פסקי דין על יוסף חי זלוטניק | פסקי דין על רחל שורץ | פסקי דין על מאירה זלוטניק | פסקי דין על האפוטרופוס הכללי

105231/04 תע     16/01/2005




תע 105231/04 יוסף חי זלוטניק,רחל שורץ,מאירה זלוטניק נ' האפוטרופוס הכללי




בעניין:

ובענין:
צוואת המנוחה גאולה (חנה) זלוטניק ז"ל

1. יוסף חי זלוטניק

2. רחל שורץ

3. מאירה זלוטניק
כולם ע"י ב"כ
עו"ד אסנת להב

התובע

נ ג ד
האפוטרופוס הכללי

הנתבע
פסק דין
1. עניינו של פסק-דין זה, הוא בתביעה שהגישו אחיה ושתי אחיותיה של המנוחה גאולה (חנה) זלוטניק ז"ל (להלן: המנוחה), לפרש את צוואתה.

רקע

2. המנוחה עשתה ביום 25.4.84 צוואה בכתב יד, אשר נחתמה בפני
שני עדים.
המנוחה נפטרה ביום 4.12.03.

ביום 11.3.04, הגיש התובע 1, אחיה של המנוחה, יוסף חי זלוטניק
(להלן: האח או התובע 1), לרשם לענייני ירושה, בקשה לצו קיום הצוואה.
הרשם העביר את הבקשה לבית-המשפט לעניני משפחה, לפי סעיף 67א (א) (3) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: חוק הירושה).

האח רשם בבקשה, את עצמו ואת שתי אחיותיה של המנוחה, כזוכים בעזבון המנוחה.

3. התובעים קיבלו את עצת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי
(להלן: האפוטרופוס הכללי
) והגישו ביום 13.9.04, תביעה לפירוש הצוואה.

הצוואה

4. להלן נוסח הצוואה:

"הצהרה

אני גאולה חנה - בת בלהה ושמואל זלוטניק, נולדתי בתאריך 1 ליולי 1920 ת.ז. 0733183 - מבטלת בזאת את צואתי הקודמת מתאריך 24.7.78 ואת כל אשר היה כתוב בה - ובזאת רואה אני אותה כבטלה - ומבוטלת לחלוטין.

צואה חדשה

בזאת אני ממנה את אחי יוסף חי בן בלהה ושמואל זלוטניק מרח' מוצקין 12 ת"א, ואת אחותי רחל שורץ
בת בלהה ושמואל זלוטניק מרח' בארי 3 ת"א, ואת אחותי מאירה בת בלהה ושמואל זלוטניק לאפוטרופסים על הרכוש, הכספים, והחסכונות שלי שהם: חלק חמישי בדירה ברח' ז'בוטינסקי 80 ת"א, וחלקי בירושה של הסבא, אשר נמצאת ביפו.

אני נותנת בזאת את הרשות כחלק מצואתי זו, לאחי יוסף זלוטניק, באם הוא ישאר בחיים לאחר מותי, ובאם הוא באותה עת, והוא בלבד יהיה זקוק לכל סכום שהוא שיראה עצמו חופשי לקחתו מכספי העזבונות שישארו אחרי מותי לרשותו.

ובאם אחי יוסף לא יהיה זקוק באותה עת לכל סכום שהוא, מקוה אני שכל היתרה שתשאר לאחר מותי, תשומש באתאם לצואתי למתרות צדקה כפי שצינתי.

בנוסף לאחי יוסף, ברצוני שאחיותי רחל שורץ
, ומאירה זלוטניק
, תהיינה בתוך העיניינים, ולהן אני משאירה את כל המיטלטלים, כמו רהיטים, תכשיטים, בגדים ושיעשו בהן כראות עיניהן.

בזאת רצוני שיש על כולם לדאוג לי בזקנתי לכל, כולל רופאים, אישפוזים, קבורה ומצבה, והכל בהתאם לכבוד שלי בבוא הע, ומה שישאר אחרי זה, באם ישאר, רצוני הוא שיפתחו מלגה לילד או ילדה מצטינים מאיזה שהוא מוסד כמו עורים, או כל מוסד אחר כראות עיניהם - על שם בלהה ושמואל זלוטניק, כי זה היה חלומי, ואשר לא זכיתי לו בחיי. ובמקרה והאנשים הנ"ל לא יהיהו בחיים, יועבר הכסף הזה לאותו מוסד אשר הם בחרו".

