פסקי דין על סלומון בלום | פסקי דין על גדי מאיר ברנס

39194-12/14 תאח     03/03/2015




תאח 39194-12/14 סלומון בלום נ' גדי מאיר ברנס








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"ח 39194-12-14 בלום נ' ברנס


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אורית ליפשיץ


תובע

סלומון בלום


נגד


נתבע

גדי מאיר ברנס




פסק דין



מבוא


1.
בפני
תביעה , אשר הוגשה לפי הוראות פרק טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 לפנוי מושכר – היא חנות הנמצאת ברחוב קרן הקיימת לישראל 185 פינת רחוב ההסתדרות בבאר שבע והידועה
כגוש 38004 חלקה 97/1 ( להלן: "הנכס", "החנות" ואו "המושכר").

רקע כללי


2.
התובע,
מר סלומון בלום
, יליד 1925, הינו הבעלים
של החנות
מאז שנת 1958. נסח טאבו המסומן כ- א' צורף לכתבי הטענות.


3.
הנתבע,
יליד 1976,
בעל חנויות לממכר ירקות ופירות, עוסק למחייתו במכירת ירקות ובקש להפעיל במושכר חנות לממכר ירקות בהתאם.
לטענתו, מצוי הוא כיום בהליכי פשיטת רגל (להלן: "הנתבע" ו/או "גדי" ו/או "ברנס"), וחשבונו מוגבל.


4.
הצדדים
התקשרו ביניהם ביום 5/6/11 , בחוזה שכירות, באשר להשכרת החנות תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים,
כמפורט בחוזה בין הצדדים (צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח ב', להלן: "חוזה השכירות עם ברנס ו/או הנתבע ").


5.
עסקינן בהסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו הושכרה החנות נשוא התובענה, החל מיום 18/5/2011 (הסכם השכירות צורף לכתבי הטענות). על פי הוראות חוזה השכירות
עולה כי תקופת השכירות החלה
ביום 18/5/11 , וכי השכירות הינה למשך 8 שנים.
כמו כן סוכם בסעיף 7 לחוזה גובה דמי השכירות החודשיים,
בהתאם לתקופת השכירות.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

טענות התובע


6.
לטענת התובע,
השכיר הוא לנתבע את הנכס ביום 5/6/11, וחרף העובדה כי הנתבע הפר את ההסכם חזור ושנה ולא שילם את שכר הדירה כנדרש, הוא אפשר לו להמשיך לעשות שימוש בנכס, ולא בקש ממנו לפנותו, ואפשר לו לפנים משורת הדין לדור בנכס,
ולמעשה- עד ליום 7/12/14 לא בקש ממנו לפנות את המושכר.



7.
לטענתו, הנתבע לא שילם
דמי שכירות
עבור חודשים
יוני ועד 14/8/14, הוא המועד בו
הסתיימה תקופת השכירות כמוסכם, בסכום כולל של 16,660 ₪ . זאת ועוד, הנתבע אף לא שילם ואינו משלם לטענתו כל תשלום שהוא בגין התקופה שאחרי 14/8/14 ועד היום, שעה שהוא עדיין מחזיק במושכר
ובכך מפר הנתבע את הסכם השכירות.



8.
בין היתר, כך טען התובע,
לא שילם הנתבע חשבונות ארנונה בגין המושכר וכן אי אלו חשבונות נוספים, בסך של עשרות אלפי שקלים , ולטענתו, החובות עומדים על כ- 45,000 ₪.


9.
לטענת התובע, באוגוסט 2014,
פנה אליו הנתבע, וביוזמתו בקש לשים תחתיו שוכר חלופי, ונימק זאת בקשיים כלכליים. התובע הסכים לכך, והנתבע
הציע תחתיו את השוכר החלופי- חנות בשם "ממתקי אלי זול", באמצעות אמנון מושקה (להלן: "אלי זול"). לטענת התובע, הן אמנון והן הנתבע היו להוטים
לעשות את ההחלפה המבוקשת,
וזירזו אותו במיטב מאמציהם שיוכן הסכם שכירות חדש, אשר יסיים את הסכם
השכירות
עם הנתבע ומאידך ישים תחתיו את אמנון. כפועל יוצא, כבר ביום
12/8/14 גובשה בין הצדדים הסכמה,
ועוד באותו הערב הוכן הסכם שכירות לבקשת הנתבע, אשר נחתם ביום 14/8/14, בבית התובע,
עם ממתקי אלי זול בע"מ, בנוכחות אמנון ורעייתו,
התובע ורעייתו. לטענת התובע, במעמד החתימה על ההסכם הבהיר אמנון מטעם אלי זול בע"מ לתובע כי הוא כבר קבל מהנתבע
את החזקה במושכר, לרבות את מפתחות הנכס.
באותו מעמד,
אמנון שילם במזומן עבור 3 חודשי שכירות ראשונים, מיום 15/8/14 ואילך,
וכן הופקדו בידי התובע צ'קים עבור דמי שכירות בגין שתי שנות שכירות.


