פסקי דין על אברהם אליעזר תמרי | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב | פסקי דין על אורן הראל (נאמן) | פסקי דין על בנק לאומי לישראל |

12817-03/11 פשר     15/02/2015




פשר 12817-03/11 אברהם אליעזר תמרי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, אורן הראל (נאמן), בנק לאומי לישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד


15 פברואר 2015
פש"ר 12817-03-11 תמרי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב
ואח'





מספר בקשה:68
לפני כבוד השופטת ריקי שמולביץ



בעניין:
פקודת פשיטת הרגל
ובעניין: (להלן "החייב")

המבקש
אברהם אליעזר תמרי
ע"י ב"כ עו"ד חגית מור


נגד

המשיבים
1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.אורן הראל (נאמן)

3.בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דותן צור



החלטה

לפני "ערעור" החייב ו"ערעור שכנגד" על החלטת הנאמן בתביעת חוב הנושה בנק לאומי לישראל בע"מ
מיום 10.7.2014.
את בקשתו המקורית הכתיר החייב "בקשה להפחתת סכום תביעת החוב של בנק לאומי, בקשה המוגשת בהתאם לסעיף 95(ב)...".
הכוונה כנראה לתקנה 95 (ב) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 ׁ(להלן: "התקנות") אשר אינה חלה בענייננו שכן הנאמן לא מצא כי תביעת החוב של הבנק לא אושרה כיאות.
אין מדובר בערעור לפי תקנה 96 לתקנות שכן לפי לשון התקנה נתונה זכות זו לנושה.
בבש"א 292/64 עיסא ג'רייס נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (פורסם במאגרים) (1999), נאמר מפי כבוד הרשמת (כתוארה אז) אגמון: "מהוראות פקודת פשיטת הרגל, כמו גם מהפסיקה שנסקרה לעיל עולה, כי דיני פשיטת הרגל אינם רואים בפושט הרגל כבעל-דין הנדרש להליך של אישור תביעת חוב במסגרת פשיטת הרגל. בעניין זה, רואה הדין את הנאמן כמייצג המוסמך של האינטרסים הלגיטימיים של החייב. ככלל ניתן לומר, כי בעניין דנן, האינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, כמו גם של הנושים האחרים, הוא שלא תאושר תביעת חוב בלתי מוצדקת. עם זאת, אף שנקודת המוצא היא היעדר מעמד לחייב, הרי שקיימת האפשרות בפני
פושט הרגל לזכות במעמד מקום שהוא מצליח להרים את הנטל ולהראות זכאות לכך- משמע, כאשר בא הוא בבחינת "נפגע"...(עמוד 40).
אין מדובר בערעור ובערעור שכנגד.
לפי סעיף 150 לפקודה רשאי חייב פושט רגל שנפגע מהחלטת נאמן לפנות לבית משפט.
החלטתי לראות בבקשת החייב להפחתת סכום תביעת החוב כבקשה שהוגשה במסגרת זו ולפיכך, לדון בבקשתו ובערעור הבנק לגוף העניין.

תביעת החוב והכרעה בה
1.
בנק לאומי הגיש תביעת חוב
על סך 732,449 ₪ נכון ליום 11.4.2011 (מועד מתן צו הכינוס) בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש של החייב בסך 30,512 ש"ח ובגין ערבות החייב, שאינה מוגבלת בסכום, לחובות סופ אנד מור בע"מ (להלן: "החברה") בסך 701,936 ₪.

2.
לתביעת החוב צורפו העתק כתב תביעה שהוגש על ידי הבנק, דפי חשבונות עו"ש, חוברת תנאים כלליים לניהול חשבון, וסיכום יתרת החוב נכון ליום מתן צו הכינוס.

3.
הנאמן אישר תביעת החוב בסך של 625,521 ₪ בדין רגיל.

4.
הכרעת הנאמן ניתנה לאחר שבחן טענות החייב והבנק והכריע בהן.

5.
הנאמן דחה עמדת החייב שלפיה אין לקבל תביעת החוב בסכום המבוקש לאור הנזקים שנגרמו לו בגין הפסקה חד צדדית של הפעילות בחשבון ממספר טעמים:
-
מדובר בטענה נזיקית שלא ניתן לה פירוט כלשהו מצדו של החייב.
-
בחינה של דפי חשבון הבנק העלתה כי עד למועד הפסקת הפעילות בחשבון בחודש פברואר 2011 נהג הבנק להחזיר חיובים ושיקים בחשבון החברה כל אימת שהחשבון היה חורג ממסגרת האשראי. הבנק הגדיל המסגרת באופן זמני מספר פעמים אך החזיר חיובים שחרגו מהמסגרת הזמנית.
-
החייב עצמו פנה לבנק במהלך חודש פברואר 2011 במכתב שבו ביקש כי הבנק לא יעביר החשבון לטיפול משפטי. הדבר מעיד על כך שהבנק לא הפסיק הפעילות בחשבון באופן חד צדדי אלא נתן התראה על כוונתו לבטל את מסגרת האשראי.

