פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על אביבה וייס קילרו | פסקי דין על רשות האוכלוסין | פסקי דין על ההגירה ומעברי הגבול - מרכז שירות ומידע ארצי |

44830-12/14 תאק     12/01/2015




תאק 44830-12/14 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אביבה וייס קילרו, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - מרכז שירות ומידע ארצי








בית משפט השלום ברחובות



תא"ק 44830-12-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' וייס קילרו




תיק חיצוני:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשם
איתי רגב


מבקש

בנק לאומי לישראל בע"מ


נגד


משיבים

1. אביבה וייס קילרו
2. רשות האוכלוסין
, ההגירה ומעברי הגבול - מרכז שירות ומידע ארצי



החלטה

1.
המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה כספית על סך כ-68 אלף ₪, בחודש דצמבר 2014.

2.
היום הוגשה הוגשה בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיבה 1. בבקשה מציין ב"כ המבקש כי מב"כ המשיבה 1 נמסר בעבר שהקושי בהסדרת החוב נבע בעיקר מכך שהמשיבה 1 "אינה מתגוררת בישראל ויש קושי להשיגה". עוד צוין כי "למיטב ידיעת המבקש, המשיבה [1] עובדת כסוכנת נסיעות", כי "לא ברור האם [המשיבה 1] בארץ אם לאו", ו-"בהחלט קיים חשש סביר כי בכוונתה לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת".

3.
בבוא בית המשפט לשקול מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, עליו לבדוק קיומם של היסודות למתן הצו על פי האמור
בתקנות 362 ו-384 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984,

כדלקמן:
א.
קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה; ב. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר כי הנתבע עומד לצאת את הארץ; ג. היציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת; ד. העדרו של הנתבע מן הארץ עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.
ב.
כמו כן, על ביהמ"ש לשקול שיקולי יושר ולבחון את מאזן הנוחות. הנטל להוכחת קיומם של היסודות למתן הצו מוטל על מבקש הצו, התובע.

4.
לא שוכנעתי כי המבקש הרים הנטל לעניין היסוד הראשון במעלה שעליו להוכיח, דהיינו -
קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שהמשיבה עומדת לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. אין די בכך שהמבקש מציג כי המשיבה יוצאת מן הארץ, ועליו להראות כי העזיבה היא לתקופה ממושכת או לצמיתות: "יש להביא בפני
ביהמ"ש הוכחה כלשהי המתייחסת לא רק לכוונתו של הנתבע לעזוב את הארץ בכלל, אלא גם לכך שהעזיבה היא לצמיתות או לתקופה ממושכת בפרט. אין חזקה על פי דין, שלפיה אדם העומד לעזוב את הארץ מתכוון לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ויש להוכיח יסוד זה במפורש" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, בעמ' 1009).
5.
כבר נפסק כי כאשר עסקינן בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר הינו סעד אשר יש בו כדי לפגוע בזכויותיו החוקתיות של הנתבע, אין להסתפק בטענות כלליות או ב"השערות" כי הנתבע עשוי לעזוב את הארץ אלא על מבקש הסעד להציג ראיות מהימנות כתמיכה לאותו חשש.
6.
גם אם עלה חשש אצל מבקש הסעד כי הנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וגם אם חשש זה מובן, הרי שהבחינה אינה בחינת חששו של מבקש הסעד כי אם בחינה אובייקטיבית כפי העולה מן השימוש בביטוי "חשש סביר" (ר'
רע"א 6504/11

ויליאם נורמן הארט ואח' נ' יונתן אבלס ואח' (פורסם בנבו)
).
7.
אמנם, אין צורך בראיות ישירות דווקא אלא די בראיות נסיבתיות. כמו כן, יש לבחון האם מכלול העובדות הנטענות, ובין היתר סכום החוב וחוזקה של התביעה, חובות נוספים של המשיב והעדר רכוש בארץ, יש בהצטברותן, גם מקום בו כל אחת כשלעצמה אינה מספקת,
כדי להטות הכף לטובת מתן הצו. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, סבורני כי התשובה לכך שלילית.

8.
נוכח האמור לעיל, הבקשה למתן צו עיכוב היציאה מהארץ נדחית.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 44830-12/14 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אביבה וייס קילרו, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - מרכז שירות ומידע ארצי (פורסם ב-ֽ 12/01/2015)