גאולה זלוטניק
25.4.84
אני מאשר בזאת כי זו חתימתה של השם גאולה זלוטניק שנחתמה בנוכחתי. ניסימוב יוסף 52727161 25/4/84
נילי ניסימוב 6516462 25/4/64".

הסעדים המבוקשים

5. התובעים עתרו לקבלת הסעדים הבאים:

א. לבטל את הוראות הצוואה הקובעות מה יעשה ביתרת העיזבון, במידה
ותיוותר יתרה, לאחר שהאח יקח את הכספים שהותר לו בצוואה, לקחת
אותם.

ב. לקבוע כי האחיות יורשות את מיטלטלי המנוחה.

ג. ליתן צו קיום לאחר הביטול האמור בס.ק. א' דלעיל.
טענות התובעים

6. התובעים טוענים כי המנוחה ביקשה לדאוג לרווחתו של אחיה והם דוחים את טענת האפוטרופוס הכללי
, לפיה היא ציוותה את עזבונה להקדש.

7. התובעים טוענים כי ההוראה בדבר הקדשת היתרה למילגה ולזכר הוריה, נוגדים את הוראות סעיפים 28, 29, 33 לחוק הירושה ודינם להתבטל, הואיל ומדובר ביורש בלתי מוגדר.

דיון

8. אין ספק כי מדובר בצוואה בכתב יד ולא בצוואה בעדים, הואיל ולמרות ששני "עדים" אישרו את חתימת המנוחה על גבי הצוואה, לא קוימו הוראות סעיף 20 לחוק הירושה, הדורשות כי המצווה תצהיר בפני
הם שזו צוואתה וה"עדים" לא אישרו זאת.

9. אין גם מחלוקת כי ניסוח הצוואה נעשה בדרך עקלקלה, אולם ניתן להבין מהצוואה, מה המנוחה רצתה שייעשה בעזבונה ומי ירש אותה, גם אם הצוואה דורשת פרשנות מסויימת.
תחולת סעיפים 28 (ב), 29, 30, 33, 54 לחוק הירושה

א. סעיפים 28 (ב), 30 ו- 33 לחוק הירושה

10. ב"כ התובעים, עו"ד להב אסנת, טוענת לתחולת סעיף 28 (ב) לחוק הירושה, הקובע:

"(ב) הוראת-צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם אחר שאינו המצווה - בטלה".

אין בצוואה כל הוראה התולה את תוקפה של הצוואה, להבדיל , מזהות הנהנה, ברצונו של אדם אחר. תוקפה של הצוואה הזאת אינה מותנית ברצונו של איש, פרט למנוחה.

לפיכך הטענה הזאת נדחית.

11. הכותרת שלפני סעיף 12 לסיכומי התובעים היא: "ביטול ההוראה בהתאם לסעיפים 29 ו- 30 לחוק הירושה".

עיון בסעיפים 12 עד 22 לסיכומי התובעים ואף עיון בכל סיכומיהם מלמד, כי אין בסיכומי התובעים כל זכר לסעיף 30 ואין בהם כל התייחסות אל סעיף 30 לחוק הירושה, הקובע:

30. (א) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, (ב) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית-המשפט לפי זה את דברי-הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת-הצוואה.

לפיכך, בהעדר כל טיעון, אין להתייחס לסעיף 30 לחוק הירושה.

12. שני הצדדים לא התייחסו לסעיף 33 לחוק הירושה, לפיכך יש להניח כי אין בהוראותיו כל השלכה על הנושא שלפנינו. סעיף 33 קובע:

"33. הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה — בטלה".

סעיף 29 לחוק הירושה

13. הצדדים חלוקים לגבי תחולת סעיף 29 לחוק הירושה, הקובע:

"29. אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע המצווה, או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר, יבחר בית המשפט או אדם שיקבע בית המשפט".

