פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על רומטק מימון | פסקי דין על זאב גורה | פסקי דין על הדס גורה |

2644/07 תאק     19/01/2015




תאק 2644/07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון בע"מ, זאב גורה, הדס גורה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 2644-07 בנק הפועלים בע"מ
נ' רומטק מימון בע"מ
ואח'















19.1.2015

בפני

כב' השופט
אבי זמיר


התובע

בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליפא מאיר
, אלון פומרנץ
ועומר מאירי


נגד


הנתבעים

1. רומטק מימון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שאול קוטלר
ומשה בן-דוד
2. זאב גורה

3. הדס גורה
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר רוי בר-קהן, קלרה פונרוב, שאול קוטלר
ומשה בן-דוד




פסק דין



מבוא

1. לפניי תביעה לתשלום חובות הנתבעים לתובע, בנק הפועלים בע"מ
(להלן: "הבנק"), שהוגשה בסדר דין מקוצר על סך של 4,588,092 ש"ח (להלן: "החוב"), בגין אשראים והלוואות שניתנו לנתבעת 1 (להלן: "רומטק מימון"), בערבותם ביחד ולחוד של הנתבע 2 (להלן: "זאב") והנתבעת 3 (להלן: "הדס", ויחד עם זאב להלן: "בני הזוג גורה"). התביעה מתבססת על הסכמים למתן אשראי שנחתמו בין הבנק לרומטק מימון ועל כתבי ערבות שנחתמו ע"י בני הזוג גורה. לטענת הבנק, חלפו מועדי הפירעון של ההלוואות, אך הן טרם נפרעו, ובהתאם לכך
עותר הבנק לחייב את הנתבעים בסכום החוב האמור.

חשוב לציין, כי כשנתיים לפני הגשת התביעה שלפניי, הוגשה ע"י הנתבעים כאן תביעה נגד הבנק ונתבעים נוספים (ת"א 2221/05 המתנהל בבית המשפט המחוזי ת"א בפני
כב' השופט פרגו), בסכום של 14,406,545 ש"ח (להלן: "ההליך המקביל"). למועד מתן כתיבת

פסק דין
זה, ההליך המקביל עדיין מתנהל וטרם ניתן בו פסק-דין. עיקרו של ההליך המקביל הוא בטענות התובעים (הנתבעים כאן) להתנהלות כושלת ורשלנית של הבנק בחשבון שהתנהל תחתיו שמטרתו ליווי פרויקט האודיטוריום בחיפה (להלן בהתאמה: "חשבון הליווי" ו-"פרויקט האודיטוריום" או "הפרויקט"). הפרויקט וחשבון הליווי נוהלו ע"י חברת צמנטכל בשותפות עם רומטק מימון והטענה בהליך המקביל היא, בין היתר, כי הבנק אפשר שלא כדין ובתרמית, העברת כספים מחשבון הליווי לצורך כיסוי התחייבויות אחרות של צמנטכל, מבלי ליידע ולשתף את רומטק מימון ובעליה, כנדרש, ובניגוד להסכם שנערך בין זאב וצמנטכל ביום 15.9.1998 (להלן: "הסכם צמנטכל"), בו הוסכם בין היתר, כי השעבודים להבטחת אשראי שאינו קשור לפרויקט, יהיו כפופים לזכויות רומטק לקבל רווחים מהפרויקט ולהשבה.

הנתבעים מתכחשים לחוב בטענות שונות. חלק מטענותיהם נוגעות להתנהלות הבנק בחשבון הליווי. בהליך שלפניי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי לא יתבררו ויוכרעו בהליך כאן טענות המתבררות בהליך המקביל ובמיוחד בקשר להתנהלות הבנק בחשבון הליווי. טענות ההגנה העיקריות עליהן הוסכם על הצדדים שיתנהלו בהליך שלפניי נוגעות בעיקרן לאומד דעתם של בני הזוג גורה כאשר חתמו על כתבי הערבות (מאחר ולטענתם הבנק לחץ עליהם ולא עמד בחובות הגילוי בהן הוא חב, ולכן הערבות בטלה או פקעה) וטענות נוספות להתנהלות רשלנית של הבנק בחשבון רומטק מימון ובחשבון חברת רומטק אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "רומטק אלקטרוניקה"), שהייתה חברה ציבורית שנסחרה בבורסה לניירות ערך והייתה, בין היתר, בבעלות הנתבעות. רומטק אלקטרוניקה נמכרה כשלד בורסאי לחברת מטריקס אי טי בע"מ מקבוצת פורמולה במסגרת עסקה משנת 2001 (להלן: "עסקת פורמולה"). לנתבעים טענות הגנה נוספות שידונו לעיקרן בהמשך.

לאור התמשכות ההליך משך שבע שנים, אופן התפתחותו והתנהלות הצדדים במהלכו, מן הראוי כבר בשלב זה, לפרט את עיקרי השתלשלות ההליך, דבר שיש בו כדי לשפוך אור הן על ההליך, הן על טענות הצדדים, והן על הדיון לגופו של עניין, והכל כפי שיפורט להלן.

השתלשלות ההליך

2. כתב התביעה הוגש ביום 20.11.2007. ביום 8.1.2008 הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה עד להכרעה בהליך המקביל. הנתבעים טענו כי סכום התביעה שנדרש בהליך המקביל, התייחס לסכום התביעה הנטען בהליך זה, באופן זה שהוא קוזז מהנזקים שלטענת הנתבעים, גרם להם הבנק. הנתבעים טענו בהליך המקביל כי לאור מחדלי הבנק, ערבותם לאשראי בחשבון רומטק מימון, פקעה או קמה להם זכות לביטולה, וזכות זו הופעלה בהגשת כתב התביעה בהליך המקביל. הנתבעים טענו, כי קבלת טענותיהם בהליך המקביל, ובפרט כאשר סכום התביעה בהליך המקביל הוא לאחר קיזוז כל סכום האשראי הנטען שנתבע בהליך כאן, תביא גם לדחיית התביעה כאן על כל חלקיה.

ביום 2.3.2008 החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים וקבעתי כי למרות ששני ההליכים נוגעים במערכת נסיבתית אחידה, קיים שוני בין הטענות העובדתיות בכל אחד מההליכים ועילות התביעה הנובעות מהן והגעתי למסקנה כי התביעה בהליך המקביל אינה צפויה לייתר את התביעה כאן, וגם לא להיפך. קבעתי כי שיקולי יעילות הדיון אינם מצדיקים את עיכוב ההליכים. הנתבעים הגישו ערעור על החלטתי. ביום 23.3.2010 קיבלה השופטת שרה ברוש את הערעור, וקבעה כי החלטתי אינה מנומקת כדבעי וכי יש בה משום תתרי דסטרי. לאחר מכן, אפשרתי לצדדים להגיש השלמות טיעון בבקשה משום חלוף הזמן ממתן ההחלטה המקורית. במסגרת החלטתי מיום 27.5.2010 דנתי שנית בבקשה והגעתי שוב למסקנה כי אין הצדקה לעכב את ההליכים כאן עד להכרעה בהליך המקביל.

ביום 29.1.2008 הוגשה בקשת רשות להתגונן בהליך כאן. לאור ההשתלשלות ההליכים והחלטתי האמורה באשר לעיכוב ההליכים, לאור השתתפות הצדדים בהליך גישור שהתנהל במשך תקופה מסוימת אולם לא צלח, ולאור ניהול הליך ההוכחות בד בבד בהליך המקביל, ניתנה החלטתי בבקשת הרשות להתגונן ביום 16.2.2011. קיבלתי את הבקשה וקבעתי כי בשלב המקדמי בו היו מצויים ההליכים, ולאור מגמת הפסיקה להגמיש את הקריטריונים למתן רשות להתגונן במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, הרי שטענות ההגנה של הנתבעים לא הופרכו ויש לבררן במסגרת ההליך העיקרי. עם אישור בקשת הרשות להתגונן, הפכה היא לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.

בדיון שהתקיים בפני
י ביום 19.9.2011 הסכימו הצדדים כי לא יחזרו ויגישו ראיות אשר הוגשו בסוגיה המתבררת בהליך המקביל, וכן הוריתי על גילוי מסמכים הדדי ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.

לאחר מסכת ארוכה של הליכי גילוי ועיון במסמכים, ולאחר שהובהר כי חלק מהמסמכים שנדרשו ע"י הנתבעים לא נשמרו פיזית ע"י הבנק ואינם קיימים עוד, החלטתי ביום 14.3.2012 בין היתר, כי הכרעה בשאלת ה"נזק הראייתי" תינתן בפסק הדין לפי הצורך, וגם כי הוצאות הליך גילוי המסמכים הנרחב שהתקיים תלקחנה אז בחשבון. ביום 26.3.2012 קבעתי כי ההליך המקדמי הסתיים.


בהמשך, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, ביום 9.9.2013 הגיש הבנק בקשה למחיקת סעיפים ונספחים מתצהיר זאב גורה
ולהוצאת חוות דעת מומחה מטעם השמאי מר פרמינגר מתיק בית המשפט. הבקשה נסבה על עצם צירוף עשרות סעיפים ונספחים בתצהירו של זאב הנוגעים במהותם לתביעה המתנהלת בהליך המקביל ולטענה בדבר "זליגת הכספים" מחשבון הליווי של הפרויקט, שכבר הוסכם בין הצדדים כאמור כי היא אינה נדרשת לדיון ולהכרעה בהליך שלפניי. באשר לחוות דעת המומחה שצורפה, נטען שהיא נוגעת להליך המקביל וכי היא לא הוגשה במסגרתו, כאשר ההליך המקביל היה מצוי באותו מועד בשלב של סיכומים. לאחר קבלת תגובות הצדדים, ביום 29.9.2013 החלטתי לקבל את עמדת הבנק. קבעתי כי אין מקום להגיש את חוות הדעת שצורפה, שכן היא עוסקת בפלוגתא שעלתה (או הייתה צריכה לעלות) בהליך המקביל. לא הוריתי על מחיקת סעיפים ספציפיים אולם קבעתי כי לצדדים אין צורך להתייחס בחקירות הנגדיות בנוגע לכל טענה מקבילה, שממילא תוכרע בהליך המקביל. בהחלטתי ציינתי כי ההוצאות בעניין זה תשקלנה בפסק הדין.

בהליך ההוכחות שהתקיים לפניי העידו מטעם הבנק מר רון כהן, מנהל קשרי הלקוחות ורפרט רומטק מימון מטעם הבנק במועדים הרלוונטיים (להלן: "רון כהן"), עו"ד לידיה אלרון, ששימשה היועצת המשפטית בסקטור מזון תרופות מסחר ותקשורת בהנהלה הראשית של הבנק (להלן: "עו"ד אלרון") וגב' פנינה מימון, אשר טיפלה בתקופה הרלוונטית לתביעה בחשבונות רומטק מימון ורומטק אלקטרוניקה (להלן: "מימון"). כמו-כן, במהלך ההליך אישרתי לתובעים לצרף חוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה מטעם גב' מלי קדוש (להלן: "קדוש"). מטעם הנתבעים העידו עו"ד דן שפר, אשר אישר חתימתם של בני הזוג גורה על כתב הערבות (להלן: "עו"ד שפר"), עו"ד אורי רוזנברג, אשר ייצג את רומטק אלקטרוניקה בעסקת פורמולה, כפי שיפורט בהמשך (להלן: "עו"ד רוזנברג"), זאב והדס. הנתבעים צרפו חוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה מטעם מר יצחק חגג (להלן: "חגג"). כל העדים הללו נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם או חוות-דעתם, שניתנו כעדות ראשית. בנוסף, זומנה לחקירה מטעם הנתבעים הגב' ציפי ויגודמן, ששימשה עובדת של הבנק בתקופה הרלוונטית. מאחר והחלטתי ביום 29.9.2013 לצרף את חוות דעתה של קדוש כחלק מראיות הבנק, קבעתי כי ניתן יהיה לקבל את התייחסותו של חגג לחוות דעתה של קדוש בפתח עדותו, בחקירה ראשית משלימה, וכך היה. החקירות בהליך נפרסו על פני 5 ישיבות.

השתק פלוגתא


3. בנוסף להליך כאן ולהליך המקביל, בין זאב, רומטק מימון וחברות נוספות בבעלותו ובין מר דן עופר ז"ל, שותפו לשעבר של זאב (להלן: "עופר"), וחברות נוספות שבבעלותו של האחרון התקיים הליך בוררות בפני
הבורר עו"ד יואב אניספלד. פסק הבוררות ניתן ביום 10.1.2008 (מש/10) (להלן: "הליך הבוררות", "הבורר" ו "פסק הבורר", בהתאמה). הליך הבוררות נסב סביב שורה ארוכה של סכסוכים ומחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים שם על רקע יחסיהם העסקיים ובין היתר, מחלוקות שנגעו ביחס להתנהלות הצדדים בעסקת פורמולה ובפרויקט האודיטוריום, הנדונים במסגרת מסוימת גם בהליך כאן. יש לציין כי פסק הבוררות בוטל באופן חלקי במסגרת ה"פ 407/08, באופן שעניין מסוים הושב אל הבורר לדיון, ולאחר מכן, התבקש ביטול פסק הדין, כך שפסק הבורר יוחזר על כנו בשלמותו, והבקשה נדחתה ברע"א 4597/09.

לטענת הבנק, פסק הבורר מהווה מעשה בית דין על דרך של השתק פלוגתא כלפי חלק מטענות ההגנה של הנתבעים בהליך כאן.

לאור האמור, עליי להידרש כבר בשלב זה ולהכריע האם פסק הבורר מהווה בענייננו מעשה בית-דין על חלק מטענות ההגנה של הנתבעים, שכן ככל שזו המסקנה המשפטית, הרי שזו יכולה לייתר דיונים במחלוקות מסוימות שהובאו לפניי ע"י הצדדים.

אציין, כי נדרשתי לסוגיה זו זה מכבר בהחלטתי בבקשת הרשות להתגונן מיום 16.2.2011. בהחלטה זו ביצעתי ניתוח בדבר עקרון מעשה בית דין והראציונלים הניצבים ביסודו, ובפרט ביסוד השתק הפלוגתא, כפי שפורטו גם בהרחבה בע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות (5.1.2011) (להלן: "פרשת צמרות"). להשלמת התמונה, כפי שפרטתי גם בהחלטתי האמורה, וכפי שהוסבר גם בפרשת צמרות, כלל השתק הפלוגתא מקים מחסום דיוני בפני
בעל דין המבקש לדון בכל סוגיה, עובדתית או משפטית, אשר נדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שאותה סוגיה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה במסגרת ההליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלדון בעניינה מחדש בהליך נוסף, וזאת גם אם עילתו של בעל הדין שונה מעילת התביעה הראשונה.

