פסקי דין על יהודה קרשין | פסקי דין על נורית ברוש | פסקי דין על אבידור יוספינה | פסקי דין על משה גולדשמיד | פסקי דין על אורית גולדווין-דינצגר ואח' |

1659/09 הפ     25/02/2015




הפ 1659/09 יהודה קרשין, נורית ברוש נ' אבידור יוספינה, משה גולדשמיד, אורית גולדווין-דינצגר ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


25 פברואר 2015
ה"פ 1659-09 קרשין ואח'
נ' אבידור יוספינה
ואח'



בפני

כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן

מבקשים
(משיבים בבקשה)

1.

יהודה קרשין

2.

נורית ברוש





ע"י ב"כ עו"ד עופר שרגיל
נגד

משיבים (מבקשים בבקשה)


1. אבידור יוספינה
2. משה גולדשמיד
3. אורית גולדווין-דינצגר
4. אדריאן רוזנר
5. גבריאלה פרלשטיין
6. מיכאל ויטנר
7. דרור זהבי
8. טוני גבסו
9. יוסף מגן
10. יחזקאל מגן
11. ויולט אליהו
12. מאיר בן חמו
המשיבים 1-12 ע"י ב"כ עו"ד עמוס בר-נתן

13. משרד האוצר מיסוי מקרקרעין
14. משרד המשפטים רישום והסדר מקרקעין
15. משרד המשפטים לשכות רישום מקרקרעין
16. עירית תל-אביב יפו
17. יורשי המנוח הינדיס אפרים ז"ל
18. יורשי המנוחה הינדס שרה ז"ל
19. יורשי המנוח אברהם שלמה זילבר ז"ל


החלטה

מונחת לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 13.7.11 בהמרצת הפתיחה שבכותרת, שבמסגרתו ניתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים זכאים להירשם בפנקסי המקרקעין כבעלים בחלקים שווים של 400/3600 חלקים מהמקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 6954 וכבעלי זכות שכירות ל-999 שנה בדירת הגג ובשטח הגג הצמוד לה, כמפורט בתשריט המצורף לפסק הדין, שנערך על ידי השמאי יעקב פטל.

הבקשה הוגשה על ידי המשיבים 1-12, שהינם הבעלים במשותף של המקרקעין (במושע) ונטען בה, כי המדובר ב

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד שלא כדין, בין היתר בהעדר ביצוע המצאה כדין של המרצת הפתיחה לרוב המכריע של המשיבים 1-12. המשיבים 13-19 הינם משיבים פורמאליים בבקשה.

בהחלטה קודמת, מיום 2.7.14, קבעתי, כי לגבי שניים מהמשיבים 1-12, הן המשיבות 8 ו-11 נראה על פני הדברים כי אכן לא בוצעה המצאה כדין וכיוון שכך, יש, לכאורה, מקום לבטל את פסק הדין. לאור זאת, הורתי לב"כ המבקשים להודיע לבית המשפט האם הוא מעוניין לחקור את המשיבות 8 ו-11 על תצהיריהן התומכים בבקשה לביטול פסק הדין, שאז ייחקר גם השליח שביצע את ההמצאות. ב"כ המבקשים הודיע, כי הוא אכן מבקש לחקור את המשיבות 8 ו-11 על תצהיריהן ואולם אישר, כי אכן "אין חולק על כך שלידי המצהירות לא בוצעה המצאה". לפיכך, הורתי כי יתקיים דיון שבו יחקרו השליח והמבקשים בלבד. דיון כאמור התקיים ולאחריו סיכמו הצדדים את טענותיהם ומשכך הבשילה השעה ליתן החלטה בבקשה.

1. רקע הדברים וההליכים
על הרקע העובדתי וההליכים שהתקיימו בענייננו עמדתי בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 2.7.14. אולם, למען בהירות התמונה אחזור על הדברים בתמצית גם בגדרי החלטה זו.

התובענה שבכותרת הוגשה בשנת 2009 ובגדרה עתרו המבקשים לקבלת סעד הצהרתי שלפיו הם הבעלים של דירת הגג המצויה בבניין שברחוב דיזינגוף 170 בתל-אביב, הידוע גם כחלקה 39 בגוש 6954 וכי הם זכאים להירשם בפנקסי המקרקעין כבעליה. התובענה הוגשה במקור כנגד המשיבים 1-12, שהינם, כאמור, הבעלים במשותף של המקרקעין, וכן כנגד המשיבים 13-16. המשיבים 17-19 צורפו לתובענה בעקבות החלטתי מיום 5.1.11.

בתובענה נטען, כי הזכויות בגג הבניין נמכרו לאביהם המנוח של המבקשים, מר פנחס קרשין, ז"ל, על ידי מר אפרים דב הינדס, ז"ל והגב' שרה הינדס, ז"ל. זאת, לאחר שבני הזוג הינדס רכשו את הזכויות בדירת הגג מהקבלן אברהם שלמה זילבר, ז"ל. על פי הטענה, בשנת 1953, לאחר רכישת הזכויות בגג, בנה אביהם המנוח של המבקשים דירה על גג הבניין, שאותה ירשו ילדיו, המבקשים. לטענת המבקשים, אביהם המנוח לא דאג בזמנו לרישום זכויותיו בפנקס רישום המקרקעין ולכן החלק היחסי שלהם בנכס לא רשום בפנקס.

ביום 30.12.09 הוגשה תשובת המשיבים 13-15 להמרצת הפתיחה.