6.
הנאמן דחה טענת החייב כי יש להפחית מתביעת החוב סכומים שהתקבלו מכרטיסי אשראי ופיקדונות לאחר שבחן ומצא כי תביעת החוב הוגשה לאחר שסכומים אלה כבר נלקחו בחשבון ביתרת החוב בחשבון.

7.
הנאמן קיבל טענת החייב כי יש להפחית מתביעת החוב סך של 90,000 ₪ שהתקבלו ממר איתן טריגר על פי הסכם פשרה מיום 9.6.2011 והועברו לבנק על חשבון חובות החברה, וזאת מאחר שהסכום התקבל לאחר מועד מתן צו הכינוס.
לטענת הבנק לא היה מקום להפחית הסך של 90,000 ₪ מחובו של החייב שכן במועד הרלבנטי עלה גובה החוב העיקרי על גובה חוב הערבות ולפיכך יש לזקוף את התשלום על חשבון החוב העיקרי, היינו, חשבון החברה.

8.
לאחר עיון בדפי חשבון הבנק, קיבל הנאמן עמדת הבנק שלפיה בוטלה מסגרת האשראי ביום 28.2.2011 ודחה עמדת החייב שלפיה בוטלה המסגרת ביום 2.2.2011.
הנאמן הבהיר כי המועד האמור רלוונטי לצורך קביעת הריבית החלה על החוב והמועד שממנו החלו החייב והחברה לשלם ריבית חריגה. הנאמן מצא כי החברה שילמה ריבית חריגה החל מיום 1.2.2011 ושיערך החוב ממועד זה.

בקשת החייב
9.
החייב טען כי מחוב החברה לבנק בסך של 434,106 ₪ (לפני תוספת ריבית) יש להפחית סכומים שונים (ובהתאם להפחית תביעת החוב בגין ערבותו):

א.
לטענת החייב, החל מיום 1.2.2011 "הפיל" הנושה חשבון החברה, החזיר שיקים ופדה פדיונות בסך של 68,290 ₪.

ב.
בנוסף, במהלך חודש פברואר 2011 נכנס לחשבון החברה סך של 100,000 ₪ שנגבה מכרטיסי אשראי.

ג.
בנוסף, גבה הנושה סך של 90,000 ₪ ממר איתן טריגר בשל חובו לחברה.

10.
לטענת החייב בסך הכול הופקד לחשבון החברה סכום של 258,290 ₪.
סכום זה יש להפחית מחוב החברה ולכן חובה של החברה מסתכם לסך של 175,816 ₪ בלבד.

11.
לטענת החייב מיום 1.2.2011 הפסיק הבנק לכבד הוראות בחשבון ולפיכך ממועד זה יש לחשב ריבית משפטית ולא ריבית הסכמית.

12.
החייב טען עוד כי התנהגות רשלנית של הבנק אפשרה להגיע לחובות גדולים ללא יכולת פירעון.

13.
הנושה לא הודיע לחייב על העמדת החוב לפירעון 10 ימים מראש כנדרש על פי דין, וכתוצאה מכך נגרם לחייב נזק רב שהביאו לפשיטת רגל.

תגובת הבנק וערעורו
14.
לטענת הבנק די בעיון בדפי החשבון כדי ללמד כי כל התקבולים הנטענים על ידי החייב מופיעים בו.

15.
לא היה מקום להפחית הסך של 90,000 ₪ מתביעת החוב. תחילה יש לזקוף סכום זה על חשבון חוב החברה שהמשיך לצבור ריבית גם לאחר מתן צו הכינוס.
לאחר הפחתת סכום זה מחוב החברה נותר חוב החייב כפי שחושב נכון למועד מתן צו הכינוס נמוך מחוב החברה שלו ערב. הבנק ציין כי נכון למועד הגשת הערעור עומד החוב הנערב (חוב החברה) על סכום של 1,100,000 ₪ בהתאם לדף חשבון שצורף.

16.
בהתאם להסכם בין הבנק לבין החברה ממועד העמדת החובות לפירעון חלה ריבית חריגה.
אין ליתן לחברה פרס של קביעת ריבית משפטית בלבד החל ממועד זה.

