פסקי דין על שדה מירב | פסקי דין על בן אריה אילנה | פסקי דין על אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ

2494/98 א     10/06/2002




א 2494/98 שדה מירב , בן אריה אילנה נ' אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ





1. שדה מירב

2. בן אריה אילנה

בעניין:
התובעות
אסתר ורשואר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ


הנתבעת
אמנון גיל
ואח'
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

א. העובדות

א.1 הנתבעת הינה חברה קבלנית לבנייה בע"מ. התובעות רכשו מהנתבעת, כל אחת בנפרד, זכויות בדירות, אשר נבנו על ידה, בעיר ערד. המדובר בבניינים רבי קומות, המצויים בסמיכות זה לזה. הזכויות בדירות נרכשו על ידי התובעות, על פי הסכמי מכר מיום 11.1.96 (להלן: "ההסכמים" ו - "הדירות").

א.2 להסכמי המכר צורפו מפרטים ותשריטים, המהווים חלק בלתי נפרד מהם. (התשריטים - מוצגים נ\1, נ\4).
בתשריטים, החתומים על ידי הצדדים, מופיעות הדירות בשני מקומות, האחד, בתשריט בקנה מידה של 1:100 ובו תקריב של הדירות, המסומנות באמצעות מרקר צהוב (להלן: "תשריטי הדירות") והשני, תשריט כללי, בקנה מידה של 1:200 ובו מופיעות הדירות, ביחד עם יתר דירות הבניין, ללא סימנים מזהים, המייחדים אותן. (להלן: "התשריט הכללי").

א.3 הדירות סומנו בתשריטי הדירות, כאמור, במרקר צהוב. בתוך גבולותיו מופיעים חדרי שינה, חדר דיור, מטבח + מזווה, חדר אמבטיה וכן מרפסת פתוחה. מרפסות פתוחות נוספות, גדולות יותר, המופיעות בתשריטי הדירות, כחלק בלתי נפרד מהן והיציאה אליהן מתוך הדירות - הוצאו, באמצעות המרקר הצהוב מגבולות הדירות וקו שחור חוצץ בין הדירות לבין היציאה למרפסות אלו. (להלן: "המרפסות").

א.4 בסעיף 4 למפרטים הטכניים של הדירות, תוארו הדירות כדלקמן; חדר דיור, פינת אוכל, חדרי שינה, ממ"ד, מטבח, חדר אמבטיה מרפסת שרות. במפרטים לא מצויינות מרפסות פתוחות.

א.5 בתאריכים 7.8.97 ו - 15.8.97 קבלו התובעות את החזקה בדירות לידיהן. הדירות נמסרו להן, ללא המרפסות. במקומן, נבנו מחסנים, אשר נמכרו על ידי הנתבעת, לדיירי הבניין, בתמורה לסך של 3,000 דולר, כל אחד.

א.6 במעמד קבלת החזקה בדירות לידיהן, כל אחת מהתובעות חתמה על פרוטוקול מסירה ובו ציינה את הליקויים שמצאה בדירתה.
העדרן של המרפסות לא צויין בפרוטוקולים.

א.7 התובעת מס' 1, גב' שדה, שלחה לנתבעת, במהלך שנת הבדק, מכתבים ובהם התריעה על ליקויים שונים שהתגלו בדירתה ודרשה את תיקונם. במכתביה, נמנעה גב' שדה מלציין את העדרה של המרפסת.

א.8 הגב' שדה ציינה בתצהירה, כי במהלך בניית הבניין, היא הבחינה בהעדרה של המרפסת ופנתה למנהל העבודה, מטעמה של הנתבעת, לברר את פשר הדבר. לטענתה, היא נענתה, כי הבניין נבנה על פי תוכניות הבנייה, בהן מופיעים מחסנים.

א.9 התובעת מס' 2, גב' בן אריה, העידה אף היא, כי במהלך הבנייה, היא פנתה למנהל העבודה ושאלה לפשר העדרה של המרפסת, ברם לא קיבלה מענה לשאלתה.
חרף זאת, אין עדות על פנייה נוספת של הגב' בן אריה ו/או של הגב' שדה, אל הנתבעת, בענין גריעתן של המרפסות מהדירות.

