פסקי דין על נירה גיל אלוש | פסקי דין על חגית אואליד | פסקי דין על אשר נידם

51299-01/13 תק     22/02/2015




תק 51299-01/13 נירה גיל אלוש, חגית אואליד נ' אשר נידם








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 51299-01-13 אלוש נ' נידם


בפני

כב' השופטת עמיתה
אביבה טלמור


תובעות

1.נירה גיל אלוש
2.חגית אואליד


נגד


נתבע

אשר נידם




פסק דין


בפני
תביעה כספית.
התובעות טענו כי בתאריך 26.7.10 ובזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה התובעת 1 בעלת רכב מתוצרת פיג'ו 307 מספר רישוי 73-811-36 (להלן: "הרכב"). ביום 26.7.10 עבר הרכב תאונת דרכים (להלן "התאונה").
ביום 17.8.10 ניתנה על ידי הנתבע, השמאי ומעריך הנזקים אשר נידם
, חוות דעת שמאי באשר לנזקי הרכב שנגרמו בתאונה ובפרק סיכום חוות הדעת קבע הנתבע, שמאי הרכב אשר נידאם, כדלקמן:
"מאחר והוצאות תיקון הרכב הינם בגבולות של 58% מערך הרכב, ללא ירידת ערך ופירוקים, הוחלט לא לתקנו. נמסרה הודעה בתאריך 10.8.10 למגרש אטיה לגרור את הרכב לצורך שיקום. מגרש אטיאה ישלם עבור השרידים 40% מערך הרכב שהם 14,430 ₪. בעל הרכב יפוצה בערך הרכב פחות השרידים, בסך 21,645 ₪ (העתק חוות הדעת – נספח א' לתביעה).
הוסיפו התובעות בתביעתן כי הן לא הכירו את "מגרש אטיה" אליו נגרר הרכב ולשם הופנה על ידי הנתבע אשר עבד עימו, ומשכך עליהן לקבל את הסכום המגיע להן תמורת שרידי הרכב על פי חוות דעת השמאי מהנתבע. עובר להגשת חוות דעת השמאי, טענה התובעת 1, הוצגו לנתבע כל מסמכי הרכב אותם דרש וידע הוא את כל פרטיו ומצבו המשפטי.
עוד טענה התובעת 1 בתביעתה, כי אף שהועבר הרכב על ידי הנתבע למגרש אטיה, ושלא על דעתה ובחירתה, ומגרש עטיה עשה שימוש בשרידי הרכב ממועד הסמוך למתן חוות דעת השמאי הרי שלא שולם לתובעות הסך של - 14,430 ₪ עבור שרידי הרכב כפי שהובטח על ידי הנתבע שדאג להעברת הרכב למגרש אטיאה, ולקניית שרידי הרכב, כשהן לא מכירות את אותו אטיה ואין בינן למגרש אטיה דבר וכל התנהלותה של התובעת 1 נעשתה אל מול הנתבע.
תובעת 1 טענה שדרשה מהנתבע שישלם לה את הסך של - 14,400 ₪ על פי קביעתו בחוות הדעת, סכום שאינו שנוי במחלוקת, וזה לא עשה כן.
התובעות טענו כי הנתבע הבטיח לשלם להן את התמורה בגין שרידי הרכב בסך של - 14,400 ₪ לא עשה כן, הפר התחייבויותיו כלפיהן ומשכך עתרו התובעות לחייב את הנתבע לשלם להן את הסך של - 14,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות משפט.

