פסקי דין על איריס סמרה | פסקי דין על עמוס מימון

5868-04/14 א     27/01/2015




א 5868-04/14 איריס סמרה נ' עמוס מימון








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 5868-04-14 מימון נ' סמרה




תיק חיצוני:




מספר בקשה:
30

בפני

כב' הרשם
דורון יעקבי


מבקשים

איריס סמרה


נגד


משיבים

עמוס מימון



החלטה


עניינינו בבקשה לביטול עיקול שהגישה המשיבה ביום 5.10.14.
ביום 8.4.14 הוטל עיקול לבקשת המשיב על זכויות המבקשת בגין כספים המגיעים לה בתיק הוצל"פ שמס' 01-33082-09-8 לאחר מכירת דירה באמצעות כונסי נכסים.
צו העיקול נמסר למשיבה באמצעות ב"כ הקודם ביום 22.4.14.
ביום 12.1.15 נתקיים דיון בבקשה לביטול עיקול. הצדדים נחקרו על תצהיריהם התומכים בבקשה לצו עיקול ובבקשה לביטול הצו.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
עילת כתב התביעה יסודה בטענה להפרה של המשיבה את הסכם שכ"ט שנחתם בין הצדדים ביום 4.10.12. המבקש מציין את העבודה הרבה שהשקיע ותובע
שכ"ט המהווים 20% בתוספת מע"מ מהתמורה שתקבל הנתבעת מכספי מכירת הדירה. הווי אומר (833,000*20%)+18% = 196,588 ₪ שהם התביעה הכספית.

טענות המבקש (התובע)
1.
הנתבעת הגישה בקשה לביטול עיקול לאחר כחצי שנה ולא הגישה בקשה להארכת מועד בהתאם לתקסד"א.
2.
הנתבעת לא טענה לשינוי נסיבות שיצדיקו הארכת מועד. הארכת מועד יש לתת לאחר שהובא "טעם מיוחד" לכך.
3.
הנתבעת מתרצת בקשתה בהחלפת ייצוג, ההלכה קובעת כי איחור הנעוצים בבעלי הדין או באי כוחם אינם מצדיקים הארכת מועד.
4.
ב"כ הנתבעת ניסה לנטוע עובדות שאינן נכונות בחקירה, בימ"ש מתבקש לא לתת משקל לתשובות שלא ניתן בהם פירוט.
5.
בהסכם שכ"ט נרשם מפורשות שהתובע נשכר למתן שירותים משפטיים עבור הנתבעת בעניין פשיטת הרגל של החייב ובסעיף 3 להסכם נרשם כי "ישולם שכ"ט השווה ל- 20% מכל תמורה אשר תתקבל" ולא נרשם ששכ"ט ייגזר מהליך ספציפי ולא הוחרגו הליכים מסוימים.
6.
המנהל המיוחד של החייב אמר כי ההסדר מבוסס ברובו על תמורת הבית ובעת פנייתה של הנתבעת לתובע לשכור את שירותיו מצבה היה גרוע באופן קיצוני והיא חויבה בהחלטה של כב' השופטת אלשייך בסך 2,420,000. התובע הוא זה שפעל כדי לחלץ את הנתבעת ממצבה והצליח לבטל לנתבעת את רוב החוב הנ"ל ודאג אף שתקבל כספים רבים ממכירת הבית. בנוסף סיכם התובע עם המנהל המיוחד כי תבוטל ההחלטה לחייב את הנתבעת במחצית החובות.
7.
לעניין יסוד הכבדה:
א.
הנתבעת הצהירה על מצבה הכלכלי הקשה ולא הראתה כי יש לה חשבון בנק
או יכולת לפירעון עם מתן פס"ד. ובנוסף אין לנתבעת כתובת קבועה.
ב.
מתנהלת תביעה ע"ס 150,000 ₪ כנגד הנתבעת בבימ"ש למשפחה בראשל"צ.

