פסקי דין על דוד לוסטיג | פסקי דין על מי אביבים בע"מ

14138-05/14 תצ     19/02/2015




תצ 14138-05/14 דוד לוסטיג נ' מי אביבים בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 14138-05-14 לוסטיג נ' מי אביבים 2010 בע"מ







בפני
:
כב' השופטת
מרים סוקולוב


התובע
:

דוד לוסטיג

ע"י ב"כ עוה"ד שלומי אבני וערן פלסר



נגד

ה
נתבע
ת
מי אביבים 2010 בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יואב רזין
, פנינה ברודר ועומר נובינסקי

פסק – דין


1
.
עניינה של התובענה שבכותרת "אגרות חיבור" לשירותי מים וביוב אותן גבתה הנתבעת. ביום 01.10.14 הודיעה הנתבעת על חדילה מגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), וביום 04.12.14, הודיעו ב"כ התובע הייצוגי כי "המבקש מברך על כך שהודות להגשת התובענה המשיבה התעשתה וחדלה מהגביה". משכך, בהתאם להוראת החוק, אין לאשר התובענה כייצוגית. על כן, התביעה והבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית נדחות.

2.

נותר לדון בבקשה לפסיקת גמול ושכ"ט עו"ד.


התובע ובאי כוחו מבקשים לפסוק לזכותם סכומים של 100,000 ₪ ו-600,000 ₪ בהתאמה. לטענתם, היקף הגבייה שהופסקה בשנתיים שקדמו למועד הגשת התביעה עמד על

כ-7,000,000 ₪, וגמול ושכ"ט המבטאים 10% מסכום זה הינם ראויים ואף נמוכים ביחס לסכומים שנפסקו בהליכים אחרים. הם מדגישים את חומרת התנהגותה של הנתבעת, שבעבר, במסגרת ת"צ 42379-05-11, כבר הודיעה על חדילה מגביית תשלומים אסורים מסוג של "אגרת חיבור" ולא עמדה בהתחייבותה זו, ונקטה בשיטת "מצליח". עוד
מדגישים הם את רציפות הגבייה, הן לפני הודעת החדילה האמורה, והן לאחריה, דובר באגרה זהה לזו שגבתה הנתבעת, תוך הצגתה כתשלום הנדרש על פי דין. אף שכיום הותר לנתבעת לגבות אגרות "העתקת חיבור" בנסיבות מסוימות (שאינן חלות על התובע), מדובר בסכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שגבתה הנתבעת בעבר. הדבר נעשה לאחר שבמשך תקופה ארוכה נמנעה הרשות הממשלתית למים וביוב ביודעין מהסמכת תאגידי המים לגבות אגרה תמורת הזזת החיבור. נטען כי מעבר לתועלת הכספית, התביעה חיזקה את השמירה על שלטון החוק, שכן הנתבעת סירבה לאמץ עמדתם של תאגידי מים דומים שהכירו באי חוקיותה של גבייה דומה.

3
.
הנתבעת טוענת כי נסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקת גמול ולכל היותר, יש לפסוק לתובע וב"כ התובע סכומי גמול "מינימאליים". לטענתה, מלכתחילה אין מדובר בגבייה שלא הייתה לה הצדקה עניינית, כי אם בחוסר חקיקה מתאימה המסדירה אותה. הנושא, ביצוע עבודות נוספות שאינן כלולות בהיטלי המים הרגילים לבקשת יזמים, הוסדר ביום 30.12.14 באמצעות תיקון לכללים שנערך בידי הרשות הממשלתית למים וביוב, באופן שאימץ את עמדתם המהותית של תאגידי המים. ביצוען של עסקאות מסוג זה בעבר, על מנת להקל על יזמים שהחיבורים הקיימים לא התאימו לתכניותיהם, לא פגע באיש או באינטרס הציבורי, ולא הוביל להתעשרות של הנתבעת, שהשתמשה בכספים לביצוע העבודות המוסכמות. אין מדובר בנושא שנדון בתובענה הייצוגית הקודמת, שנסבה על תשלום אגרה עבור החיבור התקני. לו היה התובע מבקש חיבור כזה במועד הרלוונטי לתביעה הנוכחית, לא היה נדרש ממנו כל תשלום. הנתבעת מדגישה כי לא נערכה כל פנייה אליה או לממונה מטעם רשות המים, קודם להגשת התובענה, בבחינת אי מיצוי הליכים העולה כדי חוסר תום לב. לכך, היא מוסיפה כי ב"כ התובע הגישו סדרה של תובענות באותו עניין כנגד תאגידי מים שונים, בבחינת מיזם עסקי. לכך השלכות הן על תום הלב שניתן לייחס להם, והן על היקף העבודה המשפטית שנדרשה לעריכת התובענה הנוכחית דווקא, נוכח החפיפה הרבה בינה לבין ההליכים האחרים (כאשר עבודה משפטית זו ממילא הייתה מוגבלת), והן על היקף הסיכון שנטלו. לא זו אף זו, בעבר הובעה בספרות המשפטית ובפסיקה הדעה כי אין פסול בכך שהנתבעת ודומותיה תבצענה בתשלום עבודות החורגות משירותי החובה המוגדרים בחוק, ובדומה לכך הנתבעת סברה בתום לב כי היא פועלת כדין.