ביום 2.5.10 הגישו המבקשים בקשה למתן

פסק דין
, לאחר שהמשיבים 1-12 לא הגישו תשובה מטעמם להמרצת הפתיחה.
במסגרת החלטתי מיום 3.5.10 הורתי, כי יש צורך באישורי מסירה וכי לאחר המצאת אישורי מסירה תינתן החלטה. רק ביום 5.12.10, לאחר עיכוב שמקורו בסכסוך שנתגלע בין המבקשים לבין בא כוחם דאז, עו"ד שמריה מלכה, הומצאו אישורי המסירה לתיק בית המשפט.

לאחר שהתנהלו הליכים נוספים בעניין המשיבים 17-19, אשר, כאמור, צורפו כמשיבים נוספים לתובענה, הורתי בהחלטתי מיום 18.5.11, כי יוגש

פסק דין
לחתימתי.

ביום 26.5.11 התקבלה הודעה מטעם בא כוחם המבקשים, שבגדרה הודיע לבית המשפט, כי לנוכח העובדה שנכון להיום מחולקות כל הזכויות בבניין בין הבעלים בשלמות (3200/3200), הוא נזקק לפרק זמן של כ- 30 יום, על מנת לגבש ביחד עם המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב ורשמת המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב, את הנוסחה המתאימה שתופיע בפסק-הדין ותאפשר את יישומו, הלכה למעשה, בספרי המקרקעין בדרך של רישום הזכויות בדירה/במקרקעין על שמם של המבקשים. בו ביום נעתרתי לבקשה.

ביום 3.7.11 התקבלה הודעה מטעם המבקשים, שבגדרה הבהירו, כי על פי הנחיות סגן רשם המקרקעין בתל-אביב, יש לערוך את פסק הדין תוך התבססות על נתונים שמאיים ביחס לחלק היחסי של זכויות המבקשים ביחס לכלל הבניין. לאור זאת, צירפו המבקשים חוות דעת של השמאי יעקב פטל, אשר הבהיר בחוות דעתו, כי מאחר שכיום מחולקות כל הזכויות בבניין בין הבעלים בשלמות (3200/3200), יש ליצור "יש מאין" על מנת לרשום את חלקם היחסי של המבקשים בבניין. השמאי ציין בחוות דעתו, כי כיוון שהגג משתרע על שטח של קומה טיפוסית שבה יש שתי דירות כאשר לכל דירה יש כ-1/8 חלקים ברכוש המשותף במושע, הוא הגיע לכלל מסקנה שלנכס של המבקשים יהיו לאחר איזון אותם חלקים שיש לדירה טיפוסית. לאור זאת קבע השמאי, כי לאחר שקלול הזכויות יש להגדיל את המכנה המשותף במקרקעין נשוא ענייננו מ-3,200 חלקים ל- 3,600 חלקים, שיכללו גם את חלקם של המבקשים. יש לציין, כי חוות דעתו של השמאי כללה טבלה המפרטת לגבי כל אחד מהבעלים את חלקו היחסי הישן במקרקעין ואת חלקו היחסי החדש במקרקעין.

ביום 13.7.13 ניתן על ידי

פסק דין
הצהרתי, שלפיו המבקשים זכאים להירשם בפנקסי המקרקעין כבעלים בחלקים שווים של 400/3600 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 6954 וכבעלי זכות שכירות ל-999 שנה בדירת הגג ובשטח הגג הצמוד לה, כמפורט בתשריט המצורף לפסק הדין שנערך על ידי השמאי יעקב פטל והמסומן מ/1 ע"ג המקרקעין. במסגרת פסק הדין הורתי לרשם המקרקעין בתל-אביב לרשום את הזכויות כאמור על שם המבקשים בפנקסי המקרקעין בכפוף לעמידת המבקשים בדרישות הדין לעניין הרישום וכן לתקן את רישום הזכויות הקיים ביחס לבעלות המשיבים 1-12 במקרקעין, על מנת לאפשר את הרישום על שם המבקשים, באופן שהמכנה המשותף של סך כל הבעלויות בחלקה יהיה 3600 (במקום 3200), כמפורט בחוות דעת השמאי יעקב פטל. על מנת לאפשר את הוצאת הרישום אל הפועל הורתי על מינויו של ב"כ המבקשים, עו"ד עופר שרגיל
, ככונס נכסים לצורך חתימה בשם המשיבים 1-12 על כל מסמך שיידרש לצורך הוצאתו של פסק הדין אל הפועל.

ביום 25.7.13 הוגשה מטעם המבקשים בקשה לתיקון פסק הדין מיום 13.7.13. בבקשה צוין, כי התיקון מתבקש לנוכח דרישת רשם המקרקעין בתל-אביב לכלול בפסק הדין את החלקים היחסיים של כל אחד מהבעלים האחרים, כפי שיתקבלו לאחר התיקון, כמתחייב מפסק הדין. לבקשה צורף נוסח של פסק הדין המתוקן, הכולל רשימה של הבעלים וחלקיהם היחסיים החדשים במקרקעין. עיון בנוסח האמור העלה, כי נפלו בו מספר טעויות, בחלקן חמורות. לאור זאת, הורתי לבא כוחם של המבקשים להגיש בקשה מתוקנת בתצהיר שבה יבהיר כיצד נפלו כל הטעויות האמורות בבקשה לפסיקתא שהגיש. ביום 22.10.13 הגישו המבקשים תצהיר ובקשה מתוקנת, ואולם בטרם היה סיפק בידי ליתן החלטה בבקשה המתוקנת, הגישו המשיבים 1-12 בקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 13.7.11.