א.10 בתביעה זו, עותרות התובעות לפצותן, בגין ירידת הערך שנגרמה לדירותיהן, עקב העדרן של המרפסות. לטענתן, הנתבעת התחייבה כלפיהן, באמצעות הסכמי המכר והתשריטים, למכור להן את הדירות עם המרפסות. הן הטעימו, כי קיומן של המרפסות, היווה שיקול מהותי ומרכזי בהחלטתן, לרכוש את הדירות.

א.11 התובעות טוענות, כי העדרן של המרפסות, גרע מערך כל אחת מהדירות, סך שווים בשקלים של 4,000 דולר. את תביעתן, סומכות התובעות על חוות דעת מומחה, אינג' רון, המשמש גם כשמאי מקרקעין, אשר העריך את ירידת ערך דירתה של הגב' שדה, בגין גריעת המרפסת, בסך 4,000 דולר. הגב' בן אריה טוענת, כי אומדן זה, יפה אף ביחס לדירתה, הואיל ומדובר בדירות הזהות בגודלן ובמיקומן.

א.12 התביעות דנן, הינן ספיח לתביעות שהגישו דיירי הבניינים, לרבות התובעות, נגד הנתבעת, בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירות (להלן: "התביעה הכללית").
התביעה הכללית הוגשה בתאריך 30.12.98.
בתאריך 26.6.2001, הגיעו הצדדים, בתביעה הכללית, להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, לפיו, פיצתה הנתבעת את דיירי הדירות, לרבות את התובעות, בסכומים שונים. הואיל ותביעותיהן של התובעות, בגין גריעת המרפסות מדירותיהן, לא נגעה לכלל התביעות, של דיירי הבניין, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו התביעות דנן, תידונה בנפרד, לאחר שהצדדים התפשרו, באשר ליתר חלקי התביעה הכללית.

ב. טענות התובעות

ב.1 התובעות טוענות, כי הנתבעת הפרה כלפיהן את התחייבותה, למכור להן את הדירות כולל המרפסות. את תביעותיהן סומכות התובעות על התשריטים, מהם עולה, כי המרפסות תוכננו, כחלק בלתי נפרד מהדירות ולראייה, שהכניסה אליהן, מתוך הדירות.

ב.2 התובעות אישרו, כי במעמד החתימה על הסכמי המכר, הראו להן נציגי הנתבעת, בא כוחה והחשב מטעמה, את התשריטים ובהם, תשריטי הדירות, אשר סומנו באמצעות מרקר צהוב, באופן שהמרפסות לא נכנסו בגדר הסימון והיציאה אליהן סומנה בצבע כהה.
לטענתן, באותו מעמד, הראו להם נציגי הנתבעת אף את התשריט הכללי, הנעדר סימונים.

ב.3 התובעות טוענות, כי הן שאלו את נציגי הנתבעת, לפשר הסימונים בתשריטי הדירות ונענו, על ידי חשב הנתבעת, כי אלו אינם נוגעים להן וכי מדובר בסימונים פנימיים של הנתבעת. התובעות קיבלו את ההסבר והתעלמו, לדבריהן, מהסימונים. לטענתן, משלב זה ואילך, הן לא ייחסו לסימונים משקל, מה גם, שאלו לא הופיעו על גבי התשריט הכללי, אשר אף בו הופיעו דירותיהן, לרבות המרפסות.

ב.4 התובעות הטעימו בעדותן, כי במעמד החתימה על הסכמי המכר לרבות החתימה על התשריטים - איש מנציגי הנתבעת, לא ציין בפני
הן את העובדה לפיה, המרקר הצהוב נועד, לכאורה, לתחום את גבולות הדירות וכי על פיו, המרפסות הוצאו מגדר הדירות.

