פסקי דין על ד"ר אפרים רימון | פסקי דין על מלכה שמול | פסקי דין על יפה רבי ואח' | פסקי דין על שירותי בריאות כללית

10270-12/10 תצ     18/01/2015




תצ 10270-12/10 ד"ר אפרים רימון, מלכה שמול, יפה רבי ואח' נ' שירותי בריאות כללית








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"צ 10270-12-10 שמול ואח'
נ' שירותי בריאות כללית







לפני
כב' השופטת
אסתר שטמר

המבקש
:
ד"ר אפרים רימון
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יעל ארידור בר אילן
ועו"ד אלי זוהר


המבקשים
:
1
.
מלכה שמול

2
.
יפה רבי

3
.
עדנה מלכה

4
.
צפורה אזגי

5
.
מרדכי שמול

6
.
אבי שמול

7
.
שמעון חיים שמול
ע"י ב"כ עו"ד
יעקב אביעד, עו"ד גיל רון ועו"ד אהרון רבינוביץ


נגד

המשיבה
:
שירותי בריאות כללית
ע"י ב"כ עו"ד יעקב אבימור
, עו"ד יואב הירש
, עו"ד מור ברזני ועו"ד איתי דרין


החלטה

1.
המבקש זומן להעיד במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שענינה ניסויים רפואיים שנערכו בין השנים 2000 - 2005 במרכז הרפואי קפלן ובמרכז הרפואי גריאטרי הרצפלד שבבעלות המשיבה. לטענת המבקשים בבקשת האישור (להלן "המבקשים" להבדיל מן "המבקש" בבקשה הנוכחית) הניסויים נערכו שלא כדין, בלא לקבל אישור של ועדת הלסינקי, בלא לקבל את אישור החולים עצמם, ותוך מתן דיווח מטעה.

2.
המבקש, רופא שעבד בתקופה הרלוונטית בבי"ח קפלן והרצפלד עותר לבטל את זימונו למתן עדות מן הטעמים העקריים הבאים:

הטעם האחד – מתן העדות עלול לפגוע במבקש, שמועסק ע"י המשיבה. מנסיונו העגום טוען המבקש כי המשיבה התנכלה לו משום ששתף פעולה עם גופי החקירה השונים, בעיקר משטרת ישראל, והיא מצרה את צעדיו, שלא לומר קוטעת כל אפשרות להתקדמות מקצועית במסגרת עבודתו בבי"ח הרצפלד.

הטעם השני – ככל הרופאים האחרים המעורבים בפרשה, שהפרקליטות המליצה על העמדתם לדין משמעתי במשרד הבריאות, המבקש הועמד בפני
ועדת משמעת לפי סעיף 44 (א) בפקודת הרופאים ]נוסח חדש[, תשל"ז – 1976.

המבקש מסביר כי תלויה ועומדת עתירה מנהלית שהגיש, לכבד הסכם שערך עמו משרד הבריאות ולא כובד על ידי ועדת המשמעת, שלפיו המבקש יודה בקובלנה המתוקנת; יעיד בפני
ועדת המשמעת לפי בקשת ב"כ הקובל; והצדדים יבקשו מועדת המשמעת להמליץ על אמצעי משמעת של נזיפה (עש"א (מחוזי מרכז) 46766-07-14).
בעקבות הדיון בעתירה המנהלית עלול הדיון המשמעתי בענינו של המבקש להיפתח מחדש, ואם כן – עדותו בבקשת אישור זו עלולה לעמוד לו לרועץ, במובן זכותו של עד שלא להפליל את עצמו על דוכן העדים.

הטעם השלישי – המבקש העיד בפני
ועדת בקרה ואיכות שהקים משרד הבריאות בנושא.
סעיף 22 בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, מטיל חיסיון מלא ומוחלט על הנושאים שנדונים בועדה זו.
באמצעות העדות מבקשים מבקשי האישור לעקוף את החיסיון המוחלט, דבר שעומד בניגוד למטרות החוק.

