פסקי דין על שלום רפפורט | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

42735-08/13 עבל     18/01/2015




עבל 42735-08/13 שלום רפפורט נ' המוסד לביטוח לאומי









בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 42735-08-13





ניתן ביום
18 ינואר 2015


שלום רפפורט
המערער

-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב


לפני: הנשיא יגאל פליטמן
, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה
, השופטת לאה גליקסמן



נציג ציבור (עובדים), מר איתן כרמון , נציגת ציבור (מעסיקים), גב' דיתי שרון

בשם המערער –
עו"ד
ניר גנאינסקי

בשם המשיב – עו"ד שלומי מור




פסק דין


השופטת לאה גליקסמן

:
1.
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציגות הציבור גב' שרה ברנדפלד וגב' מאירה עזר; בל 27824-01-11), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 21.12.2009 כפגיעה בעבודה, מהטעם שלא הוכח כי התרחש אירוע חריג בעבודה.
2.
בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי
:
3.
המערער היה משנת 1986 בעלים עצמאי של קו חלוקת עיתוני "ידיעות אחרונות" (להלן גם – העיתון) בשרון, והחל משנת 1993 בנוסף לקו החלוקה התחיל לעבוד גם כסוכן מכירות עצמאי. החל מיום 1.1.2008 היה מנהל שכיר של מחלקת ההפצה והמכירות של העיתון
באזור השרון.
4.
בתצהירו העיד המערער כי ככלל עבודתו הייתה כרוכה בלחץ מסוג הספק, קצב, ועמידה בזמנים; בתקופה הסמוכה למועד בו לקה באוטם נכנס לשוק העיתונות מתחרה חדש – "ישראל היום", המחולק בחינם. עיתון זה החל לכרסם בתפוצת העיתון "ידיעות אחרונות", ועובדה זו הכניסה את מערכת העיתון ללחץ, למתח ואף לחששות כלכליים; מהדורת סוף השבוע של העיתון היא המהדורה הרווחית, החשובה והגדולה ביותר, ועיקר המאמצים מופנים אליה הן במכירת שטחי פרסום והן לעניין תפוצת העיתון; הופעת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" הציבה סיכון ממשי וחמור על תפוצת העיתון, ועל רווחיות העיתון; כתוצאה מכך הדרישות והלחץ שהופעלו על מנהלי ההפצה ונציגי המכירות להגדיל את התפוצה גדלו באופן משמעותי; מבחינתו היה מדובר במאבק על מקום העבודה ופרנסת המשפחה, שכן ירידה ואי עמידה בדרישות המערכת היו עשויים לפגוע ישירות בשכרו, שהיה מבוסס על השגת יעדי מכירות, ובנוסף הייתה צפויה פגיעה בהכנסותיו כעצמאי מקו החלוקה.
5.
המערער העיד בתצהירו כי בתקופה הסמוכה לאירוע הלבבי עבד יותר שעות, והפך עצבני ומתוח כפי שלא היה קודם; ביום 21.12.2009 נערך יום מכירות מרוכז בו כל סוכני המכירות של המרחב יצאו לשטח עם משימות ויעדים מוגדרים, במטרה להביא כמה שיותר עסקאות ולקוחות פוטנציאליים ולהגדיל את התפוצה; באותו יום, ארבעה ימים לפני יציאת העיתון "ישראל היום" במהדורת סוף השבוע הראשונה, המתח, הלחץ, הדרישות לעמוד ביעדים והחששות היו מירביים; המערער ושאר הנציגים חזרו עם תוצאות מדאיגות מאד מבחינת היקף המכירות; בסוף יום המכירות נערכה ישיבה אשר במהלכה הציגו מנהלי האזור, והוא ביניהם, את הישגיהם; כל משתתפי הישיבה היו בחרדה והאווירה הייתה קשה; כאיש מכירות איכותי לאורך שנים עמד בפני
מצב חדש, שלא הכיר עד אותו יום – כישלון; במהלך הישיבה קם להכין קפה, התמוטט ארצה, ועבר דום לב.
6.
בית הדין האזורי קבע כי מהעדויות לפניו, לרבות עדותו של המערער, עולה כי עבודתו של המערער הייתה מעצם טיבה כרוכה בלחץ קבוע ותמידי, וכן עולה כי המערער היה מצוי במצב של לחץ נפשי שנמשך על פני תקופה ממושכת, על רקע כניסתו של "ישראל היום" לשוק העיתונות שנתיים קודם לכן, ובייחוד לאור העובדה שעיתון "ישראל היום" החל להוציא מהדורת סוף שבוע; עוד עלה מהעדויות כי עובדי העיתון ובכללם המערער נערכו באופן אינטנסיבי על פני תקופה לקראת יציאת המהדורה הראשונה של סוף השבוע של "ישראל היום". בית הדין האזורי הוסיף כי לא שוכנע שהמערער חווה "עליית מדרגה" או "מתח
שיא" כלשהו בימים הסמוכים ליום האירוע או ביום האירוע עצמו. מהעדויות עולה כי יום האירוע עצמו היה יום מכירות שגרתי יחסית, כזה שנערך פעם/פעמיים בחודש. יתר על כן. המערער טען ל"עליית מדרגה" או "מתח שיא" שחווה לקראת יציאת מהדורת סוף השבוע הראשונה של "ישראל היום", שהייתה שלושה ימים לפני האירוע הלבבי או שלושה ימים לאחר מכן, בעוד שמהעדויות עולה כי מהדורת סוף שבוע הראשונה של "ישראל היום" יצאה כחודש לפני האירוע הלבבי שפקד את המערער. לפיכך, הניסיון להצמיד את הוצאת עיתון סוף השבוע החדש למועד האירוע הלבבי על מנת לאבחן "אירוע חריג – כשל. בית הדין האזורי סיכם את פסק דינו בכך שלא ניתן לראות באירועי יום 21.12.2009 או בימים הסמוכים לו כ"עלית מדרגה" או "מתח שיא" ביחס לכל התקופה הממושכת שבה המערער היה שרוי בלחץ בשל כניסת העיתון "ישראל היום" לשוק העיתונות ו/או בשל צאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום".