ב.5 התובעות סמכו את תביעותיהן, על דברי המומחים אינג' גופר, אשר מונה על ידי בית המשפט, ליתן חוות דעת, באשר לליקויי הבנייה שנמצאו בדירות, נשוא הבניין בו מתגוררת הגב' בן אריה ואינג' רון, אשר מסר חוות דעת מטעם בית המשפט, בנוגע לבניין בו מצויה דירת הגב' שדה. אינג' גופר קבע בחוות דעתו כי:
" על פי השרטוטים שצורפו לחוזה המכר, נדרש היה במקור שתהיה מרפסת צמודה לדירה, שהכניסה אליה בצמוד לכניסה לדירה. המרפסת אינה קיימת ובמקומה נבנו מחסנים שנמכרו על ידי הקבלן לדיירים. על פי התוכניות שצורפו לחוזה המכר, מופיעה מרפסת הן בתוכנית הקומה (בקנה מידה 1:100 והן בתוכנית הקומה בקנה מידה 1:200) אומנם במפרט הטכני שצורף לחוזה אין כלל איזכור למרפסת הרי שמקובל בענף הבניה בנושא עדיפות בין מסמכים שהתוכנית עדיפה על המפרט והיא זו שקובעת."

ב.6 אינג' רון, המשמש אף כשמאי מקרקעין, קבע בחוות דעתו:
"בניגוד לתוכנית המכר בק.מ. 1:200 לא קיימת מרפסת צמודה לדירה הנדונה במידות 2.40/4.50 מ'. קיימים 2 מחסנים שהוצמדו לדירות אחרת."
המומחה רון העריך, כאמור, כי בגין העדר המרפסת, נגרמה לדירת שדה ירידת ערך בסך של 4,000 דולר.

ב.7 התובעות טוענות, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח את גרסתה. איש מנציגיה, אשר נכחו במעמד כריתתם של הסכמי המכר, לא התייצב ומסר עדות. מנכ"ל החברה, מר תורג'מן, מסר גרסה המהווה עדות שמיעה, הואיל ולא נכח במעמד החתימה על הסכמי המכר ולפיכך, עדותו אינה קבילה.

ב.8 אשר על כן, על יסוד גרסתן, אשר לא נסתרה או הופרכה, עותרות התובעות לקבל את התביעות ולחייב את הנתבעת בסעד הכספי הנתבע.

ג. טענות הנתבעת

ג.1 הנתבעת טוענת, כי ביסוד תביעותיהן של התובעות, עומד יצר החמדנות. לטענתה, הובהר לתובעות, במעמד החתימה על הסכם המכר, כי הדירות הנרכשות, נתחמו בגבולות המרקר הצהוב והצבע השחור, החוסם את היציאה למרפסת וכי הסימון במרקר הגדיר את הגבולות הברורים של הדירות.

ג.2 הנתבעת טוענת, כי גרסת התובעות מהווה עדות בעל פה הסותרת את התשריטים, המהווים מסמך בכתב ועל כן, אין לקבלה.

ג.3 הנתבעת טוענת, כי התובעות לא עמדו בדרישת חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר") בכך שלא הודיעו לה, על אי ההתאמה, לכאורה, בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק המכר, קרי , שנה מיום קבלת החזקה בדירה לידיהן.

ג.4 לטענתה, הדברים הינם בבחינת קל וחומר, נוכח העובדה שמדובר, לכאורה, באי התאמה ברורה, הבולטת לעין, נוכח העדרן של מרפסות גדולות, אשר על פי הנטען, עמדו ביסוד שיקולי התובעות ברכישת דירותיהן.

ג.5 אשר על כן, טוענת הנתבעת כי דין התביעות להידחות.

ד. דיון והכרעה

ד.1 הסכמי המכר - המפרטים והתשריטים

חובת פירוט הדירה ומרכיביה, במפרט הטכני, מעוגנת בדין, בחוק המכר. במפרטים אשר צורפו להסכמי המכר, אין התייחסות לקיומן של מרפסות פתוחות בדירות, חרף העובדה שמרפסת פתוחה אחת, קיימת בדירות ועל כך אין חולק. המפרטים מתייחסים ל"מרפסת שרות" - אשר לגביה, אין חולק, כי אינה מצויה בדירות. יוצא אפוא, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות החוק, כאשר לא פירטה במפרטים את העובדות לאשורן ואלו לא שיקפו נכונה, את תיאור הדירות. לפיכך, אין ללמוד מהם, על זכויותיהן של התובעות או על חיוביה של הנתבעת.