הנתבע בהגנתו עתר לדחיית תביעת התובעות בציינו כי הינו שמאי רכב ומעריך נזקים במקצועו, וכי הוזמן לתת חוות דעת שמאי לגבי רכב אשר כפי שנמסר לו הינו רכב מספר 73-811-36 שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 26.7.10 וכך עשה. הוסיף הנתבע וטען כי לא עשה כל עיסקה עם התובעות ואינו חייב לשלם להן תשלום כלשהו. לטענתו התובעת 1 סיכמה עם סוחר המכוניות יוסי אטיה, שלו מגרש מכוניות, כי אטיה ירכוש הרכב על מנת לשפצו ולמכרו למטרת רווח, שוחחה עם אטיאה מספר פעמים סיכמה עימו את פרטי העיסקה ואף התווכחה עימו על סכומים וכשהגיעו הצדדים להסכמה נרשם הדבר על ידו בסעיף ההערות בחוות הדעת. משכך, טען הנתבע אין הוא צד לתביעת התובעות, אין כל יריבות בינו לבין התובעות, אין הוא צד ג לעסקה ולא קיבל כל תשלום פרט לשכר טרחת שמאי בגין חוות דעת שמאי פרטית זו שערך לרכב.
הוסיף וטען הנתבע כי תובעת 1 אינה בעלת הרכב, והבעלים הרשום של הרכב הינה חגית אואליד
(תובעת 2) . עוד ציין כי כשסוכמו בין אטיאה שהינו בעל המגרש שאליו הועבר הרכב לבין תובעת 1 תנאי רכישת הרכב שווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק היה 39,000 ₪ אלא שהוברר שהרכב מעוקל במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ולא ניתן להעביר בעלות לגבי הרכב. תובעת 1 התחייבה להסיר העיקול במעמד העברת הבעלות ולקבל התמורה מאטיה אלא שלא עשתה כן, לא הסירה העיקול מהרכב חרף פניות חוזרות ונשנות אליה מצד אטיה וזאת במשך למעלה משנתיים ולפיכך לא יכול היה אטיה, בעל למכור הרכב על מנת לממש העסקה, לקבל תשלום ולהעביר לתובעת 1 את הסכום המגיע לה. עוד ציין הנתבע כי תובעת 1 סרבה לקבל הצעת אטיאה שישולם לה ההפרש בגין שווי הרכב במועד ביטול העיקול והעברת הבעלות, והתנהלותה זו הסבה ומסבה לאטיה נזקים רבים. הנתבע טען כי אין יריבות בינו לבין התובעות, אין הוא הצד הנכון לתביעת התובעות וראוי שתביעת התובעות תתברר מול יוסי אטיה שרכש מהן את הרכב, שכן הוא, הנתבע הינו שמאי רכב בלבד אשר נתן שמאות לגבי נזקי הרכב במסגרתה חוות דעת שמאי לגבי הרכב, קיבל את שכר טרחת השמאי בגין הכנת חוות דעת שמאי זו שערך - זאת ותו לא ומשכך יש לדחות תביעת התובעות שהוגשה נגדו תוך חיובן בהוצאות.

