פסקי דין על ארגון עובדי מזרחי טפחות | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות | פסקי דין על יעקב דנון |

23766-08/13 סק     11/01/2015




סק 23766-08/13 ארגון עובדי מזרחי טפחות נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, יעקב דנון




לפני:
כב' השופטת מיכל לויט
, שופטת בכירה
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי כהן
נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן ליברוט

המבקש (הנתבע הפורמלי) ארגון עובדי מזרחי טפחות

ע"י ב"כ עו"ד מיכל לבנון-פורת
ועו"ד רוית קוטק

-

המשיב (התובע) בנק מזרחי טפחות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נחום פינברג
ועו"ד אוהד גלעדי
הנתבע יעקב דנון

ע"י ב"כ עו"ד משה פרדס
פסק דין
1. לפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגיש ארגון עובדי מזרחי טפחות
(להלן: "ארגון העובדים" או "הארגון") כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ
(להלן: "הבנק") (ס"ק
13-08-23766) ותביעה ל

פסק דין
הצהרתי שהגיש הבנק כנגד בורר הצד שמינה ארגון העובדים - מר יעקב דנון
"מר דנון") וכנגד הארגון (פ"ה 13-08-25721).

הדיון בבקשה ובתביעה אוחד בהחלטת כב' הנשיאה, השופטת לקסר, מיום 8.9.13.

2. בבקשת הצד ביקש ארגון העובדים להורות לבנק להיכנס באופן מיידי להליך של בוררות כלכלית עם הארגון, אשר מינה את מר יעקב דנון
כבורר צד מטעמו ועם פרופ' צבירן, שמונה על ידי הבנק כבורר צד מטעמו, להורות לבנק להנחות את פרופ' צבירן להידבר עם מר דנון על מנת להסכים על מינויו של בורר שלישי ולהתחיל את הבוררות הכלכלית.

3. בתביעה שהוגשה עתר הבנק ליתן סעד הצהרתי, הקובע כי מר דנון אינו כשיר לשמש כבורר בבוררות הכלכלית שבין הבנק לבין ארגון העובדים בעניין הסכם השכר החדש וכן סעד הצהרתי הקובע כי מינויו של מר דנון לשמש כבורר צד מטעם ארגון העובדים בבוררות, מהווה הפרה של הסכם העבודה האישי שלו ומהווה הפרה של חובות האמון וההגינות המוגברות החלות עליו.

הצדדים

4. ארגון העובדים מהווה (ביחד עם הסתדרות הפועל המזרחי בא"י), מכוח הסכם בין ארגוני שנעשה ביום 16.7.91, את ארגון העובדים היציג בבנק. ארגון העובדים מייצג כ- 4,000 עובדי הבנק והוא צד להסכמים הקיבוציים שנחתמו עם הבנק לאורך השנים.

5. הבנק הינו תאגיד בנקאי המעסיק אלפי עובדים המבצעים את עבודתם על פי למעלה מ- 150 סניפים ומרכזי עסקים הפרוסים ברחבי הארץ.

6. הבורר, מר דנון, היה עובד של הבנק משנת 1996 ועד להתפטרותו ביום 15.6.05. מר דנון היה חבר הנהלת הבנק ושימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש ומינהל בדרגת סמנכ"ל בכיר. החל ממאי 2004 היה בדרגת משנה למנכ"ל הבנק.

ההסכמים החלים על הצדדים

7. על מערכת היחסים בין הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי בנק מזרחי המאוחד משנת 1981, וכן הסכמים קיבוציים נוספים הנחתמים מעת לעת.

ההסכם הקיבוצי הרלוונטי להליך זה הינו הסכם קיבוצי מיוחד מיום 11.4.06 (צורף כנספח מב/1 לבקשת הצד) המעגן את מנגנוני ישוב חילוקי הדעות שיחולו על סכסוכים משפטיים וכלכליים. בכל הנוגע לסכסוכים כלכליים נקבע בסעיף 21 להסכם כי הצדדים ינסו בשלב הראשון ליישב את חילוקי הדעות בהסכמה באמצעות מו"מ, במידת הצורך באמצעות מגשר, ובאם לא יושג הסכם בין הצדדים, יובאו הסכסוכים הכלכליים לבוררות בפני
ועדת בוררות תלת-צדדית הכוללת בורר מכריע ובוררי צד, כאשר כל צד ימנה אחד מטעמו (זבל"א) שיכהן כבורר צד.

8. מר דנון הועסק בבנק בהתאם להסכם עבודה אישי שנחתם עמו ביום 3.11.95 ותוקן ביום 29.12.96 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), כשבהסכם העבודה התחייב לשמור על סודיות, הן בתקופת עבודתו והן לאחריה, ללא הגבלת זמן, וכן התחייב לעמוד לרשות הבנק בכל עת שיידרש למסירת מידע הנוגע לתקופת עבודתו ופעולותיו באותה תקופה.

9. ביום 28.12.03 נחתם הסכם השכר האחרון בבנק (הסכם שכר לשנים 2000 - 2004) (צורף כנספח א' לתצהיר הגב' רובינשטיין).

טענות הצדדים

10. לטענת ארגון העובדים, בקשת הבנק להתערב במינויו של בורר הצד מטעם הארגון מהווה התערבות פסולה וחריגה, לא כל הצדקה עניינית, כשסירובו של הבנק לפתוח בבוררות הכלכלית, לאחר הודעת הארגון על מינויו של מר דנון, הינו חלק משיטת הבנק לעכב את התחלת הליך הבוררות ולהימנע מעדכן שכר העובדים, שלא עודכן כמעט עשור.