2. הבקשה לביטול פסק הדין וההליכים שהתנהלו בעקבותיה
כאמור, ביום 30.12.13 הגישו המשיבים 1-12 בקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 13.7.11, וזאת בטענה להעדר ביצוע המצאות כדין על ידי המבקשים לידי הרוב המכריע של המשיבים 1-12. לעניין זה נטען, כי לתשעה מתוך שנים עשר המשיבים כלל לא בוצעה מסירה, כי ביחס לעשירי (הוא המשיב 9, יוסף מגן, ז"ל) כלל לא ניתן לדעת האם בוצעה לידיו מסירה כדין בשל פטירתו, וכי שניים מתוך תשעת המשיבים שכלל לא קיבלו את המסירה הם תושבי חוץ המתגוררים דרך קבע בחו"ל (משיב מס' 7, דרור זהבי, ומשיבה מס' 11, ויולט אליהו). על פי הטענה, המבקשים אמנם המציאו תצהיר בחתימת השליח מטעמם, אולם המדובר במצהיר שהינו אחיו של בא כוחם של המבקשים דאז, עו"ד שמריה מלכה, אשר התנהלותו, כך לשיטתם, "מעוררת תמיהות ביחס לאמינותו שכן ב"אופן מפתיע", כל ההדבקות שכביכול הצהיר כי ביצע – לא הגיעו לשום מקום. יותר מכך גם אם נניח שהוא אמר אמת שביקר במקום כפי שטען מדוע כל הניסיונות היו בערך באותה שעה – כולן היו בסביבות השעה 18:00 או ב- 15:00. אף אחת מהן לא הייתה בשעות אחרות, כך שעל פניו נראה שהשליח לא התאמץ במיוחד לבצע מסירות ממש."

בבקשה פורטו הנסיבות הרלבנטיות לכל אחד מהמשיבים שעל פי הטענה לא בוצעה להם המצאה כדין, הם המשיבים 1, 2, 4, 6-12; כך, למשל, ביחס למשיבה 8, הגב' טוני גבסו, נטען, כי אמנם על פי תצהירו של השליח בוצעה ביום 15.9.09 הדבקה של כתבי בית הדין על דלת דירתה ברחוב דיזינגוף 170, לאחר ששלושה ביקורים קודמים (ביום 13.9.09 בשעה 18:00, ביום 14.9.09 בשעה 18:30 וביום 15.9.09 בשעה 15:30), לא נשאו כל פרי. אולם, המשיבה 8 כלל לא מתגוררת ברחוב דיזינגוף 170, כי אם ברחוב נחל הבשור 1 ביפו, שהיא גם כתובתה הרשומה במשרד הפנים. על פי הטענה, מאחר שהמשיבה 8 אינה מתגוררת ברחוב דיזינגוף 170 כלל לא היה מקום לנסות למסור לה את כתב התביעה בבניין או להדביקו שם ומובן מאליו כי היא לא קיבלה את כתב התביעה או כל מסמך אחר הקשור בתובענה. ביחס למשיבה 11, הגב' ויולט אליהו, נטען, כי אמנם על פי תצהירו של השליח בוצעה ביום 25.10.09 המצאה של כתבי בית הדין לעו"ד יונה מושקוביץ', בא כוחה, כביכול. אולם, האחרון מעולם לא ייצג את המשיבה 11, שהינה תושבת חוץ, הוא כלל אינו מוכר לה וממילא הוא לא הוסמך לקבל מסמכים בשמה. לתמיכה בעובדות האמורות צורף תצהיר של ד"ר אודליה יעקב, בתה של המשיבה 11.

המשיבים 1-12 טענו בבקשתם לביטול פסק הדין, כי מאחר שתשעה מתוך שנים עשר המשיבים כלל לא קיבלו את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין, הרי שיש להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי התובענה. על פי הטענה, על ביטול פסק הדין לחול כלפי כל המשיבים, וזאת לאור סיפא תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הקובעת, כי "החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." לעניין זה נטען, כי מאחר שפסק הדין מתייחס גם לזכויות של כל אחד מהמשיבים ברכוש המשותף, ברי כי לא ניתן להותירו על כנו ביחס לחלק מהמשיבים.

בתגובתם לבקשה לביטול פסק הדין טענו המבקשים, כי יש להורות על סילוק הבקשה על הסף, ככל שעסקינן במשיבים 3, 5, 7, ו-9, שכן לכל המשיבים הנ"ל בוצעה מסירה כדין של התובענה ולא הוגש כל תצהיר לתמיכה בבקשתם לביטול פסק הדין. אשר למשיבה 8 נטען, כי המידע אודות מגוריה בבניין נשוא עניינו נמסר לשליח על ידי המשיבה 5, המשמשת כנציגות הבית, ומשכך יש לראות במסירה שבוצעה לה המצאה כדין. אשר למשיבה 11 נטען, כי בהעדר תצהיר מטעמה ומשאין כל פירוט בתצהיר שניתן על ידי בתה מיהו נציגה של המשיבה 11 בישראל, יש לקבוע כי המסירה בוצעה כדין.

יש לציין, כי לתגובתם לבקשת הביטול צירפו המבקשים מסמכים שונים שנתגלו בתיק הבניין בעירייה, שלשיטתם מאששים ומחזקים את טענותיהם באשר לזכויותיהם בדירת הגג, לרבות מכתב חתום על ידי כל הבעלים המשותפים של הבניין ובו הסכמתם לבניית דירה על הגג על ידי אברהם שלמה זילבר; מכתב מעוה"ד בר-שירה מיום 18.7.52 ובו אישור רכישת הזכויות בגג על ידי ה"ה זילבר כולל הזכות לבניית דירה מה"ה זילבר לה"ה הינדס; תנאי יתר בעלי הדירות בבניין לאישור הבנייה על הגג כמפורט במכתבם מיום 17.11.52; המלצת מ"מ ראש העיר מיום 3.3.53 למתן רישיון לבנייה על הגג למר זילבר; רישיון הבנייה למר זילבר ופרטיכל בקרה בגמר הבנייה, שבו מצוין: "בעל הבית ובעלי הדירה, פנחס קרשין; גר במקום"; הודעה על סידור משפט כנגד ה"ה זילבר וקרשין, בו מצוין כי "פנחס קרשין – בעל הדירה והקבלן"; אסמכתא מספרי רכוש לפיה בעל הזכות בדירה הוא פנחס קרשין; בקשת רשות ערעור של כל יתר בעלי הזכויות בבניין מיום 19.1.53 (נספחים א'-ט' לתגובה).