טענות הצדדים בערעור
:
7.
המערער טען

כי בית הדין האזורי לא נתן את דעתו ללחץ האדיר בו היה שרוי המערער ביום 21.12.2009, בניגוד להלכה המשפטית שלפיה מתח נפשי שהגיע ל"שיא" מוכר כאירוע חריג; שיא המתח הנפשי בא לידי ביטוי במכלול הנסיבות שהתקיימו באותו יום – הלחץ מצאתה של מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום", הלחץ לפני הישיבה שבמהלכה אמורים היו להציג את התוצאות המספריות של כל סוכן וסוכן, נוכח תחושת המערער כי יש ירידה במכירות, העובדה שיום המכירות נחל כישלון חרוץ, ויום העבודה הקשה שעבר על המערער, אשר עבד באותו יום מבוקר עד לילה; אכן, עבודתו של המערער הייתה כרוכה במתח מתמשך ובלחצים משתנים, אולם ביום האירוע הלחץ
שחווה המערער "עלה מדרגה" בשל המשקל המצטבר של האירועים – אירוע יום המכירות בשטח, אירוע הישיבה ונסיבות יציאתו לאור של
"ישראל היום".
8.
המערער הוסיף וטען כי בית הדין האזורי לא נתן משקל ראוי לכלל העדויות והראיות בתיק, מהן עולה תמונה כוללת שבוודאות אירועי אותו יום היו בגדר "אירוע חריג"; גם אירוע הישיבה עצמה שנערכה באותו יום ואירוע יום המכירות בשטח, המתרחשים אחת לחודש, מהווים "אירוע חריג" על פי הפסיקה, קל וחומר בהצטברותם, וזאת ללא קשר ליציאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום"; בית הדין האזורי טעה לחשוב כי מהדורת סוף שבוע של "ישראל היום" יצאה כחודש ימים טרם הישיבה, בעוד שביום 20.11.2009 יצאה מהדורה ניסיונית של 100,000 עותקים בלבד, ואילו שלושה ימים לפני האירוע הלבבי יצאה מהדורה בת 250,000 עותקים, ושלושה ימים לאחריו הייתה אמורה להתחיל פעילות "ישראל היום" בתפוצה מלאה של 350,000 עותקים. המהדורה שפורסמה ביום 20.11.2009 לא הייתה מהדורה קבועה אלא מהדורה ניסיונית בלבד, וכל עוד הייתה בהיקף של 100,000 עותקים היא לא סיכנה משמעותית את "ידיעות אחרונות"; גם אם במקום זה או אחר העיד המערער כי "ישראל היום" יצא לראשונה במהדורת סוף שבוע בסמוך לאירוע, אין זו המהות, שכן עצם האירוע של הישיבה לאחר יום עבודה אינטנסיבי באירוע יום המכירה מהווה אירוע חריג; שני אירועים אלה היו אירועים לא שגרתיים בעבודה, ולכן הם בגדר "אירוע חריג".
9.
המערער טען גם כי ככל שיש ספק בחריגות האירוע, יש מקום למנות מומחה רפואי, נוכח העובדה כי האירועים עצמם אינם שנויים במחלוקת.
10.
המוסד לביטוח לאומי
טען