בפרשת צמרות גם הובהר כי על מנת שיתגבש מעשה בין דין, נדרשת קיומה של זהות בין בעלי הדין (או חליפיהם) שלקחו חלק בהליכים השונים. לצורך התמודדות עם החשש שנוצר מכלל זה לעידוד ריבוי התדיינויות על דרך עקיפת דרישת הזהות בדרכים שונות, נקבעו חריגים לכלל זהות הצדדים בשני ההליכים, אשר בהתקיימם, גם מי שלא היה צד להליך הראשון, עשוי להיות מחויב לתוצאותיו. החריגים הם: (א) קיומה של "קרבה משפטית" בין בעלי הדין בהליכים השונים, העשויה להיווצר, בין היתר, כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים, או מכח זיקה משותפת לענין כספי מסוים
;
(ב) "כלל ההזדמנות" לפיו במקרה שבו ניתנה לצד בהליך הזדמנות מלאה להציג את טענותיו בעניין הפלוגתא, ונפלה הכרעה לחובתו, הרי שיש בהשתק בכדי לפעול לטובת צד שהוא זר להתדיינות הראשונה. לחריג זה נקבעו מספר סייגים – תחולתו מוגבלת ל"השתק פלוגתא"
;
תחולתו מוגבלת ל"השתק הגנתי"
;
הפעלתו כפופה לשיקול דעת בית המשפט והחלתו לטובת מי שלא היה צד להליך בהתדיינות הראשונה תיעשה בזהירות, שטעמה נעוץ בחריגה מעיקרון ההדדיות שביסוד מעשה בית דין.

הבנק טען במסגרת בקשת הרשות להתגונן, והתמיד בטענתו גם בסיכומיו, כי כל הנזקים שזאב טען לגרימתם על ידי עופר, ואשר יש להם קשר כלשהו לבנק, נתבעו על ידי זאב במסגרת הליך הבוררות, וכעת הוא מעלה אותן הטענות בדיוק, כטענות הגנה מפני תביעת הבנק. לפיכך טוען הבנק, כי יש להחיל על הליך זה את עקרון השתק הפלוגתא בדבר המסקנות העובדתיות והמשפטיות שבאו לידי ביטוי בפסק הבורר.

בהחלטתי שם לא קיבלתי את טענת הבנק. נימקתי כי לא מתקיימים בענייננו החריגים לכלל ההדדיות, ממילא אין הצדקה לחרוג ממנו, ולפיכך, אין תחולה בענייננו לעקרון מעשה בית דין. לא סברתי כי קיימת "קרבה משפטית" בין הבנק ובין הנתבעים בהליך הבוררות (וביניהם עופר), שכן עניינו של הבנק לא נדון במסגרת הבוררות, לא היה לו עניין להצטרף להליך, ואין בהכרח זהות בין האינטרסים של הבנק לבין אלו של הנתבעים בהליך הבוררות. שנית, סברתי כי "כלל ההזדמנות" אינו רלוונטי לענייננו, שכן פעולותיו והתנהלותו של הבנק לא ניצבו ביסוד הליך הבוררות, וממילא לא ניתנה לו, והדבר אולי לא נדרש, הזדמנות לטעון את טענותיו בעניינים שנדונו בבוררות. לפיכך קבעתי כי החפיפה המסוימת בין הסוגיות שניצבו ביסוד הליך הבוררות לבין אלו שניצבות ביסוד ההליך הנוכחי, אינן מצדיקות חריגה מעקרון ההדדיות, שכן יש לאפשר כעת לבנק לטעון את טענותיו, ולא פחות חשוב מכך, לאפשר לנתבעים להתגונן מפניהן. קבעתי גם כי העובדה שהבנק טען למעשה בית דין כ"השתק הגנתי" אינה משליכה על תוצאת הדברים. עוד קבעתי כי יש לנקוט משנה זהירות בהחלת החריגים לכלל ההדדיות, ולהימנע מהחלתם שעה שנסיבות העניין אינן מצדיקות זאת באופן ברור. לאור זאת, ובסופו של דבר קבעתי כי פסק הבורר אינו מגבש מעשה בית דין כלפי טענות ההגנה של הנתבעים.

4. אני סבור גם כעת כי פסק הבורר אינו מהווה מעשה בית דין כלפי טענות ההגנה של הנתבעים. ראשית, נדמה כי ההלכה בדבר העקרונות לבחינת השתק הפלוגתא לא השתנתה (ראה למשל: רע"א 8954/12 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ (5.6.2013)).

שנית, עודני סבור כי לא מתקיימת זהות בין הצדדים, וכי אין להחיל את החריגים על ענייננו שכן כפי שקבעתי, לא מתקיימת קרבה או זיקה משפטית כלשהי בין הבנק ובין עופר, לא קיימת זהות אינטרסים ביניהם והפעלת כלל ההזדמנות צריכה להיעשות בזהירות רבה ומתבקשת שטעמה נעוץ בחריגה מעקרון ההדדיות שביסוד מעשה בית דין, ובכפוף לעיקרון תום הלב. נדמה כי ברור כי אין להפעיל את כלל ההזדמנות בענייננו.

שלישית, כבר נקבע כי: "התנאי בדבר קיומה של התדיינות בין בעלי הדין בשאלה שבמחלוקת חיוני גם להבטחת איכותה של ההכרעה השיפוטית, שתתבסס על בירור עובדתי (במידת הצורך) ועל טיעון משפטי" (ראו: רע"א 7170/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חברת מודוב בע"מ פסקה 8 (3.3.2013)
;
וגם: נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי (1991) בעמ' 171).

על מנת להכריע בענייננו בשאלות העיקריות השנויות במחלוקת כגון האם התרשל הבנק בפעילותו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון רומטק מימון ובדבר היחס בין חבות הנתבעים לבנק בהקשר לערבויות של עופר (כפי שיפורט להלן), נדרשת עריכת בירור עובדתי ומשפטי, כפי שגם נערכו הלכה למעשה בהליך כאן, בירור שלא נערך ולא נדרש להיערך במסגרת הליך הבוררות.

לכן, החלטתי האמורה כי פסק הבורר אינו מהווה מעשה בית דין כלפי טענות ההגנה של הנתבעים שרירה וקיימת גם כעת.

בשלב זה, אדון בטענות ההגנה של הנתבעים, המתכחשים לחובם, אחת לאחת. אבקש להבהיר, כי ראיתי לנכון להתמקד אך ורק בנקודות המחלוקת הרלוונטיות. במידה ולא אדון בטענה זו או אחרת, משמע שלא מצאתי צורך להידרש לה.

פרעתי?

5. לטענת הנתבעים, בשנת 2001 חוב רומטק מימון לבנק נפרע במלואו אלא שבמסגרת עסקת פורמולה, הבנק דרש כי חוב של חברה אחרת מקבוצת גורה –
חברת גורה זה בע"מ (להלן: "גורה זה") יעבור לרומטק מימון וזהו מקור החוב הנתבע כעת. דהיינו, הנתבעים טוענים כי רומטק מימון פרעה את ההלוואה נשוא התביעה, שניתנה בנובמבר 1998 כמפורט בכתב התביעה וכי אין קשר או זהות בין ההלוואה האמורה שניתנה לבין יתרת החובה הנטענת כעת על ידי הבנק. הלוואה זו לטענת הנתבעים סולקה על ידי רומטק מימון (סעיף 69 לבר"ל).

גם במהלך עדותו, התכחש זאב באופן עקבי לעצם מהות החוב וחזר ואמר כי פרע אותו וכי אינו חייב דבר לבנק (לדוגמא, עמ' 320 ש' 18-8
;
עמ' 353 ש' 20-2
;
עמ' 354 ש' 19-14
(
.

עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי בכתב תביעתו מבסס הבנק את התביעה על מתן הלוואות ואולם חישוב סכום תביעת הבנק מתבסס על תדפיס ריכוז יתרות בחשבון בלבד, הנחזה להיות לתאריך 18.11.2007 (נספח י' לכתב התביעה). הנתבעים טוענים, כי הבנק לא טרח לצרף לכתב תביעתו דפי בנק כלשהם, ולבטח שלא דפי תנועות בנק או כל ראיה אחרת בדבר החיובים והזיכויים שהביאו לחוב הנתבע, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה לתביעת הבנק יש לצרף הסכם פתיחת חשבון ודף חשבון אחרון נכון ליום התביעה. הנתבעים טוענים כי גם לתצהיר עדותו הראשית של רון כהן לא צורפו מסמכים המעידים על החוב והבנק צרף דף הנחזה להיות דף חשבון אחרון מחשבון רומטק מימון, רק בשלב הסיכומים ותוך ניסיון לרפא רק בשלב זה את הפגמים שנפלו בהגשת התביעה. לפיכך, טוענים הנתבעים כי לא הוכח סכום התביעה, ודי בכך על מנת לדחותה, מאחר והנטל להוכיח את קיומו ואת שיעורו המדויק של החוב ליום התביעה מוטל על הבנק. מובן כי "הערכות" אינן תחליף לשיעור חוב מדויק ומנומק בתביעות בנקאיות. עצם הימנעות הבנק בנסיבות העניין מלצרף ולהוכיח את השיעור המדויק של החוב הנטען, מעידה כי הבנק בעצמו אינו יודע האם ומהו שיעורו המדויק של החוב.

יתרה מכך, טוענים הנתבעים כי אף הבנק בעצמו מודה כי חוב העבר של רומטק מימון נפרע, והחוב המוכחש נשוא כתב התביעה הינו אשראי חדש שהבנק העביר מחברת גורה זה. הבנק לא הציג ולו ראשית ראיה להעברה האמורה, לא הציג את תדפיסי החשבון של שתי החברות, ולא איפשר או מאפשר לפיכך לבית המשפט לבחון את "מסלול הכסף" באופן שיאפשר מתן

פסק דין
הוגן ונכון לגבי יתרות החובה האמיתיות אם בכלל בחשבון, אם וככל שקיימות לשיטתו. לשיטת הנתבעים, לאור הודאה זו של הבנק, אין משמעות לכל תנאי הריביות בהלוואות שהבנק ביסס עליהן את תביעתו, שכן אלו נפרעו, וממילא הבנק עצמו מפנה להלוואה אחרונה ביינים יפנים, שלא ברור שיעורה, לא הוכח סכומה, לא הוכחו תנאי הסילוקין שלה, ובעיקר – לא הוכח כי הבנק העמידה לפרעון מיידי או היה רשאי לעשות כן.

6. מנגד לטענת הבנק, רומטק מימון נטלה ממנו 7 הלוואות שונות וכעולה מהסכמי ההלוואות, חלק מהן נועדו למחזר הלוואות קודמות. זאב, כבעל השליטה ברומטק מימון, חתום על כל חוזי ההלוואה. לטענת הבנק, ביום 23.12.2001 חתמו בני הזוג גורה על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לפירעון כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מרומטק מימון. ערבות זו החליפה ערבות קודמת של זאב והדס שנחתמה בשנת 1998 להבטחת חובותיה של גורה זה, וזאת כיוון שהחוב של גורה זה לבנק עבר לרומטק מימון (הערבות "עקבה" אחרי החוב) במסגרת עסקת פורמולה. בכתבי הערבות עליהם חתמו בני הזוג גורה נקבע כי הבנק יהא זכאי לתבוע את אכיפת הערבות ופירעון חובות רומטק מימון על ידי הערבים, ללא כל תנאי ובלי כל קשר להליכים שיינקטו (או לא ינקטו) כלפי רומטק מימון.

לטענת הבנק, ההלוואה האחרונה שקיבלה רומטק מימון מהבנק הינה הלוואה במטבע חוץ מיום 30.6.2005 על-סך של 88,134,716 יין יפני, שהיו שווים באותה עת לכ-3.65 מיליון ש"ח. ההלוואה האמורה הצטרפה להלוואה אחרת שניתנה לרומטק מימון ביום 28.1.2002 על-סך של 441,600 ש"ח, שהעמידה את חובה הכולל של רומטק מימון לבנק במחצית שנת 2005 על-סך של כ-4.1 מיליון ש"ח. כחודשיים בלבד לאחר נטילת ההלוואה האחרונה על ידי רומטק מימון, הוגשה התביעה בהליך המקביל. בהליך המקביל קיזזו הנתבעים מסכום התביעה סך של 4.1 מיליון ש"ח, שזו הייתה יתרת החוב של רומטק מימון בספרי הבנק באותה עת. בחודשיים שחלפו בין נטילת ההלוואה האחרונה של רומטק מימון כאמור לבין הגשת התביעה בהליך המקביל לא נפרע החוב. לכן לטענת הבנק, אין חולק כי בני הזוג גורה ידעו בחודש ספטמבר 2005, כי חוב החברה על פי ספרי הבנק עומד לכל הפחות על סכום זה וכי הם ידעו כי הם ערבים לאותו סכום, שכן הדבר נטען על ידם במפורש בכתב התביעה בהליך המקביל. למעשה, אחד הסעדים שביקשו בני הזוג גורה בהליך המקביל הוא הצהרה על פקיעת הערבויות האישיות שלהם. גובה החוב עולה ממסמכי וספרי הבנק, המהווים "רשומה מוסדית" וגם נלמד מהסכמי ההלוואה עצמם, שכן ככל שלא נפרע דבר על חשבון ההלוואות, אזי שהחוב שווה לכל הפחות לסכום הנקוב בחוזה ההלוואה. מאחר ושני הסכמי ההלוואה האחרונים (מימים 28.1.2001 ו-20.6.2005) לא נפרעו, הרי שחוב החברה הוא לכל הפחות קרן החוב של אותם שני הסכמים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

באשר לטענת הנתבעים כי מדובר בחוב "חדש" ולא בחוב משנת 1998 שנפרע, משיב הבנק כי משעה שזאב יזם את עסקת פורמולה וממילא היא הייתה בהסכמתו, הרי שגם אם אכן נולד לרומטק מימון חוב "חדש", עדיין מדובר בחוב של רומטק מימון. הטענה כי רומטק מימון פרעה בעבר את חובה ולאחר מכן נוצר לה חוב חדש אינה משנה את העובדה שעדיין נותר לה חוב.

כמו כן לטענת הבנק, קיימות ראיות למכביר כי החוב לא נפרע (דו"ח כספי של רומטק מימון לשנת 2001 (מוצג ת/5), נספח 13 לתצהיר רון כהן, נספח 40 לתצהיר זאב) ולעומת זאת זאב טען כי החוב בגין ההלוואות נפרע אך הוא לא הציג כל אסמכתא לכך, והוא לא ידע לומר כיצד החוב נפרע ומתי.

