פסקי דין על גדיר גזאלה חוסין | פסקי דין על הדר חברה לביטוח | פסקי דין על גדיר חסן |

3921/02 א     07/02/2005




א 3921/02 גדיר גזאלה חוסין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, גדיר חסן




1
בתי המשפט

א 003921/02
בית משפט השלום חיפה
07/02/2005
תאריך:
כב' השופטת ב. טאובר

בפני
:

גדיר גזאלה חוסין

בעניין:
התובעת
זיאד עראבי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . הדר חברה לביטוח בע"מ

2 . גדיר חסן
הנתבעים
1. הוד
, סוקול ושות'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. עניין לנו בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובעת, ילידת שנת 1944, טוענת כי נפגעה במרפק ידה הימנית ביום 20/8/00, עת נפלה מרכב בו נהג מר גדיר חסן
(להלן: "הנתבע מס' 2") ואשר מהווה בנסיבות העניין תאונת דרכים כהגדרתה בחוק ועל כן על הדר חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "הנתבעת מס' 1") לשפותה בגין נזקיה.

הנתבעת מס' 1 אינה מכחישה כי התובעת נפגעה ביום 20/8/00, נחבלה במרפק ופונתה באותו היום לבית החולים על ידי הנתבע מס' 2, אולם טוענת כי בתאונה לא היה מעורב כלי רכב ועל כן דין התביעה להידחות. מכאן שפסק הדין יעסוק בשאלת החבות ויתמקד בשאלה האם קשורה פגיעתה של התובעת קשר כלשהו לכלי רכב.

גרסת התובעת:

2. בכתב התביעה מתוארת התאונה בסעיף 4 כדלקמן:

"ביום 20/8/00 בשעה 20:00 או בסמוך במהלך נסיעת התובעת ברכב שפרטיו לעיל בכביש פנימי ביר אלמכסור כשהתובעת התחילה לרדת מהרכב נפלה ונחבלה קשות במיוחד במרפק יד ימין".
גרסת התובעת בעדותה הראשית (עמ' 2 לפרוטוקול) הינה כדלקמן:

"ש. איך ארעה התאונה?
ת. באתי לאחייני ונסענו לשפרעם. קנינו ירקות וחזרנו חזרה הביתה. באנו לביתו של אחי. אני עמדתי לרדת מהרכב והרכב היה עדיין מותנע. שמתי את רגל ימין על מנת לרדת מהרכב ולא ידעתי איך נפלתי ונפלתי על מרפק ימין...".

ובעמ' 6-7 לפרוטוקול:

"ש. חסן ראה שנפלת?
ת. חסן כשהסתכל אני כבר הייתי על הרצפה.
ש. בזמן הנפילה הוא ישב ברכב?
ת. כן...
ש. חסן הוא הראשון שבא אלייך?
ת. לא היה אף אחד חוץ ממני וממנו".

3. לטענת התובעת בעקבות פציעתה הובאה על ידי אחיינה, הנתבע מס' 2, לחדר המיון בבית חולים המשפחה הקדושה בנצרת. ברישום בגליון חדר המיון מיום 20/8/00 (נ/2) צויין כדלקמן: "אנמנזה: נפילה, חבלה במרפק ימין. בצילום #".

4. יומיים לאחר אירוע התאונה בתאריך 22/8/00 פנתה התובעת לקופת חולים הכללית מרפאת זבולון. בעקבות בדיקתה הופנתה התובעת לבית חולים רמב"ם. עיון בגליון הרפואי של קופת חולים (נ/6) לא מעלה איזכור למעורבות של כלי רכב כלשהו בתאונה. יתר על כן, העמודה בטופס הגליון הרפואי לסיווג סוג הפגיעה והאם מקורה בתאונת דרכים נותרה ריקה.

5. התובעת אושפזה בבית חולים רמב"ם בין התאריכים 22/8/00 ועד 27/8/00. בתעודת חדר המיון נ/6 נרשם כדלקמן:

"לדברי החולה לפני כ-3 ימים ב-19.8 היא נפלה ונחבלה במרפק ימין, טופלה באופן שמרני בנצרת ושוחררה עם גבס".