14. התובעים טוענים כי המנוחה לא ציינה מהו הסכום אותו היא רוצה למסור להקדש והשאירה זאת לשיקול דעתם של התובעים וכן היא לא ציינה למי ברצונה להעניק את המילגה, וזאת בניגוד לסעיף 29 לחוק הירושה. מדובר לטענתם, בקבוצה רחבה והקריטריונים הם כלליים והדבר שולל ממבצע הצוואה אפשרות סבירה לאתר ולבחור את הזוכה מתוך אלפים או רבבות של ילדים (סעיף 21 לסיכומי התובעים).

כבר בשלב זה ניתן לומר כי לא מדובר באלפים או רבבות של ילדים, אלא קודם כל יש לבחור את המוסד ומתוך הילדים הנמצאים בו, לבחור את המצטיינים בלימודים.

סעיף 54 לחוק הירושה

15. האפוטרופוס הכללי
מסתמך על הוראות סעיף 54 לחוק הירושה:

"54.(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה — כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.
(ב) צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.
(ג) צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת".
טענות האפוטרופוס הכללי
16. אלה הן טענות האפוטרופוס הכללי
, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיו:

א. רצונה הברור של המנוחה, היה "להקדיש את עזבונה, כולו או
חלקו, למטרה ציבורית להנצחת הוריה" (סעיף 3 רישא
לסיכומים).

ב. לחלופין, במידה והוראות הצוואה "אינן מתיישבות עם סעיף 29
לחוק הירושה, הרי שיש להחיל על הצוואה את הוראות חוק
הנאמנות ולקבוע כי בצוואתה יצרה המנוחה הקדש ציבורי
שהנהנים בו הינם ילדים נכים המצטיינים בלימודים וזקוקים
לסיוע כספי" (סעיף 3 סיפא לסיכומים)
ג. יש להעדיף את הפירוש הנותן תוקף לצוואה על הפירוש של התובעים
המבקשים לבטל חלקים ממנה (סעיף 4 לסיכומים).

ד. ניסוח הצוואה הוא מעשה אישי, "שומר על עצמאות הציווי ומקנה
לתובע שיקול דעת מוגבל בלבד כנדרש בחוק" (עמ' 5 פסקה
אמצעית לסיכומים).

ה. "המנוחה קבעה את המנה שתוקדש למטרה הציבורית בדרך
השלילה - היא הותירה לאחיה לבחור את המנה לה הוא
זקוק ואת היתרה ציוותה למטרה ציבורית" ומפנה לסעיף 54 (ג)
לחוק הירושה (עמ' 5 פסקה אחרונה לסיכומים).

ו. לחילופין, אין כל מניעה לפרש את הצוואה "כיוצרת הקדש על נכסי
העזבון כולו ואילו התובע הינו אחד הנהנים ממנו - נהנה על
תנאי - עפ"י התנאים שנקבעו בצוואה (קרי - עפ"י מידת
היזקקותו לכספי העזבון במועד פטירתה של המנוחה)" (סעיף
8 לסיכומים).

17. ב"כ התובעים אינה מתייחסת כלל בסיכומיה לטענות האפוטרופוס הכללי
לגבי סעיף 54 לחוק הירושה. ב"כ התובעים הודיעה למתמחה ביום 5.12.04, כי אין בכוונתה להגיב על סיכומיו של האפוטרופוס הכללי
.

18. אני רואה את מצב הדברים עין בעין עם האפוטרופוס הכללי
.
אני סבור כי על בית-המשפט לכבד את רצון המנוחה ולעשות כל מאמץ פרשני על-מנת שרצונה של המנוחה יבוצע.

19. השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא, האם המנוחה קבעה מי הם יורשיה?

לשם כך יש להתייחס בנפרד למיטלטלין ולשאר נכסי העיזבון (מקרקעין וכספים).

20. לגבי המיטלטלין, התכשיטים והבגדים (להלן: המיטלטלין) - למרות הניסוח הבלתי מוצלח - אני סבור כי המנוחה התכוונה להוריש אותם לשתי אחיותיה, תובעות 2, 3.

21. לגבי נכסי העיזבון האחרים - המנוחה לא נקבה באדם כלשהו שירש אותם.
המנוחה קבעה, כי היא רוצה "שיפתחו מלגה" על-שם הוריה.