7. אני סבור כי יש לקבל את עמדת הבנק הן באשר לעצם קיום החוב הנדרש בכתב התביעה והן באשר לשיעורו. אני מקבל את טענת הבנק כי הסכמי ההלוואות שהוצגו וספרי הבנק הינם "רשומות מוסדיות" ועל כן יהוו אותם הרישומים של הבנק "ראיות קבילות להוכחת אמיתות תוכנן" (סע' 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971;
ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ (3.12.06)). לא עלה בידי הנתבעים לסתור רישומים אלו. נדמה כי הנתבעים אף לא עשו מאמץ כלשהו על מנת לנסות ולסתור את הרישומים בבנק בדבר החוב. כך למשל, כשנשאל זאב האם בדק את דפי החשבון הוא ענה: "אני לא נכנסתי שורה-שורה לעשות בדיקה" (עמ' 23 ש' 1) וכשנשאל מדוע לא בדק את המסמכים האלה ענה: "שיגיע הרגע שאני אצטרך לבדוק אותם, אני אבדוק" (עמ' 23 ש' 11). נדמה כי אין חולק כי לא הוצג מטעם הנתבעים כל מסמך בתיק (הרווי מסמכים) הסותר את רישומי הבנק.

זאב טען והמשיך וטען באופן עקבי כי פרע את החוב הנטען אולם לא עלה בידו להציג מסמך כלשהו המצביע על פירעון החוב. נטל הראיה בעניין הוכחת טענת "פרעתי" מוטל על הנתבעים בעניין זה ונטל זה לא הורם. נדמה שככל שהיה פירעון כזה, הרי שבנקל זאב יכול היה
להראותו מתוך תדפיס דף חשבון של הבנק.

בנוסף, נדמה כי ראיה חזקה נוספת המצביעה על קיומו של החוב היא עצם קיזוזו ע"י הנתבעים בהליך המקביל. אני מקבל את טענת הבנק כי התנהלות זו מהווה הודאת בעל דין בקיומו של החוב.

לאור האמור, אני מעדיף את גרסת הבנק הן באשר לעצם קיומו של החוב והן באשר לסכום החוב הנטען כפי שמוצג בספריו ובאשר לכך שחוב זה לא נפרע ע"י מי מהנתבעים.

חתימה על כתבי הערבות בהתבסס על קיומה של בטוחה עיקרית אחרת, אי הסבר מספיק ותחת לחץ

8. כעת אדרש לטענות ההגנה של הנתבעים, בדבר אומד דעתם בעת החתימה על כתבי הערבות וטענתם לאי עמידת הבנק בחובות הגילוי בהן הוא חב, באשר למשמעות הערבות כלפיהם. לטענת הנתבעים, יש בנסיבות בהן נחתם כתב הערבות על מנת להפקיע את תוקפו.

לטענת הנתבעים, בני הזוג גורה הוחתמו על כתבי הערבות בלחצו של הבנק, אשר התנה את הסכמתו לעסקת פורמולה בהעברת האשראי מחשבון גורה זה לחשבון רומטק מימון ובחתימת ערבויות ע"י בני הזוג גורה. בעת החתימה על הערבות הם סברו כי מדובר בהליך פורמאלי בלבד לנוכח ההסברים שקיבלו מהבנק, לפיהם העברת האשראי לחשבון רומטק מימון היא על מנת לשעבד את זכויות רומטק מימון בפרויקט האודיטוריום שאמור להוות בטוחה עיקרית לאשראי הנטען שהועבר. לכן, בחתימתם לא נתנו בני הזוג גורה לערבות משקל של ממש. רק מאוחר יותר התברר, שמדובר למעשה בדרישה המגבשת חבות מהותית ומכוחה, בין היתר, הוגשה התביעה הנוכחית.

לטענת הנתבעים, ברור כי במועד החתימה על הערבות (ואף לאחר החתימה) זאב הסתמך על התחייבויות ומצגי הבנק לפיהם הבטוחה ממנה יפרע הבנק היא זכויותיו בפרויקט האודיטוריום, וכי בטוחה זו תנוהל על ידי הבנק בסבירות, במקצועיות ומבלי לערב שיקולים זרים. ערב סביר לטענתם לא יכול היה להבין אחרת בהסתמך על התנהלות הבנק ומצגיו בטרם החתימה על הערבות. במיוחד נכון הדבר לאור ההוראה החוזית ה"מגנה" על רומטק מימון בהסכם צמנטכל, והעובדה שצמנטכל העמידה גם ערבות בנקאית משמעותית. משכך היו פני הדברים, לטענת הנתבעים, הרי שבנסיבות העניין חלה על הבנק חובה אקטיבית להבהיר לזאב (ולבטח שלהדס) את משמעותה האמיתית של הבטוחה לשיטתו. היה על הבנק להבהיר היטב את העובדה ששעבוד זכויותיו של זאב ברווחי הפרויקט אינה בטוחה כה מוצקה כפי שכל הצדדים סברו בעת החתימה על הערבות אלא שקיים סיכון ממשי וריאלי כי כתבי הערבות ימומשו וכי מסמכי המשכון והמחאת הזכות עליהם דאג להחתים אותם חסרי כל ערך למעשה. לשיטת הנתבעים דומה כי גם הבנק (באמצעות רון כהן) לא ראה באותה עת סיכון כזה, אלא רק "נכנע" לו בהמשך, מתוך העדפת גביית חובה של צמנטכל (באמצעות מר עזרא בר-יוסף הרפרנט מאגף הנדל"ן), וזאת ללא שיתוף, גילוי או ידיעה, ותוך הסתרת המאבק הפנימי בין שני הרפרנטים של הבנק והכחשה של המעשים החמורים (שנבחנים בהליך המקביל).

הנתבעים אינם חולקים על זכותו של הבנק לבקש ערבות בנוסף על השעבוד אולם בנסיבות העניין, לכל הצדדים היה ברור בעת החתימה על הערבות, כי ערבות זו מגובה בשעבוד פרויקט מניב רווחי ובערבות בנקאית משמעותית. הבנק בהתנהלותו "איין" שתי נקודות מוצא אלו, ובכך "איין" את בסיס ההסכמה החוזי למתן הערבות.

במובן זה, לטענת הנתבעים, הבנק הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו, וכי לו הם היו יודעים מראש כי בכוונת הבנק להעדיף את חובה של צמנטכל על החוב המובטח בערבות למרות הסיכום המפורש עם צמנטכל והמסמכים עליהם החתים אותם הבנק, היו שוקלים את צעדיהם, ולבטח את מתן הערבות, נוסחה או שיעורה. במילים אחרות: צפיית הצדדים הסבירה, הבנתם והתחייבויות ומצגי הבנק, כמו גם המסמכים שהבנק עצמו החתים אותם עליהם, היו כי הערבות מגובה בשעבוד הפרויקט ובערבות בנקאית משמעותית. בהתאם לכל ההערכות המקצועיות בזמן אמת ובהמשך, אלו היו צריכים להספיק לכיסוי האשראי הנטען. ואכן, אין מחלוקת כיום כי הפרויקט הניב כספים שלו היו מוזרמים לכיסוי ההלוואה, היו פורעים את החוב נשוא הערבות. לטענת הנתבעים, אין גם מחלוקת כי הבנק הסתיר זאת מהם.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי חתימת בני הזוג גורה על הערבויות הושגה בלחצו של הבנק, אשר היה בכוחו לטרפד את השלמת עסקת פורמולה, בה היו מעורבים גם צדדים שלישיים ובמסגרתה אף הוסדר חלקו הארי של האשראי הנטען שניתן על ידי הבנק לפרויקט האודיטוריום. ההנחות שעמדו בבסיס הסכמת בני הזוג להעברת האשראי ולחתימת הערבות הן כי לבנק משועבדות זכויות רומטק מימון בפרויקט האודיטוריום וכי חשבונות החברות, רומטק אלקטרוניקה ורומטק מימון נוהלו כדין וכי לא זלגו מהם כספים כפי שהתברר להם בדיעבד. במילים אחרות, לטענת בני הזוג גורה, הבנק דרש מהם לחתום על כתב הערבות, למרות שלשיטתו הוא, לא היה בכך צורך מהותי. בנוסף, ייתכן כי סמיכות הזמנים להשלמת עסקת פורמולה יצרה אמצעי לחץ כלפי בני הזוג גורה לחתום על כתבי הערבות, ומכאן טענתם בדבר הפעלת הלחץ מצד הבנק.

9. באשר להבנתה של הדס בעת החתימה על הערבות, הנתבעים טוענים כי לא רק שנאלצה לחתום על הערבות בלחצו של הבנק ותחת מחאה, אלא חתימתה אף לא לוותה בכל הסבר מניח את הדעת באשר לחובות רומטק מימון
;
זאת על אף שהבנק ונציגו ידעו כי הדס אינה מעורבת כלל בפרויקט האודיטוריום כמו גם שאינה מעורבת בניהול רומטק מימון או רומטק אלקטרוניקה. הדס למעשה הועמדה בפני
עובדה מוגמרת לפיה אם לא תיחתם הערבות על ידה לא תינתן הסכמת הבנק להשלמת עסקת פורמולה, עובדה אשר היה בה כדי לפגוע קשות בעסקי רומטק מימון וזאב.

לטענת הנתבעים, הדס הסתמכה על זאב והושפעה ממערכת היחסים הקרובה הקיימת ביניהם. הדס חתמה על כל מסמך שזאב ביקש ממנה לחתום עליו מכוח היותה אשתו. הדס נרשמה כבעלת מניות בחברות של זאב בהתאם לבקשתו ואין לה כל ידיעה ממשית או נגיעה לעסקיו. כל שעשתה הדס הוא לחתום באופן עיוור על המסמכים שהתבקשה לחתום עליהם על ידי זאב. לכן לטענת הנתבעים, כל הפרות הבנק כלפי זאב כאמור, חלות ביתר שאת בעניינה של הדס. לטענת הנתבעים הבנק ידע זאת היטב כפי שניתן ללמוד מחקירת עדי הבנק והבנק אף הודה כי לא יצר כל קשר ישיר עם הדס, וכי לא טרח כלל לפנות אליה, לבקש ממנה לחתום על הערבות, או להסביר לה את הסיכונים הכרוכים בכך, אלא התנהל אך ורק מול זאב. לטענת הנתבעים, הסתמכותה של הדס על זאב והחלטותיו, אינה פוטרת את הבנק מהחובות העצמאיות המוגברות החלות עליו כלפיה. לטענת הנתבעים, חובות אלו מקבלות משנה תוקף מקום בו מדובר בערבות של אישה לחובות בעלה (או לחובות חברה של בעלה). הלכה למעשה, איש מטעם הבנק לא הציג בפני
הדס את הסיכונים הטמונים בהחתמה ואת הסבירות הקיימת כי הבטוחה הנוספת עליה הסתמכה עשויה לרדת לטמיון – ההפך הוא הנכון, נציגי הבנק הדגישו בפני
ה חזור ושנה כי אין לה כל סיבה לדאגה וזאת לאור הבטוחה המשמעותית, האודיטוריום. משלא טרח הבנק להבהיר לה מפורשות ומשהטעה אותה לחשוב כי פרויקט האודיטוריום מהווה בטוחה מספקת, הוא מנוע ומושתק כעת מלהעלות טענות כלשהן כלפי הדס.

החתמת הדס גם מחוץ לכותלי הבנק מול עורכי דין חיצוניים לשיטת הנתבעים מהווה התרשלות ועצימת עיניים מוחלטת של הבנק בהסתפקותו באימות חתימה בלבד של עורכי הדין החיצוניים. כהן הודה בחקירתו כי כלל לא ביקש מעורכי הדין לגלות וליידע את הדס על ההשלכות של החתימה על כתב הערבות. טענת הבנק כי על עורכי הדין היה להסביר לה את משמעות חתימתה על כתב הערבות היא אינה נכונה עובדתית והינה חסרת משמעות משפטית. טענת הבנק כי קיים את חובת הגילוי מאחר וגילה להדס את כל שהיה עליו לגלות במועד החתימה על הערבות הראשונה, אינה יכולה להתקבל משפטית באשר לעמידת הבנק בחובת הגילוי החלה עליו במועד החתימה על הערבות השנייה. מובן כי הטענה שמרגע שבו ערב קיבל הסברים על כתב ערבות אחד, הרי לאורך כל חייו, פטור הבנק מעתה מהסברים לגבי כל כתבי הערבות העתידיים עליהם יחתום הערב, איננה יכולה להתקבל.

בסופו של דבר, לטענת הנתבעים בעניין זה, הבנק לא עשה את ההבחנה המתבקשת בין זאב, שהיה המוציא והמביא ברומטק מימון ובחברות הנוספות שבבעלותו והיה זה שניהל בפועל את עסקיו, לבין הדס שהייתה מעין חותמת גומי של זאב, שלא הייתה מעורבת, שלא הייתה מודעת לעסקיו, ושחתמה תוך הסתמכות על זאב והסתמכות על הבנק שהיה אמור להתריע בפני
ה כי קיימים סיכונים ממשיים רבים בעצם חתימתה על כתב הערבות השני.

10. בתגובה, הבנק טוען כי לא היה כל חידוש בכתבי הערבות שנחתמו על ידי בני הזוג גורה והם החליפו כתבי ערבות קודמים שנחתמו על ידם בשנת 1998 להבטחת חובות גורה זה, אשר ביחס אליהם אין כל טענה מצד הנתבעים. מצבם של בני הזוג גורה לא רק שלא השתנה לרעה כתוצאה ממהלך העברת החוב מגורה זה לרומטק מימון והחתימה על הערבויות העוקבות אלא דווקא השתפר, שכן במקום להיות ערבים לחוב של חברה ללא נכסים באותו מועד (גורה זה), הם הפכו ערבים, בדיוק לאותו חוב, שהועבר לרומטק מימון שיש לה בטחונות נוספים. במסגרת עסקת פורמולה, שמתכונתה נקבעה על ידי הצדדים לעסקה ולא על ידי הבנק, ביקש זאב מהבנק שחרור של הבטוחה היחידה שניתנה לו להבטחת חובה של גורה זה – מניות רומטק אלקטרוניקה ששועבדו להבטחת אותו חוב. על מנת לשחרר את מניות רומטק אלקטרוניקה מהשיעבוד לבנק סוכם כי יתרת החוב של גורה זה שתישאר לאחר קבלת התמורה מעסקת פורמולה תעבור לרומטק מימון (שהיו לה זכויות חוזיות ברווחי או הפסדי פרויקט האודיטוריום מכח ההסכם עם צמנטכל) וערבות בני הזוג גורה לחוב חברת גורה זה "תעקוב" אחר החוב, קרי בני הזוג גורה יחתמו על כתבי ערבות חדשים לחוב רומטק מימון.

