פסקי דין על מחמד עמירה | פסקי דין על וועדת השחרורים | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה | פסקי דין על עו"ד מירי כהן |

18265-01/15 עתא     03/03/2015




עתא 18265-01/15 מחמד עמירה נ' וועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מירי כהן




לך





בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"א 18265-01-15 עמירה(אסיר)
נ' ועדת השחרורים בכלא שיטה ואח'

03 מרץ 2015


לפני:
כב' השופט אברהם טל
, נשיא - אב"ד
כב' השופטת זהבה בוסתן
כב' השופט צבי דותן




העותר

מחמד עמירה


נגד

המשיבים
1. וועדת השחרורים

2. היועץ המשפטי לממשלה






<#2#>

נוכחים:
העותר ובאת כוחו עו"ד מירי כהן
ב"כ המשיב 2 עו"ד נועה רסקין


פרוטוקול

ב"כ העותר:
חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב 2:
מגישה כתב תשובה.

ב"כ העותר:
עיינתי בכתב התשובה.
למעשה העתירה שלנו הינה שוועדת השחרורים
נתנה החלטה שגויה כאשר התבססה כל כולה אך ורק על הכרעת הדין של העותר, בשים לב שבתחילת הדיון אנחנו ביקשנו להפנות את התכנית הטיפולית של העותר לקבלת התייחסות חוות דעת מב"ן ווג"ע בהתאם לעובדה שהעותר מרצה מאסר שמצריך לצורך השחרור חוות דעת מב"ן ווג"ע.
ב – 26.6.14 התקיים דיון ובו ביקשנו לאור חוות הדעת שהוגשו לוועדת השחרורים
בשים לב ומפנה לע7ג עמוד 6 לחוות הדעת, בשים לב כי מדובר בעותר אשר הערכת המסוכנות המינית שלו הינה נמוכה, ובשים לב שהצרכים הקרימינוגניים של העותר הינם שילוב בתעסוקה וטיפול זוגי.
בנוסף הפנינו לחוות דעת ע7ג עמוד 3, לכך שגם חוות דעת וג"ע מצטרפת להערכת גורמי מב"ן באשר לצרכים הקרימינוגניים של העותר. אז אנחנו ביקשנו שרש"א כן יתנו לו מענה כי למעשה זה עותר בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה, מב"ן קובעים שהצרכים הקרימינוגניים שלו לא מצריכים טיפול ייעודי אלא מסוג אחר, לכן בקשנו שרש"א יבדקו אותו. רש"א בדקו אותו ואני מפנה לנספח כתב התשובה של הפרקליטות, לעמוד השלישי לפסקה האחרונה. הם אומרים שבגלל שמדובר באסיר שמכחיש לא ניתן לבנות לו תכנית. (מצטטת) "לאחר השחרור הוא יוכל להסתייע באופן וולונטרי בטיפול פסיכו סוציאלי...". כשההגנה ביקשה להפנות לרש"א היא ביקשה על סמך הצרכים שגורמי הטיפול הפנו לשמה. רש"א מאחר ובשלב הזה נכון גם להיום לא נותנת טיפול לעברייני מין מכחישים, לא תבנה לו תכנית. אבל אם הוא רוצה כשהוא ישתחרר כן יבנו לו תכנית טיפול לצרכים הקרימינוגניים שלו.
לאחר תשובה זו לא נותרה ברירה בידי העותר להכין תכנית פרטית. אנחנו ביקשנו ב – 26.6.14 להפנות אותו לרש"א, ורש"א לא מצאה אותו מתאים. צריכים לדעת למה הם לא מצאו אותו מתאים. זה לא שהציעו לו קודם תעשה טיפול מסוים ואח"כ נבדוק. אמרו לו אנחנו לא נונים טיפול כזה. העותר מכחיש את העבירה. האסיר לא עבר מכיוון שהתנאי זה
הודאה בעבירות המיוחסות לו.
וג"ע לא מחמיא לעותר אבל וג"ע מסכימה עם הצרכים הקרימינוגניים שלו. בכלא הם לא מספקים כי האמירות של בית משפט עליון בהרבה פסקי דין לחייב את השב"ס לתת טיפול למכחישים, נכון להיום והנה המסמכים שצורפו הוא לא מקבל טיפול כי הוא מכחיש.
השאלה הנשאלת היא אם יש לנו את חוות דעת מב"ן, שמב"ן לא אומרת בשום שלב שהוא צריך טיפול ייעודי. אנחנו מדברים על זה שהוועדה גזרה את מסוכנותו מעבירת האיומים והכרעת הדין. הרי במהלך ניהול ההוכחות הוא אמר שהוא מודה ביסוד העובדתי אבל לא מודה ביסוד הנפשי. המסוכנות המינית של העותר היא נמוכה. המסוכנות של וג"ע שלא ניתן לשלול מסוכנותו, הם אפילו לא רושמים באיזה רמה המסוכנות שלו. בעמוד 3 לע7ד שורה אחת לפני האחרונה. הם לא רושמים מסוכנות גבוהה או בינונית, אבל גם מב"ן לא אומר שמדובר באדם ללא מסוכנות בכלל, הם רק אומרים שהיא נמוכה. איזה טיפול היא מצריכה? את התכנית שיש לנו.
וג"ע אומרת בעצם שמאחר והאסיר לא החל טיפול, אנחנו מטילים את זה בספק. זאת אומרת שאלה הצרכים הטיפוליים של האסיר. הייתה הוועדה צריכה וגם ב"כ היועמ"ש בטיעוניה בסופם אומרת שהם מתנגדים אבל בכל מקרה התכנית לא עברה מב"ן ווג"ע. הרי אם הוועדה הייתה משחררת מבלי שהתכנית נבדקה על ידי מב"ן או וג"ע, המדינה הייתה מגישה עתירה. איך אפשר לשחרר אסיר בעבירות שמצריכות מב"ן מבלי שמב"ן יחווה דעתו על התכנית?
אני בתחילת הטיעונים שלי כשבאתי ביקשתי, הרי הדחיות לפני זה היו בגלל וג"ע ומב"ן.