לטענת הארגון, הבנק "משך" אותו במשק שנים בניהול משא ומתן "למראית עין" בנושא הסכם שכר חדש, ולאחר מכן בגישור ארוך וממושך שלא הוביל לכל התקדמות ועתה הוא ממשיך בנקיטת סחבת מכוונת ומסרב להיכנס לישורת האחרונה במנגנון ישוב הסכסוכים המחייב בהסכם הקיבוצי - הבוררות הכלכלית.

על פי הנטען, העובדה שהבנק בחר להגיש תביעה אישית נגד מר דנון שעות ספורות לאחר הגשת בקשת הצד, במסגרתה התבקש סעד הצהרתי שממילא נדון בבקשת הצד, מעידה על מטרת הבנק "למשוך זמן", לפגוע בהתנהלות ההליך כהליך מהיר ותוך כדי כך להלך אימים על מר דנון ולפגוע בכבודו ובשמו הטוב.

לטענת הארגון, אין כל מקור חוקי או הסכמי המקנה לבנק זכות להתערב במינוי בורר הצד שמינה הארגון. ההסכם הקיבוצי הרלוונטי קובע במפורש כי במקרה של חילוקי דעות כלכליים מחוייבים הצדדים להליך של בוררות כלכלית בו כל צד ממנה בורר מטעמו ומתמנה בורר שלישי, כשאין כל הוראה בהסכם המאפשרת לצד כלשהו להטיל זכות וטו בנוגע לבורר שנבחר על ידי הצד השני.

בנוסף טען הארגון כי הבנק מבקש להטיל על מר דנון מגבלות עיסוק, אשר לא מוחלות על אנשי ציבור ואף לא על שופטים, לא כל שכן על אדם פרטי.

על פי הנטען, הבנק, אשר אמור היה לפעול בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ולעתור להעברת הבורר מתפקידו, בחר להגיש תביעה אישית כנגד מר דנון, שכן לא מתקיימת אף לא אחת מהעילות שבסעיף 11 לחוק.

לטענת הארגון, מר דנון סיים עבודתו בבנק לפני למעלה משמונה שנים ואת עיסוקו בנושא משאבי אנוש בבנק לפני למעלה מתשע שנים, כשהסכם השכר בו היה מעורב נחתם לפני למעלה מעשור והסכם השכר החדש שידון בבוררות הכלכלית אינו קשור להסכם האחרון וצופה פני עתיד.

על פי הנטען, במשך עשר השנים שחלפו, היו חילופי גברי בבנק, התרחש מיזוג והופרדה קבוצת המנהלים מתחולת ההסכם, כך שממילא מעורבותו של מר דנון בהסכם האחרון אינה רלוונטית ואין בה כדי להשפיע על יכולתו לשמש כבורר צד בבוררות.

בנוסף נטען כי מר דנון לא היה מעורב בעניינים נשוא הסכסוך מאז סיום עבודתו בבנק ועל כן אין כל יסוד לטענת הבנק בדבר ניגוד עניינים.

לטענת הארגון, משמעות קבלת עמדת הבנק הינה עיכוב נוסף בפתיחת הבוררות הכלכלית אותה מנסה הבנק למנוע מזה למעלה מארבע שנים ופגיעה חמורה באפשרות למצוא בורר צד בעל הכישורים המתאימים, אשר יסכים להתמנות כבורר צד מטעמו, בפקט נוכח החשש להיתבע באופן אישי על ידי הבנק.

לאור האמור, לטענת הארגון יש לקבוע כי אין כל הצדקה עניינית, עובדתית ומשפטית להתנגדות הבנק למינויו של מר דנון, להורות לבנק להיכנס לבוררות כלכלית עם הארגון באופן מיידי, כשמר דנון הוא בורר הצד מטעם הארגון, ולהורות לבנק להנחות את פרופ' צבירן להידבר עם מר דנון על מנת להסכים על מינוי בורר שלישי.

11. לטענת הבנק, מר דנון היה בעברו עובד של הבנק, חבר הנהלת הבנק ושימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש ומנהל בדרגת סמנכ"ל בכיר, והחל ממאי 2004 שימש בדרגת משנה למנכ"ל הבנק, כאשר מדובר במשרת אמון בדרגה הניהולית הגבוהה ביותר (אחרי המנכ"ל).
לטענת הבנק, במסגרת תפקידו הבכיר מאוד, ניהל מר דנון את יחסי העבודה הקיבוציים מטעם הבנק ואת המגעים מול הארגון, לרבות ובמיוחד המגעים לחתימת הסכם השכר האחרון.

על פי הנטען, לאור תפקידו הבכיר, בידי מר דנון ידע רב על הבנק, על יחסי העבודה הקיבוציים בו ועל הסיבה להסכמות שהתקבלו בהסכמים הקיימים, כשהידע שבידיו אף עולה על זה המצוי בידי נציגי הבנק, מאחר ומרבית נציגי הנהלת הבנק התחלו במהלך השנים מאז חתימת הסכם השכר האחרון.