ד.2 יתירה מזאת - נוכח קיומן של המרפסות בתשריטים ובתוכניות - שומה היה על הנתבעת לציין את השינוי אשר ביצעה בתשריטים, בכך שגרעה את המרפסות מגבול שטחן של הדירות, מפורשות בגוף המפרט. לעניין זה, ראה סעיף 3 (ג) לחוק המכר:
"על המוכר למלא את כל הפריטים במפרט במפורט ובמדוייק, ואם פריט פלוני אינו חל
בנסיבות הענין, על המוכר לציין זאת לגביו. "

ד.3 באשר לתשריטים - אין חולק, כי הצדדים חתמו על שני התשריטים, הן התשריט הכללי והן תשריטי הדירות. (חתימותיהם של הצדדים מופיעות הן על תשריטי הדירות והן על התשריטים הכלליים, ראה נ\1, נ\4).
העיון בתשריטים, מעלה כי אין הם עולים בקנה אחד זה עם זה. בתשריטי הדירות, קיים הסימון במרקר הצהוב, אשר על פניו, מוציא את המרפסות משטח הדירות. מנגד, בתשריט הכללי, המרפסות מהוות חלק בלתי נפרד מהדירות, ואין עדות לכך, שאלו הוצאו מגבולות הדירות.

ד.4 גרסתן של התובעות, לפיה, נציגי הנתבעת העלימו מידיעתן את העובדה, לפיה, המרקר הצהוב, שינה בפועל את גבולותיהן של הדירות וגרע מהן את המרפסות - לא נסתרה.
הנתבעת, מטעמים השמורים עימה, לא זימנה לעדות את בא כוחה ו/או את החשב מטעמה, אשר לטענת התובעות, נכחו במעמד החתימה על הסכמי המכר והורו להן להתעלם מהסימונים המופיעים על גבי תשריטי הדירות, בהיותם סימונים פנימיים.

ד.5 צודקת באת כוח התובעות בטענתה, כי עדותו של מר תורג'מן, לעניין זה - איננה קבילה בהיותה עדות שמיעה.
יוצא אפוא, כי אל מול גרסתן הברורה והנחושה של התובעות - הנתבעת לא העמידה כל גרסה. העדרה של גרסה, מטעם הנתבעת, מחזקת, לכאורה, את גרסת התובעות.
ד.6 ב"כ הנתבעת ביקש לשכנע את בית המשפט, כי תשריטי הדירות, מדברים בעד עצמם וכי המעיין בהם, מתרשם כי הסימון נועד לתחום את גבולותיהן של הדירות. לפיכך, משהוצאו המרפסות אל מחוץ לגבולות הסימון - ברי כי אין הן חלק משטחן של הדירות.

ד.7 הטענה, על פניה, איננה משוללת יסוד. אולם, אף אם הסימונים המופיעים על גבי התשריטים, מצביעים, לכאורה על הוצאתן של המרפסות מכלל שטחן של הדירות - הרי שמדובר בשינוי מהותי ויסודי, היורד לשורשם של הסכמי המכר, אשר שומה היה על הנתבעת לציינו מפורשות, בגוף ההסכמים.

ד.8 הדברים הינם בבחינת קל וחומר, נוכח העובדה שהסימונים צויינו אך ורק על גבי תשריטי הדירות ואילו התשריטים הכלליים, נותרו כמות שהם, קרי, הדירות, לרבות המרפסות. בנסיבות אלו, טענת התובעות, לפיה הן לא ייחסו לסימון המופיע בתשריטי הדירות משקל, נוכח הסברם, לכאורה, של נציגי הנתבעת כי אינו נוגע להן - איננה משוללת יסוד.

ד.9 עדות בעל פה נגד מסמך בכתב

הנתבעת טוענת כי עדויותיהן של התובעות, באשר להסבר שנציגי הנתבעת הניחו לפתחן, בנוגע לפשר הסימון - סותר את התשריטים, המהווים מסמך בכתב.

