פסקי דין על אווה בן חמו | פסקי דין על עמיתים הביטוח והפנסיה של פועלי בנין ועבודות ציבוריות א.ש בע"מ

18470-02/14 קג     11/02/2015




קג 18470-02/14 אווה בן חמו נ' עמיתים הביטוח והפנסיה של פועלי בנין ועבודות ציבוריות א.ש בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ק"ג 18470-02-14


11 פברואר 2015

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר
נציג
ציבור (עובדים)
מר יוסף חן
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דוד גבאי

ה
תובעת
אווה בן חמו
, ת.ז. 051801311
ע"י ב"כ: עו"ד רפאל שדמי ואח'
-

ה
נתבעת
עמיתים הביטוח והפנסיה של פועלי בנין ועבודות ציבוריות א.ש בע"מ
(בניהול מיוחד)

ע"י ב"כ: עוה"ד ענבל לוי



פסק דין


זו תביעה למתן סעד הצהרתי הקובע כי התובעת זכאית כ"אלמנת פנסיונר" לקבל קצבת שאירים, בגין בעלה יצחק בן חמו ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נפטר ביום 17.1.13.

להלן עובדות המקרה:

1.
הנתבעת הינה אגודה שיתופית בע"מ, בניהול מיוחד, המנהלת, בין היתר, תכנית פנסיה יסוד ותכנית פנסיה מקיפה במסגרת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן: "קרן בנין").

2.
המנוח היה במועד פטירתו פנסיונר של קרן הביטוח של פועלי בניין ועבודות ציבוריות א.ש. בע"מ.

3.
התובעת נישאה למנוח ביום 26.6.80, וזאת לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה.

4.
לתובעת הייתה בת שנולדה מחוץ לחיי הנישואים, וזאת בטרם הכירה את המנוח. הבת הנ"ל לוקה באוטיזם ושוהה בהוסטל. למנוח היו 6 ילדים מנישואיו הראשונים.

5.
לתובעת ולמנוח לא היו ילדים משותפים.

6.
התובעת סבלה במהלך נישואיה למנוח מאלימות פיזית ומילולית.

המנוח אסר על התובעת לבקר את בתה בהוסטל, ואסר על ביקוריה של בתה בביתם המשותף.

7.
עד ליום 13.3.01 גרו התובעת והמנוח יחד בביתם המשותף ברחוב ששת הימים 10/21 בנשר.

8.
ביום 12.3.01 התובעת שבה לביתה מביקור אצל בתה בהוסטל. המנוח, אשר אסר על ביקוריה אצל בתה, סירב לפתוח לה את דלת ביתם, והיא נותרה מחוץ לבית עד לשעות הלילה המאוחרות.
על כן, בתאריך 13.3.01 עזבה התובעת את הבית, ועברה תחילה לגור במעון לנשים מוכות, ולאחר מכן אצל אחותה ובעלה ברמת השרון.

9.
בני הזוג החלו בהליכי גירושין בביה"ד הרבני בשנת 2001. ביום 25.4.02 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביה"ד הרבני, אולם, לאור סירובו של המנוח ליתן גט לתובעת, נותרו הצדדים נשואים עד למועד פטירתו של המנוח.

10.
בהליך שנפתח בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה (תיק תמ"ש 12420/01), בעניין מזונותיה של התובעת, ניתן פס"ד בהיעדר הגנה בתאריך 12.7.01 על פיו על המנוח לשלם לתובעת מזונות בסך של 2,000 ₪ לחודש.

11.
בתאריך 26.11.01 בוטל פסה"ד הנ"ל ונקבע, כי על המנוח לשלם לתובעת מזונות בסך של 1,400 ₪ לחודש.

12.
המנוח הגיש ערעור על פסה"ד הנ"ל, ובתאריך 4.2.02 קבע ביהמ"ש המחוזי, כי המנוח ישלם לתובעת מזונות זמניים בסך של 1,400 ₪ לחודש החל מיום 15.4.01, וכי התיק יוחזר לביהמ"ש קמא.

13.
בתאריך 18.6.02 קבע ביהמ"ש לענייני משפחה, כי יינתן תוקף של פס"ד למזונות הזמניים שנקבעו בערעור כאמור, בסך של 1,400 ₪, כמזונות קבועים החל מיום 15.4.01.

14.
אין מחלוקת כי, המנוח לא שילם לתובעת מזונות מעולם.

15.
התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לתשלום מזונות עפ"י פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה מיום 12.7.01, ובקשתה אושרה.