כמו כן, לטענת הבנק, מר דנון נפגע לא אחת בשנים האחרונות עם סמנכ"ל משאבי אנוש הנוכחית בבנק והשניים שוחחו בחופשיות רבה מאוד על הבנק, ענייניו ויחסי העבודה עם הארגון, כשהפגישה האחרונה בין השניים התקיימה לאחר שהחל המשא ומתן הקיבוצי לחתימת הסכם השכר הנוכחי.

יתרה מכך, לטענת הבנק, אם ישמש מר דנון כבורר מטעם הארגון, תימנע מהבנק האפשרות להתייעץ עמו בנושאים הקשורים להסכם השכר האחרון.

בנסיבות אלו, לטענת הבנק, היות דנון בורר צד מטעם הארגון מנוגד לאושיות מוסד הבוררות, כשכוונתו לשמש כבורר מנוגדת לחובות הנאמנות המוגברות שלו כלפי הבנק בהיותו חבר הנהלה בכיר ביותר ולחובותיו על פי הסכם העבודה שנחתם עמו.

לטענת הבנק, בכל הליך שיפוטי, גם בהליך בוררות וגם בהליך בוררות זבל"א וזבל"א, יש לצד מתדיין זכות להתנגד לזהותו של הדיין.

בנוסף טען הבנק כי בכתב ההגנה ובתצהיר שהגיש מר דנון במסגרת התביעה שהגיש הבנק, האשים מר דנון את הבנק בשיקולים זרים ופסולים, בניסיון להלך עליו אימים, בפגיעה בשמו הטוב במעמדו ובמוניטין שלו וטען טענות נוספות המעלות חשש בדבר יכולתו לשמש כבורר ללא משוא פנים.

בנוסף טען הבנק כי אין בבקשתו לפסול את מר דנון כבורר כדי להגביל את חופש העיסוק שלו, כשממילא עיסוקו המרכזי אינו בעריכת בוררויות.

לאור האמור, עתר הבנק לקבלת התביעה כנגד מר דנון ולדחיית הסעדים המבוקשים בבקשת הצד.

12. לטענת מר דנון, הגשת התביעה האישית כנגדו הינה בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתו, על הבנק היה להגיש בקשה להעבירו מתפקידו כבורר בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, כשבהתדיינות בין הבנק לבין הארגון הוא היה לכל היותר משיב פורמלי. תחת זאת, בחר הבנק להגיש כנגדו תביעה אישית למתן סעדים הצהרתיים לפיהם הוא אינו כשר לשמש כבורר צד בבוררות, כשבתביעה זו כרך איום בהגשות תביעות כספיות כנגדו.

לטענת מר דנון, מדובר בניסיון בלתי לגיטימי ובלתי מסורי מצד הבנק להטיל בו מורא שיגרום לו לוותר על תפקידו כבורר ובהליך החותר תחת אושיות מוסד הבוררות בכלל ובוררות זבל"א בפרט.

על פי הנטען, סעיף 11 לחוק הבוררות, קובע 3 עילות בלבד להעברת בורר מתפקידו אשר אינן מתקיימות בעניינו, כשעל פי ההלכה השימוש בסמכות העברת בורר מתפקידו נעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד, זאת גם בשל החשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר.

לטענת מר דנון, בסעדים להם עותר הבנק יש פגיעה חמורה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש העיסוק שלו לפעול בתחום בו צבר ניסיון במהלך שנים רבות בשירות הציבורי ובשירות הפרטי, קל וחומר משחלפו למעלה משמונה שנים מסיום עבודתו בבנק, למעלה מתשע שנים מאז ששימש כחבר הנהלה האמון על אגף משאבי אנוש בבנק ולמעלה מעשור מאז שנחתם הסכם השכר האחרון.

לטענת מר דנון, בפועל מתקיים מעבר חופשי, לעיתים ללא תקופת צינון, בין בעלי תפקידים בכירים בבנק לתפקידים זהים בבנקים אחרים ו גם בכירים בשירות הציבורי מתניידים כדבר שבשגרה במלאת תקופת הצינון ככל שנקבעה, למשרות בשוק הפרטי שיש להן נגיעה לעניינים שטופלו על ידם בתפקידם הציבורי, ואין כל סיבה או מקור חוקי למנוע ממנו לשמש כבורר בחלוף זמן כה רב ממועד פרישתו מהבנק.

לטענתו, אין בכהונתו כבורר צד מטעם הארגון פגם פוטנציאלי כלשהו, מאחר ומדיניות הבנק בתקופת ניהול המו"מ לקראת הסכם השכר מ- 2003 אינה רלוונטית יותר, קל וחומר משבוצעו חילופי גברי בהנהלת הבנק.

כמו כן, לטענתו, אין יסוד לטענה כאילו כהונתו כבורר צד מטעם הארגון בבוררות הזבל"א תגרום להפרת חובת הסודיות, חובת ההגינות ו/או הנאמנות שלו כלפי הבנק, שכן הבנק לא הצביע על כל "מידע סודי" רלוונטי כלשהו המצוי בידיו ומכל מקום, מחמת חלוף השנים הרבות מאז סיום העסקתו בבנק, אין ולא יכול להיות בידיו מידע כלשהו הקשור למדיניות השכר בבנק ו/או לנושאים רלוונטיים אחרים.

