פסקי דין על משה יעקובוביץ | פסקי דין על דוד סויסה | פסקי דין על ענת סויסה | פסקי דין על עדי ליסק ואח' |

24974-01/14 עא     11/02/2015




עא 24974-01/14 משה יעקובוביץ נ' דוד סויסה, ענת סויסה, עדי ליסק ואח'








בתי משפט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
:
כב' השופטת שרה דברת
- אב"ד, ס. נשיא


כב' השופט
אריאל ואגו


כב' השופטת טלי חיימוביץ
ע"א 24974-01-14




המערער
משה יעקובוביץ
ע"י ב"כ עו"ד ירון ממן

נגד

המשיבים
1. דוד סויסה
2. ענת סויסה
ע"י ב"כ עו"ד אלדד שורק
ועו"ד ענת רואש
3. עדי ליסק

ע"י ב"כ עו"ד דרור ברוטפלד
4. דורית דמבין ליסק

ע"י ב"כ עו"ד שרה אמוראי



פסק דין


השופטת ש. דברת, ס. נשיא:
1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת בה"פ 52983-03-11 שניתן על ידי כב' השופט אריאל חזק ביום 20.11.13, בו נקבע כי המערער אינו זכאי לפיצוי בגין עקירת מטעיו שכן לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו.

2.
המערער, משה יעקובוביץ
(להלן - "המערער"), והמשיבים, דוד וענת סויסה
(להלן - "סויסה") ועדי ודורית ליסק (להלן - "ליסק") הינם חברי מושב כפר אחים. סויסה היו בעלי הזכויות בנחלה מספר 77 במושב. ביום 29.11.96 חתמו סויסה על הסכם עם המערער לפיו ישכירו לו את חלקות א' ו - ב' בנחלה בבעלותם, לצורך שתילת גידולים רב שנתיים, וזאת ל"תקופת אורך חיי המטע". עוד הוסכם, כי היה וסויסה ימכרו את הנחלה לצד שלישי, אשר לא יהא מעוניין בהמשך השכירות, ימונה שמאי מוסכם אשר יעריך את שווי המטע, קביעתו תהא סופית, והמערער יהא זכאי לפיצוי בהתאם לסכום שיקבע על ידי השמאי.
בסמוך לחתימה על ההסכם נטע המערער מטע אפרסמונים בחלקה א' ומטע אפרסקים בחלקה ב'. כעבור 8 שנים, ביום 13.3.04, מכרו סויסה את זכויותיהם במשק לליסק. הוסכם כי חלקה א' תפונה עד לסוף דצמבר 2004 וחלקה ב' עד ליום 30.11.08, כאשר האחריות לפינוי המערער חלה על סויסה. בהמשך הסכימו ליסק לדחות את פינוי המערער מחלקה א' עד ליוני 2005. דא עקא, שגם מועד זה חלף וחלקה א' לא פונתה.

3.
ביום 22.9.05 עלה עדי ליסק לקרקע ועקר שניים וחצי דונם ממטע האפרסמונים בחלקה א'. בעקבות זאת הגיש המערער, ביום 29.9.05, כתב תביעה ובקשה לצו מניעה בו יקבע, כי לא ניתן למנוע ממנו את המשך השימוש בחלקות (ת.א. 1488/05). בדיון בבית המשפט ביום 11.10.05 הוסכם, כי ימונה שמאי מטעם בית משפט לקביעת הפיצוי שיקבל המערער, ששוויו יוערך ליום פינוי השטח, 15.12.05 לחלקה א', וליום 30.11.08 לחלקה ב'. עוד נקבע, כי הצדדים יוכלו להגיש לשמאי כל מסמך, תמונות, צילומים, חוות דעת או כל דבר אחר וכי השמאי יקבע מהו הפסד ההכנסה שיגרם למערער מעקירת העצים, כאשר החלטתו תהא סופית (נספח 3 לתיק המוצגים של עדי ליסק).