10.
דה עקא, שמרגע זה ואילך השתבשו העניינים, והתובע, לטענתו, מצא עצמו בעיצומו של מעשה נוכלות:
הנתבע יצר עימם קשר (עם התובע ועם בתו, היא באת כוחו ) בעודם שוהים בחו"ל, טען כי החנות הושכרה לנוכל ורמאי כלשונו. במקביל, אמנון יצר עימם גם הוא קשר וטען כי
הנתבע חטף מידיו בברוטליות את מפתחות המושכר.
לטענת התובע, מרגע זה ואילך , החזיק הנתבע
במושכר ועשה בו כשלו.


11.
מששבו התובע ובתו
ארצה התגלה להם כי בין הנתבע לבין אמנון התגלה סכסוך חריף, וזאת עקב הפרת סיכום ביניהם על העברת כספים מסויימת אשר היה על אמנון לשלם לנתבע סכום כסף נכבד עבור הסכמתו של הנתבע שאמנון ייכנס בנעליו וישכור הנכס תחתיו.
אמנון, כך התברר, לא העביר לנתבע את הסכום במלואו, וכפועל יוצא הנתבע חטף ממנו המפתחות של המושכר.


12.
בהמשך, כפועל יוצא, בקש אמנון מהתובע לבטל את הסכם השכירות היות ואין כל מקום כי יוסיף וישלם בגין שכירות אותה אינו מממש. עוד טען כי לאור הסכסוך עם הנתבע חושש הוא כי הלה יפגע בו ובמשפחתו. התובע סרב, טען כי אינו צד לסכסוכים שבין אמנון לנתבע, וכי הסכמים יש לכבד. כפועל יוצא, הגיש אמנון תביעה כנגד התובע והודיע לו כי היות ולא קבל לידיו את החזקה במושכר, בטל ההסכם (ראה ת.א 10608-12-14, התלוי ועומד בפני
כבוד השופט הולצמן).


13.

התובע פנה אינספור פעמים לנתבע ובקש ממנו שיסלק ידו מהמושכר, על מנת שממתקי אלי זול
תוכל לממש מחדש את החזקה
ולממש זכותה על פי הסכם השכירות עמו, אלא
שהנתבע התנה את פינוי המושכר בכך שהתובע ישלם לו סך של 30,000 ₪, הוא הסכום שעל אמנון היה להעביר לו לטענתו.


14.
יוצא כי לא די בכך שהנתבע מחזיק במושכר שלא כדין,
אינו משלם דמי שכירות
מזה זמן רב וחב בכספים לתובע,
ממשיך ומחזיק הוא בנכס בניגוד
למוסכם,
ודורש כספים על מנת לפנותו.
זאת ועוד,
אמנון אף דרש מהתובע
כי יוותר על המגיע לו מאמנון בגין דמי שכירות וארנונה לתקופה של 15/8/14 ועד ליום 15/11/14, כך שהתובע מצא עצמו בין הפטיש לסדן, כשהן אמנון והן הנתבע מנסים
לפתור מחלוקת כספית ביניהם על חשבונו.


15.
הנתבע
למעשה לא שילם דמי שכירות לתובע מיום יוני 2014 ואילך, וכן לא חובות נוספים בגין הנכס כאמור לעיל, מחזיק בנכס ועושה בו כשלו. גם לאחר שהתובע החליף את מנעולי המושכר, שבר הנצבע את המנעולים החדשים והוא ממשיך לאחוז בנכס שלא כדין.


16.
לא זו אף זו, אלא שהנתבע לאחרונה השכיר המושכר לצד נוסף, תמורת סכום מסוים, כאמור תוך הפרה יסודית של החוק ושל הסכם השכירות.

טענות הנתבע


17.

הנתבע טוען בהגנתו כי חוזה השכירות שבינו לבין התובע נכרת במקור למשך שנים רבות- 8 במספרן. הנתבע, לטענתו, השקיע רבות במושכר בשנים בהן הוא שוכר הנכס, ואף השביח אותו.
הוא מודה כי רבים בשוק בו מצוי הנכס התעניינו בשכירת הנכס תחתיו, והנתבע כפועל יוצא הבהיר לתובע כי לא יעביר את
המושכר לשוכר אחר מבלי שיקבל פיצוי על פינוי מוקדם, פיצוי בגין מוניטין, ופיצוי כספי הולם על כל ההשקעה במושכר. לטענתו, לא התובע אמור לשאת בפיצוי אלא רק אותו שוכר פוטנציאלי חדש, אשר גם יתאים לתובע.


18.
לטענתו, התובע ידע על כוונתו של הנתבע להשכיר את הנכס לשוכר אחר,
ידע אף ידע כי הנתבע לא יעביר המושכר לאחר ו/או לא יסכם מאומה עם שוכר חדש מבלי לקבל את אישורו, ואף ידע כי הנתבע לא מתכוון לצאת מהנכס ללא קבלת פיצוי מאותו שכר חדש שייכנס למושכר.


19.

לטענתו, התובע אינו מהימן שכן
חתם על הסכם שכירות חדש עם גורם אחר,
תוך עקיפת הנתבע ומבלי ידיעתו, וכן מבלי לוודא שהשוכר החדש יעמוד בהתחייבויותיו לנתבע.


20.
לטענת הנתבע-
הסכם השכירות שבינו לבין התובע לא בוטל אלא שריר וקיים, ולתובע אין כל זכות באופן חד צדדי
לחתום על הסכם שכירות עם גורם שלישי מבלי ליידע את הנתבע ולקבל את הסכמתו. הוא כשלעצמו לא הודיע לתובע על הסכמתו לסיום
הסכם השכירות, וכן חווה הוא נזקים כבדים אשר מתבטאים בעוגמת נפש, הידרדרות במצב הבריאותי ונזקים כספיים לא מבוטלים בעקבות התנהלות התובע כנגדו.


