פסקי דין על וליד חביבאללה | פסקי דין על מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ

12022-01/14 סע     16/02/2015




סע 12022-01/14 וליד חביבאללה נ' מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ס"ע 12022-01-14



לפני:

כב' הרשמת ד"ר רויטל טרנר


התובע

וליד חביבאללה
, ת.ז. 53767893
ע"י ב"כ עוה"ד חידר זועבי


-

הנתבע
ת

מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ
, ח.פ. 511297400
ע"י ב"כ עוה"ד פאני בן נון




פסק דין


1.
התיק הנדון עניינו במחלוקת האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת, וככל שהתשובה על כך היא בחיוב, מה גובה השכר המגיע לתובע בגין תקופת עבודתו והאם הוא זכאי להפרשי שכר וזכויות סוציאליות אחרות.

רקע עובדתי

2.
הנתבעת הינה חברה להסעות, והתובע הינו רואה חשבון במקצועו אשר עוסק גם בתחום התיירות והטיולים. הקשר העסקי בין הצדדים נולד על רקע התקשרות בין הנתבעת לבין חברת הסעות נוספת בשם א.ע. הסעות והובלות עין מאהל (להלן: חברת א.ע. הסעות) במהלך שנת 2010 לרכישה משותפת של משאית ושימוש בה לצרכי הסעות או הובלות.

3.
בסמוך לתקופה הרלוונטית, היה התובע עובד שכיר של חברת גראנד אוקיינוס (להלן: גראנד אוקיינוס) העוסקת אף היא בענף התיירות וההסעות. מן העדויות שהוצגו בפני
בית הדין עולה כי התובע פעל הן עבור חברת א.ע. הובלות והן עבור גראנד אוקיינוס, כאשר לא הובהרה מתכונת ההתקשרות בינו לבין חברת א.ע. הובלות, אלא רק כי קרובי משפחתו של התובע הם מבעלי שתי החברות וכי התובע עסק בניהול החשבונות בגין פעילותה של המשאית המשותפת לנתבעת ולחברת א.ע. הובלות.

4.
בשלהי שנת 2011 הגיש התובע בבית דין זה תביעה כנגד הנתבעת (תיק ס"ע 51847-11-11, להלן: התביעה הראשונה), במסגרתה טען כי עבד עבור הנתבעת מחודש ספטמבר 2010 ועד למועד פיטוריו בחודש מרץ 2011. עוד טען כי לא שולמה לו משכורתו החודשית בסך 6,600 ₪ נטו בגין אף אחד מחודשי העבודה, ולכן הוא זכאי לשכר כולל בסך 46,000 ₪, וכן לפדיון חופשה בסך 1,848 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך 6,600 ₪. סכום התביעה הכולל עמד על סך של 54,448 ₪.

5.
בתחילת חודש מרץ 2012 הגישה הנתבעת תביעה כנגד מרכז קהילתי (מתנ"ס) עין מאהל (להלן: המתנ"ס) לתשלום חוב בסך 30,700 ₪ בגין שירותי הסעות שסופקו על ידי הנתבעת. תיק זה (תא"מ 5141-03-12) התנהל בבית משפט השלום בחיפה. המתנ"ס טען להגנתו כי ההתקשרות הייתה מול חברת א.ע. הסעות, אשר ביקשה ממנו להעביר את יתרת התשלומים בגין ההסעות לנתבעת. עוד טען המתנ"ס כי בגין יתרת החוב לחברת א.ע. הסעות, הכין המתנ"ס המחאה על שמה של הנתבעת אשר נמסרה לידי התובע על חשבון הזכויות אשר הגיעו לו לטענתו מהנתבעת. אין מחלוקת כי ההמחאה נפרעה על ידי התובע. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע זייף את חתימתה על גבי ההמחאה לצורך פריעתה וכי לא התקיים קשר עסקי בינה לבין התובע.

6.
ביום 25.3.12, זמן קצר לאחר שהוגשה התביעה האמורה של הנתבעת כנגד המתנ"ס, אמור היה להתקיים דיון מוקדם בתביעה הראשונה של התובע, בפני
כב' השופט חיים ארמון. התובע והנתבעת לא התייצבו לדיון, והתביעה נמחקה.

