פסקי דין על מורן כהן | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

53103-07/12 א     22/01/2015




א 53103-07/12 מורן כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 53103-07-12 כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
סיגל רסלר-זכאי


תובעת

מורן כהן
באמצעות עו"ד צ'יפרוט


נגד


נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
באמצעות עו"ד ראובני




פסק דין


לפניי תביעה לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

1.
בהתאם לנטען, התובעת ילידת 1982, נפגעה בתאונת דרכים ביום 18.10.2011, בעת שנהגה ברכב שמספרו 30-919-76. הנתבעת, מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת הנטועה בין הצדדים היא לשאלת נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה.

הצדדים הסכימו כי ינתן פס"ד, ללא חקירת העדים, על בסיס הראיות וכתבי הטענות בתיק.

2.
ד"ר אהרון צ'צ'יק מונה כאורתופד מטעם בית המשפט, לבחינת נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה. בחוות דעת מיום 02.12.2012 קבע, כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בשל בעיות בצוואר, בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), וכן 1% נכות בגין בעיה בגב תחתון, בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות.

3.
בתשובה לשאלות הבהרה, ששוגרו למומחה על ידי בא כוח הנתבעת, השיב המומחה ביום 30.04.2014 כי יש לייחס חלק מנכותה של התובעת כפי שקבע בחוות דעתו לעברה. לפיכך, המליץ לייחס 20% מהנכות הצווארית למצב קודם ו- 80% לתאונה נשוא הליך זה. אשר לנכות שקבע בגב התחתון, לאור עברה, ייחס מחצית מהנכות בלבד לתאונה נשוא הליך זה. בנסיבות אלו עולה, כי שיעור נכותה הכולל של התובעת כתוצאה מהתאונה, הינו בשיעור של 2.5% בלבד.

4.
התובעת, בתצהיר עדותה הראשית, טענה כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נזקי גוף קשים שביטויים כאבים עזים, מגבלות תנועה ותופעת נמלול בגפיים התחתונות ורגישות בברכיים. עוד, טענה התובעת כי כתוצאה מחבלת ראש, היא סובלת מכאבי ראש. התובעת
טענה כי כתוצאה מהתאונה נאלצה לעבור טיפולים פיזיותרפיים, לעשות שימוש בצווארון תומך לפרק זמן ממושך וכן נזקקה לטיפול תרופתי.

לטענת התובעת, עובר לתאונה והחל מיום 15.08.2007, עסקה בתפקיד ניהולי בחברת "ביטא – או2 טכנולוגיות בע"מ" ושכרה עמד על סך של 9,218 ₪ ברוטו לחודש, בניכוי מס הכנסה. לטענתה, כתוצאה מהתאונה נאלצה להיעדר ממקום עבודתה, אולם שכרה שולם באופן מלא ולפיכך היא אינה דורשת פיצוי בגין הפסד שכר לתקופה זו.

5.
לטענת התובעת, פוטרה ממקום עבודתה בינואר 2012. בעקבות נכותה היתה מוגבלת במציאת מקום עבודה ומאז 10.12.2013 היא מועסקת בתפקיד מזכירותי בחברת "ברימג דיגיטל אייג' בע"מ", בשכר חודשי בשיעור של 8,376 ₪ ברוטו בניכוי מס הכנסה. בא כוח התובעת, בדיון מיום 17.11.2014, לבקשת בא כוח הנתבעת, הבהירה כי התובעת פוטרה ממקום עבודתה בלי קשר לתאונה.

6.
עוד, לטענת התובעת, מומחה ביהמ"ש, שגה בייחוס נכות אורתופדית לעברה. לטענתה, עובר לתאונה הייתה אישה בריאה בגוף ובנפש ולא סבלה מכל מגבלה תפקודית ואילו כיום היא מוגבלת בישיבה, נהיגה, אינה עוסקת בספורט, מתקשה בהליכה לאורך זמן, מתקשה בביצוע עבודות בית וסובלת מכאבים בגב, בצוואר ובברכיים.

7.
התובעת, לפיכך עתרה לפיצוי בשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק בגין כאב וסבל. באשר להפסדי שכר לעתיד, טענה כי יש לבצע חישוב אקטוארי בהתאם לנכות בשיעור של 3.5%, בהתאם לבסיס שכרה עובר לתאונה. עוד, עתרה התובעת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בשיעור של 6,000 ₪, להחזר מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט שנדרשה לשאת בסך 2,633 ₪ ולפיצוי בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד בשיעור של 3,000 ₪.

8.
לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת טופס 106 לשנת 2010, ממנו עולה כי שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על סך של 8,991 ₪. לפיכך, בערכו להיום, בצירוף הפרשי הצמדה, היה שכרה הממוצע 9,722 ₪. תלושי שכר לחודשים פברואר, אפריל ויולי 2011, מהם עולה כי שכרה הממוצע עובר לתאונה עמד על סך של 9,218 ₪, אשר בצירוף הפרשי הצמדה להיום הינו סך של 9,697 ₪. תלושי שכר לחודשים ינואר ודצמבר 2012, בהם עבדה התובעת באופן חלקי. תלושי שכר לחודשים ינואר עד יולי 2013, מהם עולה כי שכרה הממוצע בתקופה זו עמד על סך של כ- 8,000 ₪, בערכם להיום 8,160 ₪. תלושי שכר לחודשים פברואר עד יולי 2014, מהם עולה כי שכרה הממוצע של התובעת בתקופה זו עמד על סך של 7,840 ₪ בלבד.