כי בחינת השפעתם הסובייקטיבית של אירועי היום בו לקה המערער באוטם צריכה להיעשות על רקע העובדה שהמערער עוסק כעשרים שנה במכירות, מורגל למתח וללחץ, ומבחינתו אירועי אותו יום לא היו בגדר "אירוע חריג"; על פי העדויות שהיו לפני בית הדין האזורי, הישיבה התנהלה כסדרה ללא אירוע מיוחד; אין שום ראיה התומכת בטענה כי היו אלמנטים של "חריגות" באותה ישיבה או באותו יום מכירות, במיוחד אם מתחשבים בעובדה שהמערער הוא איש מכירות בעל ניסיון של למעלה מעשרים שנה; קביעתו של בית הדין האזורי שלא הוכח כי המערער חווה "עליית מדרגה" ביום בו לקה באוטם או בימים סמוכים למועד זה היא קביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה.
11.
בכל הנוגע ל"ישראל היום" טען המוסד לביטוח לאומי
כי המהדורה היומית של העיתון יצאה שנתיים קודם לכן, ולכן אין לה כל רלוונטיות; גרסתו של המערער הייתה שמהדורת סוף השבוע יצאה לראשונה שלושה ימים לאחר האירוע הלבבי. גרסה זו הופרכה לחלוטין, וגם מטעם זה בית הדין האזורי לא האמין למערער שהוצאת מהדורת סוף השבוע הייתה בגדר "אירוע חריג"; אין לקבל את גרסתו המאוחרת של המערער שלפיה היה מודע לכמויות הגיליונות שהופצו במהלך סופי השבוע, גרסה שאין לה שום ביטוי בגרסאותיו המוקדמות יותר של המערער.

הכרעה
:
12.
לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
13.
בהתאם לפסיקה "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי" [עבל (ארצי) 458/99 מאיר פלבסקי – המוסד לביטוח לאומי
(11.3.2002)].
עוד נפסק כי -

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג' (דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כח', 143 (1995)), אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החרי'" [עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי – המוסד לביטוח לאומי
,
(2006)].
עוד נזכיר שעל מנת ש'אירוע חריג' יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך' [עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי
- יהושוע תשתש, (9.10.12)]".
עבל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי
(10.4.2014)
14.
בעיקרו של דבר,
ערעורו של המערער סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפני
ה, אלא במקרים חריגים [ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, (25.12.2005) בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (2.8.2007), בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם]

