פסקי דין על אורן אברהם ואקנין | פסקי דין על אשר ואקנין | פסקי דין על שפר תעשיות אלומניום (1997) | פסקי דין על ניו ויז'ן יצירות אלומיניום |

6573-11/14 תאק     21/01/2015




תאק 6573-11/14 אורן אברהם ואקנין, אשר ואקנין נ' שפר תעשיות אלומניום (1997) בע"מ, ניו ויז'ן יצירות אלומיניום בע"מ








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"ק 6573-11-14 שפר תעשיות אלומניום (1997) בע"מ
נ' ניו ויז'ן יצירות אלומיניום בע"מ
ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
3

בפני


כב' הרשמת בכירה
איילת הרץ-טופז-אחיעזר


מבקשים

1
.
אורן אברהם ואקנין

2
.
אשר ואקנין



נגד


משיבים

1. שפר תעשיות אלומניום (1997) בע"מ
2. ניו ויז'ן יצירות אלומיניום בע"מ


החלטה

1.
בפני
י מונחת בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין למחיקת הכותרת בתיק כך שהתובענה תתברר בסדר דין רגיל.

2.
המבקש טען כי אין כל עילת תביעה כנגדו ובין הצדדים אין כל יריבות. לגרסתו המשיבה התקשרה עם חברת "ניו ויז'ן יצירות אלומיניום בע"מ
", היא הנתבעת 1. אין באחזקת המבקש כל מניות של החברה, אינו מורשה חתימה בה, אינו חתום על כתב ערבות אישית ואינו בעל עניין בחברה הנתבעת. לטענתו, הינו אביו של מנהל החברה ושכיר בלבד ולכן אינו חב בחובותיה. המדובר בתובענה קנטרנית וטרדנית ואין בה בכדי להקנות למשיבה כל סעד. לאור האמור, למשיבה אין כל עילת תביעה כנגדו ולכן יש למחוק את התובענה על הסף.

עוד נטען כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לטענתו לא התקשר בכל חוזה עם המשיבה ולא התחייב כלפיה בדבר. כמו כן חלקים מהתובענה מתבססים על עילה של עשיית עושר שלא במשפט, שאינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר. המבקש טען כי מדובר בניסיון לבצע הרמת מסך, דבר אשר פוגע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ואינו אפשרי לאור מעמדו כשכיר אצל הנתבעת 1. לאור האמור, הגשת התובענה כנגדו בסדר דין זה אינה עולה בקנה אחד עם התנאים המצטברים בתקנות, אף אם קיימת למשיבה עילת תביעה כנגד הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2.

3.
מנגד טענה המשיבה כי בענייננו לא התקיימו נסיבות חריגות בגינן יש למחוק את התובענה. לגרסתה, המבקש הינו הרוח החיה בנתבעת 1, הינו מנהלה בפועל וזו מנוהלת רק למראית עין על ידי הנתבע 2. כמו כן, המגעים ליישוב החוב אשר נוהלו בין הצדדים בטרם הוגשה התביעה נוהלו בעיקר על ידי המבקש והוא שקידם את הסדר החוב מטעם הנתבעת 1.

עוד טענה המשיבה, כי המבקש לא הצביע בבקשתו על כל טעם בגינו לא ניתן לנהל התובענה בסדר דין מקוצר. תביעתה מקורה בהתחייבות מכללא של המבקש כלפיה וזו אף מגובה בראיה שבכתב ולכן ממלאת אחר תנאיי התקנות ויש לדון בה בדרכו של סדר הדין המקוצר.

דיון והכרעה:

4.
סילוק על הסף:

תקנה 100 מגדירה את הנסיבות בגינן ניתן למחוק תובענה כנגד בעל דין. וכך נקבע:

"מחיקה על הסף -
100.
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1)
אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2)
נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3)
שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4)
שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך."

בענייננו, המבקש טוען להתקיימותן של הנסיבות האמורות בתקנות 100(1) ולחילופין בתקנה 100(2).

לעניין תקנה 100(1), הלכה ידועה היא כי אין להידרש למחיקת התובענה אלא בנסיבות קיצוניות וכאשר אף תיקונה לא יסייע בידי התובע. וכך נפסק בעא 109/84
‎

‎
מנחם ורבר
‎

‎
נ' אורדן תעשיות בע"מ
, פ''ד מא(1) 577, 580:

"תקנה 105 מתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג- 1963(להלן - תקנות תשכ"ג), שהייתה אז בתוקף (קודמתה של תקנה 100 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן - תקנות תשמ"ד), אינה מתנה את סמכות המחיקה ביוזמת בעלי הדין. שיקול הדעת הוא של בית המשפט, הרשאי להחליט מיוזמתו הוא, ואפילו בניגוד לעמדת הנתבעים. ראה ע"א 268/58 [1], בעמ' 361.יתרה מכך, על הליכי קדם-משפט חלות תקנות 144 ו- 143 לתקנות תשכ"ג (כיום תקנות 144, 143 לתקנות תשמ"ד). בראשונה נאמר במפורש, כי בעניינים האמורים בתקנה 143 רשאי השופט להחליט ללא צורך בבקשת בעל דין. בין עניינים אלה כלול גם סילוק תביעה על הסף מחמת חוסר עילה.
אין מאומה גם בטענה, שלא מן הראוי היה למחוק את התביעה בלי לאפשר תיקונה. אכן, כלל הוא ועליו אין איש חולק, כי בית המשפט לא ינקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה, אם ניתן להצילה על-ידי תיקון (ראה, למשל: בע"א 527/64 [2], בעמ' 502; ע"א 716/75 [3] בעמ' 256; ע"א 148/77 [4], בעמ' 640; ע"א 335/78 [5], בעמ' 156)."