עוד נטען כי טענת הבנק כאילו כהונתו כבורר מטעם הארגון תמנע מהבנק את זכותו להתייעץ עמו במהלך הבוררות חסרת יסוד ולא בכדי במשך 8 השנים ממועד פרישתו מהבנק לא הייתה אליו כל פניה מההנהלה לשם "היוועצות", כשלא יעלה על הדעת שהצדדים התכוונו לשעבד אותו לזכות היוועצות בכל נושא לעולמי עד ובכך למנוע ממנו העסקתו על ידי צדדים שלישיים.

לאור האמור, לטענת מר דנון, יש לדחות את התביעה כנגדו.

תצהירים ועדויות

13. מטעם ארגון העובדים הוגש תצהיר של הגב' שרה לזרוביץ, לתמיכה באמור בבקשת הצד.
14. מטעם הבנק הוגש תצהיר של הגב' ריטה רובינשטיין, המשמשת כסמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל בבנק משנת 2007.

15. מר דנון הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית מטעמו.

16. השלושה נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני
נו.

דיון והכרעה

17. בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 11.4.06 בין ארגון העובדים לבין הבנק נקבעו מנגנון ישוב חילוקי הדעות שיחול על כל סכסוכים משפטיים וכלכליים.

סעיף 21 להסכם קובע, בהתייחס לסכסוכים כלכליים, כדלהלן:
"בשלב ראשון ינסו הצדדים ליישב את חילוקי הדעות בהסכמה באמצעות מו"מ בפורום מצומצם ובסיוע מגשר/ת, במידת הצורך...
אם תוך 30 ימי עבודה ... לא הושג הסכם בין הצדדים, יועברו חילוקי הדעות להכרעה במנגנון חילוקי דעות, אשר יתכנס לישיבה ראשונה לכל היותר תוך 30 יום מיום תום 30 ימי המו"מ הישיר, ועל פי המפורט מטה;
(1)...
(2) כל הסכסוכים הכלכליים יובאו לבוררות בפני
ועדת בוררות תלת-צדדית הכוללת בורר מכריע ובוררי-צד. כל צד ימנה אחד מטעמו, אשר יכהן כבורר צד."

לאחר שהתנהל לבין הצדדים מו"מ והליך גישור ממושך שלא צלחו, הודיע ארגון העובדים לבנק ביום 30.6.13, כי הוא מעביר את ההכרעה בחילוקי הדעות לבוררות כלכלית וכי בורר הצד מטעמו יהיה מר דנון (ר' נספח מב/7 לבקשת הצד).

ביום 4.7.13 הודיע הבנק לארגון כי הוא מתנגד למינויו של מר דנון כבורר צד ובאותו יום הודיע גם לדנון על ההתנגדות למינויו (נספחים מב/8 ומב/9 לבקשת הצד).

ביום 14.8.13 הוגשו שני ההליכים שבכותרת - בקשת הצד והתביעה האישית נגד מר דנון.

18. במסגרת התביעה והתגובה לבקשת הצד טען הבנק כי מר דנון אינו יכול לשמש כבורר צד מטעם הארגון נוכח התפקיד הבכיר שמילא בבנק, במסגרתו היה שותף בכיר ומלא בקביעת מדיניות הבנק בנושאים רבים ושונים והידע הרב המצוי בידיו העולה אף על הידע המצוי בידי נציגי הבנק.

19. ארגון העובדים ומר דנון טענו מנגד כי אין כל הצדקה עניינית ו/או משפטית למנוע ממר דנון מלשמש כבורר צד מטעם ארגון העובדים, כי אין כל פגם במינויו כבורר צד לאור הזמן הרב שחלף מסיום עבודתו בבנק וחוסר הרלוונטיות של המידע שהיה בידיו בזמן עבודתו וכי בבקשת הבנק למנוע ממנו מלשמש כבורר יש משום פגיעה בלתי סבירה בחופש העיסוק שלו.
בנוסף טענו כי הגשת התביעה האישית כנגד מר דנון מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי על הבנק היה לפנות בבקשה להעביר את דנון מתפקידו כבורר לפי סעיף 11 לחוק הבוררות.

20. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, את ההסכמים הרלוונטיים ואת העדויות והראיות, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין אין זה ראוי שמר דנון ישמש כבורר צד מטעם הארגון, כשנוכח תפקידו הבכיר בבנק בעבר ומעורבותו בניהול המו"מ ובחתימה על הסכם השכר האחרון עולה ספק ממשי באשר ליכולתו לקיים הליך ראוי של בוררות.

21. מר דנון היה חבר הנהלת הבנק ושימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש ומנהל בדרגת סמנכ"ל בכיר, כשהחל ממאי 2004 שימש בדרגת משנה למנכ"ל הבנק. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר במשרת אמון בדרגה הניהולית הבכירה ביותר, אחרי המנכ"ל.

בהסכם העבודה האישי אשר נחתם עמו ביום 29.12.06 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה) נקבע:

"סודיות
19. דנון מתחייב לשמור על סודיות מוחלטת בקשר לסודות העסקיים והאחרים של הבנק, של החברות האחיות והבנות שלו ושל לקוחות הבנק. התחייבות זו תהא בתוקף הן בתקופת עבודתו של דנון והן לאחריה, ללא הגבלת זמן.
מבלי למעט מכלליות האמור לעיל, מתחייב דנון כי במהלך עבודתו ולאחר סיום עבודתו בבנק, מכל סיבה שהיא, לא ימסור לאדם כלשהוא, שאינו נוגע בדבר, מידע כלשהו הקשור לפעילותו של הבנק ו/או בתכניותיו ו/או בעסקים ו/או בקשר ללקוחותיו ו/או בקשר לספקים שלו ו/או נותני שירותים ו/או בקשר לבעלי המניות של הבנק ו/או בקשר לדירקטוריון של הבנק ו/או בקשר לחברות הבנות והחברות האחיות של הבנק, הן בעל-פה והן בכתב, ולא יעשה כל שימוש עצמי במידע האמור... כמו כן מתחייב דנון לא לסייע לאחרים לנקוט הליכים כנגד הבנק למעט דרישה שחובה לציית לה על פי הדין".