21.
הנתבע מכחיש מכל וכל כי הוא השכיר את המושכר ומקבל דמי שכירות בגינו.


22.
עוד לטענתו, התובע הגיש את התביעה שבכותרת רק לאחר שהוא עצמו נתבע ע"י השוכר החדש,
עימו חתם כאמור על הסכם שכירות, וכל זאת בעת שהסכם השכירות עימו, הנתבע, עודנו "חי ונושם", כהגדרתו.


23.
בהמשך, במועד הדיון בפני
, הנתבע טען כי הוא ערך חוזה עם "אלי זול", כך ש-"אלי זול" ישלם לו סך של
80,000 ₪ תמורת יציאתו הוא מהמושכר והעברת השכירות ממנו לאלי זול. לטענתו, 30,000 ₪ מסכום זה,
ועל חשבון ההסכם עם "אלי זול", קיבל הנתבע כבר ביום רביעי. כמו כן קיבל
ממנו הלוואה על סך של 26,000 ₪ אשר לא הוחזרה עד היום.


24.
היות ו-"אלי זול", לא העביר לנתבע
את יתרת התמורה כפי שהוסכם, קרי את ה-24,000 הנותרים, הודיע הנתבע ל-"אלי זול", כי אינו מעונין בהמשך ההתקשרות עמו,
וכי יש שוכר חדש ושמו "מוטי עוגיות"- מוטי כהן (להלן: "מוטי עוגיות").
הנתבע הפנה
ל- נ/1 אשר נחתם ביום 17/8/14 , יום א', לפיו "מוטי עוגיות" נאות לשלם לנתבע סך של 200,000 ₪ תמורת העברת השכירות מהנתבע אליו. לטענתו הוא יצר קשר עם התובע ביום ראשון והודיע לו שהעסקה עם "אלי זול" לא צלחה.


25.
לטענתו- הוא מעולם לא נתן אישור לתובע להפסיק את חוזה השכירות עמו, לא בכתב ולא בע"פ, ואף הפניית "אלי זול" אליו נהיתה בתנאי כי הוא הנתבע "יסתדר" עם "אלי זול". היות ולא הסתדרו מנוע היה התובע מלהתקשר עם אלי זול, ומנוע היה מלבטל את חוזה השכירות עם הנתבע.


26.
בסיכומיו, חזר הנתבע על טיעוניו אלו, הפנה להתנהלות התובע בחתימת הסכם שכירות אחר בעת שהנתבע מצוי בחוזה עם התובע, הפנה בשנית לנזקים הגדולים שנגרמו לנתבע, והדגיש כי הוא מקיים מאמצים, גם כעת, בעת הגשת הסיכומים, על מנת להגיע עם התובע לידי פשרה והסכמות מסויימות.


דיון והכרעה


27.
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ושמעתי הצדדים
אשר העידו בפני
, הגעתי להחלטה כי דין התביעה לפינוי מושכר להתקבל, וכי על הנתבע לפנות המושכר לאלתר, מהנימוקים שיפורטו להלן:

אי תשלום דמי השכירות ע"י הנתבע


28.
לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע והעדים מטעמו, עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים לכך כי הם התקשרו בחוזה השכירות ביום 5/6/11, כאמור וכמפורט לעיל.


29.

כפי שצויין לעיל, טען הנתבע כי חוזה השכירות בינו לבין התובע, שריר וקיים וכי הוא מעולם לא נתן לתובע כל הסכמה לבטלו ולחתום על חוזה חדש עם שוכר אחר, תחתיו. דה עקא, שככל שטענתו של הנתבע כי הוא עדיין שוכר את החנות, הרי שמוטלת עליו החובה הקבועה בחוזה וכן בהוראת סעיף 13 (א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א- 1971, לשלם את דמי השכירות.



30.

מתוך עדות התובע, אשר כאמור היתה מהימנה עלי ביותר,
עולה כי הנתבע חדל מתשלום שכירות וחובותיו לתובע כסדרם, ומשכך הפר הוא את הסכם השכירות שבין הצדדים.
במועד הדיון הציג בפני
התובע צ'קים מטעם הנתבע אשר "חזרו" עקב חשבון מעוקל, עם חותמת של "בנק לאומי",
והוכיח בפני
כי מסוף שנת 2013 , החלו שיבושים שוטפים בתשלום שכר הדירה. כן הציג בפני
התובע המחאות על צ'קים מהחשבון המוגבל והצ'קים הללו חזרו, כולם בסך של 17,000 ₪, כשחובו של הנתבע עומד על הסך הנ"ל בהתאמה. כמו כן טען כי מחודש 9/14 הנתבע מחזיק במושכר, אולם לא משלם דבר.


31.
הנתבע עצמו הודה בחובותיו בפני
במועד הדיון, אם כי הביע תמיהה על כך שחובות אלו מעלים ומורידים מבחינת זכותו להמשיך ולשכור הנכס:

"...נכון שמספטמבר 2014 אני לא משלם דמי שכירות אולם עדיין מחזיק בנכס. אני לא צריך לשלם עבור התקופה שאני מחזיק בנכס..."
(עמוד 5, שורות 17-19 לפרוטוקול).