. במקרה הנדון, בית הדין האזורי קבע על יסוד התרשמותו מהעדויות לפניו, כי המערער לא הוכיח כי ביום 21.12.2009 או במועד סמוך לו חווה "עליית מדרגה" או "מתח שיא" ביחס לכל התקופה הממושכת שבה המערער היה שרוי במתח בשל כניסת עיתון "ישראל היום" לשוק העיתונות או בשל יציאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". קביעה זו היא קביעה עובדתית, אשר כאמור, ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה.
לא מצאנו כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי.
מעבר לכך, נוסיף כמפורט להלן.
15.
עיון בתצהירו של המערער, כמו גם בתצהירי העדים מטעמו (מר אמיר סנדר
- מנהל מרחב ירושלים ומר שי אהרון הקר – נציג מכירות שטח בראשון לציון), מעלה כי הגרסה שהוצגה לפני בית הדין האזורי קישרה באופן מפורש בין הלחץ והמתח החריגים בישיבה שהתקיימה ביום 21.12.2009, במהלכה פקד את המערער אוטם שריר הלב, לבין העובדה שבסוף השבוע שלאחריה יצאה לראשונה מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". יתר על כן. בעדותו בבית הדין העיד המערער כי קודם לסוף השבוע שלאחר המועד בו לקה באוטם היו שמועות
על הפצת מהדורת סוף שבוע של "ישראל היום", אולם בכל פעם העיתון "ישראל היום" לא היה ערוך לכך והוצאתו לאור בסוף שבוע נדחתה, ואילו במועד הישיבה המידע על הוצאתה לאור של מהדורת סוף השבוע
היה בגדר מידע מבוסס ולא שמועה, וכאמור חזר על גרסתו שלפיה מהדורת סוף השבוע הראשונה יצאה בסוף השבוע שלאחר המועד בו לקה באוטם.
16.
בית הדין האזורי קבע שאין לקבל את גרסתו של המערער, נוכח העובדה שהעיתון "ישראל היום" יצא במהדורת סוף שבוע כחודש לפני כן, ביום 20.11.2009. לטענת המערער, קביעתו של בית הדין האזורי
שעיתון "ישראל היום" החל לצאת במהדורת סוף השבוע ביום 20.11.2009 שגויה, ולכן לא היה מקום לדחות את גרסת המערער על יסוד עובדה זו. לטענת המערער,
מהדורות סוף השבוע הראשונות שיצאו בימים 20.11.2009 וביום 11.12.2009 היו מהדורות ניסיוניות, שהופצו ב- 100,000 – 150,000 עותקים בלבד. מהדורה קבועה החלה להיות מופצת ביום 18.12.2009 (250,000 עותקים),
ורק ביום 25.12.2009 הייתה אמורה להתחיל פעילות העיתון "ישראל היום" ביום שישי לתפוצה מלאה – 350,000 עותקים. לכן, המועד הרלוונטי ליציאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" באופן שמסכן את "ידיעות אחרונות" הינו יום 18.12.2009 וכן סוף השבוע שלאחריו – 25.12.2009. המהדורות הניסיוניות לא הביאו ל"מלחמת עולם" בין העיתונים, ולא יצרו לחץ ומתח, כפי שנוצרו לאחר שיצאו המהדורות הקבועות.
17.
אין בידינו לקבל טענה זו של המערער. השאלה העומדת להכרעה אינה מתי החלה התחרות המשמעותית בין "ידיעות אחרונות" לבין "ישראל היום", אלא האם היה על בית הדין האזורי לקבל את גרסת המערער בדבר "עליית מדרגה" ו"מתח שיא" שחש במועד סמוך למועד בו לקה באוטם. כאמור, הן המערער והן עדיו קשרו את "עליית המדרגה" ו"מתח שיא" לעובדה שמהדורת "ישראל היום" יצאה לראשונה בסוף השבוע שלאחר המועד בו פקד את המערער האוטם הלבבי, והמערער אף העיד שקודם לכן לא יצאה מהדורת סוף שבוע של "ישראל היום". משכך, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אין לקבל את גרסתו של המערער בדבר "עליית מדרגה" במתח והלחץ המתמשכים שנלוו לעבודתו של המערער עקב הוצאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום".