בתשובתם לתגובת המבקשים טענו המשיבים 1-12, כי בפסק הדין מיום 13.7.11 קיבלו המבקשים הרבה מעבר לסעד ההצהרתי שנתבקש בהמרצת הפתיחה, שבגדרה התבקש סעד הצהרתי ביחס לדירה בלבד, כאשר רק בהמשך נתבקש סעד הצהרתי ביחס לגג כולו. על פי הטענה, במצב דברים זה, יש הצדקה לביטול פסק הדין מחמת הצדק גם ביחס למשיבים הבודדים שהמרצת הפתיחה אכן הומצאה לידיהם, שכן אלו כלל לא יכולים היו לשער שפסק הדין שיינתן יכלול גם את הזכויות בגג. יש לציין, כי לתשובה לתגובה צורף, בין היתר, תצהיר של המשיבה 3, שאין חולק כי המרצת הפתיחה הומצאה לה כדין, שבו הצהירה האחרונה, כי למקרא כתב התביעה היא סברה שהמבקשים עתרו רק לסעד הצהרתי ביחס לזכויותיהם בדירה; תצהיר של המשיבה 5, שעל פי הנטען בתצהיר השליח מסרה לשליח פרטים אודות חלק מהמשיבים 1-12, בו הכחישה המשיבה 5 את המיוחס לה; תצהיר מטעם המשיבה 8 אשר נשמט, בטעות, מהבקשה המקורית, שבו הצהירה המשיבה 8, כי היא מעולם לא התגוררה בדירה ברחוב דיזנגוף 170; תצהיר מטעם המשיבה 11, שבו הצהירה המשיבה 11, כי הנה תושבת חוץ; כי בעת הגשת התובענה לא היה לה כל נציג רשמי בישראל לצורך קבלת כתבי בית דין וכי היא אינה מכירה את עו"ד יונה מושקוביץ', שלו הומצאה ההמרצה.

כאמור, ביום 2.7.14 ניתנה החלטתי (החלקית) בבקשה לביטול

פסק דין
, שבגדרה עמדתי על המסגרת הנורמטיבית הרלבנטיות לדיון בצייני, כי כאשר

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין מבלי שבית המשפט יידרש לטענות בדבר אי ההתייצבות וסיכויי הצלחתה של ההגנה. ציינתי, כי בענייננו, טענתם המרכזית של המשיבים 1-12 הינה שלא הייתה מסירה כדין למרביתם ועל כן נפל פגם בפסק הדין. קבעתי, כי מאחר שטענה זו גוזרת את היקף שיקול הדעת של בית המשפט לעניין הבקשה לביטול, הרי שיש לבררה עד תום. עוד ציינתי, כי:
"בעניינו, לגבי שניים מהמשיבים 1-12, הן המשיבות 8 ו-11, נראה על פני הדברים כי לא בוצעה המצאה כדין; המשיבה 8 הגישה תצהיר ממנו עולה כי היא מעולם לא גרה בדירה ברח' דיזינגוף 178 והמשיבה 11, תושבת חוץ, הצהירה שלא היה לה נציג בארץ לקבלת כתבי בי דין, ואינה מכירה כלל ועיקר את אותו עורך דין לו נמסרה הבקשה. כיון שכך, על פני הדברים יש מקום לבטל את פסק הדין.

ב"כ המבקשים יודיע בתוך 14 ימים מהיום האם הוא מעוניין לחקור את המשיבות על תצהיריהן שאז ייחקר, כמובן, גם השליח, או שבנסיבות העניין המבקשים מסכימים לביטול פסק הדין, שאז לא יינתן צו להוצאות."

ביום 24.7.14 התקבלה הודעת בא כוחם של המבקשים, בזו הלשון:
"בהמשך ובהתאם להחלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 2/7/14 מודיע בזה הח"מ כי הוא מעוניין לחקור את המצהירות, המשיבה מס' 8, גב' גבסו טוני, והמשיבה מס' 11, הגב' ויולט אליהו, על תצהיריהן התומכים בבקשתן לביטול פסק הדין. לנוכח האמור מתבקש בזה בית המשפט הנכבד לקבוע מועד לחקירה.

הואיל ובמקרה דנן אין מחלוקת על כך שלידי המצהירות לא בוצעה מסירה, ואין המצהירות חולקות על האופן בו טוען המבקש כי בוצעו המסירות, אלא הטענות היחידות של המצהירות הינן כי המסירה שבוצעה אינה מהווה מסירה כדין, מתייתר הצורך בהזמנת השליח שביצע את המסירות."

ביום 27.7.14 התקבלה תגובת המשיבים 1-12 להודעת בא כוחם של המבקשים, שבגדרה טענו המשיבים 1-12, כי לאור העובדה שבא כוחם של המבקשים, בעצמו, כלל אינו חולק על העובדה שלא בוצעה מסירה כנדרש לידי המשיבות 8 ו-11, הרי שאין כל צורך בקיום הדיון וניתן לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין ללא כל חקירה נוספת. לחילופין נטען, כי יש לקיים דיון שבגדרו ייחקרו השליח והמבקשים וכי ככל שיהיה צורך בכך, יחקרו המשיבים. מפאת שגגה, לא נתתי דעתי לתגובת המשיבים 1-12 להודעה מיום 24.7.14 ובהחלטה מיום 17.8.14 הורתי, כך:
"חקירת המצהירות תתקיים ביום 4.2.15 בין השעות 10:00 ל-12:00. המשיבים יודיעו האם ברצונם לחקור את השליח שביצע את המסירות, ואם כן יוזמן השליח לאותו מועד."

