פסקי דין על אמיר קיטרון | פסקי דין על פסיפיקלינקס | פסקי דין על ניר מאיר טולדנו ואח' | פסקי דין על מיכל אבריאל אמזלג

62274-12/13 א     15/01/2015




א 62274-12/13 אמיר קיטרון, פסיפיקלינקס בע"מ, ניר מאיר טולדנו ואח' נ' מיכל אבריאל אמזלג








בתי משפט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע




בפני
כב' השופטת שרה דברת
– ס. נשיא
ת"א 62274-12-13




בקשה מס' 14




1. אמיר קיטרון
2. פסיפיקלינקס בע"מ
3. ניר מאיר טולדנו
4. פטריק רום
5. יניב קטרון קופרשטין
ע"י ב"כ עו"ד לירן זילברמן
המבקשים

נגד


מיכל אבריאל אמזלג
ע"י ב"כ עו"ד שרון סויסה
המשיבה
<#1#>

החלטה
1.
בפני
בקשה לדחייה על הסף של חלקים נרחבים מכתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה בשל התיישנות ומעשה בית דין ולמחיקת המבקשים 2-5 מכתב התביעה.

2.
חברת עשבי קדם בע"מ (להלן - "החברה") הוקמה בשנת 1996 במטרה לייצר מוצרים מצמחים על בסיס מחקריו של ד"ר ניסים אמזלג. עת הוקמה החברה, נרשמה גב' מיכל אבריאל - אמזלג (להלן - "המשיבה") כבעלת 99% מהון המניות של החברה ועו"ד מיכאל טפלו כבעל 1% מהון המניות של החברה. במהלך שנת 2000 החל ד"ר אמיר קיטרון
(להלן- "ד"ר קיטרון") לעבוד כמנכ"ל בחברה, לאחר שרכש מחצית מהון המניות של החברה. בדצמבר 2000, נכרת הסכם לפיו חברת

pacifics co. ltd
(להלן - "פסיפיק") רכשה 10% ממניות החברה (להלן - "הסכם פסיפיק"); כך שלפסיפיק הוקצו 100 מניות ולמשיבה ולד"ר קיטרון 450 מניות כל אחד. בפועל, הוקצו לפסיפיק 130 מניות. בשנת 2004 הועברו המניות שהוחזקו על ידי פסיפיק לידי מר יניב קיטרון (להלן - "הסכם יניב").

3.
בשנים 2009 עד 2012 התנהלה בין ד"ר קטרון, אשתו ימימה קטרון, יניב קטרון ופסיפיק מחד גיסא, לבין המשיבה וד"ר אמזלג מאידך גיסא, תביעה משפטית שעניינה תוקפם של הסכמים שונים שנערכו בין הצדדים, אשר יש בהם כדי לקבוע את חלוקת המניות בחברה. עוד הועלו במסגרת תביעה זו טענות שונות באשר לכספים שהוצאו על ידי ד"ר קיטרון מהחברה בניגוד לדין (ת.א. (מחוזי מרכז) 8715-08-09, להלן - "התביעה הראשונה").

בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה ביום 11.2.12, קבע בית המשפט (כב' השופטת אסתר שטמר), כי אין מקום לדון במסגרת התביעה בטענות הנוגעות להוצאת כספים מן החברה שלא כדין, שכן תביעה בנושאים אלה יש להגיש בנפרד בשם החברה. עוד
נקבע כי 'הסכם יניב' אינו תקף, בעוד 'הסכם פסיפיק' תקף וההחלטה להקצות לפסיפיק 30 מניות נוספות בטלה. לאור החלטות אלה, נקבע כי חלוקת המניות בחברה עומדת על 45% לד"ר קיטרון, 45% למשיבה, ו - 10% לפסיפיק. בשולי הדברים נקבע כי היתה למשיבה יכולת לפקח על התנהלותו של ד"ר קטרון בחברה במועד אולם היא העדיפה שלא לעשות כן.
ערעור שהגישו המשיבה וד"ר אמזלג על פסק הדין - נדחה ביום 4.12.13 (ע"א 2965/12).

