פסקי דין על איילון בע"מ - חברה לבטוח | פסקי דין על שרעבי יואב | פסקי דין על ענבל חברה לביטוח - רמת-גן | פסקי דין על מדינת ישראל - משטרת ישראל |

41519/04 א     03/02/2005




א 41519/04 איילון בע"מ - חברה לבטוח נ' שרעבי יואב, ענבל חברה לביטוח בע"מ - רמת-גן, מדינת ישראל - משטרת ישראל




1
בתי המשפט
א 041519/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
03/02/2005
תאריך:
שופט: חג' יחיא

בפני
:

איילון בע"מ - חברה לבטוח

בעניין:
תובעת
זלסקי ארז

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . שרעבי יואב

2 . ענבל חברה לביטוח בע"מ - רמת-גן

3 . מדינת ישראל - משטרת ישראל
נתבעים
ניב דורון

ע"י ב"כ עו"ד

פסק-דין
בפני
תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, למבוטחה עד התביעה מס' 1, במסגרת פוליסה לביטוח רכב מקיף וכתמלוגי ביטוח ופיצוי על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 3 [התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה בהסכמה].

לגרסת התובעת, בסע' 5 בכתב התביעה:

"ביום 25.03.03 נהג מבוטח התובעת ברכב ברחוב שפרינצק בת"א בנתיב השמאלי. באותה עת עצר מימינו הרכב הפוגע. כאשר חלף הרכב על פני הרכב הפוגע נפתחה לפתע הדלת השמאלית ברכב הפוגע ופגעה ברכב בחלקו הימני. "

ה"רכב", על פי כתב התביעה הוא רכב מבוטח התובעת. ה"רכב הפוגע" הוא הרכב הנתבעת 3.

על פי תיאור זה בכתב התביעה, רכבו של מבוטח התובעת נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים [שכן כאשר מצוין בסעיף 5 שהוא נסע בנתיב השמאלי, מן הסתם קיים נתיב ימני], וכי רכב הנתבעת עצר בנתיב הימני, וכשעמד נהג מבוטח התובעת לסיים מהלך של מעבר משמאל לרכב הנתבעת נפתחה באופן מפתיע דלת שמאלית של רכב הנתבעת ופגעה בדופן ימין -אחורי של רכב מבוטח התובעת.

הנתבעים הגישו כתב הגנה לתביעה ובאשר לצורת התרחשות התאונה, הם טוענים
שמדובר ברחוב חד סטרי ובו שלושה נתיבי נסיעה, הימני והשמאלי תפוסים על ידי רכבים חונים ונתיב אחד, הוא האמצעי נותר לנסיעה חופשית , וכי שוטרים הגיעו למקום כדי לבצע מעצר של חשוד, ולצורך כך החנו את הרכב בנתיב הימני צמוד למדרכה.
כמו כן טוענים הנתבעים, כי לאחר ביצוע המעצר חזרו השוטרים לרכב והנתבע ביקש להכניס את העצור למושב האחורי ברכב. מכיוון שעל פי הנהלים אין להושיב עצור מאחורי הנהג של הרכב המשטרתי, הוא חייב לשבת בצד הימני של המושב האחורי. מאחר ועל פי הנהלים שוטר ליווי צריך לשבת ליד העצור אז הדרך הנכונה היא להכניס את העצור מהדלת השמאלית ולעלות אחריו לרכב ולשבת משמאלו מאחורי הנהג.

כן נטען כי בעוד הדלת האחורית שמאלית פתוחה לצורך האמור, הגיע רכבו של עד התביעה - המבוטח. הדלת היתה פתוחה ולכן לא יכול היה רכבו של המבוטח להמשיך בנסיעה. לכן מבוטח התובעת עצר והחל לצפור ואף להתקדם בנסיעה איטית.

שוטר נוסף, כך בהגנה שהיה מחוץ לניידת סימן לנהג להמתין אך נהג הרכב לא שהה להוראותיו. אותו שוטר וגם הנתבע 1 צעקו לנהג לעצור ולהמתין, אך זה המשיך בנסיעה איטית וכאשר הוא היה מקביל לדלת הפתוחה לרווחתה, פגע עם צידו הימני של הרכב הפוגע, בדופן הדלת האחורית-שמאלית של רכב הנתבעים, תוך שהוא מושך את הדלת כלפי חוץ - זאת גרסת ההגנה.