טענות המשיבה (הנתבעת):
1.
התובע לא היה מעורב בכספי מכירת הדירה שהתבצעה במסגרת הליכי כינוס נכסים, שהסתיימו ביום 14.12.11, כשנה טרם התקשרו הצדדים.
2.
הדירה לא מוזכרת בהסכם שכ"ט. גם ללא ייצוגו של התובע הייתה זוכה הנתבעת בכספי מכירת הדירה, עת התקבל הסדר הנושים.
3.
הנתבעת שכרה את התובע לחשיפת מצבו הכלכלי של גרושה ותשלם לו % ממה שיצליח להוציא עבורה מאיתור נכסי הגרוש. בית המגורים לא נדרש לאיתור.
4.
על עו"ד המנסח הסכם לנסחו בצורה ברורה ופשוטה. מכירת הבית לא נכללה בתפקידיו שאין ספק שהנתבעת לא הייתה מתקשרת בהסכם.
5.
הנתבעת לא נדרשה בתשלום 2,420,000 ₪ אלא 10% מהסך הנ"ל בהתאם להסדר הנושים של הגרוש, אשר אכן קוזזה מחלקה בדירה. התובע לא הציג כל בקשה שהגיש שגרמה לשיפור המצב כפי שטען.
6.
הטיפול של התובע היה לקוי וגרם לנתבעת נזקים.
7.
התובע לא הציג ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה.
8.
לעניין מצבה הכלכלי של הנתבעת טוענת הנתבעת כי היא עובדת ומשתכרת כ- 7,000 ₪ לחודש, אין כנגדה תיקי הוצל"פ, היא מחזיקה דירה בשכירות וזכאית לקבל 833,000 ₪.
9.
הנתבעת טוענת כי הגישה בקשה באיחור כיוון שב"כ קיבל את הייצוג רק לאחרונה והאמור הינו מחדל פרוצדוראלי.
10.
צו העיקול שניתן, ניתן בעקבות מידע מסולף שהציג התובע.




דיון

הארכת מועד
אין חולק כי המשיבה הגישה בקשתה לביטול עיקול כחצי שנה לאחר מסירת צו העיקול מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד.
אין מדובר באיחור של מה בכך ועל פי דין החובה להגיש בקשה להארכת מועד בנוסף לבקשה לביטול עיקול ולציין בה "הטעמים המיוחדים" המצדיקים לכאורה הגשת הבקשה באיחור.
המשיבה מציינת במסגרת בקשתה לביטול עיקול כי האיחור נובע מהחלפת ייצוג ע"י עו"ד שונים.
החלפת ייצוג אינה מהווה כשלעצמה טעם מיוחד להארכת מועד.
יחד עם זאת, אני סבור ,כפי שאף נקבע בפסיקה כי על בית המשפט לבחון גם את המהות,חשיבות וסיכויי ההליך במסגרת מכלול השיקולים והנתונים של "טעם מיוחד" (בש"א 2539/09 אוחיון נ' חממי וע"א (מחוזי ת"א) 1715/06 חדיר נ' קלרנט בע"מ) . לאחרונה אף הוצע להשוות את המבחנים לקביעת קיומו של "טעם מיוחד" עם המבחנים הנוהגים בבחינת ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד לפי שיקול דעת בית המשפט,כלומר תוך בחינת סיכויי ההליך בכל מקרה ואף תוך מתן עדיפות לבחינת סיכויי ההליך על פני סיבת מחדל האיחור (ע"א (מחוזי ת"א) 1715*06 חדיר נ' קלרנט בע"מ).
הווה אומר, יש לבחון את נושא האיחור כמו גם הסיבה הנעוצה בו במכלול אחד יחד עם יתר השיקולים בסוגיית המהות כמו סיכויי התביעה ויסוד ההכבדה, ולא במנותק, שאם לא כן, יכול וייגרם עיוות דין חמור ופגיעה קשה במשיבה מקום שניתן לכפר בתשלום הוצאות בגין האיחור.

