פסקי דין על בנימין ארץ קדושה | פסקי דין על אלי אפרים | פסקי דין על חגית אפרים | פסקי דין על יקירה אפרים ואח' |

31065-10/14 עא     18/02/2015




עא 31065-10/14 בנימין ארץ קדושה נ' אלי אפרים, חגית אפרים, יקירה אפרים ואח'








בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע
ע"א 31065-10-14

18 פברואר 2015
בפני
:
כב' השופטת שרה דברת
– אב"ד, ס. נשיא
כב' השופט אריאל ואגו
כב' השופטת טלי חיימוביץ



בעניין:
בנימין ארץ קדושה
באמצעות ב"כ
עו"ד אורי בן חנן



המערער

נ ג ד


1.
אלי אפרים
2.
חגית אפרים
3.
יקירה אפרים
באמצעות ב"כ עו"ד אבי וינברגר
4.
נבטים - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד רואי רון



המשיבים



פסק דין


השופטת חיימוביץ
ערעור על

פסק דין
של בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט י. אקסלרד), בתיק ה"פ 25059-06-13, מיום 3.7.14.

העובדות
משיבה 4 (להלן: "המושב"), עתרה במסגרת הליך של טען ביניים, להורות לה למי מהמשיבים בתובענה, עליה להקצות את הזכות למגרש בהרחבה. המשיבים בתובענה היו בני משפחת אפרים (יקירה, אלי וחגית), ובני משפחת ארץ קדושה (בנימין, דוד, אביבה, עזיז ומזל).
יקירה, שהיתה בעבר בעלת נחלה במושב (משק 70), העבירה את זכויותיה בנחלה לבנה אלי ולכלתה חגית, אך נותרה חברת אגודה.
לאחר העברת הזכויות בנחלה, ובמסגרת הליכי ההרחבה והקצאת המגרשים, המליצה יקירה בפני
המושב, על בנימין (המערער), לקבל את המגרש בהרחבה. בנימין מסיבותיו, ביקש שהמגרש ירשם על שם הוריו, עזיז ומזל, אך אלה לא אושרו על ידי וועדת הקבלה במושב. על כן, ביקש בנימין כי המגרש ינתן לאחיו דוד, ולכך סירבה יקירה.
בשלב זה העלו אלי וחגית את הטענה, כי ליקירה כלל אין סמכות להמליץ על אדם לקבל מגרש בהרחבה, שכן, הם בעלי הזכויות בנחלה.
לפיכך, פנה המושב לבית המשפט במסגרת הליך של טען ביניים, להורות לו למי עליו להקצות את הזכות למגרש בהרחבה.

פסק הדין של בית המשפט קמא
בית המשפט קמא בחן את השאלה, האם הזכות להמליץ על אחר לקבל את מגרש ההרחבה המגיע לנחלה, נתונה לבעל הזכויות בנחלה, או לחבר אגודה (במקרה בו אין זהות בין השניים, כמו בענייננו).
נקבע, כי הזכות להמליץ נתונה לבעל הזכויות בנחלה, דהיינו אלי וחגית, וזאת מהנימוקים הבאים:
1.
החלטת המושב בתאריך 21.9.92, בעניין הקצאת מגרשים בהרחבה, קובעת כך: "לכל יחידת משק קיימת, ניתנת אופציה לרכישת מגרש אחד...". דהיינו, הבחירה היא במילים: "לכל יחידת משק" ולא במילים "בעל זכויות בנחלה" או "חבר אגודה".
2.
בהיות זכות זו בעלת ערך כלכלי משמעותי, שכן הממליץ רשאי לקבל תמורה מהמומלץ, בהכרח, היא צמודה למי שהוא בעל הזכויות בנחלה.
3.
העסקה בין אלי וחגית לבין יקירה לא סוייגה בכל דרך שהיא, ולכן אין מקום להחריג מהזכויות שרכשו אלי וחגית, כבעלים של הנחלה את הזכות להמליץ על מקבל מגרש בהרחבה.
4.
לשון החוזה בין יקירה לאלי וחגית שעניינו רכישת הזכויות במשק, עולה בקנה אחד עם החלטת המושב שעניינה זכות למגרש בהרחבה לכל יחידת משק.
5.
סעיף 4(ב) להחלטת מנהל מקרקעי ישראל מספר 737, המאפשרת למושבים לבצע הליך הרחבה, עוסק ברישום זכויות של מגרשים מבונים על שם חברי האגודה,
קובע כי חבר אגודה אשר קיבל זכות למגרש לא יכול להיות מועמד למגרש בהרחבה. מכאן, שההתייחסות לזכות למגרש בהרחבה, נגזרת מבעלות במקרקעין, ולא מחברות באגודה.

