פסקי דין על מאינד סי. טי. אי. | פסקי דין על | פסקי דין על קסלמן וקסלמן | פסקי דין על מוניקה ינקו | פסקי דין על מנחם שלגי ואח' |

20683-12/11 א     09/02/2015




א 20683-12/11 מאינד סי. טי. אי. בע"מ, נ' קסלמן וקסלמן, מוניקה ינקו, מנחם שלגי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 20683-12-11 מאינד סי.טי.אי. בע"מ ואח'

נ' קסלמן וקסלמן
ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
26

9.2.15

בפני

כב' השופט, סגן נשיאה
ישעיהו שנלר


התובעת:

מאינד סי. טי. אי. בע"מ
על-ידי ב"כ עוה"ד צבי ולך


נגד


הנתבעת – המבקשת:

קסלמן וקסלמן
על-ידי ב"כ עוה"ד גיורא ארדינסט
, עו"ד תומר ויסמן
ועו"ד יונתן בר אוריין



נגד
הצדדים השלישיים:
1. מוניקה ינקו
2. מנחם שלגי
3. אמנון נויבך
4. אבירם כהן
5. זמיר בר ציון
על-ידי ב"כ עו"ד גיסין

6.
credit suisse securities (usa) llc

על-ידי ב"כ עו"ד ג'רמי בנימין

המשיבה:
מדינת ישראל
על-ידי ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
עו"ד אסף חבצלת



החלטה


1.
ביום 20.11.14 ניתנה החלטה בה נעתר בית המשפט לעתירת הצד השלישי 6 (להלן: הבנק) לסילוק על הסף של התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, תוך שנקבע כי ממילא נדחית גם ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת כנגד הבנק.
בנוסף נקבע כי נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבעת, הגם שמחמת הקשור לבנק, כלל ההודעה לצדדים השלישיים דינה להידחות.
לבסוף צויין בהחלטה כי מעת שהטענות נטענו למעשה על ידי הבנק ולא על ידי הנתבעת בכתבי טענותיה, טרם הגשת הבקשה על ידי הבנק, אין הנתבעת זכאית להוצאות.
מנגד חייב בית המשפט את התובעת לשלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

2.
בבקשה דנן עותרת הנתבעת, היא המבקשת, כי בית המשפט יורה על החזר אגרת בית המשפט ששילמה הנתבעת בגין ההודעה לצדדים השלישיים, בסך 100,000 ₪ קרן.
לחלופין בלבד, התבקש בית המשפט מכוח סמכותו לפי סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 לתקן את ההשמטה בהחלטה האמורה ואת היעדר ההתייחסות לנושא החזר האגרה ולהורות על החזרתה כאמור.
לחלופי חלופין, התבקש בית המשפט להורות לתובעת להשיב לנתבעת את סכום האגרה.

תמצית הרקע עובדתי:
3.
הורתה של הפרשה, השקעה כושלת נטענת של הבנק בכספים של התובעת שהושקעו בניירות ערך בסכום של כ- 20 מיליון דולר. לאחר פתיחת הליכים משפטיים על ידי התובעת כנגד הבנק בארה"ב , נחתם הסכם פשרה בין התובעת לבנק (להלן: הסכם הפשרה), במסגרתו שולם לתובעת סך של כ- 19 מיליון דולר מבלי שהדבר ייחשב כהודאתו של הבנק ברשלנות ומנגד התובעת חזרה בה מהתביעה.

4.
ביום 12.12.11 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת בסך של כ- 8,000,000 ₪, בטענה כי הנתבעת התרשלה במתן שירותים מקצועיים לרבות אישור דו"חות כספיים תחת סיווג מוטעה ועוד טענות נוספות, כשהפיצוי
לו היא עתרה, ענינו נזקים נוספים מעבר לאשר שולם לה במסגרת הסכם הפשרה.

5.
הנתבעת בכתב ההגנה, הכחישה את אשר נטען כנגדה בטענות שונות, וכן הגישה בד בבד הודעות לצדדים שלישיים, ביניהם בין היתר, נגד הבנק (להלן: הודעת צד שלישי או ההודעה), בה טענה כי לשיטתה הבנק הוא שאחראי באופן ישיר לנזקי התובעת וכי התנהלותו עולה כדי מרמה, הטעייה, חוסר תום לב ומצג שווא. בנוסף טענה הנתבעת כי הבנק גם הטעה אותה על ידי מסמכים אשר הציגו ההשקעה באופן מטעה.