בעדותה בבית המשפט ציינה התובעת 1 הדברים הבאים:
"ביום התאונה ,26.7.10 אני הייתי בעלת הרכב שמספרו 7381136 שזה רכב שקניתי אותו מאחותי שהיא תובעת 2 כ-4 חודשים לפני מועד התאונה. כשקניתי את הרכב מאחותי כ-4 חודשים לפני מועד התאונה לא ידעתי אם יש או אין עיקול על הרכב הזה וכך גם לא ידעתי אם יש עיקול או אין עיקול על הרכב הזה בתאריך 26.7.10 שהוא יום התאונה. לגבי העברת הבעלות על הרכב הזה משמה של אחותי שהיא תובעת 2 אלי שעה שרכשתי את הרכב לא העברנו את הבעלות תכף עם רכישת הרכב מכוון שלא הסתדר לנו ולא הזדמן לנו, ואמרנו שנעביר את הבעלות על הרכב שיהיה לנו פנאי. בינתיים בתאריך 26.7.10 נהגתי ברכב והרכב שלי היה מעורב בתאונת דרכים. אני לקחתי את הרכב למוסך אחרי התאונה ובעל המוסך באזור התעשיה בנתניה שאני לא זוכרת את שמו הוא זה שהפנה אותי לנתבע אשר נידם
וציין שהוא שמאי רכב ומעריך נזקים והוא זה שייתן את חוות דעתו לגבי הנזקים שנגרמו לרכב שלי, ואני באמת פניתי לנתבע באופן פרטי ולא דרך חברת הביטוח שלי כדי שייתן את חוות דעתו
באשר לנזקי ה רכב שלי . הנתבע נתן חוות דעת לגבי נזקי הרכב שלי ואני צרפתי את חוות הדעת שלו לתביעה שלי וחוות הדעת שלו נושאת תאריך 17.8.2010. על פי חוות הדעת של הנתבע הוא קבע בחוות דעתו בפרק הסיכום כדלקמן:"מאחר והוצאות תיקון הרכב הינם בגבולות 58 אחוז מערך הרכב ללא ירידת ערך ופירוקים, הוחלט לא לתקנו". אני גם מציינת שהוא קבע שהפיצוי שמגיע לי עבור הרכב שניזוק הוא 21,645 ₪ וזאת לאחר הפחתת 40 אחוז בגין שרידים שזה סך של 14,430 ₪. אני מציינת שבסוף חוות הדעת המשיך וציין הנתבע "נמסרה הודעה בתאריך 10.8.10 למגרש עטיה לגרור את הרכב לצורך שיקום מגרש עטיה ישלם עבור השרידים 40 אחוז מערך הרכב שהם 14,430 ₪ .בעל הרכב יפוצה בערך הרכב פחות השרידים בסך 21,645 ₪. אני מפנה לחוות הדעת על הנספחים שצורפה לתביעתי . אני לא מכירה את מגרש עטיה ולא דיברתי מעולם עם מגרש עטיה והנתבע הוא זה שטיפל ברכב שלי מאז שפניתי אליו לתת את חוות הדעת, ועל פי הוראתו הרכב נגרר מהמוסך למגרש עטיה וזה באחריותו שכן כנראה הנתבע עבד עם מגרש עטיה בעבר בשיטות זהות ואני לא מכירה בכלל את מגרש עטיה אליו נגרר הרכב כאמור. לפני השמאות השארתי לנתבע את מסמכי הרכב שהוא דרש אותם .באותה עת לא ידעתי שהרכב מעוקל כפי שציינתי כך שהנתבע ידע את כל מצבו המשפטי של הרכב נכון ליום התאונה ונכון ליום מתן חוות הדעת שלו. הנתבע העביר את הרכב שלי למגרש עטיה שאני בכלל לא מכירה סמוך למועד השמאות
ולא שילם לי את הסך של 14,430 ₪ שהובטחו לי לתשלום על ידי הנתבע כפי שכתב בחוות הדעת שלו בגין שרידי הרכב ואין ביני לבין מגרש עטיה שום דבר.כל ההתנהלות היתה מול הנתבע. אני מציינת שאני נתתי לנתבע את כל מסמכי הרכב וגם נתתי לו שיק בסך של 2000 כשכר טרחתו כפי שהוא ביקש .שהסתבר שיש עיקול על הרכב וזה היה אחרי שכבר הרכב שלי היה מעורב בתאונה ולא ידענו שיש עיקול, ורצינו כבר לעשות העברת בעלות על הרכב, אחרי שהנתבע על דעתו העביר את הרכב למגרש עטיה הסתבר שיש עיקול על הרכב ואז התחלתי לטפל עם אחותי שהיא תובעת 2 בנושא כדי להסדיר את העיקול וזה לקח כשנה וחצי משהו כזה אולי קצת פחות משנה וחצי, ושכבר יכולתי לבצע העברת בעלות הנתבע החליט שהוא לא משלם לי את ה-14,430 ₪ ולכן לא יכולתי להעביר בעלות על שמו של הנתבע ועל שם איזה שהוא גורם שאמר לי שאצלו נמצא הרכב והוא קורא לזה מגרש עטיה, אני לא מכירה שום מגרש עטיה ולא יכולה להעביר בעלות למי שאני לא מכירה ומי שלא משלם לי זה הנתבע שעשה עיסקה עם אותו מגרש עטיה שאני לא מכירה כלל לכן על הנתבע לשלם לי את הסך של 14,430 ₪ בצירוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות הכל על פי חוות הדעת שהוא עצמו נתן".