3.
לאחר ששמעתי טעוני הצדדים בכתב ובע"פ החלטתי לדחות את בקשת המבקש, ולחייב אותו להתיצב למתן עדות. אלו נימוקי:

העדות עלולה לפגוע במבקש
4.
עם כל הצער שמעוררת טענת המבקש בדבר התנכלות המעבידה, אין לשמוע לטענה כזו. ראשית, לא הוברר וגם אין צורך להבהיר במסגרת הנוכחית, אם נכונה הטענה, ואם התנהלות המשיבה כלפי המבקש נובעת ממתן עדותו או מגורמים אחרים שיכולים להיות קשורים לאותה פרשה או שאינם קשורים לה. אם נכון הדבר, זירת הפעילות נגד המשיבה אינה במסגרת זו, וחזקה על המבקש המיוצג כי ימצא את הזירה הנכונה.
אין צורך להרחיב בדבר החשיבות האזרחית של החובה לתת עדות, שנקבעה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, והודגשה לא אחת בפסיקה (למשל: בג"ץ 6319/95 יוסף חכמי נ' שופטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו, פ"ד נא (3) 750, 763 (1997) ("בג"ץ חכמי")).
אין בנימוק האמור כדי לבטלה.

חיסיון מפני הפללה עצמית
5.
טעון זה עומד לו למבקש בכל הנוגע לנושאים שעליהם יתבקש להעיד (סעיף 47 בפקודת הראיות; בג"ץ חכמי בפסקה 12). המבקש מוזהר עתה ויוזהר גם בעת עמידתו על דוכן העדים, כי הוא רשאי שלא להשיב על שאלות שתשובתו להן עלולה להביא להפללתו (על הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית גם בבית דין משמעתי ראה סעיפים 47 ו- 52 בפקודת הראיות וכן ב"ש 298/86 בין ציון ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל – אביב, פ"ד מא (2) 337, 344 (1987)).

חיסיון בשל קיומה של ועדת בקרה ואיכות
6.
כך קובע סעיף 22 בחוק זכויות החולה:
"22.
(א)
בחוק זה, "ועדת בקרה ואיכות" – אחת מאלה:
(1)
ועדה פנימית של מוסד רפואי שהקים מנהל המוסד לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי;
(2)
ועדה שהקים מנהל קופת חולים לשם שיפור איכות שירותי הבריאות במוסדות קופת החולים;
(3)
ועדה שהקים המנהל הכללי לשם שיפור איכות שירותי הבריאות.

(ב)
תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה, יהיו חסויים בפני
כל אדם לרבות המטופל הנוגע בדבר ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי.

(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב) סיכומיה ומסקנותיה של ועדת הבקרה והאיכות יימסרו למי שמינה את הועדה, ורשאי הוא לעיין בפרוטוקול דיוני ועדת הבקרה והאיכות ובכל חומר אחר שנמסר לה.

(ד)
מצא מי שמינה את הועדה כי קיימת לכאורה עילה לנקיטת אמצעי משמעת על פי דין כלפי מטפל יודיע על כך למנהל הכללי.

(ה)
ממצאים עובדתיים שקבעה ועדת הבקרה והאיכות הנוגעים למצבו של מטופל, לטיפול בו ולתוצאותיו, יתועדו ברשומה רפואית מיד עם קביעת הממצאים, אם לא היו רשומים קודם לכן, ויהיו חלק מהרשומה הרפואית".

ב"כ המבקש טוען כי כיוון שמדובר באותו נושא עצמו שנדון ע"י ועדת הבקרה והאיכות – שכל פרט בעבודתה חסוי, לרבות הפרוטוקולים, יש להחיל אותו חיסיון גם על הדיונים בבית המשפט העוסקים באותו ענין.
באותות ובמופתים הקשורים לחשיבות החיסיון, ולהיותו שונה מן החיסיון היחסי של ועדות בדיקה לפי סעיף 21 באותו חוק, מבקשים ב"כ המבקש להטיל חיסיון מלא על העדות. כך שלא ניתן יהיה להעיד על כל נושא שעלה במסגרת ועדת הבקרה והאיכות, ובמלים אחרות, למנוע את עדותו של המבקש במסגרת הבקשה שלפני.
ב"כ המבקשים סבורים, לעומתם, כי אין להרחיב את החיסיון שממנו נהנית הועדה, לכל נושא אחר שלא נמנה מפורשות בחוק.