אני תמים דעים עם האפוטרופוס הכללי
, כי כוונת המנוחה היתה להקמת קרן או הקדש למתן מילגות לילדים מצטיינים הנמצאים במוסד. וכי זהות מקבלי המילגות, מתוך ילדי אותו מוסד, יקבעו על-ידי שלושת התובעים. לאחר אריכות ימיהם של שלושת התובעים, תועבר יתרת כספי הקרן או ההקדש למוסד אותו בחרו התובעים בחייהם, כאמור לעיל.

דהיינו, יורשי המנוחה הם הילדים המצטיינים, הנמצאים במוסד, שיקבלו מילגה, על-פי קביעת שלושת התובעים.
המנוחה לא קבעה כי אחיה-תובע 1 ירש אותה.

22. המנוחה מינתה בצוואתה את שלושת התובעים כמבצעי צוואתה ונתנה להם הוראות כיצד לנהוג בעזבונה, למעט המיטלטלין.

אלה הם ההוראות שהמנוחה נתנה לתובעים ואיפשרה לאחיה - תובע 1:

א. אחיה רשאי לקחת מכספי העיזבון כל סכום, אולם הלקיחה שלו הוגבלה בתנאי הבא:

היותו זקוק לכל אחד מהסכומים שיקח.

לשם כך הוריתי לתובע 1 ביום 1.9.04 למסור, תוך 30 יום תצהיר שבו יפרט את כל זכויותיו, נכסיו וחובותיו וכן את צרכיו ויתמוך אותם במסמכים.

תובע 1 לא קיים את החלטתי הנ"ל, לפיכך הוריתי לו ביום 5.1.05 לעשות זאת תוך 7 ימים, אחרת תוצא לו הזמנה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

ביום 13.1.05 התובע 1 הגיש את התצהיר.

עיון בתצהיר מלמד כי התובע 1 הוא עתיר נכסים, כך שספק אם הוא זקוק או יזדקק לכל סכום שהוא מהעזבון.
ב. כל נכסי העיזבון שיוותרו, לאחר אריכות חייו של האח, או במידה והאח אינו זקוק לכספי העיזבון - עוד בחייו, ישמשו למילגות לילד/ה או לילדים מצטיינים הנמצאים במוסד.
המנוחה נתנה דוגמה המאפיינת את הילדים שלהם תינתן המילגה - "כמו עורים". דהיינו, הכוונה לילדים עם מוגבלות גופנית מסויימת, המוחזקים במוסד, אך בעלי כושר לימוד ושהם אף מצטיינים בלימודים.

השימוש במילה "מילגה" מלמדת כי כוונת המנוחה היתה שהכסף ישמש לצרכי מימון הלימודים ולא לצרכים אחרים של אותם ילדים. מכאן, שיתכן והילדים מקבלים את כל צרכי הלימודים שלהם במוסד בו הם נמצאים ולכן המילגה צריכה לשמש להשכלה גבוהה של אותם ילדים מצטיינים.

זהות המוסד וזהות הילדים שיקבלו את המילגות, יקבעו על-ידי שלושת התובעים, כל עוד הם בחיים.
לאחר אריכות ימיהם של שלושת התובעים, כל יתרת העיזבון תועבר למוסד שהם בחרו בו כמוסד שהילדים הנמצאים בו קיבלו את המילגות, בחייהם.

23. אני סבור כי המנוחה הקדישה, בצוואתה, את נכסיה לטובת נהנים. הנהנים הם אחיה - תובע 1 והילדים המצטיינים הנ"ל. בכך התמלאו דרישות סעיף 17 (א) לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 (להלן: חוק הנאמנות), הקובע:

"17. (א) הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת (להלן — הקדש) טעונה מסמך בכתב (בחוק זה — כתב הקדש) שבו מביע יוצר ההקדש את כוונתו ליצור הקדש וקובע מטרותיו, נכסיו ותנאיו, והמסמך הוא אחד מאלה:
(1) כתב חתום בידי יוצר ההקדש בפני
נוטריון;
(2) צוואה של יוצר ההקדש, למעט צוואה בעל פה;
(3) הוראת תשלום לענין סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה– 1965".

25. לפיכך, יש להקים הקדש פרטי, לפי חוק הנאמנות.
נכסי ההקדש הם כל נכסי העיזבון פרט למיטלטלין.