7.
בסופו של יום, תביעתה של הנתבעת כנגד המתנ"ס התקבלה, וביהמ"ש השלום קבע בפסק דינו מיום 9.12.13 כי המתנ"ס לא הוכיח כי ההמחאה שהוכנה על ידו הייתה בגין הסעות שביצעה חברת א.ע. הסעות, כי לא הוכח קשר עסקי בין התובע לבין הנתבעת אשר הצדיק את הסבת ההמחאה משם הנתבעת לשמו, ואף לא הוכח כי חתימתה של הנתבעת על הסבת ההמחאה הייתה אותנטית.

8.
כחודש לאחר מכן, ינואר 2014, הגיש התובע את התביעה שבתיק הנדון, בגין אותה תקופת עבודתה נטענת (ספטמבר 2010 עד מרץ 2011), ובמסגרתה הוא דורש את אותן הזכויות הכספיות אך בקיזוז של 30,000 ₪ אותם קיבל לטענתו מהמתנ"ס על חשבון זכויותיו מעבודתו עבור הנתבעת.

המחלוקות בין הצדדים

9.
לטענת התובע, התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת בחודשים ספטמבר 2010 עד מרץ 2011, כאשר עבד עבורה ברציפות ובמשרה מלאה כרואה חשבון, במשרדיה של הנתבעת. עוד טוען התובע כי לאורך כל התקופה, לא שילמה לו הנתבעת שכר וגם לא זכויות אחרות, וכי כאשר פנה לעמוד על זכויותיו הודיע לו מנהל הנתבעת שלא להגיע יותר לעבודה. סכום התביעה עומד על סך של 28,361 ₪.

10.
מנגד, טוענת הנתבעת כי בשום שלב לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובע וכי נוכחותו של התובע במשרדיה הייתה כנציג חברת א.ע. הובלות ולצורך מעקב אחר פעילותה של המשאית המשותפת. עוד טוענת הנתבעת כי התובע היה בתקופה הנטענת עובד שכיר של א.ע. הובלות או גראנד אוקיינוס, וכי הציעה לתובע הצעה עסקית לפיה יקבל אחוז מסוים מהכנסות שתקבל הנתבעת מעבודות שיביא התובע, כאשר הסיכום היה כי התובע יקבל תמורה זו כנגד חשבונית. בפועל, לטענת הנתבעת, התובע לא הביא עבודות כלשהן, ולכן לא היה מקום לשלם לו תמורה כלשהי.

המסגרת המשפטית
11.
הלכה ידועה היא
כי היות אדם בבחינת "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (

ע"ע 300274/96

שאול צדקא נ' מדינת ישראל
, פד"ע לו 625 (2001);
ע"ע 1076/04

מדינת ישראל נ' אדם שוב
, מיום 11.7.2005;
ע"ע 548/09

ישראל לוי נ' מוסך עלית 93 בע"מ
, מיום 22.11.09,
ע"ע 14122-07-10

מכללת רמתן גן נ' אורי פרייס
, מיום 13/09/12). עוד נקבע, כי גם אם אדם מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הוצאת חשבוניות מס למזמין השירות – אין בכך לסתור קיומם של יחסי עבודה, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד (ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח 433,

ע"ע 176/09

ז'וז'ט מואב נ' תפנית וינד בע"מ
, מיום 9.11.2010).
12.
בתי הדין לעבודה גם חזרו ופסקו כי המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב", אשר בבסיסו נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, תיערך בדיקה האם קיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בבחינת גורם חיצוני. במסגרת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, תיבחן השאלה האם
מבצע העבודה הינו בעל עסק משלו המספק למפעל שירותים כגורם חיצוני (סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א), 17, 22). סימן ההיכר המשמעותי לפן השלילי, הוא שמייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות ייהנה בעל העסק, ולא מזמין השירות, וכי ההשקעות באמצעי הייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק (ראו למשל:

בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ

(4) 628;