אקדים ואומר, שבמהלך שמיעת ההוכחות בתיק זה היה טעון מאוד. החקירה והחקירה הנגדית לוו בצעקות, ובלשון חריפה ובמיוחד היה נסער ונרגש עד התביעה עד שהיה צריך להעיר לו מספר לא מבוטל של פעמים שעליו להתרכז בשאלות ולהשיב תשובות ענייניות. בקיצור התנהגותו היתה אלימה.

כאמור מטעם התובעת העיד המבוטח, מר שלמה עמר, שהעיד כי הגיע למקום, היה נתיב אחד פנוי ובצד ימין עמדה הניידת כאשר עמדה במרחק של 5 מטר מהפנייה ימינה. העד מאשר שכאשר פנה ימינה לרחוב בו היתה התאונה, אכן הבחין בשני שוטרים שעצרו מישהו ובאו לכיוון הדלת של הרכב המשטרתי.

העד מוסר גם, כי:

"השוטר הגיע לכביש, פתח את הדלת. השוטר סיבב את הניידת מאחור והגיע לצד השמאלי שלה ופתח את הדלת האחורית של הניידת. השוטר נמצא משמאל לניידת על הכביש.
יש לי אוטו רחב. אני כבר עברתי אותו. הפגיעה היתה כבר מהקטע של האמצע.
עברתי אותו והרגשתי שמשהו נגרר עלי. הדלת שלו נגררה על האוטו שלי. ישר עצרתי"

מעדות זו עולה, כי עד התביעה ראה את השוטר מגיע לכביש ופותח את הדלת, וזאת הוא אומר פעמיים בפתח העדות שלו כאשר הוא אומר: "השוטר הגיע לכביש. פתח את הדלת". וכן, השוטר סיבב את הניידת מאחור והגיע לצד השמאלי שלה ופתח את הדלת האחורית של הניידת.

אם עד התביעה אומר שהוא ראה את הפעולות הנ"ל, משמע שהניידת ותנועות השוטרים היו בתחום שדה הראייה שלו, כאשר הוא יושב מאחורי ההגה ומסתכל קדימה.
תמיכה למסקנה הנ"ל, י ש באמרתו למעלה מכך:

" אם אני פונה ימינה אני לא פונה במהירות. בצד ימין עמדה ניידת. היא עמדה במרחק של 5 מטר מהפנייה".

זאת אומרת, כבר ברגע שעד התביעה פנה ימינה, הוא כבר הבחין בניידת החונה 5 מטר אחרי הפנייה, ובנשימה אחת הוא מספר על פעולות השוטר, והמסקנה האחת שניתן להסיק מכך היא, שבזמן שפנה ימינה - הוא כבר ראה את השוטר מבצע את הפעולה.

תמיכה עקיפה למסקנה הנ"ל יש בעובדה שמצד אחד העד אומר שראה את השוטר פותח את הדלת השמאלית. אך מצד שני הוא טוען שזה היה אחרי שכמעט רוב רכבו עבר את הניידת.
אין אפשרות לעד התביעה לראות את תנועות השוטר שסב סביב הניידת ופותח את הדלת השמאלית אם הוא בתוך רכבו כבר עבר את הניידת.

בחקירתו הנגדית מאשר שוב העד, כי הוא ראה את השוטר עם העצור. אך טוען כי את פתיחת הדלת הוא לא ראה כי עבר אותו, ואולם בשורה 15 בעמוד 2, הוא אומר :

"השוטר הגיע לכביש ופתח את הדלת".

ובהמשך אומר:

"... והגיע לצד השמאלי שלה ופתח את הדלת האחורית של הניידת".

ואם עד התביעה אומר דברים אלה , משמע שהוא גם ראה אותם ואם ראה אותם אז הוא היה לפני מקום חניית הניידת.

במקום אחר, בעמ' 4, שורה 15 ואילך, אומר העד:

"הניידת עמדה. היה שם שוטר ועצור. הם הלכו לכיוון הכביש ואני הייתי כבר בנסיעה איטית ואז הם פתחו כבר את הדלת ...".

הנה, העד מוסר דברים שראה בעיניו, ולמעשה הוא לא יכול לראות את הדברים אלא מנקודה בכביש טרם הגיע לנקודת עמידת הניידת.

בשורה 21, בעמוד 4, נשאל העד :

"ש. אני אומר לך כי השוטרים שהיו שם אומרים כי הניידת עמדה שם. הדלת היתה פתוחה ואחד השוטרים אשר שמע שאתה מצפצף הרבה זמן... "

ואז קוטע העד את השאלה ומשיב:

"ת. מה זה הרבה זמן? " [רשום בטעות זה זה הרבה זמן].