7.
נקודת המוצא לדיון הן מילות הסעיף, שלמיטב ידיעתי טרם פורשו בפסיקה, והקובעות חיסיון רחב, מפני כל אדם, וכן מפני שמוש בכל הליך משפטי. החיסיון חל על "

תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה

"
.
ב"כ המבקש נסמכים על פסקי דין (רע"א 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד ס(3) 274 (2005); עת"מ (מנהלי י-ם) 883/07 התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות (15.5.2011); עת"מ (מנהלי י-ם) 29883-11-13
התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות (2.4.2014); ע"א (מחוזי ת"א) 2370/01 מדינת ישראל המנהל הכללי של משרד הבריאות נ' שאול שלומי (27.6.2004); ת"א (שלום ת"א) 101623/01 עזבון אור ימין ז"ל נ' מדינת ישראל (18.8.2002)), דברי הכנסת (מיום 1.5.1996; מיום 6.11.2000; ומיום 4.5.2009) ספרות (משה פייגלין, טליה חלמיש-שני ועופר קפלן ניהול סיכונים ברפואה (הוצאת רמות, 2004), בעמ' 201) ועוד, כדי ללמד כי בחיסיון מוחלט עסקינן.
אני סבורה שאין צורך בכל מראי המקום כדי ללמוד על על כך שהיקף החיסיון שנקבע בחוק הוא רחב מאוד. השאלה שלדיון היא היקף החיסיון, והאם יחול גם על נושאים שלא נמנו מפורשות בסעיף 22 בחוק זכויות החולה.

אין מחלוקת כי החיסיון חל על "תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה

". השאלה היא אם יחול על כל הנושא כולו, ואם ניתן לדון באיזה מן הנושאים שנדונו בועדה כאמור מחוץ לכתלי הועדה, לעניננו בהליך אזרחי בבית המשפט. אין מחלוקת שלא ניתן לגלות את הדו"ח עצמו. השאלה היא אם ניתן לשמוע בבית המשפט האזרחי עדותו של מי שהעיד בפני
אותה ועדה, על אותם נושאים.

8.
ב"כ המבקש הפנו לדברי הכנסת על הצעת חוק זכויות החולה מיום 1.5.96 (נספח 2 לעיקרי הטיעון) וטענו כי מטרת החוק היתה לאפשר חיסיון מוחלט בכל הקשור לעדויות ולחומרים שנמסרו. אמנם ניתנה אפשרות לתקן את הרשומות הרפואיות, אך רק לצורך כך ניתנה האפשרות לחרוג מן החיסיון, לטענתם (עמ' 9, פסקה 66 בעיקרי הטיעון). לשיטתם, עיון בהצעת החוק ובפרוטוקולים מלמד כי המחוקק התכוון למנוע עדות במשפט אזרחי על עניינים שעליהם העיד העד בוועדת הבקרה והאיכות.

בין היתר הדגישו ב"כ המבקש את הדברים הבאים מתוך דברי הכנסת:
"לגבי ועדות בקרה ואיכות, שאינן עוסקות בתקלה ספציפית, גם אם הדיונים בהן חסויים, הרי כאשר הן קובעות ממצאים עובדתיים, חייבים לרשום אותם בתיק של המטופל, ברשומה הרפואית, והם יעמדו לרשותו.
בחרנו באיזה שביל זהב: לא כמו בקריאה הראשונה, חיסיון מוחלט, אבל חיסיון שמבטיח את התקינות של העבודה שלהן, דבר שיעלה וישפר את הרמה הרפואית...".

אין בדברי ההסבר התייחסות נקודתית לסוגיה שלפני. עיון בדברי ההסבר מלמד אמנם
כי המחוקק התכוון לתת מעמד גבוה יותר לחיסיון הדיון בועדת בקרה ואיכות, אולם, בהיעדר התייחסות מפורשות קשה ללמוד מהם את הפרשנות המרחיבה שב"כ המבקש מציעים, שכל הנושא לא יידון בשום פורום משפטי אחר, משנדון בועדת בקרה ואיכות שמינה משרד הבריאות.

