פסקי דין על אילן רובין | פסקי דין על גבי רובין | פסקי דין על דוד רובין ואח' | פסקי דין על יוסף סופר | פסקי דין על אבי לוי | פסקי דין על אפרים דניאל |

12003-01/15 עא     25/01/2015




עא 12003-01/15 אילן רובין, גבי רובין, דוד רובין ואח' נ' יוסף סופר, אבי לוי, אפרים דניאל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 12003-01-15 ויטו רובין ז"ל ואח'
נ' סופר ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופט
חגי ברנר


מבקשים

1
.
אילן רובין

2
.
גבי רובין

3
.
דוד רובין

4
.
עיזבון המנוח ויטו רובין ז"ל


נגד


משיבים

1. יוסף סופר
2. אבי לוי
3. אפרים דניאל



החלטה


1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' קידר) מיום 12.11.2014, אשר חייב את המבקשים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש במבנים ובקרקע אשר בבעלות המשיבים, בסך השווה ל- 114,341 דולר ארה"ב נכון ליום 30.9.2003, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד מאותו מועד ואילך.

רקע עובדתי
2.
ביום 30.9.2003 ניתן

פסק דין
של בית המשפט קמא (כב' השופט א' קידר) (להלן: "פסק הדין הראשון"), במסגרתו נפסק כי על המבקשים לסלק את ידם ממקרקעין שבבעלות המשיבים, אך זאת, ללא תשלום דמי שימוש. לאחר שהוגשו ערעור וערעור שכנגד, ניתן ביום 30.9.2006 פסק דינו של בית המשפט המחוזי ("להלן: פסק הדין בערעור הראשון"), בו נקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט קמא לשם קביעת שיעור דמי השימוש הראויים בגין המבנים שבהם נעשה שימוש ואת התקופה המדויקת בגינה יש לחייב את המבקשים בתשלום.

3.
ביום 12.11.2014 ניתן פסק הדין המשלים של בית משפט קמא (להלן: "פסק הדין השני"), ונפסק כי על המבקשים לשלם דמי שימוש כמפורט לעיל, הן בגין השימוש במבנים והן בגין השימוש בקרקע.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים
4.
המבקשים עותרים לעיכוב ביצועו של פסק הדין השני עד להכרעה בערעור. לטענתם, המשיבים לא עשו דבר במשך 6 שנים מיום מתן פסק הדין בערעור הראשון ובמהלך תקופה זו, תיק בית המשפט בוער. ביום 26.11.2013 המציאו המשיבים לב"כ המבקשים הודעה על שחזור התיק. לטענת המבקשים, התיק אשר שוחזר אינו כולל את כל המסמכים המקוריים ואין בכוחם של המשיבים לשחזר את התיק באופן מלא. לדידם של המבקשים, התיק ששוחזר אינו מציג תשתית ראייתית מלאה וחסרות ראיות רבות אשר היעדרן פגע באופן ממשי בטענות המבקשים והוביל לעיוות דין בהחלטת בית משפט קמא.

5.
מבחינת סיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים ממספר טעמים. ראשית, לטענתם בית משפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר חייב את המבקשים בגין שימוש ראוי בקרקע, בניגוד לפסק הדין בערעור הראשון אשר קבע כי יש לקבוע את דמי השימוש הראויים בגין המבנים בלבד.

שנית, לאור העובדה כי תיק בית משפט קמא בוער ומהתיק המשוחזר נעדרות ראיות, לא הונחה בפני
בית משפט קמא התשתית הראייתית המלאה למתן

פסק דין
צודק.

6.
אף מבחינת מאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי הוא נוטה לטובתם. המבקשים טוענים כי התשלום שעליהם לשלם למשיבים נמוך באופן משמעותי מהסכום שהושת עליהם ולכן במידה ולא יעוכב הביצוע, ייגרם למבקשים נזק. עוד טוענים המבקשים כי על ביתם הוטל עיקול להבטחת ביצוע פסק הדין, וכי שוויו של הבית גבוה לאין שיעור מהסכום שנפסק לטובת המשיבים. מנגד, למשיבים לא ייגרם כל נזק שכן הסכום שנפסק מובטח על ידי העיקול.

7.
המשיבים בתגובתם, הביעו הסכמה לעכב את ביצוע פסק הדין בתנאי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט "סכום נכבד" להבטחת ביצועו של פסק הדין, ככל שיידחה ערעורם.
8.
המשיבים טוענים כי לאור טענות המבקשים בדבר היעדר מסמכים בתיק המשוחזר, בית משפט קמא הורה לצדדים להגיש את עמדתם של ב"כ הצדדים לעניין הימצאות מסמכים במשרדיהם. המבקשים לא עשו כן ומשכך נדחו טענותיהם בעניין זה.

9.
עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים. לטענתם, מגיע להם סכום גבוה יותר ממה שנפסק לטובתם, וזאת בגין העובדה שהמבקשים פינו את המקרקעין במועד מאוחר יותר מהמועד ששימש בסיס לחישוב תקופת השימוש על ידי בית משפט קמא.

10.
מבחינת מאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי היה על המבקשים להיערך לתשלום דמי שימוש ולא ייגרם להם כל נזק כתוצאה מביצוע הפקדה בקופת בית המשפט.

11.
לבקשת המבקשים הותר להם להשיב על תגובת המשיבים. המבקשים חזרו למעשה על טענותיהם, וציינו כי אין בתגובת המשיבים מענה של ממש לטענותיהם.

דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי נוכח הסכמת המשיבים לעיכוב ביצוע כנגד הפקדה בקופת בית המשפט, ורק מחמת הסכמה זו, דין הבקשה להתקבל בכפוף להפקדה כאמור, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

13.
כלל הוא כי לבעל דין הזכות ליהנות מפירות זכייתו בפסק הדין, מבלי שייאלץ להמתין לתוצאות ההכרעה בערעור. יחד עם זאת, הפסיקה מונה שני תנאים מצטברים המצדיקים חריגה מכלל זה: ראשית, קיומם של סיכויי הצלחה בערעור, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המערער באופן שאם יבוצע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. יחסי הגומלין בין שני תנאים אלו הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות":

"...שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". במילים אחרות, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך...עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם, במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע".

ע"א 8691/13 לאה ברגר נ' נחום יניב (פורסם בנבו, 19.1.2014)

במקרה שלפנינו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
המטיל חיוב כספי, ולפיכך, על פי רוב
מדובר במצב הפיך:

"עוד נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי הוא לא יטה להיענות לבקשה לעיכוב ביצועו של

פסק דין
כספי, שהרי מימוש של

פסק דין

לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו: עוז והדר, בפסקה 17). כדי לעכב ביצוע של

פסק דין
כספי מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו או שביצוע פסק הדין יגרום לקריסתו הכלכלית או יגרום לו נזק רב".

ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.1.2015).

14.
ביחס לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי הם אינם גבוהים. טענת המבקשים כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות בקבעו דמי שימוש גם בגין הקרקע ולא רק בגין המבנים, היא טענה דחוקה למדיי. תביעתם של המשיבים בבית משפט קמא כללה דרישה לקבלת דמי שימוש הן בגין המבנים והן בגין הקרקע. דומה כי כאשר התקבל הערעור במסגרת פסק הדין בערעור הראשון והדיון הוחזר לבית המשפט קמא לשם קביעת השכר הראוי,
לא היתה כוונה לקבוע שהמשיבים זכאים לדמי שימוש בגין המבנים בלבד, אך לא בגין הקרקע, והמבקשים נתפסים בענין זה באופן מילולי ודווקני למילותיו של פסק הדין בערעור הראשון, למרות שדומה כי הכוונה היתה לקבוע שהמשיבים זכאים לדמי שימוש, מבלי לדקדק ולציין שהזכאות מתייחסת גם לקרקע ולא רק למבנים. מכל מקום, אין למצוא בפסק הדין בערעור הראשון כל אבחנה מושכלת בין הקרקע למבנים, ולכן אין זה סביר לפרש את פסק הדין בערעור הראשון באופן שבו מפרשים אותו המבקשים. מכאן שלכאורה, כאשר פסק בית המשפט קמא את דמי השימוש לא רק בגין המבנים אלא גם בגין הקרקע, הוא נהג כהלכה.

15.
עוד טענו המבקשים כי מהתיק המשוחזר בבית משפט קמא נעדרות ראיות רבות וכי לא הונחה בפני
בית משפט קמא התשתית הראייתית המלאה על מנת שיוכל להכריע. ברם, המבקשים לא טרחו לפרט במסגרת הבקשה אילו מסמכים נעדרו וכיצד יכלו להשפיע על חישוב התקופה או דמי השימוש. כל שטענו המבקשים במסגרת הבקשה הוא כי חסרות ראיות רבות אשר גרמו לעיוות דין כלפיהם. יתרה מכך, המבקשים כלל לא צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהם בבקשה, היות ולטענתם הבקשה מבוססת על טיעונים משפטיים, ולא הראו מהו גובה החוב הנכון לשיטתם.
16.
בנסיבות אלה, לא התרשמתי כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים במידה שמצדיקה עיכוב ביצוע.

17.
אף מבחינת מאזן הנוחות, לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי הוא נוטה לטובתם וכי לא יוכלו להיפרע מן המשיבים במידה ויתקבל ערעורם, או שהנזק שייגרם להם הינו בלתי הפיך. ויודגש, עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
המשית על המבקשים חיוב כספי בלבד. הואיל והמבקשים לא השכילו להצביע על סיכויי הצלחה גבוהים בערעור, הדרישה בעניין מאזן הנוחות מוגברת לנוכח "מקבילית הכוחות", אלא שהמבקשים כלל לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי של המשיבים לא יאפשר השבת הסכום במידה ויתקבל הערעור, או לחלופין כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע פסק הדין. ודוק: הטענה לפיה זכייתם של המשיבים מובטחת באמצעות עיקול על ביתם של המבקשים, אינה ממין הענין, שכן הכלל הוא שזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו. עיקול נכסיו של החייב, הוא כשלעצמו איננו מהווה הנאה מהזכייה, אלא אך ורק אמצעי להבטיח את ביצועו של פסק הדין.

18.
לאור האמור לעיל, מן הדין היה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, לנוכח עמדת המשיבים אשר הביעו הסכמתם למתן צו עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת מה שהם מכנים "סכום נכבד" בקופת בית המשפט, אני נעתר לבקשת עיכוב הביצוע בכפוף להפקדת סך של 400,000 ₪, המהווה כ- 2/3 לערך מהסכום המשוערך של פסק הדין.

19.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.




ניתנה היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.









עא בית משפט מחוזי 12003-01/15 אילן רובין, גבי רובין, דוד רובין ואח' נ' יוסף סופר, אבי לוי, אפרים דניאל (פורסם ב-ֽ 25/01/2015)