בעדותה בבית המשפט ציינה התובעת 2 הדברים הבאים:
"אני בעלת רכב שמספרו 7381136 הרכב הזה היה רשום על שמי בתאריך התאונה נשוא הדיון שזה היה ביום 26.7.10.
רכב זה אף שהיה רשום בבעלותי ביום 26.7.10 הרי שבפועל מכרתי את הרכב הזה לתובעת 1 אלוש נירה שהיא אחותי מכרתי לה את הרכב 4 חודשים לערך לפני ה-26.7.10 ועדין לא הספקנו להעביר בעלות על הרכב כשאירעה לרכב זה התאונה מיום 26.7.10. אני רוצה לציין שכשרצינו לעשות את הליך העברת הבעלות על הרכב שמספרו 7381136 לאחר שמכרתי את הרכב הזה לאחותי כ-4 חודשים לפני תאריך התאונה 26.7.10, ועוד לא הספקנו לעשות העברת בעלות אז לא יכולנו להעביר בעלות על הרכב משמי לשמה של אחותי שהיא תובעת 1 כי היה עיקול על הרכב הזה בגלל חוב שלי שלא שילמתי ולכן הוטל עיקול על הרכב שלי וכל עוד לא הוסר העיקול לא יכולתי להעביר בעלות על הרכב לאחותי שהיא תובעת 1. בינתיים הרכב הזה עבר תאונה ב-26.7.10 וזאת כשהוא היה כבר בבעלותה של אחותי שהיא תובעת 1 והיא נהגה ברכב האמור ביום התאונה ועובר לתאונה וכל הדברים האחרים כבר קשורים אליה. אני לא זוכרת מתי הוסר העיקול מהרכב שמספרו 7381136 זה היה תהליך קצת ארוך כי זה היה מול בנק ומס הכנסה ואני טיפלתי בכל הנושא הזה וזה לקח זמן בגלל בירוקרטיה. אני חושבת שאחרי שנה וחצי מיום התאונה שהיה ביום 26.7.10 הוסר העיקול מהרכב שלי ואפשר כבר היה להעביר בעלות על הרכב. אחרי התאונה ואחרי שכבר הוסר העיקול לא העברתי את הבעלות לאחותי שהיא תובעת 1 שכן בעקבות התאונה מיום 26.7.10 הרכב הזה הורד מהכביש. בגלל שאחרי התאונה המשכנו לקבל קנסות על הרכב הזה למרות שהרכב הזה כבר בעקבות התאונה נמכר למישהו אחר, אז ניגשנו למשרד הרישוי והודענו למשרד הרישוי שאנחנו רוצים להוריד את הרכב מהכביש.הרכב לא הורד מהכביש בגלל אובדן מוחלט אלא שהרכב שלנו למרות שהיתה חוות דעת שמאי לגבי הנזק שלו אז לא קיבלנו שום סכום בגין הרכב למרות הנתבע העביר את הרכב למגרש והיו צריכים לשלם לנו 40 אחוז מערך הרכב שזה סך של 14,430 ₪ ולא שילמו לנו. לא לי ולא לאחותי. צורפו לתביעה כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה שלנו והנתבע שערך את חוות הדעת והוא זה שלקח את הרכב והיה צריך לשלם לנו את הסך של 14,430 ₪ לא שילם לנו את הסכום האמור וכלזמן שולח אותנו לגורם שלישי שאנחנו לא מכירים ומתנער מאחריותו. אנחנו מבקשים לחייב את הנתבע לשלם לנו את סכום הנזק בסך של 14,430 ₪ בצירוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות.