על כן נקבע, כי בעת שהתיימרה יקירה להמליץ על בנימין לקבל הזכות לרכישת מגרש בהרחבה, היא פעלה ללא סמכות לעשות כן, כי לא היתה בעלת נחלה או משק במושב, וחובה היתה על המושב להעיר את תשומת ליבם של יקירה ושל המערער, לכך שהיא אינה בעלת הזכות. המערער מצידו היה צריך לבדוק טוב יותר את מצב הזכויות בנחלה.
משכך, ניתן צו גודר כמבוקש, לפיו אלי וחגית הם הזכאים להמליץ על רוכש המגרש בהרחבה, ולמי מהטוענים האחרים אין כל זכות במגרש. כן נקבע, כי הטוענים, לבד מאלי וחגית, לא יוכלו לעולם לתבוע מן המושב זכות למגרש בהרחבה, או שווי כספי של זכות כזו.

יצויין, כי בבית המשפט קמא, לא התקיים הליך הוכחות. בישיבה מיום 20.2.14 הודיעו הצדדים לבית המשפט כדלקמן:
"ב"כ הצדדים: לא הגשנו תצהירים ואין צורך בחקירת עדים. אנחנו מוכנים לסכם מבחינה משפטית. אנחנו מסכימים שכל המסמכים אשר צורפו ע"י כל הצדדים יהוו מוצגים אשר עליהם יוכלו הצדדים להסתמך במסגרת סיכומיהם. נבקש לסכם בכתב".
מכאן, שהמסכת העובדתית עליה סמך בית המשפט קמא בפסק דינו, היא זו העולה מתוך המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, הא ותו לא. בית המשפט קמא לא התבקש להכריע מבחינה עובדתית בכל פלוגתא, אלא בשאלות המשפטיות בלבד.

הערעור
ב"כ המערער מעלה בכתב הערעור מספר טענות, ואדון בהם להלן:
1.
בית המשפט קמא היה משולל סמכות לדון בתובענה, בהיותה עוסקת בזכויות במקרקעין ולכן בסמכות בית המשפט המחוזי.
איני מקבלת טענה זו.
ראשית, המערער מנוע מלהעלות טענות לחוסר סמכות בית המשפט קמא, בשלב הערעור, עת שתק בנושא זה בהליך בבית המשפט קמא. ראה לעניין זה דברים שאמר בית המשפט העליון:
"נראה לי שככל שמדובר במערכת בתי המשפט הרגילים, רצוי לקבוע כלל, שלאחר שבית משפט דן בעניין ונתן את פסק, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון"
(ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר מוחמד חמדן, פ"ד נ(5) 820).
ראה גם
דברים שנאמרו בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 :
"בעת האחרונה נחלשה במידת מה ההלכה שהיתה מקובלת עד עתה, ולפיה טענת היעדר סמכות עניינית, ניתן להעלות בכל שלב של ההליך השיפוטי, לרבות לראשונה, בערכאת הערעור, וגם אם לא הועלתה על ידי הצדדים, רשאי בית המשפט לעוררה ביוזמתו בכל שלב של הדיון...נשמעים עתה קולות שלפיהן ראוי לשקול למנוע העלאת שאלת סמכות עניינית מקום שהתנהל דיון שלם ומפורט בערכאה שיפוטית רגילה, והצד המפסיד מבקש לבטלו, תוך התעלמות מזמן שעבר וממשאבים שהוצאו...גישה זו אינה מצטמצמת ליעילות של המערכת הדיונית בלבד, אלא שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות שיסודה בחובת תום לב, ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, על ידי הצד המפסיד במשפט, המעלה לראשונה בערעור טענת העדר סמכות עניינית של הערכאה הדיונית"

גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות.
נקבע בפסיקה, כי המלצה למנהל להתקשר בחוזה חכירה עם אחר, בהתאם להחלטה 612 של המנהל, איננה מהווה "מכירת זכות במקרקעין". המומלצים, בנסיבות העניין, אינם מקבלים זכות חוזית בעלת כוח משפטי מחייב כלפי המנהל, שיחכיר להם קרקע, אלא זכות פחותה. קרבתם של המומלצים לממליץ מעניקה להם אפשרות להשתתף בחלוקת המגרשים להרחבה ולא מעבר לכך, ותיתכן האפשרות כי בסופו של יום, כפי שקרה במקרה שלנו, לא יאשר המושב את המומלץ.
עוד נקבע כי הממליץ עצמו אינו בעל זכות לקבל זכות במקרקעין ממנהל מקרקעי ישראל, בהיותו מנוע מלקבל מגרש בהרחבה על-פי החלטה 612. מכאן שאינו יכול להעביר למומלץ יותר ממה שיש לו (ע"א 8249/01 מנהל מס שבח מקרקעין, חדרה נ' טל ועופר צינדורף, פ"ד נט(1) 711).
על כן, אין עסקינן בתביעה הנוגעת למקרקעין לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

2.
היה על בית המשפט קמא לקבוע כי העברת הנחלה מיקירה לאלי וחגית היתה העברה לבן ממשיך. ב"כ המערער סומך טענה זו על הנאמר בטופס ההעברה (העברה ללא תמורה לבן), ועל כך שהתמורה ששולמה היא כ-10% מערכה של הנחלה, ולא תמורה מלאה כפי שקבע בית המשפט קמא.

גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך.
מדובר פעם נוספת בטענה שעלתה לראשונה במסגרת הערעור, ואין לה כל זכר בכתבי הטענות בבית המשפט קמא, או בסיכומי המערער. נהפוך הוא, בישיבת בית המשפט קמא מים 1.10.13 אומר ב"כ המערער דאז, עו"ד ברזילי:
"יש הבדל בין העברה בנחלה לבין חבר אגודה. הגברת יקירה שמכרה היא חברת אגודה ואין על כך מחלוקת והם לעומת זאת לא חברי אגודה ולא יכולים לקבל בהרחבה. הזכות שייכת ליקירה בהיותה חברת אגודה.
דהיינו, אין כלל טענה כנגד העברת הזכויות לאלי וחגית, אלא הטענה היא, שלמרות העברה זו, נותרה יקירה חברת אגודה, ועל כן, מוסמכת להמליץ. גם בסיכומים לא נטען כי על בית המשפט קמא לקבוע כי עסקת העברת הזכויות לאלי וחגית, אינה אמיתית או שהיא עסקה למראית עין, או שהיא למעשה מינויו של אלי כבן ממשיך.
כפי שציינתי לעיל, אין כלל מקום לטעון בשאלות עובדתיות, שכן אלה לא עמדו במחלוקת, ועל בית המשפט קמא היה להכריע על בסיס המסמכים שצורפו לכתבי הטענות. במסגרת מסמכים אלה, צורפו גם מסמכי העברת הזכויות, כולל נספח ה' להודעת הפרטים מטעם משיבים 2 ו-3, בדבר מצב זכויות נחלה מספר 70 ביישוב נבטים, שם מאשר מנהל מקרקעי ישראל כי הזכויות בנחלה רשומות על שם משיבים 2 ו-3.
מכאן, ששאלת תוקפה של העברת הזכויות למשיבים 2 ו-3 לא עמדה כלל על הפרק, וגם עתה לא ברור מה בדיוק טוען המערער. העברת זכויות שונה בתכלית ממינויו של בן ממשיך, באשר במקרה השני עוברות הזכויות לבן הממשיך עם פטירת ההורה, ואילו במקרה הנדון, יקירה, שתזכה לאריכות ימים ושנים, העבירה את הזכויות בעודה בחיים למשיבים 2 ו-3. משכך, אין לדבר על מינוי בן ממשיך, גם אם היתה כוונה כזו מצד יקירה בטרם העבירה למשיב 2 את זכויותיה בנכס.
על מנת לטעון כי העברת הזכויות בין יקירה למשיבים 2 ו-3 לאו העברה היא, או כל טענה עובדתית אחרת, היה על המערער להעלותה ברחל בתך הקטנה, בהליך העיקרי, ולא במסגרת הערעור.
אשר על כן, גם דינה של טענה זו להדחות.