עע 1466/04

תדיראן בע"מ נ' ברנדה קרסנטי
, מיום 15.4.2007,
עע 568/06

דוד שושן נ' קל שירותי נופש ותיירות בע"מ
, מיום 3.1.2008,
ע"ע 646/09

אברהם בבר טוויזר נ' מאפיה מרחבית קריית שמונה ואח'
, מיום 29.2.2012). בצידו של מבחן ההשתלבות נמצאים מבחני משנה, הכוללים בין היתר את הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, נפסק כי המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב.
13.
עוד אציין, כי כאשר חלוקים הצדדים בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, נטל ההוכחה לעניין שאלה זו מוטל על כתפיו של העובד, משמע עליו להוכיח כי התקיימו הסממנים אשר מעידים על יחסי העבודה בין הצדדים.
מהכלל אל הפרט
14.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שהה במשרדי הנתבעת, כאשר לטענת התובע עבד עבור הנתבעת במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, וביצע עבודה מטלות שונות מלבד בדיקת פעילותה של המשאית המשותפת לנתבעת ולחברת א.ע. הובלות. מנגד, טוענת הנתבעת כאמור כי נוכחותו של התובע הייתה ארעית ובלתי סדירה, וכי הגעתו למשרדים הייתה כנציג חברת א.ע. הובלות או גראנד אוקיינוס על מנת להפיק חשבונית מס עבור הנסיעות שביצעה המשאית מדי חודש.
15.
לאחר שבחנתי את מכלול העדויות שהוצגו בפני
בית הדין, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עבודה, כפי שיוסבר להלן.
16.
התובע טען בתצהירו כי תפקידו אצל הנתבעת היה להתנהל מול ספקים עמם התקשרה הנתבעת, ובין היתר עיריית נצרת, מתנ"ס מגדל העמק, מוסך חג'אג'רי, עיריית מגדל העמק, קיבוץ גניגר ומפעל אורלן. עוד טען התובע כי קיבל שולחן ומחשב במשרדיה של הנתבעת, וכן טלפון וטלפון נייד, ובכל יום עבודה קיבל סידור עבודה מן המזכירה והכניס נתונים למערכת ממוחשבת שקיבל מסדרן הנתבעת. אולם, התובע לא הציג כל ראיה התומכת בטענתו לגבי מהות העבודה שביצע עבור הנתבעת. התובע טען בעדותו כי קיימים אצלו דו"חות חודשיים ביחס לניהול החשבונות של המשאית המשותפת לנתבעת ולחברת א.ע. הובלות (עמ' 14 שורות 26-27), אך לא צירף את המסמכים, לא ביקש להציגם במהלך עדותו וגם לא ביקש להורות לנתבעת על גילוים, כך שלא ניתן לדעת מה היה היקף פעילותו בגין ניהול החשבונות של המשאית.
17.
התובע גם לא זימן לעדות אף גורם שיכול היה לאשר כי ביצע עבודות עבור הנתבעת. כך למשל, טען התובע כי עסק בניהול דו"חות של הסעות וטיולים מול "