בעדותו בבית המשפט ציין הנתבע הדברים הבאים:
"... חוות הדעת יצאה רק ב-17.8.10. כלומר לקח להם כ-3 שבועות לחשוב אם הם רוצים שאני אוציא חוות דעת בהתאם למה שציינתי וכפי שבסופו של דבר התובעת וסוכן הביטוח שלה החליטו זה שאוציא חוות דעת בגין נזקי הרכב והם ינסו לקבל את החלק הארי של הנזק מחב' הביטוח של הרכב השני שהיה מעורב בתאונה ואת סכום שרידי הרכב ישלם מגרש מכירת מכוניות שיקבל את הרכב וימכור אותו. אני רוצה לציין שאני עובד עם 6,7 מגרשי מכוניות שחב' בטוח גם עובדות איתם העברתי להם במייל את התמונות של רכב התובעת, כפי שניזוק ואף מגרש לא רצה לקבל את הרכב הזה ולרכוש אותו ורק המגרש של עטיה יוסי היה מוכן לקבל את הרכב ולרכוש אותו ולשלם עבור השרידים 40 אחוז מערך הרכב שזה 14,430 ₪. אמרתי לתובעת שאני אעביר את הרכב שלה למגרש המכוניות של עטיה יוסי ובלי אישור שלה לא הייתי מעביר אותו והיא נתנה לי את האישור שלה להעביר את הרכב למגרש מכוניות של יוסי עטיה וכך עשיתי. אני אף פעם לא מורה על העברת רכב או גרירתו למגרש מכוניות לרכישת אותו רכב על ידי מגרש המכוניות אלא רק לאחר שבעל הרכב נותן הסכמתו לכך ולאחר שבעל הרכב מפרק את כל החפצים האישיים שלו מהרכב האמור וכך היה במקרה הנדון. אחרי שהתובעת 1 נתנה הסכמתה להעברת הרכב למגרש של עטייה יוסי לקנייתו את הרכב ממנה הרכב הועבר למגרש של עטיה יוסי. בכך הסתיים תפקידי. אני קיבלתי מהנתבעת סך של 2000 ₪ שכר טרחה עבור מתן חוות דעת המקצועית שלי ולראיה לא היה שום בעיה עם חוות דעתי. שעברו מספר שבועות לאחר שהרכב עבר למגרש של עטיה ,עטיה התקשר אלי ואמר לי שהלכו לעשות העברת בעלות על הרכב הזה והוברר שהרכב מעוקל ולא יכול לשלם לתובעת עבור הרכב כל עוד הרכב הזה מעוקל ולא יכולה להעביר את הבעלות על שמו. אני אישית התקשרתי לסוכן הביטוח של התובעת 1 אבי ממן ואמרתי לו את זה והוא אמר שיטפל בזה וגם אישית טלפנתי לתובעת 1 ואמרתי לה והיא אמרה שתטפל בזה. הראיה לכך שאח"כ הם התקשרו אלי ואמרו לי שמר עטיה יוסי לא מוכן לשלם להם סך של 14,430 ₪ אלא מוכן לשלם רק 8000 ש"ח ובתנאי שהבעלות תועבר על שמו והתובעת לא מוכנה . התובעת לא היתה מוכנה להעביר את הבעלות על שם עטיה יוסי ואמרה לי שהיא לא מוכנה לעשות את זה בגלל שעטיה יוסי השתמש ברכב למרות שלא שילם לה עבור השרידים ולמרות שלא הועברה בעלות על שמו .אחרי שהיא אמרה לי את זה אמרתי לתובעת 1 מה היא מצפה הרי הרכב מעוקל והיא לא יכולה להעביר בעלות על שם עטיה יוסי. אני לא מבין מדוע התובעת הגישה תביעה נגדי כשהיא צריכה להגיש את התביעה שלה כנגד עטיה יוסי והייתי גם מוכן לבוא להעיד ויש לה את כל הפרטים של יוסי עטיה כי זה בינו לבינה, ואני רק נתתי את חוות הדעת באשר לנזקי הרכב כשמאי רכב ומעריך נזקים ולא אחראי לשלם לתובעת עבור שרידי רכב. אני רוצה לציין שהחוק הנוגע לשמאי רכב הוא כזה שאסור לשמאי רכב להתעסק במסחר רכב או מכירת רכב ואני כך נהגתי גם במקרה זה . במקרה הנוכחי
אני רק עזרתי לתובעת
שעה שהנחיתי אותה בכל שאלה שהיא שאלה הכל כפי שהעדתי.

מר מיקי פאיר מוזהר להעיד אמת ומעיד כדלקמן:

"אני בעל מוסך לתיקון כלי רכב שהמוסך נמצא ברחוב אורט 17 אזור התעשיה הישן בנתניה. אני זוכר שרכב שמספרו 7381136 שעבר תאונת דרכים לפי מה שאמרו לי הגיע אלי למוסך הרכב עבר תאונת דרכים כפי שנמסר לי בתאריך 26.7.10 .הרכב הגיע אלי למוסך לתיקון הנזקים. הגיע רכב הזמינו שמאי .מי שהזמין את השמאי לצורך הערכת נזקי הרכב זו היתה חב' ביטוח שאני לא יודע של מי. אני קיבלתי פתק שיגיע שמאי ואכן הגיע שמאי לצורך הערכת הנזקים והשמאי שהגיע היה אשר נידם
שמאות רכב והערכת נזקים. השמאי ביקש ממני להכין הצעת מחיר לתיקון הרכב האמור ואני הכנתי הצעת מחיר לתיקון הרכב ושלחתי אותה לשמאי אשר נידם
. אני מגיש לבית המשפט את ההזמנה שקיבלתי מצוין בה שהשמאי אשר נידם
הוא זה שיטפל בהערכת נזקים של רכב נירה אלוש שמספרו 7381136 .המסמך מוגש ומסומן ת/1.שלחתי את הצעת המחיר
לשמאי אשר נידם
בעקבות הצעת המחיר ששלחתי קיבלתי הודעה מהשמאי אשר נידם
לא לתקן את האוטו ולא תיקנתי את -האוטו. בהמשך ידוע לי שהרכב נגרר מהמוסך שלי והועבר למגרש מכוניות מסויים שאני לא יודע מי גרר את הרכב. אני לא יודע לאיזה מגרש מכוניות הוא נגרר. בכך הסתיים תפקידי".