באשר לטענה כי לא ניתנו לבני הזוג גורה הסברים בנוגע לערבות משנת 2001 (העוקבת), מלבד העובדה כי מבחינה מהותית לא היה צורך במתן הסברים שכן מדובר באותה ערבות שהוסבה כאמור, טוען הבנק כי מדובר בטענה ריקה מתוכן ומיתממת. הנתבעים לא טענו מה הנזק שנגרם להם כתוצאה מאי מתן ההסברים לכאורה.

לטענת הבנק, במעמד החתימה על כתבי הערבות, איש מהם לא הביע מחאה או התנגד בזמן אמת לחתימה על הערבות אלא הם חתמו על הערבות מרצונם החופשי. ערבותם לא הייתה תלויה או מותנית בשום מצג או בדיקה שנעשו על ידי רון כהן. איש מאנשי הבנק לא "לחץ" או "כפה" על מי מבני הזוג גורה לחתום על כתבי הערבות. בני הזוג גורה הם שרצו להוציא אל הפועל את עסקת פורמולה והם אלו שביקשו כי הבנק יוותר על השעבוד של מניות רומטק אלקטרוניקה לטובתו. הבנק לא סמך על הבטוחות שהוצעו לו על ידי זאב כנגד ויתור על השעבוד ולכן סוכם לבסוף שגם הדס תהיה ערבה לחוב כלפי הבנק. הדס, ששימשה כדירקטורית ברומטק אלקטרוניקה, צריכה הייתה להכיר מתוקף תפקידה את עסקת פורמולה, כך שאין כל מקום להיתממות שלה בעניין זה. גם לאחר החתימה על הערבות, לא הודיעו בני הזוג גורה מעולם לבנק, לא בעצמם ולא באמצעות בא-כוחם, לאחר שחדל "הלחץ" כביכול, כי הם חוזרים בהם מערבותם.

11. עוד טוען הבנק, כי לעולם לא הייתה התייחסות לערבות כאל בטוחה משנית ביחס לבטוחה של פרויקט האודיטוריום. נהפוך הוא, מאחר ורומטק מימון כשלה בכל השקעותיה הייתה חשיבות יתרה לערבות האישית של בעליה. בכל מקרה, עצם קיומה של בטוחה אחרת אינו גורע מתקפותה של הערבות. גם הנחה כי הבטוחה ה"ראשית" נחזית להיות איכותית אינה מעלה או מורידה מתוקף הערבות. העובדה כי בנקודת הזמן שבה נחתמה הערבות סברו כל הגורמים כי פרויקט האודיטוריום צפוי להניב רווחים, אינה ערובה לכך שהפרויקט אכן יניב רווחים. לטענת הבנק, לא יכולה להתקבל הטענה כי קיים יחס ישר בין איכותה של הבטוחה "הראשית" למידת תקפותה של הערבות "המשנית".

לא יכול להיות לטענת הבנק גם הגיון בטענת הנתבעים, כי הבנק עצמו סבר כי אין בחתימה על הערבויות צורך מהותי שכן מה הטעם בחתימת ערבות לו מראש הציג הבנק מצג כלפי בני הזוג גורה לפיו הערבות לא תמומש כביכול. לא ברור לבנק גם כיצד טענה זו מתיישבת עם טענת הנתבעים בדבר הפעלת לחץ מצד הבנק לחתום על הערבות ובדבר חתימתם של בני הזוג גורה על הערבות "תחת מחאה" – שכן אם מדובר בערבות "חסרת משקל" מבחינת הבנק, מדוע שהבנק יפעיל עליהם לחץ לחתום עליה? וגם, מדוע יש להביע מחאה כביכול בעת חתימה על כתב ערבות, אם לכאורה ניתן מצג שאין לאותה ערבות משמעות אמיתית?

12. חוק הבנקאות נועד להבטיח כי הבנקים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות הקיימים ביניהם (רע"א 4373/05 אבן-חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ (15.11.2007), להלן: עניין אבן-חיים
;
ע"א 1304/91 טפחות- בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309 (1993) (להלן: "עניין ליפרט")). מורכבותם של ההתקשרויות בין בנק ולקוחו מצדיקה הטלת חובות גילוי על הבנק במטרה "למנוע מצב שבו לקוחות יוחתמו על מסמכים ארוכים ומסובכים המנוסחים על-ידי הבנקים, כאשר אין להם כלים אלמנטאריים להתמודד עמם ולהבין כהלכה את משמעותם" (עניין ליפרט, בעמ' 326). באשר לחובות הגילוי של הבנק כלפי הערב כבר נפסק כי: "ראציונאליים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות היקף של גילוי ואיסור הטעיה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים. הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים" (עניין אבן חיים, בפסקה 6).

עוד נקבע בפסיקה, כי חובת הגילוי, בוודאי של פרטים מהותיים, משתרעת גם על התקופה שלאחר החתימה על הערבות, שכן גילוי כזה מאפשר לערב לכלכל את צעדיו, המשפטיים והעסקיים, לפי הצורך (ראו והשוו: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג(4) 804 (1999)).

מאחר ובענייננו "הערב הוא גם הלקוח" (באופן זה שזאב ייצג את את רומטק מימון וגם נתן את ערבותו האישית לחובותיה), אזי שלא קיימים פערי מידע אמיתיים בין המידע שהיה מצוי בידי זאב כבעליה של רומטק מימון ובין המידע שהיה מצוי בידיו כערב אישית לחובותיה.

בהליך העומד לפניי להכרעה יש לטעמי להבחין בין הנסיבות שאפפו את החתימה על הערבות לפני ובמועד החתימה, ובין הנסיבות והאירועים שהתרחשו לאחר החתימה על הערבות.

בתיק זה נפרסה בפני
י התשתית העובדתית והראייתית הנדרשת על מנת להכריע בדבר תוקף הערבות ביחס לאירועים ולנסיבות שהתרחשו לפני ובמועד החתימה על הערבות. באשר לנסיבות והאירועים שהתרחשו לאחר החתימה על הערבות, בכל הנוגע להתנהלות הבנק בפרויקט האודיטוריום ושאלת אחריותו לנתבעים בעניינים אלו, הרי שאלו מתבררים בהליך המקביל, ויכול שיש בהם להשפיע על תוקף הערבות. אפרט.

13. כאמור, אף לשיטת הנתבעים עצמם דומה כי גם הבנק (רון כהן) לא ראה בעת החתמת בני הזוג גורה על כתבי הערבות סיכון ממשי כי אכן כתבי ערבות אלו ימומשו, אלא רק "נכנע" לו בהמשך, מתוך העדפת גביית חובה של צמנטכל (בר-יוסף הרפרנט מאגף הנדל"ן), וזאת: "ללא שיתוף, גילוי או ידיעה, ותוך הסתרת המאבק הפנימי בין שני הרפרנטים של הבנק והכחשה של המעשים החמורים שנעשו הנבחנים בהליך המקביל" (סעיף 28 לסיכומי הנתבעים). כלומר, אף לשיטת הנתבעים עצמם בעת ההחתמה על הערבות לא היה מצוי בידי הבנק מידע מהותי כלשהו שלא היה מצוי אותה עת בידי הנתבעים. נדמה כי אף ההפך הוא הנכון כפי שיפורט בהמשך. אך האם לאחר החתמת בני הזוג גורה על כתבי הערבות ובמהלך ניהול חשבון הפרויקט התברר לבנק מידע מהותי אשר חייב חובת גילוי לבני הזוג גורה? זוהי שאלה שכאמור, אף לשיטת הנתבעים, תוכרע בהליך המקביל, ואין בפני
י את התשתית הנדרשת להכריע בה.

האם לבנק היה מידע מהותי בקשר לפרויקט האודיטוריום שהיה יכול להוות שינוי מהותי של הסיכון שנטלו על עצמם בני הזוג גורה ואותו הסתיר מהם בעת החתמתם על כתב הערבות?
אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי אכן היה מידע כזה (ראו והשוו: עניין אבן-חיים). לא הוכח כי אכן הבנק הסתיר מידע מהותי כלשהו שהיה מצוי בידיו ולא גילה אותו לנתבעים באופן שיכול להפקיע את כתבי הערבות. בין היתר, רון כהן מטעם הבנק אף לא נשאל שאלות מסוג זה בחקירתו הנגדית בהליך שלפניי, ונדמה כי הנתבעים עצמם עוד אינם טוענים זאת.

באשר לטענת הנתבעים כי לאחר החתימה על הערבות הבנק הסתיר מהם מידע מהותי הקשור להתנהלותו של הבנק בחשבון הליווי של פרויקט האודיטוריום, שבגינו לא יכלו בני הזוג גורה לבחון היטב את הסיכון שהם נוטלים על עצמם, הרי שלא הונחה בפני
י התשתית הראייתית הנדרשת על מנת להכריע בשאלה זו. הכרעה בשאלות האם הבנק התרשל או נהג בחוסר תום לב בחשבון הליווי של פרויקט האודיטוריום
;
האם קיימת אחריות לבנק כלפי הנתבעים בגין התנהלותו בחשבון הליווי באופן המקים לו חבות כלפי הנתבעים
;
כל אלו שאלות שכאמור מתבררות בהליך המקביל (וזאת בהסכמה דיונית של הצדדים גם בהליך שלפניי).

14. במילים אחרות, אני קובע כי ככל שיוכרע בהליך המקביל כי לאחר החתימה על הערבות כשל הבנק בכך שאיפשר זליגת כספים מחשבון הפרויקט (קרי: משיכה עודפת בידי צמנטכל, יהא שיעורה המדויק אשר יהא) וככל שתוטל עליו אחריות כלפי התובעים שם (הנתבעים כאן), לרבות קביעה של אי מסירת מידע לנתבעים בזמן אמת, אזי יהיה בכך כדי להביא לתוצאה של פקיעת ערבותם של בני הזוג גורה באופן מלא ומוחלט.

אולם, כאמור, באשר למועד החתימה על כתבי הערבות, וכל התקופה שקדמה לו, אכן הובאה בפני
י התשתית הראייתית הנדרשת על מנת להכריע, ואני קובע כי לא היו פערי מידע בין הצדדים שהקימו חובת גילוי נוספת לבנק וכי הבנק עמד בכל החובות המוטלות עליו, והכל כפי שיפורט נוספות להלן.

15. הלכה היא, כי קיימת חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ראו ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008) (להלן: "עניין גילמן")
;
ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)). על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה (עניין גילמן
;
ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 91 (1983)). בענייננו, לא זאת בלבד שהנתבעים לא סתרו את החזקה האמורה, אלא, כפי שעולה מהמסמכים ומעדויות הנתבעים וגורמים נוספים, היו בני הזוג גורה מודעים היטב לתוכן כתבי הערבות, למשמעותם ולתוצאותיהם האפשריות.

באשר לאומד דעתו ומצב ידיעתו של זאב, אין ספק כי זאב ידע והבין את משמעות החתימה על כתב הערבות. מן הראיות עולה באופן ברור כי אין המדובר באדם חסר ידע ויכולת אלא באיש עסקים מיומן (בין היתר, עדות עו"ד שפר עמ' 273, עדות עו"ד רוזנברג עמ' 236-235). זאב היה מהבעלים של חברת רומטק אלקטרוניקה, חברה ציבורית שנסחרה בזמנו בבורסה לניירות ערך, וניהל קבוצת חברות נוספות. בשעה שבה היו עסקי החברה במצוקה ולפני מצב של חדלות פרעון, יזם זאב ביחד עם גורמים נוספים את עסקת פורמולה, בין היתר, על מנת להפיק רווחים, ולמצער, על מנת "למזער נזקים" ולהפחית את חובותיו מול הבנק.
מבחינת פערי המידע, דומה כי בענייננו המצב היה דווקא הפוך; נדמה כי בידי זאב היה יותר מידע והוא היה מצוי היטב בכל פרטי פרויקט האודיטוריום ועסקת פורמולה, ביחס לבנק. משעה שחתימה על כתב ערבות מעין זה שבענייננו לא היה דבר חדש או לא מוכר עבורו, במיוחד כאשר חתם על ערבות דומה בשנת 1998 בחברת גורה זה, הרי שהדעת נותנת כי גם במקרה שלפנינו זאב הבין את משמעות חתימתו על כתב הערבות. לא היה שום צורך לבנק או לכל גורם אחר להסביר נוספות לזאב את משמעות החתימה. חיזוק לדבר נמצא בעדותו של זאב, לפיה לא הרגיש צורך להתייעץ עם אף אחד בנושא ו: "אף אחד לא היה צריך לפרש לי כלום מעבר להבנות שהיו לי עם רון כהן" (עמ' 425 ש' 24-23).

בנוסף, מהעדויות והראיות עולה כי הצורך בחתימתו של זאב על כתב הערבות על מנת להשלים את עסקת פורמולה היה דבר שנדון במשך מספר חודשים והוסכם מבעוד מועד בינו ובין רון כהן. נדמה כי בכל הקשור לחתימתו של זאב הדברים היו ברורים מבחינתו ומשמע שידע בדיוק על מה מדובר. חיזוק לנושא זה הוא מכתבו של זאב לרון כהן המפרט את מתווה העסקה המתגבשת מספר חודשים לפני החתימה על העסקה בה מפורט בין היתר, כי תינתן ערבותו של זאב לחובה של רומטק מימון וכי ערבות זו קיימת ממילא בגורה זה (נספח 13 לתצהיר רון כהן). במהלך המשא ומתן והדיאלוג עם רון כהן, רק הדרישה לחתימתה של הדס על כתב הערבות הייתה דבר שהתווסף מספר ימים לפני החתימה על העסקה. וכך גם העיד זאב: "הערבות שלי הייתה אולי ברורה. של אשתי לא הייתה על הפרק בשום זמן עד הימים האחרונים, ואז הוא בא עם הערבות והחתים אותנו. זה לא היה טפסים שקיבלנו חודשיים קודם" (עמ' 373 ש' 13-10).

בכל מקרה, לא עלה בידי זאב להרים את נטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח כי לא הבין את משמעות חתימתו על כתב הערבות.

