פסקי דין על אמיל אסרף | פסקי דין על ראובן אסרף | פסקי דין על קור שופ בע"מ

4021/02 א     30/01/2005




א 4021/02 אמיל אסרף, ראובן אסרף נ' קור שופ בע"מ




1
בתי המשפט
א 004021/02, א 001319/03
א 001322/03, א 001621/03
א 001638/03
בית משפט השלום רמלה
30.1.05
תאריך:
כב' השופטת אסתר נחליאלי - חיאט

בפני
:

1. אמיל אסרף

2. ראובן אסרף

בעניין:
התובע
סאבא ניקולא

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קור שופ בע"מ
הנתבעת
חנינוביץ אלישע

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בענין שבפני
אוחדו בהסכמת הצדדים, בהתאם לבקשות חתומות ע"י באי כוחם, מספר התנגדויות שהוגשו כנגד בקשות לביצוע שטר, ובהתאם להחלטות רשמי בית המשפט הזה.
הסכמות הצדדים כללו מתן רשות להתגונן מפני השטרות וקיום דיון משותף בכל הבקשות בתיק 4021/02.
הדיון, איפוא, יכלול התייחסות לחמישה תיקי הוצל"פ בהן ניתנו בהסכמה בקשות רשות להתגונן מפני השטרות:
1. 1. תיקי הוצל"פ 023-04165-34; 8-02-04571-34; 026-04896-34; הכוללים שטרות בסך 166,000 ₪,(קרן) תיקים בהם התובע מס' 1 הוא הזוכה.
2. 2. תיקי הוצל"פ 2-08-04164-34; 025-04895-34; הכוללים שטרות בסך 68,000 ₪ (קרן) , תיקים בהם התובע 2 הוא הזוכה.
כמו כן כולל הדיון בתיק זה גם את תיק הוצל"פ 7-03-00535-34 , בקשה להתנגדות לביצוע שטר שהוגשה ע"י הנתבעת בגין שטרות שנמסרו לה ע"י התובע מס' 2, ואף היא אוחדה בהסכמת הצדדים כאמור. לענין התנגדות זו תהא התייחסות נפרדת בסיפא לפסק הדין.
הרקע להתדיינות הצדדים הם שטרות שנמסרו לתובע מס' 2 בעד סחורה וציוד למזגנים. כל השטרות נעשו לפקודת התובע מס' 2, אך חלקם, נושא תיקי הוצל"פ הנקובים בסעיף 1 לעיל, הוסבו ע"י התובע 2 לתובע 1. הצ'קים הופקדו בבנק, אך סורבו, כל אחד מהתובעים הפקיד את השטרות נושא התביעה, בחשבונו בבנק, משחוללו השטרות, הוגשו הבקשות לביצוע השטר.

בהתנגדויות לביצוע השטרות, טוענת הנתבעת:
א. א. כשלון תמורה מלא בעד כל השטרות שמסרה.
ב. ב. כשלון התמורה נובע מ"עוקץ" שנעשה ע"י התובע מס' 2, ולמעשה טוענת היא טענת מירמה שנעשתה ע"י תובע זה.
ג. ג. התובע מס' 1 איננו אוחז כשורה בשטרות, משני טעמים, היותו אביו של התובע 2, וגם כי ידע שהשטרות שהוא מחזיק כבר חוללו בטרם הגיעו אליו.
יאמר כי לא מצאתי בטענות הנתבעת התייחסות מפורשת לטענת כשלון התמורה, והיא היתה שלובה בטענת ה"עוקץ", וניתן היה להסיקה מהדברים שהועלו בערבוביה, יש לומר. למעשה טוענת הנתבעת כי הובטחה לה תמורה כנגד התחייבויותיה השטריות, אך היא לא בוצעה במלואה. הסיבה לאי ביצוע התמורה המובטחת היא המירמה, העוקץ שנעשה לה.
התנהלות התיקים
לא אוכל ליתן