לעניין תקנה 100(2) הרי שכוונת המחוקק לעניין זה הייתה לאותן התובענות בהן "אין אף לא צל של עילה או רסיס של טעם" (בשגץ 4748/06 שלמה שקד נ' רוית תפוחי (פורסם בנבו, 02.08.2006). המדובר בתובענות שכל מטרתן להתיש ולהטריד בעל הדין ואין הן נתמכות בבדל של ראיה-ובכך יכול להיווכח ביהמ"ש עוד בטרם נוהל בפני
ו ההליך בשלמותו.

ומן הכלל אל הפרט:

מעיון בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקה על הסף להידחות. ואבאר:

לטענת המבקש אין למשיבה כל עילת תביעה כנגדו וזאת לאור כך שיחסיה העסקיים נוהלו מול הנתבעת 1 בלבד. כיוצא מכך, למשיבה הזכות לנהל את תביעתה כנגד הנתבעת 1 וכנגד הנתבע 2 כערב לחובותיה של הנתבעת 1.

עמדתי לעיל על הנסיבות החריגות בהן ייעתר בית המשפט לבקשה למחיקה על הסף מהטעם שהתובענה לא מגלה כל עילת תביעה כנגד בעל דין. במקרה דנן לא הוכיח המבקש כי המדובר בנסיבות חריגות אשר מצדיקות מחיקתו מכתב התביעה בשלב זה של ההליך.

אכן, בית המשפט נדרש לדוקטרינת הרמת המסך במקרים ספורים, בהתקיימותם של תנאים ספציפיים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד. ברם, אין דיי בטענה זו כשלעצמה בכדי לחסום את דרכה של המשיבה להוכיח בפני
בית המשפט את התקיימותם של תנאים אלו במקרה דנן. המשיבה, ככל תובע הפותח הליך בפני
בית המשפט, לפתחה רובץ הנטל להוכיח את טענותיה באשר להיותו של הנתבע 3 מנהלה בפועל אצל הנתבעת 1 ואין להידרש לבירורן לגופן בעת זו.

באשר לטענת המבקש כי התובענה הינה קנטרנית וטרדנית, הרי לאור האמור לעיל אין טענה זו מתיישבת עם ההלכה הנוהגת בבית המשפט. מחיקת הליך בהתאם לתקנה זו שמור למקרים בהם נגרם לבעל דין עינוי דין של ממש, כאשר הוא נגרר פעם אחר פעם להליכי סרק שאין בהם דבר וחצי דבר, תוך שנגרמות לו הוצאות וטרדה רבה.

המבקש העלה טענה זו כלאחר יד ומבלי לפרט במה דברים אמורים. ברור ונהיר כי לכל נתבע באשר הוא נגרמת טרחה בבואו בפני
בית המשפט ואין בכך טענה מספקת בכדי להביא למחיקת התובענה כנגדו בשלב כה מקדמי של ההליך.

בנסיבות דנן, לא מצאתי להיעתר לבקשה למחיקת התובענה כנגד המבקש על הסף. נחה דעתי, לאור טענות הצדדים, כי יש לקיים בעניין בירור עובדתי ומשפטי מעמיק לצורך קביעת אחריות המשיב לחובות הנטענים וטענות הצדדים ידונו במסגרת הדיון בתובענה לגופה.

5.
מחיקת הכותרת:

תקנה 202 מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית הבאות –
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהורה מפורשת של חיקוק;
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;
(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."

בענייננו קיימת מחלוקת אם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

כידוע, משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים [ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 784 (מהדורה 11, 2013)]: ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו. ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. רק מסמכים אלו יכולים לספק בסיס איתן להיותם ראיה שבכתב הנוגעת לנתבע.

עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב–וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו הנתבע כלפי התובע. בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ולכן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה.

בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח (2) 581 עמדה כב' השופטת מרים בן פורת על התנאי המהותי העומד בבסיס סדר הדין המקוצר, הנגזר מהתקנות:

"2. תנאי-בלעדיו-אין לבירור תביעה בסדר דין מקוצר הוא, שהתביעה תהא על סכום כסף קצוב: תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 (להלן – תקנות סדר הדין). משמע, שאם הסכום אינו קצוב, אין, כבר מטעם זה, להביא את התביעה לתחום סדר הדין המקוצר, למשל, כאשר מניחים לפני בית משפט תביעה שכותרתה "סדר דין מקוצר" ואילו מתוכן הדברים ברור, שהסכום הנתבע אינו קצוב, יועבר הדיון לפסים של סדר-דין רגיל אף אם לא ביקש הנתבע רשות להתגונן. די למעשה, שחלק מהתביעה אינו בר-תביעה בסדר-דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל: (המ' 609/65[1]."