סיוע לבנק
20. דנון מתחייב לעמוד לרשות הבנק בכל-עת שיידרש על ידי הבנק למסירת כל מידע הנוגע לתקופת עבודתו או לפעולות שעשה באותה תקופה, וכן להופיע, על-פי דרישת הבנק, בפני
כל בית-דין, בית משפט או רשות אחרת ולמסור כל מידע או מסמך, בכפוף לכל זכות חסיון שיש לו. האמור לעיל יחול, בתיאום עם דנון, גם לאחר סיום עבודתו בבנק, ותהא הסיבה לסיום העבודה אשר תהא. במקרה שהזמן שידרש לסיוע יהיה מעבר להתייעצות מקובלת, יהיה דנון זכאי לשכר ראוי".

22. במסגרת תכתובת שהתנהלה בין הבנק לבין מר דנון בעניין התנגדות הבנק למינויו כבורר, אישר מר דנון במכתב מיום 28.7.13 (צורף כנספח ו' לכתב התביעה) כי התחייבויותיו על פי ההסכם, ובהן חובת הסודיות וכן חובתו לעמוד לרשות הבנק לייעוץ, שרירות וקיימות ובכוונתו להמשיך ולקיימן. גם בתצהירו הבהיר מר דנון כי הוא מתכוון לעמוד בהתחייבויותיו (ר' סעיף 13 לתצהירו).

לא נהיר אפוא כיצד כוונתו של מר דנון לשמש כבורר צד מטעם הארגון במסגרת בוררות כלכלית שעניינה הסכם שכר חדש בבנק מתיישבת עם התחייבויותיו של מר דנון לשמור על סודיות מוחלטת בקשר לסודות העסקיים והאחרים של הבנק, להימנע ממסירת מידע כלשהו הקשור לפעילותו של הבנק, מעשיית כל שימוש עצמי במידע האמור, ובמיוחד מחובתו לעמוד לרשות הבנק ליעוץ - בעודו משמש כבורר באותו עניין ממש שלגביו עשוי להתעורר הצורך להיוועץ בו מטעם הבנק.

23. לטענת הבנק, במסגרת תפקידו כסמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל של הבנק, מר דנון השתתף בישיבות המשא ומתן עם נציגי הארגון, היה שותף בקביעת מדיניות הבנק במו"מ, דיווח להנהלה הבכירה בבנק אודות התקדמות המו"מ ולמעשה הוביל את המו"מ עם הארגון לחתימת הסכם השכר האחרון כשאף הוא זה שחתום על ההסכם מטעם הבנק.

לאור תפקידו הבכיר ומעורבותו במגעים לחתימת של הסכם השכר האחרון, לא יכולה להיות מחלוקת כי בידיו ידע רב מאוד באשר לענייני הבנק ומדיניותו בכל הנוגע להסכמי שכר, אשר עודנו רלוונטי גם כיום, כאשר על הפרק עומדות דרישות כלכליות שיש בהן כדי לשנות מהסכם השכר האחרון.

אמנם כטענת מר דנון והארגון, חלפו למעלה משמונה שנים ממועד סיום העסקתו של מר דנון בבנק, למעלה מתשע שנים מסיום עיסוקו כאחראי על אגף משאבי האנוש בבנק ולמעלה מעשור ממועד חתימת הסכם השכר האחרון, כשבמשך תקופה זו הושלם המיזוג בין בנק מזרחי לבנק טפחות, התחלפו בעלי התפקידים הבכירים בבנק והוצאה קבוצת המנהלים מתחולת ההסכם, כך שסביר כי האינטרסים, היכולות, הראייה והמדיניות של הבנק לא נותרו כשהיו.

מנגד, דווקא בנסיבות בהן מרבית נציגי הבנק התחלפו במהלך השנים, נכונה אף ביתר שאת טענת הבנק לפיה הידע המצוי בידי מר דנון עולה על זה המצוי בידי נציגי הנהלת הבנק בנושא ההסכמות הקיבוציות והכלכליות שהנחו את הבנק בהסכם השכר האחרון.

לפיכך סברנו כי במקרה ספציפי זה, בשים לב לנושא הבוררות שעל הפרק, עצם חלוף הזמן מאז סיום תפקידו של מר דנון, אין בו כדי ליצור את ה"חיץ" הנדרש ואשר יאפשר למר דנון לשמש בתפקיד המעין שיפוטי הנדרש.

24. כמו כן, הגם שלטענת הארגון ומר דנון בוררות אמורות להתברר דרישות של הארגון הצופות פני עתיד, אין מחלוקת כי חלק מהדרישות שהעלה הארגון במשא ומתן הנוכחי דומות לדרישות הארגון במשא והמתן הקודם וכי בין היתר, מבקש הארגון גם תוספות שכר למפרע, החל משנת 2005 ואילך.
במצב דברים זה, לא ניתן להניח כי מר דנון, או כל אדם סביר אחר בנעליו, יוכל לנטרל את הידע המקיף ומוקדם המצוי בידיו בנוגע לסיבות שהובילו להסכמת הבנק לדרישות מסוימות של הארגון ולדחיית דרישות אחרות, כמי שטיפל בנושאים הקשורים להסכם השכר האחרון באופן אישי וישיר.