4.
ביום 16.2.14 הגישה המשיבה תביעה נוספת נגד אמיר קיטרון
, פסיפיק, ניר טולדנו, פטריק רוב ויניב קיטרון (להלן – "המבקשים"), היא התביעה נשוא הבקשה בפני
. ביום 6.3.14 הגישו המבקשים בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין והתיישנות. בדיון ביום 19.6.14 הודיע ב"כ המשיבה, כי "מקובלת עלי המלצת בית המשפט, לפיה אתקן את כתב התביעה, כאשר בכתב התביעה המתוקן לא יופיעו עילות שכבר מוצו במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז על ידי כב' השופטת שטמר".
בהתאם להסכמה זו, הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן ביום 8.9.14. כתב התביעה המתוקן מלין על כך שיניב קטרון רכש את מניות פסיפיק פעם נוספת לאחר פסק הדין בתביעה הראשונה; על כך שהמבקשים דיללו את אחזקותיה של המשיבה בחברה ביום 28.8.13; על השתלטות, נטענת, של המבקשים על ישיבות ההנהלה בחברה מיום הגשת התביעה הראשונה ועד יום הגשת התביעה הנוכחית ועל קיפוח זכויות המשיבה כבעלת מניות ודירקטורית, שהתבטאה באי חלוקת דיבידנדים, מחיקת חוב החברה למשיבה, מניעת מידע ועוד. בגין אלה תבעה המשיבה את ביטול הסכמי כניסת השותפים הנוספים, ביטול החלטות דירקטוריון החברה מיום הגשת התביעה הראשונה, השבת ההלוואה שנתנו המשיבה ובעלה לחברה, מימון הגנה משפטית למשיבה ועוד.

5.
ביום 5.10.14 הוגשה הבקשה שבפני
. המבקשים טוענים, כי יש לדחות על הסף חלקים נרחבים מכתב התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין. לטענתם, הגשת התביעה הינה נסיון חסר תום לב של המשיבה למתן הכרעה שונה בנושאים שהוכרעו בתביעה הראשונה ובערעור עליה. אי קבלת הבקשה תפגע בסופיות הדיון שכן היא תאפשר למשיבה, אשר יומה בבית המשפט כבר ניתן לה, להגיש תביעה חוזרת בגין אותה מסכת עובדתית. בין היתר, טוענים המבקשים כי טענות המשיבה להפרות חוזים נידונו זה מכבר וכי אין מקום לטענה לביטול החלטות ישיבות דירקטוריון משאלה ממחזרים בקשה לסעד זמני של המשיבה - שנדחתה.
המבקשים מוסיפים, כי מרבית הסעדים המבוקשים בתביעה המתוקנת נוגעים לעילות שהוכרעו בערכאות קודמות. כך, טוענים הם כי הסעד לביטול הסכמי כניסת המבקשים 1, 2 ו - 5 לחברה נוגד את הקביעה בתביעה הראשונה כי הסכם פסיפיק תקף; הסעד המבקש לבטל את החלטות ישיבות הדירקטוריון דינו להידחות, ככל שהוא נוגע להכרעות שהתקבלו טרם מתן פסק הדין בתביעה הראשונה; הסעדים הדורשים למנוע מהמבקשים מילוי תפקידים שונים בחברה ואת חיובם להשיב לחברה חלק ממניותיהם מנוגדים לקביעה בתביעה הראשונה, כי הסכם פסיפיק תקף.
עוד טוענים המבקשים, כי מאחר ונקבע כי הסכם פסיפיק הינו הסכם מחייב, ומאחר ומניות פסיפיק נמכרו ליניב קיטרון עוד טרם שהתביעה נדונה בערכאות קודמות, ומאחר והמבקשים 3-4 הינם בעלי מניות בפסיפיק ואין כל טענה לפיה יש להרים את המסך נגדם באופן היוצר יריבות ישירה של המשיבה מולם - אין יריבות בין המשיבה למבקשים 2-5 ויש להורות על מחיקתם מהתביעה.
עוד טוענים המבקשים כי, חלק מעילות התביעה התיישנו, כמו הטענות להפרת הסכם טפלו - הסכם אשר לעמדת המשיבה הסדיר את זכויותיו וחובותיו של ד"ר קיטרון בחברה - או אי חלוקת דיבידנדים במשך השנים.