וכן יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 39906/06 סגנונות וריהוט אחר בע"מ נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (פורסם בפדאור, 12.09.2006):

"תקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תשען על ראיות בכתב, וכתב התביעה יוכתר בכותרת "סדר דין מקוצר" ויצורפו לו העתקי מסמכים המובאים כראיה. כאשר התביעה איננה יכולה מטעם זה או אחר
להתברר בסדר דין מקוצר, רשאי בית המשפט לתקן את הפגם ע"י מחיקת הכותרת האמורה. מחיקה זו נעשית בעת בירור בקשת הרשות להתגונן ולאחר שבית המשפט החליט שאין להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר. כאשר מגלה בית המשפט בתביעה רכיב כלשהו שאין לתובעו בסדר דין מקוצר, הוא רשאי למחוק אותו מכתב התביעה ולהשאיר את יתרת התביעה על כנה כתביעה בסדר דין מקוצר. סמכות זו נתונה לו לפי תקנות 91 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי."

על אף הדברים שהובאו לעיל, יודגש שהמגיש תביעה בסדר דין מקוצר לא נדרש להביא את מלוא הראיות להוכחת החוב אלא נדרש לצרף לתביעתו ראשית ראיה אשר תניח את דעת בית המשפט כי אכן מדובר על סכום כסף קצוב שמקורו בהתחייבות חוזית או אחרת, בינו לבין הנתבע. היה ובית המשפט מצא כי קיימת ראשית ראיה בכתב לקיומו של חוב בסכום קצוב בין הצדדים, יתנהל ההליך בהתאם לתקנות בסדר הדין המקוצר.





ומן הכלל אל הפרט:

בענייננו, טוען המבקש כי התובענה מתבססת בחלקה על עילה של עשיית עושר שלא במשפט שאינה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר. כמו כן, המסמך עליו נסמכת התובענה לא נחתם בין הצדדים ולא נעשה על ידי המבקש ועל כן אינו מהווה ראשית ראיה בכתב.

כבר עמדתי על כך שדי בכך שחלק מהתביעה אינו בר –תביעה בסדר דין מקוצר, כדי שהתובענה כולה תידון בהתאם לסדר הדין הרגיל.

בפסיקה נקבע כי עילת עשיית עושר שלא במשפט ראויה להתדיין בסדר דין זה כאשר בסיסה ההיסטורי של התובענה מקורו בחוזה (ראה רע"א 7420/95 בתיה אריאלי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(4) 514). זאת בשים לב לכך שעילה זו לרוב מתגבשת כאשר אין כל חוזה בין בעלי הדין (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 791 (מהדורה 11, 2013)].

ברם, במקרה דנן העילה אינה נסמכת על חוזה בין הצדדים אלא על רישומי הנהלת החשבונות של המשיבה באשר לחובותיה של הנתבעת 1. על כן, התובענה אינה עונה על הדרישות המתוארות בפסיקת בית המשפט על מנת שתבוא בשערי סדר דין המקוצר.

זאת ועוד, המסמכים עליהם מסתמכת המשיבה רובם ככולם נעשו על ידה ולחילופין נעשו בינה לבין הנתבע 2. המשיב הינו צד שלישי להתנהלות זו – ומעמדו נמצא במחלוקת בין הצדדים. לצורך ניהול התובענה בסדר דין מקוצר אין די במסמכים אשר נעשו על ידי המשיבה, בפרט, לאור כך שאין במסמכים אלה כל התייחסות למבקש באופן אישי.

כידוע, על בעל דין המגיש תביעה בסדר דין מקוצר להראות באופן גלוי ובהיר, את מקור החוב והראיה לו. הווה אומר, כי הוא נדרש להציג אסמכתא לקיומו של חוב בסכום קצוב של הנתבע כלפיו, באופן כזה שבית המשפט לא יתקשה לזהותו.

מעיון בבקשה, שוכנעתי כי אין בידי המשיבה לענות על מכלול הדרישות הנזכרות לעיל. המשיבה צרפה לכתב התביעה חשבוניות שהונפקו לנתבעת 1 אך לא ניתן ללמוד מהן דבר אודות חוב של המבקש כלפי המשיבה. אין בראיות אלו בכדי להצביע על כך שהמבקש נמנע מלשלם לה סכום מסוים ולכן סדר הדין ההולם לניהולה של תובענה זו הינו סדר הדין רגיל.


6.
סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל בחלקה ובהתאם אני מורה על מחיקת כותרת ההליך, כך שהתביעה עפ"י סכומה, תתנהל בסדר דין רגיל.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

הנתבעים יגישו כתבי הגנה בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו לידיהם.


המזכירות תמציא הוראות נוספות לצדדים.

לנוכח התוצאה, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.


ניתנה היום, א' שבט תשע"ה, 21 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 6573-11/14 אורן אברהם ואקנין, אשר ואקנין נ' שפר תעשיות אלומניום (1997) בע"מ, ניו ויז'ן יצירות אלומיניום בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/01/2015)