פסק דין
מבלי לציין שהצדדים הלעיטו אותי בפרטים רבים שלא לצורך, ובכך פיזרו "מסך עשן" על עובדות פשוטות למדי, עד כי לעתים נדמה היה לי שהמטרה במסירת הפרטים הרבים היתה להסיח את דעתי מן העיקר, ועמלתי רבות לבור את המוץ מן הבר.
בין שאר הפרטים המיותרים שהוצגו היו עובדות כמו חברות קש שהוקמו, שמות של אנשים שונים שנזרקו לחלל האולם ולא העידו בפני
ואף לא היו צדדים לעסקה הנטענת, עסקאות שונות שנעשו או שלא נעשו, עובדות שונות שנאמרו מעת לעת ללא כל בסיס ראייתי, ופרטים על אנשים, על עסקאות מהעולם התחתון, על התערבות המשטרה ועל תיקים אחרים בבית משפט אחר. כל אלה נאמרו באופן סתמי, מבלי להביא ראיות של ממש לאמת את העובדות הללו שכלל לא ברור האם הן קיימות והאם הן קשורות לעניננו. העסקאות שלא הוכחו, כאמור ואשר זכרן אך "נזרק" באופן סתמי לחלל, ונזכרו גם בתצהירים - לא היו רלבנטיים לטעמי לניהול עניני של ההליך, ובודאי שלא למחלוקת האמיתית שמונחת בפני
.
עוד אומר כי מקריאת סיכום טענותיהם של הצדדים לא למדתי הרבה. מלבד קריאת פרשנויות מוזרות, יש לומר, לטענות עובדתיות, לא היה בהם להשכילני במאומה.
גם מתוך חקירות בעלי הדין הטעונות שניהלו הצדדים, ומהיחסים בין ב"כ הצדדים נראה היה לעתים כי במערכת רגשית עסקינן וכלל לא במאטריה מצומצמת של התנגדות לביצוע שטר.
נראה לי כי לא נושא ההליך הזה עמד לנגד עיני המתדיינים אלא במערכת יחסים אחרת ורחבה מזו שבפני
, עסקינן.
אך כאמור בראשית דברי מדבר פסק הדין בהתנגדויות לביצוע שטרות.
דיון
1. 1. מאחר שתביעה על פי שטר היא עניננו, יבדקו הראיות שהובאו במבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה, באשר לתביעות שטריות.
2. 2. הנתבעת משכה את כל 7 השטרות, נושא הדיון, ומסרה אותן לתובע מס' 2. אך לטענתה אין היא חייבת לפרוע את השטרות בשל שתי טענות הגנה טובות שעומדות לה כנגד פרעון השטרות - האחת כשלון תמורה בעד השטרות, לטעמה עיסקת היסוד הנטענת בין התובע 2 והנתבעת שבגינה מסרה את השטרות לא בוצעה למעשה. והטענה השניה כי נפלה קרבן לתרגיל עוקץ, בו השתתף בין השאר גם התובע 2, והשטרות נמסרו בגין עסקה שכביכול נעשתה אך התבררה כ"עוקץ", משמע השטרות ניתנו בגלל מירמה שנעשתה לנתבעת.
יאמר כי הנתבעת לא השכילה להבחין בין שתי הטענות האלה, כך שלא ברור כלל האם מדובר בשתי טענות הגנה נפרדות ושונות זו מזו, או שמא מדובר בטענת הגנה אחת.
3. 3. מסירת השטרות - האם בעד תמורה?
3.1 3.1 ביום 14.5.02 נחתם הסכם (נספח ט לתצהיר התובעים) בין הנתבעת לבין מר יריב בר חנן, שהיה שותפו של התובע 2 בחנות כל בו למיזוג עד לפירוק השותפות ביום 24.6.2001 (ראה הסכם לפירוק השותפות נספח ט"ו). ההסכם הסדיר את העברת הבעלות בחנות מבר חנן לנתבעת.
3.2 3.2 מהסכם זה, ומהעדויות שהיו בפני
עולה כי בר חנן היה חייב לתובע 2 כסף, ולסילוק החוב הועברו לבעלותו של התובע 2 אביזרי מיזוג אויר וכן כלי עבודה, לכיסוי חוב בסך 125,000 ₪. (נספח ח' לתצהיר התובעים)
3.3 3.3 התובע 2 מכר לנתבעת מלאי אביזרי מיזוג אויר כפי שעולה מחשבונית 019 (צורפה כנספח י' לתצהיר), תמורת 200,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובסך הכל 234,000 ₪.
3.4 3.4 תמורת עסקת המכר כאמור קיבל התובע מס' 2 שבעה שטרות, הם נושא ההתנגדויות שבפני
.
3.5 3.5 שני העדים מטעם הנתבעת אישרו בפני