6.
בעקבות ההודעה לצד שלישי וכתוצאה מכך לחשיפתו של הבנק בצורה עקיפה לתביעה מצד התובעת, עתר הבנק לסילוק התביעה העיקרית של התובעת כנגד הנתבעת על הסף או לסילוק הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת כנגדו על הסף. לחילופין, עתר הבנק לדחיית בירור ההודעה לצד שלישי עד לאחר ההכרעה בתביעה של התובעת כנגד הנתבעת.

7.
ביום 20.11.14 ניתנה ההחלטה בה נקבע, בין השאר, כי נוכח תוכנו של הסכם הפשרה, מנועה הייתה התובעת להגיש תביעתה אשר תוצאתה היא חשיפת הבנק להודעה לצד שלישי, לרבות לתביעה על ידי צד שלישי כתוצאה מתביעת התובעת.
בהתאם נקבע אשר פורט לעיל.



טענות הצדדים בבקשה:
8.
לטענת הנתבעת, ההודעה לצד שלישי ששלחה יכולה לבוא בגדרה של תקנה 6 (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן: התקנות), לפיה קיימים 2 מצבים, אשר הנתבעת נכנסת בגדרם.
לטענתה, לאור העובדה כי התקיים דיון קדם משפט אחד בלבד ולנוכח העובדה כי ההודעה לצד שלישי נדחתה על הסף, מתקיימים שני המצבים. האחד – כי ההליך בוטל והשני – כי ההליך נמחק בידי מגישו.
האמור לאור זאת, שהתביעה נדחתה באופן המייתר את הצורך לדון בהודעה לצד שלישי ומשכך יש לראות בכך כאילו הנתבעת מחקה את ההודעה. לשיטת הנתבעת, אם בית המשפט לא היה מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי, הנתבעת היתה מגישה בקשה משל עצמה למחיקת ההודעה. כמו כן לטענת הנתבעת ייגרם לה חיסרון כיס, ללא הצדקה, חרף העובדה שהתביעה המופרכת וחסרת היסוד כנגדה נדחתה. במיוחד יפים הדברים לאור אשר ציין בית משפט בהחלטה אודות התנהגות התובעת העולה כדי חוסר תום לב.
לטענת הנתבעת תכלית הוראות התקנות להחזר אגרה, ליצור תמריץ לסיום ההליך, ובענייננו צירוף הבנק באמצעות ההודעה לצד שלישי הוא אשר הביא לסילוק התביעה באופן מהיר מבלי שבית המשפט נדרש לדון בטענות לגופן, משכך, משלוח ההודעה תרם משמעותית לסיומו המהיר של ההליך וחסך במשאבי המערכת המשפטית, בין היתר גם מהסיבה שהחלטת בית המשפט מבוססת על טענות הנתבעת.
ודוק, בית המשפט קבע כי ההודעה לצד שלישי מגלה עילה כנגד הצדדים השלישיים האחרים ואין כל הצדקה לסלק את ההודעה על הסף.

9.
המדינה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, כפי שפורט בכותרת התגובה, הגישה עמדת המדינה על אף שלא הייתה צד להליך העיקרי.
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה התנגד להחזר האגרה, כאשר לטענתו בענייננו ההליך הסתיים בהכרעה שיפוטית בה בית המשפט הוא שדחה את התובענה על הסף וממילא גם את ההודעה לצד שלישי, שכן ההודעה לצד שלישי הינה הליך הנגרר אחרי ההליך העיקרי ומשכך כאשר התביעה העיקרית נדחתה כך גם ההודעה לצד שלישי נדחתה. כמו כן, ב"כ היועץ המשפטי לא הסכים לנטען על ידי הנתבעת כאילו הודעתה לצד שלישי תרמה לסילוק התביעה על הסף. בנוסף, אין כל סיבה שהנתבעת תשופה בגין תביעה אשר הוגשה לכאורה בחוסר תום לב
מהקופה הציבורית.
לטענת ב"כ היועץ המשפטי הנתבעת מבצעת הפרדה מלאכותית בין חלקי תקנה 6(ב)(1) לתקנות אשר משנה את פרשנותה, בהפנותו לפסיקה העוסקת בפרשנותה הנכונה של התקנה.
כמו כן טען כי התקנה להחזר אגרה מהווה רשימה סגורה ולא בכדי בתי המשפט לא התירו לעצמם שיקול דעת רחב אלא נקטו בפרשנות דווקנית כפי שעולה מלשון התקנות. על כן, משהנתבעת אינה עומדת בתנאים הדווקניים של התקנות האמורות כפי שפורשו בפסיקה דין בקשתה להידחות.