9.
ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד, פ"ד מט (2) 516 (1995) התיר בית המשפט העליון לעיין בדו"ח בדיקה פנימי של בית חולים, לאחר שערך איזון בין השיקולים השונים בשאלת החיסיון:

"הכרה בחיסיון הילכתי חדש מחייבת, כפי שראינו, עריכתו של איזון עדין
.
על הכף האחת מונחים השיקולים השוללים את החיסיון. אלה הם השיקולים הכלליים הקשורים בחובת בית המשפט לגלות האמת; אלה הם השיקולים המיוחדים הקשורים בזכות החולה לדעת מה נעשה בגופו. על הכף השנייה מונחים שיקולים התומכים במתן חיסיון, והסובבים סביב הקשר בין הכרה בחיסיון ובין תיפקודן וקיומן של ועדות פנימיות לבדיקות איכות בבתי-חולים. כפי שראינו, הבסיס העובדתי המונח ביסוד שיקולים אלה של מתן חיסיון הוא רעוע. במצב דברים זה - ועל רקע המשקל הכבד שיש להעניק לשיקולים של גילוי האמת וזכות החולה לדעת - אין מנוס מהמסקנה כי ידה של הכף הגורסת גילוי על העליונה. פתרון זה שומר על הרמוניה בהסדרים החוקיים. הוא מונע דיסהרמוניה אשר הייתה נוצרת אילו המשפט הישראלי היה מכיר בנשימה אחת: מחד גיסא בזכותו של החולה לקבל מידע על הטיפול הרפואי שנעשה בו; ומאידך גיסא בחיסיון המוענק לרופא ולבית החולים בפני
מתן מידע זה לחולה"
(שם, בפסקה 14).

פסק הדין ניתן בטרם נחקק חוק זכויות החולה, וברור שסעיפי החיסיון שבחוק בקשו לתת מענה לתוצאה של

פסק דין
גלעד. משום כך האמור בו אינו יכול להוות אבן פינה לפרשנות.

ברע"א 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות,
פ"ד ס(3) 274, 313 (2005) נדון
עיון בפרוטוקול ועדת בדיקה לפי סעיף 21(ד) בחוק זכויות החולה, שההנחיות לגביה שונות, מן השיקולים שהובהרו גם שם.

10.
כל האמור אינו מתייחס ישירות לנושא שלפני, שהוא טענת המבקש כי יש להטיל חיסיון מלא על הנושאים שהובאו בפני
הוועדה, ולאו דוקא על העדויות, הדיונים והפרוטוקולים של הועדה. אדרבא, מתוך שסעיף 22(ד) בחוק מאפשר למי שמינה את הועדה להודיע למנהל הכללי של משרד הבריאות אם סבר שיש בדברים עילה לנקיטת הליכי משמעת נגד מטפל, עולה הן ברור שממנו ניתן ללמוד גם לאו: אין כל התיחסות להליכים אחרים על פי דין.

11.
הדין מבחין בין אי קבילות ראיות מסוימות לבין הטלת חיסיון עליהן. בבג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, פ"ד סב(4) 167, סעיפים 10, 11 (2008) נקבע:

"...ההגנות על זכויות הפרט ועל אינטרסים של הציבור מקום שהם עלולים להיפגע כתוצאה מחשיפה בלתי מוגבלת של ראיות במהלך המשפט לובשות צורות שונות ועוצמתן אינה אחידה. יש להבחין בהקשר זה בין חיסיון ובין אי קבילות. שניהם משמשים מחסום יחסי ולעתים מוחלט מפני מסירת הראיה בהליך השיפוטי אך הם שונים במהותם ובהיקף ההגנה שהם מעניקים. החיסיון מונע את מסירת הראיה ואת העיון בה על ידי הצד שכנגד. אי קבילותה של ראיה לעומת זאת אינה מונעת כשלעצמה את מסירתה לצד שכנגד ואת העיון בה על ידו...".

