פסקי דין על עיסא דאוד | פסקי דין על קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת. דרכים

4215/02 א     01/02/2005




א 4215/02 עיסא דאוד נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת. דרכים




1

בתי המשפט
א 004215/02
בית משפט השלום פתח-תקוה
1/02/2005

כב' השופט אהרן מקובר

בפני

עיסא דאוד

בעניין:
התובע
עיסא עאטף

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת. דרכים


הנתבעת
האוזנר עזרא

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין


1. זוהי תביעת נזקי גוף שהגיש התובע נגד הנתבעת בעקבות תאונת דרכים מיום 27.2.97 , על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. התובע - בן 94 - טוען כי בתאריך 27.2.97, בשעת בוקר, הוא נסע ממרכז פתח-תקוה לכפר קאסם, ברכב מסוג פורד טרנזיט, שהסיע אותו. כשהגיע התובע לכפר קאסם, עצר נהג הטרנזיט את הרכב והתובע ירד ממנו. תוך כדי ירידת התובע מהרכב, התחיל הטרנזיט ליסוע והתובע נפל, נחבל ואיבד את הכרתו (להלן: "התאונה").

3. הצדדים חלוקים הן לענין האחריות והן לענין הנזק.

האחריות

4. בכל הנוגע לענין האחריות - לאחר שבית המשפט שמע את עדות התובע ואת העד מטעמו, מר עאמר עבדל ראוף, מאמין בית המשפט לתובע ולעד מטעמו ומקבל את גירסת התובע.

5. התובע העיד כי לאחר שסיים עבודת לילה בשמירה בחברת "אנוש", הוא עמד במרכז פתח-תקוה, ליד השעון, במקום שמגיעות מוניות אשר נוסעות לכפר קאסם (תצהיר ת/1, סע' 3; פרוט' מיום 1.2.05, עמ' 10, שו' 9-16; עמ' 12, שו' 9-13).

התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית: "עליתי ברכב מסוג פורד טרנזיט ...והתיישבתי במושב האחורי לרכב הפורד... עם הגעת הפורד לפתחי כפר קאסם, ביקשתי מאת הנהג שיעצור לצד הדרך ע"מ לרדת. הנהג האט את נסיעתו ועצר לצד הדרך. פתחתי את הדלת האחורית לרכב, ותוך כדי ירידה מהרכב, פתאום וללא כל התראה ו/או הודעה מאת הנהג, התחיל הנה לנסוע. כתוצאה מנסיעה פתאומית זו איבדתי את השליטה על עצמי ונפלתי ארצה. איבדתי את ההכרה לזמן מה. הנהג בזמן זה עזב את המקום ללא שהגיש לי עזרה וללא שנתן לי את פרטיו" (תצהיר ת/1, סע' 3).

בעדותו בבית המשפט אמר התובע כי הוא איבד את הכרתו כשנפל, ואינו זוכר דבר עד שהתעורר בבית החולים לאחר הניתוח שעשו לו לכריתת הטחול בגופו (עמ' 13, שו' 7, שו' 18, שו' 20, שו' 25, שו' 30).

6. גירסת התובע נתמכה בעדות שמסר מר עאמר עבדל ראוף, תושב כפר קאסם , אשר העיד כי ביום התאונה, בשעה תשע בבוקר, הוא נסע עם רכבו מכיוון כפר קאסם לכוון פתח תקוה. תוך כדי נסיעה הבחין ברכב פורד טרנזיט שעצר בצד הנגדי. הדלת של פורד טרנזיט נפתחה ונוסע רצה לרדת מהטרנזיט. עוד בטרם הספיק הנוסע לרדת מהטרנזיט החל הרכב ליסוע והוא ראה את התובע נופל מהרכב על המדרכה. מר ראוף ירד מרכבו והביא את התובע לביתו (תצהיר ת/2, סע' 2-7; פרוט', עמ' 18, שו' 15-16, שו' 30-33).

7. הסתירות שמצא ב"כ הנתבעת בעדות התובע, כמו גם בעדות העד מר ראוף, הינן שוליות, ואין בהן כדי לפגוע בגירסת התובע והעד מטעמו.

כך למשל, העובדה שהתובע לא ידע לומר אם התאונה ארעה בשעה תשע או שמונה או שבע (עמ' 10, שו' 7), למרות שבתצהירו כתב כי התאונה היתה בשעה 09:00 בבוקר או בסמוך לכך (ת/1, סע' 3 (א)). התובע טען בבית המשפט שאינו זוכר את השעה המדויקת של הארוע.