עד מטעם הנתבע יוסי עטיה ציינו בעדותו כדלקמן:
"אני עובד עם הנתבע אשר נידם
, אני עובד בסחר רכב. קניתי מאשר נידם
את הרכב שהוא פג'ו 307 שזה רכב שמספרו 7381136. הרכב היה לאחר תאונה. אני תיקנתי את הרכב הזה. אחרי חודשיים מאז שתיקנתי את הרכב היה לי קונה לאוטו זה. פניתי לאשר נידם
בקשר להעברת הבעלות של הרכב הזה לקונה. באנו לעשות את העברת הבעלות של הרכב הזה לקונה והוברר שהרכב הזה מעוקל. התקשרתי כמה פעמים לבעלת האוטו שזו נירה לפי מה שאני זוכר את השם שלה והיא אמרה לי כמה פעמים להמתין שאי אפשר להעביר בעלות עד שהיא תשחרר את העיקול שהיה על האוטו הזה. היא אמרה שיש לה בעיה ואחרי שהיא תשחרר את האוטו מהעיקול אז אפשר יהיה להעביר את הבעלות על הרכב למי שרצה לקנות אותו. בינתיים הרכב הזה עומד עד היום אצלי על יד הבית. לא מכרתי את הרכב הזה עד היום כי אי אפשר למכור אותו. היא הסירה את העיקול רק לפני שנה או שנה וחצי אחרי שהרכב היה אצלי שנתיים כשהוא מעוקל. כשהיא התקשרה ואמרה שאפשר להעביר בעלות שלחתי את החבר שלי שרצה לקנות את הרכב כדי שהוא יעביר את הבעלות וישלם לה את תמורת המחיר על הרכב אבל היא דרשה את מחיר הרכב שהיה לפני שנתיים כשהוא היה מעוקל בעוד אשר המחיר של הרכב ירד ב-50% או יותר מזה כי הרכב עמד כבר שנתיים ואי אפשר היה למכור אותו ולהעביר עליו בעלות. עד היום אי אפשר למכור אותו בגלל שהיא הגישה משפט. אני מוכן שהיא תשלם לי 5,000 ₪ ושתיקח את האוטו ותמכור אותו באיזה מחיר שהיא רוצה. היום רכב כמו שלה שהוא רכב תקין ונוסע ומשנת היצור של הרכב שלה, אפשר לקנות אותו ב-7,000 או 8,000 ₪. היא דרשה על האוטו שלה סך של 15,000 ₪ או 14,000 ₪ לפי מחיר השרידים של הרכב שלה בזמן שהיתה התאונה כאשר היא עצמה לא יכלה להעביר בעלות על הרכב הזה והוא עמד שנתיים או שלוש שנים בלי שהסירה את העיקולים. אחרי שהסירה את העיקולים היא הגישה משפטים והרכב עומד ואי אפשר למכור אותו. אני גם לא יודע איך היא קיבלה 22,000 ₪ מהביטוח שלה כי ברגע שהרכב מעוקל הביטוח לא משלם כסף, אבל זה לא העניין שלי. אי אפשר למכור את הרכב הזה כי התובעת הפקידה את הרישיונות במשרד הרישוי ולכן הרכב הזה עומד כאבן שאין לה הופכין.
אם היא חושבת שאפשר למכור אותו בסכום של 6,000 ₪ או 7,000 ₪ והרישיונות במשרד הרישוי ישתחררו, אז אני מוכן לקבל ממנה 4,000 ₪ או 5,000 ₪ ולמכור את האוטו".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות במוצגים שהוגשו שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם הגעתי למסקנה שדין תביעת התובעות שהוגשה כנגד הנתבע להידחות וכך אני מורה.

מחומר הראיות עולה כי ביום 26.7.10 היה רכב מספר רישוי 73-811-36 מעורב בתאונת דרכים וניזוק (להלן:"הרכב").
בתאריך התאונה 26.7.10 היתה תובעת 2 אואליד חגית, הבעלים הרשום של הרכב במשרד הרישוי. בפועל, מכרה התובעת 2 את הרכב כ-4 חודשים לפני מועד התאונה לאחותה ,תובעת 1 אלוש נירה מבלי שבוצעה העברת בעלות ברכב משם התובעת 2 לשמה של התובעת 1, במשרד הרישוי, וזאת מאחר ולא ניתן היה לעשות כן, שכן הרכב היה מעוקל במסגרת הליכי הוצאה לפועל בשל חוב התובעת 2 שלא שולם על ידה.
ביום 26.7.10 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים וניזוק.
הנתבע, הינו שמאי רכב ומעריך נזקים במקצועו.