בגדר אי קבילות נמנו שם סעיף 30 בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958, סעיף 10 בחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, סעיפים 14 ו-22 בחוק ועדות חקירה, תשכ"ט – 1968, סעיף 79ג(ד) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, וסעיף 538(א) בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
לעומת זאת, בחוקים מסוימים מוטל חיסיון סטטוטורי, כגון החיסיון בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הנוגע לבטחון המדינה וליחסי החוץ שלה (סעיף 44), או לפגיעה בענין ציבורי חשוב (סעיף 45). חסיונות אלו ניתנים להסרה על ידי בית המשפט במקום שהצורך לגילוי הראיה לשם עשיית צדק עולה על העניין שבאי גילויה. חיסיון סטטוטורי נוסף נקבע ביחסים שבין עורך דין ולקוח, כהן דת, רופא, פסיכולוג ועובד סוציאלי. האחרונים ניתנים להסרה אף הם, ולכן נתכנו "יחסיים", בעוד שחיסיון עורך דין – לקוח וכהן דת כלפי מי שהתוודה לפניו מכונים "חיסיון מוחלט", משום שהדין לא הקנה לבית המשפט סמכות להורות על הסרת החיסיון.

12.
החיסיון לפי סעיף 22 בחוק זכויות החולה אף הוא סטטוטורי, כמובן. הוא כולל בחובו הן אי קבילות של המסמכים, הן חיסיון על תוכנם. כלומר, לא זו בלבד שלא ניתן יהיה לקבלם כראיה, אין למסרם לאיש, אלא בתנאים שנקבעו באותו סעיף. אכן חיסיון רחב.
ב"כ המבקש עותרים ללמוד מכללי אי הקבילות המתיחסים לועדות חקירה ולדו"ח מבקר המדינה כי בעניננו החיסיון מלא ומוחלט, וחל גם על הנושא עצמו, ולא רק על הביטוי שקבל בועדת הבקשה והאיכות. לטעמי זוהי קפיצת דרך שאינה קבועה בדין, ולא ניתן להחילה.

13.
סעיף 14 בחוק ועדות חקירה תשכ"ט-1968 קובע:
"עדות שנמסרה לפני ועדת חקירה או לפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר כאמור בסעיף 13, לא תשמש ראיה בהליך משפטי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות".

בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 221, 305-306 (1996) קבע כב' השופט ד' לוין:
"הפרשנות הראויה לסעיף היא זו האוסרת שימוש ישיר בלבד. אסורות: הגשת העדות החסויה כראיה במשפט, ו/או הצגת עדותו של עד בבית המשפט במסגרת חקירה ראשית או נגדית, תוך בקשה שיתייחס לדברים שאמר לפני ועדת החקירה, ו/או הצגת מסמכים שהכין אותו עד במיוחד על-פי דרישת ועדת החקירה תוך בקשה להתייחס אליהם - כל זאת בכפוף לוויתורו של מוסר העדות על זכותו לפי סעיף
14
כפי שעוד יובהר להלן. מותרת: עשיית שימוש עקיף בעדויות שנמסרו, בדין-וחשבון של ועדת החקירה שהתפרסם ובמסקנותיה. שימוש עקיף, כמשמעו, מתיר וייתכן שאף מחייב את החוקר המשטרתי לקרוא את כל החומר שהגיע מוועדת החקירה ולהשתמש בו כבסיס וכרקע להכנת שאלות לצורך חקירת המשטרה, ובוודאי אינו מביא לתוצאה כה לא מאוזנת כביטול משפט אם התובע קרא את הדו"ח או עיין בחומר של ועדת החקירה. שימוש עקיף הוא בבחינת "שימוש אנונימי" בחומר. המדובר בהגנה מצומצמת, ולפיה לא ייעשה שימוש ישיר בדבריו של

העד לחובתו, אולם אין מניעה לקיים חקירה בעקבות המידע שנאסף מפיו של עד, אפילו הפך להיות אשם בשלב מאוחר יותר, ולהעמידו לדין על-פי הראיות שיושגו במסגרת העדות...".
ראה גם דברי כב' השופט י' קדמי בעמ' 463, 464, שמבחין וקובע כי לא היתה כוונה להעניק לעד "חיסיון מפני העמדה לדין בשל עובדות מפלילות שהוא חושף בעדותו, אלא אך תריס מפני שימוש בעדות המכלילה גופה כראיה לחובתו.


היקף החיסיון בסעיף 22 בחוק זכויות החולה רחב מזה שבחוק ועדות חקירה. לא זו בלבד ש
"

תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה... [ו]לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי" אלא גם "יהיו חסויים בפני
כל אדם".