כלומר, העד מצד אחד אינו משיב לעניין ומצד שני אינו חולק על הטענה שהוא עמד שם וצפה אלא מה שהפריע לו זה המילים "הרבה זמן".

בעמ' 5 לפרוטוקול, טוען עד התביעה:
"לא צפרתי בכלל. לקחו שניות עד אשר הכניסו את העצור לאוטו".

מתשובה זו ניתן ללמוד שני דברים:
א. שהעד ראה שהשוטרים מכניסים את העצור לאוטו, וזאת אין הוא יכול לעשות אלא אם הוא נמצא לפני מקום עצירת הניידת מכיוון נסיעתו.

ב. ב. שהוא המתין מספר של שניות לפני מקום חניית הניידת והוא רואה את הפעולה של הכנסת העצור לניידת.

למעשה, צירוף שני הדברים האלה, עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים שהדלת היתה פתוחה והשוטר היה עסוק בהכנסת העצור לניידת , אולם עד התביעה היה חסר סבלנות והמתין רק מספר שניות ואז המשיך לנסוע.

יתרה מזו, מודה למעשה עד התביעה בטענת הנתבעים שהדלת היתה פתוחה כאשר הוא אומר בשורה 14 עמוד 5 :

"הדלת שלו היתה פתוחה ונגררה על הרכב שלי".

אומנם, אילולי הסתירות הרבות בדברי עד התביעה וההודעה במשפט האחרון שהדלת היתה פתוחה, היה לי קושי לקבל את גרסת ההגנה. שכן שכאשר דלת רכב פתוחה לכיוון הכביש במלוא פתיחתה ורכב נוסע משמאל . הרי אם פוגעים בדלת במצבה זה, קיימת אחת משתי אפשרויות:

א. אם הרווח שנותר מעבר למסגרת הדלת, לרוחב הכביש עד לרכבים החונים משמאל, מספיק למעבר של רכב, דין הוא שהרכב יעבור באותו רווח ולא יפגע בדלת.

ב. אם הרווח אינו מספיק למעבר רכב והרכב פוגע בדלת, דין הוא שהרכב המנסה לעבור יפגע בדלת עם חזיתו או לפחות החלק הימני בחזיתו.

ואולם, במקרה שלפני, אין ספק, כי כמחצית הרכב של התובע כבר עברה את הדלת עד שנוצר המגע בין הרכב של התובע לבין משקוף הדלת. דבר כזה יכול להיגרם רק אם רכב התובע , שלפי דבריו הוא רכב ארוך, סוטה ימינה במהלך מעברו משמאל לדלת הרכב החונה.

קיימת אפשרות שלישית שהדלת לא היתה פתוחה לרווחה עד סוף פתיחת הצירים שלה אלא באופן חלקי וכאשר רכב התובע מתחיל לחלוף משמאלה, ובגלל הימצאו של שוטר בין הדלת לבין גוף הניידת, כשפניו אל העצור אותו הוא מנסה להכניס למושב האחורי וגבו אל הדלת, שעל ידי הטיית החלק העליון של גוף השוטר, תדחף הדלת דחיפה נוספת החוצה על ידי עכוזו של השוטר.

אומנם , באין בפני
מספיק נתונים לקבוע זאת הממצא , אך זאת אפשרות שקיימת.
עד ההגנה הראשון מר אמנון אהרון טוען כי היה עם עד ההגנה 2 כאשר הובילו את העצור לניידת, וכי הוא ירד למרכז הכביש וביקש לחסום את התנועה וכי הוא ביקש מעד התביעה לעצור , אך זה התעלם ממנו ואמר שבכל זאת הוא רוצה לעבור, ומציין כי בזמן הזה, שותפו , עד הגנה מס' 2 היה עם העצור וכי ביקשו להכניס את העצור מצד שמאל של הניידת.

בהמשך אומר בשורה 13 עמ' 6 :

"העצור כבר היה ברכב. הדלת היתה פתוחה".

משמע, שהתיאור אליו התייחסתי לעיל בדבר הימצאו של העצור בתוך הרכב והשוטר נמצא בין הדלת לרכב , תוך כנסת העצור לרכב וטרם סגירת הדלת , הינה אפשרות ממשית.