וגם בפני
הרשמים שדנו בבקשות הרשות להתגונן, כי אכן שילמו לתובע 2 את התמורה הנ"ל ב-7 שטרות. (ראו למשל בעמ' 34, שורות 5-12 , וכן בעמ' 46 ו-47 לפרוטוקול, סעיף 8 לתצהיר זלצמן בתיק 1319/03). האישור לדבר תשלום התמורה נאמר במפורש וגם ניתן להסיקו מתוך הקשר הדברים.
3.6 3.6 מנהלת הנתבעת העידה שמכרה את הסחורה שקיבלה מהתובע 2 , סחורה שתמורתה שולמה בשטרות נושא התיק, ולשאלה (עמ' 47) מדוע לא כיבדה את השטרות שמסרה, ענתה כי התובע 2 "עשה לי עקיצה מעל חצי מליון ₪".
3.7 3.7 מהעדויות ומהמסמכים שהוצגו בפני
, ובעיקר מהודאת עדי הנתבעת עולה מסקנה אחת, כי השטרות ניתנו בעד תמורה - האביזרים וכלי העבודה, ולפיכך היה התובע 2 זכאי לקבל את התמורה בעד השטרות בגין עסקת היסוד שנעשתה בין התובע 2 והנתבעת.
3.8 3.8 אומר כי מדברי הנתבעת, באמצעות נציגיה, עולה בעקביות הגירסה כי אכן היתה עסקה עם התובע 2, סחורה תמורת הסכום הנקוב בשטרות, ראה תצהיר מר זלצמן מיום 20.12.02 בבש"א 2511/02 (עמ' 3), ממנו למדה אני כי זלצמן אף סבר שהעיסקה כדאית. אותם דברים אמר זלצמן גם בעדותו בפני
כב' הרשמת כץ בבש"א 1623/03 בעמ' 3, וגם בסעיף 8 לתצהירו בבש"א 2329/02.
3.9 3.9 אני דוחה אם כך את טענות הנתבעת כי לא היתה תמורה לשטרות, וקובעת כי השטרות ניתנו בעד תמורה. אומר כי לא רק שמסקנתי זו נובעת מהמסמכים שהוצגו ומדברי העדים, אלא היתה זו גם התרשמותי מעדי הנתבעת, שלא הותירו בי רושם כי כל האמת נאמרה מפיהם, וחשתי כי רב הנסתר על הנגלה בעדות שניהם, וכי בתשובותיהם היתה חמקמקות.
3.10 3.10 התובע 2 והנתבעת ביצעו את עסקת היסוד, שבה ניתנו השטרות בעד תמורה, ואני דוחה את טענת ההגנה - כשלון התמורה.
4. לדברי הנתבעת, חוללו השטרות גם מהסיבה שהתבצע תרגיל "עוקץ" ע"י התובע 2 או ע"י אחרים, או במילים אחרות בוצעה מירמה.
5. 5. השטרות שניתנו הם על סמך התחייבויות חוזיות הנובעות מעסקת היסוד, שנעשתה בין שני הצדדים הקרובים לשטר, ולפיה היה על הנתבעת לשלם את סכום הכסף הנקוב בשטרות לפי המועד שבו תמורת הסחורה. "...בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה...". (דנ"א 258/98 צמח נ. שלשבסקי פד"י נ"ה (4)193, משום כך הנתבעת בעילה השטרית זכאית היתה להעלות נגד התובע 2 האוחז בשטרות ואשר עימו כרתה חוזה, טענות הנובעות מעסקת היסוד שביניהם. כל טענת הגנה שכוחה יפה נגד תביעה חוזית, תועיל גם בין צדדים קרובים לשטרות, אלא שדיני החוזים מחייבים להציג הטענות על דרך ההוכחה, ונטל ההוכחה מונח על הטוען טענה כנגד קיום החוזה, כך גם בעניננו, על מושך השטר מונח נטל ההוכחה להוכיח את טענת המרמה ורק אז תעמוד לו ההגנה הנטענת ותביעתו של האוחז בשטר תדחה.
אומר עוד כי גם סעיף 29 לפק. השטרות מקים חזקה ש"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך", ומי שטוען אחרת עליו הראיה.
6. 6. כבר הבעתי דעתי בראשית דברי, כי לא הוכח בפני
תרגיל עוקץ, לא הוכח בפני
מי הוא העוקץ, אם היה כזה? מה נעשה למעשה ב"עוקץ" הנטען, וכיצד מתקשר העוקץ הנטען לטענת כשלון התמורה לאחר שאישרו העדים את התמורה שניתנה ושאף נמכרה על ידם. ברור כי אי אפשר לצאת ידי חובת ההוכחה בהפרחת שמות כמו יגאל.. אבי.. הבל.. איתן.. ערן.. יריב.. פקד ירדן.. אבי ג'רושי ואחרים, שמות שאין לי לדעת מי הם ומה הקשר שלהם לעניננו, כל אלה לא הופיעו בפני