6.
המשיבה טוענת, כי כל העובדות אליהן מכוונים המבקשים הינן עובדות אשר לא נכללו במסגרת התביעה הראשונה וחלקן אף נוצרו לאחר הגשת התביעה. בין היתר, מפרטת המשיבה, כי העובדות הנוגעות לאירועים בהם דנה התביעה הראשונה פורטו למתן רקע כללי ואינן חלק מעילות התביעה, וכי ההחלטה בבקשה לסעד זמני אינה מקימה מעשה בית דין משבית המשפט קבע במפורש, כי הוא נמנע מלהכריע בשאלות אלה.

המשיבה מוסיפה, כי הסעדים נובעים מעילות התביעה, ומשהובהר כי לא קם מעשה בית דין ביחס לעילות התביעה, הוא אינו קם גם ביחס לסעדים הנתבעים בה. ממילא, הסעד לביטול הסכם פסיפיק נובע מעילות תביעה אחרות, מאוחרות מאלה שנתבעו בהליך הקודם.
כמו כן, טוענת המשיבה, כי אין מקום למחיקת המבקשים 2-5 מכתב התביעה המתוקן. עילות התביעה נגד נתבעים אלה הובהרו היטב ואין כל רבותא למועד מכירת המניות משעניין זה לא הוכרע בהליך הקודם.
לגבי טענת ההתיישנות, נטען, כי זו הועלתה כלאחר יד ולא ברור לאלו טענות היא מכוונת. המשיבה לא טענה להפרת הסכם על סמך מידע משנת 2001 אלא רק על סמך מידע משנת 2008 ואילך, והמעשים הנטענים בוצעו בשנת 2009.
דיון
7.
דין הבקשה להידחות. מעיון מפורט בבקשה מתברר, כי על אף שהמבקשים אינם חוסכים בביקורת חריפה על המשיבה על כך שהיא פועלת בניגוד לפסקי דין חלוטים שניתנו בעניינה ומנצלת לרעה הליכי משפט, הרי שבפועל לא עלה בידי המבקשים להצביע על עילות תביעה בכתב התביעה המתוקן אשר יש בהן כדי להקים מעשה בית דין.

8.
בפסיקה נקבע, כי "מעשה בית דין הוא כלל שיפוטי הגיוני ומעשי שנועד למנוע התדיינויות חוזרות בין הצדדים והטרדת בעל הדין שכנגד ולמנוע מעמסה מיותרת על בתי המשפט. פיתוחו של הכלל מצוי בספרות ובפסיקה, אך ניתן למצוא לו עקבות אף בחקיקה (ראו
סעיפים 21

ו-
23
ל
חוק הבוררות
;
תקנות 46-44, ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
). "מעשה בית דין" מסתעף לשתי דוקטרינות עיקריות: השתק פלוגתא המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה במשפט הראשון ביניהם, והשתק עילה היוצר מחסום בפני
בעלי דין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהיתה לגביו הכרעה שיפוטית (
ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה
(1) 92 (1980))
" (ע"א 2634/09 רוטנברג נ' אלגו, עמ' 15 (פורסם בנבו) (6.1.11)).
מהאמור ברור, כי מעשה בית דין מונע מהצדדים להעלות טענות אשר הוכרעו בהכרעה שיפוטית קודמת. מעשה בית דין אינו מונע מהצדדים להעלות טענות חדשות שנוצרו במערכת היחסים ביניהם וטרם הוכרעו והוא אינו מונע העלאת טענות חדשות רק מאחר ואלה נוצרו טרם ההכרעה השיפוטית הקודמת. בחינת טענות המבקשים לאור עקרונות אלה מראה, כי אין לטענותיהם על מה להתבסס.

