פסקי דין על מוסלח בן מחמוד ג'בארין | פסקי דין על ת.ז. 059395103 |

483/02 פ     24/02/2003




פ 483/02 מדינת ישראל נ' מוסלח בן מחמוד ג'בארין, ת.ז. 059395103




בעניין:
מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז חיפה

המאשימה

- נ ג ד -
מוסלח בן מחמוד ג'בארין
, ת.ז. 059395103

ע"י ב"כ עוה"ד ג'בארין ג'אבר

הנאשם

מופיעים:
ב"כ המאשימה - עו"ד גב' חן

הנאשם וב"כ הנאשם - עו"ד אע'באריה בדר ממשרד עו"ד ג'בארין ג'אבר

גזר דין

1. הנאשם הובא בפני
לראשונה ביום 20.11.2002 במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, כשהתיק העיקרי היה בפני
עמית אחר. סניגורו ביקש להודות בעובדות שבכתב האישום, במקום הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ובהסמכת ב"כ הצדדים התיק הועבר אלי.

2. הנאשם מואשם בביצוע עבירה של רכישת נשק ואחזקתו, שלא כדין, לפי ס' 144(א) רישא, ונשיאת נשק שלא כדין, לפי ס' 144(ב) רישא, והכל לחוק העונשין תשל"ז1977-.

3. בכתב האישום טענה המאשימה כי בתאריך מדוייק שאינו ידוע לתביעה, במהלך חודש יולי 2002, או בסמוך לכך רכש הנאשם אקדח מסוג fn, שמסוגל לירות כדור ולהמית אדם, וכן מחסנית ובתוכה תחמושת, להלן: "הנשק", ללא רשות על פי דין לאחזקתם. ביום 17.11.2002 סמוך לשעה 19:20, נתפס הנאשם באיזור בית הקברות באום אל פחם, כשהוא נושא עליו את הנשק, וזאת ללא רשות על פי דין.

4. הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום, ועל פי הודאתו הרשעתי אותו בעבירות המיוחסות לו. לפני הטיעון לעונש ביקש הסניגור לקבל תסקיר משירות המבחן ואכן התסקיר התקבל, להלן: "התסקיר". לפני כן נתקבל בעניינו של הנאשם חוות דעת מבדיקה פסיכיאטרית שנערכה במרכז לבריאות הנפש ב"שער מנשה" ביום 15.12.2002, להלן: "חוות הדעת". מחוות הדעת עולה כי הנאשם, בן 37, נשוי ואב ל5- ילדים, מתקיים מאבטחת הכנסה, סיים 7 שנות לימוד בבית ספר, ועבד בעבודות מזדמנות. ביום 21.12.1987 התהפכה מכוניתו, הוא נחבל בראשו, איבד את הכרתו למספר דקות ואושפז בבית החולים, אך שוחרר לאחר מספר שעות. מאז מתלונן על כאבי ראש, תוקפנות, ירידה בתפקוד ונפילות עם התכווצויות. בתקופה בין שנת 1990 חודש יוני 2000 אושפז 5 פעמים במרכז לבריאות הנפש, שער מנשה, עבר בדיקות, היה מעקב מרפאתי וקיבל טיפולים של כל מיני תרופות. הנאשם אושפז פעם נוספת על פי צו ואובחן אצלו אי שקט פסיכומוטורי, התנהגות היסטרית ונטייה לתקופנות, נדודי שינה, מצב רוח ירוד ומחשבות אובדניות ודיווח על הזיות ראיה ושמיעה. בחוות הדעת נקבע כי הנאשם אינו חולה נפש, אלא בעל אישיות אנטי-סוציאלית, מבין את מהות המעשה המיוחס לו, אך אין באפשרות המרכז להעריך בוודאות את מצבו הנפשי בעת ביצוע המעשה, אם כי, כך נקבע בחוות הדעת, לא עולה הרושם כי בעת ביצוע העבירה היה במצב פסיכוטי פעיל.