, ממילא לא העידו ולא הבהירו כיצד הם מתקשרים לעניננו. לשאלה (עמ' 42 לפרוטוקול):"מדוע לא הזמנת את ..." עונה מנהלת הנתבעת "בשביל מה? אני חושבת שזה תפקידו של עורך הדין שלי" ובהמשך לשאלה דומה עונה שוב "בשביל מה? לא מצאתי לנכון להזמינו..." ובמקום זה ממשיכה להפריח טענות בדבר זיוף שטר, בדבר עוקץ ומרמה, טענות שלא השכילה להוכיח ואין לי אלא לדחות אותן.
7. 7. עוד אומר כי לאורך הדיונים (גם בפני
וגם בפני
הרשם) עלה נושא הקלטות הרבות שאולי הנציחו את ה"עוקץ" הנטען, כך לפחות נרמז, אך אלה לא הוצגו בפני
, ולא היו חלק מהמוצגים בתיק בית המשפט. לא ברור לי על שום מה נזכרו הקלטות כעננה המרחפת מעל ומרמזת לעובדות שמתבקשת אני ללמוד או להסיק - אך כאמור לא החכמתי והן לא תרמו מאומה, באשר כלל לא הוצגו.
8. 8. ברור כי הנתבעת נכשלה בהבאת הראיות הרלוונטיות להוכחת ה"עוקץ". אם רצונה היה להוכיח את טענת ההגנה באמצעות הקלטות שגולו לה על פי החלטת בית המשפט, היה עליה להמציאן. נראה כי הקלטות שנדרשו לגילוי ספציפי במסגרת גילוי מסמכים ולא הוצגו בסופו של דבר בבית המשפט מלמדות כאמור בפסיקה כי אי הבאתה של ראיה העומדת לרשותו של צד לדיון מוסיפה למשקל הראיות של הצד שכנגד. (ע"א20/74 מור נ. פלונית פד"י ל(1), 218 וע"א 465/88 הבנק למימון נ. מתתיהו פד"י מה(4) 651). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו. נראה כי אי הצגת הקלטות מעוררת מיניה וביה את החשש כי יש לנתבעת מה להסתיר, כדי שלא ישמשו נגדה.
9. 9. כן סבורה אני כי הנתבעת היתה חיבת להביא את כל האנשים ששמותיהם הוזכרו או לפחות חלק מהם, כדי להוכיח את טענותיה. אלא שהדבר לא נעשה, וכדי לטעון את טענת ההגנה הסתפקה בזרית חול ולא השכילה לבסס את טענת ההגנה שלה. ולמעלה מזה, המנעותה של הנתבעת מלהביא את העדים, מסיבות השמורות עימה, היא בעלת משמעות משפטית "...ככלל אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו של... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב" ע.א. 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין דינים עליון ל"ז 439.
מכאן שאני דוחה גם את הטענה של המרמה (העוקץ), משזו לא הוכחה בפני
.
לאור האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי התובע 2 זכאי לקבל את התמורה בעד השטרות שקיבל ואשר נותרו בחזקתו, קרי את הסך של 68,000 ₪.
אשר לתובע 1, שאליו הוסבו 5 מהשטרות.
1. 1. מראית פני השטרות כולם, למעט שלושה מהם אינם מגלה כל הגבלה בסחרות השטר. שלוש השטרות שסחרותם הוגבלה לכאורה מגלים כי ליד ההוראה "שלמו לפקודת ראובן אשרף" מופיעה המילה "בלבד", אלא שזו מחוקה, וליד המחיקה מתנוססת חתימת הנתבעת.
2. 2. הדיבור, לכאורה הוגבלה הסחרות, מתייחס לעובדה כי המילה "בלבד" המגלמת הגבלה, נמחקה ע"י הנתבעת, קרי בהסכמת המושכת, ולפיכך אין כל הגבלה על הסחרות.
3. 3. אם לא די בנחזה מהשטר, כי בהסכמות לביטול הגבלת הסחרות המבוטא בחתימת המושכת עסקינן, הרי העד זלצמן מטעם הנתבעת אומר בבש"א 2471/02 בעמ' 2, כי "המילה "בלבד" נרשמה על השיקים בטרם רובי אסרף הביא את הסחורה. לאחר שרובי החזיר את הסחורה מחקתי את המילה בלבד". גם בפני
העיד זלצמן כי הוא מחק את המילים למוטב בלבד לבקשת התובע 2. (עמ' 36 לפרוטוקול).