16.
בתאריך 20.1.02 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי, החל מיום 1.1.02 הופסקו תשלומי המזונות.

17.
התובעת המציאה מסמכים לביה"ד על פיהם פעלה בשנת 2004 לפתיחת תיק הוצל"פ לאכיפת תשלום המזונות, וביקשה להטיל עיקול על הפנסיה ששולמה למנוח מקרן בנין.

18.
לטענת הנתבעת, לא התקבל אצלה כל צו עיקול על קצבת המנוח.

19.
בתאריך 17.1.13 המנוח נפטר.

טענות התובעת:
20.
התובעת הייתה נתונה בחרדה קיומית מהמנוח וחששה ממנו מאוד, ועל כן לא המשיכה בהליכים בהוצל"פ.

21.
התובעת נחשבת כ"אלמנת פנסיונר" בהתאם להגדרה בתקנון הנתבעת.

22.
תקנון הנתבעת אינו מכיל תניה לפיה על התובעת לפעול גם לאכיפת המזונות, על מנת להיחשב כאלמנת פנסיונר.

23.
גם אם נניח כי המצב המשפטי הנכון הוא כי על האלמנה לפעול לגבייה של המזונות בפועל, עדיין יש לשים לב לייחודו של המקרה דנן – האלימות אשר עצרה את התובעת מלהמשיך בגביית המזונות.

24.
אין לתובעת משען כלכלי כלשהו מלבד המנוח והפנסיה שלו, ואף אחותה אשר גמלה לה חסד, איננה בין החיים.

25.
יש לקבוע כי התובעת זכאית לגמלה משיקולי צדק.

טענות הנתבעת :
26.
במקרה שלפנינו התקיימה החלטה מושכלת של התובעת לעזוב את המנוח.

27.
יש ליתן משקל מכריע לאלמנט הנפשי של הצדדים, אשר עמד בבסיס הפרידה לאורך תקופת פירוד ארוכה של 12 שנים, ולא לסיבה אשר עמדה בבסיס הפירוד.

28.
התובעת מודה כי הייתה סמוכה כלכלית על שולחן אחותה ובעלה, מבלי שקיבלה מהמנוח ולו אגורה שחוקה במהלך השנים.

29.
התובעת לא צירפה כל מסמך המעיד, כי שבה ופנתה למל"ל לצורך גביית המזונות שנפסקו לה.

30.
התובעת לא המציאה מסמכים, כי התקבלה החלטה על עיקול הפנסיה שקיבל המנוח מהנתבעת.

31.
התובעת עזבה את בית המנוח כשלוש שנים בטרם פתיחת הליכי הוצל"פ, ועברה להתגורר ברמת השרון, הרחק מביתו של המנוח בנשר.

32.
לא ברור באילו נסיבות איים המנוח על התובעת. התובעת לא צירפה כל ראיה חיצונית המאמתת את טענותיה בדבר אלימות המנוח לאחר פתיחת תיק הוצל"פ, כגון – תלונות למשטרה, פניות למחלקת הרווחה וכו'.

33.
קצבת שאירים נועדה להחליף את הכנסת התא המשפחתי של המנוח ולמנוע מחסור ממי שהיתה סמוכה בפועל על שולחנו של הפנסיונר. המנוח לא שילם לתובעת מזונות, והתובעת ויתרה באופן אקטיבי על גביית המזונות, לרבות מהמל"ל, על כן, לא חל שינוי ברמת חייה עקב פטירתו של המנוח, שכן התובעת לא היתה תלויה כלכלית במנוח.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

34.
בתקנון הנתבעת מוגדרת "אלמנת פנסיונר" כדלקמן –
"בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:
(1)
הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;
(2)
הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה...
לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי

פסק דין
של ערכאה שיפוטית מוסמכת."

35.
אין חולק כי ביום 13.3.01 עזבה התובעת את ביתה המשותף עם המנוח, ועברה להתגורר עם אחותה ובעלה, והייתה סמוכה על שולחנם עד למועד פטירתם.

36.
על פי התקנון, שעה שמדובר באישה נשואה אשר נישאה לגמלאי הקרן טרם שהיה לפנסיונר ועל מנת שזו תוכר "כאלמנת פנסיונר" עליה לעמוד בתנאי של מגורים משותפים עם הפנסיונר שנה ברציפות לפחות לפני פטירתו, או בתנאי החלופי של זכאות למזונות לפי

פסק דין
של ערכאה מוסמכת במהלך התקופה כאמור.

