פסקי דין על ניר שדה | פסקי דין על עירית מודיעין - מכבים - רעות

16524-02/14 תצ     20/01/2015




תצ 16524-02/14 ניר שדה נ' עירית מודיעין - מכבים - רעות








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

ת"צ 16524-02-14 שדה נ' עירית מודיעין-מכבים-רעות


בפני

כב' השופטת
מיכל נד"ב

המבקש:

ניר שדה


נגד


המשיבה:

עירית מודיעין-מכבים-רעות




פסק דין
חלקי
1.
לפניי הודעה על חדילה חלקית מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
רקע והשתלשלות העניינים
2.
ביום 9.2.14 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו ביתר כתוצאה מחישוב לא נכון של הנחה בארנונה המגיעה לחברי הקבוצה (להלן: "בקשת האישור"). בקשת האישור הוגשה בהמשך לת"צ 35498-11-10 שדה נ' עיריית מודיעין (להלן: "בקשת האישור הראשונה") ולת"צ 29718-12-12 שדה נ' עיריית מודיעין (להלן: "בקשת האישור השנייה") וזאת נוכח הוראת סעיף 21 בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "החוק")
המגבילה את תקופת ההשבה ל- 24 חודשים ונוכח העובדה שהמשיבה ממשיכה בהתנהלות בגינה הוגשה בקשת האישור הראשונה.
3.
ביום 22.8.11 ניתנה החלטה המאשרת את בקשת האישור הראשונה (להלן: "החלטת האישור"). ביום 4.11.13 נדחה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת האישור. בהחלטתי מיום 17.2.14 קבעתי כי בקשת האישור תצורף לבקשות האישור הראשונה והשנייה.
נימוקי בקשת האישור זהים לנימוקי בקשת האישור הראשונה ולכן אביא להלן את תמצית בקשת האישור הראשונה.
4.
תמצית בקשת האישור הראשונה