גם במכתב השחרור מאשפוזה מבית החולים רמב"ם בתאריך 28/8/00 שבמהלכו נותחה התובעת אין איזכור לכלי רכב כלשהו. הגרסה במכתב השחרור הינה כדלקמן:
"שלושה ימים טרם קבלתה, לדבריה נפלה ונחבלה במרפק ימין...".

6. בהמשך טופלה התובעת על ידי רופא המשפחה הקבוע שלה בכפר אל מכסור. המעקב הרפואי בוצע, כאמור, על ידי ד"ר איברהים חוג'יראת. התובעת ביקרה במרפאתו של ד"ר חוג'יראת למחרת שחרורה מבית חולים רמב"ם בתאריך 28/8/00 כעולה ממוצג נ/1 עמ' 26, בתאריך 30/8/00 ובתאריך 7/9/00 (נ/1 עמ' 27) וכן אצל אחות המרפאה בתאריך 29/10/00 (נ/1 עמ' 56). עיון בתיעוד הרפואי מביקוריה של התובעת במרפאה מעלה כי בכל אחד מן הביקורים הנ"ל לא העלתה התובעת את הגרסה כי בסיפור פגיעתה היה מעורב כלי רכב כלשהו ו/או כי הנפילה ארעה כתוצאה מנפילתה מכלי רכב ו/או בעת יציאתה מכלי רכב.

על רקע האמור תמוהה בעיניי העובדה כי בתאריך 17/10/00, כחודשיים לאחר התאונה, שבה והתייצבה התובעת אצל רופאה המטפל בקופת חולים, ד"ר חוג'יראת, וטענה בפני
ו לראשונה ובאורח רטרואקטיבי כי הינה נושאת תעודת משטרה וכי התאונה בגינה אושפזה וטופלה על ידו למשך חודשיים היתה למעשה תאונת דרכים. וכך כתב ד"ר חוג'יראת ברישום הרפואי (נ/1 עמ' 28):

"החולה היום הגיע עם תופס משטרה המעיד שחבלה במרפק ימין היותה כתוצאה מתאונת דרכים". (הטעויות במקור).

רישום זה מבהיר, איפוא, כי עד למועד הרישום - 17/10/00 - כחודשיים לאחר התאונה, לא העלתה התובעת בפני
רופא המשפחה הקבוע שלה אפילו פעם אחת את הטענה כאילו היה מעורב בתאונה כלי רכב.

7. במהלך חקירתה הנגדית אומתה התובעת עם הטענה לפיה סיפור תאונת הדרכים הועלה על ידה לראשונה בתאריך 17/10/00 וניסתה ליישב את הסתירה בין האמור במסמכים ובגרסתה במספר אופנים: התובעת טענה בעמ' 10 לפרוטוקול כדלקמן:

"ש. אחרי שהשתחררת מרמב"ם המשכת טיפולים בקופת חולים בכפר, נכון?
ת. כן, הייתי הולכת שם לקחת תרופות בגלל הכאבים.
ש. אמרת להם שנפלת מרכב?
ת. כן.
ש. מיד איך שחזרת מרמב"ם אמרת להם שנפלת מרכב?
ת. כן.
ש. אני אומר לך שרק ביום 17/10/00 את הבאת אישור מהמשטרה ואמרת פעם ראשונה שנפלת מרכב. מה תגובתך?
ת. זה לא נכון".

גרסתה זו של התובעת עומדת בסתירה מובהקת לתיעוד הרפואי המפורט בגליון חדר המיון, סיכום האשפוז ומתיק קופת חולים של התובעת ואין מנוס, איפוא, מן המסקנה כי התכחשויתיה של התובעת הינן הכחשות בעלמא.