9.
המבקשים טוענים, כי עילת התביעה הנוגעת ל'הפרות חוזים יסודיות', לה טוענת המשיבה בסעיף 90 לכתב התביעה המתוקן, נדונה בהרחבה בתביעה הראשונה וניתנה בה הכרעה שיפוטית. עוד מציינים הם בהקשר זה את ניסיון המשיבה לטעון לבטלותו של הסכם פסיפיק לאחר שנקבע בתביעה הראשונה, כי הסכם זה הינו תקף. המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי הפרות החוזים להם היא טוענת לא נידונו בתביעה הראשונה, ותביעתה לביטול הסכם פסיפיק נובעת מהפרות מאוחרות שלו, אשר אף הן לא נדונו בתביעה הראשונה.
אין ממש בטענות המבקשים בעניין זה.
על דרך הכלל, תובע המבקש לתבוע בשל מספר עילות, רשאי לפצל עילות אלה בין תביעות שונות, והוא רשאי להגיש תביעה חדשה בגין עילה נוספת, גם אם המדובר בעילה שכבר היתה קיימת עת הוגשה התביעה הראשונה (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי, עמ' 97-98 (1991)). אמנם, כאשר המדובר במספר עילות תביעה אשר התגבשו בעקבות אותו חוזה, אזי "הזכות להגיש תביעות חדשות מבוססת על ההנחה כי בעת הגשת התביעה הראשונה לא גובשו עדיין הזכויות בגין הסעדים הנוספים" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11), עמ' 336 (2013); וכן ראה ע"א 367/83 מ' שושן נ' נ'רמות גזית, פד"י לט(1) 633, 638 (3.4.85); ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ, פד"י מב(4) 805, 809 (6.2.89)). על כן, תובע רשאי להגיש תביעה נוספת בגין הפרה נוספת של אותו חוזה רק כאשר העילה להגשת התביעה הנוספת טרם התגבשה עם הגשת התביעה הראשונה; עם זאת, אין לחייב את התובע לתקן את כתב התביעה הראשון כאשר התגבשה עילה נוספת במהלך ניהול התביעה הראשונה, והוא רשאי להגיש בגין כך תביעה נוספת (ע"א 830/86 הנ"ל).
מהאמור נובע, כי עצם העובדה כי מדובר בתביעה נוספת הנובעת מאותו חוזה, אינה מונעת את האפשרות להגיש תביעה. על כן, העובדה כי בתביעה הראשונה נידונו הפרות נטענות של הסכם פסיפיק, אינה מונעת מהמשיבה להעלות טענות הפרה חדשות של החוזה שנולדו לאחר הגשת התביעה הראשונה. העובדה, כי נקבע בתביעה הראשונה, כי ההפרות הנטענות אינן מביאות לבטלות הסכם פסיפיק, אינה מחייבת את המסקנה כי כך יקבע גם לגבי ההפרות החדשות, אשר לא נזכרו בתביעה הראשונה.

10.
טוענים המבקשים, כי הטענות שמעלה המשיבה נגד מכירת מניות פסיפיק ליניב קיטרון הינה בעייתית, שכן המכירה התבצעה יום טרם הגשת כתב התביעה בתביעה הראשונה ונזכרה גם בערעור שנשמע בבית המשפט העליון. המשיבה טוענת, כי העובדה שעילת התביעה נוצרה טרם הגשת התביעה הראשונה אינה מונעת ממנה להתברר בתביעה זו, משלא הוכרעה מעולם בתביעה הראשונה, תביעה שעסקה במוצהר רק בשאלת אופן חלוקת הון המניות של החברה.
מעיון בכתבי הטענות של התביעה הראשונה, עולה כי התביעה הראשונה החלה בכתב תביעה שהוגש על ידי המבקשים נגד המשיבה, בה נטען לתוקפו של הסכם יניב אך כלל לא הזכיר את מכירת מניות פסיפיק ליניב קטרון, הגם שזו התבצעה יומיים טרם הגשת כתב התביעה. בהמשך הוגשה תביעה שכנגד מטעם המשיבה אשר נגעה בנושאים שונים אך לא התייחסה להסכם יניב או למכירת מניות פסיפיק שהתרחשה לאחריו. מכירת מניות פסיפיק לא הועלתה כטיעון במהלך ניהול התביעה הראשונה ומשכך גם לא נידונה או הוכרעה בפסק הדין. בנסיבות אלה, הרי שהגם שעל דרך הכלל יש לכלול בתביעה את כל הטענות להפרת הסכם שהתרחשו טרם הגשתה, הרי שמאחר ומכירת המניות התבצעה זמן קצר ביותר טרם הגשת התביעה ומאחר ושני הצדדים כאחד בחרו שלא להזכירה בפני
בית המשפט שדן בתביעה הראשונה, אין מקום למנוע את העלאת הטענות נגדה בתביעה זו.