עשרות לקוחות

" (עמ' 19 שורה 6), אולם לא זימן לעדות אף לא לקוח אחד. התובע הוסיף וטען כי קיבל הדרכה מסדרן העבודה של הנתבעת לגבי הכנסת נתונים למערכת הממוחשבת, אך לא זימן לעדות את אותו סדרן. כמו כן, טען התובע כי פיקח עבור הנתבעת על הכנסת הרכבים למוסכים, אך לא זימן אף גורם מטעם המוסכים כדי לאשר את טענתו, וגם לא הציג כל מסמך המאשר כי הוא הכניס למוסכים רכבים של הנתבעת או מסמך המאשר כי קיבל לידיו בחזרה רכב אשר סיים טיפול במוסך. עוד טען התובע כי גבה כספים עבור הנתבעת, אולם לא פירט מי היו הגופים או האנשים מהם גבה כספים ובאילו מועדים, וגם כאשר טען כי התנהל מול ספקים של הנתבעת, לא זימן אותם לעדות בפני
בית הדין. כאשר נשאל התובע בחקירתו מדוע לא ראה לנכון לזמן אף אחד מהגורמים הללו לעדות, התחמק מתשובה עניינית (עמ' 9 שורות 4-7):
"ש.
זימנת מישהו מהספקים, שיעידו עבורך?
ת.
זה אני אשאיר לעו"ד שלי. אני ציינתי כמה גופים, כמה ספקים.
ש.
לא ראית לנכון לזמן אף אחד לעדות פה, על מנת שיתמכו בגרסתך?
ת.
אני לא יודע, זה העניין של העו"ד שלי."
18.
למעשה, הראיה היחידה אותה הציג התובע הייתה עדותו בפני
בית הדין, אולם מצאתי כי גרסתו של התובע לא הייתה מהימנה, נוכח סתירות בעדותו והעדר יכולתו להשיב לשאלות אשר נשאל בחקירתו, כפי שיוסבר כעת.
19.
בתצהירו, טען התובע כי עבודתו התבצעה במשרדי הנתבעת במגדל העמק, שישה ימים בשבוע, וכי פעל בהתאם לסידור העבודה שקיבל מן הנתבעת שכלל שיחות עם ספקים והכנסת נתונים למחשב. אולם, במסגרת חקירתו הנגדית, שינה התובע את גרסתו וטען כי עבודתו כללה ביצוע מטלות שונות עבור הנתבעת, החל מהכנסת רכבים למוסכים ועד לגביית חובות ושליחת דואר או מסירת מסמכים לגופים שונים (עמ' 8 שורות 11-22).
20.
זאת ועוד, בכתב התביעה ובתצהיר התובע לא הוסבר דבר לגבי עבודתו של התובע בתקופה שקדמה לתקופה שבמחלוקת, אולם, בתצהיר שהגיש התובע במסגרת תביעת הנתבעת כנגד המתנ"ס (נספח ד' לכתב ההגנה), טען כי עד חודש אוגוסט 2010 עבד בחברת א.ע. הסעות כמנהל חשבונות, ובספטמבר 2010 עבר לעבוד עבור הנתבעת. במסגרת חקירתו הציג התובע לפתע גרסה עובדתית שונה לגמרי לפיה לפני עבודתו עבור הנתבעת, עבד עבור חברת גראנד אוקיינוס (עמ' 7 שורות 1-2). גם לפי רישום המל"ל (נספח ו' לתצהיר מר לוי), התובע עבד בחודשים ינואר-דצמבר 2010 עבור גראנד אוקיינוס, והדבר עומד בסתירה להצהרתו כי באותה תקופה עבד עבור חברת א.ע. הסעות.
21.
בהמשך החקירה, טען התובע כי כאשר החל לעבוד עבור הנתבעת, הודיע לו מר לוי כי עליו לסכם עם גראנד אוקיינוס שהאחרונה תוציא את תלושי שכרו (עמ' 7 שורות 6-9). גם טענה זו לא הופיעה בתצהירו של התובע, ומדובר בטענה מרכזית ומהותית בגרסתו של התובע, שכן עתה אנו למדים כי התובע עבד לטענתו בפועל עבור הנתבעת אך תלושי שכרו נמסרו לו על ידי גראנד אוקיינוס. התובע לא הציג כל מסמך התומך בטענתו ואף לא זימן לעדות אף גורם מטעם גראנד אוקיינוס או מטעם א.ע. הסעות (אשר כזכור בבעלות בני משפחתו) כדי לאשר את השתלשלות העניינים הנטענת על ידו. התובע גם טען כי מנהל הנתבעת פנה לאשתו כדי שתעזור לשכנע את התובע להמשיך ולעבוד עבור הנתבעת (עמ' 10 שורות 1-2), אך גם אשתו של התובע לא הגישה תצהיר מטעמה ולא העידה בפני
בית הדין ביחס לטענה זו.
22.
בהמשך, טען התובע כדלקמן: "

אחרי שסיימתי לעבוד אצל מאיר לוי, בתצהיר רשום שהמשכתי אצל גראנד אוקיינוס, אבל בשם חברה אחרת – מיראג' טורס. אבל גראנד הייתה קיימת, לכן המשיכו להוציא לי תלושים החברה השנייה
" (עמ' 7 שורות 14-15). בניגוד לטענתו של התובע, תיאור המשך עבודתו עבור גראנד אוקיינוס אינו מופיע בתצהיר שהגיש בתיק הנדון וגם לא בתצהיר שהגיש בתביעה כנגד המתנ"ס, וכאשר התבקש להפנות לסעיף בתצהירו המציין עובדות אלו, עיין התובע בתצהיר אך לא יכול היה להשיב. זאת ועוד, בתיעוד המל"ל לא מופיע כל זכר לחברת גראנד אוקיינוס לאחר חודש מרץ 2010 וגם לא לחברת מיראג' טורס אותה מזכיר התובע בעדותו, והתובע לא הציג כל ראיה התומכת גם בטענה זו.