32.
משהודה הנתבע כי הוא אינו משלם לתובע דמי שכירות מ9/14, בשעה שהוא מחזיק בחנות, לטענתו, מכוח חוזה שכירות תקף, הרי שיש בכך כדי לקבוע כי הנתבע הפר הפרה יסודית, את חוזה השכירות הנטען על ידו, דבר המזכה את התובע בביטול החוזה ופינוי
הנתבע מהחנות, לאלתר.


33.

נוכח האמור לעיל, ולנוכח טענת הנתבע כי חוזה השכירות בינו לבין התובע שריר וקיים ולנוכח הודאתו כי מאז חודש 9/14 הוא אינו משלם לתובע את דמי השכירות החודשיים למרות שהוא מחזיק בפועל במושכר, הרי שדין תביעת הפינוי להתקבל, וזאת אך מנימוק זה בלבד ובשל הודאתו של הנתבע בהפרה יסודית של חוזה השכירות, אשר לטענתו עדיין תקף.

בהתאם לכך, אך למעלה מן הצורך,
אדון אף בשאלות נוספות שהעלו הצדדים בפני
.


34.
התובע, הוכיח בפני
כי הנתבע הפר את חובותיו לתשלום דמי השכירות עוד בטרם 8/14
אולם התובע גילה אורך רוח
ובחר שלא לבטל את חוזה השכירות בין הצדדים ולפנות את הנתבע מהחנות.
התובע, באורך רוח וסבלנות יוצאי דופן, גילה הבנה וסבלנות רבים לעיכוב בתשלומים, והסכים לחלוקתם ולפירעון מאוחר שלהם, והכול מתוך ניסיונו להתחשב בקשיים הכספיים אליהם נקלע הנתבע:


35.
לטענתו של התובע, הן בכתבי טענותיו והן בפני
, מוכן היה
לגלות אורך רוח כלפי העיכובים, כפי שגילה כלפי הנתבע בפועל, ומבחינתו היה מוכן ועודנו מוכן, שהנתבע ימשיך לשכור הנכס, וזאת חרף הקשיים, ואי הסדירות בהעברת התשלומים אליו, וכפי שהצהיר בפני
במועד הדיון עצמו- "אין לי בעיה שהנתבע יישאר בנכס, רק שישלם..." (עמוד 4,
שורה 19 לפרוטוקול),
וכן הצהיר במעמד הדיון כי "אין לנו בעיה להמשיך עם החוזה..." (עמוד 6, שורה 13 לפרוטוקול),
אלא שהנתבע פנה אליו מיוזמתו וטען כי ברצונו להכניס שוכר חדש תחתיו, וזאת עקב הקשיים הכספיים אליהם נקלע.

ההסכם וההבנות בין הנתבע לבין "אלי זול"


36.
במהלך החודשים 5-6/14, נקלע הנתבע לקשיים כלכליים, אשר הובילו להגבלת חשבון הבנק שלו (הדבר עלה הן בכתבי טענות הצדדים והן בעדותו של התובע בפני
, ועל כך ראה בין היתר עמוד 4 , שורות
23 ו- 29 לפרוטוקול).


37.
נוכח קשיים אלו, הגיעו התובע והנתבע
להסכמה לפיה רשאי הנתבע להפסיק את חוזה השכירות, ובתנאי שימצא משכיר מחדש במקומו, אשר יכנס לנעליו ואשר יהא מקובל על התובע.


38.

כפי שעלה בעדויות בפני
, ביום 12/8/14 הגיע הנתבע להסכמה עם אמנון מושקה, בעל חנות בשם "אלי זול" (להלן: "אמנון" ו/או "אלי זול"), וזאת בנוכחות חבריו, אשר ועקנין, וניסים לוגסי, כי ככל שהנתבע יגיע להסכמה עם בלום בדבר תנאי השכירות של "אלי זול" עימו, יקבל הנתבע מ-"אלי זול" תמורה כספית בגין העברת זכות השכירות ( ועל כך ראה עדותו של הנתבע, עמוד 10 שורות 14 ואילך לפרוטוקול ).


39.
חרף טיעוניו בכתבי טענתו, בעדותו בפני
במועד הדיון הודה הנתבע
ללא כחל ושרק
כי הוא "סגר" את העסקה עם "ממתקי אלי זול" כבר ביום 12/8/14 ועוד באותו היום הגיע לתובע לביתו על מנת להודיע לו זאת, וזאת כאמור כפי שעלה בבירור מעדותו בפני
:

"... פנה אלי אלי זול ושאל למה המקום סגור ואמרתי לו "אני מחפש להעביר אותו למישהו או שאני פותח עוד מעט......באוגוסט בא אלי אלי זול....
ואמר לי שאם אני מביא לו חוזה ל-10 שנים עם הסכמה של בלום דיברנו על התנאים שמגיעים לי..."
(עמוד 10, שורה 10 ואילך).
כמו כן, הודה הוא כי קיבל כסף מהשוכר הפוטנציאלי החדש, "אלי זול": בחקירתו הנגדית, עת נשאל האם קבל כספים מ"אלי זול", השיב הוא בחיוב, והוסיף כלהלן:

"...ועוד 30,000 מקדמה ....על חשבון מה שמגיע לי מאלי זול על חשבון ה- 80,000 ₪ שמגיע לי מאלי זול...זה הכסף שסיכמתי עם אלי זול
תמורת יציאתי מהמושכר להעברת זכות השכירות לאלי זול, ושזה מבחינתי מבטא את יציאתי המוקדמת, המוניטין וכדומה..."
(עמודים 10-11, שורות
31 ואילך).