עילת התביעה

בית המשפט בוחן האם הניח המבקש תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה.
באשר לעילת התביעה וטיב סיכוייה שוכנעתי בשלב זה שגם אם אין מדובר בתביעת סרק סיכויי התביעה אינם גבוהים.
אמנם מצויין בהסכם שכה"ט כי ישולם למבקש סך השווה ל-20% מכל תמורה אשר תתקבל ולא צויינו הליכים ספציפיים, ואולם נראה כי הכוונה לכספים שתקבל המשיבה במסגרת ייצוגה ע"י המבקש.
בעניינינו, הסכם שכה"ט נחתם כאמור ביום 4.10.12 ואילו הכספים נשוא העיקול כמו גם נשוא עילת התביעה הינם בגין הליך שהמבקש לא ייצג המשיבה ואף לא היה מעורב בו,שנסתיים כשנה לפני החתימה על הסכם שכה"ט זמן רב לפני התקשרות הצדדים. המדובר בכספי מכירת דירה משותפת של המשיבה וגרושה ,שהמשיבה זכאית להם בסך של 833,000 ₪. הדירה נמכרה בהליכי כינוס נכסים שהסתיימו ביום 14.12.11 ובהם היו מעורבים 2 כונסי נכסים,שהמבקש אינו אחר מהם. נראה כי המבקשת היתה זוכה בכספים אילו אף ללא ייצוגו של המבקש במסגרת הסדר נושים עם גרושה בהליך הפש"ר של הגרוש.
חשוב להדגיש עילת התביעה נסמכת על זכותו לכאורה של המבקש בקבלת 20% מכספי מכירת הדירה כאמור לעיל, ולא טענה לזכות לקבלת כספים מכח שכ"ט ראוי או 20% מכספים שהמשיבה תקבל במסגרת ייצוגה המשפטי ע"י המבקש.
בהסכם שכה"ט מצויינים קבלת השירותים המשפטיים ששכרה המשיבה מהמבקש ולא מצויין בהם כספים ממכירת הדירה המשותפת של המשיבה וגרושה. אני סבור כי נחוץ ,חיוני ,ומצופה מהמבקש שהינו עו"ד המנסח את ההסכם לציין במסגרת השירותים המשפטיים את זכותו לקבלת 20% מכספי מכירת הדירה, קל וחומר, כשמדובר בהליכים שהמבקש לא ייצג המשיבה ונסתיימו עוד טרם התקשרותם בהסכם. קבלת 20% מכספי מכירת דירה הינו אחוז גבוה למדי וגם בעניין זה אני סבור כי מצופה מהמבקש היה לציין זאת ברחל ביתך הקטנה במסגרת הסכם שכר הטירחה.

יסוד ההכבדה

מחקירת המשיבה בדיון שהתקיים בפני
כמו גם מעיון במסמכים שצורפו לתיק לרבות בבקשה לצו עיקול ולבקשה לביטול הצו-נחה דעתי
כי לא קיים בנסיבות דנן "יסוד הכבדה".
על בית המשפט לבחון האם הראה המבקש כי אם לא ינתן הצו יתקשה במימוש פסק הדין ככל שיינתן לזכותו.
המשיבה עובדת ומשתכרת כ-7,000 ₪ בחודש,גרה בדירה שכורה,אין כנגדה חובות פסוקים או תיקי הוצל"פ והיא זכאית לקבלת סך 833,000 ₪.
מנגד קיימת תביעה תלויה ועומדת כנגדה בבית המשפט לעניני משפחה בסך 250,000 ₪. תביעה זו טרם נתבררה/הוכרעה,וגם אם אתעלם מדברי המשיבה כי הוצע ע"י הגרוש פשרה ותשלום בסך 250,000 ₪ לטובתה וסילוק תביעות הדדי, אין בפס"ד ככל שיינתן לחובתה כדי לשנות ממאזן נכסים/התחייבויות שעומד לטובת המשיבה.
הטענה כי המשיבה בחרה שלא להפקיד ערבון בסך 10,000 ₪ בגין ערעור על 1,500 ₪ אינו מהווה ראייה להכבדה.
למשיבה בשלב זה כאמור נכסים מידיים ששווים עולה על התחיבויותיה הפוטנציאליות העתידיות,לרבות החוב הנטען בתביעה דנן,ועל כן לא מתקיים בנסיבות דנן יסוד הכבדה.

מאזן נוחות

המבקש לא הצביע על חשש הנתמך בראיה כלשהי כי בכוונת המשיבה להבריח נכסיה ומנגד המשיבה הצהירה כי בכוונתה לעשות שימוש בכספים ולרכוש דירה, כך שבמקרה זה הותרת העיקול תסב למבקשת נזק גדול יותר מאשר הנזק שייגרם לכאורה למשיב במידה והעיקול יבוטל.

סוף דבר

אני סבור כי במכלול השיקולים ולאחר ששמעתי הצדדים קשב רב ועיינתי בכלל הטענות והמסמכים שצורפו להם יש להורות על ביטול העיקול.
מחד, מחדלה של המשיבה הינו בנושא האיחור בהגשת בקשתה לביטול עיקול.
מנגד, סיכויי התביעה בשלב זה,העדר יסוד הכבדה ומאזן הנוחות נוטים באופן ברור לטובת המשיבה.
לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה לביטול צו העיקול.
איני מוצא לנכון בנסיבות דנן ליתן צו להוצאות. מצד אחד, יש לחייב המשיבה בהוצאות המבקש בגין האיחור בהגשת הבקשה. מצד שני, יש לחייב המבקש בהוצאות המשיבה בגין קבלת בקשתה.
ההוצאות מתקזזות אחת בשנייה.




ניתנה היום, ו' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.



חתימה





ניתנה היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 5868-04/14 איריס סמרה נ' עמוס מימון (פורסם ב-ֽ 27/01/2015)