ביום 21.9.14 התקבלה הודעה מטעם המשיבים 1-12 שבגדרה הודיעו, כי ברצונם לחקור את השליח ואת המבקשים. בגדרי ההודעה חזרו המשיבים 1-12 על עמדתם, כפי שנמסרה במסגרת התגובה מיום 27.7.14, לפיה לא נדרשת, ככל וכלל, חקירת המשיבות 8 ו-11, בנסיבות העניין.
בהחלטתי מיום 3.12.14 הורתי, כך:
"השליח ייחקר גם הוא באותו מועד. המשיבות 8 ו-11 לא יחקרו על תצהיריהן, אולם החלטה בבקשה תינתן לגבי כלל המשיבים לאחר חקירות."

דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 4.2.15 ובגדרו נחקרו השליח, מר שמעון נוריאל מלכה, והמבקש 1, מר יהודה קרשין
. לאחר החקירות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

3. טענות הצדדים
המשיבים 1-12
טוענים, כי יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדם במעמד צד אחד מחמת הצדק, זאת בהעדר ביצוע המצאות כדין על ידי המבקשים לידי הרוב המכריע של המשיבים 1-12, ובמיוחד לידי המשיבות 8 ו-11. על פי הטענה, ככל שנותר עוד ספק, הרי שחקירתו הנגדית של השליח מטעם המבקשים העלתה, כי המבקשים לא עשו כל מאמץ כדי לבצע את המסירות למשיבים, ובכלל זה אף לא טרחו לברר את כתובתם הרשומה של המשיבים שאינם מתגוררים בבניין, כדוגמת המשיבה 8, ואת קיומם של מורשים שלהם ניתן להמציא את התובענה, ככל שמדובר במשיבים שהינם תושבי חוץ, כדוגמת המשיבה 11. בנסיבות אלה, כך נטען, אין לקבל את ההדבקות שביצע השליח בבניין כהמצאות כדין, מה גם שמלכתחילה היה מקום להתייחס בחשדנות לתצהירו של השליח, שכן ב"אופן מפתיע", כל ההדבקות שכביכול הצהיר כי ביצע – לא הגיעו לשום מקום.

המשיבים 1-12
טוענים עוד, כי בפסק הדין מיום 13.7.11 קיבלו המבקשים הרבה מעבר לסעד ההצהרתי שנתבקש בהמרצת הפתיחה, שבגדרה התבקש סעד הצהרתי ביחס לדירה בלבד, כאשר רק בהמשך נתבקש סעד הצהרתי ביחס לגג כולו. על פי הטענה, במצב דברים זה יש הצדקה לביטול פסק הדין מחמת הצדק גם ביחס למשיבים הבודדים שהמרצת הפתיחה אכן הומצאה לידיהם, שכן אלו כלל לא יכולים היו לשער שפסק הדין שיינתן יכלול גם את הזכויות בגג. נטען גם, כי על ביטול פסק הדין לחול ממילא כלפי כל המשיבים, וזאת לאור סיפא תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הקובעת, כי "החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." לעניין זה נטען, כי מאחר שפסק הדין מתייחס גם לזכויות של כל אחד מהמשיבים ברכוש המשותף, ברי כי לא ניתן להותירו על כנו ביחס לחלק מהמשיבים.

המשיבים 1-12
מוסיפים וטוענים, כי גם אם היה מקום לקבוע בענייננו כי פסק הדין אינו פגום וכי בוצעה מסירה כדין למשיבים 1-12, הרי שיש מקום לבטל את פסק הדין בשים לב לסיכויי ההגנה של המשיבים 1-12, כאשר על פי הטענה יש לדחות את התובענה הן בשל התיישנותה והן בהיותה חסרת כל בסיס.

המבקשים
טוענים, כי אין כל מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, באשר המסירות בוצעו כדין למשיבים כולם ולמשיבות 8 ו-11 בפרט. לעניין זה נטען, כי חלה בענייננו תקנה 483 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הקובעת, כי בתובענה בעניין מקרקעין ניתן לבצע את ההמצאה למורשהו של בעל הדין הממונה על המקרקעין. נטען, כי משאין כל פירוט בתצהירה של המשיבה 11 מיהו המורשה מטעמה בישראל לטפל בדירה ומשהצהיר המבקש 1, כי מר שבתאי הוא המורשה מטעמה של המשיבה 11 ואף הביא ראיות לכך, כי אז המסירה שבוצעה לעו"ד מושקוביץ מהווה מסירה כדין. אשר למשיבה 8 נטען, כי משאין כל פירוט בתצהירה מיהו המורשה מטעמה לטפל בדירה, ניתן היה להסתפק בהדבקת התובענה בבניין.

המבקשים
טוענים עוד, כי סיכויי ההגנה של המשיבים 1-12 אפסיים וזאת בשים לב לעובדה שבמשך 60 השנים האחרונות המשיבים 1-12 לא עשו דבר בקשר עם הפלישה, כביכול, לגג הבניין, בניית הדירה וסיפוח הגג. בנסיבות אלה, כך נטען, לוקות טענות ההגנה של המשיבים 1-12 בשיהוי והתיישנות והמשיבים 1-12 אף מנועים מלהעלות כל טענה בשלב כה מאוחר לאחר שהמבקשים שינו את מצבם לרעה.

4. ביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק
כאמור, עוד בגדרי החלטתי מיום 2.7.14 עמדתי על כך שבכל הנוגע למשיבות 8 ו-11, נראה, על פני הדברים, כי לא בוצעה המצאה כדין. כידוע, כאשר

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד הוא פגום מחמת היעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין מבלי שבית המשפט יידרש לטענות בדבר אי ההתייצבות וסיכויי הצלחתה של ההגנה. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק", שהרי בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו

פסק דין
, אפילו

פסק דין
נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה, וכפי שהבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (2000)):
"ביטול החלטה עקב פגם מהותי בהליך נעשה מתוך חובת הצדק
ex debito iusitiae
, והפגם בהליך מהווה עילה לביטול ההחלטה.. בנסיבות אלה לא נכנס בית המשפט לבחינה האם ההחלטה נכונה וצודקת לגופה, ואין הביטול נתון לשיקול דעתו אלא עליו לבטלה כדי להבטיח הליך דיוני תקין. כבר קבעה ההלכה הפסוקה מקדמת דנא כי '

פסק דין
אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

פסק דין
כזה פגום הנהו ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של ענין שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו

פסק דין
נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה' (דברי השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פד"י ח(1) 395, 397)... יש הרואים בזכות הביטול של

פסק דין
מ'חובת הצדק' משום זכות בעלת אופי חוקתי הכרוכה בעקרון היסוד בדבר ההזדמנות השווה שיש ליתן לכל בעל דין להגיע למערכת השיפוטית ולטעון בה את טענותיו
."

(ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, להלן: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי) 372-373; רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (2010)).

מאחר שבענייננו פסק הדין מיום 13.7.11 מתייחס גם לזכויות של כל אחד מהמשיבים 1-12 ברכוש המשותף, ברי כי ביטול פסק הדין ביחס למשיבות 8 ו-11 מחייב את ביטולו גם ביחס ליתר המשיבים. לאור זאת, די בכך שאמצא כי התובענה אכן לא הומצאה כדין למשיבות 8 ו-11 כדי להביא לביטול פסק הדין מיום 13.7.11 ביחס למשיבים 1-12, כולם.



א. ההמצאה למשיבה 8
כאמור, באשר למשיבה 8, הגב' טוני גבסו, הרי שבהתאם לתצהירו של השליח בוצעה ביום 15.9.09 הדבקה של כתבי בית הדין על דלת דירתה ברחוב דיזינגוף 170, לאחר ששלושה ביקורים קודמים (ביום 13.9.09 בשעה 18:00, ביום 14.9.09 בשעה 18:30 וביום 15.9.09 בשעה 15:30), לא נשאו כל פרי. אולם, לגרסתה של המשיבה 8 היא כלל לא מתגוררת ברחוב דיזינגוף 170, כי אם ברחוב נחל הבשור 1 ביפו, שהיא גם כתובתה הרשומה במשרד הפנים.

מחקירתו של השליח לפני עולה, כי גם לאחר שבביקוריו הקודמים בבניין לא עלה בידיו למסור את כתבי בית הדין למשיבה 8, כלל לא נעשתה בדיקה לאימות כתובתה של המשיבה 8 במשרד הפנים (פרוטוקול מיום 4.2.15 עמ' 2 ש' 9 עד עמ' 3 ש' 7):
"ש. איך הכנת את עצמך למסירות?
ת. קיבלתי את הכתובת ברחוב דיזינגוף כמו שאני עושה תמיד, אני הולך למען, אם השכן נמצא אז אני מוסר לו, אם לא, אז אני מגיע לשם פעם פעמיים עד שלוש פעמים, לאחר מכן אני עושה וידוא עם אחד מהשכנים, ועושה הדבקה.
ש. אם הבן אדם לא נמצא במקום? אתה לא בודק עם משרד הפנים?
ת. אני עושה הדבקה לאחר שאני עושה וידוא עם השכנים. הווידוא שכנים זה עדיף מאשר משרד הפנים, כי אנשים לפעמים משאירים כתובת שהם לא גרים בה במשרד הפנים, והשכנים יודעים.
ש. אם אתה לא מוצא את השכן, ואתה כבר יודע שגם אם השכנים אמרו, עדיין הוא לא שם. אתה לא חושב שאתה כחוקר ואדם שעושה מסירות, לבדוק אולי יש כתובת אחרת?
ת. כחלק מעבודתי כחוקר, יש במשרדי חקירות מאגר של משרד הפנים, כשהכתובת לא תמיד האמיתית, ולו הייתה האמיתית במשרד הפנים מדובר בד"כ בנושים, אז היו מגיעים אליו. הנוהל של המסירות, זה על ידי אימות שכנים והדבקה.
ש. אני מבין בחייבים, אבל פה זה חייבים של הוצל"פ? אלו אנשים רגילים מהישוב.
ת. אני בתור שליח, מתנהג כמו שליח מיוחד באותה תקופה, עשיתי מה שעשיתי עם התצהירים והעברתי למי שהיה צריך להעביר. אם לא היו רוצים הדבקה, היו רוצים המצאה מלאה, זה שיקול דעת שלהם.
לבית המשפט: המצאה מלאה, זה לא הדבקה. נותנים את זה למישהו שהוא מעל גיל 18, מסירה ביד.
ש. אתה חושב שבמקרה הזה היה ראוי לעשות כן בדיקה במשרד הפנים?
ת. לא.
ש. ואם אני אגיד לך שרוב אלו שהדבקת הכתובת שלהם במשרד הפנים היתה הנכונה, ואם היית הולך למסור להם בכתובתם, היו מקבלים?
ת. אני לא יודע. אני שליח. אני לא חוקר במשרד הפנים. לא עושה חקירה. הולך איפה שאומרים לי למסור, אני מוסר. אם לא, אני עושה וידוא שכנים. אח שלי קיבל אותו שירות כמו כולם.
ש. אתה יודע אם אחיך עשה בדיקות במשרד הפנים?
ת. לא."