4.
בעקבות החלטה זו, מונה השמאי אייל שפירא (להלן - "השמאי"), אשר הגיש את חוות דעתו ביום 5.4.06. בפני
השמאי לא הוצגו נתונים רב שנתיים בגין השיווק במטעים ועל כן חוות דעתו סמכה על נתונים סטטיסטיים, המשקפים רמת עיבוד ופדיון ממוצעים. השמאי העריך את גובה הנזק לחלקה א' בסך - 513,731 ש"ח ואת גובה הנזק לחלקה ב' בסך - 86,836 ש"ח.

על סמך חוות הדעת ניתן ביום 22.7.09

פסק דין
בבית המשפט קמא (להלן - "פסק הדין הראשון"), בו חויב
סויסה לפצות את המערער עבור פינוי החלקות. היה וסויסה לא ישלם את הפיצוי במועד, ישלם אותו ליסק תוך 90 יום ויגבה את החוב מסויסה באמצעות ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי לאור הסכמת הצדדים ניתן להתנגד לחוות דעת השמאי רק במישור חוסר תום לב או חריגה מסמכות ולא לגוף חוות הדעת ועל כן אין עילה לפסול את חוות דעת השמאי. עם זאת, הפיצוי הופחת בשל אי הקטנת הנזק על ידי המערער, משנקבע כי היה עליו לטעת מטע חלופי. על כן, חויב סויסה לשלם למערער 483,455 ש"ח.

5.
על פסק הדין הראשון הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 1160-09). ביום 20.9.10 נקבע בפסק הדין בערעור (להלן - "פסק הדין בערעור הראשון"), כי אכן מדובר בשמאי מוסכם, שעילות ההתערבות בחוות דעתו מצומצמות למקרים חריגים, כמו חריגה מסמכות, פעולה שלא בתום לב ומרמה. עם זאת, מתוקף חובתו של כל צד לקיים הסכם בתום לב, היה על המערער להציג בפני
השמאי את המסמכים הרלוונטיים, אשר ישפכו אור על רמת הניבה של המטעים ורמת הכנסותיו מהם, שכן הסכמת הצדדים היתה כי הפיצוי לו יהא זכאי המערער יתבסס על נתונים בפועל ולא על נתונים סטטיסטיים. משלא עמד השמאי על קבלת נתונים בפועל של תנובת ורווחי המטעים, הרי שחרג מסמכותו, שכן ניתן לפנות לנתונים סטטיסטיים רק כאשר מסיבות אובייקטיביות אין אפשרות להסתמך על נתונים ספציפיים. על כן, הורה בית המשפט, כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שהמומחה ייתן חוות דעת חדשה, המבוססת על תשתית ראייתית מדויקת שימסור המערער בגין ההכנסות בפועל מהמטעים.
בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (רע"א 8113/10) על פסק הדין בערעור הראשון נדחתה ביום 21.12.10.