23.
לאחר מכן, נשאל התובע בחקירתו לגבי העובדה כי רישומי המל"ל מצביעים על כך כי קיבל דמי אבטלה בחודשים ינואר-אוגוסט 2011, בעוד הוא טוען כי עבד עבור הנתבעת בחודשים ינואר-מרץ 2011 (עמ' 7 שורות 23-28, עמ' 8 שורות 1-9):
"ש.
האם זה נכון שחתמת וקיבלת דמי אבטלה?
ת.
כן.
ש.
באיזה תקופה?
ת.
לא זוכר, בגלל שמתי שעבדתי אצל גראנד אוקיינוס, ועברתי למאיר לוי, עד שסיימתי את דמי האבטלה ולהשלים את זה והוא ישלים לי את הכסף על מנת לשלם לי. היה הסכם עם מאיר לוי ועם החברה הקודמת.
ש.
גם זה לא כתוב בתצהירך?
ת.
לא זכרתי.
ש.
אני אומרת לך ואני מציגה לך תדפיס מהמל"ל שהוא חלק מנ/2, ששם רשום שאתה קיבלת אבטלה מ-1/2011 עד 8/2011, כלומר מיד לאחר שסיימת לעבוד ביום 31/12/10 בגראנד אוקיינוס?
ת.
בספט' שהתחלתי לעבוד אצל מאיר לוי עד סוף השנה, שתקופה זו תמיד הייתה לי מחלוקת איתו, מתי לשלם, רק שהיו לו בעיות כספיות, להמשיך להירשם בדמי אבטלה, על מנת לכסות את עצמי והוא יפצה אותי ברגע שהוא יצא מהבעיות הכספיות."


במילים אחרות, טוען התובע כי כאשר עבד עבור הנתבעת בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2010, ביקש ממנו מר לוי כי יגיש בקשה לדמי אבטלה בגלל קושי לשלם לו משכורות. טענה זו עומדת בסתירה לטענתו הקודמת, אשר נטענה אך מספר דקות קודם לכן, כי כאשר החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש ספטמבר 2010 הודיע לו מר לוי כי עליו לפנות ולבקש מגראנד אוקיינוס להמשיך ולהנפיק את תלושי השכר עבורו.

24.
הצלבת עדותו של התובע עם רישומי המל"ל מעלה כי התובע קיבל דמי אבטלה כאשר עבד לכאורה עבור הנתבעת וכן כאשר חזר לטענתו לעבוד עבור גראנד אוקיינוס או מיראג' טורס, שכן לפי רישומי המל"ל התובע קיבל דמי אבטלה בחודשים ינואר-אוגוסט 2011. במילים אחרות, קיימת סתירה ברורה בין רישומי המל"ל מהם עולה כי עד לחודש דצמבר 2010 עבד התובע עבור גראנד אוקיינוס והחל מחודש ינואר 2011 ועד לחודש אוגוסט 2011 קיבל דמי אבטלה, לבין טענתו כי לא היה מחוסר עבודה אלא עבד בפועל עבור הנתבעת ולאחר מכן חזר לעבוד אצל גראנד אוקיינוס. הסבריו של התובע לגבי סתירה זו לא היו משכנעים וכאשר נשאל התובע בחקירה הנגדית לגבי עניין זה, התחמק ממתן תשובה עניינית (עמ' 9 שורות 8-13):
"ש.
האם נכון יהיה לומר שלנוכח הפיטורים שלך מגראנד אוקיינוס ביום 31/12/10, ניגשת למל"ל, והתחלת לחתום אבטלה?
ת.
לא זוכר.
ש.
האם כשהתחלת לחתום אבטלה, הודעת למל"ל שהתחלת לגרסתך לעבוד אצל מאיר לוי?
ת.
לא זוכר את זה."

