פסקי דין על אלונים מ.מ.ש. בע"מ | פסקי דין על שביל עפר | פסקי דין על דועה גזאוי |

22327-11/14 תאק     04/02/2015




תאק 22327-11/14 אלונים מ.מ.ש. בע"מ נ' שביל עפר בע"מ, דועה גזאוי








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"ק 22327-11-14 אלונים מ.מ.ש. בע"מ
נ' שביל עפר בע"מ
ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
2

בפני


כב' הרשמת בכירה
איילת הרץ-טופז-אחיעזר


תובעת/משיבה

אלונים מ.מ.ש. בע"מ


נגד


נתבעות/מבקשות

1. שביל עפר בע"מ
2. דועה גזאוי


החלטה

1.
בפני
י מונחת בקשה למחיקת כותרת בתיק דנן כך שהתובענה תתברר בסדר דין רגיל.

2.
המבקשת טענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לשיטתה, בכתב התביעה לא פירטה התובעת את העילות והוראות הדין עליהן מסתמכת בתביעתה ואך נקבה בלשון "ו/או בהתאם להוראות כל דין" בלבד. על כן, לא ניתן לקבוע כי עילות אלו מתאימות להתברר בסדר דין מקוצר. אף אם נכון הדבר בנוגע לחלק מעילות התביעה בלבד, הרי שבהתאם להלכה הנוהגת יש בכך בכדי לפסול את בירור כלל התובענה במסלול זה. כמו כן, המבקשת עומדת על כך
שהמשיבה לא צרפה לתביעתה כל ראיה אשר יש בה בכדי לפרט מה הם רכיבי סכום התביעה וכיצד זה חושב. משלא ניתן לחשב באופן אריתמטי פשוט מתוך הראיות המצורפות את סכום התביעה, הרי שאין המדובר בסכום קצוב. על כן, לא ניתן להידון בתובענה על דרכו של סדר הדין המקוצר. לאור כל האמור לעיל, יש למחוק את כותרת התובענה ולהעבירה לפסים של סדר דין רגיל כמצוות המחוקק.

3.
המשיבה טענה מנגד כי עילות התביעה נובעות מחוזה או התחייבות מפורשים של המבקשת כלפיה ולכן התובענה הוגשה בהתאם להוראות הדין. המשיבה צרפה לתביעתה אסמכתאות רבות אשר יש בהן בכדי לתמוך באופן ברור בכתב התביעה, וביניהן מסמכים החתומים על ידי המבקשת. אסמכתאות אלו יש בהן בכדי להוות את ראשית הראיה הנדרשת בהתאם לתקנות. כמו כן, המשיבה צרפה לתביעתה חשבוניות ותעודות משלוח אשר מהן ניתן לחשב את סכום התביעה באופן אריתמטי. לכן, יש לדון בתובענה על דרכו של סדר הדין המקוצר.



4.
דיון והכרעה:

תקנה 202 מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:
"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית הבאות –
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהורה מפורשת של חיקוק;
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;
(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."

בענייננו קיימת מחלוקת אם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

כידוע, משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים [ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 784 (מהדורה 11, 2013)]: ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו. ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. רק מסמכים אלו יכולים לספק בסיס איתן להיותם ראיה שבכתב הנוגעת לנתבע.

עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב–וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו הנתבע כלפי התובע. בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ולכן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה.

בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח (2) 581 עמדה כב' השופטת מרים בן פורת על התנאי המהותי העומד בבסיס סדר הדין המקוצר, הנגזר מהתקנות:
"2. תנאי-בלעדיו-אין לבירור תביעה בסדר דין מקוצר הוא, שהתביעה תהא על סכום כסף קצוב: תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 (להלן – תקנות סדר הדין). משמע, שאם הסכום אינו קצוב, אין, כבר מטעם זה, להביא את התביעה לתחום סדר הדין המקוצר, למשל, כאשר מניחים לפני בית משפט תביעה שכותרתה "סדר דין מקוצר" ואילו מתוכן הדברים ברור, שהסכום הנתבע אינו קצוב, יועבר הדיון לפסים של סדר-דין רגיל אף אם לא ביקש הנתבע רשות להתגונן. די למעשה, שחלק מהתביעה אינו בר-תביעה בסדר-דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל: (המ' 609/65[1]."

וכן יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 39906/06 סגנונות וריהוט אחר בע"מ נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (פורסם בפדאור, 12.09.2006):
"תקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תשען על ראיות בכתב, וכתב התביעה יוכתר בכותרת "סדר דין מקוצר" ויצורפו לו העתקי מסמכים המובאים כראיה. כאשר התביעה איננה יכולה מטעם זה או אחר
להתברר בסדר דין מקוצר, רשאי בית המשפט לתקן את הפגם ע"י מחיקת הכותרת האמורה. מחיקה זו נעשית בעת בירור בקשת הרשות להתגונן ולאחר שבית המשפט החליט שאין להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר. כאשר מגלה בית המשפט בתביעה רכיב כלשהו שאין לתובעו בסדר דין מקוצר, הוא רשאי למחוק אותו מכתב התביעה ולהשאיר את יתרת התביעה על כנה כתביעה בסדר דין מקוצר. סמכות זו נתונה לו לפי תקנות 91 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי."