9.
בתצהיר משלים מיום 17.11.2014, הצהירה התובעת כי בחודש פברואר 2011 החלה ללמוד לתואר ראשון, פעמיים בשבוע בשעות הערב (בימי ב' וה' כ- 4 שעות לימוד בכל אחד מהימים). לטענתה, לימודיה לא הפריעו לעבודתה. עוד, טענה התובעת כי עדיין לא השלימה את לימודי התואר הראשון. לתצהיר צורף אישור לימודים מהקריה האקדמאית אונו, מיום 27.10.2014, לפיו התובעת למדה במוסד בין השנים 2011-2014 לתואר ראשון במנהל עסקים.

10.
הנתבעת, בכתב ההגנה טענה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הכאבים, המגבלות והטיפולים הנטענים לבין התאונה. לטענתה, אלו נובעים מפגיעות ומחלות קודמות או מאוחרות שנגרמו לתובעת. הנתבעת טענה כי ההגבלה בתנועה שמצא המומחה בעמ"ש צווארי, הינה קלה ומבוססת על תלונות סובייקטיביות של התובעת. הנתבעת הפנתה לעברה של התובעת ולכך שכתוצאה מתאונת דרכים קודמת סבלה מכאבי צוואר, כתף וגב. לטענת הנתבעת, ממצאי בדיקת ה

c.t
, סמוך לאחר התאונה, מבטאים חולי קודם שאינו קשור לתאונה.

11.
לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה ממקום עבודתה, כשלושה חודשים לאחר התאונה בשל רצונה להשקיע בלימודיה. לכן, בהתאם לנטען, ירידת השכר אינה קשורה לתאונה או לנכות כתוצאה ממנה. לטענת הנתבעת, נכותה של התובעת מזערית, בנסיבות אלו הרי שאין מקום לחישוב הפסד שכר אקטוארי, ויש לפסוק לה פיצוי בשיעור גלובאלי שלא יעלה על 15,000 ₪.

12.
עוד, לטענת הנתבעת, נכותה הרפואית המזערית של התובעת אינה מצריכה קבלת עזרה כלשהיא וכי גם אם נעזרה התובעת בבני משפחה, הרי שמדובר בעזרה מועטה ביותר, אשר בוודאי לא חרגה מהעזרה המקובלת מבני משפחה. עוד, נטען כי, הוצאותיה הרפואיות של התובעת, ככל שנגרמו כתוצאה מהתאונה, לעבר ולעתיד ממומנים על ידי קופת החולים במסגרת "סל הבריאות", לפיכך אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזקיה הנטענים בראש נזק זה. אשר לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בגילה והנכות שנקבעה, נטען כי יש לפצות התובעת בסכום של 6,224 ₪ בלבד.


דיון

13.
ד"ר צ'צ'יק, בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה, התייחס לעברה של התובעת. עולה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בפברואר 2000, בשנת 2007 ובמאי 2010. בהתאם למצוין בחוות הדעת, התובעת התלוננה בעבר על כאבי גב, צוואר וכתף. בסיכום ומסקנות חוה"ד קבע המומחה, כי קיימת הגבלה מעטה בתנועות הצוואר וכי אין הגבלה בתנועות גב תחתון. אשר לממצאים בבדיקת ה

c.t
שהדגימו בלטי דיסק, קבע המומחה כי אין המדובר בממצאים חבלתיים.

14.
מכל האמור, גילה של התובעת, פגיעתה המינימאלית, תלונותיה אשר שוכנעתי נוכח הפירוט העולה מחוות דעת המומחה, כי יש לייחס חלקם לעברה, מקצועה של התובעת, העובדה כי המשיכה לעבוד במקום עבודתה הקודם ולאחר מכן השתלבה במקומות עבודה נוספים וכן כי במקביל המשיכה בלימודיה, הרי שאין לייחס לפגיעתה של התובעת השלכה תפקודית העולה על שיעור נכותה.

זאת ועוד, המדובר בפגיעה מזערית וקלה מאד, אשר ספק אם יש לה השלכה על כושרה של התובעת להשתכר (ראו פסה"ד של כב' השופט י. עמית, המתייחס לנושא זה ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח בע"מ, (מיום 11.1.2015)).
בנסיבות אלו, אני סבורה כי פיצוי גלובאלי בשיעור של 25,000 ₪ יהלום ראש נזק זה, שכן מנגד, אין לדעת אילו השלכות עשויות להיות לנכות זו בעתיד.

15.
אשר לפיצוי הנדרש בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, בהיעדר אסמכתאות להוצאות שהוציאה התובעת, בהתבסס על כך כי היא זכאית לקבלת השירותים במסגרת קופת חולים, פיצוי בשיעור של 1,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

16.
אשר לפיצוי הנדרש בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד, בהיעדר פירוט לעזרה שניתנה, בהתבסס על הנכות המזערית ונוכח העובדה כי אין המדובר בעזרה החורגת מהעזרה הניתנת על ידי בני משפחה, פיצוי בשיעור של 5,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

17.
אשר לפיצוי הנדרש בגין כאב וסבל, בהתאם לגילה של התובעת ושיעור נכותה, אני פוסקת פיצוי בסך של 7,000 ₪.

18.
סך כל נזקיה של התובעת הינם לפיכך 38,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הנ"ל, בצירוף עלות חוות דעת המומחה בסך 2,633 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום, בצירוף אגרה וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,830 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.



ניתן היום,
ב' שבט תשע"ה, 22 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 53103-07/12 מורן כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/01/2015)