25.
למעשה, מעדותו של התובע עולה תמונה לפיה היה אחראי לניהול החשבונות בגין המשאית שנרכשה במשותף על ידי הנתבעת וחברת א.ע. הובלות, והתובע עצמו הודה כי היה אחראי להתחשבנות בגין המשאית, על מנת שהנתבעת וחברת א.ע. הובלות או חברת גראנד אוקיינוס ידעו כיצד להתחשבן ביניהן בגין ההכנסות של המשאית (עמ' 17 שורות 11-27). זאת ועוד, במהלך עדותו הוסיף וטען התובע כי למעשה הן הנתבעת והן גראנד אוקיינוס היו חייבות לו כספים בגין אותה תקופת עבודה, וכי החליט לתבוע את הכספים דווקא מהנתבעת מכיוון שחברת גראנד אוקיינוס התנערה מאחריות (עמ' 13 שורות 22-28, עמ' 14 שורות 1-2):
"... היום הם מתנערים מכל זה, אמרתי
טוב, אני אגמור חשבון עם מאיר לוי, אחר כך אגמור חשבון איתם. בהתחלה הם חייבים לי כסף ע.א. כשעבדתי אצלם, הם אמרו למאיר לוי בעצמם שמה שנתנו לי זה על חשבונם, אמרתי שלא אכפת לי אם זה על חשבון מאיר לוי או על חשבונם כי בלאו הכי חייבים לי כסף שני הצדדים, אם הם רוצים לכתוב שקיבלתי מגראנד אוקיינוס, אין לי בעיה, אני אוותר על התביעה נגד מסיעי העמק, גראנד אוקיינוס התנערו מכל האחריות ואמרו לי שאני שייך למאיר לוי, אז הגשתי בתביעה השנייה מה שמגיע לי בניכוי 30,700 ₪. הייתי בשני גופים ששיחקו אותי, פעם זה זורק אותי ופעם זה".

לאחר מכן, כאשר נשאל התובע מדוע לא תבע את שכר העבודה מגראנד אוקיינוס, השיב כי מדובר בקרובי משפחתו וכי מבחינה חברתית מקובל לפתור את הסכסוכים בתוך המשפחה באמצעות גורמים מתווכים (עמ' 14 שורות 9-11). בפועל, לא עלה בידי התובע להוכיח כי דווקא הנתבעת היא שהייתה מעסיקתו בתקופה הנטענת ולא חברת א.ע. הובלות או חברת גראנד אוקיינוס, אשר שתי האחרונות הינן כאמור באותה בעלות. אף אם הועסק התובע במשותף על ידי הנתבעת וחברה נוספת, גראנד אוקיינוס ו/או א.ע. הובלות, התובע לא הניח תשתית ראייתית ברורה וסדורה למערכת יחסים כזו, ואף לא הוכיח מה היה חלקה של כל חברה בהעסקתו בתקופה הנטענת.

26.
בהקשר זה יש לדחות את טענתו של התובע בסיכומיו כי ידיעתו בדבר פרטים רבים אודות התנהלותה של הנתבעת מוכיחה כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת. נוכח עדותו של התובע עצמו, ממנה עולה כי פעל עבור חברת גראנד אוקיינוס או חברת א.ע. הובלות, אין זה מן הנמנע כי היכרותו עם מנהל הנתבעת או עם פעילותה של הנתבעת נבעה מהגעתו למשרדי הנתבעת כדי לערוך את ההתחשבנות בגין המשאית המשותפת או מיחסי החברות שנוצרו בין הצדדים נוכח הפעילות המשותפת של החברות.
27.
הצדדים הקדישו דיון נרחב להתנהלותו של התובע ביחס להמחאה שקיבל התובע מידי המתנ"ס, כאשר כזכור לטענת התובע המחאה זו נמסרה לו על ידי המתנ"ס וזאת בהסכמת הנתבעת נוכח החוב שלה כלפיו בגין זכויותיו כעובד, ואילו לטענת הנתבעת בשום שלב לא הסכימה כי ההמחאה תימסר לתובע ותופקד בחשבונו, וכי התובע זייף את חתימתה כדי לפרוע את ההמחאה. במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הנתבעת לבין המתנ"ס בבית משפט השלום, העיד התובע והתייחס להפקדת ההמחאה האמורה, שאז טען כי במקביל לתביעתו הראשונה כנגד הנתבעת הגיש גם תביעה כנגד חברת א.ע. הובלות, בגין אותה תקופת עבודה, אך הפחית את סכום ההמחאה (30,700 ₪) דווקא מן התביעה שהגיש כנגד חברת א.ע. הובלות (עמ' 18 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.13 בתיק תא"מ 5141-03-12): "

הגשתי תביעה נוספת נגד חברת א.ע. ושם מתוך הסכום שתבעתי הפחתי סך של 30,700 ₪ מאחר והם טענו שהסכום הזה שולם לי על חשבון הזכויות המגיעות לי