ובהמשך (שם, עמ' 7 ש' 4-9):
"ש. אתה אומר (לגבי טוני גבסו, משיבה 8), מציג לך את התצהיר שלך, כתבת שהתייעצת עם גבי פרלשטיין, מה היא אמרה לך?
ת. על פי התצהיר, זה וידוא שאכן האנשים גרים במקום.
ש. אתה חושב שלגבי פרלשטיין היתה סיבה להטעות אותך? טוני גבסו אף פעם לא הייתה גרה בבניין, זו דירת השקעה. תמיד גרה ברחוב נחל הבשור 1, ביפו וזו גם כתובתה שמופיעה בת.ז.
ת. כשאני כותב, שכן מאמת, השכן המאמת אומר לי. מה היה בפועל אני לא יודע."

תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת, כי המצאתו של כתב-בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או של העתק הימנו, לפי העניין, חתומים כדין, והוא – כשאין הוראה אחרת בתקנות. תקנה 477 לתקנות קובעת, כי ההמצאה תהא, ככל האפשר, מבחינה מעשית לנמען גופו. תקנה 489 לתקנות קובעת, כי אם שליח בי-דין – היינו פקיד המסירה – לא מצא בתחום המען אדם כלשהו שניתן לבצע לו המצאה כדין, אף שהשליח פעל בשקידה ראויה וסבירה, או במקרה שאותו אדם סרב לקבל את כתב ההמצאה, אזי "ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעיין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק." יובהר, כי גם אם בוצעה המצאה על פי הכללים הקבועים בתקנה זו, אין בית המשפט חייב להכיר בה כהמצאה כדין, שכן מסמך שהומצא בדרך של הדבקה לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן-דהוא ובשל כך לא הגיע לידי הנמען או לידי בני ביתו (ראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 717; ב"ש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, לח (2) 755 (1984)).

מאחר שהמשיבה 8 כלל לא מתגוררת בבניין שברחוב דיזינגוף 170 בתל אביב לא היה מקום לנסות למסור לה את כתב התביעה בבניין. בוודאי ובוודאי שלא היה מקום להדביקו שם והמצאת התובענה בדרך זו אינה עונה על דרישת התקנות, כי המסירה תבוצע בדרך של הדבקה רק כאשר לא נמצא שום אדם שאפשר לפי התקנות להמציא לו כדין את הכתב והיא אף אינה עונה על הדרישה של "שקידה ראויה וסבירה". יצוין, כי תקנה 483 לתקנות, שעליה ביקש בא כוחם של המבקשים להתבסס בסיכומיו, כלל אינה רלבנטית לענייננו, שהרי תנאי לתחולתה הוא כי לא ניתן להמציא את כתב בי-הדין לנמען גופו, ולא כך הוא, כאמור, בענייננו, מה גם שלא הוכח כי למשיבה 8 היה מורשה מטעמה הממונה על המקרקעין. לאור האמור, הרי שלא בוצעה המצאה כדין של התובענה לידי המשיבה 8.

ב. ההמצאה למשיבה 11
כאמור, באשר למשיבה 11, הגב' ויולט אליהו, הרי שבהתאם לתצהירו של השליח בוצעה ביום 25.10.09 המצאה של כתבי בית הדין לעו"ד יונה מושקוביץ', בא כוחה, כביכול. אולם, לגרסתה של המשיבה 11, שהינה תושבת חוץ, האחרון מעולם לא ייצג אותה, הוא כלל אינו מוכר לה וממילא הוא לא הוסמך לקבל מסמכים בשמה.

השליח נחקר באשר להמצאה למשיבה 11 והשיב, כך (שם, עמ' 7 ש' 10-23):
"ש. אתה זוכר שהייתה לך בעיה באחת המסירות בבניין?
ת. לא. קיבלתי מכתב, אם אתה מדבר על מסירה לעו"ד יונה, זה נמצא אצלי בתיק.
ש. למה ביצעת את המסירה חודש וחצי אחרי? אני מזכיר לך שביצעת את המסירות בימים בין ה-13 ל-17 בספטמבר 2009, את המסירה לעו"ד מושקוביץ עשית ב-25.10.2009. מציג לך. חודש וחצי אחרי. מה קרה בתקופה של החודש וחצי?
ת. לא זוכר ספציפית, אבל בד"כ דבר כזה קורה כשאין אישור לעשות הדבקה בגלל שהשכנים אומרים למשל שאינו גר שם. אם הלכתי למקום אחר זה בגלל שאמרו לי ללכת לשם.
ש. זה במקרה שלא יודעים את כתובתו של אדם באופן וודאי. למה אתה לא עושה בדיקה במשרד הפנים?
ת. למה שאני אעשה. מי ישלם לי על זה?
ש. יש לך מושג איפה הייתה גרה גב' אליהו?
ת. אין לי מושג.
ש. יש לך מושג איך הם הגיעו לכתובת הזו של עו"ד מושקוביץ לגבי גב' אליהו?
ת. אין לי מושג."