5. מהתסקיר עולה, בנוסף על האמור בחוות הדעת, כי הנאשם הסביר שרכש את הנשק בעקבות סכסוך של החמולה שלו עם אנשים מהשטחים על מנת להגן על עצמו מאותם אנשים שאיימו עליו ורצו לרצוח אותו. עוד נאמר בתסקיר כי ברגע השיחה עם הנאשם, היה זה מבולבל, דיבר בצורה מפוזרת, בכה וציין כי סיבך את עצמו בגלל אחרים. התסקיר מציין גם כי הנאשם אלים כלפי אשתו וילדיו, מרבה לצעוק ולשבור חפצים בבית, במיוחד אם אינו נוטל את התרופות.

מסכם קצין המבחן את עמדתו בכך שמדובר באדם "שמסגרת המעצר עוד מחמירה את מצבו הנפשי והפיזי, במיוחד בשל הרעשים והצפיפות בתא המעצר". בשל מאפייני אישיותו נמנע מהמלצה טיפולית, אך חזר והדגיש כי "המשך אחזקתו במסגרת סגורה, בבית מעצר, תביא להתדרדרות במצבו הנפשי".

6. בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשם עבר פלילי ולא הביא ראיה על הסכנה הצפויה לו מאנשים מהשטחים בגלל הריב ואם יש לו ראיות כאלו, כך טוענת ב"כ המאשימה, ש"יציג אותן". ב"כ המאשימה הדגישה גם שאחת ההרשעות הקודמות של הנאשם, משנת 1994, שבגינה נדון ביום 04.05.99 ל6- חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, מתייחסת לאלימות כלפי אחרים, אך הוא לא למד לקח. היא ביקשה להטיל עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, שישקף את פוטנציאל הסכנה הטמונה בעבירות בהם הודה והורשע הנאשם, וזאת על אף שהוא הודה בפתח ההליך וחסך מזמנו של בית המשפט.

7. הסניגור ציין שהמקרה שבפני
נו אינו המקרה המתאים שיש למצות עמו את הדין וזאת לאור המצב הנפשי שפורט בחוות הדעת ובתסקיר. ב"כ הנאשם גם הדגיש את העובדה שמאז תאונת הדרכים חלה התדרדרות במצבו, והפנה לתסקיר שם נקבע כי המשך מעצרו של הנאשם יביא להתדרדרות במצב בריאותו ובמצבו הנפשי והפיזי. מצד שני, כך טען הסניגור, אין מחלוקת שמדובר בנאשם שהחזיק בנשק למטרת הגנה עצמית, והוא אמר זאת בעת מעצרו לראשונה בהודעתו שמסר במשטרה מוצג נ1/. עיינתי ב- נ1/. אומנם נכון הוא שהנאשם טען כי מאיימים עליו אנשים מהשטחים בטענה ש:"עזרנו להכניס רכב ממולכד לאותו אדם שמת בשטחים", שורה 16, אך פרט לטענה זו לא הובאה שום ראיה בעניין זה. הסניגור טען עוד שאומנם טענתו של הנאשם לא הוכחה, אך היא גם לא הופרכה והעובדה שהוא העלה גירסה זו מייד עם מעצרו, מחזקת את טענתו כי הוא לא המציא אותה סתם.

בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובהעדר עבר פלילי מכביד, (העבירה האחרונה בוצעה לפני 10 שנים), ביקש סניגורו להסתפק בתקופת המעצר או להטיל עונש מאסר שירצה בעבודות שירות.

8. לאחר הטיעון לעונש שאלתי את באי כח הצדדים אם יש מקום לדבר על עסקת טיעון. ב"כ הצדדים חזרו והודיעו כי ב"כ המאשימה תטען לעונש לתקופה שלא תעלה על שנתיים, וב"כ הנאשם יטען כי יש להסתפק בעונש מינימלי, כפי שטען בפני
.
9. אין ספק שהעבירות בהן הודה והורשע הנאשם חמורות. העונש המירבי על כל אחת מהן הוא 10 שנות מאסר. טענת הנאשם כי הוא החזיק נשק להגנה עצמית, אינה מקובלת עלי. ביום 04.02.2003, בת"פ 498/02, (מח' חיפה), מדינת ישראל
נ' אבשלום בן שמעון קוממי, (טרם פורסם), כשגזרתי את דינו של הנאשם שטען כי בגלל המצב הבטחוני בשטחים החזיק בנשק לצורך הגנה עצמית, 18 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, קבעתי:

"סבורני, שאין כל הצדקה לכך שאדם יעשה דין לעצמו, בגלל המצב הבטחוני, ויחזיק בנשק ללא רישיון.
אין להשלים עם מצב בו כל המרגיש שחייו בסכנה יחזיק בנשק ללא רשות כדי להגן על עצמו. המדינה היא הדואגת לשלום תושביה ובטחונם, והיא תמצא את הדרך הנאותה למלא את המוטל עליה. הכרה בטענת הנאשם כי הוא מחזיק בנשק ללא רשות כדי להגן על עצמו, גם במצב הבטחוני הקיים, גורמת לתוהו ובוהו, גם עבר בטחוני אינו מהווה נימוק או הצדקה להקלה בעונשו של מי שמחזיק נשק "ומאגר" תחמושת ללא רשיון על פי דין".

10. יש לציין שהנסיבות לביצוע העבירות, לרבות עברו הפלילי של הנאשם בת"פ 498/02, חמורות בהרבה מנסיבותיו של הנאשם שבפני
נו. הנאשם שם החזיק בנשק תקופה של כ10- שנים, אך לא רק באקדח, אלא החזיק בשני כלי נשק ובכמות של כדורים. כמות הכדורים בה החזיק הנאשם היתה כמות כזאת שהגדרתי אותה באותו גזר דין "כמאגר" של נשק.

11. כאמור, עבירות בנשק הן חמורות, אך אין בכך כדי למנוע מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של כל נאשם. לדעתי, כפי שעולה מחוות הדעת, מצבו הנפשי של הנאשם מחייב טיפול. אולי לא טיפול באמצעות שירות המבחן אלא טיפול מסוג אחר. שליחתו של הנאשם לבית הסוהר תקופה נוספת רק תזיק לו. הנאשם לא השתמש בנשק, מכל מקום לא נטען כך בכתב האישום, וגם ב"כ המאשימה לא ציינה, כעובדה מחמירה שהנאשם השתמש בנשק, (למרות שבהודעתו, נ1/, הודה שהשתמש פעמיים בנשק וירה 6-5 כדורים בכל פעם). יש להצטער על כך שאין אצלנו מוסדות מתאימים לטיפול באנשים כגון נאשם זה.

12. מהפסיקה עולה העיקרון "שענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" - ע"פ 433/89, אטיאס נ' מדינת ישראל
, פס"ד מ"ג(4) בע' 174. ראה גם בע' 175 שם קבע כב' המשנה לנשיא, כב' השופט אלון:

"... ואין אנו רשאים 'להקל' על עצמנו או להחמיר עם הנאשמים מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסויים הראוי לכך, תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים".

ראה גם פסק הדין שניתן ב-ע"פ 644/79, מ"י נ' ליבנת, פס"ד ל"ד(2) בע' 420. מן הראוי שביהמ"ש ישים כנגד עיניו את הדברים שנאמרו ב-ע"פ 389/72, 405, 407, 412, 427, זוקאים ואח' נ' מדינת ישראל
, פס"ד כ"ז(2) בע' 490 ו494-. ב

פסק דין
זה נקבע, כי ביהמ"ש, "כדי לקיים 'ושפטו את העם משפט צדק' חייב הוא לתת דעתו תחילה לאיש המיוחד העומד לפניו ולנסיבות המיוחדות שבהן עבר עבירתו".

13. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, הן לקולא והן לחומרא, ובהתחשב בעובדה שהנאשם נתון במעצר מיום 17.11.2002, אני מטיל עליו 18 חודשי מאסר, מתוכם 3.5 חודשים מאסר בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לס' 144(ב) רישא + סיפא ואחזקת נשק לפי ס' 144(א) סיפא, והכל לפי חוק העונשין תשל"ז1977-, תוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.

ניתן היום כ"ב ב אדר א תשס"ג, 24 בפברואר 2003 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
הודע לנאשם זכותו לערער תוך 45 יום. מותר לפרסום מיום 24/02/2003, ללא ציון שם הנאשם או כל פרט מזהה אחר.
ר. ג'רג'ורה
, שופט
פרח/ סיגל/ g00048302p.1
9
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בחיפה

תפ 000483/02
בפני

כבוד השופט ר. ג'רג'ורה

תאריך: 25.2.2003









פ בית משפט מחוזי 483/02 מדינת ישראל נ' מוסלח בן מחמוד ג'בארין, ת.ז. 059395103 (פורסם ב-ֽ 24/02/2003)