".
עדות זו של התובע מעלה שתי סתירות: ראשית, התובע טען במסגרת חקירתו הנגדית כי החליט שלא לתבוע את חברת א.ע. הובלות או גראנד אוקיינוס כי הדבר אינו מקובל במשפחתו או במעגל החברתי, אולם מעדותו בבית המשפט השלום עולה כי דווקא כן הגיש תביעה כנגד א.ע. הובלות בגין אותה תקופת עבודה. שנית, מעדות זו עולה כי הסכום שהיה נקוב בהמחאה שולם לתובע דווקא על חשבון זכויות שהיו מגיעות לו מחברת א.ע. הובלות. שילוב עדותו של התובע בתיק הנוכחי עם עדותו בבית משפט השלום מחזק את הספק לגבי זהות מעסיקתו בתקופה הנדונה. במאמר מוסגר יצוין, כי גם אם נתן התובע שירותים לנתבעת ולחברת א.ע. הובלות במקביל, עדיין אין בכך בהכרח כדי לבסס יחסי עבודה להבדיל מיחסים של מזמין ונותן שירות.
28.
בית משפט השלום לא קיבל את טענת המתנ"ס כי ההמחאה נמסרה לנתבעת באמצעות התובע, וכך נקבע בפסק הדין:
"כזכור מר ווליד חביב אללה טען כי התובעת הסכימה להסב את השיק שבמחלוקת ולמסור אותו לידיו על חשבון הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו אצל התובעת. התובעת מצידה הכחישה כל קשר עסקי בינה לבין מר ווליד באופן אישי ולא הוגשה כל ראיה התומכת בקיומו של קשר זה. בנסיבות הענין אין לקבל את הטענה לענין קיומו של אותו קשר.
חשוב מכך, מעדותו של מר ווליד עולה כי הוא הגיש 2 תביעות לבית הדין לעבודה,
הן כנגד התובעת והן כנגד הסעות א . ע לפיהם הוא ביקש לחייבה בתשלום זכויותיו הנטענות בגין תקופת עבודתו אצל כל אחת מהן.
בחקירתו אישר ווליד כי הוא הפחית את סכום השיק שבמחלקות מסכום התביעה אשר תבע נגד הסעות א . ע ולא עשה כן במסגרת התביעה אשר הגיש נגד התובעת. עדות זו, מפיו של ווליד עצמו אינה מתישבת עם הטענה כאילו התובעת מסרה לו את השיק בחזרה על חשבון זכויותיו הנטענות ממנה."

אכן, בית משפט השלום לא דן בטענות התובע לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת, שכן טענות אלו לא היו נשוא הדיון שם, ובפועל לא ניתנה החלטה לעניין מהותם של היחסים בין התובע לבין הנתבעת, אך יש לתת משקל לסתירות עליהן הצביע בית משפט השלום, כאשר הן כאמור חזרו גם בעדותו של התובע בתיק הנוכחי.
29.
בעוד שעדותו של התובע לא הותירה רושם מהימן, עדותם של עדי הנתבעת הייתה משכנעת ועקבית. גב' יפרח, אשר עובדת בנתבעת כמזכירה, העידה כי התובע נהג להגיע למשרדי הנתבעת פעמים ספורות בחודש, ולא מדי יום כטענתו. עוד העידה גב' יפרח כי היא זו שעסקה בגביית הכספים עבור הנתבעת וכי באחריותה רישום החשבוניות השוטף, וכי לא נתנה לתובע הנחיות כלשהן לגבות כספים עבור הנתבעת (עמ' 25 שורות 15-20). לא נעלמה מעיני הודאתה של גב' יפרח כי קראה את תצהירו של מר לוי וכי כאשר נפגשה עם באת-כוח הנתבעת להכנת תצהירה היה זה בנוכחות מר לוי, אולם אין בכך כדי לערער את מהימנות עדותה של גב' יפרח במסגרת חקירתה הנגדית, אשר הייתה כאמור עקבית ואמינה. כך למשל, נשאלה גב' יפרח מספר פעמים לגבי תפקיד הגבייה, ותשובותיה העקביות היו כי היא אחראית על הגבייה (עמ' 23 שורה 16, עמ' 24 שורות 27-28, עמ' 25 שורות 17-18). גב' יפרח גם חזרה בעקביות על הסבריה כי התובע הגיע למשרדי הנתבעת פעמים ספורות וכי שיחותיו עמה הפריעו לה למהלך העבודה הסדיר (עמ' 20 שורה 26, עמ' 21 שורה 12).