דיון

4
.
הסעיפים הרלוונטיים בחוק לדיון שבפני
הם 9(ב)-(ג), 22(ב)-(ג) ו-23(ב) ואלו קובעים כדלקמן:

"
9.
(ב)
בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם
הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח
לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.





(ג)
החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1)
על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2)
לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להורא
ות סעיף 23.

22.
(ב)
בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1)
הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2)
התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3)
מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.



(ג)
בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו –
(1)
לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה
התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית
לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף
קטן (ב);
(2)
לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי
הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח
והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור.

23.
(ב)
בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א),
יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1)
התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2)
מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל
על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות
שהוציא לשם כך;
(3)
מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4)
האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5)
הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
"

אשר לאמות המידה לקביעת שכר הטרחה במקרים בהם הוגשה הודעת חדילה, נקבע בפסיקה כי:

"מצב של דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית מפאת הפסקת הגבייה על ידי הרשות הוא בעל ייחוד מבחינת מורכבות השיקולים שיש להתחשב בהם ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה. סעיף9(ג) לחוק העוסק בסיטואציה מיוחדת זו מפנה בענין זה לשיקולים המפורטים בהוראות הכלליות בדבר גמול מיוחד ושכר טרחה, המקרינים על מהות הגורמים שיש לשוקלם לענין זה. אולם ברי, כי ייחודו של מצב זה מחייב התייחסות מיוחדת לגורמי הדחייה של בקשת האישור, הנעוצים בהודעת הרשות על הפסקת גביית תשלומים שבגינם הוגשה התובענה.

בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. חשוב להדגיש, כי מנין השיקולים המפורט בסעיפים 22 ו-23, אליהם מפנה החוק בסעיף 9(ג), אינו ממצה, ועל בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות העניין המסוים הניצב לפניו, ולהכריע במסגרתו האם ראוי במקרה נתון, על פי נסיבותיו, לפסוק תשלומים לתובע המייצג ולבא כוחו, ואם כן, מה שיעור התשלומים הראוי לצורך כך.
(עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ
נ' מדינת ישראל-מנהל המכס ומס בולים, ניתן ב-27.12.2010).

אשר לסכומים הסופיים הנפסקים, נאמר שגמול לתובע הייצוגי העומד על 40,000 ₪,
ושכר טרחה לב"כ המייצג העומד על 140,000 ₪, אשר היוו יחד סך של 16% מהסכום הפסוק, אינו מצדיק התערבות בית המשפט שלערעור, אם כי מדובר בסכומים העומדים על "הצד הגבוה" (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, ניתן ב-25.12.12).

עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי ככלל יש לקבוע גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחת בא הכוח המייצג ב"שיטת האחוזים" כאשר אופן יישומה בעת שמדובר בתביעות בסכומים נמוכים צריך שיהיה באופן שאינו מחמיר עם התובע. באותו מקרה, בהתחשב בסכום התביעה הנמוך (252,000 ₪) פסק בית המשפט 15,000 ₪ לתובע הייצוגי ו-60,000 ₪ לבא כוחו (עע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי, נתן ב-18.5.14).

