פסקי דין על אברהם עצמון | פסקי דין על דליה עצמון | פסקי דין על איתמר אונסל סרילאן

13198-05/12 א     11/01/2015




א 13198-05/12 אברהם עצמון, דליה עצמון נ' איתמר אונסל סרילאן








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 13198-05-12 עצמון ואח' נ' סרילאן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


התובעים
(הנתבעים שכנגד)

1. אברהם עצמון

2. דליה עצמון
ע"י ב"כ עו"ד יערי


נגד


הנתבע
(התובע שכנגד)

איתמר אונסל סרילאן
ע"י ב"כ עו"ד בן פורת





פסק דין


בפני
תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הפרת חוזה.

בין התובעים, שהינם בני זוג, לבין הנתבע נחתם ביום 21.12.05 זכרון דברים לגבי השקעה משותפת ברכישת קרקע מסויימת לבניה בעיר לפטה שבקפריסין (להלן: זכה"ד). ברקע הדברים – יחסי ידידות ועסקאות קודמות בין הצדדים, כאשר
הן התובע והן הנתבע אנשי עסקים.

על פי זכה"ד, הקרקע נרכשה ע"י חברה צפון קפריסאית שבשליטת הנתבע בשם איילין את שרה קונסטרקשן, וסוכם כי התובעים ירכשו מחצית מהקרקע ומזכויות הבניה בה תמורת 60,000 ליש"ט (כ-105,000$ כערכם דאז), ובהמשך ישקיעו וישתתפו בחלקים שווים עם הנתבע בהוצאות התכנון האדריכלי והבניה, שכ"ט עו"ד וכו'. סוכם עוד, כי הצד שיפר את זכה"ד ישלם למשנהו 10,000$ כפיצוי מוסכם, וכי חוזה מפורט ייחתם בהמשך.

אין מחלוקת כי התובעים העבירו לנתבע, על חשבון העיסקה, סך של 60,000$ וזאת בחודש ינואר 2006.

המחלוקת העובדתית המרכזית בין הצדדים היא, האם העבירו התובעים סך נוסף של 50,000$ לנתבע. הנתבע מכחיש קבלת סכום נוסף כלשהו ואילו התובעים טוענים כי שילמו אותו בהתאם לזכה"ד, בסמוך לתשלום של ה-60,000$.

התובעים טענו בכתב התביעה, כי העבירו לנתבע חמישה שיקים בנקאיים שקליים בסך 41,319 ש"ח כ"א, משוכים לפקודת התובע לתאריך 29.12.05, אשר הוסבו ונמסרו לעורכת הדין הקפריסאית של הנתבע.

הנתבע טען כי השיקים הנ"ל הוחזרו לתובע מאחר שבהיותם כתובים בעברית, לא היה ניתן להפקיד אותם בבנקים בקפריסין. לדבריו, התובע התחייב להפקיד אותם או לנכותם ולמסור לנתבע מזומן
או אמצעי תשלום קביל אחר במקומם, אך לא עשה כן על אף שהנתבע נתן לו ארכה לצורך כך, לנוכח החברות ביניהם.

לאחר שניתנו לבקשת הנתבע צווים לבנקים הרלוונטיים לברר היכן הופקדו השיקים הנ"ל, הוברר כי כל השיקים הופקדו בחשבון התובעים, לצורך סילוק משכנתא שרבצה על דירה של התובעת, שמכרו באותה עת, והיו צריכים לסלק את המשכנתא בהתאם לתנאי הסכם המכר.

בשלב זה, שינו התובעים גרסתם וטענו כי הסכום של 50,000$ שולם על ידם לנתבע במזומן, וזאת לבקשתו. גרסה זו הועלתה מפי התובע בלבד, שנתן תצהיר ונחקר עליו, בעוד שהתובעת נמנעה מכך ולטענת התובע, המסירה של הכסף המזומן נעשתה בינו לבין הנתבע בלבד.