40.
העובדה שנעשתה עסקה בין הנתבע לבין "אלי זול" מאחורי הקלעים,
אף מצאה לה תימוכין בעדויות חבריו של הנתבע אשר העידו מטעמו:
כעולה מעדותו של ניסים לוגסי בפני
, אשר עבד עם הנתבע באספקת סחורה ואשר הנתבע הינו מעביד שלו, ואשר נכח מטעמו של הנתבע בעת החתימה על ההסכמים ובעת מתן התשלומים,
מדובר היה בעסקה של ממש:

"...ש.
היית נוכח בפגישות שנערכו עם אלי זול?
ת.
כן ברור.
ש.
הפגישות האלו כללו גם את בלום או שהוא לא היה?
ת.
לא היה.
ש.
אתה יודע למה התפוצצה העסקה בין גדי לבין אלי זול?
ת.
גדי היה צריך לקבל כסף, גדי אמר לבלום "ברגע שאני משחרר את אלי זול אתה משחרר את גדי", אלי זול לא עמד בהתחייבויות, לא שילם לו את כל הכסף שהיה מגיע לגדי...הוא בא למחסן של אשר, אלי זול. אלי זול בא לשם והתחיל להתווכח, הביא לו חוזים, זה היה אני חושב לפני 3 או 4 או 5 חודשים. הגיעו לשם חוזים של בלום עם גדי, על מנת להעביר את החוזים מגדי לאלי זול, שהחנות תעבור כביכול לאלי זול, אלי זול הסתכל על שני החוזים שהם עשו ביניהם, אחד של גדי ואחד של בלום שעשה ונתן לגדי לתת לאלי זול כמו לדוגמא שאלי זול ישלם 6,000 ₪ וההסכם בין גדי לבלום היה בערך 5,000 ומשהו. אז גדי אמר לאלי זול ונתן לו את שני החוזים ביד ואמר לו "כמו שאני עושה חוזה עם בלום על 5,000 ככה גם אתה תקבל מבלום...בלום נתן 6,000 ₪ לגדי, אמר לו שזה חוזה שהוא רוצה לתת לאלי זול, במידה והוא לא יסכים הוא יראה לאלי זול את החוזה עם גדי והוא ייקח את החוזה עם ה – 5,200 ₪.
..." (עמודים 16-18 לפרוטוקול). ( הדגשה שלי א.ל. )

מתוך עדותו של העד עולה כי היו התחייבויות בין "אלי זול" לנתבע ו"אלי זול" לטענתו של העד, לא עמד בהן.


41.
אף בעדותו של אשר ועקנין, חברו של הנתבע עלה בבירור כי היתה מאחורי הקלעים עסקה בין הנתבע לבין אלי זול, והלה אף הרחיב ופרט מדוע לא יצאה העסקה הזו לפועל בסופו של יום:
"...אותה תקופה גדי קצת עזר לי להסתדר בעסק קטן, זה היה בתקופה של אלי זול במשא ומתן לגבי העסק לפני בערך 3 – 4 חודשים בתחילת כל הסיפור הזה, אני חבר של אלי זול אז גדי אמר לי "בוא תדבר עם אלי זול, ותשאל אותו אם הוא רוצה לקחת את החנות כי אני מתפנה ממנה"..."
(עמוד 19 לפרוטוקול,
שורות 22-32).


לדבריו:
"זה היה בחודש שביעי שמיני, הם ישבו ביניהם והם סגרו שהוא ייתן לו מקדמה 10,000 ש"ח - אלי זול וגדי, אני הייתי נוכח ואחר כך יצאנו וסוכם שהוא ייתן לו 10,000 ₪ עבור שייכנס למקום במקום גדי. הוא נתן לו את ה 10,000 ₪. אח"כ אני יצאתי מהתמונה אבל כשחזרתי הם תוך כדי הגיעו לסכום של 46,000 ₪. אני יודע זאת מידיעה אישית שמבוססת על משא ומתן שאני תוך כדי מנהל איתם.".


42.
מהעדויות שהוצגו בפני
עולה בבירור כי תמורת הסכמתו של הנתבע להעביר את "זכות השכירות" שלו ל-"אלי זול", קיבל הנתבע מ-"אלי זול" סך של 30,000 ₪. כמו כן נתן "אלי זול" לנתבע הלוואה בסך של 26,000 ₪ אשר לא הוחזרה עד היום (ראה עדותו של הנתבע, עמוד 12 שורות 8-11 לפרוטוקול, וכן עמוד 10 שורות 29 ואילך לפרוטוקול). תשלום כספים אלו, מאלי זול לנתבע, מלמדים אף הם על קיומה של הבנה מחייבת בין אלי זול לנתבע, מנקודת ראותו של הנתבע.


43.
מכל האמור לעיל אני קובעת, כי מבחינתו של הנתבע הגיעו הוא ואלי זול להבנות מחייבות, לפיהן מעונין
הנתבע כי החנות תושכר לאלי זול ע"י התובע, תחתיו וזאת תמורת תשלום כספי שישולם לנתבע ע"י אלי זול.