ב"כ המבקש סבורים כי מתוך שבחוק ועדות חקירה ניתנה הוראה מיוחדת שמאפשרת לבחון את העדות שנמסרה לפני ועדת חקירה בהליך פלילי בשל מסירת אותה עדות, בכל הליך אחר שבו לא נאמרו הדברים, אין חריג שמאפשר מסירת אותם דברים. בכל הכבוד, לא כך נאמר, ולא ניתן להסיק מן הדברים שנאמרו את המסקנה המבוקשת ע"י המבקש.
מקרא פשוט מלמד כי הכוונה לאפשר העמדה לדין פלילי בשל מסירת עדות בפני
ועדת חקירה. הא ותו לא.
וכבר נקבע בפס"ד יפת כי "אין בחיסיון אלא מה שקבוע בחוק עצמו" (עניין יפת, בעמ' 305).

14.
דוגמא אחרת היא סעיף 539א בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 שקובע:

"...

(ב) על אף האמור בכל דין, יחולו לענין תחקיר הוראות אלה:
(1) הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן – חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר;
(2) חומר התחקיר יהיה חסוי בפני
כל אדם ואולם הוא יימסר, כולו או חלקו, רק לאותם גופים בצבא שהתחקיר דרוש להם לצורך מילוי תפקידם; הוראות פסקה זו לא יחולו על חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה בחוק הארכיונים, התשט"ו-1955, או לפיו, אך התקיימו כל התנאים לחשיפתו לעיון הקהל אשר נקבע לפי החוק האמור ובלבד שעברה תקופה של עשר שנים מיום הפקדתו;".

על כך נאמר בבג"ץ 2366/05 עטווה אלנבארי נ' ראש המטה הכללי בצה"ל עמ' 23 (29.6.2008), כי האמור אינו מתיישב עם חיסיון מוחלט.
גם כאן מבוקש לראות בעצם האפשרות לגלות משום חריג, שמאפשר גילוי במקרים מסוימים, בניגוד לחוק זכויות החולה המטיל חיסיון מוחלט, שאינו מאפשר מסירת כל מידע על תוכן הדיונים בפני
ועדת הבקרה והאיכות.
שוב סבורני שב"כ המבקש ראו פנים שלא כהלכה בחוק ובפסיקה. למיטב הבנתי הדוגמאות שהובאו לעיל אינן מלמדות על כך שלא ניתן לדון מחדש בארועים שהיו בסיס לבחינת ועדת החקירה. אלא רק שאם התקיימה ועדה כאמור, דיוניה חסויים, למעט במקרים המנויים שם.

15.
דוגמא נוספת שהובאה היא של סעיף 30 בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958:
"(א) דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקש במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי.
(ב) הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר לא תשמש ראיה בהליך משפטי או משמעתי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת עדות בשבועה או בהן צדק, שהושגה מכוח הסמכויות האמורות בסעיף 26".

בענין פרופ' אברהם עוז קובעת הנשיאה ביניש כי הגנה במדרג של אי קבילות ניתנת למידע ולראיות שנמסרו למבקר המדינה, למבקרי פנים ולוועדות חקירה ממלכתיות וצבאיות, מפני הצגתם בבית המשפט, אך אינה חוסמת מסירתם לאחד הצדדים במסגרת הליך משפטי (פסקה 10).

גם מכאן מבקשים ב"כ המבקש ללמוד כי החיסיון המוחלט כהגדרתם, ואי הקבילות של דו"חות ועדת הבקרה והאיכות שונים במדרג, ואינם מאפשרים הצגת הנושאים כלל. שוב, לדעתי מדובר במסקנה מרחיקת לכת שאינה מתחייבת מן הכתוב: אכן, בעניננו הגנה כפולה: הן מפני הצגת מסמכי הועדה בבית משפט, הן מפני עצם גילויים. ואולם עסקינן במידע שאינו מגולם במסמכים עצמם, לא בעדויות, לא בפרוטוקולים, לא בדיונים ולא במסקנות הוועדה, כי אם בתשתית העובדתית שקדמה לאותו ארוע. תשתית זו אינה חדלה להתקיים רק משום שמונתה ועדת בקרה.