התובע נשאל אודות מקורו של הכסף המזומן הנ"ל, ומסר מספר גרסאות סותרות. תחילה טען בתצהירו כי מדובר בכספים שהתקבלו ממכירת הדירה של התובעת. לתמיכה בגרסה זו צרף התובע לתצהירו את הסכם המכר, אולם בהסכם זה אין כל התייחסות לתשלום סכום כלשהו במזומן. רוב התמורה היתה אמורה להשתלם לתובעת ע"י הקונים במועדים מאוחרים ביחס למועד בו לטענת התובע שילם במזומן לנתבע (ראו סעיפים 4ג., ד. וה. להסכם המכר, שעניינם תשלומים בחודש אפריל 2006 ואילך). למעשה, הסכומים היחידים שהיה על הקונים לשלם סמוך למועד חתימת הסכם המכר היו סך של 17,500$ שהופקד בנאמנות אצל ב"כ התובעת (סעיף 4.א.), והסך של 45,000$ בשוויים בש"ח (כ-206,000 ש"ח) שנועד לפרעון המשכנתא (סעיף 4ב.), ואשר מגולם בחמשת השיקים הבנקאיים הנ"ל, שאכן הופקדו ע"י התובעים בחשבונותיהם בבנק דיסקונט, כשארבעה מתוכם הופקדו לצורך סילוק המשכנתא, כעולה מהמסמכים הבנקאיים שצורפו לתצהיר הנתבע.

מכאן, שלא היתה כל תמורה מתוך כספי מכר הדירה שהיתה זמינה לתובעים במועד חתימת זכה"ד ובסמוך לאחריו.

בחקירתו הנגדית מסר התובע גרסה סותרת, לפי מקורם של ה-50,000$ ששילם במזומן היה בכספים שהצטברו בידיו במשך השנים (עמ' 29 ש' 15), ולאחר מכן מסר גרסה שלישית, והיא שבנוסף לתמורה החוזית המוסכמת בהסכם המכר, שילמו הקונים סך של כ-50,000$ במזומן עבור השבחות ושיפוצים בנכס. לא הוצג כל הסכם בין הקונים לתובעת או לתובע לגבי ביצוע השבחות ושיפוצים בדירה, כאשר הדעת נותנת ששיפוצים בהיקף כספי כזה יפורטו בכתב, ולטענת התובע אכן היה מסמך כזה, אך לא נשמר. שלא במפתיע, גם הקונים לא הוזמנו למתן עדות בעניין, ולא הוצג כל מסמך רלוונטי אחר. גם הימנעות התובעת מלמסור תצהיר ולעמוד לחקירה נגדית בעניין זה, דבר שהיה מאפשר הצלבת עדותה מול עדות התובע בשאלות זהות, אומרת דרשני.

תמיהה נוספת, אותה לא טרח התובע ליישב בתצהירו, נובעת מהכנסת שותף שלישי לעיסקת הרכישה, הוא סלמן זוהר (להלן: סלמן), ביום 19.2.06. הנתבע טען כי השותף השלישי הוכנס לעיסקה ביוזמת התובע, לאחר שהתקשה לגייס מימון נוסף להשלמת חלקו בעיסקה, מעבר לאותם 60,000$ שהעביר לנתבע. הנתבע מצידו לא התנגד לכך, מאחר שסלמן היה מוכר לו. לפיכך נחתם זכרון דברים נוסף בין שלושת הצדדים (להלן: זכה"ד המשולש), לפיו ייכנס סלמן כשותף ב-1/3 מהעיסקה, וישלם לנתבע 40,000 ליש"ט, מתוכם 10,000$ במעמד חתימת זכה"ד.

התובע הודה בהכנסת השותף הנוסף, אך טען בחקירה הנגדית כי הכנסתו נועדה להגדיל את האמצעים שבידי השותפים לצורך הבניה העתידית בלבד. גרסה זו עומדת בניגוד לאמור בזכה"ד המשולש, לפיו סלמן אמור להשתתף ברכישת הקרקע עצמה, ולקבל שליש מהזכויות בה. לפי אריתמטיקה פשוטה, הרי שאם התובע נדרש לשלם 60,000 ליש"ט עבור מחצית מהזכויות, הרי שברגע שהעיסקה מתחלקת בין שלושה שותפים, חלקו של כל אחד בהשקעה הראשונית לצורך הרכישה יורד ל-40,000 ליש"ט בלבד – בדיוק כפי שנכתב בזכה"ד המשולש לגבי ההשקעה הנדרשת מסלמן, ומכאן שגם חלקם של התובעים ירד ל-40,000 ליש"ט!

היינו, לאחר הכנסתו של סלמן כשותף שלישי, כבר לא היה צורך שהתובעים ישלימו סך של 50,000$ נוספים אלא חלקם הצטמצם להשקעה של כ-70,000$ בלבד (שוויים הדולרי של 40,000 ליש"ט). גם עובדה זו מובילה למסקנה הברורה, שלא היה כל צורך שהתובעים ישלמו עוד 50,000$ לנתבע, שהרי חלקם בעיסקה לאחר הכנסת השותף השלישי כבר לא חייב השקעה ראשונית כזו, אלא עוד כ-10,000$ בלבד מעבר למה שכבר שילמו!