44.

מכל האמור אני קובעת כי אין כל ספק כי ההבנות של הנתבע עם "אלי זול", השתכללו לידי הסכם מחייב מבחינת הנתבע, ( שכן גרסתו של מר אמנון מושקה הוא "אלי זול" לא הובאה בפני
י) הן לאור עדותו של הנתבע בפני
י, לאור העדים מטעמו ולנוכח העובדה כי
"אלי זול" שילם לנתבע
56,000 ₪ אשר לגרסת העד אשר ועקנין, היה מלוא התמורה המוסכמת בין הנתבע ל"אלי זול".

חתימת חוזה השכירות בין התובע לאלי זול לבקשתו של התובע


45.
משהגיע הנתבע להבנות עם אלי זול, על כניסתו לחנות והשכרת החנות תחתיו מהתובע, תמורת תשלום כספי, הגיע הנתבע יחד עם חברים נוספים לביתו של התובע עוד באותו היום, דהיינו, ביום 12/8/14,
יום שלישי בשבוע , והודיע לו כי "אלי זול" מעונין להיכנס תחתיו
וכי העניין נסגר מול "אלי זול"(ועל כך ראה עדותו של הנתבע, עמוד 10 , שורות 18 ואילך, וכן עמוד 12 שורה 4 ושורה 8 לפרוטוקול, וכן ועדותו של התובע בעמוד 8 , שורות 5 ואילך לפרוטוקול), והתובע התבקש להכין חוזה שכירות חדש שיחתם בינו לבין "אלי זול".


46.
נוכח זאת, ביום חמישי , ה- 14/8/14 , נחתם חוזה שכירות בין "אלי זול" לבין התובע (ראה נספח ג' אשר צורף לכתב התביעה), ומיד לאחר מכן טס התובע לחו"ל בלוויית בני משפחתו.


47.
לאחר שהעידו הצדדים בפני
, אני קובעת כי התובע לא היה מעונין לבטל את חוזה השכירות עם הנתבע, ומי שיזם את ביטולו של חוזה השכירות הוא הנתבע, וזאת עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלע.
למעשה,
הנתבע הוא שפנה לתובע וביקש להכניס במקומו שוכר חלופי, אשר הגיע להבנות עימו, וכל טענותיו במועד הדיון בפני
ובהגנתו, הינן טענות כזב שדינן להידחות.


48.
אני קובעת כי החוזה בין התובע לבין "אלי זול", נחתם לאור בקשתו של הנתבע, וכמובן שבהסכמתו המלאה, ולאחר שהביע את רצונו בפני
התובע להפסיק את חוזה השכירות ביניהם. לא רק זאת אלא שהנתבע הביע את הסכמתו המפורשת לביטול החוזה בינו לבין התובע, ואף ביקש מהתובע לחתום על החוזה מול "אלי זול". הנתבע הוא שביקש להפסיק את החוזה, וחתימת החוזה מול "אלי זול", נעשתה לבקשתו, ולאחר שהגיע עם "אלי זול" להבנות המחייבות אותו, ללא כל
קשר לתובע.


49.
לכן, ולאור כל האמור לעיל, מיום 14/8/14,
ומעת שחתם התובע על חוזה השכירות עם "אלי זול", על פי בקשת הנתבע , הרי שחוזה השכירות עם הנתבע הסתיים בהסכמה, והחלה תקופת שכירות חדשה בין התובע לבין "אלי זול".


50.
ויודגש- משהגעתי למסקנה לפיה הנתבע הגיע להבנות מחייבות מבחינתו, עם אלי זול והוא שפנה לתובע על מנת שיערוך חוזה שכירות חדש עם אלי זול תחתיו, הרי שאת
טענות הנתבע לפיה חתם התובע על דעת עצמו ומאחורי גבו את חוזה השכירות עם אלי זול, וביטל את חוזה השכירות עימו, אני דוחה על הסף.


ביטול ההבנות בין הנתבע לאלי זול ע"י הנתבע


51.
על אף הסכמתו של הנתבע בפני
התובע, על העברת השכירות לאלי זול תמורת תשלום כסף, התברר במהלך העדויות שנשמעו בפני
י כי ביום ה- 17/8/14,
יום ראשון בשבוע, הביע אדם בשם מוטי, המכונה בפי הכול ולהלן "מוטי עוגיות",
את הסכמתו לנתבע,
לפיה מסכים הוא ליתן לנתבע סך כולל של 200,000 ₪, תמורת יציאתו של הנתבע, גדי ברנס, מחוזה השכירות, וכניסתו של "מוטי עוגיות" תחתיו,
בחוזה חדש מול התובע (ראה נ/1 ).


52.
לטענת הנתבע, הוא מחזיק את מפתחות החנות/המושכר מיום 14/9/14 ולא מאפשר לאלי זול להיכנס למושכר שכן התגלע סכסוך בינו לבין אלי זול.