ביום 26.7.10 במסגרת עבודתו כשמאי רכב ומעריך נזקים קיבל הנתבע פניה מחברת הבטוח בה מבוטח היה הרכב, ומסוכן הבטוח של התובעות בשם אבי ממן ליתן חוות דעת שמאי להערכת נזקי הרכב שנגרמו בתאונה מיום 26.7.10 רכב שנגרר למוסך ברחוב אורט 17 אזור התעשיה הישן בנתניה (בעל המוסך מיקי פאיר), הכל כפי שהעיד הנתבע. עדות הנתבע אף עולה בקנה אחד עם עדות מיקי פאיר, שהינו בעל המוסך לתיקון כלי רכב הנמצא ברחוב אורט 17 אזור התעשיה הישן בנתניה אליו נגרר הרכב. תובעת 1 אישרה אף היא שרכבה הגיע למוסך זה בהפניית חב' הבטוח שבה מבוטח רכבה וסוכן הבטוח שלה אבי ממן וכדבריה "אני אומרת לך שבאמת הגעתי למוסך שלך דרך חב' הבטוח שלי מרכז שלמה סיקסט וסוכן הבטוח שלי אבי ממן".
דברים אלו עולים אף מעדות הנתבע ומעדות העד מטעם הנתבע, מיקי פאיר, אשר העיד, כפי שציין גם הנתבע בעדותו שמי שהזמין את אשר נידם
כשמאי שיעריך את נזקי הרכב הם חברת הבטוח של התובעת 1 וסוכן הביטוח שלה אבי ממן הכל כפי שרשום במסמך נ/1.
הנתבע, אשר נידם
, שהינו שמאי ומעריך נזקים במקצועו אשר הופנה על ידי חב' בטוח המבטחת את רכב התובעות, וסוכן הבטוח של התובעות אבי ממן למוסך שבעליו מיקי פאיר, לשם נגרר הרכב לצורך בדיקת הרכב ומתן חוות דעת שמאי באשר לנזקי הרכב. בדק את הרכב, היה בקשר רציף במסגרת עבודתו המקצועית והאחראית עם תובעת
1 ועם סוכן הבטוח שלה אבי ממן, ונתן את חוות דעתו המקצועית ביום 17.8.10 הכל כמפורט בה.
בסיפא לחוות דעת שמאי מיום 17.8.10 מוצג נספח א' לתביעה קבע השמאי "מאחר והוצאת תיקון הרכב היום בגבולות 58% מערך הרכב, ללא ירידת ערך ופירוקים הוחלט לא לתקנו ונמסרה הודעה בתאריך 10.8.10 למגרש אטיאה לגרור את הרכב לצורך שיקום מגרש אטיה ישלם עבור השרידים 40% מערך הרכב שהם 14,430 ₪ .בעל הרכב יפוצה בערך הרכב פחות השרידים בסך 21,645 ₪.

קובעת אני בקבלי גרסת הנתבע המהימנה עלי כי הרכב הועבר למגרש אטיה בידיעתה ובהסכמתה של תובעת 1 שלא רק שידעה זאת מפיו של הנתבע ומפי סוכן הביטוח שלה, אלא שדברים אלו נרשמו והודגשו בחוות דעת השמאי עצמה, זו מיום 17.8.10 אותה חוות דעת שהועברה לתובעת 1 ולסוכן הבטוח שלה אבי ממן ולחברת הבטוח בה מבוטח הרכב. תובעת 1 נתנה אישורה לנתבע ולמוסך אליו נגרר רכבה - להעברת הרכב מהמוסך אליו נגרר, המוסך שבבעלות מיקי פאיר למגרש המכוניות של יוסי עטיה וכך נעשה.
דברים אלו עולים מעדותו של מיקי פאיר בעל המוסך שאליו נגרר רכב התובעות לאחר התאונה אשר ציין:
"אחרי שאני מודיע ללקוח ובמקרה זה לתובעת שקיבלתי הוראה שלא לתקן את האוטו ולגרור את הרכב למגרש מכוניות אז התובעת עצמה היא זו שמודיעה לי שהרכב יגרר למגרש מכוניות וגם סוכן הביטוח של בעל הרכב יודע את זה והתובעת צריכה להגיע לפרוק את כל החפצים האישיים שלה מהרכב ורק אחרי זה נותנת הסכמתה להוציא את הרכב מהמוסך ולהעביר למגרש מכוניות והיא יודעת איזה מגרש זה. בלי הסכמה של בעלת הרכב אי אפשר להוציא את הרכב מהמוסך ולגרור למקום אחר וכך גם במקרה הזה".