התובעת בחקירתה הנגדית הסבירה את העובדה שגליון חדר המיון בבית החולים בנצרת אינו מאזכר כי בפגיעתה היה מעורב כלי רכב בשל קשיי תקשורת שהיו לתובעת בהיותה דוברת השפה הערבית לא הובנה כהלכה. אין בדעתי לקבל הסבר זה של התובעת. אמנם שמו של הרופא אשר חתום על גליון חדר המיון נחזה אמנם להיות מי שהשפה הערבית אינה שפת אימו, אך יחד עם זאת, התובעת בעדותה בעמ' 9 לפרוטוקול ציינה כי בחדר המיון דיברו עמה מספר רופאים ועל כן ומאחר והמדובר בבית חולים בנצרת המאוייש דרך קבע ברופאים ובכוח אדם דוברי ערבית, לא סביר בעיניי הסברה של התובעת כי לא הובנה כהלכה בשל קשיי שפה ו/או כי לא היתה לה האפשרות למסור גרסתה בשל קשיי תקשורת. וכאמור, אף אם הייתי נוטה לקבל הסברה של התובעת באשר להתרחשות בחדר המיון בנצרת, הרי אין מחלוקת כי גם בהמשך בקופת חולים זבולון, בבית חולים רמב"ם ואצל רופא המשפחה, ד"ר חוג'יראת, לא ציינה התובעת עד ליום 17/10/00 ולו פעם אחת את הטענה כי בפגיעה היה מעורב כלי רכב.

זאת ועוד, הסברה של התובעת באשר לאי איזכור מעורבותו של כלי רכב בתאונה בחדר המיון בנצרת (עמ' 9 לפרוטוקול) אף אינו מתיישב עם הגרסה שמסרה התובעת לחוקר הנתבעת מס' 1 ואשר עולה מתמליל החקירה נ/5 (עמ' 8). לחוקר מסרה, איפוא, התובעת, כי העדר איזכור מעורבות כלי רכב לא נבע מקשיי תקשורת ושפה, אלא מן הטעם שהנתבע מס' 2, נהג הרכב, אשר דיבר עם הרופאים, לא סיפר להם על מעורבות כלי רכב וזאת משום שפחד לעשות כן.
בהקשר זה יצויין כי הסברה זה של התובעת לפיו שוחח הנתבע מס' 2 עם רופאי חדר המיון בבית החולים בנצרת עומד מאידך בסתירה לגרסתו של הנתבע מס' 2 במהלך עדותו (עמ' 12 לפרוטוקול) שם הכחיש הנתבע מס' 2 כליל את כניסתו לחדר המיון, לא כל שכן מסירת מידע כלשהו לרופאים המטפלים, וכדבריו:

"ש. לאיזה בית חולים לקחת אותה?
ת. בנצרת.
ש. אתה נכנסת איתה לחדר מיון?
ת. לא.
ש. למה?
ת. אני לא יודע למה. אסור לי להכנס. לא הכניסו אותי".

מן המקובץ עולה, איפוא, כי הגרסה המתוארת בכתב התביעה, לפיה היה כלי רכב מעורב בתאונה ו/או כי פגיעתה של התובעת נבעה תוך כדי יציאתה מכלי הרכב ובטרם הושלמה היציאה מן הרכב, הינה גרסה שהועלתה לראשונה על ידי התובעת כחודשיים מיום התאונה בתאריך 17/10/00.

8. לא אוכל להמנע בשלב זה מלהעלות תמיהה ממהלכו של ב"כ התובעת אשר צירף לסיכומי התובעת בלא קבלת אישור מביהמ"ש העתקי מסמכים שונים ובפרט מסמך חדר המיון מבית החולים בנצרת מיום 20/8/00. ב"כ התובעת היפנה בסיכומיו למילים "תאונת דרכים" אשר סומנו על ידו בצהוב ואשר מופיעים בשוליים העליונים של הדף מחוץ למסגרתו של ההעתק הצילומי של טופס חדר המיון ולדבריו בסיכומיו "חרף קשיי התקשורת בכל זאת נכתב בראשית גליון חדר המיון תאונת דרכים". טענה זו מוטב ולא היתה מועלית כלל. עיון במסמך נ/2 אשר מהווה העתק מקורי של גליון חדר המיון בנצרת ואשר הוגש על ידי הנתבעת מס' 1 מעלה כי הרישום בכתב "תאונת דרכים" לא מופיע על גביו כלל. כך גם לגבי עותק נוסף של המסמך אשר צורף על ידי ב"כ התובעת לכתב התביעה.

