פסקי דין על שירלי חכם | פסקי דין על ירון חכם | פסקי דין על יהושע רוזנטל

42909-12/14 תק     11/02/2015




תק 42909-12/14 שירלי חכם, ירון חכם נ' יהושע רוזנטל








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 42909-12-14 חכם ואח' נ' רוזנטל ואח'





בפני

כב' הרשם הבכיר
אופיר יחזקאל


התובעים והנתבעים שכנגד

שירלי חכם
ירון חכם


נגד


הנתבע
והתובע שכנגד

יהושע רוזנטל




פסק דין


1.
תביעה ותביעה שכנגד בנוגע להסכם שכירות דירה ברחוב איסלנד בירושלים.

2.
בתביעת השוכרים נטען, כי השוכרים קיימו את כל התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות; כי נשארו בדירה ארבעה ימים מעבר למועד הפינוי שעליו סוכם בהסכם השכירות וכי סיכמו עם המשכיר כי ישלמו לו 700 שקל בגין תקופה נוספת זו, לאחר שיחזיר להם מספר חפצים שנותרו בדירה. ואולם, לטענת השוכרים, כשהגיעו ליטול חפצים אלה, המשכיר צעק עליהם, קילל אותם ולא אפשר להם ליטול את חפציהם. עוד נטען, כי המשכיר פעל, ללא כל סיבה, על מנת לגבות את שיק הפיקדון שמסרו לידיו וכי למרבה המזל הבנק לא כיבד שיק זה. תביעת השוכרים היא על סך 4,500 ₪, מתוכם 3,500 ₪ בגין עלות החפצים שלא הוחזרו להם ו-1,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

3.
בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טען המשכיר, כי הסכם השכירות הסתיים, על פי האמור בו, בסוף חודש אוגוסט 2014, אך השוכרים נותרו בדירה לאורך כל חודש ספטמבר, מבלי לשלם דמי שכירות. המשכיר הוסיף, כי לאחר שפניות חוזרות ונשנות מצדו לשוכרים בנוגע לתשלום השכירות לא נענו על ידם, הופקד שיק הביטחון שנמסר לו, וכי השיק חזר הואיל ובוטל על ידי השוכרים. עוד נטען כי השוכרים נטלו את חפציהם מהדירה (הגיעו לדירה, נכנסו אליה ונטלו את חפציהם, וזאת, בנוכחות שוטרים שאותם הזמין, הואיל וחשש כי השוכרים ייפגעו בו). לטענת המשכיר, טענת השוכרים בדבר חפצים שנותרו בדירה היא בגדר ניסיון גס למנוע את גביית שיק הביטחון. כמו כן, נטען, כי על השוכרים לשלם לו בגין האיחור בפינוי הדירה סך של 13,500 ₪ (450 ₪ בגין כל יום איחור, על פי סעיף 12 להסכם השכירות).

4.
במעמד הדיון בתיק טענו השוכרים טענות שונות, ובין היתר, קבלו על כך שהמשכיר, לדבריהם, פינה אותם מהדירה ללא התראה מספקת; טענו כי המשכיר שינה "בעט" את חוזה השכירות, שהעתק ממנו, לדבריהם, אינו מצוי בידם; טענו כי אמנם הוציאו את רכושם מהדירה בנוכחות שוטר, אך השאירו אותו בסמוך, ועד שחזרו לקחתו המשכיר כבר החזירו לדירה ונעל את הדלת; טענו כי המשכיר קילל אותם וירק עליהם (לרבות על אמה של השוכרת שהעידה בדיון); טענו כי פינו את הדירה ביום 19.9.2014 לערך, כי נתנו לתובע שיק אחרון לצורך תשלום דמי שכירות עד יום 15.9.2014, וכי רצו ליתן לו שיק נוסף בסך 700 ₪ עבור מספר ימים נוספים, אך הוא לא בא לקחתו. מנגד חזר המשכיר על גרסתו האמורה.

5.
לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות וכי דין התביעה שכנגד להתקבל ברובה.

6.
התרשמותי החד משמעית מעדויות הצדדים היא כי עדות המשכיר הייתה אמינה וכי למרבה הצער לא ניתן לומר דברים דומים בנוגע לעדויות השוכרים והעדה מטעמם.