26. אחיה של המנוחה - תובע 1, הינו נהנה על תנאי והתנאי הוא שהוא זקוק לכספים. ולכן על האח יהיה לשכנע את הנאמנים כי הוא זקוק לכספים.

27. ודוק, מדובר בהקדש פרטי ולא בהקדש ציבורי, הואיל והנהנים הם אנשים פרטיים ואין בצוואה כל הוראה בדבר מטרות בעלי ענין ציבורי, כאמור בסעיף 26 (א) לחוק הנאמנות (גם האפוטרופוס הכללי
מפנה לסעיף 17 הנמצא בפרק א' לחוק ולא לסעיף 26, הנמצא בפרק ב' לחוק, שכותרתו "הקדש ציבורי".
28. לגבי זהות הנאמן, קיימת סתירה בין הוראות הצוואה, הקובעת את התובעים כנאמנים, לבין הוראת סעיף 21 (ה) לחוק הנאמנות, הקובע:

"נהנה של הקדש אינו כשר להיות נאמן שלו, זולת אם הותר הדבר בכתב ההקדש".

מאחר והצוואה התירה את מינויו של האח כנאמן לעצמו ואף השאירה לו שיקול דעת לגבי הכספים שהוא יקח, כפוף להזדקקותו להם, אין, לכאורה, מניעה למנות גם את האח כנאמן ביחד עם שתי אחיותיו.

האפוטרופוס הכללי
טוען, בסעיף 10 לסיכומיו, כי:

"במקרה שלפנינו אין מניעה עקרונית כי התובעים ישמשו כנאמנים להקדש, אם כי נראה כי בנסיבות תיק זה מן הראוי כי התובעים ייבחרו את המוסד המתאים שתלמידיו המצטיינים יהיו נהנים בהקדש ומינוי הנאמנים יידון בנפרד (למשל: מנהלי המוסד או מי מטעמם)".

29. אני סבור כי אין מניעה למנות את התובעים כנאמנים להקדש, אולם לנוכח ניגוד האינטרסים בין האח כנהנה לבין הילדים והמוסד שיבחר, אני סבור כי עלי לעשות שימוש בהוראות סעיף 36 (ב) לחוק הנאמנות ולמנות את הנאמן הציבורי כנאמן נוסף.
30. נתבע 1 כותב בסעיף 4 לתצהירו:

"בכוונתי להשתמש בכספי העיזבון כפיקדון עבור בית האבות שבו אתאכסן ומהכספים שלי בבנק אשתמש לצורך העלות החודשית".

על הנאמנים יהיה לקבוע אם הדירה, הרכבים של התובע 1 אינם צריכים לשמש כפקדון לבית האבות. אולם בכל מקרה, מדובר בפקדון, שחלקו לפחות אמור להיות מוחזר להקדש, במידה והנאמנים יחליטו להשתמש בנכסי העיזבון כדי להפקיד את הפיקדון לבית האבות.

התוצאה

31. התביעה נדחית.

32. ינתן צו קיום לצוואה, כפוף לאמור להלן:

א. כל נכסי העיזבון, למעט המיטלטלין, התכשיטים והבגדים, יועברו להקדש הפרטי.

ב. הנאמנים להקדש הם התובעים והנאמן הציבורי.

ג. הנהנים בהקדש הם האח - התובע 1 והילדים המצטיינים שיבחרו על-ידי הנאמנים מתוך ילדי המוסד שיבחר על ידם.

ד. התנאי להעברת כספים מכספי ההקדש לאח, הוא הזדקקותו לכסף. דהיינו, רק במידה ואין לאח כספים או נכסים משל עצמו שיכסו את צרכיו, יהיו הנאמנים רשאים לתת לו כספים.

33. אין צו להוצאות.

ניתן היום ו' בשבט, תשס"ה (16 בינואר 2005) בהעדר הצדדים
ניתן לפרסם את פסק הדין כנתינתו.

יהודה גרניט
, שופט
1
בתי המשפט
בית משפט לענייני משפחה
מחוז תל אביב

תע 105231/04
בפני
:
כבוד השופט יהודה גרניט

תאריך:
16/01/2005








תע בית המשפט לענייני משפחה 105231/04 יוסף חי זלוטניק,רחל שורץ,מאירה זלוטניק נ' האפוטרופוס הכללי (פורסם ב-ֽ 16/01/2005)