(כפי שהובאה בהחלטה מיום 22.8.11) –
על פי חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק הפטור") ותקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחה" או "התקנות") מחזיקי דירות שונים זכאים להנחה בשיעור המוגדר בתקנות, לגבי שטח מוגבל של דירתם (להלן: "השטח המקסימאלי למתן הנחה").
על פי צו הארנונה לשנת הכספים 2010 (להלן: "צו הארנונה"),המשיבה גובה
ממחזיקי
דירות ארנונה בגין מ"ר לפי שני תעריפים כדלקמן: תעריף לדירה עצמה (להלן: "התעריף הרגיל לדירה"), ותעריף בשיעור 50% מתעריף זה בגין מקלט, ממ"ק, מחסן, חנייה מקורה לרכב וסככה/פרגולה (להלן: "התעריף למ"ר לשטחים הנוספים").
המחלוקת היא בשאלה, מהי דרך החישוב הראויה לצורך חישוב ההנחה מארנונה לזכאים,
כאשר
דירת הזכאי להנחה מורכבת מדירה ומשטחים נוספים. האם יש לחשב את ההנחה קודם כל מהתעריף הרגיל למ"ר דירה (שהוא גבוה יותר ועל כן הנחה ממנו תביא להנחה גדולה יותר) וככל ששטח הדירה אינו השטח המקסימאלי למתן הנחה, לחשב את יתרת ההנחה על תעריף השטחים הנוספים או – האם יש לחשב את ההנחה, מתעריף מ"ר משוקלל לשטח המקסימאלי למתן הנחה, המתקבל מסך כל הארנונה המגיעה לפני הנחה כשהיא מחולקת בכל שטח הדירה לרבות השטחים הנוספים (להלן: "התעריף המיוחד").
הקבוצה המיוצגת היא כל מי שזכאי להנחה מארנונה ואשר זכאותו חושבה על ידי המשיבה לפי התעריף מיוחד למ"ר.
5.
בהחלטתי מיום 22.8.11, בה כאמור התקבלה בקשת האישור הראשונה, קבעתי בין היתר כדלקמן:
"צו הארנונה קבע שיעור מופחת של ארנונה על השטחים הנוספים עקב הכרתו בכך שאין מקום לגבות ארנונה מלאה עבור שטחים "נספחים" כאלה שאינם שטחי מגורים כפשוטם. זו לטעמי תכלית הארנונה המופחתת על השטחים הנוספים. אינני סבורה כי מטרת קביעת הארנונה המופחתת על השטחים הנוספים הייתה הקטנת ההנחה של הזכאים להנחה או לפטור על פי תקנות ההנחה או חוק הפטור. הפרשנות הנטענת על ידי המשיבה מביאה לתוצאה זו, בעוד שהפרשנות של המבקש נותנת לכאורה ביטוי לתכלית צו הארנונה ולתכלית תקנות ההנחה ומביאה להרמוניה ביניהם, באופן שצו הארנונה אינו משמש מכשיר להפחתת ההנחה, אשר לא לכך נועד
" (ההדגשה במקור) (שם, בפסקה 12).
6.
ביום 7.5.14 הגישה המשיבה הודעה על חדילה חלקית מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).
הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר רם סידיס, גזבר המשיבה (להלן: "הגזבר"), אשר הצהיר כי המשיבה חדלה מהגבייה בגינה הוגשה בקשת האישור בהתייחס להנחות שנקבעו בחוק ואילו בהתייחס להנחות שנקבעו בתקנות המשיבה לא חדלה.
"לפי עמדת העירייה, בהנחות המחושבות לפי תעריף למטר, יש שני סוגי הנחות:
(א) הנחות שנקבעו בדין (להלן: 'הנחות מכוח החוק' או 'קבוצה א''), שאינן כפופות לשיקול דעת הרשות המקומית, והן כוללות את הנישומים שקיבלו הנחה בארנונה בתקופה הקובעת או בחלק ממנה בהתאם להוראות חקיקה ראשית, (ולעיתים קיימת להן מקבילה בתקנות ההסדרים במשק (הנחה מארנונה) תשנ"ג – 1993 (להלן: 'תקנות ההנחה') או שבתקנות ההנחה קיימות הוראות מבהירות לעניין היקף ההנחה שנקבעה בחוק.... וכן כל חוק אחר שאפשר שנקבעה בו הנחה מארנונה ואשר לא פורט הסעיף זה.
זו הקבוצה אליה מתייחסת הודעת החדילה...".
המשיבה לא חדלה בהתייחס לקבוצה "של הזכאים להנחות מכוח התקנות שלגביהן הוענקה לרשות המקומית סמכות ושיקול דעת לתיתן (דהיינו עצם הענקתן לנישום מסור לשיקול דעת המועצה), ומכאן גם הסמכות לקבוע להן מבחנים, והיא כוללת את הנישומים שקיבלו הנחה בארנונה בתקופה הקובעת או בחלק ממנה בהתאם לסעיפים המפורטים להלן בתקנות ההנחה כגון: תקנה 2(א)(1)(א) אזרח ותיק;... לקבוצה זו לא מתייחסת הודעת החדילה...".
ניתן זיכוי של 100 ₪ לכלל הנישומים בקבוצה א' בגין תקופת התשלום השלישית בארנונה, עד לביצוע חישוב פרטני בדבר הפרש ההנחה לה זכאי כל נישום נוכח החדילה החל מיום 1.5.14. החישוב הפרטני יסתיים עד לסוף שנת 2014.
7.
ביום 15.5.14 הגישה המשיבה תצהיר נוסף של מטעם הגזבר אשר הצהיר כי
"העירייה חדלה מגבייה של חובות עבר נשוא הודעת החדילה, קרי, העירייה אינה פועלת בהליכים כלשהם לגביית חובות ארנונה בעל הנוגע לסכומים המהווים את הפער בין שיעור ההנחה שהוענקה לנישומים מקבוצה א' טרם הודעת החדילה (לפי שיטת החישוב הקודמת של העירייה), לבין שיעור ההנחה המוענקת לנישומים אלו מהודעת החדילה ואילך (שיטת החישוב עפ"י עמדת ביהמ"ש הנכבד)".
8.
המבקש בתגובתו הודיע כי אינו מתנגד להודעת החדילה אך ביקש להבהיר את הדברים הבאים: אין נפקות מעשית להודעת החדילה שכן ככל שתתקבל בקשת האישור השנייה יתבקש בית המשפט לקבוע כי הקבוצה כוללת את התקופה שעד לאישור בקשת האישור.
9.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 12.1.15 נחקר מר רן איזנברג, סגן גזבר המשיבה (אשר תצהירו הוגש בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשת האישור השנייה). וכך הצהיר מר איזנברג:
החישוב הפרטני הנזכר בהודעת החדילה לא בוצע בסוף שנת 2014 "כיוון שהוחלט שעד שלא יוכרע גורל כל התובענות לא תהיה התחשבנות סופית. המאה שקלים בסופו של דבר הוא יותר ממה שהתושב היה אמור לקבל לתקופה הזו... בסופו של דבר התושבים יצטרכו להחזיר כסף ולא לקבל ולכן החלטנו לא לעשות את החישוב" (פר' עמ' 8 ש' 21-11). המשיבה חדלה בפועל בהתייחס לתקופות הארנונה הרביעית, החמישית והשישית בשנת 2014 (פר' עמ' 13 ש' 9-6).


דיון
10.
סעיף

9 בחוק
תובענות
ייצוגיות קובע כדלקמן:
"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג)...".
11.
"המועד הקובע" חל תשעים יום לאחר שהוגשה בקשת האישור (סעיף 9(א) בחוק תובענות

ייצוגיות
). בענייננו, בקשת האישור הוגשה כאמור ביום 9.2.14 שעל כן הודעת החדילה החלקית - שהוגשה ביום 7.5.15 ולפיה המשיבה חדלה מהגבייה בהתייחס ל"הנחות שנקבעו בדין" החל מיום 1.5.14 (בדרך של חדילה בפועל החל מתקופת החיוב הרביעית וזיכוי הזכאים להנחה ב-100 ₪ בגין תקופת החיוב השלישית) ושנתמכה בדברי איזנברג בחקירתו - ניתנה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות. המשיבה גם הצהירה שחדלה בהתאמה מגבייתם של חובות עבר.
12.
משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות אין לאשר את בקשת האישור ככל שזו מתייחסת ל"הנחות שנקבעו בדין" ולכן בקשת האישור נדחית בהתייחס ל"הנחות שנקבעו בדין".
סוף דבר
13.
בקשת האישור נדחית ביחס ל"הנחות שנקבעו בדין".
14.
הצדדים יודיעו עד יום 1.2.15
האם הגיעו להסכמות בעניין תשלום גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
15.
הצדדים ימציאו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.
ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.








תצ בית משפט לעניינים מנהליים 16524-02/14 ניר שדה נ' עירית מודיעין - מכבים - רעות (פורסם ב-ֽ 20/01/2015)