הנתבע בעדותו טען כי
הוא מסוכסך כעת עם "אלי זול", וסיפר לבית המשפט על ההסכם אליו הגיע עימו, ועל הסכום אותו שילם לו "אלי זול":


"...הוא נתן לו את המפתחות ואמר לו "תגיד לגדי שביום ראשון אני אתן לו את היתרה... אשר אמר לי וללוגסי
"אלי זול לקח לי את המפתחות ואמר לי שרק ביום ראשון כסף" אני הבנתי שיש פה משהו לא בסדר, הלכתי אליו בחזרה באותו רגע ואמרתי לו "תשמע יש לי שוכר חדש קח את הכסף שלך בחזרה אני לא רוצה לעשות איתך שוב עסקים" היה לי ספייר של מפתחות והלכתי....".


53.
בעוד הנתבע טען בעדותו בפני
כי היחסים עם "אלי זול" עלו על שרטון וכי היה חייב לו כספים,
מעדותו של אשר ועקנין, חברו של הנתבע,
עולה בבירור שהנתבע הרחיק לכת במעשיו וטרפד את החוזה בין התובע ל"אלי זול", אותו חוזה שכירות שהוא עצמו ובמו ידיו הוביל לכריתתו, וזאת מהטעם שמספר ימים לאחר החתימה עליו, קיבל הצעה טובה יותר עבורו, משוכר פוטנציאלי אחר. הדברים עלו
בבירור מעדותו בפני
:

"...כולם
היו אצלי בבית...ומוטי אמר לבלום שיום ראשון הוא יביא לו כסף בכדי
שאלי זול ייצא מהתמונה ואז מוטי ייכנס לתמונה וכנראה גם גדי יהיה שותף איתו. מוטי בעיקרון רצה לקחת את המקום של אלי זול...באותה תקופה היה כבר חוזה בין בלום לאלי זול....אם בן אדם עושה חוזה עם בן אדם אחד ואז מנסה לעשות חוזה עם בן אדם אחר אז יש לו בעיה..."
(עמוד 20, שורות 24-32).

" ואז לא יודע איך אבל נהיה בלגן בסיפור הזה שהתברר שלבלום יש חוזה עם גדי וגדי לא הסתדר יותר עם אלי זול, כי גדי רצה סכום יותר גדול או שלא הסתדרו ביניהם זה היה בערך שבועיים עד חודש אחרי..."
(הדגשה שלי, שם).
( עמוד 19 שורה 22-32 לפרוטוקול )


54.
העד ועקנין פרס את התמונה המלאה בפני
בית המשפט, לפיה ביקש הנתבע לבטל את החוזה ו/או ההבנות עם "אלי זול", ולמנוע את העברת השכירות אליו, היות והזדמנה לו עסקה טובה יותר: בעוד שמהשוכר "אלי זול" היה אמור לקבל "רק" סך של
80,000 ₪ בגין שכירת הנכס תחתיו, ובפועל קיבל סך של
56,000 ₪,
הרי ש"ממוטי עוגיות" היה אמור לקבל סך של
200,000 ₪, ולכן, ללא כל בושה,
ביקש הוא לבטל את ההסכם שלו עם
"אלי זול", ולטרפד את החוזה בין "אלי זול" לבין התובע.


55.

העד כאמור העיד בפני
על הפגישה שנערכה בביתו שלו, לאחר נסיעתו של התובע לחו"ל, דהיינו, לאחר חתימת החוזה בין התובע ל-"אלי זול". יודגש כי העד היה אותנטי מאוד בעיני, ולמעשה סיפר את הסיפור כהווייתו, וסח בפני
מהרהורי ליבו. העד העיד בפני
בגילוי לב כי הוא כעס על הנתבע כי "הכל נהיה קנוניה". לטענת העד, הנתבע חיבל בחוזה רק כי קיבל הצעה טובה יותר מ-"מוטי עוגיות"
לעומת "אלי זול", ולמעשה כבר בראשית הדברים הנתבע היה אמור לקבל רק 56,000 ₪, הא ותו לא, וזאת בניגוד לטענתו בפני
כי סוכם על 80,000 ₪ , ו-"אלי זול" לא עמד בכך.



56.
יצויין כי
עדותו של העד
ועקנין, מטעם הנתבע היתה
מהימנה בעיני, ואילו הנתבע, מאידך, הותיר בבית המשפט רושם של אדם לא מהימן ולא אמין, וזאת בלשון המעטה,
מניפולטיבי אשר לא בוחל בשום אמצעים על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים שלו.


57.
עיון ב- נ/1 , אשר הוצג בפני
במועד הדיון ע"י הנתבע עצמו ואשר נחתם 3 ימים לאחר עריכת חוזה השכירות המחייב כאמור לעיל בין התובע לבין "אלי זול", מעלה כי הוא הוא שהביא לטרפוד העסקה בין הנתבע לבין "אלי זול", ובשל כך למאמצי הנתבע, לטרפד את החוזה בין "אלי זול" לתובע: מאמצים שכאמור צלחו.