11.
טענה נוספת של המבקשים הינה, כי התביעה מתייחסת להסכם טפלו כהסכם שעודנו תקף. המשיבה טוענת, כי העובדה כי בתביעה הראשונה לא נוצר צורך לדון בתוקף ההסכם לצורך קביעת השליטה בחברה, אין פירושה, כי לא ניתן לתבוע בגין עילות תביעה, הנוגעות לכריתתו או ליישומו העתידי. איני רואה צורך לדון בעניין זה, שכן הסכם טפלו אמנם מוזכר ברקע העובדתי של כתב התביעה, אולם המשיבה אינה טוענת לעילת תביעה כלשהי מכוחו.

12.
עוד טוענים המבקשים, כי סעיפים 15-36 לכתב התביעה עוסקים כולם בארועים שקדמו להגשת התביעה הראשונה. סעיפים 15-30 נכתבו כרקע עובדתי בכתב התביעה, כפי שאף הודגש על ידי המשיבה בסעיף 16 לכתב התביעה המתוקן, ולא נתבע סעד כלשהו, מכח האמור בסעיפים אלה ולכן דין הטענה לדחיה. סעיפים 31 עד 36 נוגעים למכירת מניות פסיפיק ליניב קיטרון, מכירה לגביה קבעתי, כי לא חל עליה מעשה בית דין שכן זו ארעה טרם הגשת התביעה הראשונה אך לא נדונה באותו הליך.

13.
עוד נטען, כי סעיפים 58-69, הנוגעים לבקשה לביטול החלטות כל ישיבות הדירקטוריון שנערכו מאז הגשת התביעה הראשונה, ממחזרים את טענות המשיבה בבקשות לביטול סעדים זמניים שהוגשו על ידה בתביעה הראשונה, בקשות אשר נדחו על ידי בית המשפט באותו הליך. המשיבה טוענת כי בית המשפט בתביעה הראשונה הבהיר במפורש, כי הוא נמנע מלהכריע בסוגיות העולות בהליך זה ועל כן אין באותה החלטה כדי להקים מעשה בית דין.
הבקשה אליה מכוונים הצדדים הינה בקשה שהוגשה על ידי המשיבה ביום 30.3.11, במסגרת ניהול התביעה הראשונה. באותה בקשה עתרה המשיבה, בין היתר, לביטולן של ישיבות הדירקטוריון שנערכו בחברה מעת הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה, תוך שהיא מפרטת טענות לאופן התנהלות אותן ישיבות, טענות הדומות לטענות המועלות כיום בתביעה זו. ביום 10.7.11 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שהוא מציין כי
מאחר והבקשה "... מבוססת כולה על חומר הראיות והערכתו, לא ראיתי מקום להזקק לבקשה, שמתן החלטה בה כמוה כמתן הכרעה עובדתית ומשפטית ברוב השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים לתביעה".
מהאמור ברור, כי הטענות לאופן התנהלות ישיבות הדירקטוריון אמנם הועלו על ידי המשיבה במסגרת הבקשה לסעד הזמני, אולם בית המשפט בחר שלא לדון בהן על מנת להימנע מהכרעות עובדתיות משמעותיות במסגרת סעד זמני. בהעדר הכרעה עובדתית בסוגיה לגופה, לא קם מעשה בית דין.
עוד יוער, כי בעיקרון אין בהחלטות בסעד זמני, כדי להקים מעשה בית דין, וניתן לפנות בבקשה לעיון מחדש בסעד הזמני שניתן גם במסגרת אותו הליך; זאת, בשל "טיבה הלכאורי של התשתית הראייתית והמשפטית עליה מתבססות החלטות ביניים", וכן בשל "מהותן של החלטות אלה, שאינן מכריעות בזכויות הצדדים, ותפקידן "להסדיר זמנית מצב עניינים ולהבטיח ביצועו של פסק-דין סופי שיוצא לאחריו" (ראו ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528 - השופט קיסטר)" (רע"א 4472/10
proneuron biotechnologies
נ' טבע
, עמ' 12-13 (פורסם בנבו) (6.10.10)). על כן, גם אם היתה הכרעה בסעד הזמני לגופו, ספק אם היה בכך, כדי למנוע מהמשיבה להגיש תביעה בעילות אלה, שעה שהן לא היוו חלק מכתב התביעה בתביעה הראשונה, ולא נדונו בה.