עוד עולה מעיון בהעתק המסמך שצורף לסיכומי התובעת, כי הרישום "תאונת דרכים" מופיע מעבר לשוליים העליונים של התעודה המקורית וניתן אף להבחין בכך בנקל מעיון בעותק הצילומי שצורף, כאמור, על ידי ב"כ התובעת לסיכומיו.
אם לא די בכך, על מדבקת תעודת חדר המיון נ/2 אין איזכור להיותו של האירוע תאונת דרכים ובאשר לציון הגורם המממן נרשם במפורש קופת חולים.

לנוכח האמור ראיתי, איפוא, לדחות את טענתה של התובעת ואת נסיונה לצרף מסמכים לסיכומיה. יתר על כן, אין מנוס גם מן המסקנה כי התובעת הבינה לאחר חקירתה את הבעייתיות בגרסתה לנוכח העובדה שבכל התיעוד הרפואי מיום התאונה ועד לתאריך 17/10/00 לא צויין מעורבותו של כלי רכב בתיאור התאונה וניסתה באופן זה לרפא את הפגם שבגרסתה.

9. התובעת זימנה לעדות את הנתבע מס' 2 שהינו אחיינה. מעדותו בפני
י התרשמתי מנסיונו להמנע ממתן גרסה כלשהי. כך נמנע הנתבע מס' 2 מלתאר את נסיבות נפילתה של התובעת, עמ' 12 לפרוטוקול:

"ש. אתה יכול לספר איך ארעה התאונה?
ת. נכנסתי מתחת לבית, אבל לא ראיתי איך היא נפלה. לא שמתי לב.
ש. מה זאת אומרת נכנסת מתחת לבית?
ת. נכנסתי לחניון. היא פתחה את הדלת ולא שמתי לב איך היא נפלה".

הנתבע מס' 2 נמנע גם מלהשיב לשאלות רבות שנשאל הן במהלך חקירתו הראשית והן במהלך חקירתו הנגדית ובצורה מוגזמת השיב על שאלות רבות שנשאל "בלא זוכר", "לא שמתי לב" וב"לא יודע". כך בעמ' 12 לפרוטוקול במהלך עדותו הראשית ביחס לנסיבות שאפפו את התאונה וכך גם במהלך חקירתו הנגדית כאשר הנתבע מס' 2 התקשה לזכור עובדות מרכזיות הנוגעות ממש לעצם אירוע הנפילה הנטען.

סעיף 42 לסיכומי הנתבעת:

"ש. כשקרתה התאונה, הרכב עמד או נסע?
ת. אני לא זוכר. רציתי להוריד אותה ולהמשיך לשים את הרכב בחניון.
ש. וכשהיא פתחה את הדלת הרכב עמד או קצת התגלגל?
ת. אני לא זוכר.
...
ש. לפני שהיא ירדה מהרכב היא הורידה את חגורת הבטיחות?
ת. אני לא זוכר.
ש. לפני שהיא נפלה היא הוציאה את שתי רגליה מהרכב?
ת. אני חושב שרק רגל אחת.
ש. איזו רגל?
ת. אני לא יודע.
ש. למה היא נפלה?
ת. אני לא יודע.
ש. ראית את הנפילה שלה?
ת. לא. שיחקתי ברדיו.
ש. אני מבין שהיא נפלה בדיוק מתחת לבית הוריך?
ת. כן. היא צעקה הרבה וחזק.
ש. ההורים שלך ירדו לראות מה קורה?
ת. לא.
ש. באיזשהו שלב היא התעלפה?
ת. אני לא זוכר".