על אף הדברים שהובאו לעיל, יודגש שהמגיש תביעה בסדר דין מקוצר לא נדרש להביא את מלוא הראיות להוכחת החוב אלא נדרש לצרף לתביעתו ראשית ראיה אשר תניח את דעת בית המשפט כי אכן מדובר על סכום כסף קצוב שמקורו בהתחייבות חוזית או אחרת, בינו לבין הנתבע. היה ובית המשפט מצא כי קיימת ראשית ראיה בכתב לקיומו של חוב בסכום קצוב בין הצדדים, יתנהל ההליך בהתאם לתקנות בסדר הדין המקוצר.

5.
ומן הכלל אל הפרט :

בענייננו, טוענת המבקשת כי המשיבה לא פירטה
את עילות התביעה והוראות הדין עליהן זו מסתמכת ועל כן לא ניתן לדעת אם עילות אלו מתאימות להידון בסדר דין מקוצר. כמו כן, לא ניתן לחשב באופן פשוט את סכום התביעה ועל כן אין המדובר בסכום קצוב.

כבר עמדתי על כך שדי בכך שחלק מהתביעה אינו בר –תביעה בסדר דין מקוצר, כדי שהתובענה כולה תידון בהתאם לסדר הדין הרגיל. ברם, במקרה דנן, שוכנעתי כי העילות עליהן מסתמכת המשיבה בתביעה מתאימות להידון בסדר הדין המקוצר.

מעיון בכתב התביעה עולה כי העילה עליה נסמכת התובענה הינה עילה של הפרת חוזה אשר נכרת בין הצדדים. על התחייבות זו ניתן ללמוד מכרטיס "פתיחת לקוח חדש"
אשר צורף לכתב התביעה (ר' נספח "ג") עליו חתומה הן המבקשת והן הנתבעת 1. כמו כן, מפורט בכרטיס זה מספר חשבון הבנק ממנו תתבצע הגביה וכן תנאיי התשלום ("שוטף +120").

אין בהוספת המילים "ו/או" כשלעצמן בכדי להוסיף על עילה זו ולהוסיף על הקיים בכתב התביעה. והרי, ממילא לא תוכל המשיבה לטעון לכל עילה או סעד אשר לא פורטו בכתב תביעתה אלא באישורו של בית המשפט. על כן, לא מצאתי כי יש ממש בטענה כי העילות המנויות בכתב התביעה אינן מתאימות להידון בסדר דין מקוצר.

זאת ועוד, המשיבה צרפה לכתב התביעה חשבוניות ותעודות משלוח הממוענות לנתבעת 1, וזאת כראשית ראיה לחוב הנטען. סיכום פשוט על הסכומים הנקובים בחשבוניות אשר צורפו (ר' המסמכים המצורפים כנספח "ב") מהווים את סכום התביעה – בטרם הוספת ריבית והצמדה כנהוג. על כן, מדובר בסכום קצוב, אשר ניתן לחישוב אריתמטי פשוט.

כידוע, על בעל דין המגיש תביעה בסדר דין מקוצר להראות באופן גלוי ובהיר, את מקור החוב והראיה לו. הווה אומר, כי הוא נדרש להציג אסמכתא לקיומו של חוב בסכום קצוב של הנתבע כלפיו, באופן כזה שבית המשפט לא יתקשה לזהותו.

מעיון בבקשה שהגישה המבקשת, נוכחתי כי יש בידי המשיבה לענות על מכלול הדרישות הנזכרות לעיל. המשיבה צרפה לכתב התביעה חוזה שנערך עם המבקשת וניתן ללמוד ממנו על המקור לחוב כלפיה. כלל הראיות אשר צורפו לכתב התביעה יש בהן בכדי להוות את ראשית הראיה הנדרשת כמצוות התקנות וסכום התובענה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט כנדרש. על כן, סדר הדין ההולם לניהולה של תובענה זו הינו סדר הדין המקוצר.

6.
סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

משהוגשה הבקשה למחיקת כותרת יחדיו עם בקשת הרשות להתגונן, תואיל המזכירות לקבוע לצדדים מועד לדיון בבקשה. בנוסף, באפשרות הצדדים להגיע להסדר דיוני בדבר מתן רשות להתגונן.

לנוכח התוצאה, מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 22327-11/14 אלונים מ.מ.ש. בע"מ נ' שביל עפר בע"מ, דועה גזאוי (פורסם ב-ֽ 04/02/2015)