גם המבקש 1, מר יהודה קרשין
, נחקר אודות ההמצאה למשיבה 11 והשיב, כך (שם, עמ' 8 ש' 15 עד עמ' 9 ש' 12):
"ת. .. השליח קיבל ממני את הכתובת של עו"ד יונה מושקוביץ כדי לבצע אצלו את המסירה לויולט. השליח לא ידע, אף אחד לא ידע כי היא אזרחית חוץ, וזה מה שנתתי לו.. פניתי למשיב 4, שהיה ועד בית במשך שנים ארוכות, שאלתי אותו מי מטפל בדירה כי ידעתי שהיא אזרחית חוץ. אמר לי מאיר שבתאי, ונתן לי טלפון. אני מציג דף שעליו רשום בכתב ידו. זה מה שקיבלתי. התקשרתי לשבתאי ואישר לי שהוא מטפל בדירה. שאלתי מה לגבי מסירה של כתבי בית דין ומאיר שבתאי אמר לי למסור את זה לעו"ד שלו בשם מושקוביץ. מציג תצלומים של דירה מס' 5 שבבעלות גב' ויולט אליהו, שעל הפעמון כתוב מאיר שבתאי ושלום אליהו. ז"א לי זה היה ברור חד משמעית שזו הכתובת למסור כתבי בית דין.
ש. מי זה מאיר שבתאי?
ת. האיש שמטפל בדירה של גב' ויולט, שאת הטלפון שלו קיבלתי מועד הבית.
ש. מי הבעלים של הדירה?
ת. ויולט היא היורשת של מר שלום אליהו שהוא אחד מהבעלים הקודמים, היא היחידה מהבעלים המקוריים.
ש. מאיר שבתאי הוא בעלים?
ת. אני פניתי אליו. מסביר לך מה הוא אמר לי. שאלתי אותו למי למסור מסמכים שנוגעים לדירה. זה מה שאמר לי. אולי הוא שותף סמוי. אין לי מושג. מבחינת ועד הבית הוא המשכיר של הדירות הוא מטפל בדירה.
..
ש. אם מסרת את כתב בית דין לעו"ד של מאיר שבתאי והמשיבה גב' ויולט אליהו, ומאיר שבתאי כנראה בארץ, נכון?
ת. הוא בארץ.
ש. למה לא מסרת למאיר שבתאי אישית?
ת. כי הוא אמר לי שאמסור לעו"ד שלו. הנחתי שזה בסדר כי זה לא חזר מעו"ד.
ש. היית מודע לזה שאם היית צריך למסור לגב' ויולט עצמה, היית צריך למסור בחו"ל?
ת. אם זה מה שהיה אומר לי, זה מה שהייתי עושה. אין לי סיבה לא למסור את זה. זה אינטרס שלי."

כידוע, כאשר מדובר בנתבע זר שמבקשים להמציא לו כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, יש לקבל את היתר בית המשפט להמצאה (ראו תקנה 500 לתקנות; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 729-728). לצד זאת, יכול בית המשפט לרכוש סמכות שיפוט על נתבע זר באחת מדרכי ההמצאה הקבועות בפרק ל"ב לתקנות, לרבות המצאה אישית של כתב בי-דין בישראל, וזאת אף ללא קבלת היתר בית המשפט על פי תקנה 500 לתקנות (ראו רע"א 39/89
general electric corp

נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, מב(4) 762 (1989); רע"א 2736/98
habboub bros. co
נ'
nike international ltd
, פ"ד נד(1) 614, 620 (2000); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 728). אחת מאותן דרכים מנויה בתקנה 477 לתקנות, המאפשרת המצאה לידי מורשה לקבלת כתבי בי-דין. מכוח תקנה זו ניתן להמציא כתב בי-דין לנתבע שאינו מצוי בישראל, אם יש לו בישראל מורשה או עורך דין מטעמו (ראו רע"א 5150/02 וינברג, עו"ד נ' בייליס, עו"ד, פ"ד נח(2) 205 (2003)).

מאחר שהמשיבה 11 הינה תושבת חוץ ולא הוכח כי עו"ד מושקוביץ היה מורשה מטעמה, הרי שלא בוצעה המצאה כדין של התובענה גם לידי המשיבה 11. זאת, אף אם התקנה הרלבנטית לענייננו הינה תקנה 483 לתקנה, כנטען על ידי המבקשים, שהרי גם במסגרת תקנה זו נדרש כי לבעל הדין יהיה מורשה מטעמו.

כאמור, משנמצא כי התובענה לא הומצאה כדין למשיבות 8 ו-11, יש להורות על ביטול פסק הדין כנגד כלל המשיבים, שהרי פסק הדין מיום 13.7.11 מתייחס גם לזכויות של כל אחד מהמשיבים ברכוש המשותף.
לאחר שהובהר כאמור גם אין לי עוד צורך להתייחס לטענות לגופה של המחלוקת, שהועלו על ידי הצדדים, שהרי אם התברר כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום כתוצאה מהיעדר המצאה כדין, הרי שפסק הדין יבוטל מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי הצלחת הגנתם.

5. סוף דבר
פסק הדין שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 13.7.11 בהמרצת הפתיחה שבכותרת, בטל.
המבקשים יישאו בהוצאות בקשה זו בסך 20,000 ₪. ב"כ המשיבים 1-12 הצהיר בבית המשפט, כי זהו השכר המגיע לו בגין הטיפול בבקשה. לעניין זה אציין, כי לטעמי הדיון היה מיותר, שכן לגבי המשיבות 8 ו-11 היה ברור, על פני הדברים, כבר בשלב מוקדם של הדיון, כי לא בוצעה להן מסירה כדין.

נקבע לקדם משפט ביום 15.6.15 בשעה 10:00.

המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן את יומן בית המשפט.

ניתנה היום,
ו' אדר תשע"ה, 25 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.









הפ בית משפט מחוזי 1659/09 יהודה קרשין, נורית ברוש נ' אבידור יוספינה, משה גולדשמיד, אורית גולדווין-דינצגר ואח' (פורסם ב-ֽ 25/02/2015)