5
.
אף שנימוק זה לא נזכר בפסיקה שהובאה לעיל, סבורה אני שלמידת אי החוקיות שנפלה בפעילות הרשות קודם להודעת החדילה מגבייה שלא כדין חשיבות עליונה לזיהוי ההצדקה למתן גמול לתובע הייצוגי וקביעת שיעורו. החמורים שבמקרים נסבים על דרישה מאזרח בתשלום בשיעור שלא נקבעו לו אמות מידה, הנחזה להיות תשלום חובה, וזאת כתנאי להפעלתה של סמכות חובה המוטלת על הרשות, תוך ידיעה ברורה מצדה באשר לאי החוקיות הגלומה במעשים (לדוגמה: בג"ץ 1640/95 אילנות הקריה (ישראל) בע"מ
נ' עיריית חולון, פ"ד מט(5) 582).
בענייננו, עיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית והודעתה של המשיבה בדבר חדילה מגבייה, מלמד כי אין חולק שמהתובע נגבו כ-35,000 ₪ שלא כדין, וזאת לאחר שביקש להזיז את נקודות החיבור לתשתיות בנכס שבנה. הנסיבות והרקע לגבייה האמורה, לרבות השאלה האם הייתה כרוכה במשא ומתן בין הצדדים, מועדיו, ידיעה בפועל מצד התובע בדבר אופן התמחור והאם ניתנה בידו ברירה כי העבודות תבוצענה בידי מי מטעמו, לא הובהרו. כל שנאמר בהקשר האמור מפי התובע היה כי "כתנאי למתן היתר הבניה דרש ממני התאגיד [סכומי כסף]..." (פסקה 4 לתצהירו), ומצד הנתבעת והמצהיר מטעמה כי "סכומים אלו חושבו בהתאם לאומדן עלות העבודה" (סעיף 10 להודעת החדילה; סעיף 9 לתצהיר צבי בלינקי מיום 30.9.14). אציין, כי בטיעוניהם בשאלת הגמול אף אחד מהצדדים לא ערך חישוב מפורט מה היה שיעור החיוב עבור השינויים שערך התובע לו היה נערך לפי הכללים החדשים (היה ואין מדובר בנסיבות פוטרות), וזאת כאינדיקציה לסבירות הסכום שנדרש. בשים לב לאמור לעיל, ולכך שלעמדתה המשפטית של הנתבעת באשר לסמכותה לדרוש תשלום מסוג זה נמצאו סימוכין משפטיים חיצוניים, לא הוכח שעסקינן במקרה בו פגם אי החוקיות שבגבייה עומד על המדרגה הגבוהה ביותר.

6
.
המשיבה אינה חולקת על כך שהיקף הגבייה שלא כדין עמד על כ-7,000,000 ₪. אשר למידת השפעת התביעה שהוגשה על הפסקת הגבייה האסורה ומידת מורכבותה, התובע עצמו הפנה לניסיונות עבר, מן השנים 2008 ו-2009 שנערכו במטרה לנסות ולעגן בכללים אגרות במקרים כגון דא. השפעתו של ההליך הנוכחי, שנפתח במחצית שנת 2014, על הכללים שנקבעו לבסוף, לא הובהרה. גם אם אניח לטובת ב"כ התובע ומרשם כי הייתה השפעה כזו, הרי שנוכח מתן היתר לגבייה במסגרת הכללים, היקף ההשפעה הריאלי על הסכום הכולל שייגבה מהציבור לעתיד לא הוברר.
מצב עניינים זה מקים שיקולים לכאן ולכאן – מחד גיסא, הדבר מלמד כי הסוגיה הייתה מוכרת לעוסקים במלאכה מזה זמן, בטרם הגשת התביעה, וכי מידת החדשנות, הייחודיות והיקף העבודה המשפטית הספציפית היו מוגבלות במידת מה. מאידך גיסא, הדבר מלמד כי כל עוד לא נדרשה להגן על עמדתה בבית המשפט, הנתבעת סירבה לאמץ את התזה המשפטית העומדת בבסיס התביעה שהייתה ידועה ומוכרת. בנסיבות אלו, דומה כי נוכח חיוניות התביעה להפסקת הגבייה, יש כדי להצדיק את עצם מתן הגמול, תוך צמצום מסוים בהיקפו בהתחשב באי מורכבותה.

7
.
לאור כל האמור לעיל, בשים לב לסכום שנגבה ונותר בידי המשיבה, ואמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון שפורטו לעיל, הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 50,000 ₪, ושכ"ט עורכי הדין המייצגים יעמוד על 200,000 ₪. הסכומים הללו ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום.


ניתן היום,
ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
















תצ בית משפט לעניינים מנהליים 14138-05/14 דוד לוסטיג נ' מי אביבים בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/02/2015)