4. 4. סעיף 7(א) לפקודת השטרות קובע את הכלל כי שטר יהיה לעולם עביר אלא אם הוספו "מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר...". אכן המילה "בלבד" שהוספה לשלושה מן השטרות מגלמת בתוכה את כוונת המושך להגביל את עבירות השטר, אלא שהמושך מחק את המילה "בלבד" ובכך ביטל את ההגבלה על העבירות של השטר בהתאם להסכמת הצדדים לעיסקת היסוד. "מילים מפורשות וחד משמעיות דרושות כדי ליטול מן המסמכים תכונת הסחרות שהחוק ייחד להם" (ע"א 24/67 איגלברג נ. זיכרברוד פד"י כ"א (2) 33), "הכלל היסודי אותו יש להעדיף גם בדיני השטרות הוא פניה אל כוונת הצדדים. ההנחה העובדתית היא כי הכיתוב בכתב יד משקף בדיוק רב יותר את כוונתו האותנטית של מושך השטר...יש להתחקות אחר ההוראה הקולעת ביותר לאומד דעת הצדדים" (ע"א 1560/90 ציטיאט נ. הבנק הבינלאומי, פד"י מ"ח (4), 511). לאור האמור אכן רואה אני בביטול המילה "בלבד", ע"י המושך - כוונתו לבטל את ההגבלה בסיחור השטרות.
5. 5. התובע 1 הוא "אוחז" שהרי הוא "...הנסב של שטר...ומחזיק בו..." (סעיף 1 לפקודת השטרות), מאחר שהוא ממלא אחר שני התנאים הקבועים בחוק, נסב, מכח הסבת השטרות שעבירותן לא הוגבלה ואשר הוסב אליו ע"י התובע 2, ומחזיק מכח העברת הקנין בשטרות - הרי הוא אוחז.
6. 6. משקבעתי כי השטרות שנמסרו לתובע 2 היו בעד תמורה, ומשלא מצאתי כל הגבלה על פני השטרות, אין לי אלא לומר כי על פי סעיף 26 ב לפקודת השטרות, "משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן", ומשכך התובע 1 הינו אוחז כדין כלפי הנתבעת, וזכאי הוא לדרוש את פירעון השטרות.
7. 7. משקבעתי כי עיסקת היסוד התקיימה וכי התובע 2 קיבל את כל 7 השטרות בעד תמורה, רשאי היה התובע 2 להסב אותם לצד ג' כלשהו לאחר שנמסרו לידיו. משדחיתי את טענת כשלון התמורה אותה טענה הנתבעת, ומאחר שהנתבעת לא הצביעה על פגם כלשהו על פני השטרות שעשתה, די בכך שהתובע 1 יהיה אוחז סתם, ואין צורך להוכיח כי הינו אוחז כשורה, על מנת לחייב את הנתבעת. על כן אין רלוונטיות לטענות הנתבעת כי התובע 1 אינו אוחז כשורה. רק למען סבר האוזן, אומר כי "אוחז כשורה" צריך להיות מי שסוחר אליו שטר המגלה פגם בזכות הקנינית של מעביר השטר. אלא משסוחרו השטרות ע"י התובע 2 לאביו, התובע 1, ומשקבעתי כי ניתנה תמורה בעד השטרות שקיבל התובע 2, הרי לא נפל פגם בקנין בשטרות ולכן העברתם היתה העברה כדין. "הכלל: הקונה שטר משלם את התמורה לא רק בעד חבותו של המוכר אלא בעד חבותם של כל אלה שהיו באותה שעה חתומים על השטר. הוא קונה את החיובים של כולם. מכאן הכלל שאם ניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי כל מי שנעשה צד לשטר עד לאותו זמן" ד"ר י.זוסמן, דיני שטרות , מהדורה שישית 122.
8. 8. למעלה מן הצורך מצאתי לנכון להוסיף, כי משקבעתי שהתובע 1 הוא אוחז "סתם" ואינו צריך להיות אוחז כשורה כדי להיפרע מהשטרות שהועברו אליו, איני צריכה לדון בטענה שהתובע 1 ידע על ביטול צפוי של השטרות. אבל כאמור מעבר לנדרש אציין כי אני דוחה את הטענה הזו, גם בשל העובדה כי האב לא ידע על פרטי עסקת היסוד, וגם אם היה יודע אין בכך כדי לפגוע במעמדו כאוחז משקבעתי כי בנו קיבל את השטרות בעד תמורה.
9. 9. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1 את ערך השטרות שחוללו, קרי סך של 166,000 ₪.