6.
בית המשפט קמא הורה לשמאי להגיש חוות דעת מעודכנת בהתאם להוראות פסק הדין בערעור הראשון. לאחר מספר דיונים ומסמכים שונים שהועברו על ידי המערער, הודיע השמאי ביום 28.11.11 כי לאור הנתונים שהוגשו אין הוא יכול לקבוע את הכנסות מטעי האפרסק או מטעי האפרסמון, ועל כן אין בידו ליתן חוות דעת מעודכנת מעבר לחוות הדעת הקודמת שהוגשה על ידו. משכך, נשמעו הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים מבלי שתוגש חוות דעת מעודכנת.
בפסק דינו השני קבע בית המשפט קמא, כי הוכח שהמערער גידל במטע האפרסמון זן אחד בלבד, אותו גידל גם ביתר חלקותיו ועל כן יכול היה השמאי לקבוע את גובה הנזק שנגרם בגין עקירת מטע זה, לו היו מוצגים בפני
ו נתוני כלל מטעי האפרסמון שגידל המערער. המערער יכול היה להציג נתונים אלה ללא קושי, שכן ניתן להסיק אותם מתעודות המשלוח ומהדו"ח האנליטי של הנהלת החשבונות, אך בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, המסקנה היא כי, לו הוצגו נתונים אלה הם היו פועלים לרעתו ועל כן יש לדחות את תביעתו בגין נזקי מטע האפרסמון שנעקר. במטע האפרסק גודלו, אמנם, שלושה זנים שונים, אולם ערכם היה דומה, ולכן היה על המערער להציג נתונים באשר לכלל האפרסקים שגידל, מה עוד שהוסיף לגדל את האפרסקים עוד שנתיים לאחר מתן חוות דעתו הראשונה של השמאי, כך שהיה בידו זמן רב להשגת נתונים ספציפיים לו היה רוצה בכך. עוד נקבע כי לא ניתן להתייחס לשאלת דמי ההסכמה של רשות מקרקעי ישראל, שכן היא אינה נוגעת להפסדי המערער ולא עלתה בבקשות המקוריות, בפסק הדין בערעור הראשון, או בתצהירו של מר ירון יעקובוביץ. על כן, נדחתה התביעה.
מכאן הערעור.
טענות הצדדים
7.
המערער טוען, כי תוצאת פסק הדין אינה מתיישבת עם ההיגיון ועומדת בסתירה מוחלטת לפסק הדין בערעור הראשון, שכן היא מאיינת את נזקו של המערער, על אף שלא היתה מחלוקת בין הצדדים לעצם קיומו, כך שהמשיבים - אשר גרמו למערער נזק של מאות אלפי שקלים - יצאו בלא כלום.
מוסיף המערער, כי בית המשפט קמא טעה בפרשנות פסק הדין בערעור הראשון, שכן לא היתה בו כוונה, כי בית המשפט קמא יחליף את שיקול דעת השמאי, אשר לא שינה את עמדתו. נכון היה לקבוע את הנזק לפי קביעות השמאי, אשר התבסס על קביעת השמאי של הקרן לנזקי טבע ובדיקת המטעים, עובר לעקירתם מהם ניתן ללמוד, כי הפוטנציאל שלהם גבוה בהרבה מהנורמה, חוות דעת שמאי באשר ליבול שנושא המטע, והסתמכות על נתונים נורמטיביים בהתאם לקביעת משרד החקלאות. גם מפסק הדין בערעור הראשון עולה, כי כאשר אין אפשרות להביא נתונים ספציפיים ניתן להסתמך על נתונים סטטיסטיים. המשיבים אף קבלו ניכוי של 409,000 ש"ח מסך דמי ההסכמה מרשות מקרקעי ישראל בשל קיומו של המטע ובכך יש להעיד על ערך המינימום של המטעים. הערכת השמאי תואמת את ציפיות הצדדים באשר לגובה הנזק שיקבע. גם אם לא הוכחו הפסדי רווח עתידי, היה על השמאי לפסוק פיצוי על עצם עקירת העצים לפי שוויו של כל עץ. המומחה אף אישר, כי נתוני שיווק של מטעים אחרים לא היו מועילים לו, שכן כל מטע שונה מהאחר ואפשרויות השיווק אינן אחידות.
המערער טוען, כי עשה את כל אשר לאל ידו בהמצאת המסמכים והעובדה, כי לא היתה בידו חלוקת נתונים בהתאם לחלקות אינה תוצאה של הסתרה מכוונת אלא של אופן ניהול ענייניו בתקופה הרלוונטית. כן טוען הוא, שאין יסוד לקביעה כי היה עליו לשמור את תעודות המשלוח. הצגת נתונים ספציפיים לא היתה חלק מההסדר הדיוני והמערער לא היה מסכים לתנאי זה, כיון שידע מהו החומר החשבונאי שבידו.