18.
המערער טען כי אירוע הישיבה ואירוע יום המכירות כשלעצמם הם בגדר "אירוע חריג". בהקשר זה נטען כי כל אחד מהאירועים נערך פעם בחודש,
כ- 12 פעמים בשנה בלבד, כאשר ביום המכירות על המוכרים להשיג תוצאות טובות ביותר, ובאירוע הישיבה נבחן כל סוכן על פי התוצאות בשטח, וזאת אל מול כלל הסוכנים. לכן, יום עבודה בו התרחשו גם אירוע יום המכירות וגם אירוע הישיבה מהווה "אירוע חריג", וזאת ללא קשר ליציאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום", ובפרט לאור ההלכה המשפטית כי די בספק בחריגותו של האירוע בכדי למנות מומחה רפואי.
19.
גם טענה זו אין בידינו לקבל. ראשית,
כאמור, המערער והעדים מטעמו קשרו במפורש בין הלחץ והמתח המיוחד באותה ישיבה לבין הוצאת מהדורת סוף השבוע
הראשונה של "ישראל היום" באותו שבוע. כך למשל,
העיד מר שי אהרון הקר כי עקב החשש מהוצאת מהדורת סוף שבוע הראשונה של "ישראל היום" והחשש כי תיפגע תפוצת העיתון הייתה בישיבה אווירה של "כמעט פאניקה בעיתון. החששות של המנהלים, ירדו לעברנו, אנשי השטח בלחץ מוגבר בניסיון לבלום את תפוצת העיתון", כי "הדאגה לאובדן נתח שוק שהובעה באותה ישיבה יצרה מתח אישי של פגיעה בהכנסה", ובאותה ישיבה הוא והמערער "ספגו" אווירה מתוחה והונחתו עליהם תביעות ודרישות של מאבק מיוחד בשטח. יתר על כן. המערער בתצהירו (סעיף 3יא) אף קשר בין התוצאות הגרועות והמדאיגות של יום המכירה לבין הוצאת מהדורת סוף שבוע הראשונה של "ישראל היום" ארבעה ימים לאחר מכן, שכן על פי עדותו החנויות, הקמעונאים והסוחרים דחו עסקאות בשל ציפייתם לקבל בחינם את מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום".
בסיכומים שהגיש המערער בבית הדין האזורי טען כי "הבסיס לתביעה להכרה" הוא הטיעון שלפיו "ישראל היום" העמיד בסיכון את מקור פרנסתו של המערער, וכי "לתהליך זה היה מבחינתו שיא קיצוני וחריג ביום 21.12.09, בו כהתמודדות עם מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום", שיצאה באותה תקופה לראשונה, נערך יום מכירות מרוכז" שתוצאותיו היו "עגומות" ו"אצל המשתתפים באותה ישיבה התפשטה הרגשת פאניקה, חרדה וכישלון שיווקי". לאור האמור, גרסת המערער בשלב הערעור כי יום המכירות והישיבה יצרו "עליית מדרגה" במתח המתמשך והיו בגדר "אירוע חריג" במנותק מההוצאה לאור של מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" היא גרסה חדשה ושונה לחלוטין מגרסתו בבית הדין האזורי, ולכן לא ניתן לקבלה. שנית, בית הדין האזורי הסתמך בפסק דינו גם על הודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי
של מר מאיר גולדברג, מנהלו של המערער, אשר העיד כי לא היה משהו חריג או יוצא דופן בישיבה ביום 21.12.2009 או בעבודתו של המערער באותו יום או בימים הסמוכים, ועל גרסה זו חזר גם בחקירתו הראשית (ע'
14, ש' 16 – 17). אכן, בחקירתו הנגדית העיד מר גולדברג כי זה "יום לחוץ מימים אחרים" (ע' 15, ש' 15 – 16). אולם, בית הדין האזורי קבע כי מהעדויות עולה כי יום האירוע עצמו היה יום מכירות שגרתי יחסית, כזה שנערך פעם/פעמיים בחודש, וכן קבע כי לא ניתן לראות באירוע של יום 21.12.2009 או בימים הסמוכים לו כ"עליית מדרגה" או "מתח שיא" ביחס לכלל התקופה הממושכת שבה המערער היה שרוי בלחץ. קביעה זו היא קביעה עובדתית, המבוססת על התרשמותו של בית הדין האזורי מהעדויות לפניו והעדפת גרסתו של מר גולדברג בהודעה לחוקר ובחקירה ראשית על פני עדותו בחקירה נגדית, ולא מצאנו מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בה.
20.
סוף דבר

: לאור כל
האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
21.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה (18 ינואר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.





יגאל פליטמן
,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

לאה גליקסמן
,
שופטת

מר איתן כרמון,
נציג ציבור (עובדים)


גברת דיתי שרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)









עבל בית הדין הארצי לעבודה 42735-08/13 שלום רפפורט נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/01/2015)