17.
אין מקום לדון בטענות החייב כנגד העמדת האשראי לפירעון במסגרת של הכרעה בתביעת חוב בתיק פשיטת הרגל. בכל מקרה, ב"כ החייב ביקש ביום 10.2.2011 להמתין מספר ימים עד להעברת החשבון לטיפול משפטי. מסגרת האשראי בוטלה רק ביום 28.2.2011, כך שוודאי כי ניתנה לחייב התראה מספיקה.

18.
בדיון לפני הסכימו הצדדים על צמצום המחלוקת, כי המועד הקובע לעניין גיבוש גובה החוב לבנק הוא מועד מתן צו הכינוס (11.4.2011), כי מסגרת האשראי של החברה בוטלה ביום 28.2.2011 וכי יש לשערך תביעת החוב ממועד זה ואילך בהתאם לריבית לפי פקודת פשיטת הרגל.
בסיומו של הדיון הודיעה ב"כ הנאמן כי היא מקבלת עמדת הבנק ומסכימה לערעור.
הכרעה

א.
בקשת החייב - האם יש להפחית סכום תביעת החוב בהתאם לטענת החייב?
19.
עיון בדפי חשבון הבנק מעלה כי סכום תביעת החוב תואם היתרה בחשבון הבנק נכון למועד מתן צו הכינוס.

20.
הסכום האמור כולל כל החיובים לחשבון שבוצעו עד לאותו מועד.

21.
החייב לא הצביע על סכומים ספציפיים כלשהם שיש להפחית מתביעת החוב ולא הצביע על חישוב שלא כהלכה של תביעת החוב.

22.
בדיון התברר כי לטענת החייב יש להפחית מסכום החוב סכומים שונים בשל רשלנות הבנק.

23.
במסגרת בירור תביעת החוב לא הונחה תשתית עובדתית ואין מקום לדון בטענת הרשלנות של החייב כנגד הבנק. דברים אלו אמורים במיוחד נוכח הסכמת הצדדים שלפיה מועד העמדת יתרת החוב לפירעון הייתה ביום 28.2.2014, כ-18 ימים לאחר שב"כ החייב ביקש כי הבנק ימתין מספר ימים לפני העברת החשבון לטיפול משפטי.

24.
אמנם לא הוצגה בפני
התראת הבנק כי בכוונתו להעמיד החוב לפירעון, אך נסיבות העניין תומכות במסקנה כי הדבר לא היה במפתיע אלא לאחר שהבנק סירב לפרוע המחאות החייב והחזיר חיובים שחרגו ממסגרת האשראי של החברה, ולאחר שהתנהלה בעניין זה התכתבות עם ב"כ החייב.

25.
איני מקבלת טענת החייב שלפיה רשלנות הבנק באה לידי ביטוי גם בכך שנתן אשראי גבוה יותר מיכולת הפירעון של החברה (עמ' 18 ש' 9). טענה זו מבקשת להסיר האחריות מכתפי החברה והחייב מבלי שהונח לכך כל ביסוס לפני.


26.
בהתאם לכך, נדחית טענת החייב כי יש להפחית מסכום הכרעת החוב הסכומים הנטענים על ידו.

ב.
ערעור הבנק - האם הפחתת הסך של 90,000 ₪ מהכרעת החוב הייתה כדין?
27.
לאחר מועד מתן צו הכינוס נפרע על ידי מר איתן טריגר סך של 90,000 ₪ לחשבון החברה.
מר טריגר הוא צד ג' אשר שיקים שמשך הופקדו בחשבון החברה ולא כובדו על ידי הבנק. הבנק פעל כנגד מר טריגר כאוחז בהליכי הוצאה לפועל ובמסגרת הסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים הוסכם על הפקדת הסכום האמור לחשבון החברה והתשלומים נזקפו על חשבון חוב החברה.

28.
עד למועד צו הכינוס היה החייב ערב למלוא חובה של החברה בתוספת הריבית שנצברה בחשבון עד לאותו מועד.

29.
החל ממועד מתן צו הכינוס נוצרו הבדלים בין חוב החייב בגין ערבותו לבין חובות החברה.
בעוד שחוב החברה המשיך לשאת ריבית חריגה בגין החוב לבנק, חוב החייב צבר ריבית משפטית בלבד.

30.
לטענת הבנק נותר חוב החברה גבוה מסכום תביעת החוב, גם לאחר הפקדת הסכום האמור לחשבונה (סעיף 5 לערעור דף חשבון נספח 6). החייב לא חלק על כך.