8.
סויסה טוענים, כי דין הערעור להידחות שכן הוא נוגע לקביעות עובדתיות מובהקות, המבוססות היטב בחומר הראיות, בהן מנועה ערכאת הערעור מלהתערב.
סויסה מדגישים, כי לאור פסק הדין בערעור הראשון נדרש המערער להציג נתונים ספציפיים הנוגעים למטעים שנעקרו ועל יסוד מתווה זה נוהל ההליך הנוסף בבית המשפט קמא. אלא, שאף על פי כן בחר המערער להסתיר את הנתונים הספציפיים, על אף שהוכח, כי יכול היה להציג נתונים הנוגעים לכל מטעי האפרסמון או האפרסק, ועשה זאת על מנת לזכות בפיצוי מופקע.
עוד טוענים סויסה, כי ביהמ"ש קמא לא החליף את שיקול דעת השמאי, אלא נמנע מלאשר את חוות דעתו הראשונה, לגביה נקבע, כי ניתנה בחריגה מסמכות. בית המשפט לא יכול היה להתבסס על קביעת השמאי של הקרן לנזקי טבע, השמאי מטעם המערער או בחינת איכות המטע בלבד, שכן נדרש להתבסס על נתוני שיווק והכנסות ספציפיים. התייחסות המערער למסמכי מנהל מקרקעי ישראל מהווה הרחבת חזית, וממילא אין בהם כדי להוכיח את הפסדיו של המערער; מה עוד, שדמי ההסכמה נקבעים לפי ערך המבנים ולא לפי ערך הנטיעות. טענות המערער לסכום הנזק לו ציפו הצדדים ולזכאותו לפיצוי בשל עצם עקירת העצים מנוגדות להסכמת הצדדים.

9.
עדי ליסק טוען, כי בית המשפט קמא קבע, ב

פסק דין
מנומק היטב המבוסס על העדויות שעמדו בפני
ו, כי המערער יכול היה להציג נתונים ספציפיים אודות נזקיו אך בחר שלא לעשות כן, וקביעה זו הינה קביעה עובדתית שערכאת הערעור לא תתערב בה. משבחר המערער לא להציג ראיות רלוונטיות שהיו ברשותו, חזקה עליו, כי לו הוצגו היו ראיות אלה פועלות לחובתו. אין לקבל את טענות המערער, כי היה על בית המשפט קמא לקבל את קביעות המומחה בחוות דעתו הראשונה, על אף הקביעות בפסק הדין הראשון בערעור, לפיהן את חוות הדעת היה צריך לבסס על תשתית ראייתית מדויקת.
עדי ליסק מוסיף, כי ממכתבו של המומחה, לפיו לא ניתן להוציא דו"ח פרטני, כפי שקבע בית המשפט בפסק הדין בערעור הראשון, עולה, כי לא ניתן להעריך את נזקי המערער ומשכך המערער לא עמד בנטל להוכיח את נזקו. גם בנו של המערער הודה, בהודאת בעל דין בבית המשפט, כי לא נגרם לו הפסד הכנסה כתוצאה מעקירת המטעים. עוד טוען הוא, כי המערער זנח את טענותיו לנזק במועד עקירת המטע השני והדו"חות הכספיים של המערער מצביעים דווקא על עליה בהכנסות לאחר עקירת המטע הראשון, ואילו נתוני מנהל מקרקעי ישראל מהווים הרחבת חזית אסורה ואינם נוגעים להפסדיו של המערער.

10.
דורית ליסק טוענת, כי יש לדחות את הערעור שכן מדובר בחזרה על הטענות שנדחו בערעור הראשון. מוסיפה היא, כי האחריות לפיצוי מוטלת על סויסה ולחילופין על עדי ליסק , בעלה בנפרד, ולא עליה, שכן הוא שעקר את עצי המטע.
כן חוזרת על טענות המשיבים האחרים לפיהם המערער לא הוכיח את נזקיו על אף שיכול היה לעשות כן, והימנעות זו פועלת לרעתו ומלמדת כי בפועל לא נגרם לו כל נזק.


דיון
11.
אין מנוס מלדחות את הערעור.
בפסק הדין בערעור הראשון נקבע, כי היה על השמאי להסתמך על נתונים ספציפיים הנוגעים למטע נשוא הדיון, וכי "רק כאשר נבצר מנסיבות אובייקטיביות מוכחות להצמד לנתונים ספציפיים מן הראוי לפנות לדרך החלופית של נתונים סטטיסטיים" (סעיף 21 לפסק הדין). לאור עקרון זה, נקבע במפורט מהו הבסיס העובדתי על פיו תינתן חוות דעת חוזרת של השמאי:

