פסקי דין על דוד פטיטו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

37593-05/14 בל     12/02/2015




בל 37593-05/14 דוד פטיטו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 37593-05-14



12 פברואר 2015

לפני:

כב' השופטת
יפה שטיין
נציג
ציבור (עובדים)
מר ניסן גונן
נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' אסתר סלנט

ה
תובע
דוד פטיטו

ת.ז.

079862439

-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי

גופים על פי דין

513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי




פסק דין

1.
פס"ד זה עוסק בשאלת אופן יישומו של סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש) התשנה"- 1995, והאם מדובר בחישוב חודשי או שנתי.
2.
להלן העובדות הרלבנטיות לתביעה:
א. התובע, יליד 1945, מקבל קיצבת
זיקנה מחודש 6/12.
ב. התובע קבל תוספת וותק של 50% - שהוא השיעור הגבוה ביותר שניתן לתת ע"פ סעיף

244 לחוק.
ג. אשת התובע הינה עובדת עצמאית, כאשר במהלך שנת 2013 הייתה עצמאית כל השנה,


והחל מ-7/13
החלה לעבוד גם כשכירה.
ד. הנתבע ערך את חישוב הכנסתה של
אשת התובע כעצמאית, ע"פ חישוב שנתי (דהיינו –

כלל השתכרותה במשך השנה כפי שדיווחה למס הכנסה, כשסכום זה חולק ל-12). חישוב

הכנסותיה כשכירה נעשו – ע"פ שכרה החודשי בכל אחד מהחודשים החל מ-7/13.

3.
המחלוקת בתיק כפי שנוסחה בדיון המוקדם:

האם יש לחשב את הכנסות רעיית התובע כשכירה וכעצמאית על פי תחשיב שנתי או חודשי ומהי הפרשנות הנכונה לסעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי.


4.
עיקר טענות התובע:
א.

הנתבע ערך חישוב חודשי של הכנסות בת זוגתו , כשאין לאופן ביצוע חישוב זה כל בסיס חוקי. הדרך הנכונה לביצוע החישוב הינה צירוף כל

ההכנסות של
בת הזוג הן כעצמאית והן כשכירה ביחד במשך כל השנה, ולחלק את זה חלקי 12 חודשי השנה, ואין להפריד את ההכנסות כשכירה, גם
אם
החלה לעבוד כשכירה רק במחצית השנה.
ב.

בלוח ט'
(אליו מפנה הסעיף),
לא כתוב שזה צריך להיבדק כהכנסה חודשית, ולכן יש
לראות בהכנסת בת הזוג הן כעצמאית והן כשכירה כהכנסה כוללת, ולחלק את סכומי השתכרותה ל-
12 חודשי השנה. מכל מקום, לפי סעיף 247 לחוק לא עולה כי ניתן
להפריד את ההכנסות כשכירה גם אם הם נוצרו במחצית השנה, או מתחילתה, כפי שעשה הנתבע. לפיכך, ועל פי התחשיב של תלושי עבודתה של בת זוגתוכשכירה וגם כעבודה כעצמאית , לא עברה בהכנסה השנתית שלה את האחוז הזה .
ג.
יש לזכור שגימלת הזיקנה היא גימלה שנקנית בזכות ולא בחסד, וזה לא כפי גימלת

נכות או הבטחת הכנסה. אין שום סימן או עדות לכך שהמחוקק התכוון לחלק את
ההכנסה
מיום שנוצרה ההכנסה ולא חלקי כל השנה.

לכן, באפן יישום הסעיף ע"י הנתבע,
קופח התובע לעומת
המצב שהיה לו
היו

פועלים ע"פ שיטתו.
ד.
כאשר המחוקק השתמש במינוח של "הכנסה חודשית"
הוא לא התכוון לחודש קלנדרי מסויים אלא להיבט הרחב של ההשתכרות
ולאו דווקא במובנו הצר של הביטוי. לאור זאת יש להשיב לתובע את הקיצבה שנגרעה ממנו עקב פירוש לא נכון של החוק על ידי הנתבע.
5.
עיקר טענות
ב"כ הנתבע:
א
.

אמנם גימלת זיקנה נבחנת באופן שנתי, אבל המחוקק איבחן באופן ברור ופוזיטיבי
בין הזכאות והבחינה של גימלת הזיקנה לבין תוספת התלויים. לוח ט' בפירוש
מדבר על הכנסה חודשית, וכך גם כותרתו. לו רצה המחוקק לדבר על הכנסה
שנתית, היה עושה את זה במפורש. בעניין תוספת התלויים – הסעיף מפנה ללוח ט'
ככתבו וכלשונו, ולא להחרגה שלו, זאת אומרת שהוא מחזיר אותנו למגרש החודשי.
ב.