10. בעדותה של התובעת נתגלו מספר סתירות מהותיות. הראשונה, עליה עמדתי לעיל, נוגעת לעדותה של התובעת בעמ' 10 לפרוטוקול ולפיה עוד טרם תאריך 17/10/00 מסרה הן בקופת חולים בכפר והן בבית חולים רמב"ם גרסה לפיה נפלה מרכב, גרסה אשר נסתרה מפורשות בתיעוד הרפואי שעלה מתיקה של התובעת. בנוסף, התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית בדבר מצבה הרפואי עובר לתאונה ומסרה גרסה לפיה מצבה הרפואי לפני התאונה היה בסדר גמור ולא היתה לה כל בעיה, לרבות ביום האירוע, כך בעמ' 7 לפרוטוקול:

"ש. לפני התאונה המצב הבריאותי שלך היה בסדר גמור?
ת. כן.
ש. בתקופה לפני התאונה לא היתה לך איזושהי בעיה רפואית?
ת. לא.
ש. זה (-צ"ל: מזה) שהלכת באותו יום לערוך קניות בשפרעם, לא היתה לך (-צ"ל: אני מבין שלא היתה לך) בעיה רפואית באותו יום?
ת. לא.
ש. וגם לא קיבלת באותו יום לפני התאונה טיפול רפואי?
ת. לא.
ש. אני מראה לך בתיעוד של קופת חולים, שביום התאונה בבוקר ובצהריים היית פעמיים בקופת חולים. מה תגובתך?
ת. זה לא נכון.
ש. אני אומר לך שביום התאונה את אמרת בקופת חולים שאת סובלת מחולשה וכאבים?
ת. זה לא נכון.
ש. אני אומר לך שביום התאונה בצהריים קיבלת זריקה בגלל טענתך לחולשה. מה תגובתך?
ת. זה לא נכון".

עיון בכרטיס הרפואי של התובעת בקופת חולים ביר אל מכסור (נ/1) מציג תמונה שונה לחלוטין. רישום רפואי מיום 14/8/00, כששה ימים לפני התאונה, מלמד כי התובעת פנתה והתלוננה על כאבים בצוואר, בכתף ימין ובכל הצד הימני של גופה (נ/1 עמ' 24). רישום נוסף מאותו היום מלמד כי התובעת התלוננה על כאב חריף והוחלט על מתן טיפול באמצעות זריקות בדודיקה לתוך השריר (נ/1 עמ' 55-54).

רישום רפואי נוסף מיום 16/8/00, כארבעה ימים לפני התאונה, מלמד כי התובעת חזרה והתייצבה בקופת חולים והתלוננה על סחרחורת, לחץ בכל הגוף וחולשה כללית. בתיקה הרפואי של התובעת (נ/1 עמ' 55) מתועד רישום נוסף מאותו היום בשעה 13:14. על פי הרישום הגיעה התובעת בשעת הצהריים למרפאה ושם טופלה על ידי אחות. תלונותיה של התובעת היו כאב חריף, חולשה, עייפות ומפיה נרשם כי היא מתלוננת על כאבים בחזה וכן חולשה כללית. התובעת טופלה באותו המעמד על ידי מתן זריקת בדודיקה וכן בוצעה לה בדיקת א.ק.ג.

בשונה מעדותה של התובעת, גם ביום התאונה התייצבה התובעת בקופת חולים בפני
ד"ר חוג'יראת והתלוננה בפני
ו על כאבי גב תחתון וכאבים בצלעות (נ/1 עמ' 26-25) ובתיק מצוי תיעוד רפואי נוסף מהשעה 13:41. על פי הרישום הגיעה התובעת למרפאה בשעת צהריים ושם טופלה על ידי אחות. תלונותיה של התובעת היו חולשה ועייפות ובאותו המעמד ניתנה לה זריקת בדודיקה נוספת.