ד.10 כפי שנקבע, התשריטים אשר צורפו להסכמי המכר - אינם מתיישבים זה עם זה. בתשריטי הדירות, מופיעים סימוני המרקר הצהוב ובתשריטים הכלליים - אין הם מופיעים. יוצא אפוא, כי אף לשיטת הנתבעת, עדויותיהן של התובעות, סותרות לכאורה, את תשריטי הדירות, אולם הן מתיישבות עם התשריטים הכללים. לפיכך, אין בגרסת התובעות משום עדות בעל פה הסותרת מסמך בכתב.

ד.11 זאת ועוד, כאמור, מדובר בשינוי מהותי, הנוגע לגריעת המרפסות, אשר שטחן כ - 11 מ"ר, משטחן של הדירות - אותו ביקשה הנתבעת לבצע בהסכם המכר - באמצעות סימון מרקר על גבי תשריטי הדירות.

ד.12 לא די בסימון מסוג זה, סימון בעלמא, על גבי תשריטי הדירות, כדי לשנות את הסכמי המכר, שינוי מהותי, הגורע במידה ניכרת, מהזכויות אותן ביקשו התובעות לרכוש מהנתבעת.
חזקה על הקונה הסביר, אשר אינו בקי ומצוי בקריאת תשריטים - כי יצפה מהמוכרת, הנתבעת, כי תציין את השינוי מפורשות בגוף הסכם המכר.

ד.13 לכאורה, מחדלה של הנתבעת, בכך שנמנעה מנקיטת לשון מפורשת, בגוף הסכמי המכר, בדבר גריעתן של המרפסות משטחי הדירות - מבסס את העילה העומדת ביסוד תביעותיהן של התובעות.

ד.14 אולם, כפי שיבואר להלן, התובעות חרגו מהתנהגות מקובלת וסבירה, כאשר נמנעו מלמסור לנתבעת הודעה בדבר אי התאמת הדירה, להסכמי המכר. בכך, הפרו התובעות את חובתן, על פי חוק המכר. לפיכך, חרף מחדלי הנתבעת - אין לקבל את תביעתן.

ד.15 הודעה על אי התאמה - סעיף 4א לחוק המכר

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי התובעות לא מסרו הודעה לנתבעת, בדבר אי התאמה, כפי שחוק המכר, בסעיף 4א' מחייבן לנהוג.

ד.16 הגב' שדה אישרה, כי שלחה מכתבים רבים לנתבעת, בהם העלתה טענות באשר לליקויי בנייה שונים שהתגלו בדירתה. במכתביה, נמנעה גב' שדה מלציין את אי ההתאמה שהתגלתה, בכל הנוגע לגריעתה של המרפסת, לכאורה, מהדירה.

ד.17 שתי התובעות מסרו בתצהיריהן, כי הן הבחינו בגריעת המרפסות מהדירות, במהלך בניית הבניינים. לדבריהן, הן פנו למנהל העבודה במקום ושאלו לפשר הדבר, אולם לא קבלו הסבר שהניח את דעתן. חרף זאת, הן נמנעו מלציין את העדרן של המרפסות, בפרוטוקול המסירה ולא מצאו לנכון להודיע לנתבעת, על העדרן של המרפסות, במהלך תקופת הבדק.

ד.18 למעשה, התובעות העלו לראשונה, את טרונייתן ביחס לגריעתן של המרפסות משטח דירותיהן, בעת הגשת התביעה הכללית, מטעמם של כלל דיירי הבניינים, כשנה ו - 4 חודשים, לאחר מועד קבלת החזקה בדירות לידיהן.

ד.19 סעיף 4 לחוק המכר קובע את הכללים החלים על כל אחד מהצדדים, לעסקת מכר דירה, בנוגע לאי התאמתה של הדירה, לתאורה על פי הסכמי המכר. באשר לחיוביו של המוכר, קובע הסעיף כי :

"(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם התקיים אחד מאלה:

(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;
(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה;
(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
(4) התגלתה, אף לאחר תקופת האחריות, אי-התאמה יסודית שבגללה אין הדירה מתאימה ליעודה;
(5) בנסיבות הענין היה על המוכר לתת לקונה אזהרות בדבר תכונות מיוחדות של הנכס או הוראות תחזוקה ושימוש, והן לא ניתנו או שאין הן מתאימות.
.........
(ג) לענין סעיף זה -
"אי-התאמה יסודית" - אי-התאמה בחלקי הבנין הנושאים ומעבירים עומסים
מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והנוגעת להבטחת
יציבותו בטיחותו;
"תקופת בדק" - תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת דירה
לרשות הקונה;
"תקופת אחריות" - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת בדק.