יש הבחנה ברורה לא רק לעניין קיצבת זיקנה אלא גם לעניין דמי ביטוח, בין בחינת הכנסות של עצמאי לבין שכיר. אצל עצמאי, הנטייה היא לבחון את הדברים בראייה שנתית, היות והאופי של העבודה ושל ההכנסות אצל עצמאיים משתנה מחודש לחודש ואיננו יציב, ועל מנת לקבל את התמונה הכוללת יש לבחון את הדברים בדרך כלל בראייה שנתית. לא כך אצל שכירים. אצל שכירים גם תשלום דמי הביטוח וגם בחינת הזכאות לגמלאות שונות נבחן מדי חודש בחודשו על פי תלושי השכר.
ג.
בענייננו, פירושו של התובע את
הסעיף – מנוגדת להיגיון, וגם לנוסח החוק ולתכליתו, מה גם שהתובע
עצמו
מסכים שאישתו החלה לעבוד כשכירה רק בחודש 7/13, עד 1/14 . אעפ"כ, הוא מבקש שנבחן את הכנסותיה בראייה שנתית, כאשר היא לא היתה שכירה בחודשים האחרים של השנה.
יתרה מכך, יש היגיון בבחינה חודשית שהרי זהו צורך מיידי מדי חודש בחודשו, ולא ניתן להמתין עד סוף השנה לעריכת החישובים לצורך קבלת הקיצבה (ואף אין סיבה לעשות כן). ולהיפך – חישוב מעין זה יכולה לפעול במקרים מסויימים
לרעת המבוטחים. ייתכן , לדוגמא, שבת הזוג תרוויח בחודש אחד הרבה מאוד כסף, והסכום שהיא תרוויח יחולק לכל חודשי השנה, ובכך יהיה ניתן לשלול את תוספת התלויים עבור כל השנה כולה בגלל הכנסה של חודש אחד.
כך שההבנה של הנתבע
כפי שהדבר נעשה, פועלת לא מעט פעמים
לטובת המבוטחים ולא ניתן לתפוס את החבל משני קצותיו.
ד.
כאמור, לעניין עצמאי, הראיה
הינה ראיה שנתית וחלוקת ההכנסה מתחלקת ל – 12, וזאת
כאשר אותו מבוטח היה עצמאי 12 חודשים, אבל אם לצורך העניין הוא התחיל לעבוד ביולי של אותה שנה, ומיולי עד דצמבר היתה לו הכנסה מסויימת, היא בוודאי תחולק ל 6 ולא ל 12.
פירושו של דבר שאפילו לעצמאים שהחישוב לגביהם הינו חישוב שנתי – גם אז לא יילקחו בחשבון חודשים בהם לא עבד. קל וחומר אצל שכיר. ייתכן גם מקרה אחר, בו מבוטח עובד כעצמאי חצי שנה ואז מפסיק להיות עצמאי, וגם אז לצורך גימלת קיצבת זיקנה, תחשב ההכנסה רק עבור חודשים ולא גם בחודשים שהוא חדל לעבוד כעצמאי. לכן, אין היגיון ואין כל בסיס משפטי לטענות התובע.
6.
דיון:


א.

סעיף
244:
ב
לחוק קובע:




"(א) מבוטח שהגיע לגיל קצבת זקנה, ישלם לו המוסד, בכפוף להורואת סימן זה,




קצבה חודשית בשיעור %
16
מהשכר הממוצע.



(ב) היו למבוטח האמור בסעיף קטן (א) תלויים - תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה




שלו, תוספת תלויים כדלקמן
:
ו






(
1
)

בעד בן הזוג לפי סעיף
247
(1) או (3) - %
8
מהשכר הממוצע
;





(
2
)

בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - %
5
מהשכר הממוצע".


ב.
סעיף 245
לחוק

מסדיר את הזכאות לקיצבת זיקנה, וקובע כי מבוטח אשר הגיע לגיל הקובע לגביו, יהיה זכאי לקיצבה.
אם יש למבוטח תלויים, הוא זכאי לתוספת תלויים המתווספת לסכום הבסיסי של קצבת הזקנה.
בין היתר
קובע הסעיף כי:
"צירוף ההכנסות החודשיות מחושבות לפי האמור בלוח
ט' בשנת המס.


ג.

סעיף 247

לחוק מגדיר מי הם התלויים. וכך נאמר בסעיף זה:



"
אלה בגדר תלויים במבוטח לעניין סימן זה
:
ב



(
1
)

אשתו שנתמלאו בה כל אלה
:
ו






(א) ילדה לו ילד או שהיא אשתו שנה אחת לפחות
;






(ב) היא בת

45
שנים ומעלה או שיש עמה ילד שלו
.