הכחשתה הגורפת של התובעת בעדותה את מצבה הרפואי, לרבות ובפרט את העובדה כי טופלה ביום התאונה פעמיים בקופת חולים עקב טענות לחולשה כללית וכאבים ולרבות מתן זריקה, פוגעת קשות במהימנותה של התובעת, שכן אין המדובר בפרט שולי אשר מטבע הדברים יכול ונשכח על ידי בעל דין.
מעבר לאמור, מצבה הרפואי של התובעת ביום התאונה עצמה מעלה תמיהות ביחס לגרסתה וביחס לדחיפות שברכישת ירקות בשפרעם בלוויית אחיינה ביום בו התייצבה פעמיים לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים ולנוכח מצבה הרפואי כעולה מתיק קופת חולים נכון ליום האירוע.

סתירה מהותית עולה גם מתמליל חקירתה של התובעת על ידי חוקר חברת הביטוח (נ/5) וגרסתה בביהמ"ש. שעה שבפני
חוקר חברת הביטוח התעקשה התובעת כי נפלה משום שנתקלה בחגורת הבטיחות (נ/5 עמ' 6, 7 ו-15), הרי בעדותה בביהמ"ש משנחקרה התובעת לעניין נסיבות נפילתה השיבה:

"אני נשבעת באלוהים, בהן צדק, שאני לא יודעת איך נפלתי".

לסיכום:

11. שבתי ועיינתי בעדותם של התובעת והנתבע מס' 2 ובכל חומר הראיות שהובא בפני
י והגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

גרסתה של התובעת רוויה סתירות מהותיות וכן מאופיינת באי אמירת האמת בנקודות מהותיות אשר עליהן עמדתי לעיל. טענתה של התובעת לפיה המדובר באירוע בו כלי רכב היה מעורב הינה גרסה כבושה אשר הועלתה על ידי התובעת לראשונה בתאריך 17/10/00, כחודשיים לאחר התאונה, ונולדה ככל הנראה על מנת למצוא פיצוי לסבלה של התובעת.

נסיונה של התובעת בהקשר זה להתגבר על הקושי באמצעות צירופה של ראיה לסיכומים בדמות עותק צילומי של טופס חדר המיון בבית החולים בנצרת תוך תוספת למסמך אף היא אינה תורמת לאמינותה של התובעת ולמהימנות גרסתה.

עדותו של הנתבע מס' 2, אחיינה של התובעת, אשר נועדה לתמוך בגרסתה של התובעת, היתה מתחמקת ובמופגן נמנע העד מלמסור מידע חיוני אשר אמור היה להיות בידיעתו לו נכח באירוע ולו אכן התרחש האירוע כנטען על ידי התובעת בכתב התביעה.
12. מעבר לאמור, גרסתה של התובעת במכלול אף היא אינה סבירה וזאת משני טעמים עיקריים: מצבה הרפואי של התובעת כעולה מן התיעוד הרפואי מקופת חולים כללית בימים שקדמו לתאונה וביום התאונה בפרט ואשר במהלכו ביקרה התובעת פעמיים בקופת החולים ואף קיבלה זריקה נגד כאבים מעלה ספק רב בדבר סבירות גרסתה של התובעת, גרסה אשר על פיה ארעה התאונה לאחר שהתובעת רכשה ירקות בעיר השכנה שפרעם ואף נשאה בכוחות עצמה את הסלים.

זאת ועוד, גם העובדה שהתאונה התרחשה בשעות ערב מתחת לבית משפחת אחיינה של התובעת ואיש מבני משפחתה מלבד הנתבע מס' 2 לא היה נוכח במקום, לא יצא למקום לקראת התובעת ולא נלווה אל התובעת בדרכה לבית החולים, מעוררת אף היא ספקות באמיתות גרסת התובעת.

13. כל האמור לעיל מובילני למסקנה כי לא ניתן לקבל את התביעה והנני מורה, איפוא, על דחייתה.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

14. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ה (7 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת

הקלדנית: רויטל מ.








א בית משפט שלום 3921/02 גדיר גזאלה חוסין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, גדיר חסן (פורסם ב-ֽ 07/02/2005)