עד ההגנה מס' 2 מר יואב שרעבי, גם הוא מעיד כדלקמן בשורה 7 עמוד 9:

"כאשר הדלת פתוחה הגיע רכב מסחרי שביקש לעבור והתחיל לצפצף. השותף שלי היה מחוץ לניידת. הוא צפצף לעצור. הוא לא שמע לדברי השוטר והמשיך לנסוע. אמרתי לו לעצור והוא המשיך לנסוע. הוא פגע בדלת וגורר את הדלת שלו".

מדבריהם של עדיי ההגנה עולה, כי עד הגנה 2, ניסה לעצור את התנועה. הגיע עד התביעה למקום. עד הגנה 2 ביקש ממנו לעצור. על פי דבריו של עד התביעה אליהם התייחסתי לעיל, ככל הנראה הוא עצר למספר שניות, החל לצפור אך המשיך לנסוע והתעלם מהשוטר. יש להניח, שעד התביעה עצר תחילה מספר מטרים לפני הדלת ואז התעצבן והמשיך לנסוע ועבר מרחק מסוים עד שפגע בדלת. השוטרים כולל זה שמלווה את העצור, עד הגנה 1, ראו את עד התביעה מסרב להמשיך ולעצור אך לא נטען בפני
על ידי עד הגנה 1, שכאשר ראה את עד התביעה מסרב לעצור ניסה לסגור במעט את הדלת.

אחת משתיים:
או שעד ההגנה ראה את עד התביעה מסרב להמשיך ולעצור והיה עליו לבצע פעולה כלשהי לסגירת הדלת. או שלא ראה את עד התביעה מסרב לעצור כי היה עסוק בהכנסת העצור בתוך הניידת ואז כל עדותו לגבי התנהגות עד התביעה, למעשה ניזונה מדברי עד ההגנה 2.

ישנה אפשרות שעד ההגנה 1 ראה את עד התביעה מסרב לעצור ואולם מאחר והוא טרם עלה לניידת , לא יכול היה לסגור את הדלת. כן הדבר היה מחייב סגירת הדלת השמאלית כאשר הוא משאיר את העצור בתוך הניידת והוא לא רצה להפר את הנהגים להשאיר את העצור לידו. וכך למרות שראה שעד התביעה מסרב לעצור לא עשה דבר לסגור את הדלת.

שקלתי את התנהגותם של עד התביעה ושל השוטרים ואני סבור כי כל אשר נאמר לגבי התנהגות עד התביעה על ידי עדי ההגנה עובר לפגיעת הדלת הוא נכון והדבר נתמך על ידי התנהגותו הבוטה של עד התביעה באולם בית המשפט. אך יחד עם זאת, לא שוכנעתי שהשוטרים עשו מאומה , כדי למנוע את המגע בין הדלת של הניידת לבין הרכב של עד התביעה.

לשני הצדדים יש טענות אחד נגד השני. טענות השוטרים כנגד עד התביעה שהוא התנהג בבוטות והפר הוראת שוטר לעצור. טענת עד התביעה כנגד השוטרים שהם תקפו אותו והיה צורך בהגעת כח נוסף כדי להשתלט עליו. אינני מתייחס להאשמות אלה , שכן מצד אחד אינן רלבנטיות לנושא הנדון בפני
ומצד שני הינן האשמות בעלמא, ללא ביסוס על ידי חומר רלבנטי כגון תלונות או ממצאי חקירה שנעשו בעקבות התלונות של האחד כנגד השני.

בעניין האחריות לתאונה, אני מחלק את האחריות בין שני הצדדים בחלקים שווים. עד התביעה בזה שלא המתין עוד זמן קצר מאוד עד להעלאת העצור והשוטר לניידת וסגירת הדלת. השוטרים, שמרגע שהבחינו שעד התביעה אינו שועה להוראתם לעצור, לא עשו דבר כדי לסגור את הדלת שהיתה פתוחה, כאמור.

סכום הנזק המוכח הינו 3,770 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
לפי חלוקת האחריות דלעיל אני מחייב את הנתבעים 1 ו - 3 לשלם לתובעת את הסכום של 1,885 ₪ בתוספת אגרת משפט מנימלית בסך של 277 ₪ והכל בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 30.05.04 ועד התשלום בפועל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 670 ₪ + מע"מ.

ניתן היום כ"ד בשבט, תשס"ה (3 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק לצדדים בדואר

__________________
ע. ג'. חג' יחיא
, שופט








א בית משפט שלום 41519/04 איילון בע"מ - חברה לבטוח נ' שרעבי יואב, ענבל חברה לביטוח בע"מ - רמת-גן, מדינת ישראל - משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/02/2005)