30.
מר לוי טען בתצהירו כי התובע הגיע מדי פעם למשרדי הנתבעת לצורך עריכת ההתחשבנויות בגין השותפות במשאית, וכי התנהלות זו של התובע נעשתה מטעם חברת א.ע. הובלות או גראנד אוקיינוס, ולא כעובד הנתבעת. מר לוי חזר על גרסה זו בעקביות גם בחקירתו הנגדית (עמ' 28 שורות 11-14):
"...
הוא הרשה לעצמו לבוא יותר, כי הוא היה נציג של החבר'ה האלה, כאשר השתתפתי איתם במשאית. המשאית הזו נקנתה בחודש ספט' 2010, ונמכרה בחודש 5/2011, אז הוא הרשה לעצמו באותה תקופה לבוא קצת יותר כדי להביא לי הזמנות של המשאית, כל דבר צריך תעודות משלוח והוא היה נציג שלהם
".
תימוכין לגרסה זו ניתן למצוא כאמור בעדותו של התובע אשר הודה כי הלכה למעשה פעל גם בשמה של חברת א.ע. הובלות או חברת גראנד אוקיינוס.

31.
לא נעלמו מעיני סתירות בין עדותו של מר לוי לבין עדותה של גב' יפרח. כך למשל, גב' יפרח העידה כי היא מנהלת החשבונות במשרד, אולם מר לוי טען כי גב' יפרח אינה מנהלת חשבונות אלא פקידה במשרד (עמ' 29 שורה 17). גב' יפרח העידה כי היא עוסקת בגבייה של הכספים מלקוחות, ומר לוי העיד כי הוא אישית גובה כספים וכן בנו ובתו, וזאת בנוסף לגב' יפרח (עמ' 29 שורות 26-27). יחד עם זאת, אני סבורה כי אין בסתירות אלו כדי לערער את מהימנות עדותו של מר לוי לעניין שורש המחלוקת – טיב יחסיה של הנתבעת עם התובע. מעבר לכך, נוכח הסתירות והעדר המהימנות של עדותו של התובע, הרי שבאיזון העדויות ונוכח נטל הראיה המוטל על כתפיו של התובע, לא ניתן לקבוע כי עדותו של התובע הייתה משכנעת יותר מעדותם של מר לוי וגב' יפרח, ובוודאי שלא היה בכוחה כדי לסתור את הראיות שהוצגו על ידי הנתבעת.

32.
יצוין כי התובע גם לא הוכיח את היקף העבודה שביצע לטענתו עבור הנתבעת. בעוד שבתצהירו טען כי עבד עבור הנתבעת במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, הרי שלא הציג כל ראיה התומכת בהיקף עבודה מלא, וזאת במיוחד נוכח כך שעולה מעדותו כאמור כי פעל בשמה של חברת גראנד אוקיינוס או חברת א.ע. הובלות.

33.
יש גם לציין, כי אף אם הייתי קובעת שהתקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עבודה, הרי שהתובע לא הציג אף ראיה לכך כי סוכם עמו שכר עבודה של 6,600 ₪ דווקא. אין בנמצא מסמך כלשהו המעגן הסכמות ביחס לתשלום שכר, והתובע נסמך רק על עדותו, אשר כאמור לא הייתה מהימנה בעיני, וגם בחר שלא לחקור את מנהל הנתבעת בהקשר זה. זאת ועוד, התובע לא הציג את תלושי השכר שקיבל לטענתו מחברת גראנד אוקיינוס, אשר אמורים לשקף שכר שהנתבעת התחייבה לטענתו לשלם לו, ואישור המל"ל לגבי קבלת דמי אבטלה (נ/1) מצביע על תעריף דמי אבטלה חודשי של כ- 3,000-4,000 ₪. התובע לא הציג כל הסבר כיצד תעריף דמי האבטלה מתיישב עם תביעתו לשכר של 6,600 ₪ דווקא.

סיכום

34.
על בסיס כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

35.
בנסיבות העניין ובהתחשב במכלול ההליכים בתיק, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ה, (16 פברואר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









סע בית דין אזורי לעבודה 12022-01/14 וליד חביבאללה נ' מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/02/2015)