14.
טענה נוספת של המבקשים היא, כי טענות המשיבה בסעיף 79 לכתב התביעה המתוקן, הנוגעת לסירוב למסור מסמכים, חופפות טענות שהועלו בתביעה הראשונה, וממילא אין בהן ממש והן מהוות בקשה לנהל מחדש את הליך גילוי המסמכים שנערך בתביעה הראשונה. המשיבה טוענת כי בתביעה הראשונה מעולם לא בוצע גילוי מסמכים מלא וכי בשל עניינן השונה של התביעות אין בגילוי מסמכים בתביעה הקודמת כדי למצות גילוי מסמכים בתביעה זו.
גם בטענה זו של המבקשים אין ממש. בקשות המשיבה למסמכים נוגעות לישיבות דירקטוריון שהתקיימו לאחר הגשת התביעה הראשונה, ועל כן לא נדונו בה ולא יכול להתקיים לגביהן מעשה בית דין. הטענה כי מסמכים אלה גולו במסגרת גילוי המסמכים בתביעה הראשונה אינה רלוונטית לטענת מעשה בית דין, ולכל היותר ניתן להעלותה כטענה לגוף הדברים.

15.
בנוסף טוענים המבקשים גם נגד הסעדים המתבקשים בתביעה. בעניין זה, יש ממש בטענת המשיבה, כי משנקבע כי אין מעשה בית דין ביחס לעילות המתבקשות, הרי שאין מעשה בית דין גם ביחס לסעדים הנובעים מהם. גם מבחינת הסעדים הנטענים לגופם, עולה כי לא חל עליהם מעשה בית דין:
המבקשים סבורים כי יש לדחות את הסעד המבוקש בסעיף 94.1 – "להורות על ביטול הסכמי כניסת השותפים, הנתבעים 1,2 ו/או 5, לחברה, בשל הפרות יסודיות של אותם הסכמים שבוצעו מאז 2009 ועד היום"- שכן הוא נוגד את פסק הדין בתביעה הראשונה בגין תוקפו של הסכם פסיפיק. כפי שנקבע לעיל, אמנם בתביעה הראשונה נקבע כי אין לבטל את הסכם פסיפיק, אולם לא נקבע שם כי לא יהיו נסיבות אחרות, בהן תתקיים הפרה יסודית של הסכם פסיפיק אשר תצדיק את ביטולו. על כן, אין מקום לקבוע כי עצם הבקשה לבטל את הסכמי כניסת השותפים נוגדת מעשה בית דין כאשר היא מתייחסת למעשים שארעו לאחר הגשת התביעה הראשונה.
עוד טוענים המבקשים כי הסעד המבוקש בסעיף 94.3 - "לקבוע כי 17 החלטות דירקטוריון החברה, כפי שפורטו בתובענה זו, התקבלו שלא כדין, ולפיכך בטלות ומבוטלות" - דינו דחיה, ככל שהוא נוגע להכרעות שהתקבלו קודם מועד מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, משהוכרעו בו. הטענות נוגעות לבקשה לסעד זמני אך, משקבעתי, כי לא היה בבקשה לסעד זמני כדי להכריע במחלוקת לתוקפן של ההחלטות שהתקבלו בישיבות הדירקטוריון, הרי שאין מקום לטענה נגד הסעד המתבקש מעילה זו, ככל שהוא נוגע להחלטות שהתקבלו לאחר הגשת התביעה הראשונה.
המבקשים הוסיפו, כי גם הסעדים המבוקשים בסעיף 94.7, "לקבוע כי הנתבעים אינם יכולים לשמש כיו"ר דירקטוריון החברה, וכי הם אינם יכולים לבחור לבדם בנותני שירות לחברה..." וסעיף 94.10, "בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות, לחייב את הנתבעים 1,2 ו/או 5 למכור בחזרה לחברה, לכל הפחות, 20% מהון מניותיהם, כל אחד...", דינם להימחק, מאחר והם מנוגדים לקביעה בתביעה הראשונה, כי הסכם פסיפיק הינו הסכם תקף. בטענה זו אין ממש, גם מאחר וסעדים אלה אינם קשורים בהכרח לתביעה לביטול הסכם פסיפיק, וגם לאור קביעתי, כי פתוחה הדרך בפני
המשיבה לנסות ולהוכיח, כי דין הסכם פסיפיק להתבטל מסיבות שלא נידונו בתביעה הראשונה ואשר נוצרו לאחר הגשתה.
על כן, דין טענות המבקשים באשר לקיומו של מעשה בית דין - להידחות.