10.
בהתייחסותה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה חזרה הנתבעת על טענתה כי הודות להודעה לצד שלישי נדחתה התביעה על הסף, ועל כן יש לראות בהודעה לצד שלישי כחלק בלתי נפרד מהמהלך לסילוק התביעה על הסף אשר חסך זמן שיפוטי רב. כמו כן, בענייננו שולמה האגרה עבור ההודעה אך לא התקיים דיון כלשהו בהודעה לגופה משום שהצורך בה התייתר לנוכח פעולותיה של הנתבעת עצמה, על כן יש לראות בהודעה לצד שלישי הליך אשר הסתיים טרם זמנו. לאור האמור ובנסיבות הללו הקופה הציבורית לא צריכה להתעשר מהאגרה שהנתבעת נדרשה לשלם.
באשר לפרשנות הסעיפים בתקנות, טוענת הנתבעת כי גישתו של ב"כ היועץ המשפטי סותרת הן את תכלית התקנות והן את גישת בית המשפט העליון בעניין זה.

לטענתה בענייננו מדובר בנסיבות מיוחדות בהן לא ניתן היה לצפות מהנתבעת אשר הגישה את ההודעה לצד שלישי לפעול למחיקתה לפני בירור בקשת סילוק התביעה, ובנוסף, על אף שההליך לא נמחק או בוטל יש להשיב את האגרה כפי שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון. על כן, הפירוש הראוי לטענת הנתבעת הוא כי בנסיבות המיוחדות יש לחייב השבת האגרה לנתבעת. הנתבעת טוענת כי אין ממש בטענות כי יכולה הייתה לנקוט בצעדים חלופיים אשר היו מייתרים תשלום האגרה כנטען על ידי ב"כ היועץ המשפטי, וכמו כן לא ברורה התנגדותו לתיקון ההחלטה אשר לא נומקה מעבר לאמירה בעלמא.
בנוסף, חזרה הנתבעת על העתירה החלופית בציינה כי התובעת לא הגיבה ולא התייחסה לבקשה.

11.
בנושא אחרון זה,
יש להעיר כי התובעת הגישה "הבהרה" מטעמה, לאחר הגשת כל האמור, ובה ציינה כי סוגיית החזר האגרה אינה מעניינה ועל כן לא התייחסה לבקשה וכי על מנת שהנייר לא יימצא חסר, הבהירה התובעת כי ככל שהנתבעת סברה כי נפלה שגגה בהחלטה, לאור התעלמות מסוגיית השבת האגרה, היה עליה לפנות ולערער על ההחלטה.






דיון והכרעה:

12.
תקנה 6(ב) לתקנות קובעת כדלקמן:
ב)
הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:
(1)
ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;


(2)
ההליך הסתיים בפשרה;
(3)
הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;
(4)
הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור...".


ככלל, תשלום אגרה נגבה כהשתתפות בעלי הדין בעלויות ההליך וכן על מנת לשמש מנגנון לסינון הליכים נטולי עילה. לאחר ששולמה אין בעל הדין זכאי להשבתה.
אולם, במקרים מסויימים, בהם הסתיים ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט, מורה התקנה על השבת האגרה, שכן תכליתה היא מצד אחד חיסכון במערכת השיפוטית, ומצד שני עידוד פשרות והסכמות על פני הכרעה שיפוטית [רע"א 9493/04 עו"ד קפון נ' מדינת ישראל (16.6.05) (להלן: קפון)].
בענייננו, כפי שמובא ברישא של התקנה האמורה הסתיים ההליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט, משכך עלינו לבדוק האם ההודעה לצד שלישי במקרה דנא נכנסת בגדרה של תקנה 6(ב)(1) – "ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו".

13.
הצדדים חלוקים בשניים.
ראשית, העניין התחבירי וזאת האם ההוראה "בידי מגישו" האמורה בס"ק 6(ב)(1)
לתקנות מתייחס רק בעת שמדובר במחיקה, אולם לא ביחס לרישא של ביטול ההליך, כטענת הנתבעת או כטענת המדינה כי אין לחלק בין הדבקים.
שנית, האם המבחן הינו במבחן התוצאה, דהיינו שאכן נחסך הזמן השיפוטי וללא תלות
ביוזם תוצאה זו או שתנאי להחזר, פעולה אקטיבית של מבקש ההחזר אשר בגין התנהלותו חסך מאותו זמן שיפוטי ניכר.