3.
טעה בית המשפט קמא כשקבע כי העסקה בין יקירה לאלי וחגית לא סוייגה, באשר בסעיף 4 לאישור ההעברה נאמר כי העברת הזכויות נעשתה ללא תמורה לבן.
אין לטענה זו על מה שתסמוך. העובדה שההעברה נעשתה לבן או שנעשתה ללא תמורה, אינה משנה כהוא זה את תוקפה או את מהותה, שהיא העברת הזכויות בנחלה. את המסקנה לפיה העסקה לא סוייגה (באופן שמחריג ממנה את זכות ההמלצה), הסיק בית המשפט ממסמכי ההעברה, ואכן, אין למצוא בהם כל סייג.

4.
אלי וחגית אינם יכולים להיות בעלי נחלה בהיותם חברי קיבוץ.
גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך, היא לא נטענה בהליך העיקרי, ועומדת בניגוד למסמכים שאין עליהם עוררין (מסמכי העברת הזכויות בנחלה לאלי וחגית).


5.
זכות ההמלצה שייכת לחבר אגודה, ויקירה נותרה חברת אגודה, הזכאית לכל הזכויות והחובות. הזכות להמליץ נובעת מתקנון המושב. ב"כ המערער מפנה להוראת אגף חקלאי מספר 101.

זו למעשה הטענה המשפטית היחידה בה נדרש בית המשפט קמא להכריע. לדידו, הזכות להמליץ נתונה לבעל הזכויות בנחלה, שעה שאין זהות בינו לבין חבר האגודה. זאת עשה על יסוד ניתוח החלטת המושב בפרוטוקול האסיפה הכללית מתאריך 21.9.92, בעניין הקצאת מגרשים בהרחבה, הנוקטת במילים:
"לכל יחידת משק קיימת, ניתנת אופציה לרכישת מגרש אחד..." מכאן הסיק, כי זכות ההמלצה צמודה ליחידת המשק ולא לחברות באגודה. עוד סמך על נוסחו של
סעיף 4(ב) להחלטה מספר 737 של מנהל מקרקעי ישראל, לפיו חבר אגודה אשר קיבל זכות למגרש, לא יכול להיות מועמד למגרש בהרחבה. מכאן, שההתייחסות לזכות למגרש בהרחבה, נגזרת מהזכויות במקרקעין, ולא מחברות באגודה.
פרשנותו
של בית המשפט קמא מקובלת עלי, על הנמקתה, וב"כ המערער לא הביא כל אסמכתא לפיה מדובר בפרשנות שגויה, או בחריגה מסמכותו של המושב. ב"כ המערער מפנה לע"א 1662/99 חיים נ' חיים הנ"ל, אך לטעמי מ

פסק דין
זה אין ללמוד מאומה לענייננו. שם אין מדובר על העברת הזכויות בנכס, אלא על מינויו של בן ממשיך, תוך סיוג המינוי, בכך שבית המגורים ישאר בחזקתו של בן אחר.
גם הוראת אגף חקלאי מס 101 עליה סמך ב"כ המערער, אינה רלוונטית להכרעה בסוגייה, שכן היא פונה לאגודה השיתופית בלבד, ואינה עוסקת ביחסים בין האגודה לבין חבריה או בעלי המשקים.
לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות.