58.
יובהר, כי ההבנות בין השוכר הפוטנציאלי האחר מבחינתו של הנתבע, דהיינו, "מוטי עוגיות" , לבין הנתבע היתה רק ביום 17/8/14 ,יום א',
כשלושה ימים לאחר שההסכם עם הנתבע בוטל, על פי בקשתו והסכמתו, ונחתם הסכם חדש עם "אלי זול", ולכן אין להבנות אלו כל רלוונטיות לתוקפו של ההסכם בין הנתבע לתובע בדבר ביטול חוזה השכירות ביניהם, ובדבר תוקפו של חוזה השכירות החדש בין התובע לבין "אלי זול". נ/1 - נחתם ההסכם ביום 17/8/14 , יום א', כשלושה ימים לאחר


59.
מיותר לציין כי ההסכם בין הנתבע לבין "אלי זול" כלל אינו מחייב את התובע, והוא משקף
את האטרקטיביות שיש לנכס המושכר, ואת הביקוש לו בקרב אנשי השוק. התנהלות הנתבע בהקשר זה, אשר חזר בו מההסכם אליו הגיע עם "אלי זול", חטף לו את המפתחות, ומנע מכל גורם אחר לשכור את הנכס אשר נותר עומד ריק ומסוגר, הינה התנהלות כוחנית בלתי חוקית בעליל ועל בית המשפט להוקיעה.


60.
משכך, והיות ונגעתי למסקנה כי הנתבע אינו מחזיק בחוזה שכירות תקף בינו לבין התובע,
הוא אינו זכאי להחזיק במושכר ועליו לפנותו לאלתר, קל וחומר אין באפשרותו החל מהמועד בו נחתם החוזה עם "אלי זול" להמשיך ולעשות שימוש בנכס משל היה שלו, ו/או לנסות ולהכניס שוכרים אחרים תחתיו, ולמעשה אין לו כל זכות לכל דריסת רגל בנכס.


61.
בסופו של יום, סבורתני כי אין כל ספק כי התובע נפל קורבן למעשה נוכלות:
לאחר שסיכם הנתבע עם אמנון "אלי זול",
כי תמורת 80,000 ₪
או 56,000 ₪ כגרסת העד אשר ועקנין, ייכנס בנעליו במושכר,
ואף קיבל
על כך תשלום כבר ביום 13/8/14 (כעולה מעדותו, ראה עמודים 10-11 לפרוטוקול, שורות 32-30), תשלום אשר לטענת התובע, ניתן עוד בטרם נכרת החוזה עם התובע, ביום 17/8/14 , קיבל הוא מ-"מוטי עוגות", הצעה גבוהה יותר. בשל הצעה גבוהה זו בחר הנתבע להפר ההסכם עם "אלי זול", ולטרפד בכוחניות ובאלימות
החוזה החדש שנכרת, וזאת בזמן שהנתבע נותר חייב דמי שכירות בגובה של 16,600 ש"ח בגין דמי השכירות עד ליום 14/8/14 , וכן אינו משלם את דמי השכירות מ- 9/14 ועד היום, למרות שהוא מחזיק בפועל במושכר ולא מאפשר לאיש לעשות בו שימוש.

מסקנות


62.
הנתבע הוא שהפר ולאורך זמן את הסכם השכירות ולא עמד בתשלומים אשר היה חב בגינם, אודות הנכס ששכר מהתובע.


63.
הנתבע הוא שפנה לתובע בבקשה לביטול החוזה, עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלע, ולבקשתו, ובעקבות הלחץ שהפעיל, חתם התובע על חוזה שכירות מול "אלי זול" באוגוסט אשתקד.


64.
הוכח בפני
, כי מנקודת מבטו של הנתבע, ולטענתו בינו
לבין "אלי זול" נערך הסכם לפיו הנתבע יצא מהמושכר ו-"אלי זול" בתמורה יחתום על חוזה מול התובע,
תמורת סכום כסף מסוים.


65.
הנתבע טען לסכום מוסכם של 80,000 אשר מתוכם שולמו לו רק 56,000 ₪ , ואילו הסכום אשר אושר בפני
ע"י העד אשר ועקנין, חברו של הנתבע כסכום המקורי עליו הסכימו שני הצדדים הינו 56,000 ששולמו בלבד.



66.
העובדה כי החוזה בין הנתבע לבין "אלי זול", התפוצץ, כך לטענתו של הנתבע, לא משנה את העובדה כי הנתבע ביקש את הפסקת החוזה עם התובע, וכי מיום 14/8/14, עת נחתם החוזה מול "אלי זול", לנתבע אין כל זכות שכירות במושכר, והחוזה עמו בוטל בהסכמה, וכי חוזה השכירות שנחתם בין "אלי זול" לבין התובע הינו חוזה מחייב בכל הנוגע לתובע. ביטול ההסכם בין הנתבע לבין "אלי זול" כמובן אינו מבטל את החוזה בין התובע לאלי זול, ולענייננו אין לו כל נפקות.


67.
ביטול החוזה בין "אלי זול" לבין הנתבע נעשה רק לאחר חתימת החוזה בין אלי זול לתובע ורק בגלל שהנתבע קיבל ביום 17/8/14 הצעה טובה יותר מ-"מוטי עוגיות", דבר שגרם לו לבטל את ההסכם עם "אלי זול", ולטרפד את כניסתו של "אלי זול" למושכר, כניסה שהיתה אמורה להתבצע על פי חוזה תקף ומחייב.





סוף דבר


68.
דין התביעה ולהתקבל על הנתבע לפנות את
הנכס/החנות
לאלתר ולהשיבו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.


69.
בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך כולל של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.


70.
זכות ערעור כחוק.


ניתן היום,
י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.










תאח בית משפט שלום 39194-12/14 סלומון בלום נ' גדי מאיר ברנס (פורסם ב-ֽ 03/03/2015)