14.
לא בכדי, הפנו הצדדים לאשר נקבע בע"א 1964/13 מדינת ישאל נ' קרמזה (20.5.14)

(להלן: קרמזה).
דומה כי ב

פסק דין
זה מוצאים אנו מענה לשתי השאלות שהצבנו.
בהתייחס לשאלה הראשונה – אכן בית המשפט המחוזי באותו מקרה שנדון בעניין קרמזה סבר כדעת
הנתבעת במקרה דנן ועל כן הורה על השבת האגרה.
אולם, כב' הנשיא גרוניס לא קיבל פרשנות זו
בקובעו "...אם כן, אין בידי לקבל את פרשנותו של בית המשפט המחוזי כי ניתן להשיב את האגרה מכוח תקנה 6 (ב) מקום בו ההליך נמחק או בוטל שלא ביוזמת מגיש ההליך..." (פיסקה 7).
אמנם, בית המשפט שם ציין, כי בתקנות לא מופיע המושג "ביטול" להבדיל מהמושג של "מחיקה" אולם אין בהערה זו לשנות את מסקנת בית המשפט שם.
יתר על כן, גם ביחס לשאלה השניה – קבע בית המשפט, כי אין מקום לקבל פרשנות לפיה אם נמחק הליך ואף בניגוד למגישו, יזכה מגישו להחזר אגרה, ובמיוחד בעת שלא מנע את הצורך בהכרעה שיפוטית.
לא למותר לציין, כי אם לא מדובר בפעולה שיזם מגיש ההליך שיש בה לסיים את ההליך תוך חסכון במשאבים, הרי לא מתקיים גם הרציונל אודות התמריץ לפעול בדרך זו באמצעות השבת האגרה.
גם מעיון בארבע החלופות שבס"ק 6 (ב) עולה כי כולן עוסקות בהסכמות של הצדדים לפעול בדרך שתביא לחסכון במשאב של דיון בבית המשפט.
כך השגת פשרה, כך העברה לבוררות, וכך העברה לגישור תוך שההליך הסתיים בהסדר גישור.


15.
תימוכין לכך ניתן למצוא גם בעניין קפון אשר נדרש לבחינת שאלת החזר האגרה בעת שהצדדים תרמו אמנם לייעול וקיצור ההליך השיפוטי, אולם לא הביאוהו לידי סיום, באופן שנצרכה הכרעה משפטית לרבות בדרך של פסיקה לפשרה.
מכל מקום, גם מ

פסק דין
זה עולה כי המבחן אינו מבחן התוצאה בלבד אלא האם התקיימו התנאים שבתקנות המזכים בהשבת אגרה.

16.
סיכומם של דברים כי
על מנת שמגיש הליך יהיה זכאי להשבת האגרה אשר שילם, עליו לנקוט מיוזמתו באחת הדרכים המפורטות בתקנה האמורה, וכשמדובר בדרך שלא תצריך הכרעה משפטית זו או אחרת.
משכך, הכרעה שיפוטית אשר יש בה כדי לסיים את ההליך, אולם בדרך של הכרעה ולא הסכמה, לא תזכה בהשבת אגרה.
יוער, כי אמנם בעניין קרמזה בית המשפט דחה את הערעור, אולם זאת במבחן התוצאה בלבד, על מנת שלא להטריח את המשלם לפנות להחזר בגין תשלום כפול אולם לא מטעמי הערכאה הדיונית.

17.
ודוק, במקרה דנן מי שנקט בהליך של בקשה לסילוק על הסף של התביעה, היה הבנק ולא הנתבעת, ולא בכדי, לא מצא לנכון בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, אלא לטובת הבנק בלבד וזאת תוך חיוב התובעת בתשלום זה.

18.
הנה כי כן, דין העתירה העיקרית להידחות ומשכך, אין אנו נזקקים לעתירה החלופית להורות על השבת האגרה, במסגרת תיקון טעות סופר, לאחר שקבענו כי כאמור, אין הנתבעת זכאית להחזר האגרה.

19.
בכל הקשור לעתירה אשר הוגשה לחלופי חלופין, דהיינו – חיוב התובעת בתשלום האגרה ששילמה הנתבעת, אכן למעט ה"הבהרה" שהגישה התובעת לא הוגש מאומה על ידה, אולם מעת שנקבע ונפסק בהחלטה כי הנתבעת אינה זכאית להוצאות, אין מקום שבית המשפט יידרש במסגרת בקשה נפרדת לפסיקת הוצאות שלא בדרך ערעור. ראו: בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.07).

20.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית ובנסיבות כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015.









א בית משפט מחוזי 20683-12/11 מאינד סי. טי. אי. בע"מ, נ' קסלמן וקסלמן, מוניקה ינקו, מנחם שלגי ואח' (פורסם ב-ֽ 09/02/2015)