"העניין יחזור לבית משפט קמא לשם החזרת העניין לבחינת המומחה אשר יתן חוות דעת חדשה בשאלות הנוגעות למטעים נשוא הדיון, תוך עמידה על כך שבפני
המומחה תונח תשתית ראייתית מדויקת אודות הכנסות בפועל מהמטע, אותה ימסור יעקובוביץ' ושעל פי נתונים אלו, בצירוף שיקולי השמאי, ידיעותיו בתחום ומומחיותו, לרבות התייחסותו לאורך חיי המטע, תונח חוות דעת בפני
בית המשפט" (סעיף 22 לפסק הדין).
פסק דין
זה הפך לחלוט לאחר שבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. על כן, נקודת המוצא של הדיון בפני
נו הינה, כי היה על המערער למסור תשתית ראייתית מדויקת אודות הכנסתו מהמטעים שנעקרו והאפשרות להסתמך על נתונים סטטיסטיים קיימת רק אם יוכח, כי אין כל אפשרות להציג את הנתונים הספציפיים שהתבקשו.

12.
דא עקא, שבית המשפט קמא קבע, ב

פסק דין
מבוסס ומנומק היטב, כי היתה למערער אפשרות למסור נתונים ספציפיים מהם ניתן היה להסיק מה היו רווחי המטעים שנעקרו וכי הוא בחר שלא למסור את המידע המבוקש.
"אינספור פעמים חזר בית משפט זה ושנה כי ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בקביעות אלה, או כאשר המסכת העובדתית שקבעה הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת... ביתר שאת נכונים הדברים מקום שבית המשפט ביסס הכרעתו על ההתרשמות ממהימנות העדים שבפני
ו... ביסודה של גישה זו ההנחה והאמונה כי הערכאה הדיונית נהנית מהיתרון שבהתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים המעידים בפני
ה..." (ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב, עמ' 9-10 (פורסם בנבו) (12.12.06)).
בנסיבות שכאן, קביעות בית המשפט קמא לפיהם המבקש יכול היה למסור נתונים ספציפיים הינן קביעות עובדתיות מובהקות, המבוססות על חומר הראיות בתיק ועל התרשמותו הישירה מהעדים שהעידו בפני
ו, ואיני מוצאת את הנסיבות החריגות אשר יש בהן כדי להצדיק התערבות במסקנותיו.