37.
בשנת 2001 נפתחו הליכי גירושין בביה"ד הרבני בחיפה, והתובעת ציינה כי ביום 25.4.02 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פס"ד ע"י ביה"ד הרבני, אולם, לאור סירובו של המנוח ליתן לה גט נותרו הצדדים נשואים עד למועד פטירתו של המנוח בתאריך 17.1.13.

38.
כמו כן, התובעת הגישה תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה לתשלום מזונות אישה.
ניתן פס"ד בהיעדר הגנה בתאריך 12.7.01 על פיו על המנוח לשלם לתובעת מזונות בסך של 2,000 ₪ לחודש.
המנוח לא שילם לתובעת מזונות, והתובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לתשלום מזונות עפ"י פסה"ד הנ"ל, ובקשתה אושרה.
בתאריך 26.11.01 בוטל פסה"ד הנ"ל ונקבע כי על המנוח לשלם לתובעת מזונות בסך של 1,400 ₪ לחודש, בערעור שהגיש המנוח על פסה"ד הנ"ל, נקבע כי המנוח ישלם לתובעת מזונות זמניים בסך של 1,400 ₪ לחודש החל מיום 15.4.01, וכי התיק יוחזר לביהמ"ש קמא.

39.
בתאריך 20.1.02 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי, החל מיום 1.1.02 הופסקו תשלומי המזונות.

40.
בתאריך 18.6.02 קבע ביהמ"ש לענייני משפחה כי יינתן תוקף של פס"ד למזונות הזמניים שנקבעו בערעור כאמור, בסך של 1,400 ₪, כמזונות קבועים החל מיום 15.4.01.

41.
אין מחלוקת כי, המנוח מעולם לא שילם לתובעת מזונות.

42.
ממסמכים שהמציאה התובעת נראה כי, פעלה בשנת 2004 לפתיחת תיק הוצל"פ לאכיפת תשלום המזונות, וביקשה להטיל עיקול על הפנסיה ששולמה למנוח מקרן בנין, אולם, לטענתה לא המשיכה בהליכי הוצל"פ בשל החשש מאיומי המנוח.

43.
בפרוטוקול דיון בביה"ד הרבני מיום 21.6.01 ציינה גב' פישר, עובדת סוציאלית, אשר הכירה את התובעת והמנוח מזה כעשר שנים, שקיימת אלימות מילולית בין בני הזוג, וכי המנוח הותיר את התובעת מחוץ לביתה לאחר שחזרה מביקור בתה בהוסטל.

המנוח בדיון הנ"ל הודה כי אכן נעל את התובעת מחוץ לביתה.

44.
יחד עם זאת, התובעת לא המציאה כל ראיה לאלימות מילולית או פיזית ו/או איומים ממועד עזיבתה את ביתה המשותף עם המנוח והמעבר לבית אחותה ברמת השרון בחודש 3/01 ואילך, וכי האלימות בפועל נמשכה עד למועד פטירתו של המנוח, כגון: פנייה למשטרה, למחלקת הרווחה ברמת השרון, פתיחת הליכים משפטיים כנגד המנוח בשל אלימות או איומים וכו'.

45.
אף אם היינו מקבלים את טענת התובעת כי, חששה להמשיך בהליכי הוצל"פ לאכיפת פסה"ד לתשלום מזונות מיום 18.6.02 והטלת עיקול על הגמלה שקיבל המנוח מהנתבעת, בשל איומי המנוח על חייה, לא ברור מדוע התובעת לא פעלה לגביית המזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

46.
התובעת לא ערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 20.1.02, להפסקת תשלום המזונות.

47.
ראוי לציין כי, התובעת הגישה בקשה למל"ל לתשלום מזונות עפ"י פסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 12.7.01, שקבע כי על המנוח לשלם לתובעת מזונות חודשיים בסך של 2,000 ₪.
אולם, פסה"ד הנ"ל כאמור לעיל, בוטל, ובסופו של דבר ניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה ביום 18.6.02 הקובע כי על המנוח לשלם לתובעת מזונות חודשיים קבועים בסך של 1,400 ₪.
לפיכך, סביר להניח כי, החלטת המל"ל להפסקת תשלום המזונות לתובעת עפ"י פסה"ד מיום 12.7.01 נבעה לאור ביטולו של פסה"ד.
אשר על כן, לא ברור מדוע התובעת לא פנתה למל"ל בשנית, לאחר מתן פסה"ד בביהמ"ש לענייני משפחה מיום 18.6.02, בבקשה לגביית מזונות לאור העובדה כי המנוח לא שילם לה מזונות כקבוע בפסה"ד.