כך גם ביחס לכך שהתובע אמר בעדותו בבית המשפט כי אינו זוכר שום דבר שקרה עמו מרגע שנפל ועד לרגע שהתעורר בבית החולים, בעוד שבתצהירו נכתבו פרטים שונים שארעו באותו זמן - שמר ראוף היה עד לקרות התאונה, עצר בצד הדרך, הגיש לו עזרה ראשונה, והעביר אותו לביתו בכפר קאסם. כמו כן נכתב בתצהירו כי אחד מבניו העביר אותו מביתו לקופת חולים כללית ומשם הועבר לבית חולים גולדה (תצהיר ת/1, סע' 4-7).
התובע אמר בבית המשפט כי הדברים הנ"ל סופרו לו לאחר התאונה, אחרי שעבר את הניתוח (עמ' 13, שו' 4-5).

הוא הדין בקשר לכך שהתובע אמר שהוא נסע לכפר קאסם ממרכז פתח תקוה (עמ' 10, שו' 9-10, שו' 14; עמ' 12, שו' 23), בעוד בתצהירו הוא אמר שנסע מצומת גנים לכפר קאסם (תצהיר ת/1, סע' 3 א).

בהודעה שמסר התובע במשטרה בתאריך 19.3.97 (נ/3), אמר התובע שהוא נסע בטרמפ ממרכז פתח תקוה לכפר קאסם. ההודעה נמסרה במשטרה בסמוך לאחר הארוע, והיא תומכת בעדותו של התובע בבית המשפט. התצהיר שהוגש לבית המשפט נעשה בעת שהתובע היה בשנות ה- 90 לחייו. ברי כי את תצהירו של התובע לא הוא כתב אלא בא כוחו, ולא ברור מדוע נכתב בו צומת גנים. כך או כך, העד חזר ואמר בעדותו בבית המשפט, כמו גם בהודעתו במשטרה, שהוא נסע ממרכז פתח תקוה, ובית המשפט מקבל עדותו.

8. בא כוח הנתבע מפנה לתעודת חדר מיון מיום 27.2.97 (נ/4), בה נכתב כי התובע נפל מרכב ונחבל בראשו בשעה 6 בבוקר באותו יום. בכך מוצא ב"כ הנתבעת סתירה לתצהיר התובע שם נכתב שהתאונה ארעה ב-09:00 בבוקר. כפי שכבר ראינו, התובע אמר שהוא אינו זוכר באיזה שעה בדיוק הוא נפל. התובע אמר בעדותו כי הוא סיים את משמרת הלילה שלו בשעה שש בבוקר. יתכן שמכאן נובעת השעה שצויינה בתעודת חדר המיון. אין לדעת גם מי אמר את הדברים לרופא בחדר המיון. התובע טען כי הוא איבד את ההכרה אחרי הנפילה ושהוא היה מטושטש. אינני רואה במה שנכתב בתעודת חדר המיון כהוכחה או סתירה לטענה שהתאונה ארעה בסביבות השעה 09:00 בבוקר.

ככל שב"כ הנתבעת מבקש להסתמך על מה שכתוב בתעודת חדר המיון, הרי שבאותה התעודה נכתב גם כי התובע נפל מרכב ונחבל בראשו, דבר התומך דווקא בגירסת התובע.

ב"כ התובע מפנה גם לתעודת השחרור ממרכז רפואי רבין מיום 5.2.97 (נ/5), שבה נכתב כי התובע נפל ברחוב. גם בכך אין משום סתירה לגירסת התובע. כתיבת מסמכים רפואיים על ידי הרופאים בעת הקבלה בחדרי המיון או בעת השחרור, הינה הרבה פעמים לקונית לגבי נסיבות המקרה עצמו. העובדה כי רופא כלשהו כתב שהתובע נפל ברחוב, אין בה גם סתירה לטענת התובע שאותה נפילה היתה בעת שהתובע ירד מהרכב.

9. גם בנוגע לעד הראיה עאמר עבדל ראוף - לא הוכח כל קשר בינו ובין התובע. להפך, העד אמר שאין לו קשר עם התובע ואין קירבה ביניהם (עמ' 19, שו' 15; שו' 31). העד אמר כי הוא לא ראה את התובע לפני התאונה אבל הוא מכיר את הפנים שלו (עמ' 19, שו' 12).
העד אמר כי הוא הכיר את התובע רק אחרי המקרה כשלקח אותו. לפני כן הכיר אותו בפני
ם אבל לא היה לו קשר עימו (עמ' 17, שו' 26; עמ' 19, שו' 12, שו' 15-16). העד אמר עוד שהוא מכיר את בנו הגדול של התובע וכי הוא ידע שהתובע הוא האבא שלו (עמ' 19, שו' 7-9). העד אמר כי הוא ידע שקוראים לתובע אבו זאהרן, וכי כל הכפר מכירים אחד את השני בפני
ם (עמ' 19, שו' 9-12).