13.
גם לגוף העניין, עיון מעמיק בנימוקיו של בית המשפט קמא מלמד, כי קביעותיו עולות בבירור מחומר הראיות בתיק ואין עילה להתערב בהן.
בית המשפט קמא קבע, כי אמנם הוכח שלא היתה אפשרות למסור נתוני שיווק לכל חלקה בנפרד, אולם ניתן היה למסור נתונים הנוגעים לרווחיות כלל מטעי האפרסמון שבבעלות המערער, או כלל מטעי האפרסק בבעלותו, ומנתונים אלה ניתן היה לגזור את נתוני המטעים שנעקרו.
המסקנה, לפיה ניתן היה למסור נתונים לרווחיות כלל המטעים מסוג מסוים, עולה בבירור מעדותה של מנהלת החשבונות של המערער בתקופה הרלוונטית, הגב' דבורה מרון,
אשר העידה, כי מתעודות המשלוח של כל שנה בצירוף עם חשבוניות המס של אותה שנה ניתן לקבל את נתוני השיווק של הפירות לפי סוג הפרי (פ' 19.4.12 עמ' 24). עוד ציינה גב' מרון, כי את תעודות המשלוח אמור המגדל לשמור, על פי החוק, במשך שבע שנים, אם כי יתכן שיש מגדלים שאינם עושים זאת (שם, עמ' 25).
עוד ציינה הגב' מרון, כי ניתן היה להמציא את נתוני השיווק, בהפרדה בין אפרסמון לאפרסק, גם מתוך הדו"ח האנליטי:
"ש. האם בדוח האנליטי יש תקבול של סוג הפרי?
ת. יש אפשרות להוציא פירוט בדוח לפי סוגים מנתוני המחשב שאני הכנסתי. ניתן לדעת את סוגי הפירות מול תקבולים בודאות. גם כמויות מול תקבולים ומול סוגי פירות. אנו יכולים לדעת לדוגמא שבשנה מסויימת מכר אפרסמונים בכמות של טון וחצי במחיר של 30,000 ש"ח לדוגמא
" (שם, עמ' 28).
גם יועץ המס של המערער, מר אריה בן מיכאל, אישר בעדותו כי ניתן ללמוד מהדו"ח האנליטי הכנסות המערער מאפרסמון בשנה מסוימת (שם, עמ' 41), אם כי יתכן שהנתונים אינם מדויקים (שם, עמ' 42). גם אם הנתונים אינם מדויקים, לפחות יכלו לשמש כבסיס להערכה לו המערער היה טורח להציגם.
אמנם, ירון יעקובוביץ', בנו של המערער, העיד, שתעודות המשלוח אינן עוד ברשותו (פ' 24.6.12, עמ' 4) והצהיר, כי לא יכול היה להשיג נתונים לפי סוג הפרי המשווק (סעיף 13 לתצהירו). בית המשפט קמא דחה עדות זו והעדיף על פניה את עדותה של הגב' מרון, שהינה עדה אובייקטיבית. בית המשפט הפנה, בין היתר, לעדותו של ירון יעקובוביץ', לפיה לא עלה בידו להסביר כיצד יתכן שהעדים מטעמו העידו, כי לא ביקש מהם את הדו"ח האנליטי:
"ש. דבורה בעמ' 23 לפרוט' ש' 12-25 נשאלה אם הייתי מבקש דוחות אנליטיים האם יכלה להמציא ואמרה שכן אבל אמרה שלא ביקש. שאלתי למה לא ביקשת ממנה כל הדוחות האנליטיים להגיש לביהמ"ש ולי?
ת. בס' 13 בתצהיר שלי רשום שכן ביקשתי, שאל אותה למה אומרת שלא, אולי סנילית, מבוגרת.
ש. אם אני אגיד לך שגם מנה"ח שלך אמר שלא ביקשת, גם הוא סנילי?
ת. אולי
" (פ' 24.6.12 עמ' 6).
בחירת בית המשפט קמא לדחות את עדותו של יעקובוביץ', הנובעת מהתרשמותו הישירה לפיה המדובר באדם שהינו "בקיא ברזי הדרישות החשבונאיות הכרוכות בניהול עסק" (עמ' 15 לפסק הדין), הינה מסקנה שבמהימנות, אשר איני רואה עילה להתערב בה. משכך, אין מנוס מהמסקנה כי המערער יכול היה, לו רצה, למסור נתוני שיווק של מטעי האפרסמון לחוד, ומטעי האפרסק לחוד, באמצעות תעודות המשלוח של הפירות או באמצעות הדו"ח האנליטי של העסק.

14.
עוד קבע בית המשפט קמא, כי הוכח שהשמאי ביקש מהמערער למסור לידיו את הנתונים הנוגעים לרווחיות כלל מטעי האפרסמון או האפרסק שבבעלותו. גם מסקנה זו נלמדת באופן ישיר מעדות השמאי, לפיה -
"הכי טוב היה אם היו להם נתונים על החלקה הזו, אך מאחר וטענו שאין להם, ביקשתי כל הנתונים של שיווק האפרסמון" (פ' 19.4.12 עמ' 33).
עוד העיד השמאי, כי לו היה מקבל את הנתונים האמורים, יכול היה להסיק מהם מה היתה רווחיות המטע שנעקר:
"במשקים שיש אני יכול לעשות הצלבות... אם אני יודע כמה דונם אפרסמון יש לו, מסמך רשמי של מועצת הפירות, ובנתוני שיווק יש לו 500 טון, אני יודע שנתוני השיווק שלו הם 5 ט' לדונם. אח"כ הולך להנהלת חשבונות שלו, ולראות שפדה מליון ש"ח, אני מחלק כמות ואז יודע מחיר ממוצע. זה נותן לי סדר גודל" (שם, עמ' 33).
השמאי, העיד אמנם, כי התוצאה האמורה לא היתה מדויקת, שכן יכולים להיות הבדלים בין המצב של המטעים השונים והוא לא בחן את כל המטעים (שם, עמ' 33-34). עם זאת, אין ספק, כי אומדן מעין זה היה קרוב יותר למציאות מאומדן שניתן על סמך נתונים סטטיסטיים בלבד. מה עוד, שהיה בו כדי לעמוד בהוראות הברורות שניתנו על ידי בית המשפט בפסק הדין בערעור הראשון.