לפיכך אני קובעת כי גרסת התובע בדבר תשלום הסך של 50,000$ במזומן הינה גרסה כבושה, נעדרת כל תימוכין, רצופה סתירות מהותיות, נעדרת הגיון לאור ההתפתחות בעיסקה בעת הכנסת השותף השלישי, והיא לא היתה מהימנה עלי.

המשך התפתחות העיסקה לוט בערפל – עולה כי סלמן לא השקיע את הסכום שהיה אמור להשקיע ועל כן שלח לו התובע בנובמבר 2006 מכתב התראה בעניין. תירוצו של התובע, כי המכתב נכתב על ידו עבור הנתבע, עומד בניגוד לעובדה שהוא החתום על המכתב ולא הנתבע. גם לאחר שהיה ברור לתובע ולנתבע כי סלמן לא ממשיך בשותפות, והנתבע הודיע לו כי הוא מחלט את ההשקעה הראשונית שלו כפיצוי מוסכם בהתאם לזכה"ד המשולש, לא נעשה על ידי התובעים והנתבע כל צעד אופרטיבי להחזרת המתווה הראשון של העיסקה על כנו, להשלמת ההשקעה של התובעים או הכנסת משקיע נוסף במקום סלמן, ולקידום הרישום של הקרקע ו/או החברה הרוכשת על שם שני הצדדים.

בפועל, נרשמה הקרקע בשנת 2007 על שם חברה שבשליטת הנתבע, בשם יוסולינט, ואין לתובעים או סלמן כל זכויות בה.

מהתנהגות שני הצדדים, שלא פעלו בכל דרך תוך זמן סביר משנת 2007 ואילך למימוש מתווה העיסקה, נראה כי שני הצדדים זנחו את השותפות בעיסקה. התובעים לא דרשו לאכוף על הנתבע את מימושה ורישום הקרקע ו/או החברה הרוכשת על שמם, אלא ישבו בחיבוק ידיים והגישו את התביעה להשבה ופיצוי מוסכם רק בשנת 2012, על סף ההתיישנות; ואילו הנתבע אף הוא לא ביקש לממש את השותפות, אלא השאיר את ההשקעה הנכבדת של התובעים בסך 60,000$, בכיסו מבלי שרשם על שמם את הקרקע ו/או זכויות בחברה הרוכשת, לא הגיש במועד סביר תביעה לאכוף על התובעים וסלמן את השלמת ההשקעה הראשונית ו/או השקעות נוספות בתכנון האדריכלי וכו'.
הנתבע הגיש את תביעתו רק כתביעה שכנגד, לאחר שהוגשה התביעה של התובעים להשבה.

התובעים פנו לנתבע לראשונה בדרישה בכתב להחזרת השקעתם בפברואר 2010, והנתבע לא השיב תשובה רלוונטית אלא שלח באמצעות בא כוחו מכתב המתייחס לעיסקת מכר קודמת בין הצדדים, שאינו רלוונטי לענייננו. לא ניתן ע"י הנתבע מענה מניח את הדעת לאי התייחסות עניינית לנטען במכתב הדרישה, והסברו לגבי מחלתו הממושכת בתקופה זו אינו מיישב את התמיהה, שהרי היה בקשר עם בא כוחו ויכול היה למסור לו את התייחסותו, במקום לשלוח באמצעותו מכתב לגבי עיסקה קודמת. ברם, בנסיבות המתוארות לעיל לגבי אי מהימנות ואי סבירות גרסת התובע, לגבי התשלום של 50,000$ נוספים, איני רואה באי המענה הענייני למכתב דרישה זה משום "הודאה בשתיקה" באמיתות תוכנו.

לפיכך אני קובעת כי שני הצדדים זנחו את העיסקה המשותפת כשנה לאחר חתימת זכה"ד וזכה"ד המשולש, והנתבע החליט להמשיך בה בעצמו ולרשום את הקרקע על שמו.

בנסיבות אלה, הנתבע מחזיק שלא כדין בהשקעתם של התובעים בסך 60,000$ ועליו להשיבה אליהם, מכח דיני ההשבה החוזית ועשיית עושר ולא במשפט.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 60,000$ כשוויים בשקלים ביום 1.1.06, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד לתשלום בפועל. כמו כן אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום,
כ' טבת תשע"ה, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 13198-05/12 אברהם עצמון, דליה עצמון נ' איתמר אונסל סרילאן (פורסם ב-ֽ 11/01/2015)