלך שהותה בארץ, לאחר מספר פגישות שהתקיימו בינה לבין משיב פנים מול פנים. הואיל ואין חולק לגבי מועד הגעתה של המערערת לארץ בסוף חודש אוגוסט 2011 עולה כי עד לאותו מועד לא היה הסכם מוגמר בין הצדדים ומכאן נכונה טענת המשיב כי החל את העבודה מבלי שנכרת הסכם מוגמר ומחייב בין הצדדים.

21.
בנסיבות, ולאור הסתירה בגרסת המערערים לגבי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, בצדק הפנה בית משפט קמא לחליפת הודעות הדוא"ל שמשום מה לא הוצגה ולא בא זכרה בתצהיר המערערת. אפשר ואילו הוצגו אותן הודעות היה בהן כדי להבהיר את התמונה בכל הנוגע להתקשרות, לאומד וגמירות דעתם של הצדדים. אלא שהמערערים משום מה בחרו שלא להציג אותן הודעות ולכן בצדק נקבע כי הדבר פועל לחובתם.

22.
זאת ועוד, בית משפט קמא לא מצא ליתן אמון בעדותה של המערערת וקבע כי עדותה בפני
ו נשאה אופי מתחכם ופולמוסי. התרשמות זו לא נבעה מתחושות סתמיות מעין "תחושות בטן" שהתעוררו אצל השופטת קמא אלא התרשמותה נסמכה על שורה של סתירות ותהיות שנתגלו בעדותה של המערערת כמו גם על התרשמותה הישירה מן האופן בו הוצגו הדברים. כך נקבע כי "ניכר שבעומדה על דוכן העדים היא בקשה לדקלם גרסה ששוננה היטב מראש, חלף ניסיון להתמודד באורח כנה ואמיתי עם השאלות שהוצגו לה".


הלכה מושרשת מימים ימימה היא שבית המשפט, בשבתו כערכאת ערעור, לא יתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו. בע"א 2976/12 בראל נ' קאופמן (23.11.2014) נאמר כי "כלל הוא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות כאלו של הערכאה הדיונית, בשל יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים והראיות". ובע"א 7787/12 עיזבון המנוח מאמא ז"ל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (3.11.2014) נאמר כי: "
לעניין זה ידועה ההלכה, כי בית המשפט שלערעור לא מתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו:
ע"א 8382/04
הסתדרות מדיצינית נ' מזרחי

[פורסם בנבו]
(2.2.2006);
ע"א 3923/06

סקו-סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ

[פורסם בנבו]
(1.11.2007))".


ראו עוד בנדון:
1. ע"א 8857/06 עיריית פתח תקווה נ' חב' אולימפיה בע"מ

(15.9.2010)


2. ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ (11.1.2015).

23.
אף קביעתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לשאלה מי מבין הצדדים הביא לסיומו של ההסכם, ככל שנכרת כזה ביניהם מבוססת על אדנים מוצקים. ביום 31.8.2011 דרש המערער בכתב מאת המשיב החזרת מלוא התשלום שקיבל לידיו עד לאותו מועד. דרישה זו משמעה סיום ההתקשרות בין הצדדים. מסקנותיו של בית משפט קמא לגבי הטענות על אודות הפרת ההסכם בידי המשיב אף הן מבוססות ומנומקות. אין חולק כי עד לסוף חודש אוגוסט 2011 שהו המערערים בחו"ל. לכן עדותה של המערערת לגבי כל אותן פגישות עם אנשי מקצוע שבוטלו על ידי המשיב וכל אותן פעולות להן התחייב ואותם לא בצע מול אותם אנשי מקצוע, אינה יותר מאשר עדות מפי השמועה. תמוה מדוע לא ראו המערערים לזמן כל אותם אנשי מקצוע על מנת שיאוששו טענותיהם בכל הנוגע להתנהלותו של המשיב ולמחדלים אליהם הפנו. בהעדר תשתית ראייתית כאמור, בצדק נמנע בית משפט קמא מלקבוע כי המשיב הפר את ההסכם, לא כל שכן שהפר אותו הפרה יסודית שהקימה למערערים הזכות לבטלו.

24.
בית משפט קמא קבע כי המערערים לא נתנו למשיב הזדמנות לתקן את מה שסברו שהוא מהווה הפרה של התחייבויותיו כלפיהם וכן לא נתנו בידו הזדמנות לתקן הליקויים שנטענו על ידם. לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיו של בית משפט קמא גם בעניין זה מן הנימוקים המפורטים בפסק דינו. מסקנה זו יפה גם לגבי קביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע לסוגיית הנזק שנטען כי נגרם למערערים.

25.
אני רואה להוסיף שתי הערות לסיום. ראשית, וכפי שציינתי קודם והערתי לב"כ המערערים בדיון שהתקיים בפני
י, פסק הדין מושתת בעיקרו על התרשמותו של בית המשפט קמא מעדותה של המערערת בפני
ו. בכגון דא אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן. פסק הדין מנומק, בהיר והטעמים העומדים בבסיס הכרעתו של בית משפט קמא מעוגנים היטב בדין, בראיות ובהגיונם של דברים.


שנית, העובדה שהמשיב לא התייצב לדיון ולא העיד בפני
בית משפט קמא אינה חזות הכל. הנטל היה ונותר מוטל לפתחם של המערערים להוכיח את תביעתם ומשלא עלה בידם לעשות כן, בדין נדחתה התביעה. בית המשפט אינו פועל כחותמת גומי גם מקום שכלל לא מוגש כתב הגנה ועומדת רק גרסה אחת בפני
ו. הדברים נכונים ביתר שאת מקום שנתבע העלה גרסתו העובדתית אך נמנע מלהעיד. בית המשפט נדרש, כפי שאכן עשה, לבחון את התשתית הראייתית המוצגת בפני
ו להוכחת התביעה. מקום שלא עלה בידי תובעים להרים את הנטל לביסוס והוכחת תביעתם, יורה בית המשפט על דחייתה גם אם לא הובאו ראיות מטעם הצד שכנגד.

26.
על יסוד מקבץ האמור, אני מורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות.


ככל שהופקד עירבון על ידי המערערים, הוא יוחזר לידם באמצעות בא כוחם.


ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 2128-10/14 יאיר כוכבי, רויטל כוכבי נ' מאיר לוינסקי (פורסם ב-ֽ 15/01/2015)