פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על סבינה יזרעילוב | פסקי דין על רן סגל | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

30843-11/13 תאמ     20/01/2015




תאמ 30843-11/13 איילון חברה לביטוח בע"מ, סבינה יזרעילוב נ' רן סגל, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 30843-11-13 איילון חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' סגל ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ד"ר פנינה נויבירט


תובעות

1.איילון חברה לביטוח בע"מ

2.סבינה יזרעילוב


נגד


נתבעים

1.רן סגל

2.מגדל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה, אשר עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 24.4.13 בקרית אתא.

התובעת 1 הינה המבטחת של כלי רכב נושא מ.ר. 65-014-70 (להלן: "רכב התובעת"). התובעת פיצתה את המבוטחת, הבעלים של רכב התובעת, על הנזק שנגרם לה בעקבות התאונה, והגישה את התביעה בגין הנזקים שנגרמו לה כנגד הנתבעים. התובעת 2 הינה הבעלים של רכב התובעת. היא תובעת הנתבעים בגין ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

הנתבע 1 הינו נהג באוטובוס נושא מ.ר. 59-706-74 (להלן: "האוטובוס"), אשר נהג באוטובוס בעת התאונה. הנתבעת
2 הינה המבטחת של האוטובוס.

תמצית טענות התובעות

מטעם התובעות העידה התובעת 2 (להלן: "התובעת"), אשר נהגה ברכב התובעת בעת התאונה. לדבריה, התאונה התרחשה עת נסעה בכביש בנתיב הימני. היא הבחינה משמאלה באוטובוס מבצע פניית פרסה, ראתה אותו נוסע אחורה ונעצר עצירה מוחלטת. לדבריה, בשלב זה ראתה כי היא יכולה להמשיך בנסיעה במהירות נמוכה, ותוך שניה, כלשונה, הבחינה כי האוטובוס פגע בדלת הנהג של רכבה.

תמצית טענות הנתבעים

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, אשר נהג באוטובוס בעת התאונה (להלן: "הנתבע"). לטענתו, התאונה התרחשה כאשר ביצע פרסה רחבה, כלשונו, עם האוטובוס, במקום בו פנייה שכזו מותרת. הנתבע טען, כי רכב התובעת נדחף בין המדרכה שמימין לבין האוטובוס בעיצומה של פניית הפרסה. לטענתו התאונה התרחשה כאשר כמעט השלים את פניית הפרסה, כאשר אין באפשרותו לראות את רכב התובעת.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים, כי קודם לתאונה החל האוטובוס בפני
ית פרסה. כמו כן מסכימים הצדדים, כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני, וכי האוטובוס היה משמאל לרכב התובעת ובניצב לו. הצדדים חלוקים בשאלה האם נהג האוטובוס הוא הנושא באחריות לתאונה, כפי שטוענות התובעות, או שמא התובעת היא הנושאת באחריות לטענה, כפי שטוענים הנתבעים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני
, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות.

הנתבע, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, טען, כי התאונה התרחשה בעיצומה של פניית פרסה של האוטובוס. הוא העיד, כי בניסיון להשלים הפרסה נסע קצת לאחור (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 20-21, 24), ולאחר מכן, כאשר התקדם וכמעט השלים פניית הפרסה, השתחל רכב התובעת לפתע בינו לבין המדרכה שמימין, מבלי שהיתה לנהג האוטובוס אפשרות לראותו, ובלשונו: "היא נדחפה בין המדרכה ובין האוטובוס ואז היא נפגעה בדלת שלה. בכלל לא יכולתי לראות אותה" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-4), וכן בהמשך: "אם הייתי רואה אותה הייתי נעצר אבל היא באה מימין. איך יכולתי לראות אותה או להעריך שרכב יכול להידחף מימין" (עמ' 5, שורות 6-7).

התובעת איששה את עיקרי גרסת הנתבעים. היא העידה, כי כאשר נסעה בנתיב הימני הבחינה באוטובוס משמאלה, כאשר הוא בעיצומה של פניית פרסה, ובלשונה: "בדרכי הביתה נסעתי בנתיב הימני שלי. הבחנתי באוטובוס מבצע פניית פרסה ובזמן הפרסה ראיתי אותו נוסע אחורה, עצירה מוחלטת של האוטובוס. מעבר לנתיב השמאלי שלי ראיתי שאני יכולה להמשיך בנסיעה במהירות נמוכה להמשיך ישר ותוך שניה הבחנתי שהאוטובוס פשוט נכנס בי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 2-4). מעדותה זו ניכר, כי ברור היה לתובעת, כי האוטובוס מבצע פרסה, וכי בכוונתו להשתלב בנתיב נסיעתה. מטעם זה אף נסעה במהירות נמוכה, כפי שהעידה בהמשך דבריה (במענה לשאלה: "למה הפחתת?"): "כי רציתי להיות בטוחה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 9).

עוד העידה התובעת, כי הבינה כי האוטובוס נוסע לאחור על מנת להשלים את פניית הפרסה שלו (שם, שורה 17). בנוסף, התובעת העידה, כי בפועל כבר היה חלקו הקדמי של האוטובוס בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתה, ובלשונה: "העצירה שלו היתה כך שהחזית שלו בערך בחצי הנתיב השמאלי מקסימום" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 7-8).

נמצאנו למדים, כי אף שהתובעת ראתה בבירור כי האוטובוס שמשמאלה בעיצומה של פניית פרסה אל תוך הנתיב שלה, בחרה להמשיך בנסיעה. את בחירתה זו נימקה בכך שבעת שעברה מימין לאוטובוס היה האוטובוס בעצירה, ובלשונה: "ראיתי שאני יכולה להמשיך בנסיעתי כי ראיתי את העצירה המוחלטת שלו והמשכתי ישר" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 8-9), וכן בהמשך: "אני נוסעת ישר ראיתי עצירה ראיתי בטחון מבחינת הנסיעה" (שם, שורה 27). התובעת לא סיפקה כל נימוק מתקבל על הדעת לתחושת הבטחון שחשה. אמנם טענה התובעת, כי האוטובוס עצר עצירה מוחלטת, אך ברי היה אף לה, כי עצירתו במנח ניצב לנתיבי התנועה הינה זמנית, וכי בכוונתו להתקדם ולהשתלב בנתיב נסיעת התובעת. כמו כן ניכר, כי התובעת לא התחשבה באפשרות, כי האוטובוס אינו יכול לראות אותה בעודה עוברת מימינו, ובלשונה (במענה לשאלה: "אולי הוא לא רואה אותך?"): "אולי הוא לא רואה בן אדם שחוצה כביש. הוא גם צריך להסתכל שמאלה וימינה" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 31, וכן עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 3).

בחירת התובעת להמשיך בנסיעתה, אף כי ידוע לה, כי האוטובוס שמשמאלה הינו בעיצומה של פניית פרסה ובמגמת נסיעה אל עבר נתיב נסיעתה, עולה כדי הפרת חובת הזהירות המוטלת עליה כנהגת בהתאם לתקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לאור האמור, ומאחר שלא הופרכה טענת הנתבעים, לפיה לא היה באפשרות נהג האוטובוס לראות התובעת מימינו במהלך פניית הפרסה, הנני מתרשמת, כי התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכחת טענתן לפיה האחריות לתאונה מוטלת על כתפי נהג האוטובוס.

לפיכך יש לדחות את התביעה, ולהורות לתובעות לשלם לנתבעים שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 30843-11/13 איילון חברה לביטוח בע"מ, סבינה יזרעילוב נ' רן סגל, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/01/2015)