25. מעבר לאמור, הוכח כי מר דנון נפגש במהלך השנים האחרונות עם סמנכ"ל משאבי אנוש הנוכחית בבנק, הגב' רובינשטיין, כשבפגישות אלו דנו השניים בין היתר בענייני הבנק.

מר דנון הודה כי היו בינו לבין הגב' רובינשטיין פגישות ושיחות, אולם לטענתו, מדובר היה בפגישות ברמה האישית לצורך התאקלמותה בתפקידה החדש, כשבמהלך השיחות הם דיברו על יחסי הכוחות בהנהלת הבנק, על המיזוג ועל פעילות מערכת המחשוב שהונהגה ביוזמתו (ר' סעיף 15.2 לתצהירו). עם זאת, בחקירתו הנגדית העיד מר דנון כי הוא מניח שגם השם של הועד עלה על השולחן במסגרת שיחותיהם (ר' פרוט' 16.2.14, עמ' 11, ש' 27 - עמ' 12, ש'1).

בעניין זה יצוין כי פגישתם האחרונה של מר דנון והגב' רובינשטיין התקיימה ביום 19.3.12, לאחר שהחלו המשא ומתן והמגעים לקראת קיומו של גישור עם הארגון. אין זה סביר כי בשלב זה, חמש שנים לאחר כניסתה של הגב' רובינשטיין לתפקידה, עדיין עסקו שיחותיהם בהתאקלמותה בבנק ביחסי הכוחות בהנהלה במיזוג עם בנק טפחות או במערכת המחשוב, שהותקנה כבר זמן רב לפני כן, כטענת מר דנון.

יש להניח אפוא שבמהלך גישותיהם דנו השניים גם בעניינים אחרים הקשורים לבנק, כשאך סביר הוא שלכל הפחות בפגישה שנערכה לאחר שהחל המו"מ עם הארגון, שיתפה הגב' רובינשטיין את מר דנון גם בעניינים הקשורים למגעים עם הארגון, כפי שהעידה (רק' סעיף 16.9 לתצהירה).

העובדה שבין סמנכ"ל משאבי האנוש הנוכחית, אשר מתוקף תפקידה מעורבת ואף מובילה את המו"מ מטעם הבנק, לבין מר דנון, שהיה סמנכ"ל משאבי האנוש שהוביל את המו"מ על הסכם השכר הקודם, התקיימו שיחות על ענייני הבנק, לאחר שהחל המו"מ בין הצדדים באשר להסכם שכר חדש, גם אם לא דובר באופן ישיר או עקיף על העניינים נשוא הסכסוך, מהווה אף הוא בסיס לאי מינויו של מר דנון כבורר צד מטעם הארגון.

26. לטענת הארגון, מאחר ומדובר בבוררות זבל"א במסגרתה כל צד ממנה בורר מטעמו, ומאחר והבוררות הינה בהתאם להסכם בין הצדדים, הרי שלא נדרשת הסכמה של הצד שכנגד לזהות הבורר שנבחר על ידו.

הארגון מבסס טענתו זו על לשון סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 אשר מבדיל בין מינוי בורר על פי הסכם לבין מקרים אחרים, כדלקמן:
"(1) נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר, ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו;
(2) בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל-הדין להסכים למינויו."

טענה זו אינה מקובלת עלינו.

הגם שנקבע בהסכם הקיבוצי שכל צד ימנה בורר מטעמו, מבלי שצויין כי נדרשת הסכמת הצד שכנגד למינויו, אין בכך כדי למנוע מהבנק להתנגד לזהות הבורר, מקום בו הוא סבור כי נפל פגם כלשהו במינוי או כי המינוי עלול לפגוע ביכול לקיים הליך בוררות תקין.

27. בפסיקה מראשית התהוות דיני הבוררות בישראל קבע בית המשפט העליון (כב' השופט המנוח מני) כדלקמן:

"משנתמנו בוררים שנבחרו אחד על-ידי כל צד חייב כל אחד מהם להחליט בסכסוך שבין הצדדים ללא משוא פנים, ללא דעה קדומה ובצורה אובייקטיבית. בורר שמאיזו סיבה שהיא, איני מסוגל להחליט בסכסוך כאמור, פסול מלכהן כבורר והצד שלא מינהו זכאי להתנגד למינויו." (ע"א 453/66 המסדר הדתי של סנט שרלוס ברומיאוס - חב' הכרמל הבניין המרכזי בע"מ, פ"ד כ(4) 752).

עוד נקבע כי יש להעלות את ההתנגדות לזהות הבורר בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן, עלול הצד המתנגד להיחשב כמי שהסכים למינוי.

דברים אלו צוטטו גם בפסקי דין מאוחרים יותר ולא נס ליחם, גם היום.