16. באשר להדס – איני מקבל את עדותה כי סברה בעת החתימה שמדובר בעניין פורמאלי ולא מהותי, שאין לו שום נפקות מעשית. מצאתי כי הדס הבינה היטב (כעולה גם מעדותה שלה) כי חתימתה על כתב הערבות נועדה להעמדת בטוחה לבנק כנגד האשראים שהעמיד לרומטק מימון.

הדס העידה באופן עקבי כי מחד גיסא לא הייתה מעורבת בעסקי הנתבעת והסתמכה בכל הנושאים הללו על מה שזאב אמר לה, אך מאידך גיסא העידה כי סברה שלא היה סיכון בחתימה על כתב הערבות שכן פרויקט האודיטוריום מיועד היה להיות פרויקט רווחי: "אני סמכתי עליו בנושא הזה של הערבות. סמכתי עליו בנושא הזה של האודיטוריום. ואם היינו חושבים באיזהשהו אופן שיש איזהשהו סיכון לנושא הזה של הערבות, אז אולי לא היינו חותמים" (עמ' 305 ש' 23-20). וגם: "אם היה סיכון לא היינו חותמים. זה מה שהיה מוסכם עלינו. שאם היינו רואים שיש סיכון, אז לא היינו חותמים" (עמ' 304 ש' 22-20).

במהלך חקירתה של הדס בבקשת הרשות להתגונן הציג בפני
ה ב"כ הבנק מסמכים רבים עליהם הייתה חתומה כבעלת עניין וכמי שמעורבת בעסקי רומטק מימון, רומטק אלקטרוניקה ובחברות נוספות מקבוצת גורה. הדס לא הכחישה כי אכן חתמה על מסמכים אלו, הגם שלא ידעה לגופו של עניין במה מדובר ופעלה רק בהסתמך על הוראותיו של זאב. עם זאת, הדס חתמה על כתב ערבות דומה במהותו כערבה לחובות חברת גורה זה בשנת 1998. כלפי כתב ערבות זה לא הייתה כל טענה כי לא הבינה או לא ידעה במה מדובר.
מעדותה של הדס נותר הרושם של היתממות והתנערות מהאחריות הגלומה בחתימה על כתב הערבות. כאשר חתמה על כתב הערבות ברור כי ידעה כי ללא חתימתה הבנק לא היה מאשר את האשראי שניתן על מנת להוציא את עסקת פורמולה אל הפועל, וכן כי בזמן אמת סברה כי אין בפרויקט סיכון, משמע שהבינה את משמעות החתימה על כתב הערבות.

יש להדגיש בעניין זה, שהדס רשומה כמחזיקה ב-50% מרומטק מימון – היא החברה החייבת. כלומר, מדובר בבעלת שליטה בחברה. לפני שחתמו בני הזוג גורה על כתב הערבות, שלח עורך דינם, עו"ד רוזנברג, אישור לבנק ולפיו בני הזוג מחזיקים כל אחד ב-50% מרומטק מימון וכי הם "בעלי עניין" בתאגיד ולא ערבים יחידים (נספח 14 לתצהיר רון כהן). הבנק הסתמך ורשאי היה להסתמך על מצג זה. הדס גם הייתה דירקטורית ברומטק אלקטרוניקה (חברה ציבורית), בעלת זכות חתימה, וחתמה בפועל על מסמכי השיעבוד של החברה. הדס שימשה גם כבעלת תפקיד בחברה הציבורית, חתמה על מסמכים נוספים, נטלה חלק בישיבות דירקטוריון והצביעה בעניינים שונים שהיו על הפרק. יודגש כי מדובר היה בחברה ציבורית שנסחרה (אז) בבורסה. כבר נפסק, כי מי שמבקש להיות בעל מניות או דירקטור בחברה, עליו לדעת כי עם הזכויות באות גם חובות כלפי החברה, כלפי נושיה ולעיתים כלפי הציבור (ראו: ע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (13.9.2004) (להלן: "עניין אהרנשטם")).

אני מקבל את טענת הבנק כי בכל מקרה, גם אם נניח שהדס לא הייתה מעורבת בעסקי בעלה ונניח שהייתה מתקבלת הטענה כי הדס חתמה בצורה עיוורת על המסמכים בהסתמכה באופן בלעדי על מה שזאב אמר לה, עדיין, בנסיבות בהן הדס הייתה עושה מה שזאב ביקש ממנה בכל הנוגע למסמכים עליהם הייתה צריכה לחתום על מנת לסייע לזאב בעסקיו, אזי שאין לפטור אותה מהתחייבותה על פי כתב הערבות עליו חתמה. לא התרשמתי שהדס "אולצה" ע"י זאב לחתום על המסמכים תוך "ניצולה" והנתבעים גם לא טענו טענה כזו.

כבר נפסק, כי תוקפה של התחייבות לא ייפגם גם כאשר המתחייב חותם על המסמך "... על פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור, ואימון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על פי שיקול דעתו של הלה – יהיה המסמך אשר יהיה" (ע"א 413/79 אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980); וכן עניין גילמן, בפסקה 6
(
.

לאור האמור, לא עלה בידי הדס להרים את נטל השכנוע הנדרש על מנת להוכיח כי לא הבינה את משמעות חתימתה על כתב הערבות.

17. כעת – נשאלת השאלה האם בעקבות העובדה שבני הזוג גורה חתמו על הערבות בפני
עורכי דינם במשרדם (בתחילה בפני
עו"ד רוזנברג ולאחר שארעה תקלה, חתמו שוב בפני
עו"ד שפר – שניהם יכונו יחדיו להלן: "עורכי הדין") ולא במשרדי הבנק ומול פקידי הבנק, פגעה ביכולתם של זאב והדס להבין את תנאי הערבות ולעמוד עליהם, והאם עובדה זו פגעה ברצונם החופשי להסכים לערוב לחובה של רומטק מימון? (ראו והשוו: עניין אהרנשטם).
יש להשיב על שאלה זו בשלילה. כבר נפסק כי חובת הגילוי והעדכון לערב משתנה בנסיבותיו של כל מקרה ובהתאם לרמת הידיעה של הערב של הפרטים המהותיים של הערבות (ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.11.2005)). בענייננו, כאמור, התרשמתי כי לזאב ולהדס הייתה רמת הידיעה הנדרשת באותו מועד לחתימה על הערבות, ולא הייתה מוטלת על הבנק חובת גילוי נוספת מעבר למה שניתנה ע"י רון כהן לזאב במסגרת הדיאלוג ביניהם. כמו-כן, לא הוכח על ידי הנתבעים כי נגרם להם נזק כלשהו מכך שהערבות נחתמה מחוץ לסניף הבנק, ולא הובהר אילו פרטים מפורשים ונוספים שלא היו ידועים לבני הזוג קודם לכן היו מובהרים או מועברים להדס או לזאב בעת החתימה על הערבות אם הייתה זו מתקיימת בבנק ולא מול עורכי הדין.
למעלה מן הצורך יובהר, כי אחריות עורכי-הדין במקרה זה הייתה אך ורק לאמת את חתימתם של בני הזוג גורה על כתבי הערבות. אולם, מהתרשמותי גם מעדות עורכי הדין, הדעת נותנת כי אלו לא הסבירו לבני הזוג גורה דבר נוסף בדבר משמעותה של הערבות לאור היכרותם רבת השנים והסקתם מהיכרות זו כי בני הזוג גורה בקיאים ומבינים את משמעות החתימה על כתבי הערבות. אחרת, אין ספק שהיו מסבירים להם על מה הם חותמים. בכל מקרה, הנתבעים לא באו בטענה כלפי עורכי הדין לעניין נסיבות החתימה על כתב הערבות או בכל עניין אחר, אלא אך ורק כלפי הבנק. גם הבנק מנגד, שנדמה שבמהלך החקירות הנגדיות היו לו טענות כלשהן כלפי אחריותם של עורכי הדין למתן הסברים מספיקים לבני הזוג גורה, זנח טענות אלו, ככל שנטענו, בסיכומיו. אמנם הנתבעים בסיכומיהם מצאו להרחיב בדבר הפסיקה האנגלית המתייחסת למעמדו של עורך הדין החיצוני ותפקידו בהקשר של החתמה של בת-זוג על כתב הערבות ודוקטרינת "ההשפעה הבלתי הוגנת" (פסיקה אשר לטענתם אומצה בישראל) אולם לאור האמור ובנסיבות ענייננו, התייתר הצורך להידרש לנושא.

18. באשר לטענת הנתבעים כי חתמו על כתב הערבות עקב לחצו של הבנק וכהגדרתו של זאב: "שם לי אקדח בראש" (עמ' 372 ש' 3)
;
ובהמשך: "הבנקאי שם היה איש אמוני, והרפרנט שלי, ממש בדקה ה-90, ביקש ערבות של, של אשתי, שלא הייתה צריכה להיות שם, ושלי... זה לא היה הנושא העיקרי" (עמ' 372 ש' 10-7).

כאמור, יש להבהיר כי הלחץ המדובר הוא רק באשר להוספת ערבותה של הדס ולא באשר לחתימתו של זאב על כתב הערבות שכן זו נדונה זמן רב מראש בדיאלוג ובמשא ומתן מול רון כהן. בנוסף, לא ניתן לקבל את טענתו של זאב כי הבנק "שם לו אקדח בראש" בין היתר מתוקף התיאורים של זאב עצמו באשר למערכת היחסים שנסבה בינו ובין רון כהן ולאופן שהוא עצמו ראה את השיח והשיג עם רון כהן כדיאלוג וכמשא ומתן. כך זאב בעדותו:

"אני במסגרת הבקשה של רון כהן, מה זה אני הצעתי? יש דיאלוג. אני אמרתי לך את זה גם מקודם. ממרץ 2001 הוא ביקש דברים, אני הסכמתי לדברים, היה על הפרק אודיטוריום וערבות שלי, כאשר האודיטוריום זה הנושא העיקרי שמעניין אותו..." (עמ' 372 ש' 25-20)

"תראה, כל מה שאני אומר לבנק הוא מבצע. אז ברור שמה שאני מבקש הם מבצעים. אז אני ביקשתי. יש מתווה שרון כהן בונה איתי, אפילו הוא מנתב את זה כי הוא יודע מה לקחת ומה לבקש, ואנחנו בנינו את זה במשך כמה חודשים, חוץ מהפתעות שהיו בימים האחרונים, והוא ידע מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה..." (עמ' 363 ש' 20-15)

ודוקו – גם אם אכן הבקשה של הבנק להוסיף את ערבותה של הדס התרחשה אך מספר ימים לפני החתימה המיועדת על עסקת פורמולה, לאור ידיעתו והבנתו של זאב כאמור ולאור ראייתו של מצב הדברים כי היחסים בינו ובין הבנק הם יחסים של דיאלוג ומשא ומתן, הרי שהבנק היה זכאי לדרוש דרישה זו ועצם העובדה שזו הוספה כמה ימים לפני החתימה על עסקת פורמולה אין משמעותה הפקעתה של הערבות. זאב, לאור הבנתו ולאור רצונו העז להשלים את עסקת פורמולה, הסכים לסיטואציה זו, ביקש מהדס לחתום על הערבות ואכן כך היה. כעת לא ניתן להתנער מכך.

לכן, ברור כי גם מבחינת זאב לא מדובר היה ב"אקדח לרקה" אלא בדיאלוג ובמשא ומתן שהתנהל בין זאב ובין רון כהן במשך חודשים – לעסקה המשרתת קודם כל את עסקיו ואת האינטרסים של זאב, כמו גם את האינטרסים של הבנק, אך נדמה כי אין חולק כי בסופו של דבר הייתה בין זאב ובין הבנק הסכמה מלאה והבנה מלאה של כל המשמעויות של אישור הבנק למהלך של עסקת פורמולה ובתוכו – כל המשמעויות של החתימה על הערבויות, גם של זאב וגם של הדס.

לשאלת ב"כ הבנק איך זה שלא מופיע בשום מכתב כי לחצו עליהם, השיב זאב: "כל העסקת פורמולה שהייתה מסובכת, והחתימה של הערבות, היא לא
stand-alone
, היא תלויה באודיטוריום כדי לסגור את כל הפינות. אני לא הייתי חותם על ערבות ללא כלום. אבל אני בידיים של הבנק. האודיטוריום ממשיך להתנהל. ואני כן כותב ב-2003 ו-2004 ואחרי שהם התנערו ממני, גם הבנק וגם המפרק, אז הגשנו את התביעה עם דברים מפורשים. אבל אני בידיים של הבנק, אני לא יכול לעשות משהו אחר
" (עמ' 416 ש' 19-11).

יותר מסתבר שמצב הדברים היה כזה: זאב והבנק סברו באותה עת כי פרויקט האודיטוריום יניב רווחים משמעותיים. ברוח זו, זאב מבחינתו לא ייחס חשיבות רבה לחתימה על הערבות ולעומתו הבנק דרש את החתימה של בני הזוג גורה על כתבי הערבות, הן מכח נוהל או מסיבות אחרות, אך אין חולק כי הבנק רשאי היה לעשות כן. הדעת נותנת, כי הבנק עשה זאת, והתעקש כי גם הדס תחתום על הערבות מאחר וראה את הנושא כחשוב. משהסכימו בני הזוג גורה לחתום על הערבות, בידיעתם כי זוהי הדרך להוציא אל הפועל את עסקת פורמולה, ולמעשה לשפר את מצבם מול הבנק, הרי שלמעשה קיבלו על עצמם את הסיכוי שהפרויקט יצליח, כמו גם את הסיכון, הגם שסברו באותו מועד שהוא שולי, שהפרויקט יפסיד. לכן, לא ניתן לקבל כעת את טענת הנתבעים, כחוכמה שבדיעבד, כי רק משעה שהפרויקט הפסיד, אזי אין לחתימה על כתב הערבות תוקף.

אין חולק כי זאב היה זקוק להשלים את עסקת פורמולה. בין היתר, עשה מה שנדרש, תוך הבנה מלאה של המשמעויות הכרוכות במעשיו, על מנת להוציאה אל הפועל. לא מדובר היה בכפייה או לחץ מצד הבנק אלא בלקיחת סיכוי וסיכון מחושב מבחינת זאב באותו מועד אך בסופו של דבר, למרבה הצער, ובדיעבד, הסיכוי התברר כסיכון, והפרויקט לא זכה להפיק רווחים כצפוי.

19. ראוי להעיר כאן, כי "... לא כל לחץ כלכלי מהווה כפייה המקנה זכות לביטול החוזה. רק במקרים שבהם כרוך הלחץ בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי – רכיב זה מכונה בפסיקה מבחן 'איכות הכפייה'; וכאשר למתקשר אין חלופה עסקית סבירה אלא להיכנע ללחץ זה – זהו מבחן 'עוצמת הכפייה', ניתן לבטל את החוזה מחמת כפייה" (ע"א 276/09 טאבא נ' מינהל מקרקעי ישראל פסקה 15 (2.1.2011)).