6.
עוד נטען, כי היה על בית המשפט קמא להכריע, כי המושב היה בקנוניה עם אחד הטוענים, וכי שגה בכך שלא ראה כי למושב יש אינטרס מובהק בתוצאות ההליך. כן נטען, כי גב' דפנה אפרים שיקרה בתצהירה (מטעם משיבים 2 ו-3), כשטענה כי המערער רכש משק חקלאי במושב פטיש, ולכן אינו זכאי להרשם כבעל זכויות במגרש לפי הוראות המנהל.
שוב, מדובר
בטענות עובדתיות מובהקות. כיצד יכול היה בית המשפט קמא להכריע בשאלות של עובדה, ובפרט של טענות לקנוניה, כאשר לא התקיים כלל הליך של הוכחות, איש לא נחקר, ולא עמדו כלל פלוגתאות עובדתיות על הפרק? אמנם המערער העלה טענות אלה של זהות אינטרסים בין המושב למשיבים 1-3, בכתב הטענות, אלא שעם הסכמת הצדדים שפורטה לעיל, לפיה לא יוגשו תצהירים, והצדדים יסכמו בטענות המשפטיות בלבד, נשמטה הקרקע מתחת לטענות עובדתיות כאלה ואחרות השנויות במחלוקת, ולא ניתן עתה להחזיר אחורה את הגלגל.

אשר על כן, אמליץ לחברי לדחות את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות לטובת משיבים
1-3 בסכום של 20,000 ₪. הערבון שהופקד יועבר למשיבים, באמצעות בא כוחם, על חשבון ההוצאות.


טלי חיימוביץ, שופטת






השופטת דברת
אני מסכימה.
שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא






השופט ואגו
אני מסכים
לאמור בחוות דעתה המקיפה של חברתי, השופטת ט. חיימוביץ, ולנימוקיה.


אבקש להוסיף הערה בהקשר סוגיית הסמכות העניינית לדון בטען הביניים, כפי שהוגש על ידי המושב. בצדק, קבעה חברתי, שבנסיבות הנתונות, המערער מנוע לכפור, כעת, בסמכות העניינית של בית משפט השלום. די בכך לדחות טענת הסמכות. לגופה של השאלה, הייתי מותיר הדבר בצריך עיון, משיש לכך פנים לכאן ולכאן.

לפי הפסיקה המאוזכרת בחוות דעתה של חברתי, ברי, שאין עסקינן ב"תביעות בדבר חכירה לדורות, ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כלשון סעיף 51 (א)(3) לחוק בתי המשפט, שבכמותן אין בית משפט השלום רשאי לדון. בכך עדיין אין די לקבוע שהסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום דווקא. נזכור, כי בית המשפט המוסמך לדון בטען ביניים, בחלופה הרלוונטית לענייננו, הוא בית המשפט שלפניו מגיש ההליך "עלול להיתבע" (תקנה 225 של תקסד"א -1984). בהנחה שתביעה היפותטית זו תהא למתן סעד הצהרתי, או צו עשה, בדבר חיוב המושב להמליץ על הקצאת המגרש בהרחבה למי מהטוענים, לא הייתי נוטע מסמרות בשאלה, להיכן יש להגישה, מהיבט הסמכות העניינית.
אפשר, שמדובר בתביעה אזרחית, ששווי נושאה הוא כשווי המגרש הרלוונטי [סעיף 51 (א)(1)(2) של חוק בתי המשפט], שאז נקבעת הסמכות בהתאם לכך, ואפשר, שניתן לראות בכך משום "עניין אזרחי... שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום", משמע- כנופל בגדרי הסמכות השיורית של בית המשפט המחוזי, בהעדר שווי כספי מוגדר לסעד מעין זה [סעיף 40(1) רישא] של חוק בתי המשפט.
נראה לי, לאור האמור, שהגשת ההליך, כפי שנעשה, בפני
בימ"ש השלום, לא היתה נקיה מספקות, מהיבט הסמכות העניינית. עם זאת, ומשאיננו נצרכים להכריע בכך כעת, ניתן להותיר זאת בצריך עיון.
אריאל ואגו, שופט









על כן הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת חיימוביץ.

ניתן והודע
היום,
כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.




שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו, שופט

טלי חיימוביץ, שופטת











עא בית משפט מחוזי 31065-10/14 בנימין ארץ קדושה נ' אלי אפרים, חגית אפרים, יקירה אפרים ואח' (פורסם ב-ֽ 18/02/2015)