16.
סעיף 22 בחוק זכויות החולה הטיל חיסיון מוחלט על

"

תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה

".
הטלת חיסיון מלא על נושא הדיון עצמו, באופן שמגביל דיונים משפטיים נוספים באותם ענינים, בפן האזרחי או בפן הפלילי, מופרזת ואינה מתחייבת ממילות החוק. מעצם מהותו של חיסיון, אין לפרש אותו באופן רחב יותר משמצא המחוקק לעשות זאת.

17.
השתלשלות הענינים בעניננו מראה כי אין לקבל את הגישה הגורסת חיסיון מלא על הנושא מפני חקירות מקבילות: אילו החליטה הפרקליטות להעמיד מי מן המעורבים לדין פלילי – היעלה על הדעת שלא ניתן היה לקיים משפט פלילי בשל העובדה שמשרד הבריאות הקים ועדת בדיקה ואיכות? מטרות ההליכים שונות, ותוצאותיהם בודאי תהיינה שונות, ואין האחד קשור לאחר. אמנם מדובר באותו עד שמעיד על אותם ארועים – אך עצם העובדה שהעיד במסגרת ועדת בקרה ואיכות אינה מוציאה את נושא הדיון מגדר הנושאים המותרים בדיון בבית המשפט (ראה גם עניין יפת בעמ' 305-306, 463-464).

18.
בפן האזרחי, אין מניעה חוקית ידועה מלדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא שהיה נושא לדיון בועדת איכות ובקרה (לאפשרות קיומו של הליך מקביל לדו"ח מבקר המדינה, ראה בג"ץ 8335/09 קרן דולב לצדק רפואי נ' שר הבריאות ממשלת ישראל פסקה י"ט (16.2.2012)).

המבקש טוען, כי הדרך שבה פותר הדין את הקונפליקט שבין החיסיון
לבין זכותו של אדם לקבל מידע רפואי נכון ומדויק היא כאמור בסעיף 22(ה): ככל שממצאים עובדתיים שנקבעו במסקנות הועדה אינם מתועדים ברשומה הרפואית של מטופל – יש לתקן את הרשומה בהתאם. כך יוכל המטופל לעשות שמוש במסקנה האישית הנוגעת לו.

לא הוברר במסגרת הבקשה שלפני אם נרשמו הערות ברשומות הרפואיות של המטופלים לנוכח מסקנות עובדתיות שהועדה הגיעה אליהן, ככל שהגיעה, וככל שלא היו רשומות ברשומה הרפואית. מכל מקום, מטבע הדברים, כשמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אין מקום לבחון את כל התיקים הרפואיים בשלב אישור התובענה הייצוגית.

עומדים אנו בפתחה של בקשת האישור. על מנת לבחון את מלא הנושאים הרלוונטיים יש לשמוע את העדים שסוכם לשמוע את עדותם והוזמנו על ידי הצדדים. ושוב, בעדות מדובר, ולא בקבלת מסקנות הועדה, בהגשת פרוטוקולים שלה, או אף בעדויות שניתנו לפניה. החיסיון הרחב שנקבע בסעיף 22 בחוק זכויות החולה אינו מחיל עצמו על הנושא כולו, להבדיל מדיוני הועדה ותוצרי עבודתה.

19.
משלא נמצאה מניעה חוקית לשמיעת העדות – אין מקום למנעה, גם אם מתן העדות יתקל בקשיים שונים, לרבות טענות של חיסיון מפני הפללה עצמית.

20.
לא התיחסתי לטעוני הצדדים בדבר אופן שמיעת העדויות שהוסכם בתביעה זו, משום שהמבקש לא היה חלק מן ההסכמה, ופשיטא שלא ניתן לכפות אותה עליו.

21.
התוצאה היא שהבקשה למנוע את עדותו של ד"ר רימון – נדחית.

בנסיבות הענין, אין צו בדבר הוצאות.


ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.













תצ בית משפט מחוזי 10270-12/10 ד"ר אפרים רימון, מלכה שמול, יפה רבי ואח' נ' שירותי בריאות כללית (פורסם ב-ֽ 18/01/2015)