עוד נפסק, כי "... אין מניעה עקרונית כי גם לחץ כלכלי-עסקי יקיים את יסודות עילת הכפייה, אולם ברי כי לא כל לחץ שכזה, ואפילו הוא לחץ משמעותי וכבד, יעלה כדי כפייה (ראו: ע"א 8/88

שאול רחמים בע"מ

נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95 (1989)). רק לחץ העונה על מבחן כפול של עוצמה רבה הפוגעת בצורה חריפה ברצונו החופשי של המתקשר, ושל 'איכות' פסולה מבחינה מוסרית, חברתית או עסקית, הוא לחץ שיש בו גם כפייה (ראו: ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 719 (1994); רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1) 721 (1999); ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213 (2001))... המבחן המקובל לבחינת 'עוצמת הכפייה' הוא אם הייתה לצד שעליו הופעל הלחץ חלופה מעשית וסבירה מלבד כניעה ללחץ וכריתת החוזה בהתאם לתנאי הצד השני. במקום שבו קיימת חלופה כזו, לא יהא הצד שהופעל עליו הלחץ זכאי לבטל את החוזה מחמת כפייה, אפילו היה הלחץ בלתי לגיטימי. הדרישה כי עוצמת הכפייה תהיה כזו שלא מותירה כל חלופה אמיתית מחייבת מתקשרים בחוזה להפגין התמודדות פעילה מול לחצים בדרכים העומדות לרשותם – ככל שאלה סבירות ומעשיות. התמודדות זו עשויה להיות כרוכה במאמץ כלשהו מצד מתקשרים בחוזה, ואף על פי כן היא נדרשת. לכן, על דרך הכלל, קיומה של אפשרות לפנות לבתי-משפט לקבלת סעד שוללת כפייה. אף שישנם מקרים שבהם גם פנייה לבית המשפט לא תוכל לשחרר צד מלחץ בלתי לגיטימי המופעל עליו – שאז הפנייה לבית המשפט אינה בגדר חלופה ממשית – אלה הם מקרים חריגים
" (ע"א 8688/06 ברודנו נ' עיריית תל-אביב פסקאות 7 – 8 (31.1.2010)).

לא זו אף זו. על פי סעיף 20 לחוק החוזים, חובה על צד המבקש לבטל חוזה מחמת טענות הקשורות לפגמים בכריתתו, לעשות כן תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה.

כל זאת לא ארע בענייננו.

לאור כל האמור, אני קובע כי בנסיבות ובאירועים שהתרחשו לפני ובעת החתימה על הערבות (להבדיל מההתרחשויות לאחר מכן), הנתבעים הבינו וידעו את כל משמעויות חתימתם על כתבי הערבות, הבנק לא התרשל באשר לנסיבות החתימה וכתבי הערבות תקפים לכל דבר ועניין. אין לאפשר לזאב והדס להתנער כעת מערבותם לחובות רומטק מימון, בשל טענה זו.

התרשלות הבנק בגין משיכת המחאות וכספים בניגוד לזכויות החתימה בחשבון


20. טענה נוספת של הנתבעים היא, כי במהלך השנים 2004-2003 גילה זאב, כי הבנק התרשל במספר פעולות שבוצעו בחשבונות רומטק מימון ורומטק אלקטרוניקה. בדיעבד התברר לו, כי זויפה חתימתו במספר לא מבוטל של שיקים על ידי עופר בחשבון רומטק אלקטרוניקה והוצאו כספים בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, זאת כאשר עופר חתום לבדו על חלק מההמחאות. הסכום המצטבר של ההמחאות המזויפות והחתומות ע"י עופר לבדו שברשות הנתבעים עומד על כ-300,000 ש"ח. אולם, בפועל לטענת הנתבעים, קיימים שיקים רבים נוספים גם בחשבון רומטק מימון שלא נמסרו על ידי הבנק ושיש להביאם בחשבון. העובדה כי הבנק לא שמר שיקים אלו גרמה לנתבעים לטענתם "נזק ראייתי".

לטענת הנתבעים, התרשלות הבנק בפעולותיו גרמה לכך שבעת העברת יתרת האשראי מחשבון גורה זה וחשבון רומטק אלקטרוניקה, לחשבון רומטק מימון, נוצר בפני
הנתבעים
מצג של יתרת אשראי שגויה (שכן זו הייתה נגועה בכיבוד חתימות שלא לפי זכויות החתימה). ממילא, ככל שהיו מבוטלות פעולות אלו, לא היה האשראי האמור מועבר בסכום כפי שעבר אלא בסכום נמוך יותר. מאחר שהחוב הנתבע נגזר מיתרת האשראי בחשבון רומטק מימון, הרי שיש להפחית סכום זה מסכום התביעה. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי במסגרת עסקת פורמולה נחתם הסכם בין רומטק מימון לרומטק אלקטרוניקה מכוחו עברו כל הזכויות של רומטק אלקטרוניקה לרומטק מימון. לטענתם, מכח ההסכם הנ"ל גם הועברו זכויות התביעה של רומטק אלקטרוניקה לרומטק מימון ומכח ההסכם הנ"ל הם זכאים לתבוע את נזקי רומטק אלקטרוניקה בתקופה הרלוונטית.

יצוין, כי הנתבעים צמצמו טענות אלו באופן מהותי בסיכומיהם שכן, למרות שבמהלך ההליך הרחיבו הצדדים בטענות אלו, הן בחוות הדעת שהובאו, בתצהירים ובחקירות הנגדיות, הרי שבסיכומי הנתבעים הם ציינו טענות אלו בסעיף אחד בלבד ובצמצום רב: "הבנק אפשר משיכת כספים מחשבון רומטק על ידי שותפו של זאב, מר דן עופר, בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, מבלי ליידע את זאב הן בזמן אמת והן בדיעבד. אילו היה ידוע לו אודות פעולות אלו, אין ולא היה מאשר את ביטול ערבותו של דן. יצוין כי בנושא זה גרם הבנק לנזק ראייתי חמור עת ידע כי הטענה האמורה כבר עולה בזמן אמת ובמקביל השמיד העתקי המחאות, ולא עצר מפעולה כאמור גם לא לאחר פניות בכתב וגם לא לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן. נזק זה צריך שיחול על הבנק" (סעיף 42 לסיכומי הנתבעים). אולם – מאחר והנתבעים לא זנחו טענות אלו לחלוטין, הרי שמצאתי לנכון לדון בהן לגופו של עניין.

21. הבנק טוען בתגובה, כי בזמן אמת לא הייתה לנתבעים כל טענה ביחס להתנהלות רשלנית כלשהי של הבנק בחשבון רומטק מימון (למעט טענה בנוגע לכרטיס עדכן שהתבררה כלא נכונה). בנוסף, כל ההמחאות והוראות ההעברה נשוא טענות הזיוף הן של רומטק אלקטרוניקה. לכן, לטענת הבנק, לנתבעים אין מעמד בתביעה ביחס לנזקי רומטק אלקטרוניקה, והדרך היחידה של רומטק מימון לתבוע את הבנק בגין נזקים שנגרמו לכאורה לרומטק אלקטרוניקה היא להגיש תביעה נגזרת בשם רומטק אלקטרוניקה (וזאת רק ביחס לתקופה שבה רומטק מימון הייתה בעלת מניות ברומטק אלקטרוניקה); גם אז מי שאמור ליהנות מפירות התביעה היא רומטק אלקטרוניקה ולא רומטק מימון. בתקופה הרלוונטית זאב שלח שני מכתבים לבנק (נספח 20 לתצהיר רון כהן) ומהם עולה כי לא קיימת טענת זיוף שנעשה בחשבון רומטק מימון. הנתבעים לא הציגו שיק אחד של רומטק מימון שלטענתם זויף והשיקים שהוצגו שבגינם נטען הזיוף שייכים אך ורק לרומטק אלקטרוניקה.

באשר לטענת המעמד של הנתבעים בטענות הזיוף של רומטק אלקטרוניקה, טוען הבנק כי טענה זו נדונה בהרחבה והוכרעה זה מכבר בפסק הבורר. הבורר קבע לאחר בחינת ההסכם בין רומטק אלקטרוניקה ורומטק מימון כי לא הוכחה זכות התביעה של רומטק מימון בעילה של נטילת כספים מחשבון רומטק אלקטרוניקה ולטענת הבנק, די בכך על מנת לדחות את הטענות האלו של הנתבעים בתביעה כאן. לגופן של טענות הזיוף, בחן הבורר במסגרת הליך הבוררות את חוות הדעת שניתנה על ידי רפ"ק גרבר, במסגרת בירור תלונת הזיוף של זאב במשטרת ישראל וקבע, כי על סמך ראייה קלושה שמספקת חוות הדעת הוא אינו מוכן לייחס לעופר את מעשי הזיוף הנטענים נגדו.

באשר לטענת התרשלות הבנק לאור זיוף השיקים, טוען הבנק כי השאלה הרלוונטית שיש לשאול אינה האם החתימות של זאב זויפו אם לאו אלא האם בנקאי סביר יכול היה לסבור, בבדיקה הנעשית במהלך העסקים הרגיל, כי החתימות על-גבי השיקים תואמות את דוגמת החתימה של זאב הקיימת בבנק. בנוסף טוען הבנק, כי הוא לא יכול היה לצפות כי זיוף של אותם שיקים או הוראות העברה בחשבון רומטק אלקרוניקה שהתרחש לפני עסקת פורמולה יגרום נזק כלשהו לרומטק מימון. כמו-כן, הבנק טוען כי מניתוח הראיות לא הוכח כי נגרם נזק ממשי כלשהו לרומטק אלקטרוניקה. לטענת הבנק אין חשיבות לחוות דעת חגג (המומחה הגרפולוגי מטעם הנתבעים) מאחר והיא הופרכה וגם היא עוסקת בשאלה האם החתימות זויפו ולא בשאלה האם בנקאי סביר יכול היה לצפות כי החתימות מזויפות.

בשלב זה, על מנת להכריע במחלוקת המפורטת לעיל, עליי להידרש ראשית לטענת הבנק באשר למעמד הנתבעים בטענות התרשלות הבנק וזיוף ההמחאות שכן ככל שטענת הבנק תתקבל, ולא קיים מעמד למי מהנתבעים בטענות אלו, הרי שלא יהיה צורך להידרש לטענות אלו לגופו של עניין. בשלב השני, וככל שטענת הבנק באשר למעמד הנתבעים לא תתקבל, הרי שיש להידרש לטענות הזיוף והרשלנות לגופן.


מעמד הנתבעים בטענות זיוף והתרשלות הבנק בחשבון רומטק אלקטרוניקה


22. הבנק טוען כאמור, כי הבורר קבע כי לרומטק מימון אין מעמד בתביעה בגין שיקים שזויפו ברומטק אלקטרוניקה. אולם, מאחר וקבעתי כאמור כי פסק הבורר אינו מהווה מעשה בית-דין כלפי טענות הנתבעים בהליך שלפניי, הרי שאינני כבול לקביעת הבורר ועליי להידרש לטענה לגופה.

ההסכם בין רומטק אלקטרוניקה ורומטק מימון שנחתם במסגרת מהלך עסקת פורמולה צורף כנספח 27 לתצהיר רון כהן וכנספח 39 לתצהיר זאב (להלן: "ההסכם"). הבסיס של התקשרות זו היה זה: "בעסקה שנרקמה בשנת 2001 ואשר גובשה בחתימה על שורה של הסכמים באוגוסט 2001, רכשה פורמולה את השלד הבורסאי של רומטק אלקטרוניקה... בעסקה זו ביקשה פורמולה לרכוש את רומטק אלקטרוניקה ללא כל פעילות ונכסים שבקופתה סכום מזומן של 8 מיליון דולר. הוצאתה לפועל של העסקה דרשה שני מהלכים מקבילים: האחד, הפיכתה של רומטק אלקטרוניקה לשלד בורסאי, היינו מכירת נכסיה 'החוצה' והשני, הבאת רומטק אלקטרוניקה למצב בו מצויים בקופתה 8 מיליון דולר" (סעיף 41 לסיכומי הבנק). ובהמשך, "במסגרת עסקה זו נחתמו מספר הסכמים שונים: ... הסכם בין רומטק אלקטרוניקה לרומטק מימון למכירת נכסי רומטק אלקטרוניקה, לשם הותרתה 'עירומה' מפעילות"..."(סעיף 42 לסיכומי הבנק).

כלומר, מטרת עסקת פורמולה הייתה רכישה של שלד בורסאי שמשמעו הותרת רומטק אלקטרוניקה עם מזומן בלבד וללא כל נכסים, התחייבויות או פעילות כך שתיוותר "עירומה" מפעילות.

בהגדרת הממכר בסעיף ההגדרות בהסכם: "כל הנכסים, הזכויות והתחייבויות של המוכרת כפי שיהיו במועד ההשלמה...לרבות הציוד, המכוניות, הזכויות על פי הסכם השכירות, ההלוואה והמניות הנמכרות, למעט התחייבויות שאינן כספיות החלות על המוכרת אשר לא ניתן להעבירן לאחד על-פי כל דין, זכויות והתחייבויות המוכרת על פי הסכם שכירות מיום 29.3.99 בין החברה לבין אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ, לפיו שוכרת המוכרת משרדים ברח' לוחמי הגטאות בחיפה וכן מזומנים, שווה מזומנים ונכסים, הכל כמפורט בנספח ד'2 להסכם זה".

סעיף 4 להסכם, המפרט את העסקה ועקרונותיה, מתאר בסעיף 4.1: "המוכרת מתחייבת בזאת למכור, להעביר ולהמחות לקונה והקונה מתחייבת בזאת לרכוש ולקבל בהעברה ובהמחאה מלאה את הממכר במועד ההשלמה בהתאם למצבו במועד ההשלמה (
as is
), והכל בכפוף לתנאים, ההסכמות והאישורים הנדרשים בהסכם זה
". סעיף 4.2 מפרט כי: "מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מכירת העברת והמחאת הממכר תיעשה לפי המפורט להלן:..." ובהמשך מפורטים סעיפים ספציפיים המתארים את הפעילות והנכסים המועברים כגון ציוד, כלי רכב, מניות ושטרי חוב, הסכמי שכירות והלוואות. בהמשך, סעיף 4.3 להסכם: "מובהר בזאת, כי לאחר מועד ההשלמה, למעט המפורט בנספח ד' להסכם זה, המוכרת תהיה נקיה מכל נכסים ו/או פעילות (לרבות עובדים) ו/או התחייבויות".