48.
מהראיות בתיק זה נראה כי, התובעת על אף שהייתה זכאית לתשלום מזונות, לא מימשה זכות זאת במשך תקופה ארוכה של כ- 12 שנים, במהלכה חיה בביתם של אחותה ובעלה ברמת השרון, הרחק מהמנוח, והייתה סמוכה על שולחנם.

49.
תכליתה הסוציאלית והביטוחית של קצבת השאירים היא להעניק סיוע למי שבפועל נסמך על שולחנו של המנוח והיה תלוי בו כלכלית עובר לפטירתו. לצורך כך יש לבחון את מהותן של המערכות הזוגיות כפי שהן מתרחשות בפועל בחיי היומיום ולא להסתפק בבחינת הסטאטוס הפורמאלי של בני הזוג.
(ראה - ע"ע 42498-07-11 תרצה אבגין נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (פורסם בנבו), ניתן ביום 31.12.12).

50.
תכלית זו של תלות כלכלית במקורות קיום של המנוח אינה מתקיימת במקרה דנא, כאשר התובעת והמנוח חיו בנפרד במשך תקופה ארוכה של כ- 12 שנים, והתובעת למעשה, ויתרה על אכיפת פסה"ד לתשלום מזונות בהליכי הוצל"פ ו/או גביית מזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

על כן, פסה"ד לתשלום מזונות מיום 18.6.02 אינו משקף תלות כלכלית של התובעת במנוח.

51.
לאור האמור, התובעת אינה עומדת בתנאי החלופי לצורך הכרה בה כ"אלמנת פנסיונר" כהגדרתה בתקנון הנתבעת, ובהיעדר מגורים משותפים עם המנוח בסמוך לפני פטירתו, הרי שהתובעת אינה זכאית לתשלום קצבת שאירים.

52.
התובעת אזכרה בסיכומיה את פס"ד עב 10015/09 אלמונית נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו), ניתן ביום 26.10.11, וטענה כי פס"ד זה יפה לענייננו בקל וחומר.


אין לקבל טענה זו של התובעת.


נסיבות פס"ד אלמונית שונות באופן מהותי מנסיבות המקרה דנא.

בפס"ד אלמונית, בשונה מהתיק הנ"ל, הובאו ראיות לאלימות של בן הזוג המנוח כנגד בת זוגו, אשר הטריד ואיים עליה גם במהלך התקופה בה גרה בנפרד מהמנוח, הן טלפונית והן פנים מול פנים, וזאת עד זמן קצר לפני פטירתו, תוך הפרת צו הרחקה שניתן נגדו.


לאור האמור, התובעת בפס"ד אלמונית, אשר חששה לחייה, אף נמנעה מהגשת תביעה למזונות, בשונה מהמקרה שבפני
נו, בו התובעת הגישה תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה לתשלום מזונות, ופנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לגביית מזונות, משלא שילם המנוח את מזונותיה, כפי שקבע ביהמ"ש.


כמו כן, בפסד אלמונית צוין כי, בני הזוג נפרדו וחזרו מס' פעמים, ולאחר מותו של בן הזוג, התובעת ישבה עליו "שבעה", נשאה בהוצאות ההלוויה, הקבורה והמצבה, ושילמה חובות שהותיר אחריו.


בנסיבות המקרה דנן, חל ניתוק מוחלט בין התובעת ובין המנוח לאחר שהתובעת עזבה את ביתם המשותף בחודש 3/01 ועד למועד פטירתו של המנוח בחודש 1/13.

53.
אשר על כן, עם כל תחושת הצער באשר לנסיבות חייה של התובעת, בהתאם לדין ולפסיקה התובעת אינה עומדת בתנאי תקנון הנתבעת לצורך קבלת פנסיית שאירים, ואין באפשרות ביה"ד לקבוע זכאותה לקצבה בניגוד להוראות התקנון.

54.
לפיכך, דין תביעתה של התובעת לתשלום קצבת שאירים – להידחות בזאת.

55.
בנסיבות המקרה, לפנים משורת הדין, איננו מחייבים את התובעת בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבעת.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ה, (11 פברואר 2015
)

, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





מר יוסף חן
נציג עובדים

א. קציר
סגנית נשיא

מר דוד גבאי
נציג מעסיקים








קג בית דין אזורי לעבודה 18470-02/14 אווה בן חמו נ' עמיתים הביטוח והפנסיה של פועלי בנין ועבודות ציבוריות א.ש בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2015)