ד.20 סעיף 4א' קובע את חיובי הקונה, ביחס להודעה אשר עליו להמציא למוכרת, קרי, הנתבעת, בנוגע לאי התאמה:
(א) הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה -
(1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד;
(2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.

ד.21 מהוראות סעיף 4 לחוק המכר עולה, כי גריעתן של המרפסות משטחן של הדירות, ללא הסכמתן, לכאורה, של התובעות, עונה על הגדרת "אי התאמה", כמשמעותה בחוק המכר. ברי, כי הליקוי הנטען, גלוי לעין ולפיכך, חלה על התובעות חובה לדווח עליו לנתבעת, בתוך תקופת הבדק, קרי, במהלך 12 החודשים הראשונים, מהמועד בו קיבלו את החזקה בדירות לידיהן. חובת ההודעה בגין אי ההתאמה, מהווה תנאי לקיום זכותן של התובעות לסעד הנתבע.

ד.22 חובה זו, המעוגנת בחוק, מתיישבת עם ההגיון והסבירות. חזקה עליהן, כי אם אכן חשו שהונו אותן, כפי שגרסו, כי אז, היו ממהרות להתריע בפני
הנתבעת, על העוול שנגרם להן, לטענתן.

ד.23 מעדויותיהן של התובעות ניכר, כי הן ערות לזכויותיהן ועומדות על מימושן, בתקיפות ובנחישות. שתיהן העידו, כי הבחינו בהעדרן של המרפסות, עוד בטרם קבלו את החזקה בדירות לידיהן. הגב' שדה לא שקטה על שמריה ושיגרה מכתבים רבים לנתבעת ובהם קבלה על הליקויים שנגרמו בדירתה. ברי, כי מדובר בתובעות העומדות על דעתן ומודעות לזכויותיהן. בנסיבות אלו, שתיקתן ה"רועמת", לאורך למעלה משנה, באי מתן הודעה, בגין אי התאמה - מעוררת פליאה ותמיהה.

ד.24 התובעות הטעימו בתצהיריהן, כי ההחלטה לרכוש את הדירות, נפלה, בין היתר, בשל קיומן של המרפסות. הן ייחסו, אפוא, משקל רב למרפסות הנדונות. אם אכן כך, הכיצד שמרו על שתיקה, לאורך למעלה משנה?! מדוע לא פנו, אף לא פעם אחת אל הנתבעת, בדרישה או קובלנה, ביחס להעדרן של המרפסות?
ד.25 מחדלן של התובעות, בהימנען מלמסור הודעה בדבר אי התאמה - חרף הליקוי המהותי, לכאורה - מטיל ספק, באשר למהימנותן.
ניתן היה לצפות מהן, כי אם אכן, הנתבעת הפרה כלפיהן את התחייבותה, כפי שטענו, כי אז, הן היו פועלות בנחישות ונוקטות צעדים, למימוש זכויותיהן הנטענות, זמן רב טרם הגשת התובענה.

ד.26 התובעות הפרו את חיוביהן, על פי חוק המכר. הן לא הודיעו על אי ההתאמה במועד הקבוע בחוק והשהו את הודעתן, למעלה מן הסביר. בנסיבות אלו, אף אם הנתבעת הפרה את חיוביה כלפיהן, הרי שזכותן לסעד הנתבע - פקעה.

ד.27 לפיכך, התביעות תידחנה.
כל אחת מהתובעות תשלמנה לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתקים מפסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום ל' בסיון, תשס"ב (10 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.
ו. מרוז
- שופטת
002494/98א 139
מותר לפרסום מהיום.
40
בתי המשפט
א 002494/98
בית משפט השלום אשדוד
מאוחד עם ת.א. 2493/98

10/06/02
תאריך:
סגנית נשיא, כב' השופטת ו. מרוז

בפני
:








א בית משפט שלום 2494/98 שדה מירב , בן אריה אילנה נ' אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2002)