הגם שבעניין שבפני
נו לא מדובר בעורך דין של אחד מהצדדים, כפי שהיה בעניין המסדר הדתי, אולם כאמור, נוכח תפקידו הבכיר של מר דנון בבנק, היותו חבר הנהלה ומעורבותו בהסכם השכר האחרון שנחתם בבנק, נראה כי חששו של הבנק באשר ליכולתו של מר דנון לדון בסכסוך באופן אובייקטיבי מבלי שלידע שבידיו יהיה משקל בקביעותיו בבוררות - מוצדק.

28. כפי שנקבע בענייני פסלות שופט, גם בורר נדרש שלא לדון בעניין בו הייתה לו מעורבות בעבר ונדרש שלא להימצא בניגוד עניינים, כשמבחן לקיומה של עילת פסלות בורר/שופט מטעמים של ניגוד עניינים או משוא פנים הוא מבחן אובייקטיבי.

על פי הפסיקה, בעל דין לא נדרש להוכיח שהיה פגם באופן ניהול הבוררות ודי בכך שהוכיח כי עלול להיווצר ניגוד עניינים בשל מעמדו של הבורר.

בעניין ע"א 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מב(1), 198 נפסק:

"המבקש לפסול שופט או בורר מהטעם האמור אינו חייב להוכיח, שהיה פגם כלשהו באופן ניהול המשפט או הבוררות או בהחלטותיו של השופט או הבורר; עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים שעלול היה להיווצר בשל מצבו או בשל מעמדו של השופט או הבורר ובדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך - מספיקים.
במאמר הנ"ל של הנשיא שמגר נאמר בנושא זה לאמור, בעמ' 91:
"בית-המשפט אינו דן בשאלה אם אכן היתה לשופט כהלכה למעשה דעה קדומה. בתי המשפט דנים רק במשמעות האוביקטיבית או כנוסח הפסיקה האנגלית, אשר יושמה ברוב המקרים, בreal likelhood,-ביטוי אשר פורש כשווה- משמעות לקיום אפשרות ממשית של דעה קדומה (substantial a possibility of bias)."

גם סעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 שכותרתו "עילות פסלות" קובע:

"77א. (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:
...
(3) בטרם התמונה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת;"

באשר להוראת סעיף 77א נאמרו הדברים הבאים:

"הוראה זו משקפת את העקרון הבסיסי לפיו שופט לא ידון בעניין שבפני
ו אם קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עקרון זה פורט בסעיף 77א(א1) באופן שנוצרו עילות משנה של קירבה משפחתית לצד להליך, עניין כספי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו והכרות קודמת של השופט עם העניין הנדון. עילות משנה אלה הן עילות עצמאית של פסילת חובה, מעבר לעילה הכללית המקורית של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, תשס"ו, עמ' 141).
כאמור, עקרונות אלה חלים גם על תפקודו של בורר. כך, בורר הנמצא בניגוד עניינים בין עניינו האישי ובין תפקידו כבורר, לא ראוי לאמון הצדדים (ע"א 107/84 איליט נגד אלקו, פ"ד מב(1) (1) 298, 303)." (ע"ע (ארצי) 351/09 רמי וקנין - רמי פלר (25.2.10), סעיפים 13-12 לפסק הדין).

אמנם פסקי הדין המצוטטים לעיל דנו במקרים בהם התבקש בית המשפט לפסול בורר יחיד או לבטל פסק בוררות של בורר יחיד, שלא כמו בענייננו, עת עסקינן בבוררות זבל"א. עם זאת, אין ספק כי העקרונות האמורים חלים על כל בורר, אף אם מדובר בבוררות זבל"א, כששני הבוררים חייבים בנאמנות מוחלטת ואובייקטיבית כלפי שני הצדדים.

תפקידו הבכיר של מר דנון, מעורבותו בהסכם השכר הקודם שנחתם בבנק כאמור והידע הרב המצוי בידיו בענייני הבנק, מעלה חשש סביר במקרה זה בדבר ניהול הבוררות על ידו, באופן הנדרש כאמור.

29. לטענת מר דנון, בסעדים להם עותר הבנק יש פגיעה חמורה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש העיסוק שלו.

כמפורט לעיל, מר דנון התחייב במסגרת הסכם ההעסקה שלו לסודיות ולמתן ייעוץ לבנק אף לאחר סיום העסקתו. מר דנון אישר כי התחייבויותיו דנן שרירות וקיימות וכי הוא אינו מתכוון להפר אותן.

על פי קורות החיים שצירף מר דנון לתצהירו, הוא עסק ועוסק בעניינים רבים ומגוונים, כשלא נטען, וממילא לא הוכח, כי עיסוקו הוא בעריכת בוררויות דווקא.

בעניין שבפני
נו הבנק הוכיח כי נוכח תפקידו ומעורבותו של מר דנון בהסכם השכר הקודם שנחתם בבנק והתחייבויותיו החוזיות, עולה ספק ממשי באשר ליכולתו לקיים הליך בוררות ראוי.

בנסיבות אלו, אף אם קביעתנו בדבר אי כשירותו של מר דנון לשמש כבורר במקרה דנן תמנע ממנו את העיסוק הספציפי בבוררות הכלכלית בין הבנק לבין הארגון, הרי מדובר בהחלטה מידתית וסבירה בשל הנסיבות החריגות של מקרה זה והעובדה כי עריכת בוררויות ממילא לא מהווה חלק מהותי מעיסוקיו הרגילים של מר דנון.