(ג) אם לא מלאו לה

65
שנים - הכנסתה

אינה עולה על הסכום המתקבל



לפי פרט 1 של לוח ט
'.
.



(
2
)

ילדו
;



(
3
)

מי שהוא בן זוגה של מבוטחת
...".



ד.
הסעיף הרלונטי לעניננו, הוא סעיף
247
(1)(ג) הנ"ל, המתנה את הזכאות לתוספת

בעד אשה שטרם מלאו לה

65
שנה, על פי מבחן הכנסתה. הכנסה מרבית לעניין קצבת


זיקנה
נעשית לפי לפי פרט

1
של לוח ט
':
נ
:
"סכום השווה ל-%
75
מהשכר הממוצע".


ה.
סעיף 247 מפנה
להכנסה הקבועה המפורטת בלוח ט שעניינה "הכנסה מירבית לעניין


זיקנה", ובו מפורטת ה"הכנסה החודשית".


ו.
מהשוואה שבין
סעיף 245 ( שמלמד על המיתווה לזכאות לקיצבת זיקנה בגיל זיקנה

ובגיל פרישה, בהתאם להכנסות) עם סעיף 247 (העוסק, כאמור, בקצבת תלויים), ניתן
ללמוד כי כאשר
המחוקק היה
מעונין בשיטת הממוצעים – עשה זאת במפורש (כעולה מסעיף 245
לחוק), בעוד שכאשר רצה שהחישוב יהיה חודשי – היפנה ללוח ט' שעניינו ההשתכרות החודשית.
ז.
בפס"ד אזורי (חיפה) אליו היפנה ב"כ הנתבע את בית הדין בסיכומיו
(
תב"ע נז/85-0,
קורט פרוינד – המוסד,

מיום 22/2/98 ,
התעוררה שאלה דומה: האם החישוב הינו חודשי או שנתי, כשמסקנתה של השופטת היה כי
החישוב בסעיף 247 לחוק הוא אכן חישוב חודשי. וכלשון פסה"ד:
"משעבדה גב' פרוינד כעובדת שכירה וקיבלה, במשך שנים, משכורת חודשית
ותלושי שכר, שהונפקו לה כל חודש - אין לקבל את הטענה שהעלה התובע בכתב התביעה, כי לצורך בדיקת זכאותו לתוספת עבור האשה, צריך היה לחשב את הכנסות אשתו לפי "תקרה שנתית", על פי טופס

106
המונפק בסוף כל שנה ולא לפי חישוב חודשי
.





גימלת זיקנה הינה קיצבה המשתלמת על פי בסיס חודשי וככל ששיעורה תלוי




בהכנסות בן הזוג, ניתן לבחון את הזכאות מדי חודש, על פי הכנסתה של בת הזוג




בכל חודש בגינו משתלמת הקיצבה
.
"


ח.
ואכן, לוח ט' מלמד על חישוב הכנסה חודשית ולא הכנסה ממוצעת בחישוב שנתי.




הניסיון לראות במונח
"משכורת חודשית" כמונח כללי
ורחב,
אינו יכול להתקבל.




יש לקרוא את
הסעיף כפשוטו, וכותרת הטבלה
יש בה כדי ללמד על אופן חישוב




השכר על פי משכורת חודשית, כמשמעה.


ט.
כעולה מסיכומי הנתבע,
פירושו של התובע יכול להביא לתוצאות אבסורדיות,




שבמקרים מסויימים ייפעלו אף לחובת מבוטחים, כמו בדוגמאות שנתן ב"כ הנתבע.




בכל מקרה, וכאמור, אשת התובע עבדה רק כמחצית השנה, ואין זה הגיוני




שההשתכרות בתקופה של חצי שנה תתפרס , לצורך חישוב הכנסותיה, על פני
שנה




שלימה.


י.

לאור זאת, ולאחר
שעיינו במלוא החומר שבתיק ובאופן חישוב
הקיצבה – לא




מצאנו שנפל פגם בהחלטת הנתבע לעניין אופן החישוב. יצויין עוד כי בפועל,
מאחר




שמחודש 2/14
צומצמה משכורתה של התובעת
כשכירה ל-1,546 ₪ - ממילא





חודשה לה תוספת התלויים
מחודש זה.

מכל האמור לעיל - דין התביעה להידחות.
סוף דבר:
התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
ערעור על

פסק דין

זה
ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.








נציג ציבור (ע)
ניסן גונן

נציגת ציבור(מ)
אסתר סלנט

יפה שטיין
, שופטת
אב"ד

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, (12 פברואר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 37593-05/14 דוד פטיטו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/02/2015)