דברים אלו עולים אף מעדות הנתבע בה צויין:
"ואמרתי לה והיא אמרה שתטפל בזה. הראיה לכך שאח"כ הם התקשרו אלי ואמרו לי שמר עטיה יוסי לא מוכן לשלם להם סך של 14,430 ₪ אלא מוכן לשלם רק 8000 ש"ח ובתנאי שהבעלות תועבר על שמו והתובעת לא מוכנה . התובעת לא היתה מוכנה להעביר את הבעלות על שם עטיה יוסי ואמרה לי שהיא לא מוכנה לעשות את זה בגלל שעטיה יוסי השתמש ברכב למרות שלא שילם לה עבור השרידים ולמרות שלא הועברה בעלות על שמו .אחרי שהיא אמרה לי את זה אמרתי לתובעת 1 מה היא מצפה הרי הרכב מעוקל והיא לא יכולה להעביר בעלות על שם עטיה יוסי. אני לא מבין מדוע התובעת הגישה תביעה נגדי כשהיא צריכה להגיש את התביעה שלה כנגד עטיה יוסי והייתי גם מוכן לבוא להעיד ויש לה את כל הפרטים של יוסי עטיה כי זה בינו לבינה, ואני רק נתתי את חוות הדעת באשר לנזקי הרכב כשמאי רכב ומעריך נזקים ולא אחראי לשלם לתובעת עבור שרידי רכב. אני רוצה לציין שהחוק הנוגע לשמאי רכב הוא כזה שאסור לשמאי רכב להתעסק במסחר רכב או מכירת רכב ואני כך נהגתי גם במקרה זה . במקרה הנוכחי
אני רק עזרתי לתובעת
שעה שהנחיתי אותה בכל שאלה שהיא שאלה הכל כפי שהעדתי".

טענת התובעות לפיה יש לחייב את הנתבע שמאי הרכב ומעריך הנזקים אישית לשלם להן את התשלום בגין שרידי הרכב בסך של - 14,400 ₪ אין בה ממש דינה להידחות וכך אני מורה.

קובעת אני כי התובעות ידעו היטב כי הרכב הועבר למכירה, זאת על דעתן ובהסכמתן למגרש סוחר המכוניות יוסי עטיה דבר שצוין אף בחוות דעת הנתבע, שמאי הרכב ומעריך הנזקים אשר נידם
, חוות הדעת מיום 17.8.10 ותובעת 1 הייתה בקשר עם אותו יוסי אטיה ולא רק פעם אחת. בפועל העסקה למכירת הרכב שנערכה בין התובעות לבין יוסי עטיה לא התממשה, זאת מאחר והוברר שלא ניתן היה למכור הרכב לצד ג' בשל עיקול שהיה מוטל על הרכב, עיקול בשל חוב תובעת 2 על הרכב, עיקול שלא הוסר, אלא שזה אינו מעניינו של הנתבע, שמאי הרכב ומעריך הנזקים אשר נתן את חוות דעת השמאי בענין הרכב כפי שהוזמן לעשות, קיבל את שכר טרחתו ובכך הסתיימה חבותו כלפי התובעות.

לסיכום, בהעדיפי גרסת הנתבע שהוכחה בפני
ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי על ידי התובעות, על פני גרסת התובעות שלא הוכחה קובעת אני שדין תביעת התובעות שהוגשה כנגד הנתבע להידחות וכך אני מורה.

תביעת התובעות שהוגשה כנגד הנתבע - נדחית.

אני מחייבת את התובעות, ביחד ולחוד לשלם לנתבע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של - 1000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז לוד תוך 15 יום.

פסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום,
ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 51299-01/13 נירה גיל אלוש, חגית אואליד נ' אשר נידם (פורסם ב-ֽ 22/02/2015)