7.
אשר לתביעה, סיפורם של השוכרים לגבי חפצים, אשר ניטלו על ידם מהדירה, ולאחר מכן "נעלמו", שכן לדבריהם נלקחו בחזרה לדירה על ידי המשכיר, לא היה מהימן בעיני. כמו כן, לא הובאה ולו ראשית ראייה בנוגע לשווי החפצים הנטען, בסך של 3,500 ₪. ומעבר לכך, ממילא לא הוכח – גם בהנחה כי חפצים בשווי האמור אכן הושארו על ידי השוכרים בסמוך לדירה, לאחר שהוצאו ממנה, ואז "נעלמו" – כי המשכיר הוא זה שנטל חפצים אלה. לפיכך, דין התביעה להידחות.

8.
אשר לתביעה שכנגד, על פי הסכם השכירות נדרשו השוכרים לפנות את הדירה עד סוף חודש אוגוסט 2014.
טענת השוכרים שלפיה מדובר בהסכם ששוכתב בצורה כזאת או אחרת על ידי המשכיר, לא נתמכה בדבר, ועל פני הדברים אינה עולה בקנה אחד עם הסכם השכירות, החתום על ידי השוכרת, אשר הוצג לבית המשפט. במאמר מוסגר יצוין לעניין זה, כי בהסכם השכירות שצורף ישנו תיקון בכתב יד, שלידו חתומים לכאורה הצדדים, שלפיו תקופת השכירות תהיה עד יום 30.8.2014, במקום עד יום 30.7.2014. מדובר בתיקון שברי כי אין בו כדי להרע את מצבם של השוכרים בכל הנוגע להליך זה.
גם טענות השוכרים, כאילו לא ניתנה להם הודעה זמן מספיק מראש עובר לסיום ההסכם, אינה ברורה, שכן המשכיר לא ביקש לסיים את ההסכם במועד מוקדם מזה שנקוב בו, ולכן, ומשלא הוארך תוקף ההסכם, ממילא בא ההסכם על סיומו בתחילת חודש ספטמבר 2014, כנטען על ידי המשכיר.
ואשר לטענת השוכרים כאילו שילמו שכירות, בשיק כזה או אחר, מעבר לחודש אוגוסט 2014, הרי שגם זו לא הייתה אמינה בעיני ולא נתמכה בראייה כלשהי (דוגמת אסמכתא בנוגע לשיק שבו שולם לדבריהם הסכום האמור).
ולבסוף, גם טענת השוכרים שלפיה סיכמו עם המשכיר על תשלום של 700 ₪ בגין התקופה הנוספת, אך בסופו של יום לא שילמו סכום זה הואיל והמשכיר לא בא לקחת את השיק, או לחילופין, לא החזיר להם את החפצים שהיו בדירה, הייתה לא אמינה (ולא קוהרנטית).

9.
בנסיבות אלה, דין התביעה שכנגד, שעניינה פיצוי בגין האיחור בפינוי הדירה, להתקבל.

10.
אשר למשך האיחור, טען המשכיר, כאמור, כי האיחור כולל את כל חודש ספטמבר. לעומת זאת טענו השוכרים, כי פינו את הדירה ביום 19.9.2014. לעניין זה, הציגו השוכרים הסכם שכירות חדש (עם משכיר אחר), שתחילתו ביום 20.9.2014. לפיכך, והואיל ונטל ההוכחה לעניין זה מונח על כתפי המשכיר, אני קובע כי הוכח כי השוכרים נותרו בדירה עד יום 19.9.2014 (וכי לא הוכח כי פינו את הדירה רק לאחר מכן).

11.
על פי סעיף 12 להסכם השכירות (שעליו כאמור חתומים השוכרים ושלא הוכח לגביו כי "שוכתב" באופן כלשהו על ידי הנתבע), על השוכרים לשלם למשכיר פיצוי בסך של 450 ₪ בגין כל יום של איחור בפינוי המושכר ובסך הכל 8,850 ₪.

12.
לפיכך, אני מורה לשוכרים לשלם למשכיר סך של 8,850, בצירוף 450 ₪ בגין הוצאות משפט, בתוך 30 ימים מהיום.

13.
ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.









ניתן היום,
כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 42909-12/14 שירלי חכם, ירון חכם נ' יהושע רוזנטל (פורסם ב-ֽ 11/02/2015)