נספחים ד' ו-ד'2 להסכם כאמור לא צורפו ע"י מי מהצדדים ובמיוחד לא ע"י הנתבעים כאן ואינם מונחים לפניי. ברור כי מכח נספחים אלו, ניתן היה להבין באופן מדויק מהן ההסכמות בדבר הזכויות, הנכסים וההתחייבויות שעוברות לרומטק מימון ומה הן אלו שנשארות אצל רומטק אלקטרוניקה. ככל שמטרת ההסכם הייתה להשאיר ברומטק אלקטרוניקה אך ורק שווי מזומן של 8 מיליון דולר, הרי שבפועל ניתן לראות כי הממכר כהגדרתו בהסכם כלל גם זכויות והתחייבויות מכח הסכם שכירות למבנה שהיה קיים באותו מועד וייתכן שאולי גם נכסים נוספים שפורטו באותם נספחים שכאמור, לא צורפו ואינם מונחים לפניי.
לכן, לא ניתן לדעת באופן מדויק האם זכויות תביעה לכאוריות אכן עברו לרומטק מימון במסגרת ההסכם, כטענת הנתבעים, או שאלו נותרו אצל רומטק אלקטרוניקה במועד השלמת העסקה. לאור האמור, הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הומחתה לרומטק מימון זכות התביעה של רומטק אלקטרוניקה וכי אכן יש לה מעמד בעניין זה.

23. אעיר בכל זאת, כי גם הבורר הגיע למסקנה זו. נדמה כי היעדרם של הנספחים האמורים היוו גם עניין מכריע לחובת הנתבעים בבוררות. דווקא מאחר וזה היה מצב הדברים שעמד בפני
הבורר שם, ולאור החלטתי גם במסגרת הבר"ל כי לא עומד לטובת הבנק השתק פלוגתא על פסק הבורר בענייננו, ניתנה כאן לנתבעים "הזדמנות שניה" לנסות ולהוכיח את מעמדם בטענות אלו. אולם, הנתבעים לא ניצלו הזדמנות זו בהליך שלפניי והדבר עומד להם לרועץ.

טענת התרשלות הבנק לאור זיוף השיקים ופעולה בניגוד לזכויות החתימה בחשבון רומטק אלקטרוניקה


24. למעלה מן הצורך, ולמרות קביעתי כאמור כי לנתבעים לא קיים מעמד בטענות הזיוף והתרשלות הבנק באשר להתנהלות בחשבון רומטק אלקטרוניקה, אבחן את הטענות האלו גם לגופן.

כאמור, להוכחת טענות הזיוף הגישו הנתבעים את חוות דעת המומחה הגרפולוגי חגג. חגג בדק את דוגמאות החתימה של זאב והשווה אותן ביחס לחתימות שבמחלוקת בשיקים, ומצא: "שקיימת סבירות גבוהה (דרגה מס' 2) שהחתימות שבמחלוקת לא נחתמו ולא נכתבו על ידי מר זאב גורה
". בהמשך קבע: "לאור הממצאים שהועלו, אין לי ספק שאילו ניתן היה לבדוק את הצ'קים המקוריים, כי אז ניתן היה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, דרגה מס' 1" (עמ' 4 לחוות דעת חגג).

מנגד הציג הבנק חוות דעת מומחית גרפולוגית, גב' קדוש, שהגיעה למסקנה כי: "ברמת סבירות גבוהה שלא ניתן להבחין בזיוף הנטען שבוצע בהמחאות במחלוקת, ללא בדיקה של איש מקצוע וללא שימוש בציוד מקצועי" (עמ' 3 לחוות דעת קדוש). כלומר, חוות דעתה של קדוש אינה מציינת במפורש האם החתימות של זאב על ההמחאות זויפו אם לאו, אלא המסקנה אליה היא מגיעה היא כי לא ניתן להבחין בזיוף ללא בדיקה של איש מקצוע וללא שימוש בציוד מקצועי. כלומר, וכתמיכה בטענת הבנק כאמור, כי בנקאי סביר לא היה יכול להבחין במהלך העסקים הרגיל כי החתימה זויפה.
הבנק הדגיש בסיכומיו כי השאלה שיש לבחון אינה האם השיקים זויפו אלא האם בנקאי סביר במהלך העסקים הרגיל היה יכול לדעת כי השיקים זויפו ובכך גם מתמקדת חוות הדעת של קדוש.

25. הלכה היא, כי כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה הטוען כי זויפה וזה הטוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו (ראו זוסמן, דיני שטרות, 50 (מהדורה שישית, 1983)
(
.

טענות של זיוף ותרמית דורשות מהטוען לקיומן ראיות בעלות משקל סגולי גבוה יותר, אם כי הנטל נותר על התובע, כמקובל במשפט האזרחי (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל פ"ד מו(1) 589 (1986)); על אף שנטל ההוכחה רובץ על התובע לאורך כל הדרך, הרי שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו (ת"א (ת"א) 1534/06 פרץ נ' כספית (27.9.2011)).

כלומר, למעשה, מול חוות הדעת של חגג לא עומדת לטובת הבנק חוות דעת נגדית המציינת באופן מפורש כי החתימות לא זויפו.

26. לאחר עיון בראיות הצדדים ובחוות דעת המומחים אני קובע כי אכן הסבירות היא גבוהה כי החתימות על השיקים שבמחלוקת אינן חתימותיו המקוריות של זאב.

החלטתי לאמץ את חוות דעתו של חגג שהייתה מהימנה בעיניי ולמעשה לא נסתרה. חגג נחקר ארוכות בחקירה נגדית על חוות דעתו אולם לא זז מעמדתו גם משאומת עם ממצאיו, אחד לאחד. חגג פרט בהרחבה כיצד ביצע את בדיקותיו ובאלו אביזרים השתמש, הגיש והציג את החומר שהועמד בפני
ו כמו גם צילומי החתימות שביצע בהגדלה.
כך לדוגמא, חגג מצא: "ניגוד בולט וייחודי ניתן להבחין במילה "זאב" כשבדוגמאות האות "ז" כתובה כמו קו ארוך וזאת בצורה עקבית. בניגוד לכך בחתימות שבמחלוקת שם האות "ז" בנויה במבנה גדול ודומה לאות "
s
" בלועזית, ראה למשל...., ואולם גם כאן בחלק גדול מהחתימות ישנו קו התחלתי זויתי בחלק העליון כגון...ואשר מנוגד הדבר לדוגמאות
" (סעיף 4 לחוות דעת חגג). ובהמשך: "האות א' בדוגמאות בעלת מבנה מנוגד ושונה לגמרי מהחתימות שבמחלוקת והדבר מתייחס לגבי גודל האות, מבנה האות, ולעיתים בחתימות שבמחלוקת לא קיימת כלל האות א' או האות א' במחלוקת כתובה בצורה רגילה...כאמור, הדבר מנוגד למבנה הייחודי של כתיבת האות א' בדוגמאות" (סעיף 5 לחוות דעת חגג) .

27. אולם בשלב זה יש לשאול, בהנחה שהחתימות אכן זויפו, האם קיימת בנסיבות העניין אחריות בנזיקין לבנק בכך שהתרשל וקיבל את השיקים המזויפים?

על כן יש לבחון האם התקיימו יסודות עוולת הרשלנות לעניין אחריותו הנזיקית של הבנק בעניין זה.

בפסק דינו בע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה – שומרון נ' מעונה חברה לבניין בע"מ (11.11.10) (להלן: "עניין מעונה"), שב בית המשפט העליון ופסק:
"לקיום עוולת הרשלנות בתביעה נזיקית נדרשת חובת זהירות מושגית של המזיק כלפי הניזוק
;
חובת זהירות קונקרטית המוטלת על המזיק כלפי הניזוק
;
מעשה או מחדל רשלני המנוגד לחובת הזהירות המוטלת על המזיק
;
וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין נזק שנגרם... חובת הזהירות המושגית קמה על פי מבחן הצפיות ועניינה בשאלה האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק במובן הנורמטיבי, מקום שניתן לצפות את הנזק כעניין טכני... ההכרעה בשאלה זו נעשית על פי שיקולים של מדיניות משפטית: האם ראוי להטיל על סוגי מזיקים מסוימים חובה כלפי סוגי ניזוקים מסוימים, ובאילו נסיבות ראוי לעשות כן... בדרך כלל, מקום בו ניתן לצפות את הנזק באופן טכני או פיזי, קמה גם חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים מיוחדים שבמדיניות חברתית המצדיקים את צמצום החובה או את שלילתה, חרף היכולת הפיזית לצפות את הנזק... חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על רקע נסיבות המקרה הספציפי, ועניינה בשאלה האם בין צדדים ספציפיים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קמה חובה קונקרטית להוציא מן הכח אל הפועל את החובה המושגית החלה ביחס לפעילות האנושית מהסוג הנדון. לענין זה יש לבחון האם אדם סביר, בנסיבות הקונקרטיות, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק... הפרת חובת הזהירות נמדדת על פי אמת מידה אובייקטיבית, הנשענת על מימד הסבירות הבוחן האם סטה המזיק מסטנדרט ההתנהגות המוטל עליו, והפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו. החובה היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים ביחס לסיכון הקיים, ולנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג. רמת הזהירות הסבירה נקבעת על פי שיקולים שבמדיניות משפטית, המסייעים לקבוע מהם האמצעים הסבירים שיש לנקוט בהם כדי לעמוד בחובת הזהירות, והדבר תלוי ומותנה בנסיבותיו של הענין... לבסוף, נדרש קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק שנגרם... במסגרת זו, נבחן קיומו של קשר סיבתי עובדתי: האם היתה ההתרשלות בבחינת גורם-שבלעדיו-אין שהביא לנזק, או האם הנזק היה מתרחש גם אלמלא הופרה החובה וגם אם היו ננקטים אמצעי זהירות מתאימים... כן נבחן קיומו של קשר סיבתי משפטי. על פי סעיף 64 לפקודת הנזיקין, תוטל אחריות מקום שאשמו של המזיק הוא הסיבה, או אחת הסיבות, לקרות הנזק, ואולם לא יראו באשמו של אדם גורם לנזק, אם אשמו של אחר היה הגורם המכריע להתרחשותו. הסיבה המכרעת לנזק נאמדת בעזרת מבחני הצפיות, הסיכון או השכל הישר...
"(פסקה 49 לפסה"ד; ההדגשות במקור – א.ז.).

אציין, כי בפסיקה הועלו מספר הצעות לשינוי המודל ה"מסורתי" האמור של יסודות עוולת הרשלנות, במספר דעות יחיד; כך הוצע, בין היתר, להעתיק את מיקומה של חובת הזהירות מתחילת הדרך אל סופה, לאחר בחינת ההתרשלות והקשר הסיבתי, תוך שינוי תוכני של מושג החובה. ראו, בעיקר: ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(1) 803 (2007); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.13).

חרף זאת, בית המשפט העליון הבהיר לאחרונה כי המודל ה"מסורתי" שריר וקיים. ראו: ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי (22.6.14).

באשר לחובת הזהירות של בנק
כבר נפסק כי "אחת החובות העיקריות המוטלות על הבנק ביחסיו עם לקוחותיו היא חובת הזהירות. כאמור, הבנק שהינו מוסד פיננסי אוחז בידע ובמומחיות שלרוב אינם בידיעתו של הלקוח. מאפיין זה של פעילות הבנק מאפשר לו למנוע נזקים מהלקוח, בעוד שללקוח עצמו אין יכולת דומה. אשר על כן, ברבות מן הסיטואציות הבנק הוא בעל הכלים המקצועיים ומונע הנזק הזול מהלקוח, ובהיותו כזה, מוצדק להטיל עליו אחריות לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע נזקים פוטנציאליים ללקוח" (ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ – סניף חדרה פסקה 17 (3.1.2012)).

28. שאלת היקפה של חובת הזהירות בה חב הבנק כלפי לקוחו, באשר לחובתו כפורע שיקים, נדונה בהרחבה בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31 (1993). ושם נקבע כך:
"חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו היא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת. במסגרת זו תימצא החובה לכבד שיקים שמשך הלקוח לזכותו של צד שלישי, וחובה זו על הבנק למלא במהירות, ביעילות ובשלמות (הנחתנו היא, כמובן, שהלקוח מצדו מילא כל חובותיו כלפי הבנק, כגון שבחשבונו יתרת זכות המצדיקה משיכת אותו שיק שמשך וכיוצא בזה). למותר לומר כי הפרתה של חובה זו – אי-כיבודו של שיק עלולה לגרום ללקוח נזקים שקשה לשערם מראש – הן נזקים כספיים הן נזקים לשמו הטוב – וממילא עלולה היא לחשוף את הבנק לתביעה מצד הלקוח בעילה של הפרת חוזה. בצד חובה זו, ואף בגדריה, מוצאת את מקומה חובתו של הבנק כלפי לקוחו לנקוט אמצעי זהירות ראויים ולעשות ככל הניתן והראוי כדי למנוע אפשרות שפלוני ירמה את לקוחו ויגזול את רכושו. שתי חובות אלו – אם נדחק כל אחת מהן לקצה – עשויות להתנגד זו בזו: החובה הראשונה מחייבת כיבוד רצונו (הנחזה) של הלקוח – למשל, כיבוד אותו שיק שמשך מנהל חברה על חשבון החברה – במהירות וביעילות, ואילו החובה השנייה, חובת הזהירות כלפי החברה, עלולה להביא מאליה להפרת החובה הראשונה, בין על דרך השהיית כיבודו של השיק ובין באי-כיבודו מכול וכול. כך עלול הבנק למצוא עצמו נמשך לשני כיוונים נוגדים, והוא בין יוצרו לבין יצרו. החלטתו של הבנק אם ינהג כך ואם ינהג אחרת חייבת להיעשות בנסיבות שהאמת בשלמותה אינה ידועה לו, וכל מעשה שיעשה עלול לגרור בעקבותיו סיכון
;
שאם לא יכבד את השיק (או אם ישתהה בבירורים) עלול הוא להתחייב בהפרת ההסכם עם הלקוח, ואילו אם יכבד את השיק ולאחר מכן יתברר כי השיק נמשך ברמייה (כגון בידי מנהלי חברה שביקשו לגזול מכספי החברה), עלול הוא להתחייב ברשלנות – שאף היא הפרת הסכם – כלפי הלקוח. בסבך זה חייבת ההלכה לפרוץ לעצמה דרך מלך, והיא בפשרה ובאיזון ראוי בין אותם שיקולים סותרים: לאפשר פעילות שוטפת ובלתי מופרעת של הבנק, ובעת ובעונה אחת ליצור כלי שיגן ככל הניתן על הלקוח מפני רמאות. השיקול העיקרי בנושא זה של כיבוד שיקים...הוא הצורך בעשייה מהירה של הבנק, בפעילות שוטפת המחליקה למישרין. שיק הנמשך ביום מסוים חייב הבנק לכבדו באותו יום, והרי מירווח הזמן הניתן לבנק לבירורים הוא קצר עד למאוד. שיקול זה מכריע מאליו – וראוי לו שיכריע בקביעת חובת הזהירות המוטלת על בנק כלפי לקוחו, ומכן אף הקביעה (בין השאר) כי הבנק אמור לפעול על פי חזות פני הדברים במהלך עסקיו של הבנק
". (פסקאות 30 – 32).
ובהמשך: "נמצא לנו אפוא, שהצורך בפעילות מהירה ושוטפת בנושא כיבודם של שיקים משמש גורם מכריע בקביעתה של חובת הזהירות של בנק כלפי לקוחו, והוא המתווה את היקפה של אותה חובת זהירות". (פסקה 33).