ב"כ הנתבעת מבקש למצוא בדבריו הנ"ל של העד, סתירה לגירסתו לפיה הוא לא הכיר את התובע לפני התאונה, ומסתבר שהוא כן הכיר אותו.

אינני מוצא סתירה מהותית בדבריו הנ"ל של העד, כפי שטוען ב"כ הנתבעת. מן הדברים עולה שהעד הכיר את התובע רק בפני
ם, אולם לא היה לו קשר עמו לפני התאונה.

10. גם דבריו של העד מר ראוף שהוא הביא את התובע לתחנת המוניות במרכז כפר קאסם ושאל שם איפה גר התובע ומשם הביאו לביתו (עמ' 19, שו' 4-7; שו' 19-21), אינם בלתי סבירים, כפי שטוען ב"כ הנתבעת.

11. טענת ב"כ הנתבעת כאילו יש כאן קשירת קשר של הונאה כלפי הנתבעת וכי העד מר ראוף גוייס כחלק מן הקשר על מנת שיעיד על ארוע התאונה, לא הוכחה ואינה יוצאת מגדר טענה בעלמא.

12. עדותם של התובע ושל עד הראיה מטעמו, לא נסתרה ולא הופרכה.

בית המשפט מקבל את גירסת התובע, שנתמכה בעדותו של העד מטעמו אשר ראה את הארוע, כי התובע נפל ונפגע בעת שירד מרכב פורד טרנזיט שהחל בנסיעה בטרם הספיק התובע לרדת.

מאחר ורכב הפורד טרנזיט נסע מהמקום לאחר שהתובע נפל ואין בידי התובע את פרטי הרכב ואת פרטי הנהג שנהג ברכב, אחראית הנתבעת לפיצוי התובע על פי חוק הפלת"ד.

13. ב"כ הנתבעת טוען כנגד הקשר הסיבתי שבין הניתוח שנעשה בתובע לאחר התאונה לכריתת טחול.

הניתוח לכריתת הטחול נעשה לתובע במרכז הרפואי רבין לאחר שאושפז שם בעקבות התאונה. בתעודת השחרור של התובע מהמחלקה הכירורגית במרכז רבין מיום 5.3.97, תעודה שהוצגה על ידי ב"כ הנתבעת עצמו (נ/5), נאמר כי התובע "התקבל דחוף מהמיון עקב חבלה בבית החזה וחשד לקרע בטחול" . בתעודה הנ"ל נכתב כי התובע התקבל לחדר
מיון ב-27.2.97 והועבר דחוף למחלקה הכירורגית ביום 28.2.97. בתעודה נכתב עוד כי בבדיקת c.t. בטן נמצאה המטומה גדולה באיזור הטחול, וכי ביום 28.2.97 עבר התובע ניתוח של כריתת טחול בהרדמה כללית.

גם המומחית מטעם בית המשפט בתחום רפואה פנימית, ד"ר פנינה גרין, כתבה בחוות דעתה (במ/1), כי סיכום המימצאים על פי המסמכים שהועמדו לרשותה, הוא, שהתובע נותח בעקבות התאונה ובניתוח שבוצע לו בעקבות התאונה, נכרת הטחול.

בית המשפט קובע כי כריתת הטחול אצל התובע היתה בעקבות התאונה.

הנזק

14. הפסדי השתכרות - התובע הינו יליד 1912. בעת התאונה הוא היה בן 85. כיום התובע הוא בן 94. התובע טען כי עובר לתאונה הוא עבד בשמירה בלילות בחברת "אנוש" (תצהיר ת/1, סע' 17), אולם התובע לא הביא כל ראיה מכל סוג שהוא שתאשר את טענתו זו.

התובע לא הביא תלושי שכר כלשהם. התובע גם לא המציא אישור מעביד על עבודתו הנטענת. התובע לא הוכיח כי עובר לתאונה הוא עבד בשמירה בלילות, כפי שהוא טען.

15. לא זו אף זו, בתצהיר תשובה לשאלון שהוגש לתובע (נ/1), בתשובה מספר 23 (א), כתב התובע שהוא לא עבד לפני התאונה כשכיר. בתשובה מספר 23 (ב), כתב התובע שהוא לא עבד בשלוש השנים שקדמו לתאונה.

16. בעדותו בבית המשפט טען התובע כי אחרי שלושה חודשים מיום התאונה, הוא חזר לעבוד בשמירה אצל "אנוש" (עמ' 15, שו' 6-7; שו' 9; שו' 17-18). דבריו אלו סותרים את תצהיר עדותו הראשית של התובע, שבו טען כי מאז התאונה הוא לא עבד יותר כלל (תצהיר ת/1, סע' 18).