ב"כ המשיב 2:
מגישה את החומר החסוי של וג"ע, אבקש לחסותו לפי סעיף 17 לחוק.
אנחנו סבורים שצדקה הוועדה בכך שלמעשה לא העבירה את חוות הדעת להתייחסות מב"ן וזאת מאחר והמסוכנות כפי שקבעה הוועדה יותר מנמוכה, היא גבוהה. לכן לא מצאה לנכון להעביר ואין בחובתה להעביר אלא אם כן היא מחליטה לשחרר את העותר.
מפנה את בית המשפט לעת"א שהגיש העותר בעניין חופשות מה – 23.10.12. גם שם היה מונחת אותה חוות דעת וג"ע ואותה חוות דעת מב"ן. גם שם נרשם שהעותר אינו לוקח אחריות על העבירות שביצע והוא חוזר וטוען שלא ביצע כל עבירה.
לגבי הטיפול, עצם הכחשת העבירות כשלעצמן אנו סבורים שיש בה כדי לפגוע ביכולת להתרשם מהעותר, מגורמי הסיכון, מניעי הכחשתו, מדפוסי האישיות שלו. שיש בהן לסייע לגורמי הטיפול והוועדה לקבל החלטה מושכלת.


<#4#>

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר למשך 15 שנה בגין ביצוע עבירות מין כלפי בתו הקטינה, אותן הוא מכחיש, והוא עותר כנגד החלטת המשיבה 1 מיום 11.12.14 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של מרכז "אל אמל" שהוצגה בפני
ה ובפני
נו.
ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפני
נו כי שגתה הוועדה כאשר סמכה התנגדותה על חומרת התנהגותו של העותר וכאשר לא אמצה את חוות דעת מב"ן לפיה מסוכנותו המינית של העותר היא מסוכנות נמוכה.
לטענת ב"כ העותר, העובדה שהעותר לא השתלב בהליך טיפולי במהלך מאסרו נעוצה בכך שאין בשב"ס קבוצות טיפוליות לעברייני מין מכחישים, כמו העותר.
ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת כי צדקה הוועדה כאשר העדיפה את חוות דעת וג"ע המתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר על פני חוות דעת מב"ן.
העותר לא השתלב בתכנית שיקומית במהלך מאסרו ולו סבר שנפלה טעות בידי שב"ס בעניין זה, חזקה שהיה עותר לשלבו בהליך טיפולי אשר קיים היום בשב"ס גם לגבי עברייני מין מכחישים.
עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא התייחסה למעשיו של העותר נושא מאסרו, במיוחד לאיומים שהפנה נושא האישום השני בתפ"ח 4053/01 (בית המשפט המחוזי בירושלים), אך לא התעלמה מעמדת גורמי הטיפול ומעמדות שהביעו מב"ן ווג"ע בכל הקשור למסוכנותו של העותר ולצורך שלו לקבל טיפול על מנת להפיג אותה.
אף אנו, כמו הוועדה, איננו מתעלמים מהערכת מסוכנותו המינית הנמוכה של העותר על ידי מב"ן וחוות הדעת מיום 12.5.14, אך לטעמנו, צדקה הוועדה כאשר העדיפה את חוות דעת וג"ע, במיוחד לאור האמור בחלק החסוי שלה.
מחוות דעת וג"ע עולה אמנם שהיא מצטרפת להערכת גורמי מב"ן באשר לצרכיו הקרימינוגניים של העותר אך בשל העובדה שהוא לא התחיל בתהליך טיפולי במאסר ויכולתו לקחת חלק בטיפול המוצע לאחר שחרורו ולהתמיד בו מוטלת בספק שכן הוא לא מודע כלל לצורך שלו בטיפול, פתח מנגנוני הגנה וממשיך להאשים את בתו וחתנו במאסרו.
משכך הם פני הדברים לא ראינו טעם לקבל את עתירתה החלופית של ב"כ העותר להעביר את התכנית הטיפולית של מרכז אל אמל לבחינה על ידי מב"ן ווג"ע.
מכל האמור לעיל, עולה כי החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה מוצדקת וסבירה והעותר יכול להביא לשינוי במצבו בכל הקשור להשתלבות בהליך טיפולי אם יעתור בפני
שב"ס לשלב אותו בהליך כזה, המיועד לעברייני מין מכחישים.
אנו דוחים את העתירה.

<#3#>
ניתן והודע היום י"ב אדר תשע"ה, 03/03/2015 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.





אברהם טל
, נשיא
אב"ד

זהבה בוסתן
, שופטת

צבי דותן
,
שופט








עתא בית משפט לעניינים מנהליים 18265-01/15 מחמד עמירה נ' וועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מירי כהן (פורסם ב-ֽ 03/03/2015)