אשר לשטרות נושא בש"א 1232/03, בענין תיק הוצל"פ 7-03-00535-34, אומר כי לא מצאתי טענות הגנה כלשהן, ולמעשה גם לא מצאתי בטענות התובעים כל דיון בענין זה.
בתצהירו של התובע 2 בבקשה להתנגדות לביצוע שטר, עולה כי הוא מודה למעשה בחובתו לפרוע את השטרות הללו, וטוען כי השטרות שמשך לא נפרעו מאחר והפך להיות מוגבל בחשבון הבנק שלו, "בגלל שהשיקים של המשיבה לא נפרעו..."(סעיף 6 לתצהיר), ובהמשך תצהירו (סעיף 7 לתצהיר) מציין כי באופן מפורש את זכות הנתבעת לפרעון השטרות, זכות המגולמת בטענת הקיזוז. "לאחר קיזוז הסך של 23,621 ₪, נשוא התיק הנ"ל..." ומשום כך נדחית התנגדותו לביצוע השטרות נושא תיק זה.
אומר כי מעיון בתיק עולה שסך השטרות שהתובע 2 מתנגד לביצועם הוא 19,250 ₪, אך התובע 2 מאשר כי יש לקזז 23,621 ₪, ולאור דברים אלו יש לחייבו בתשלום הסכום בו הוא מודה.
יאמר כי זוהי עוד דוגמא לאופן ניהול התיקים והטלת כל מעמסת חיפוש העובדות ובדיקת הטענות בתיקים הרבים על בית המשפט.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 את הסך של 166,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פתיחת כל אחד מתיקי הוצל"פ המתייחסים לשטר שבגינו נפתחו, ועד התשלום בפועל. וכן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מס' 2 את הסך של 68,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פתיחת מתיקי הוצל"פ, של כל אחד מהשטרות.
אני מחייבת את התובע 2 לשלם לנתבעת את הסך של 23,621 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פתיחת תיקי הוצל"פ המתייחסים לשטרות נושא תיק ההוצל"פ האמור. אני קובעת כי ניתן לקזז את החיוב , מהסכום שזכאי התובע 1 לקבל מהנתבעת.
כמו כן אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובעים את הוצאות האגרה בהם חויבו התובעים בכל אחד מן ההליכים שננקטו ע"י כל אחד מהם, (ניתן לקזז את סכום האגרה שהנתבעת חויבה בקשר לתיק ההוצל"פ שפתחה).
אני מחייבת את הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ' בשבט, תשס"ה 30 בינואר 2005 בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת








א בית משפט שלום 4021/02 אמיל אסרף, ראובן אסרף נ' קור שופ בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/01/2005)