דברים אלו יפים לענייננו. יש לבחון האם בצורך של הבנק בפעילות מהירה ושוטפת בכיבודם של שיקים התרשל הבנק כאשר פרע את השיקים שבמחלוקת בענייננו? או במילים אחרות, האם בנקאי סביר יכול היה לסבור, בבדיקה הנעשית במהלך העסקים הרגיל, כי החתימות על-גבי השיקים אינן תואמות את דוגמת החתימה של זאב הקיימת בבנק?

אני סבור כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. אפרט:

על גבי החתימות שבמחלוקת הופיעה חותמת של החברה, דבר שהקשה בוודאי על פקיד סביר להבחין בזיוף. אכן, לא בנקל ניתן לראות את זיוף חתימתו של זאב על השיקים הנ"ל. כך גם סברה הגב' קדוש בחוות דעתה שהדגישה כי: "תמונת החתימה הן בחתימות המחלוקת, הן בחתימות הידועות מאוד דומה. כשבוחנים את המאקרו מקבלים תמונה דומה שיכולה להוביל למסקנה שמדובר בחתימה אותנטית... בהתבוננות בחתימות למעלה קשה לקבוע מי מהחתימות אותנטית ומי מהחתימות היא זיוף ללא בחינה מעמיקה של איפיוני הכתב... אדם שבדיקת כתב יד אינה מומחיותו, יתקשה להבחין בין החתימות במחלוקת לבין החתימות הידועות" (עמ' 13 לחוות דעת קדוש). בהמשך, ציינה קדוש כי: "תמונת החתימה בהמחאות במחלוקת דומה לתמונת חתימה בטפסי פתיחת חשבון בנק – כאשר עובד הבנק השווה בין החתימות במחלוקת לבין דוגמאות החתימה המופיעות לפניו, בסבירות גבוהה שלא לא יכול היה להבחין בזיוף ללא מומחיות בתחום וללא מכשור אופטי מתאים" (עמ' 14 לחוות דעת קדוש). קדוש המשיכה וקבעה כי עיצוב אותיות החתימה דומה, כי רק בחינה קפדנית שלהן יכולה לגלות את ההטעיה, כי גודל החתימה והפרישה מצויות במרחב דומה, כך שתמונת החתימה המתקבלת דומה וכן כי הפרופורציה של האותיות דומה (עמ' 14-15 לחוות דעת קדוש). לבסוף, הסיקה כאמור כי "אדם שאינו מומחה לכתב יד ושהוא לא בוחן את החתימה בעזרת מכשור אופטי בצורה דקדקנית, בסבירות גבוהה שלא היה מצליח לזהות שמדובר בניסיון לזיוף החתימה" (עמ' 16 לחוות דעת קדוש).

29. גם עדותה של פנינה מימון שהצהירה כי בדקה בזמן אמת את ההמחאות של חברת רומטק אלקטרוניקה נשוא תלונתו של זאב, וכי בדיקת החתימות על גבי ההמחאות נעשתה בהשוואה לדוגמאות החתימה הקיימות בחשבון, כפי שניתנו לבנק על ידי מורשי החתימה של רומטק אלקטרוניקה ורומטק מימון כחלק ממסמכי פתיחת החשבון. בדיקת ההמחאות נעשית במהלך העסקים הרגיל וכי ההמחאות המדוברות נבדקו על ידה והחתימות על גבי ההמחאות תאמו את דוגמאות החתימה אשר סופקו על ידי זאב לבנק עת פתיחת החשבון נשוא התלונה. בחקירתה הנגדית נחקרה על הנוהל של בדיקת השיקים ונדמה כי מדובר בנוהל סביר ביותר. עדותה של מימון לא נסתרה בחקירתה הנגדית ומצאתי אותה מהימנה.

30. לאור האמור לעיל, אני סבור כי בענייננו, הבנק לא התרשל כאשר פעל במהלך העסקים הרגיל, ואני קובע כי בנקאי סביר לא יכול היה להבחין ללא אמצעי בחינה מדוקדקים, שלא התאפשרו במהלך העסקים הרגיל, בעובדה שהחתימות של זאב על השיקים, שעליהם חותמת חברה, אינן אכן חתימות אותנטיות של זאב.

טענת הנזק הראייתי – רומטק מימון


31. למעשה, לא הוצגו לפניי שיקים שנטען כי זויפו ברומטק מימון. באשר לנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו, התייחסותם של הנתבעים היא אך ורק לנזק ראייתי שנגרם להם בשל כך, שכן לא הוכח כי אכן זויפו שיקים של רומטק מימון.

לטענת הנתבעים, גריסת השיקים על ידי הבנק גרמה לנזק ראייתי חמור שהבנק אמור לשאת בו. גם לו נכונה טענת הבנק, והוא נוהג לגרוס מסמכים כאמור 7 שנים לאחור, הרי שלפחות מהמועד בו נבדק הנושא ע"י המשטרה על פי תלונותיו של זאב, שנת 2003 וכן מכתבו לבנק משנת 2004, ופניית מחלקת הזיהוי הפלילי לבנק, לפחות מאז היה על הבנק להימנע מגרימת נזק ראייתי כאמור בידיעתו כי יש טענה כאמור שנבדקת. משמע, מניעת גריסת שיקים והוראות ביצוע בשני החשבונות לפחות 7 שנים אחורה מאותו מועד בזמן אמת, קרי מאז שנת 1996, או 1997. לטענת הנתבעים קמה גם חובה כאמור לפחות ממועד דרישות המסמכים על ידי באי-כוחם של הנתבעים בשנת 2006 ולרבות בהליך זה ובבקשות ביניים בהליך זה. לטענת הנתבעים, הואיל ועקב הנזק הראייתי נמנע מהנתבעים להוכיח פעולות בלתי מוסמכות נוספות, הרי שעל פי הכפלה של שיעור הפעולות שנתגלו על פני התקופה שגולתה (ברומטק אלקטרוניקה), כפול יתרת תקופת הפעילות, הרי שבחישוב שביצעו הנתבעים (ובא לידי ביטוי בתצהיר העדות הראשית של זאב) שיעור הנזק בפועל שנמנע מהם להוכיח וצריך לחול על הבנק הוא של 2,147,445 ש"ח, נכון ליום התביעה.

לטענת הבנק, בזמן אמת לא נדרשו שיקים של רומטק מימון ולראשונה טענה זו הועלתה במסגרת הבר"ל בינואר 2008. בהמשך הליכי הגילוי ועיון במסמכים בתיק כאן הדרישה להעברת שיקים צומצמה לשנים 1998 עד 2001 (סעיף 7.1 לבקשה החוזרת לגילוי ועיון במסמכים). לטענת הבנק, מאחר והוא מחויב בשמירה על מסמכים רק עד 7 שנים אחורה יכול היה להמציא לנתבעים מסמכים לכל המוקדם משנת 2001. בשנת 2001 לא נפדתה כל המחאה מחשבון רומטק מימון ולא בוצעה כל העברה, למעט העברה אחת בחודש דצמבר 2001 בסך של 275,000 ש"ח, שהינה העברה לחשבונו של עופר כחלק מעסקת פורמולה, ואשר על פי הנטען על ידי זאב עצמו, נעשתה בהסכמתו. לכן, הבנק טוען כי נתן כל מה שהיה צריך לתת ולא נגרם לנתבעים "נזק ראייתי". הנתבעים היו צריכים לשמור בעצמם את המסמכים והעתקים של המחאות או הוראות העברה. תלונתו של זאב בשני המכתבים משנת 2004 הועברה לבדיקת מחלקת הביקורת הפנימית בבנק. באשר לטענה בדבר זיוף שיקים נמסר, כי מבחינת צילומי השיקים, לא ניתן היה להבחין, במהלך עסקים רגיל, כי מדובר בזיוף ונמסר כי השיקים הועברו לבדיקת המשטרה בעקבות תלונה שהגיש זאב למשטרה בדבר הזיוף. לאחר קבלת מכתב התשובה מהבנק מילא זאב פיו מים ולא פנה יותר לבנק בנושא עד להגשת הבר"ל בתיק זה.

כמו כן לטענת הבנק, המסמכים שנתבקשו הם מסמכים שבאופן מובהק היו צריכים להישמר על ידי הנתבעים עצמם וניתן לשער כי הם אכן היו נשמרים על ידם אילו באמת היו להם טענות ממשיות בנושא. מחדלם בניהול הנהלת החשבונות של רומטק מימון או רומטק אלקטרוניקה או באיסוף ושמירת אותם מסמכים בזמן אמת רובץ לפתחם. אין המדובר במסמכים של אדם פרטי אלא של חברות שהייתה להן פעילות עסקית בהיקף של מיליונים רבים של שקלים. לא יעלה על הדעת שחברה אינה שומרת לעצמה העתקים של המחאות או העתקים של הוראות העברה. חברות המגלגלות כספים בהיקפים אותן ניהלו רומטק אלקטרוניקה ורומטק מימון צריכות לקיים הנהלת חשבונות מסודרת והן מבוקרות כל העת על ידי רואי חשבון. בהקשר זה מבקש הבנק להעיר, כי לזאב הייתה נגישות מלאה לחשבון רומטק מימון וכנציג רומטק אלקטרוניקה וכבעל זכות החתימה הוא קיבל תדפיסי חשבון מהבנק הכוללים פירוט תנועות בחשבון. זאב היה בקיא ושלט בכל הנעשה בחשבון רומטק מימון. לא ניתן לקבל טענה ולפיה עופר משך סכום "פעוט" של 1,380,000 ש"ח (כפי שמעריכים הנתבעים בסעיף 109 לתצהיר זאב) בחשבונות רומטק מימון ורומטק אלקטרוניקה וזאב לא שם לב לכך. בנוסף, זאב יכול היה לבקש את המסמכים מפורמולה, מסמכים אשר עברו אליה במסגרת העסקה.

אינני מקבל את טענת הנזק הראייתי של הנתבעים. תגובת הבנק מקובלת עליי במלואה.

32. טענות נוספות שנטענו בכתבי הטענות ונזנחו לחלוטין בסיכומיהן הינן טענות באשר להפטרו של עופר המפקיע את הערבות ולמצער, גורר הקטנת הסכום בהתאם וכיסוי חובו של עופר בסך 275,000 ש"ח על חשבון רומטק מימון; טענות כי הבנק התרשל בביצוע המוסכם בנוגע להעברת המניות מחשבון דן עופר הפרטי לחשבון רומטק מימון; טענות כי הבנק ויתר על ערבותו של עופר בגובה 100,000 דולר; טענות כי לצד ההלוואות עמדה בטוחה של תכנית חיסכון בפק"מ על סך 5.5 מיליון ₪; טענות כי הסעיפים העוסקים בקבילות מסמכי הבנק הינם סעיפים מקפחים בחוזה אחיד וטענות בדבר ריבית חריגה והפרשה לחובות מסופקים. כל אלה טענות שנזנחו לחלוטין בסיכומי הנתבעים ואין לשעות להן (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה ואח'
(1.2.93)
(
.

לסיכום


33. התביעה מתקבלת.

פסק הדין כנגד הנתבעת 1 – רומטק מימון – הוא סופי (בכפוף כמובן לזכות ערעור).

פסק הדין כנגד הנתבעים 2, 3 – זאב והדס גורה
– הוא מותנה; ככל שיוכרע בהליך המקביל (ת"א (מחוזי ת"א) 2221/05) כי הבנק כשל, בכך שאיפשר זליגת כספים מחשבון הפרויקט (קרי: משיכה עודפת בידי צמנטכל, יהא שיעורה המדויק אשר יהא) וככל שתוטל עליו אחריות כלפי התובעים שם (הנתבעים כאן), לרבות קביעה של אי מסירת מידע לנתבעים בזמן אמת, אזי ערבותם מבוטלת לכל דבר ועניין, והתביעה כנגדם כאן דינה דחייה.

34. באשר להוצאות משפט: בהחלטתי בבקשה לעיכוב הליכים מיום 2.3.2008 פסקתי הוצאות בסך 5,000 ש"ח + מע"מ שישולמו לפי תוצאות פסק הדין
;
בהחלטתי בבר"ל מיום 16.2.2011 פסקתי הוצאות בסך 25,000 ש"ח + מע"מ שישולמו לפי תוצאות פסק הדין. על הנתבעים לשאת בסכומים אלה.
בנוסף, ובשים לב גם לתוצאת פסק הדין, אך גם להתנהלות הבנק (הגשת ההליך הנפרד והתנגדות לעיכוב ההליכים), ישאו הנתבעים באגרת בית המשפט (צמודה) וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ על הסכום הפסוק.

עם זאת, חיוב הנתבעים 2 – 3 בהוצאות הוא חיוב מותנה; במידה ותוצאת ההליך כאן תהיה דחיית התביעה כנגדם (כמפורט לעיל), לא יחובו בהוצאות הבנק (החיוב יושת אז על הנתבעת 1 בלבד); במקרה כזה ישא הבנק בהוצאות הנתבעים 2 – 3 (ביחד) בסכום כולל של 150,000 ₪, נכון להיום.

הבנק יגיש פסיקתא מפורטת בתוך 15 יום.


ניתן היום,
כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים. המזכירות תואיל לשלוח העתק לב"כ הצדדים.
















תאק בית משפט מחוזי 2644/07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון בע"מ, זאב גורה, הדס גורה (פורסם ב-ֽ 19/01/2015)