31.
בספרם של השופטים (בדימוס) שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, נאמרו הדברים הבאים:

"גם במקרה בו מבקש הנושה לתבוע בפשיטת רגל של ערב נקבעו בפסיקה האנגלית כללים שמקורם אינם ברור. קבל הנושה סכום כסף מן החייב העיקרי על חשבון החוב והתשלום בוצע לאחר צו הכינוס ולפני הגשת תביעת החוב, חייב הנושה להפחית מה שקבל מתביעת החוב; נתקבל סכום כסף על חשבון החוב מאחד הערבים האחרים לאחר צו הכינוס ולפני הגשת תביעת החוב יש להבחין בין המקרה שערבותו של המשלם היא לחלק מן החוב לבין המקרה שהיא לכל החוב. במקרה שהערבות היא לחלק מן החוב, וכל החלק האמור שולם, חייב הנושה להפחית מה שקיבל מתביעת החוב וזכות התביעה עוברת לערב לגבי מה ששילם; במקרה שהערבות היא לכל החוב והערב שילם רק חלק ממנו, אין הנושה חייב להפחית מאומה מתביעת החוב נגד הערב ורשאי הוא לתבוע את חובו בשלמותו. לעניין זה ערבות לכל החוב, המוגבלת בסכום, דינה כערבות לכל החוב.
כפי שכבר ציינו לעיל, נראה לנו שהלכות אלה אינן חלות בארץ....
".
ובהמשך:
"הושג הסדר בין הנושה לבין החייב העיקרי, יופטר הערב במידה שהופטר החייב, אלא אם קיימת הוראה נוגדת בהסכם שהערב צד לו".
(שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, עמ' 237 – 238 (מהדורה שלישית, 2010).

32.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי הנאמן טעה בהפחתת הסכום האמור מסכום הכרעת החוב.

33.
החייב נותר ערב לחוב החברה גם לאחר מתן צו הכינוס, אלא שסכום הערבות "הוקפא" לאור מתן צו הכינוס (נושא ריבית משפטית כאמור).

34.
הבנק היה רשאי להמשיך לחייב החברה בריבית בגין הפיגור בתשלום החוב בהתאם להסכם בין הצדדים.

35.
הפקדת הסך של 90,000 ₪ לחשבון החברה לא גרעה מערבותו של החייב לסכום המקורי.

36.
תוצאה אחרת עלולה ליצור מצב שבו יראו חובו של הערב משולם למרות שטרם שולם מלוא החוב שבגינו ניתנה הערבות.

37.
מקובלת עלי טענת הבנק כי את התשלומים על חשבון החוב הנערב (חוב החברה)
ששילם מר איתן טריגר במסגרת הסכם הפשרה שהושג בהליך שנקט נגדו הבנק יש לזקוף תחילה על חשבון ההפרש בין החוב הנערב
הממשיך לשאת ריבית הסכמית לבין חובו של החייב כערב אשר ממועד מתן צו הכינוס נושא ריבית משפטית. כל עוד התשלומים שנגבו אין בהם כדי לכסות ההפרש שבין החוב הנערב לבין חוב החייב בהתאם לערבותו נכון למועד מתן צו הכינוס, דהיינו שהחוב הנערב עולה על חוב הערב פושט הרגל, אין לזקוף התשלומים על חשבון חוב החייב.

38.
דברים אלו עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי), 1973-תשל"ג והוראות סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 שלפיהן סכומים המשולמים לסילוקו של חיוב אחד יזקפו תחילה על חשבון הוצאות בגין החוב, לאחר מכן הריבית ובהמשך על חשבון הקרן.

39.
הסכומים שהופקדו לחשבון החברה נזקפו על חשבון ריבית הפיגורים כדין.

לסיכום:
40.
בקשת החייב להפחתת סכום תביעת החוב נדחית.

41.
ערעור הנושה על הכרעת החוב מתקבל במובן זה שלתביעת החוב המאושרת ייווסף סך של 90,000 ₪ שהופחת על ידי הנאמן.

42.
החייב יישא בהוצאות הנושה בסך 2,000 ₪ ובהוצאות הנאמן בסך 2,000 ₪.
הסכומים נקבעו בהתחשב בהיקף הדיון בבקשה ובהיות החייב פושט רגל.


ניתן היום,
כ"ו שבט תשע"ה, 15 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.














פשר בית משפט מחוזי 12817-03/11 אברהם אליעזר תמרי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, אורן הראל (נאמן), בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/02/2015)