17. ב"כ הנתבעת הגיש תעודה מהמוסד לביטוח לאומי בענין תקופות דיווח שכר של התובע (נ/2). בתעודה זו מופיע כי הפעם האחרונה שהתובע דיווח על עבודה לפני התאונה, היתה בין 1/90 עד 8/90 - במשך 8 חודשים. הדיווח שלאחר מכן הוא על עבודה בחברת אנוש
מ-8/97 עד 12/97. נמצא, כי התובע לא עבד במשך שבע שנים לפני התאונה.

18. בהעדר כל הוכחה שהיא שתתמוך בטענתו של התובע כי עובר לתאונה עבד התובע בשמירה בלילות, וכשהראיות מצביעות על ההפך, דהיינו שהתובע לא עבד לפני התאונה, לא הוכיח התובע כי נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם בעקבות התאונה.

19. המומחית מטעם בית המשפט קבעה לתובע 10 אחוזי נכות בגין כריתת הטחול (במ/1). ואולם המומחית קבעה בחוות דעתה כי אין לתובע מגבלות תפקודיות הנובעות מכריתת הטחול.

התובע אינו זכאי, על כן, לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר או בעתיד.
19. עזרת צד ג' - התובע לא הביא ראיות לכך שנעזר בעזרת צד ג' אחרי התאונה.

התובע אמנם טען בתצהירו כי לאחר התאונה הוא הפך להיות תלוי באופן מוחלט בבניו ובאשתו הפנסיונרית, וכי הוא כמעט ולא מסוגל לתפקד בכוחות עצמו (תצהיר ת/1, סע' 20-21). אולם התובע לא הביא כל עד מטעמו לענין העזרה הנטענת על ידו. לא את אשתו ולא מי מבניו. יש בכך הימנעות מהבאת עד רלוונטי, דבר הפועל לרעת התובע.
התובע הינו גם אדם קשיש, שנזקק ממילא לעזרת בני משפחתו בשל גילו המבוגר.

ושוב יצויין, כי על פי חוות דעת המומחית, אין לתובע מגבלות תפקודיות בשל כריתת הטחול.

20. לאור העובדה שלתובע תעודות אי כושר למשך כחודשיים, 63 ימים, לאחר התאונה, תקופה שאושרה על ידי המומחית בחוות דעתה, פוסק בית המשפט לתובע בגין עזרת הזולת, עבר ועתיד, סכום גלובאלי של 1,500 ש"ח.

21. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות - התובע לא הציג כל קבלות בגין הוצאות נסיעה או הוצאות רפואיות שהוא נזקק להן.

המומחית ד"ר גרין קבעה בחוות דעתה, כי במשך קרוב לשבע שנים מאז התאונה, לא היה שינוי במצבו הבריאותי של התובע אותו ניתן לייחס לכריתת הטחול, וכי הסבירות שמצב זה ישתנה בעתיד, נמוכה מאוד.

בנוסף, במידה והתובע יזדקק בעתיד לקבלת תרופות, הוא יהיה זכאי לקבלן על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994.

מאחר ובכל זאת סביר להניח כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, נזקק התובע לתרופות אשר נשא בגינן לפחות בהשתתפות העצמית, וכן גם לנסיעות, אף שהמומחית קבעה שאין לו מגבלות תפקודיות, פוסק בית המשפט לתובע בראש נזק זה, באופן גלובאלי, 500 ש"ח.

22. כאב וסבל - לתובע נקבעו על ידי המומחית מטעם בית המשפט, 10 אחוזי נכות לצמיתות. התובע היה מאושפז בבית החולים מתאריך 27.2.97 עד 5.3.97, דהיינו 7 ימים.

על פי תוכנת המשערכת, הסכום המגיע לתובע בגין הנזק הלא ממוני לפי חוק הפלת"ד הינו סכום של 11,786 ש"ח, נכון להיום.

24. סיכום - סך כל הסכומים שנפסקו לתובע ב

פסק דין
זה הינו כדלקמן:
עזרת צד ג' - 1,500 ש"ח, הוצאות רפואיות ונסיעות - 500 ש"ח, כאב וסבל - 11,786 ש"ח. סה"כ: 13,786 ש"ח.

25. לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את הסכום של 13,786 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק לעיל, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע על ידי הנתבעת בתוך 30 יום.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ב בשבט, תשס"ה (1 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.
א. מקובר, שופט








א בית משפט שלום 4215/02 עיסא דאוד נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת. דרכים (פורסם ב-ֽ 01/02/2005)