30. הטענות לפיהן הבנק מאפשר מעברים של בכירים מתפקיד לתפקיד בבנקים מתחרים ללא תקופות צינון, אף אם נכונות הן, אינן יכולות להשליך על ענייננו. איננו נדרשים לבחון בהליך שבפני
נו את סוגיית מעברי התפקידים בין בנקים מתחרים כי אם את שאלת תקינות מינויו של מר דנון כבורר צד בנסיבות שהוצגו בפני
נו.

31. הארגון העלה טענות נוספות וביניהן הטענה כי ההליך בו נקט הבנק אינו תקין כשעל פי הנטען, היה על הבנק לפנות בבקשה להעברת מר דנון מתפקידו בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבוררות, הקובע 3 עילות בלבד לפסילת בורר.

מאחר והליך הבוררות למעשה טרם החל, כשאין מחלוקת כי אף טרם נקבעה זהותם של הבוררים, הרי שלא היה מקום לפעול על פי סעיף 11 לחוק הבוררות כאמור.

32. טענה נוספת שטען הארגון היא כי הבקשה לפסול את מר דנון מלשמש כבורר צד מהווה חלק מטקטיקה של "משיכת זמן" בחתימה על הסכם שכר חדש, כשלטענת הארגון, קבלת עמדת הבנק תגרום לעיכוב נוסף בפתיחת הבוררות.

בשל הימשכות הליכי המשא והמתן זמן כה רב, לא ברורה עמדת הארגון ומר דנון למנות דווקא את האחרון כבורר צד מטעם הארגון, כאשר הבנק הודיע באופן מיידי על התנגדותו למינוי ואף הוכח כי הבנק ובאי כוחו פנו לארגון והציעו לו לבחור בורר אחר על מנת שניתן יהיה להתקדם בהליכי הבוררות (ר' עדות הגב' ליזרוביץ', פרוט' 26.2.14, עמ' 5, ש' 18-6).

בנסיבות אלו, לא ניתן להימנע מהמסקנה כי הארגון עצמו תרם אף הוא להימשכות ההליכים.

33. עוד טען הארגון כי קבלת עמדת הבנק תפגע באפשרות למצוא בורר צד בעל הכישורים המתאימים, אשר יסכים להתמנות כבורר צד מטעם ארגון העובדים, בפרט נוכח החשש להיתבע באופן אישי על ידי הבנק.

הארגון טען כי קיים קושי ממש לאתר בורר צד בעל הבנה, כישורים וניסיון רלוונטיים, אשר יסכים להיות בורר מטעמו, כשחלק בלתי מבוטל מהמועדים הרלוונטיים קשורים בדרך זו או אחרת לבנק או לבעלי השליטה בו ולכן לא יוכלו לכהן כבוררי צד מטעם הארגון. אלא שהארגון לא ציין לאלו גורמים פנה או שקל לפנות בבקשה שישמשו כבוררי צד ולא הוכיח כי אכן קיים קושי במציאת בורר חלופי בעל ניסיון רלוונטי.

משכך, אין אנו מקבלים טיעון זה.

34. באשר להגשת התביעה כנגד מר דנון, אף אנו סברנו כי הגשת תביעה אישית לא הייתה נחוצה בנסיבות העניין, כשממילא שאלת כשירותו לשמש כבורר הועלתה כבר בבקשת הצד, במסגרת ההליך הקיבוצי.
מכל מקום, חזקה על הבנק שאם יעלה בו חשש לפגם במינוי בורר אחר מטעם הארגון, ינקוט בהליכים המתאימים, בראש ובראשונה - במסגרת הקיבוצית.

לסיכום

35. לאור כל האמור, הרינו קובעים כי כוונתו של הארגון למנות את מר דנון כבורר צד מטעם הארגון בבוררות הכלכלית אינה סבירה. למר דנון, אשר עסק ישירות מטעם הבנק ומול הארגון בניהול המשא והמתן לחתימת הסכם השכר האחרון, בו עלו דרישות דומות לדרישות במשא והמתן הנוכחי, יש ידע רב אשר עודנו רלוונטי היום, בנוגע לבנק ומהלכיו, להסכמים ולתנאי העבודה בבנק, כשידע זה אף עולה על הידע המצוי בידי נציגי הבנק המנהלים את המו"מ כיום.

משכך, סבורים אנו כי קיים ספק ממשי באשר ליכולתו של מר דנון לקיים הליך ראוי של בוררות, מבלי לעשות כל שימוש בידע המצוי בידיו.

אשר על כן, אנו קובעים כי מר דנון אינו יכול לשמש כבורר צד מטעם הארגון בבוררות הכלכלית העתידה להתנהל בין הצדדים.

סוף דבר
36. בקשת הצד - נדחית.
37. נוכח תוצאה זו, הדיון בתביעה האישית כנגד מר דנון - מתייתר.
38. משמדובר בסופו של דבר בהליך שכולו נעוץ בסכסוך קיבוצי, ומשעמדתו של הבנק הוא שהתקבלה ומשליכה גם על תוצאת הדיון בתביעה האישית לו הייתה נדונה, אנו קובעים כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.
____________________ ___________________ ____________________
נציג ציבור מר מרדכי מיכל לויט
, שופטת נציג ציבור מר איתן
כהן, עובדים ליברוט, מעסיקים
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ק 13-08-23766
פ"ה 13-08-25721
17 מתוך 17








סק בית דין אזורי לעבודה 23766-08/13 ארגון עובדי מזרחי טפחות נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, יעקב דנון (פורסם ב-ֽ 11/01/2015)