15.
מהאמור עד כה עולה בבירור, כי ניתן היה להגיע למסקנות אודות נתוני הגידול בפועל של מטעי המערער שנעקרו, בהצגת נתוני השיווק של כלל האפרסמונים או האפרסקים במטעי המערער, אשר יכול היה להציג נתונים אלה לו רצה בכך, אך בחר שלא לעשות כן אף על שהתבקש לכך לא אחת.
לאור התנהלות זו של המערער, אין עילה לסטות מהוראת פסק הדין בערעור הראשון לפיה חוות דעת השמאי צריכה להינתן על סמך נתוני אמת. משנמנע מהשמאי ליתן חוות דעת מעודכנת בשל אי הצגת הנתונים המבוקשים, אין אפשרות לחזור ולהסתמך על חוות הדעת הראשונה ועל שלל המקורות החילופיים אליהם מפנה המערער. פסק הדין בערעור הראשון קבע, כי הסתמכות על נתונים אובייקטיביים אפשרית רק בהעדר נתוני אמת, ואילו כאן אין בסיס אובייקטיבי לאי הצגת נתוני האמת.
טענת המערער כי יש לפסוק לו פיצוי בשל עקירת העצים, דינה להידחות, שכן טענה זו מנוגדת להסכמת הצדדים מיום 11.10.05 לפיה הפיצוי יקבע על פי אומדן הפסד ההכנסה שנגרם למערער.

16.
המשיבים כולם הפנו להלכה הידועה, לפיה "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, לה (1) 736, 760 (16.12.80)). אכן, הימנעותו של המערער מלהציג את נתוני השיווק של המטעים שהיו ברשותו, פועלת לחובתו ומעוררת החשד, כי לו היו מוצגים נתונים אלה, היה בהם להצביע שלא נגרם למערער הנזק הנטען על ידו. על כן, מסקנתו של בית המשפט קמא, כי בהעדר נתוני אמת לא ניתן לפסוק למערער כל פיצוי, בדין יסודה.

17.
לא ניתן להתעלם, כי מסקנה זו מעוררת קושי. אין חולק כי ההסכם המקורי בין המערער לסויסה הבטיח למערער פיצוי, היה והמטעים יעקרו ועל בסיס הסכם זה נערך הסכם הפשרה בין הצדדים לפיו ימונה שמאי אשר יעריך את הפסד הרווח של המערער. בנסיבות אלה, קיימת בעייתיות במסקנה הסופית, לפיה יוצא המערער וידיו על ראשו, מבלי לקבל כל פיצוי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי ניתנו למערער אין ספור הזדמנויות להציג נתוני אמת והוא בחר שלא לעשות כן. הימנעות המערער מהצגת נתוני אמת מעוררת ספק, אם המטעים נשאו רווחים בשנים הרלוונטיות. משנמנע המערער באופן עקבי להציג את הנתונים ובכך סיכל את האפשרות של מתן חוות דעת מעודכנת, אשר תאפשר לקבוע לו פיצוי בגין נזקיו, אין לו להלין אלא על עצמו.

18.
סוף דבר, לו דעתי נשמעת, יש לדחות הערעור. בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.
שרה דברת
, שופטת
,
ס.נשיא






השופט א. ואגו
:
אני מסכים.

אריאל ואגו
, שופט







השופטת ט. חיימוביץ
:
אני מסכימה.

טלי חיימוביץ
, שופטת






הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת.

ניתן היום,
כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.





שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו
, שופט

טלי חיימוביץ
, שופטת







עא בית משפט מחוזי 24974-01/14 משה יעקובוביץ נ' דוד סויסה, ענת סויסה, עדי ליסק ואח' (פורסם ב-ֽ 11/02/2015)