16.
עוד טוענים המבקשים, כי יש למחוק את המבקשים 2-5 מכתב התביעה המתוקן, הן מאחר ונקבע כי הסכם פסיפיק הינו הסכם מחייב והן מאחר ומכירת מניות פסיפיק ליניב קיטרון נעשתה עוד טרם הגשת התביעה הראשונה. לאור הקביעה לעיל, לפיה המשיבה אינה מנועה מפאת מעשה בית דין לתבוע את ביטולו של הסכם פסיפיק או את ביטול מכירת מניות פסיפיק לידי יניב קטרון, ברי כי אין מקום למחיקת מבקשים אלה מכתב התביעה.

17.
המבקשים הוסיפו וטענו כי על חלקים מכתב התביעה המתוקן חלה התיישנות. טענה זו הובאה ללא פירוט ועל כן לא ניתן לקבוע ממצאים. כך, טוענים המבקשים, כי כתב התביעה המתוקן מעלה טענה להפרה יסודית של ההסכם על סמך מידע שהיה ידוע למשיבה כבר בשנת 2001, אולם אינו מפרט לאיזו טענה בכתב התביעה מיוחסת אמירה זו ומשכך, לא ניתן להכריע בטיעון זה, בשלב זה של הדיון.
המבקשים מוסיפים ומציינים בתמצית, כי הטענות להפרת הסכם טפלו או לאי חלוקת דיבידנדים התיישנו במהלך השנים. כאמור, לא מצאתי בכתב התביעה עילה המבוססת על הסכם טפלו; כך או אחרת, ההתיישנות בעניין זה חלה לא לפי מועד כריתת ההסכם אלא לפי מועד הפרתו והמבקשים לא פירטו את טענות ההפרה המבוססות על הסכם טפלו, אשר התיישנו, לשיטתם.
אכן, יש ממש בטענת המבקשים כי התביעה, בדבר אי חלוקת דיבידנדים עד לסוף שנת 2006, התיישנה לכאורה. למען הסר ספק, המשיבה לא תוכל להעלות טענות הנוגעות לאי חלוקת הדיבידנדים במועדים שקדמו שבע שנים ליום הגשת התביעה.

18.
אכן, אין ספק כי יש להצר על כך שלאחר התדיינות ארוכה בין הצדדים במסגרת התביעה הראשונה, שבו הצדדים מיד לבית המשפט במסגרת תביעה חדשה. את צערה על מצב עניינים זה הביעה כב' השופטת שטמר בתביעה הראשונה, באמרה -
"עיקר העיקרים שגם הודגש בפני
הצדדים לא אחת במהלך הדיון, כי תוצאת ההתדיינות לא תביא את החברה לחוף מבטחים, כי אם תקבע את יחסי הכוחות בין בעלי המניות. לכן, לצערי, צפוי המשך התדיינות, ככל שהמשאבים יתירו זאת. צר לי כי בעלי הדין לא השכילו להסכים על דרך ראויה יותר להיפרדות ולמכירת השליטה בחברה לאחד מהם, כך ששני הצדדים יוכלו ליהנות מפירות העבודה בחברה" (עמ' 7 לפסק הדין).
גם לי צר על כך, וטוב יעשו הצדדים אם ינסו לפתור את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום. עם זאת, אין באמור כדי לשנות ממסקנתי כי התביעה האמורה אינה חוזרת על טיעונים אשר נדחו בתביעה הראשונה.

19.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
המבקשים יגישו כתב הגנה עד ליום 10.2.15.
קובעת לישיבת קדם ליום 28.4.15 שעה 10:30.
עד ליום 30.3.15 ישלימו הצדדים את כל ההליכים המקדמיים ביניהם.
להוצאות בקשה זו, כמו גם בשל הבקשה לתיקון כתב התביעה אתייחס בפסה"ד.
ניתנה היום,
כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.


שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא








א בית משפט מחוזי 62274-12/13 אמיר קיטרון, פסיפיקלינקס בע"מ, ניר מאיר טולדנו ואח' נ' מיכל אבריאל אמזלג (פורסם ב-ֽ 15/01/2015)